פילים, מפלים וחופים

פנום-פן, יום שישי מוקדם בוקר, בדרך לשדה התעופה אנחנו מספיקים לראות את הזריחה היפה מעל נהר המקונג ופיל עם המהוט שלו הולכים בשלוה על הכביש. 40 דקות של טיסה ואנחנו נוחתים למציאות אחרת - תאילנד... אני מתיישבת במונית ומשחררת אנחת רווחה "אה, כמה טוב לחזור לתאילנד!" אני אומרת לנהג המונית שמחייך אלי בגאווה. אנחנו שמחים לחזור לבנקוק וללמפו גסטהאוס הנהדר- הבית שלנו בבנקוק. הבנות שמחות לאכול שוב לוטי, לפגוש חברים בבית חב"ד ולומר שלום למלצריות החמודות ב"סוואדי".

 הבנות צריכות לקבל חיסון שני של צהבת A ואנחנו נוסעים איתן לבית החולים המדהים Bumrungrad שברחוב Sukhumvit 33. מחלקת הילדים מדהימה, עם עיצוב נהדר ושרות נפלא. היה לחץ, קצת בכי, צרחות הבנות הרעידו את אמות הסיפים, אך לבסוף הן חוסנו כהלכה. למחרת נסענו בשמחה לקנצ`נבורי (Kanchanaburi). לאחר שעתיים וחצי של נסיעה (150 באט לאיש בוואן) הגענו לגסטהאוס הנעים-Pong Pen. נהנינו מהאוויר הצח והשלווה של קנצ`נבורי ובילינו בה כשבוע בו שילבנו טיולים יפים, למידה ומנוחה שלווה.

ביקרנו "במקדש הנמרים" (הנסיעה עולה 120 באט לאיש, דמי כניסה 300 באט כולל לילדים). במנזר אמורים לשמור על הטיגרסים, ללמד אותם להסתדר לבד ולהחזירם לטבע, אך עד שזה יקרה הם משמשים כקרקס לתיירים המאפשר תצלום עם הנמרים. הנמרים כבולים בשרשראות ונראים אומללים. הבנות אזרו אומץ, ליטפו והצטלמו עם נמרים. עבורן זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת והן התגאו על אומץ ליבן.

 אנחנו ריחמנו על החיות האומללות וסלדנו מהניצול הציני שלהן לטובת רווח כספי. בעיננו זה קרקס מיותר, שאין קשר בינו לבין אהבת חיות או שמירה עליהן. למרות השיווק האגרסיבי של המקדש כמקום יפה ומעניין לדעתנו הביקור במקדש הנמרים לגמרי מיותר. המקום אינו יפה או מעניין והמחזה של הנמרים עגום. למחרת עדן הזמינה טיול יפה (מאורגן דרך חברת Good Times Travel) שהחל במפל מים יפה Sai Yok Noi Waterfaiis.

 אחריו נסענו למוזיאון Hell Fire Pass המתאר את חייהם הקשים והבלתי נסבלים של שבויי מלחמת העולם השנייה ואסירים מהמזרח, שאולצו לסלול את מסילת הרכבת לבורמה עבור היפנים. נדהמנו מכמות האנשים שנהרגו תוך כדי סלילת המסילה וכאבנו את נוראות המלחמה. מהמוזיאון ירדנו בשביל למסילה וביקרנו במעבר Pass חצוב בסלע, שנחצב על-ידי האסירים בכלים בסיסיים, תוך עבודת פרך. אכלנו ארוחת צהריים טובה וטעימה והמשכנו למעיינות חמים, בהם השתכשכנו בשמחה.

לאחר מנוחה נסענו לראות קטע מהמסילה וגשר על הנהר וקינחנו בנסיעה ברכבת מקומית על תוואי המסילה הישנה לבורמה ברכבת שזחלה לה בין השדות. ביום אחר נסענו לשמורת מפלי ארוון (Erawan Waterfalls) המקסימים (דמי כניסה 400 באט למבוגר, 200 לילד). טיילנו לאורך הנחל היפה שמימיו צלולים וקרים וזורמים בין 7 מפלים יפים ובריכות בצבעי כחול צלול וטורקיז. הכול טובל בצמחיה ירוקה, עצים גדולים ושקט נעים. הבנות נהנו להשתכשך בבריכות הקרות ולהפוך עלים יבשים לסירות ששטות בזרם המים.

 ארגנו הסעה זולה לכיוון אחד-אל המפלים, דרך חברתK.T.C   ב- 160 באט לכל המשפחה על-ידי זה שהצטרפנו "לתור" שלהם, שנסע למפלים. בחזרה נסענו באוטובוס המקומי שיוצא מתחנה ליד ה"טוריסט אינפורמישן" בשמורה (האוטובוס יוצא כל שעה, אוטובוס אחרון ב-16:00 מבוגר 40 באט ילד 20 באט) שהביא אותנו לחתנה המרכזית של קנצ`נבורי ומשם לקחנו סונגטוי לגסטהאוס ב-50 באט. משפחה ישראלית שפגשנו בגשר על נהר קוואי סיפרה לנו על ספארי יפה שהם עשו בפארק ליד קנצ`נבורי.

 החלטנו לשלב זאת עם טיול פילים שרצינו לעשות דרך חברת K.T.C  (שנמצאת מיד ביציאה מהגסטהאוס שמאלה) בעזרתם האדיבה "תפרנו" יום חיות נפלא. היום התחיל ברכיבה מהנה על פילים, שלאחריה ירדנו לנהר, לרחוץ את הפילים ולהתרחץ איתם. עדן האמיצה התנדבה להיות הראשונה. היא ישבה על הפיל, מאחוריה המהוט ושניהם ירדו לנהר בשמחה. הכול נראה נפלא, עד שלפתע הפיל צלל למים ואחריו הילדה, כשראשה בקושי מבצבץ מהמים, דרך חגורת ההצלה.

אני שחררתי צעקה מבוהלת, בטוחה שעדן תיכף צוללת ונסחפת בזרם. המהוטים הביטו בי בזלזול של "מי זאת ההיסטרית הזאת". לאחר שנייה הפיל שוב עלה ועדן קרצפה אותו בשמחה עם מברשת וסבון. לאחר שעדן סיימה לרחוץ את הפיל, המהוט עשה סימן לפיל והוא רחץ אותה במקלחת ישר מהחדק, לקול צהלות הילדה. עדן כל-כך נהנתה שמייד היא ביקשה סיבוב נוסף על הפיל- וקיבלה. אחר-כך כולנו התרחצנו עם הפילים, כשטבע רחצה עם צפריר. חשבנו שלא ברור מי רחץ את מי ומי נהנה יותר -; אנחנו או הפילים.

 לאחר שהתרחצנו והתייבשנו נסענו לסאפרי. בכניסה לספארי (Safary Park ,120 באט מבוגר 70 לילד עד גיל 10) קנינו קעריות עם ירקות להאכלת החיות בדרך (100 באט). נכנסנו עם הרכב ומייד הקיפו אותנו צבאים מתוקים, ששמחו על האוכל. המשכנו למתחם הטיגריסים והאריות. ראינו אותם מרחק של 3-4 מטר ומאוד התרשמנו מהם. אחר-כך פגשנו בביזון ענקי שהצמיד את ראשו לחלון והבהיל את טבע (יש לו ראש ענקי!). בחצר הבאה התרוצצו חופשי זברות, גמלים, יענים, למות וג`ירפות מתוקות. הם שמחו להכניס את הראש דרך חלון המכונית ולאכול מידינו ירקות.

 הכי כייף היה להאכיל את הג`ירפות העדינות, שלמרות גובהן, הרכינו ראש בקלילות, עיפעפו עם הריסים הענקיים שלהן ושלחו לשון סגולה וארוכה, כדי לאסוף בעדינות רבה את האוכל וליהנות מליטוף. היה מאוד כייף! ובקושי רב המשכנו הלאה למתחם של מופעי חיות- כלבים, תנינים ופילים. מופע הכלבים היה מיותר. מופע התנינים-מוזר. מופע הפילים היה מרשים. הפילים הפגינו שיווי משקל מדהים ועדינות נפלאה כשהילכו על כבל דק והסתובבו על קורות עץ דקות. בכלל, פיל זאת אחת החיות האהובות עלינו, ועל טבע במיוחד.

לתחילת הכתבה

למחרת עזבנו את קנצ`נבורי ונסיעה של שעתיים הפכה אותנו מ"עכברי כפר" ל"עכברי עיר". חזרנו ללמפו גסטהאוס ועדן ואני הלכנו למסע קניות מפואר ממנו חזרנו עמוסות ספרי בישול תאילנדי וויאטנמי (בחנות הספרים שליד מסעדת צ`ארט בקאוואסן יש מבחר משובח),כדי שנוכל ליהנות מהטעמים האהובים עלינו כשנחזור... כבר כמהנו לים, אז נסענו לקו-צ`אנג (Ko Chang). קיבלנו המלצות חמות על האי ושמענו שהוא נהדר למשפחות, ואכן האי הוא "אי המשפחות והילדים".

 באי יש אווירה שלווה ונעימה ובכל פינה רואים הרבה משפחות והמוני ילדים. אל האי נסענו במיניבוס נוח (350 באט לאיש 6-7 שעות נסיעה כולל שעה במעבורת). מהמעבורת נסענו בסונגטוי (60 באט למבוגר 40 לילד) לחוף Kai-Bea. ויתרנו על שהות בחוף ה-White Sends ,שנחשב ליפה בחופי האי, כיוון שהוא צפוף ורועש (החוף עבר פיתוח מואץ בשנים האחרונות).

 לאחר חיפוש מייאש בין אתרי הבונגלוס השונים והרסורטים, הבנו שהחלום שלנו על בונגלו נעים ליד החוף ייגנז הפעם, עקב המחירים הגבוהים (1200-3000 באט ללילה לחדר זוגי נהדר, אך קטן. דבר שהיה מאלץ אותנו כמשפחה, לשכור 2 בונגלו במחיר שחורג בהרבה מתקציבנו. המחירים ב- White Sends עוד יותר יקרים...). כיוון שלא רצינו לישון בבונגלו רעועים עם מקלחות משותפות, התמקמנו לבסוף בגסט האוס יפה וחדש La Villa, שנמצא קצת רחוק מהים, אך במחיר שווה של 400 באט לחדר. לקחנו בשמחה 2 חדרים נעימים עם מאוורר, מקלחת צמודה ומים חמים.

 למחרת גילינו שהים הרבה יותר קרוב ממה שחשבנו- כ-5 דקות הליכה לחוף הקרוב. הימים הבאים עברו עלינו בשגרה של "קייטנת קיץ" - -קימה מאוחרת, ארוחת בוקר שהכנו ממצרכים שקנינו ב- Seven Eleven (לחם, ממרחים, קורנפלקס, חלב סויה ופירות). אחר-כך לוקחים תיק עם חטיפים, עוגת בננה, מים, קרם שיזוף, מגבת ו"לונגי" לשבת עליו, את "קשת" הבובה של טבע ומשחקי ים, ספר טוב והרבה שלווה... כשחוזרים קונים גלידה במכולת, מתקלחים ומתעלפים מול המאוורר.

 אהבנו את החוף הקרוב לגסטהאוס ואת החוף של Kai Ba Resort עם חול לבן ומים רדודים, כך שהבנות יכלו להיכנס לים לבד, והרבה מרחב להתרוצץ ולבנות בחול. הבנות נהנו מהרחצה בים, משייט עם אבא בקיאק, תוך שירת שירי ים וסיפורים, מבנייה בחול ומשחקי דמיון רבים. אמא אהבה לקרוא הרבה ספרים ונהנתה מהשקט של הים. קו-צ`נג הוא אי יפיפה. מומלץ להגיע אליו מהר כיוון שהוא בתנופת פיתוח אדירה ולא ברור איך יראה בעוד זמן קצר.

באי יש הכול- משחקי ים, בגדי ים לכל הגדלים (כולל לילדים), בתי-מרקחת, מזכרות ובקיצור- כל מה שצריך ואפשר לרצות כשנמצאים באי. כך שניתן להגיע אליו ולרכוש בו הכל לחופשה נהדרת. אנחנו בחרנו להסתלבט בים, אך באי יש המון אטרקציות ופעילויות שונות- רכיבה על פילים, הליכה על אומגות בין העצים, צלילה (כולל בתי ספר לצלילה), שייט בין האיים, רחיפה במצנחים ועוד. פשוט להגיע ולהנות.

 ארוחות ערב אכלנו במסעדה התאילנדית הפשוטה והמצויינת! Thai Food (עשרים וחמישה באט לפטאי הכי טוב בתאילנד ולאורז מטוגן נהדר), או ב- Ashi Japan ומדי פעם קינחנו בלוטי נהדר אצל המשפחה המוסלמית (שעושה גם כביסה נהדרת עם ריח של נקי ומגע רך).  בגסטהאוס הכרנו זוג שוודי חמוד. דניאל לימד את עדן לשחק פוקר ואת טבע משקי קלפים קלים לילדים. באחד הימים, אמרתי לצפריר "תראה איזו שלווה קסומה, כמה הבנות רגועות ושמחות.

 מי היה מאמין שרק לפני 4 חודשים היינו במלחמה, עם כל הלחץ של ריצה למקלט, הפחדים ובלי אבא חודשיים". לא עבר יום ובעודנו בחוף, בשלווה, אנחנו שומעים את הבנות משחקות ליד במשחקי מלחמה, הפצצות וריצה למקלטים... הן המשיכו לשחק משחקי מלחמה כל זמן שהותנו באי. נראה שהשלווה אפשרה לדברים שישבו עמוק לצאת סוף סוף.

לתחילת הכתבה

הוויזה לתאילנד נגמרה לנו ונאלצנו לנסוע לגבול הקמבודי לשם חידושה. שכרנו רכב עם נהג שלקח אותנו לגבול ובחזרה לגסט האוס (2300 באט כולל תשלום במעבורת לנו ולרכב). נסענו חצי שעה במעבורת המהירה (זו שמעבירה כלי רכב ונוסעים) ומשם שעה וחצי לגבול. החתמנו דרכונים ויצאנו מתאילנד. עברנו 200 מטר ונכנסנו לקמבודיה. כרגיל, נתקלנו בשחיתות הקמבודית במיטבה. לשאלתנו, כמה עלינו לשלם עבור הוויזות, ענה לנו הפקיד מבלי למצמץ "4000 באט".

הרמנו גבה בשאלה ושאלנו - כיצד?! הרי הילדות בחינם (כהוכחה הראנו את הוויזות הקודמות בהן זה כתוב). "טוב" ענה הפקיד "אם כך תשלמו 2500 באט". לאחר התמקחות, הוא הסכים לרדת ל-2000 באט (ויזה עולה 20 דולר שזה 700 באט). שוב תהינו איך הוא חישב זאת ואמרנו לו שוויזה עולה רק 700 באט, אז למה הוא דורש 1000 לאיש?

 בחוסר סבלנות בולט הוא הסביר לנו שמי שבא רק ליום אחד משלם על כך מס של 300 באט נוספים. 700 באט זה רק למי שנשאר יומיים ומעלה, אז אם אנחנו רוצים לשלם זאת, אין בעיה, רק שלא נוכל לחזור היום לתאילנד... בשלב זה ויתרנו ושילמנו את מלוא הסכום. הפקיד רצה שנוסיף עוד 200 באט לאיש כדי לעשות ויזה ללא תמונה. חייכנו ואמרנו לו שאין בעיה הבאנו תמונות ושלפנו בשמחה את תמונותינו. לצערנו, לא מצאנו את התמונות של הבנות ונאלצנו לשלם 400 באט נוספים. בסך הכל שילמנו 2400 באט עבור הוויזות (במקום מחיר רשמי של 1500 באט). אך בזאת רק החלו צרותינו...

לאחר שהיו לנו וויזות הינו צריכים לעשות הליך של "כניסה" רשמית לארץ. עברנו לדלפק השכן ואז הסתבר שבדרכון של צפריר אין חותמת יציאה משדה התעופה של פנום-פן בקמבודיה. ואיך ניתן להיכנס למדינה שמעולם לא יצאת ממנה ושרשמית אתה עדיין נמצא בה? צפריר נקרא מיד בסבר פנים חמורות למשרדי משטרת הגבול, הדלת נסגרה ומייד הוגפו כל חלונות הדלפקים ובמהירות נסגרו שאר הדלתות, כשאנחנו נשארות מאחור וליבי הולם בפחד וחרדה למראה אישי היקר שנבלע פנימה.

לפתע, הגיע הממונה הראשי על מעבר הגבול וגם הוא נכנס בפנים חמורות למשרד וסגר אחריו את הדלת. הדקות נקפו. כל דקה נראתה כנצח ארוך ומתיש, אין עם מי לדבר, מסביב נאספים מקומיים שמבינים שמשהו קרה, הייתי בטוחה שהפעם נצטרך להשאיר שוחד גדול וחששתי מהבאות. לאחר כ-20 דקות איומות הדלת נפתחה וצפריר והשוטרים יצאו שלווים מחייכים...

 בזמן שאנחנו חיכינו בחוץ, לבד ובקוצר רוח, הם עשו כמה בירורים, טלפנו לשדה בפנום-פן, נכנסו למאגר המחשבים של משטרת הגבולות וגילו שצפריר אכן יצא, רק שהפקידה שכחה להחתים את הדרכון... לזכותו של צפריר יאמר שהוא שמר על אופטימיות, שלווה וחיוך. למרות חששותינו המכשלה הזאת עברה ללא צורך בשוחד ויכולנו להיכנס רשמית לקמבודיה. אך הפקיד שאחראי על הכניסה לקמבודיה דרש שנשלם 300 באט נוספים, כיוון שאנחנו יוצאים היום. הסברנו לו שכבר שילמנו את המס הזה, אך הוא התעקש. בשלב זה צפריר כמעט התחיל להתעצבן הציע לפקיד ללכת איתו למחלקת הוויזות שיאשרו לו את התשלום. לאחר ברור העניין סודר.

בינתיים, הנהג התאילנדי שלנו התחיל לדאוג ושלח מישהו דרך מעבר הגבול לראות מה קורה... הסוף היה טוב. דרכוננו הוחתמו ויכולנו סוף-סוף לצאת מקמבודיה. גמענו את 200 המטרים לגבול התאילנדי במהירות ושמחה. החתמנו דרכונים, קיבלנו ויזות לחודש נוסף וחזרנו לקו-צ`אנג מותשים מהחוויות. אני ועדן נשבענו לא לחזור יותר לקמבודיה המושחתת ולי נדרש יום ים שלם כדי לחזור לאיזון ולהירגע מהחוויה הכל-כך לא נעימה. הסברים על האפשרויות השונות להארכת ויזה בטיפים.

 לאחר 10 ימים בקו-צ`אנג נפרדנו באחר-צהריים שקט עם שקיעה "קלאסית", מדהימה. למחרת חזרנו לבנקוק, הפעם בנסיעה באוטובוס (350 באט לאיש), שהתגלתה כארוכה ומתישה וארכה 7 שעות. בערב דיברתי עם אימי ב"סקייפ". חלקנו געגועים והצטערנו שאימי לא יכולה לבוא לבקרנו בגלל הכימותרפיה שהיא עוברת כעת. למחרת, חיכה לנו מייל ובו אימי מספרת שלאחר השיחה, החליטה שהיא רוצה לבקרנו בתאילנד ולעשות הפסקה בכימותרפיה. תוך יומיים הכול הוסדר, נרכשו כרטיסים, תוכניות שונו והותאמו לאימי ולמצבה, כדי שנוכל ליהנות מביקורה המשמח. נשארנו בבנקוק מצפים לה.

לתחילת הכתבה

במקדש הנמרים הכי אהבתי שהיו 2 גורי נמרים קטנים, חמודים ומתוקים. הנזיר הרשה לי לשחק איתם בבד כתום, שנועד למשחקים עם הטיגריסים הקטנים, שהיו בכלוב. הצטלמתי עם 2 נמרים גדולים לבד והייתי ממש גיבורה! במפל Sai Yok שליד קנצ`נבורי היה חלק קטן ממסילת הרכבת הישנה לבורמה. על המסילה עמד קטר ישן ואני נהנתי לטפס עליו כמו קופיף קטן. נהנתי לחקור את תא הנהג וללכת לאורך הקירות החיצוניים של הקטר. במעיינות החמים נהנתי מאוד מהרחצה במים החמים ובטבילונת במי הנחל הקפואים! שזרמו ליד. נהנתי מאוד לרכב על פיל ולאחר מכן לקרצף, לשטוף ולסבן את הפיל במי הנהר הקרים. בהתחלה הפיל עמד בשקט ונהנה מהאמבטיה.

 אחרי כמה זמן הוא טבל את כולו כולל הראש שלו ואותי, במי הנהר הקרים, בהתחלה קצת נבהלתי, אבל הייתי עם חגורת הצלה ומהוט מאחורי והחזקתי בחבל שקשור לראש הפיל. הפיל השפריץ עלי עם החדק ועשה לי מקלחת הגונה. באותו היום נסענו לספארי! קנינו אוכל לחיות ונהנו להאכיל אותן. הג`ירפות היו הכי חמודות והזברות היו הכי אנוכיות כי הן דחפו את הג`ירפות והבריחו אותן רחוק רחוק. ראינו ביזון, ענקי! נהנתי בגסט האוס שהיינו בו. בקו-ק`צאנג אהבתי לשחק עם פאקהט- גור הכלבים הקטן של בעלי הגסט האוס. נהנתי ללכת כל יום לים, להתרחץ בו, לאסוף צדפים, לבנות ארמונות חול, לשכב בערסל ולשוט עם אבא בקיאק! יום אחד שטנו בקיאק טבע, אבא ואני לאי קרוב.

בקנצ`נבורי רכבתי על פיל עם אבא והיה לי כייף לרכב על הפיל, אך היה מפחיד להיכנס איתו למים. אמרתי לאבא שזה נורא מפחיד אותי ויצאנו מהמים, זרם המים היה סוחף וזה הפחיד אותי. מפלי ארוון הי נורא יפים. בספארי נהנתי לראות את הזברות, הגמל, הג`ירפות, האריות, הטיגריסים והביזון. בקו-צ`אנג היה לי נורא כייף! זה היה מקום קטן ונעים כמו מושבה. היתה שם מסעדה תאילנדית מאוד מומלצת. האורז המטוגן שם מעולה! ממש התענגתי עליו ואכלתי אותו כמעט כל יום.