מפוקון לסן מרטין דה לוס אנדס
ביום הרביעי שלנו בפוקון, החבורה שהחלה להתגבש כבר בארץ והתרחבה מעט בסנטיאגו, התפרקה בפעם הראשונה. נילי ואפרת המשיכו לברילוצ`ה, דני ואני החלטנו להישאר עוד כמה ימים בפוקון. המקום והאנשים פשוט קסמו לנו. אני חושב שאחד הדברים החשובים וגם היפים בטיול, הוא לשמור לעצמך את החופש לבחור איפה אתה מטייל, עם מי אתה מטייל, וכמה זמן תישאר בכל מקום ומקום. אם אתם כרגע בשלב תכנון הטיול, לדעתי כדאי להבהיר את הדברים כבר בהתחלה על מנת למנוע אי נעימויות בהמשך. קחו בחשבון שלטייל עם אנשים אחרים, גם אם הם החברים הכי טובים שלכם, לפעמים עלול להיות קצת קשה. ואין סיבה שתוותרו על ההזדמנות להפוך את הטיול שלכם להכי כיף בעולם. תחשבו על זה!
מפוקון, יצאנו לכיוון הגבול, כאשר היעד הראשון שלנו בארגנטינה היה סאן מרטין דה לוס אנדס. עצם המעבר לצד הארגנטינאי היווה מבחינתי סוג של רגע היסטורי. דריכה על קרקע ארץ מולדתי לאחר עשר שנים גרמה לי להתרגש במידה רבה. מעל מעבר הגבול, עמד לו, כאילו מפקח על הנעשה שם למטה, הר הגעש לנין (Volcan Lanin). היופי שבנופים הפטגונים, מופיע לו מיד ומלווה אותנו כל הדרך מסאן מרטין דרך שבעת האגמים ועד ברילוצ`ה. לא נותר לנו אלא לכעוס על בנימין זאב הרצל על כך שלא התעקש על הפטגוניה בשביל להקים את הבית הלאומי לעם היהודי (-:
סאן מרטין דה לוס אנדס:
ברגע שנכנסנו לסאן מרטין (San Martin de los Andes), לא יכולתי להסתיר את גאוותי מפני החבר`ה שהסתובבו איתי. כי סאן מרטין הינה באמת אחת הערים היפות והמטופחות במדינה. ישראלים רבים ¨מפספסים¨ אותה ועוברים בה רק על הדרך מפוקון לברילוצ`ה או להיפך. אבל סאן מרטין לדעתי, זו עיר שבמונחי מוצ`לרים, שווה כמה ימים. הרחוב הראשי של העיר נקרא גם סאן מרטין, כמו ברוב הערים בארגנטינה, ואפשר למצוא בה כמעט כל מה תצטרכו: שירותי אינטרנט, מסעדות, סופרמרקט, מרכז מידע לתיירים וכו`. יש כמה מסעדות מעולות, אני ממליץ על "El Quincho" שלא נופלת מהמקבילות והידועות מברילוצ`ה.
יש אינספור טיולים באיזור, בכמעט כל מקום תמצאו אזורי קמפינג מסודרים. אנחנו לקחנו הפלגה של כעשרים דקות לחצי האי Quila Quina. ההפלגה חוצה את האגם Lacar, ומגיעה לחוף יפה שמשמש את המקומיים לספורט ימי, רחצה, פיקניק וקמפינג. בנמל יש בית קפה נחמד המשקיף על האגם. בחצי האי, יש גם קהילת מפוצ`ה קטנה. למרות שמקורם בצ`ילה, אפשר למצוא מפוצ`ס גם בארגנטינה, וזה מכיוון שעבור האידיחנאס (טעות היא לקרוא להם אינדיאנים) אין משמעות לגבולות שקבע האדם הלבן, והם נודדים על פי הצרכים של השבט.
בערב יצאנו להסתובב ברחובות העיר ונתקלנו בפסטיבל שהתקיים במשך שלושה ימים בכיכר הראשי. הפסטיבל נקרא "Labrun", שבלשון מפוצ`ה פירושו "מפגש עמים". ה-לברון, החל להתקיים לפני 20 שנה ומטרתו הראשונית הייתה להפגיש פעם בשנה את קהילות המפוצ`ס השונות. עם הזמן הצטרפו לפסטיבל גם אמנים מקומיים והיום כבר מוצאים סביב הכיכר עשרות דוכנים בהם מוצגות עבודות יד מכל הסוגים, במרכז הכיכר יש במה בה מופיעות להקות פולקלור מקומיות ופזורים לכל עבר דוכני אוכל ארגנטינאי כמו אסאדו, אמפנדאס ובעיקר צ`וריפאן. אצטט חוקר תרבויות ישראלי בשם דוד אדניה שכתב כך אודות הצ`וריפון: "...מאכל רחוב דרום אמריקני מסורתי, המשלב לחמניה מקומית, צ`וריסוס מובחר (רצוי מבשר חזיר) מיונז וכמובן, רוטב הצ`ימיצ`ורי גאוות המטבח הדרום אמריקני". ואני, שהפכתי את הצ`ורפאן למסורת בקרב חבריי הצברים גם בארץ, מודה שהמקור פשוט מצויין.
טיול נוסף שאפשר לעשות בעיר הוא העלייה לשתי תצפיות: תצפית Arrayan, משקיפה על העיר ועל האגם. מומלצת במיוחד תצפית Bandurrias, הדרך אליה היא פשוט יפיפיה ועוברת בתוך יער שנמצא על גבעה מעל האגם. מגיעים למרכז מידע בתוך כפר מפוצ`ה ועולים עד התצפית עצמה. משם אפשר להמשיך עוד כמה קילומטרים עד חוף מאוד יפה בשם "la islita".
שבעת האגמים:
למחרת, שכרנו רכב ויצאנו לטיול בשבעת האגמים. אם הייתי מודע כבר אז לכמה נקודות חשובות, הטיול היה מוצלח עוד יותר: כדאי לשכור רכב ליומיים, כי אמנם אפשר להספיק את כל האגמים ביום אחד, אבל הנסיעה היא על דרך קשה ומתישה, ואם המטרה היא לא "להספיק" אלא להנות מהדרך, אז עדיף לעשות את זה לעט. הדרך כולה מאוד יפה, אבל בחרתי להמליץ על שני מקומות שלדעתי הם היפים ביותר: הראשון Villa Traful, והשני Villa La Angostura, שהיא עיירה קטנטנה אבל מדהימה ביופיה, וממנה אפשר לטייל ביער הבאמבי (Bosque de Arrayanes), שמוכר בשם הזה בגלל צבע גזעי העצים שדומה לבאמבי. יש אפשרות לטייל בשבעת האגמים גם בטרמפים או באופניים - אפשר לראות עשרות טרמפיסטים על הדרך ועוד יותר רוכבי אופניים. אם אתם בוחרים בדרכים הללו, תבואו כמובן מצויידים בהתאם, עם ציוד קמפינג וכו`. מים אפשר לשתות מכל אגם או נחל שעובר באזור (למרות שהאזור נקרא "שבעת האגמים", אני ספרתי כשלושה עשר כאלה).
טיולים בברילוצ'ה
ברילוצ`ה:
אחרי שהחזרנו את הרכב בסאן מרטין, המשכנו את דרכנו באוטובוס לברילוצ`ה. אם אתם שוכרים רכב עם עוד שלושה אנשים או יותר, אולי עדיף לכם להחזיר אותו כבר בברילוצ`ה. אמנם תצטרכו לשלם תוספת, אבל מצד שני תחסכו את הדלק חזרה לסאן מרטין ואת עלות הכרטיסים לברילוצ`ה. שווה לבדוק את זה. סאן קרלוס דה ברילוצ`ה (San Carlos de Bariloche) או בקיצור ברילוצ`ה, היא העיר השנייה הכי מתויירת בארגנטינה אחרי מאר דל פלטה, לטוב ולרע. אין ספק שאיבדה מזמן את התמימות והאוטנטיות שלה בשביל להפוך לתעשייה תיירותית של ממש. אבל מצד שני, מאוד קל לטייל בה. ברילוצ`ה מוכנה לקלוט אלפי תיירים במקביל כך שגם בשיא עונת התיירות לא תראו צפיפות ברחבי העיר ותמיד תמצאו מקומות טובים איפה לטייל, לאכול ולישון. נראה כי מדובר באחד המקומות הכי מפנקים בדרום אמריקה.
למזלנו, מצאנו מקום לינה בהוסטל "הדלת הירוקה" (La Puerta Verde) שמוכרת גם כן כ- Patagonia backpackers, אחד ההוסטלים הנחמדים ביותר בעיר, (נמצא ברח` quaglia 160, טל` 429051). שלושת הבעלים, פבלו, חורחלינה ולולי הם מקצוענים בנושאי תיירות ובעזרתם תוכלו בקלות לתכנן את הטיול המושלם באזור. כיוון שיש עשרות מקומות, טרקים, ופעילויות שאפשר לעשות בברילוצ`ה, אסתפק בלספר לכם קצת על הדברים שאני התנסתי בהם, שלא בהכרח הם הכי יפים או מומלצים. בקילומטר ה-17 מברילוצ`ה לכיוון דרום, בכביש העוקף את האגם Nahuel Huapi, נמצא הר הקמפאנריו (Cerro Campanario) עם תצפיות מצוינות על העיר והאגם. ניתן לעלות לפסגה ברכבל או רגלית. משם לקחנו אוטובוס עד Llao Llao, מקום בו הוקם בית המלון הכי מפורסם של ברילוצ`ה. אם מעניין אתכם לסייר במלון, עליכם להזמין מקום מראש. אבל הרבה יותר מעניין בעיני הוא הטיול בתוך יער ה-ג`או ג`או עד האגם הנסתר (Lago Escondido).
למחרת יצאתי לטייל לבד. טיפסתי ל-Cerro Otto ברגל, וישבתי לאכול משהו ב"מסעדה המסתובבת" שבפסגה. הסתובבות זו מאפשרת להנות מתצפיות שונות 360 מעלות. אחרי כמה דקות המקום נסגר בגלל רוחות עזות שהחלו להשתולל, כך שלא הייתה לי ברירה אלא לרדת מההר. בדרך למטה התלוויתי למדריך טיולים שברח גם הוא מהרוחות עם שני כלבי הסאן ברנארד שלו. אחרי קילומטר הליכה, מצאתי את המחסה שחיפשתי בשביל לנוח קצת. בלא מעט הרים בברילוצ`ה ניתן למצוא "מחסות", בקתות עץ באמצע ההר המספקות אוכל, שתייה ולינה למטפסים. לרוב הם מבנים מאוד יפים המשקיפים על נופים מדהימים. המחסה הספציפי הזה נקרא Refugio Berghof. ודווקא במקום נידח זה גיליתי סיפור מעניין נוסף בו הייתי רוצה לשתף אתכם:
Otto Berghof, גרמני שהגיע לארגנטינה בשנות ה-30, היה אחד מיזמי הספורט החורפי במדינה. הקים מפעל לציוד סקי על ההר שנקרא על שמו ויצא בעצמו למסעות בכל רחבי פטגוניה. בברילוצ`ה הוא נחשב ל"טרקיסט" הראשון של ארגנטינה. מפעל הסקי של דאז הוא המחסה של היום. כשהסתובבתי בקומה העליונה מצאתי מן מוזיאון קטן בו רואים כלים ישנים ששימשו לייצור ציוד סקי, ספרים ואלבומים המתעדים את המסעות של בירגוף. כשחזרתי למטה, הגישו לי על השולחן שליד האח הבוער, משקה שוקו חם, הכי טוב שזכור לי ששתיתי אי פעם. בזמן שישבתי להנות מהמשקה שלי, עיינתי במגזינים שעל המדף. באחד מהם מצאתי כתבה על האיש הזה. מסתבר שלאחר מותו של בירגוף, עיתונאי ארגנטינאי פרסם ספר בשם "ברילוצ`ה הנאצית". בספר הוא מאשים בין היתר את בירגוף בריגול לטובת המשטר הנאצי ובסיוע בהסתרת פושעי מלחמה שברחו מגרמניה לאחר המלחמה. לצערי, ברילוצ`ה ידועה לשמצה כעיר בה נקלטו נאצים רבים בתקופת כהונתו של הגנרל פרון כנשיא. ולמרות שלא הייתי מופתע מהתופעה שכבר הכרתי, עצם המפגש הכל כך קרוב הזה עם הזכרונות שלי מהשואה, גרם לי לצמרמורות בגוף ולתחושות לא נעימות למרות שישבתי במקום כל כך יפה ושליו.
אספתי את עצמי והמשכתי את דרכי מטה. כמה מטרים במורד ההר, מצאתי את קברו של בירגוף, התבוננתי בו כמה דקות ואמרתי לעצמי "נאצי אחד פחות", וחזרתי להוסטל.
יצאתי לעוד כמה טיולים יומיים בעיר, כמו Cerro Catedral Refugio Frey, אבל הכי אהבתי טיול קיאקים באגם Nahuel Huapi. אם זה מעניין אתכם, ואין סיבה שלא, אפשר לפנות לפבלו, הבעלים של ההוסטל בנושא. מעבר להתנסות בספורט חדש (ולא קשה, מתאים לכל אחד), נהנתי מאוד גם מהנופים וגם מההסברים של פבלו, שלקח אותנו עם קאיאקים עד לאי Huemul. באי, סיפר פבלו, ממשלת ארגנטינה ביצעה בפעם הראשונה ניסויים גרעינים. אפשר לראות שם עוד את ההריסות של מעבדות המחקר. בתוך האי קיים בסיס צבאי, וישבנו עם החיילים לשתות "מטה" ולאכול עוגות. היה מאוד מעניין. נראה לי שעוד יותר יפה הוא לצאת לטיול קאיאקים ליומיים, כשישנים לצד האגם, מדליקים מדורה ומעבירים את הלילה עם גיטרות, יין ואסדו. התיעצו עם פבלו (La Puerta Verde, Quaglia 160).
על הגלידות והשוקולדים של ברילוצ`ה לא אספר לכם כי גם ככה אם תגיעו לכאן, תגלו את זה לבד! אבל בכתבה הבאה אשתף אתכם אודות טיול מרתק באי צ`ילואה שבצ`ילה, המקום הכי מקורי שטיילתי בו עד כה.
להתראות עד אז!
