טיול בעריה הגדולות של סין האורבנית

למרות הווייתה הכפרית של סין, לתרבות העירונית שלה היסטוריה ארוכה עוד מימי הקיסרות. מרכזי הערים היו שייכים ברובם לאליטות והמלומדים ואלו ניהלו אורח חיים המאפשר את תענוגות הגוף וטיפוח הנפש גם יחד. רק באמצע המאה הקודמת, לאחר השלמת המהפכה הקומוניסטית וכינון הרפובליקה ב-1949, יצאה המדינה לבנייתה ותיעושה החלוצי. 

בשנים הראשונות רק 10% מאוכלוסיית סין חיה בעיר. בשנת 1980, בהנהגת דנג שיאו פינג החלה סין להיפתח למערב ושינתה את גישתה הגלובלית, וגם אז החברה העירונית שלה בקושי הגיעה ל-20%. המדינה האגררית נשארה ברובה חקלאית עד 2011, השנה בה יותר ממחצית מהסינים כבר עברו לחיים בעיר. כיום, תהליכי העיור בשיאם וכל שנה נוהרים מיליונים אל עבר מרכזי הערים הגדולות.

איך נראות הערים הגדולות האלה? מה יש להן להציע? ואיזה סיפור הן מספרות?

שניים מהמטרופולינים הענקיים והידועים הם עיר הבירה בייג׳ין, והעיר הבינלאומית של סין, שנגחאי. אליהם הצטרפה צ׳נגדו – שהיא העיר המתפתחת של העשור האחרון, שהפכה למוקד תרבותי וכלכלי במה שנחשב למערב סין. בנוסף ישנם מספר מוקדים עירוניים מתפתחים גם בדרום סין: מלבד העיר הונג קונג שלאט לאט חוזרת להיות חלק אינטגרלי מסין, שכנתה הסינית שהוקמה בדמותה, שנג׳ן הפכה לעיר דומיננטית מאוד. כל מוקד עירוני כזה טומן בחובו עולם תרבותי שלם ומקיף. מעבר לכך בסמוך לערים הגדולות תמיד תוכלו למצוא טיולי טבע רבים, פארקים, עיירות קטנות ואפילו יעדים רחוקים יותר שמאוד מונגשים היום תודות למערכת הרכבות המסועפת.

בייג'ין

בירת סין היא ללא ספק אחת הדוגמאות הטובות ביותר במדינה לשילוב בין מודרני לעתיק, בין קידמה לשמרנות. העיר הגדולה בנויה טבעות טבעות ובלב העיר תוכלו למצוא את החלק היותר מסורתי שלה, את מורשת הקומוניזם, השלטון העכשווי וההיסטוריה הקיסרית הארוכה אלו לצד אלו. 

במרכזה של העיר נמצאת כיכר טיאנ-אנ-מן, כיכר שער השלווה השמיימית. כיכר היסטורית זו הפרידה בעבר בין העיר הפנימית לבין העיר האסורה - מעונם של קיסרים רבים לאורך ההיסטוריה. כיום הכיכר היא סמל לשלטון והתרבות הסיניים. במרכז הכיכר ניצבת אנדרטה לזכר חללי המהפכה הקומוניסטית, בחלקה הדרומי של הכיכר נמצא המאוזוליאום של מי שהיה לאדם המשפיע ביותר בסין במאה הקודמת, מאו דזה דונג, ואם תעמדו בתור במשך כמה שעות, תוכלו להיכנס למבנה הגדול ולראות את גופתו החנוטה (לא מאוד מומלץ עקב התורים המוגזמים). משני צידי הכיכר ישנם סמלים נוספים, הגבוה מביניהם נמצא במערב, זהו בניין הפרלמנט של המפלגה הקומניסטית, מולו במזרח נמצא המוזיאון הלאומי של סין. 

העיר האסורה הינה המקום המזוהה יותר מכל עם התרבות הקיסרית במאות השנים האחרונות. מומלץ לבקר במקום עם הרבה סבלנות וזיכרו כי העיר האסורה סגורה בימי שני. הכניסה לאתר היא דרך שער השמיים (מכיוון כיכר טיאן אן מן) שעל קירותיו תלויים בצורה מעט פרדוקסלית דיוקנו וציטוטו של המנהיג מאו, זוהי דוגמה להשתלבות המעט כפויה בין התרבות המסורתית לשלטון המודרני.

כדי להשלים את הסיבוב במרכז העיר טפסו אל גבעת הפחם - גבעה שניצבת מצפון לעיר האסורה ותהיה ממש מולכם כאשר תסיימו את הסיור באתר. אל הגבעה כמה עליות וממנה תוכלו לקבל תצפית על מרכז העיר וסביבתה, במידה והעיר נקייה מזיהום אוויר או אובך.

מעניין לראות שמרכז העיר בייג'ין אינו טיפוסי למרכזי ערים מפותחות, מי שמצפה לראות פה גורדי שחקים, מגדלי סחר וקניונים מפלצתיים יימצא אותם רק בטבעות היותר חיצוניות של העיר. מה שכן תוכלו למצוא כאן זה את השכונות הישנות, החוטונגים - אלו הנחלאות של בייג'ין. שכונות צפופות הבנויות בנייה מסורתית ומאפשרות לנו הצצה אל בייג'ין שלפני הפיתוח המואץ. כמובן שערך הדירות באזורים אלו הרקיע שחקים, חלק מהמקומות עברו ג׳נטריפיקציה ושווקים רבים נפתחו, אך חלים חוקים נוקשים על הבנייה ושינוי האופי של האזור. אם תרשו לעצמכם "ללכת לאיבוד" בין הסימטאות הצרות תוכלו לספוג מהאוירה המיוחדת והאותנטית. החוטונגים נמצאים בסמוך למקומות רבים נוספים במרכז העיר, כמו שער צ׳יאן מן והמדרחוב התוסס שצמוד אליו, מגדל התוף ואגם בייחאי. 

בנוסף, ישנם רחובות תיירותיים ומדרחובים נהדרים בהם תוכלו להסתובב כמו רחוב לי-ליו-צ׳אנג בו תמצאו אומנות, עתיקות, קליגרפיה ועוד, ורחוב נאן-לואו-גו-שיאנג, שם תמצאו אוכל רחוב מגוון בלב סימטאות החוטונגים.

מקום עבודתו העיקרי של קיסר סין, במועדים מאוד מסוימים בשנה היה מקדש השמיים (Temple of Heaven). מדובר במתחם מקדשים, שבהם ביצע הקיסר את הטקסים השונים לטובת שלום המדינה, יבולה הטוב, הימנעותה מאסונות טבע והפסדים במלחמות. טקסים מסורתיים אלו התקיימו בבייג'ין עד סוף עידן הקיסרות ב-1911. מלבד זאת בסמוך למתחם האתר ישנו פארק מקומי בו תוכלו להתוודע אל התרבות הסינית האותנטית של העם, תרגולי טאי צ׳י וצ׳י-גונג, בעיטות בכדור נוצה, פעילויות גופנית, משחקי קלפים, קוביות מה-ג׳ונג ועוד.

ארמון הקיץ שימש את הקיסר כאשר הוא לא עסק בטקסים במקדש השמיים, או שפשוט רצה הפוגה מניהול המדינה בעיר האסורה. ארמון זה, כשמו כן הוא, היווה גם מפלט מהחום הכבד של העיר, והקיסר ומשפחתו היו מגיעים לכאן כדי לתפוס קצת שלווה על שפת האגם בין החורש והגנים היפים. ניתן להסתובב בפארק, ומומלץ לעלות לתצפית מגבעת אריכות הימים ואף לצאת להפלגה באגם הגדול.

בייג'ין היא בכל זאת עיר בירה מודרנית, ואחד ממקומות הבילוי החדשים הינו מדרחוב וואנג-פו-ג׳ינג (Wangfujing) שהפך לסמל לתרבות הצריכה המודרנית. רחוב רחב עם קניונים וחנויות בצדיו, וגם עם ספרייה אחת מאוד גדולה ומרשימה. תוכלו למצוא לצד חנויות היוקרה גם היצע יותר זול וכמובן אל תפספסו את שוק הלילה המפורסם שנמצא בסמוך ולא ישאיר אתכם אדישים אל מול המראות והריחות השונים. זכרו כי המקום מוקדש לתיירים, סינים וזרים, כך שהאוכל לא יהיה באיכות הכי גבוהה אך זו אפשרות טובה לטעום במקום אחד מנות מכל קצוות המדינה.

בייג'ין היא עיר ללא הפסקה, עם שלל אפשרויות לבילוי וחיי לילה: איזור סאנליטון הסמוך לשגרירויות רבות, הוא מקום בו תראו הרבה זרים ובייג׳ינאים מהמעמד הגבוה. באזור מסעדות, קניונים, ברים ומקומות בילוי רבים. לחוויית בילוי בסטייל קצת אחר, תוכלו לבקר באזור חואו-חאי - האגם האחורי. מסביב לאגם ובקרבת מקום מסעדות וברים רבים, ביניהם תוכלו גם למצוא הופעות חיות ולהקות קטנות שמנגנות. את האזור הזה פוקדים בעיקר הבייג׳ינאים ואם תעמיקו את הסיור באזור תוכלו להנות מברים קטנים ובתי קפה בעלי אופי שונה המשובצים בסימטאות השקטות.

אומנות במדינה בה חופש הביטוי מוגבל במידה מסוימת היא דבר מרתק, רובע האומנות 798 (798rArt Zone) הוא דוגמה מעולה לאיך הפכו מפעלים עירוניים גדולים לשדרות של גלריות ובסיס לאומנות המודרנית העירונית. אמנים רבים לא קיבלו עידוד מהשלטון בתחילת דרכם ובאופן כללי השלטון לא דגל בפתיחות מסוג זה למערב, כך שיוצרים רבים מצאו את עצמם פועלים במקומות נידחים בעיר. משנת 2000 השלטון הבין את הפוטנציאל של המקום, השקיע בו וטיפח אותו והיום מעבר לגלריות רבות, נפתחו פה גם מסעדות קטנות ובתי קפה שיאפשרו לכם להאריך את הסיור במתחם הגדול והמסקרן.

לסיכום, בייג'ין היא עיר מגוונת ומסקרנת, ומומלץ להקדיש לה לפחות שלושה ימים כדי להספיק לראותה על כל גווניה. הנסיעה מבייג'ין לשנגחאי, אפשרית היום גם ברכבת מהירה, ותוכלו לגמוע את המרחק בחמש שעות בלבד.

מזג האויר בבייג'ין קיצוני בחודשי החורף והקיץ, החורף קר עד קפוא בשל מיקומה הצפוני, והקיץ חם, לח וגשום. הזמן האידיאלי לבקר בה הם חודשי האביב והסתיו, אך אם יזדמן לכם להגיע לעיר תוכלו ליהנות ממנה בכל יום בשנה.

החומה הסינית

נמשיך עם היסטוריה ונצא אל מחוץ לעיר, אל האתר הכי מפורסם בסין וסמל לעוצמתה - החומה הסינית, שממוקמת מצפון לבייג'ין לא הרחק מהעיר, ושמרה בעבר על גבולה הצפוני ומוקדי השלטון החשובים. הראשון להתחיל את בניית החומה כפרויקט לאומי היה קיסרה הראשון של סין, צ׳ין-שה-חואנג, וכך בנייתה ליוותה את שלטונות סין מעל 1000 שנים. החומה הפרידה בין העמים השונים, והגנה מעמים פולשים כמו המונגולים, המנצ׳ורים ועמים נוודים נוספים שהגיעו מצפון ועל דרך המשי ממערב. ישנם אתרים רבים לאורכה, חלקם מתויירים יותר וחלקם פחות. מקטע מהחומה שנקרא מוטיאניו (Mutianyu) הוא אופציה טובה ונגישה, שם ניתן לעלות אל החומה ברכבל ואת הדרך למטה לעשות או ברכבל או במגלשה, במידה ואתם רוצים חוויה מיוחדת ומעט אתגרית. אפשר לנסות לנסוע למקטעים פחות מתויירים של החומה כמו גובייקואו, שם למרות שהתשתית פחות מונגשת תמצאו חלקי חומה לא משוחזרים ופחות תיירים.

שנגחאי

המנוע הכלכלי והבינלאומי של סין שוכן לחופה המזרחי, ממש בסמוך למקום בו נהר היאנגצה, הנהר הארוך בסין והשני בעולם מסיים את דרכו הארוכה ונשפך אל הים. פירוש השם שנגחאי הוא "על הים" (מסינית: שנג=על, חאי=ים), ומדובר במטרופולין אדיר שהפך לעיר קוסמופוליטית, בעיקר בעקבות חדירת האימפריאליזם האירופאי לפני יותר ממאה וחמישים שנים. לעיר סיפור מרתק, היא התפתחה בכיוונים רבים ולאורך ההיסטוריה כוחות רבים פעלו בה, צבאות ופוליטיקאים בריטים וצרפתיים, לאומנים וקומוניסטים סינים, כוחות יפנים במלחמת העולם השנייה, פליטים יהודים ועוד. מלבד זאת שנגחאי היא אבן שואבת להגירה פנימית, ישנה נהירה אליה מהכפרים והעיירות שמסביב, בין השאר של בני המעמד הגבוה שמחפשים איכות חיים, אוכלוסייה צעירה, ואנשי עסקים עשירים מרחבי סין שמנסים כאן את מזלם.

שנגחאי היא קודם כל עיר מגוונת, בניגוד לבירה בייג'ין, היא אינה בנויה בצורה רדיאלית ויש מרכזים רבים ברחבי העיר. האוירה בעיר מודרנית מאוד ומשוחררת יותר מערים אחרות בסין, זוהי עיר ליברלית, תושביה בעלי מוסר עבודה גבוה אך גם יודעים לבלות, ונהנים מאיכות חיים גבוהה. עם השנים תושבי שנגחאי סיגלו לעצמם סממנים מעט מערביים, ואכן מדובר בעיר מערבית,עם בנייני סחר לצד גורדי שחקים, מדרחובים ענקיים, קניונים גדולים, ופיתוח שאין שני לו בסין. 

כאשר תטיילו בטיילת הבונד (The bund) או תשוטו לאורכו של נהר חואנגפו (Huangpu river) ותביטו אל עבר האי פודונג תרגישו לרגע בעתיד, תכנון עירוני מרהיב ותלת מימדי, שגם מואר בכל לילה. לאורכה של הטיילת הבניינים הקרובים אליכם הם מחזה בפני עצמו, ותוכלו לראות שם בנייה בסגנונות אירופאיים, ומבנים בעלי ארכיטקטורה זרה, כזכר לחדירת האימפריאליזם לעיר והמושבה הבינלאומית שהוקמה כאן. לאחר השקיעה מתגלה מחזה מדהים כאשר הבניינים משני צידי הנהר מוארים. להשלמת הסיבוב במרכז העיר המשיכו מהטיילת אל רחוב נאנג׳ינג (Nanjing Road), מדרחוב רחב ומודרני מלא בחנויות, קניונים, ומסעדות קטנות בסימטאות הצרות שבין הבניינים.

פודונג הינו אי קטן על נהר החואנגפו, שלפני שהפך למרכז הסחר של שנגחאי, הכיל כמה כפרים קטנים שעסקו בחקלאות וחיו אורח חיים כפרי ממש מול שנגחאי המפותחת. אל תוותרו על ביקור בפודונג אפילו בשביל לעמוד בין שלושת מגדלי הסחר בתחתית הרחוב ולקבל ורטיגו. להעצמת החוויה עלו על אחד מהמגדלים הגבוהים, מגדל הסחר העולמי  (World Financial Center) שנראה כמו ״פותחן בקבוקים״, כדי לראות את הנוף של שנגחאי, בקומת התצפית ישנה רצפת זכוכית להשלמת החוויה. לידו נמצא המבנה הגבוה ביותר בשנגחאי - מגדל שנגחאי, המתנשא לגובה של 632 מטרים אליו גם תוכלו לטפס במעליות המהירות. עוד אפשרות מאוד יפה היא עליה למגדל הטלוויזיה המסוגנן, שהפך לסמל של שנגחאי בשל ייחודיותו הארכיטקטונית. 

לשינוי האווירה המודרנית נסו את גן יו (Yu Garden), שנמצא ברובע העתיק של העיר לא הרחק מטיילת הבונד. זהו גן סיני בעל אדריכלות סינית קלאסית, אווירת זן טיפוסית, עצים ומים זורמים. רחוב יו-יואן נמצא סמוך לגנים ופה תוכלו לחקור את הסימטאות העתיקות יותר של שנגחאי, והבתים צמודי הקרקע שנבנו לפני עשרות שנים ונשארו על אף גורדי השחקים המאיימים עליהם. 

היסטוריית היהודים בסין לא מאוד משמעותית אך אין ספק כי לשנגחאי חלק נכבד בה, סוחרים משפיענים הגיעו לפה מעיראק ואסיה התיכונה כבר באמצע המאה ה-19, מה ששם את היהודים על מפת העיר באופן מובהק. עם זאת, ההגעה המאסיבית של יהודים לשנגחאי היתה מסיבות הרבה יותר טראגיות - פליטים יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה. קרוב לשלושים אלף יהודים ברחו והוברחו מאירופה בסיוע של אנשים רבים וביניהם סיני אחד חסיד אומות עולם בשם חה-פנגשאן. היהודים שוכנו בגטו שנגחאי, כאשר משנת 1943 ועד סיום המלחמה הם חיו שם לצד פליטים סינים בשל הכיבוש היפני של העיר. 

פליטים יהודים הגיעו לסין כבר בתחילת המאה ה-20 בעקבות גלי האנטישמיות באירופה, והם התיישבו בצפון המדינה בעיר חרב׳ין והקימו קהילה יהודית-רוסית. חלקם המשיכו דרומה עד שנגחאי והחלו לבסס עצמם בעיר טרם המלחמה. בית הכנסת אוהל משה נבנה בשנגחאי כבר בשנת 1907 על ידי פליטים רוסים יהודים, והאתר כולל את מוזיאון הפליטים היהודים בו ניצב קיר עם שמותיהם של הפליטים וחדרי תצוגה רבים.

מדינה נוספת שהשאירה את חותמה על העיר היא צרפת, התרבות הצרפתית לא מאוד משמעותית כאן אך הרובע הצרפתי נותן לנו הצצה אל האימפריאליזם ודריסת רגל של יותר ממאה שנה בשנגחאי. הסמטאות של הרובע יפות ונעימות, הן מוצלות ונקיות ותוכלו למצוא בהן לא מעט אתרים קטנים הקשורים דווקא לקומוניזם הסיני, שהתהווה בשנגחאי וקיבל עידוד ותמיכה מהמפלגה הקומוניסטית הצרפתית. האזור מאוד חי ושווה להקדיש לו כמה שעות ולבקר לפחות בשני אזורים, האחד הינו טיאן-דזה-פאנג - שוק ססגוני ומיוחד שנמצא בסימטאות של הרובע העתיק, תוכלו למצוא כאן גם בתי קפה נעימים ונשנושים. אזור נוסף ויותר מודרני הינו שין-טיאן-די, בו חנויות רבות, מסעדות מגוונות, גלידה מעולה והכל לצד האדריכלות האירופאית ששוחזרה על פי המקור.

כאמור שנגחאי היא עיר שמרגישה אחרת, והיא מרגישה ככה הודות לתושבים שלה שחיו שנים רבות באווירה ליברלית יותר, וספגו ערכים מערביים ותפיסות מערביות, גם בגלל הריחוק מהשלטון בבייג'ין והשתייכות למחנה הליברלי יותר. פתיחות זו משכה בעקבותיה סינים רבים מעולמות האומנות והמוזיקה. מתחם האומנות M-50 הוא דוגמה מעולה לכך, גם כאן לאט לאט חדרו אמנים צעירים ומוכשרים לאזור והקימו את הגלריות שלהם, וכך הפך מפעל טקסטיל ישן למתחם בו למעלה מ-100 גלריות, אשר ניתן לראות בו אומנות אוונגרדית שלא אופיינית לחלקים אחרים בסין.

במישור הפוליטי הרגיש, תוכלו למצוא אתר יוצא דופן, המרכז לאומנות הפרופגנדה, שמציג פוסטרים וכרזות תעמולה של הסינים בהם עשו שימוש לאורך המאה ה-20. בתקופה שלפני הטלוויזיה והמדיה החברתית, עיצוב התודעה נעשה בעזרת כרזות שהופצו בעיתונים, נתלו על גבי בניינים או חולקו ברחוב. אי שם מתחת לבניין מגורים, ישנה תצוגת אומנות שחובבי ההיסטוריה שביניכם יוכלו להבין דרכה מה חשבו המנהיגים הסינים בזמנו ואיך רצו להשפיע על דעת הקהל הסינית והעולמית.

למי שמגיע עם ילדים לעיר, המקום הצבעוני והשמח דיסנילנד שנגחאי יכול להיות אפשרות מעולה להעביר את אחד הימים בעיר.

בשנגחאי העונות האידיאליות לטיול הן האביב והסתיו, עם זאת החורף אינו קפוא כמו בבייג'ין אך עדיין קר. הקיץ חם אך לא לוהט בשל הקרבה לים.

צ׳נגדו

בירתה של מחוז סצ׳ואן נחשבת לעיר פריפריאלית בשל מיקומה היחסי במערב סין. מוקדי המשיכה העיקריים בסין נמצאים סמוך לחוף המזרחי ואילו העיר צ׳נגדו הפכה להיות מוקד משיכה כלכלי ותרבותי לכל תושבי סין. בעיר הגדולה התפתחה תרבות ייחודית הן בשל האופי הכפרי של המחוז והן בשל הריחוק ממוקדי השלטון, אבל יותר מכל העיר צ׳נגדו היא עיר נמרצת וצעירה, עיר של מסיבות ובילויים, שידידותית לקהילה הגאה, ומהווה בית לאוניברסיטאות רבות.

גולת הכותרת של העיר צ׳נגדו ומה שמושך את רוב התיירים הם דובי הפנדה. במחוז סצ׳ואן הקימו מספר מכוני מחקר על מנת להגדיל את אוכלוסיית הדובים, בשאיפה להחזירם לטבע לאחר שכבר הגיעו לסכנת הכחדה. המרכז לגידול ומחקר דובי פנדה בצ׳נגדו (Chengdu Panda Breeding and Research Center) הוא המוכר ביותר מביניהם. פארק נוסף לא רחוק מצ׳נגדו נקרא דו-ג׳יאנג-יאן הוא מרוחק כעשרים ק״מ מהעיר ופחות עמוס.

כדי להבין איך הפכה צ׳נגדו לעיר של 15 מיליון תושבים צריך לשמוע על ההיסטוריה שלה. ראשית היא ממוקמת במרכזו של אגן סצ׳ואן - אסם התבואה של סין, אזור פורה מאוד ועשיר בחקלאות ויערות במבוק. קירבתה של צ׳נגדו אל הרמה הטיבטית תרמה רבות לדרכי הסחר שהתפתחו באזור, הן דרך המשי הגדולה והן דרכים קטנות יותר כמו דרך התה והסוסים. בשל העושר של המחוז אזור זה משך אליו סוחרים רבים ואנשי עסקים שהתיישבו לצד החקלאים והחלו לפתח תרבות עירונית.

בודהיזם נפוץ מאוד בסין ובצ׳נגדו בפרט, השכנות לעם הטיבטי, אשר מעל לאלף שנים חי על פי החוק הבודהיסטי, השפיעה גם על העיר שבה מקדשים רבים וגם לא מעט תושבים בני המיעוט הטיבטי.

מקדש וונשו (Wenshu Monastery), הוא הזדמנות מצוינת לחוות את הבודהיזם, זהו המקדש הגדול והעתיק ביותר בעיר. הוא נבנה בסוף האלף הראשון לספירה ושימש כמרכז בודהיסטי תחת שושלות סיניות רבות.

התרבות הקולינרית של מחוז סצ׳ואן מדברת בשם עצמה ותוכלו לחוות אותה בכל פינת רחוב. זיכרו כי הסצ׳ואנים אוהבים טעמים חזקים, הם לא נרתעים כלל מחריף וכדאי שתכירו את הפלפל הסצ׳ואני לפני שאתם מגיעים לכאן, כדי שלא תופתעו כאשר משהו יאלחש לכם את השפתיים והלשון. האמיצים שבניכם יוכלו לנסות את ההוט-פוט הסצ׳ואני - סיר גדול עמוס בתבלינים רבים ושמן צ׳ילי, לידו תוכלו לבחור ממגוון רחב של בשר, ירקות, דגים, טופו ועוד. השיטה היא בישול עצמי, מניחים בתוך הסיר שבמרכז השולחן, וכל פעם שולפים כשמוכן. מלבד זאת אוכלים פה המון סוגי נודלס בטעמים ייחודיים לכן מומלץ להעמיק את הקריאה על הקולינריה של מחוז סצ׳ואן.

תרבות התה היא חלק מהותי מחיי היומיום של תושבי צ׳נגדו, בניגוד לדעה הרווחת כי הסינים כל הזמן שותים תה, הסינים בעיקר שותים בבקבוק האישי שלהם מים חמים או תה ירוק דלוח. בצ׳נגדו רואים את תרבות בתי התה האותנטית. אם תלכו לפארקים הקטנים ובעיקר לפארק העם, תוכלו למצוא בתי תה פשוטים ומסוגננים אותם המקומיים פוקדים בשביל שיחה טובה ואולי גם משחק קלפים. 

עוד נדבך תרבותי סיני שמודגש בעיר צ׳נגדו ובפארק העם הוא המשחק האהוב, יש שיגידו עד כדי התמכרות, מה-ג׳ונג - משחק קוביות בדומה לרמיקוב אך מעט יותר מורכב. בפארק העם תוכלו גם לראות תופעה מעניינת ומדוברת בסין וזו תרבות השידוכים הפומבית בה סבים וסבתות (ולעיתים גם ההורים) מחפשים שידוך לנכד או הנכדה שלהם. התופעה מרתקת עד מצחיקה, אם כי מדגישה מאוד את פערי הדורות הגדולים, הנובעים עקב השינוי התרבותי המהיר. תוכלו לראות אותם תולים דפים ושלטים עם הפרטים של בני משפחתם הצעירים, בתקווה שמישהו יגלה עניין ויציע את הפרטנר או הפרטנרית המתאימים. כמובן שבפארק גם תוכלו לראות את הסינים מתאמנים בקונג-פו, טאי צ׳י, מציירים קליגרפיה ורוקדים ריקודי עם.

אלמנט תרבותי נוסף הוא מופעי הפולקלור שיש לעיר להציע ובראשם מופע אופרת סצ׳ואן ומופע הפנים המתחלפות. מופע זה ייחודי ביופיו, מרגש, דרמטי ומצחיק וישאיר אתכם פעורי פה מול הטכניקה המדהימה של החלפת המסכות שלרגע נראית כמו קסם.

תרבות הצריכה והבלויים בצ׳נגדו מפותחת מאוד, ואחד ממקומות הבילוי המועדפים לשעות היום והערב על התיירים בצ׳נגדו הם המדרחובים המפורסמים של העיר. הרחובות והחנויות משובצים באומנות צבעונית, יש שפע של מסעדות קטנות, בתי תה, ברים, חנויות מזכרות ועוד. אחד מהמדרחובים המפורסמים הוא רחוב ג׳ינלי (Jinli) והסמטאות הצרה והרחבה הסמוכות לו.

סצינת חיי הלילה בצ׳נגדו פורחת, ומלבד בר ומועדון הג׳ליפיש השייכים לישראלים ישנם עשרות מועדונים, ברים, מסיבות קטנות, ואף פסטיבלים מחוץ לעיר. רחוב הברים המפורסם ג׳יו-יאן-צ׳יאו, שפירושו גשר תשעת-העיניים ייתן לכם מענה כמעט לכל מה שתרצו, אם זה ברים שקטים, מועדונים רועשים, או פשוט ליהנות מהאווירה ברחוב. מתחם הבילויים העצום של לאן-קואיי-פונג הוקם ב-2010 ומאז משמש כאזור בילוי גדול ומאוד מושקע, תמצאו פה מופעים, ברים, מסעדות, מועדוני ריקודים ועוד. גם הקהילה הגאה מאוד מקובלת כאן ויש מקומות בילוי יחודיים לקהילה.

חשוב לציין שמעבר לאטרקציות הרבות בעיר, צ׳נגדו היא נקודת מוצא מעולה ליציאה לטיולים בסביבה ולשילובה במסלול הטיול הכללי שלכם: מערבה אל הרמה הטיבטית ומסלול הבק דור הפופולרי בקרב תרמילאים, צפונה אל אזור שמורות הטבע הגדולות של צפון סצ׳ואן, ומזרחה בטיסה או ברכבת אל עבר שמורת ג׳אנגג׳יהג׳יה שבמחוז חונאן.

הקיץ בצ׳נגדו חם, לח וגשום, ותרגישו זאת בעיקר בחודשים יוני עד ספטמבר. החורף קר, בהיר יותר ופחות מעונן משאר השנה. חודשי האביב והסתיו אידיאליים והטמפרטורות מתונות יותר.

שנג׳ן

את סיפור העיר שנג׳ן שווה להכיר, עיר הנמל השוכנת בדרומה של סין בצמוד להונג קונג. בתחילת שנות ה-80 עוד היתה שנג׳ן עיירה מנומנמת או כמה כפרי דייגים, עד שהשלטון הסיני החליט שבמקום צריכה לקום עיר שתשמש כמרכז פיננסי ואזור כלכלי מיוחד בדומה לשכנתה. ב-1.5.1980 ״יוסדה״ העיר שנג׳ן, הפיתוח המהיר לא איחר להגיע ותוך כמה עשורים צמחה לה עיר חדשנית ומתוכננת היטב. העיר משכה מיליוני בני אדם מרחבי סין שזיהו את הפוטינציאל האדיר שלה והמיקום הגאוגרפי המצויין. כיום חיים בה קרוב לעשרים מיליון תושבים, עשרות מיליארדים של השקעות זרות נכנסות אליה כל שנה, והיא משמשת כאחד ממרכזי ההיי-טק המפותחים והבינלאומיים ביותר בסין. 

ראשית כדי להבין איפה אתם נמצאים ולקבל תמונה ממעוף הציפור, עלו אל התצפית ממרכז הסחר של פינגאן (Ping An Finance Center). גורדי השחקים כאן לא נופלים מהרבה ערים מוכרות בעולם, והתצפית תאפשר לכם להשקיף על העיר מגובה של 500 מטרים.

בעיר תרבות צריכה מפותחת ושווקים עמוסים, מדרחוב השער המזרחי הוא אחד ממקומות הבילוי המועדפים על מקומיים ותיירים.

שנג׳ן היא גם עיר של פארקים ותיתן לכם מפלט מהסביבה העירונית מתי שתירצו, פארק ליג׳ה (Lychee park) הוא פארק במרכז העיר שיאפשר לכם בריחה מהעיר הסואנת אל תוך עולם רגוע יותר משובץ באגמים, אומנות, צמחייה, והרבה עצי ליצ׳י שעל שמם נקרא הפארק.

מה שהרבה לא יודעים, ובטח תצליחו לראות את זה מהתצפית במגדל הסחר, הוא ששנג׳ן מוקפת בטבע, גבעות ירוקות, פארקים והרים גבוהים עם שפע שבילי הליכה רגליים. נסו את הר ווטונג שהוא מתוייר יחסית ומאוד נגיש. הר נוסף הינו הר טאנגלאנג בו תמצאו פחות מטיילים ותצפיות רבות על הים.

הגן הבוטני של אגם הפיות, שם ציורי למקום המיוחד שנמצא בחלקה המזרחי של העיר ובו תוכלו למצוא את אחד הפארקים המרשימים בשנג׳ן - הפארק משתרע על שטח עצום למרגלות הר ווטונג ובו מעל לעשרה גנים שונים ומגוונים. תוכלו בקלות להעביר בו כמה שעות, מה גם שישנה תחבורה ציבורית נוחה לאזור.

כפר האמנים בשנג׳ן (Dafen Oil Painting Village) הינו אזור כפרי בסביבתה של העיר ובו מעל 1000 גלריות וחנויות של אמנים מקומיים. תוכלו להסתובב ברחובות הנעימים וליהנות מהאומנות שנמצאת בכל פינה. שימו לב כי בין האמנים ישנם גם חקיינים והעתקות, כך שבמידה ואתם רוצים לרכוש ציורים בידקו היטב לפני הקניה.

פארק עירוני יפה ומיוחד הינו פארק "החלון לעולם" - הפארק הוא העולם בקטן, הוא מחולק לשמונה אזורים, וסה״כ ישנם כ-130 דגמים של אתרים מפורסמים מרחבי העולם, ממגדל אייפל ועד הטאג׳ מאהל. 

ניתן למצוא בעיר גם מקדשים אותם פוקדים המקומיים בשעות הבוקר המוקדמות, לאחר העבודה או בסופי שבוע. מקדש אחד מוקדש לדת הדאואסטית שהתפתחה בסין לפני 2500 שנה. דת סינית זו התקיימה במקביל לדת הבודהיסטית ההודית אשר הגיעה לסין מאוחר יותר והשתלבה עימה. מקדש פאק-טאי (Temple Tai Pak) יאפשר לכם לחוות את האדריכלות הדאואיסטית, לראות את האלים המקומיים ואת תפילות האנשים, ועם קצת מזל תוכלו לחזות בטקסים. פאק-טאי הינו אל הגשם והמים המקומי, והמקומיים - החקלאיים שחיו פה פעם, היו מתפללים אליו לגשם ליבולם ולמזג אוויר טוב.

שנג׳ן נהנית מאקלים סובטרופי, חודשי הקיץ חמים, לחים וגשומים. ממאי ועד ספטמבר יתכנו גשמים רבים בדגש על יוני-יולי-אוגוסט. חודשי החורף קרים ודומים לטמפרטורה בישראל, אך יבשים משמעותית וזאת העונה האידיאלית לבקר כאן. חודשי האביב והסתיו מתונים יותר, הן מבחינת הטמפרטורות והן מבחינת הגשמים והן עונות מומלצות מאוד.

בבייג'ין, שנגחאי, צ׳נגדו ושנג׳ן ישנו בית חב״ד. תוכלו למצוא בקלות ברשת את הכתובות השונות. בחלק מהערים ישנו יותר מסניף אחד.

בסין ישנן למעלה מ-100 ערים שבהן לפחות מיליון איש, ועדיין חלק נרחב מהאוכלוסייה חי ביישוב כפרי. תהליכי עיור משמעותיים מאוד החלו בתחילת המילניום השלישי ואלו עוד גברו לאחר השלטון הנוכחי והשיפור במצב הכלכלי. הסינים תכננו, מתכננים ועוד ישקיעו משאבים רבים כדי להפוך את הערים הגדולות שלהן למטרופולינים יעילים, נעימים, מסודרים, הפורחים כלכלית ותרבותית. 

עם זאת ישנה גם חזרה אל המסורתי, בעיקר כלפי חוץ. הבניה הבלתי פוסקת של ערים עתיקות, שיחזור חומות ואתרים היסטוריים, והקפדה על אדריכלות מסורתית הנראית היום בכל פינה בסין, בעיקר אם היא תיירותית. זהו סוג של תסביך מאוד מעניין בסין, בה כלפי פנים השאיפה היא ליצור אדם מודרני בעל מחשבה ומאפיינים התואמים את רוח המהפכה של המאה הקודמת, ואילו כלפי חוץ נוצר ריק תרבותי שהסינים מנסים למלא אותו בנפלאות הבניה והאווירה המסורתיים.