בעקבות השוקולד
מזג אוויר אפרורי קיבל את פני שהגעתי לבריסל. ענן כבד רבץ על העיר ושוליו טישטשו את מראה קצה הרחוב. 2 מעלות צלסיוס, הראה באדישות הברומטר. אנשים הלכו ברחוב, עטופים במעילים כבדים, צעיפים צבעוניים וכובעי צמר שהסתירו כל חלק גלוי של הפנים. כל משב רוח גרם להם להתעטף בחוזקה במעיל. לפני דקות אחדות נפרדתי מהחדר החמים במלון לאחר שיחה נוקבת שנהלתי עם עצמי: "תכנס לאמבטיה החמה, תתפנק, עזוב אותך לצאת, קר בחוץ", אמר החלק העצל שבי. החלק הנמרץ יותר אמר: "שוקולד" וזה הספיק להוציא אותי לרחובות הקרים ברחובות עם מפה מקומטת. כשעל ראשי כובע גרב (מהמילואים), על ידי כפפות דקות (שבעיקר עזרו לי לקפוא), וכשצווארי עטוף בצעיף אדום לוהט- יצאתי למסע בעקבות השוקולד הבלגי.
הבלגים, יאמר לזכותם, צנועים להפליא. הם מניחים לשוויצרים להתהדר בשוקולד שלהם, להטביע את הצלב השוויצרי על כל חפיסה, לספר לחבר`ה שהשוקולד שלהם הוא הטוב ביותר. הבלגים לעומתם אינם זקוקים לגימקים של פרות מחייכות, הם יודעים שמי שטעם פעם אחת, יחזור - אפילו בקור של פחות משתי מעלות - לחפש את השוקולד הבלגי. אותו ולא אחר. 172,000 טון שוקולד לשנה ו-2130 חנויות ברחבי בלגיה יסבירו את ההצלחה השקטה.
הערפל החל להתפוגג אבל הקור המשיך לנסר ועתה חשתי אותו בכל גופי. "תכנע, תכנע, לך למלון- חם שם", לחש לי החלק העצל שבי. "שוקולד", אמר החלק חובב המתוק שבי. בצעידה נמרצת הגעתי ל`גראן פלאס`, כיכר מרכזית בבריסל, שמומחים מגדירים אותה כאחת היפות באירופה. מסביב בניינים עוד מתקופת ה`גילדות`. מבניין העירייה המרהיב, מגיח לשמיים המעוננים מגדל בגובה של 96 מטר כשבקצהו פסל ארד של מיכאל הקדוש, שמפעם לפעם נעלם בתוך ענן. החלק חובב המתוק שבי דרש: "את הסיור בכיכר היפה תדחה, אחרי השוקולד". החלק העצל שבי דרש במפגיע: "כנס כבר פנימה אתה ממש קפוא".
לתחילת הכתבה
מוזיאון השוקולד
מוזיאון השוקולד נח במבנה צנוע, יחסית לשכניו המפוארים. מעל הכניסה מקבל את פניכם מלאך עירום שמנופף בכנפיו וכולו עשוי זהב. דלת חומה כבדה, שתי מדרגות עץ והריח הריח של השוקולד ממלא את הנחיריים. " ת`כנס פנימה, אני מת לביס מהשוקולד", דחק בי החלק חובב המתוק. משני צידי המסדרון הצר תלויות כרזות ענקיות על צמח הקקאו, שני גברים שחומי עור ועירומים עד מותניהם מטפחים אותו באהבה. באפלולית בהמשך המסדרון חיכתה לי הקופאית. היא מכירה את המכורים לשוקולד- תוך שניה אספה את כספי לקופה זיכתה אותי בכרטיס, הובילה אותי ישר למכונה שמייצרת שוקולד, טבלה ביסקוויט במרק השוקולד הסמיך והגישה לי לטעימה. החלק העצל שבי לעג: "בשביל זה יצאת מהחדר החם?". חובב המתוק שבי העביר את הטעם מצד אל צד ואמר: "אולי תסתום כבר?".
עכשיו אני רגוע, אפשר לטייל במוזיאון בנחת. שלוש קומות למוזיאון הקטן, בקומה תחתונה מרתף עם קשתות לבנות אדומות. הקירות ספוגים בריח השוקולד. מכונות מסובבות מרק סמיך חום ואיש עמל המכין שוקולד. אם תעמדו על ידו תוכלו לראות איך הוא מחמם את גושי השוקולד הענקיים, הופך אותם נוזל, ממלא תבניות בשוקולד. אחרי כארבע שניות, השוקולד מתקשה בתבניות וכשהוא הופך אותם מתגלות הצורות. דוגמא של צדף, עלה, לוחם עז פנים עם שריון על ראשו, חיות שונות, לבבות ומה לא- הכל מונח על מגש גדול ואתם צריכים רק לבחור את הצורה שאתם אוהבים ולהניח לה להעלם בפה.
ניחוח השוקולד מלווה אתכם במדרגות הצרות לקומה השלישית, שם תלמדו מעט עובדות היסטוריות. את עץ הקקאו גילו האצטקים ולאירופה הביא אותו הרננדו קורטס, האיטלקים מיסדו את תהליך יצור השוקולד במאה ה-19 ויצרו את הריבועים שאנו מכירים. את השוויצרים מייצג רודולף לינדט שהמציא שיטה ההכנה: כותשים את פולי הקקאו הקלויים הופכים אותם לחמאת קקאו בוחשים ומזזקים. שווצרי אחר נסטלה תרם את חלקו בהמצאת שוקולד החלב והבלגי ז`אן נוהאוס המציא את הפרלינים. כל השמות שהזכרנו אינם עמנו עוד אך שמם מתנוסס לנצח על שוקולד מתוצרתם.
גם לידיי גודייבה, שרכבה עירומה על סוס בחוצות העיר, מונצחת על קופסאות שוקולד, שערה הארוך מסתיר את גופה היפה. הליידי עשתה כדי שבעלה המושל יוריד את המיסים הכבדים על האיכרים. האגדה כנראה נולדה במרתפים שהכינו שוקולד מתוצרת `גודייבה` שנחשב אולי לשוקולד הטעים בעולם.
בקומת הקרקע במוזיאון תפגשו את חנות השוקולד, שם המקום להפשיר מהקור עם קפה טוב ולקנות הביתה שוקולד טעים (תקנו הרבה כי הרי במלון תסיימו את החצי). בכל רחבי בריסל יש המון חנויות שמוכרות שוקולד- המחיר בהן זול יותר מהדיי פרי בשדה התעופה בבריסל.
מוזיאון השוקולד- Musee de Cocao et de Chocolt
מחיר הכניסה למבוגר 5 יורו.
סגור ביום שני.
כתובת: `גראן פלאס` 13 בריסל
טלפון: 32-514-2048
פקס: 32-514-5205
מידע על מוזאונים נוספים וסיורים במפעלי השוקולד הגדולים בבלגיה ניתן למצוא באתר: http://www.visitbelgium.com/chocol.htm
לתחילת הכתבה
