המסלול
ככלל המסלול בנורבגיה עשוי להתחיל מסטאוואנגר (Stavanger) או מברגן (Bergen) משם בכיוון כללי מזרחה עד פלאם (Flam), בהמשך בכיוון כללי לצפון עד אנדאלסנס (Andalsnes) ומנקודה זו ואילך דרומה באופן כללי עד לאוסלו (Oslo), כאשר בדרך תהיה סטייה קטנה מזרחה לשמורת יוטונהיימן (Jotunheimen). הנופים שיתוארו בהמשך מתאימים לסוף הקיץ, יולי-אוגוסט, וכמעט בוודאות כי הוא יהיה שונה בעונות אחרות של השנה. בתכנון המקורי/ראשוני היינו אמורים להתחיל את הטיול הקרקעי בסטאוואנגר, בנסיעה במעבורת ורכב לצוק בפרייקסטולן (Preikestolen) ומשם צפונה לכיוון פלאם.
לאחר שהתברר כי בתכנית זאת נפסיד למעלה מחצי יום על נסיעות ועליה לצוק, וכמו כן שניתן לחסוך בעלויות אם יבוצע שינוי נקודת היציאה למסלול הקרקעי, השתכנענו שיש לשנות את מסלול הטיסה מסטאוונגר צפונה, כך שאת הצוק נראה מהאוויר, ואת המסלול הקרקעי נתחיל מברגן. עלות טיסה לברגן בטיסה מסחרית היא 249 קרונות לאדם, זולה באופן משמעותי מיום שכירות של מיניבוס, העולה כ- 7500 קרונות ל- 8 איש. עלות טיסה זו היא רק לטיסה המוקדמת של הבוקר, והטיסות שאחריה יקרות יותר באופן משמעותי עד פי שלוש. לאור שינוי זה יכולנו להאריך את המסלול הקרקעי לכיוון צפון, מבלי להאריך את מספר ימי הטיול הקרקעי. המסלול יחולק בכתבה זו, לקטעים הרלוונטיים, לדעת הכותב, תוך תיאור הנופים בכל יעד שבכל קטע דרך.
כמו בכל ארץ הררית, אז גם בנורבגיה ישנן מנהרות רבות המקשרות בין ערים ויעדים שונים, כאשר חלקן חצובות בהר וחלקן הן מתחת לפני המים, ובכל מנהרה היא באורך שונה או בעומק שונה, באחת המדידות שערכנו ירדנו עד לעומק של 600 רגל ( כ- 190 מטר) מתחת לפני הקרקע. משמעות האמור לעיל, הוא שמי שסובל מקלסטופוביה, מומלץ להימנע מטיול לארץ זו ואם כן להתרכז בערים הגדולות או בעמק שמצפון לאוסלו.
היום הראשון- סטאוואנגר-ברגן-הורנינדאל
יצאנו מהמלון לשדה התעופה Sola בסטאוואנגר לטיסה מסחרית פנימית לברגן, כאשר את כרטיסי הטיסה הזמנו יום קודם דרך האינטרנט, בסיוע פקידת הקבלה של המלון. בחרנו בטיסת בוקר מוקדמת שהייתה זולה ב- 2/3 ממחיר טיסה רגילה לאותו יעד, בשעות מאוחרות יותר. התארגנו ברכב שחיכה לנו, ויצאנו לדרך לכיוון הרכבת של פלאם, נסיעה שעורכת כ- 3 שעות מהשדה, וזאת במטרה להגיעה לרכבת היוצאת בשעה 12:40.
יצאנו מברגן בהתחלה על כביש 580 ובהמשך על כביש E16 לכיוון כללי צפון מזרח, כאשר הדרך עוברת בתחילה לאורך הפיורד סורפיורדן (Sorfjorden), בהמשכה עד למחצית האורך של פיורד ויפיורדן (Veafjorden) משם סוטים מעט מזרחה עד לפיורד בולסטאדפיורדן (Bolstadfjorden) ואחר כך לאורך שני אגמים עד לעיירה בשם ווס (Voss) שלא התעכבנו בה, כל זאת תוך מעבר במנהרות רבות חלקן ארוכות מאוד, אך כמובן לכל כניסה יש גם יציאה. כמובן שהנסיעה לאורך הפיורדים והאגמים מספקת למסתכלים נופים מגוונים ובכלל זה מפלי מים בצידם השני של גדות הפיורד שנוסעים לאורכו.
גם בהמשך הדרך עד לגודוואנגן (Gudvangen) נוסעים לאורך עוד 3 אגמים, ומשם הנסיעה לפלאם, הנמצאת בקצה של פיורד אורלנדספיורדן (Aurlandsfjorden), היא קצרה מאוד, רק 13 ק"מ על כביש 50. הגענו לפלאם כאשר הרכבת עמדה לצאת, אך עקב עיכוב של כ- 15 דקות שהיה לנו בדרך, לא הספקנו לרכוש כרטיסים לעלות לרכבת המתוכננת בזמן, ולכן נאלצנו להמתין עד לרכבת הבאה - בשעה 13:40, ואת ההמתנה הזו ניצלנו כדי לסעוד את לבנו במסעדה הנמצאת בסמוך לרכבת, ותוך כדי צפייה בספינת טיולים ענקית שעגנה במעגן הסמוך לרציף הרכבת, והתפעלות מגודלה ויותר מכל מכך שהיא יכולה לשוט למרות גודלה בפיורד כזה, שבהמשכו ישנם פיורדים רבים ורחבים שיש להם יציאה לים בכיוון מערב. הרכבת מפלאם נוסעת דרומה לעיירה בשם מירדאל (Myrdal), תוך טיפוס וחציית נופים מרהיבים ומפל אחד שוצף וגועש במיוחד: בו הרכבת גם נעצרת למספר דקות, והנוסעים יורדים לחזות בנוף הנשקף ומתקבלים במוזיקה וריקודים של מספר רקדניות ליד המפל, מראה מיוחד לכל הדעות.
הנסיעה ברכבת בכל כיוון אורכת כ- 45 דקות, כך כאשר מגיעים למירדאל חוזרים באותו ציר עד לפלאם. אל דאגה: לא משעמם לראות את אותו נוף מזוויות שונות. היינו אמורים לחזור מפלאם מערבה לגודוואנגן מרחק של 13 ק"מ על כביש מס` 50, ולקחת משם מעבורת לקאופנגר (Kaupanger) תוך כדי שייט בפיורד צר וארוך בשם נירויפיורד (Naeroyfjord) בהמשך לפיורד יותר רחב בשם אורלנדספיורדן ואחריו פיורד רחב במיוחד בשם סונגפיורדן (Songefjord). שלושת הפיורדים הללו היו חלק מנתיב הטיסה שלנו ביום הראשון של הטיסות. בפועל עקב הסטייה בלוח הזמנים ואי היכולת להגיע במועד למעבורת שתכננו, היוצאת בשעה 14:30, נאלצנו לוותר על המעבורת, ולכן המשכנו בכביש 50 ו- 16E לצפון מערב לכיוון קאופנגר. בעיירה אספוויק (Aspevik) לקחנו מעבורת קצרה לחציית הפיורד ארדאלספיורדן (Ardalsfjorden) בדרך ליעד, שייט קצר אך מהנה.
כאשר חלפנו את קאופנגר בכביש 5, הייתה התלבטות האם לעלות ולראות את שדה התעופה של סונגדאל (Songdal) בו נחתנו ביום הראשון לטיסות או להמשיך הלאה לעיירה בשם זה, וההחלטה הייתה להמשיך. חלפנו את סונגדאל צפונה בכביש מס` 5 לקראת יעד הלינה שלנו בהורנינדאל (Hornindal), וזאת תוך מעבר של מנהרה מתחת לפיורד סונגדאלפיורדן (Sogndalfjorden). אחרי כ- 35 ק"מ מגיעים לעיירה סטלאהולמן (Stelaholmen) שאחריה ישנו קטע דרך של 28 ק"מ עד לעיר סקיי (Skei) העובר בין שני קרחונים, הקטן שביניהם גרווברין (Grovebreen) ממערב, והגדול מביניהם יוסטדאלסברין (Jostedalsbreen) ממזרח ולאורך אגם גדול ואגמונים קטנים שנוצרים על ידי קרחונים אלו.
אחרי יום ארוך ומעייף, ונסיעה של עוד כ- 100 ק"מ מסקיי צפונה הגענו למלון בעיירה הורנינדאל, ואחרי התארגנות קצרה התכנסנו לארוחת ערב, שבמהלכה גילינו 2 דברים, האחד: שהמלצר הוא בחור נחמד המוכן לסייע ולעזור לנו בכל דרך, למרות הויכוח עם הנהג שהוא היה עד לו. והשני: שהנהג של המיניבוס שלנו, אינו מאוהבי ישראל, בלשון המעטה, ויותר מכך הוא אינו מוכן להקשיב להגיון הבריא או להסברים והנימוקים מדוע ישראל פועלת כפי שהיא פועלת או למה חייבת לפעול כך. הדברים הגיעו עד כדי התבטאות גסה של הנהג כלפינו, ורק דרישה מהנהג לסיים את השיחה עמו בנושא, מנע את המשך ההתדרדרות. התנהגות זו הייתה האזהרה השנייה לעתיד לקרות למחרת היום.
דרך אגב, מעל הורנינדאל חלפנו בטיסה ביום השני, ובדרך למלון חלפנו גם על הכניסה ליעד הביקור של הבוקר שלמחרת, קרחון בריקסדאל (Briksdal). לכן מומלץ לקצר מסלול יום זה ולחפש לינה בערים שבין סקיי לאולדן (Olden) ולחסוך זמן בנסיעה מיותרת עד הורנינדאל ולמחרת לחזור לקרחון. למהדרין אפשר לסיים את היום הראשון גם קודם לכן, אחרי העיירה סונגדאל.
היום השני- הורנינדאל- בריקסדאל- הלסילט
ביום המחרת יצאנו לדרך בבוקר, תוך התעלמות מהנהג על פי החלטה שהתקבלה ערב קודם. היעד הראשון היה קרחון בריקסדאל, וכאשר הגענו אליו התברר לנו כי העלייה לקרחון נמשכת כשעה, וכי ישנם שני מסלולי טיפוס, התלול והקצר, המתון והארוך יותר, כמו כן קיימת אפשרות לעשות חלק ניכר מהדרך באמצעות טרקטורונים. סך הכל, העלייה והירידה בכלל זה הצפייה והחוויה מהנופים שרואים לאורך הדרך, עורכת כשלוש עד ארבע שעות. למעט מי שמוגבל מבחינה פיסית, מומלץ לעשות את הדרך רגלית במסלול המתון והארוך. אפשרי גם שילב של ספורט אתגרי, כמו כותב שורות אלו שהחליט לעשות את מירב הדרך לקרחון וחזרה בריצה קלה, תוך כדי שהוא נאחז בטרקטורון להתגבר על המסלול המשופע. בדרך לקרחון ישנם נופי מפלים, ובשלב מסוים חוצים גשר מעל הנחל שלתוכו נשפך מפל אדיר ומרהיב, המרטיב כל אחד המנסה להמשיך את דרכו הלאה לקרחון. רסיסי המפל יוצרים קשתות צבעים מעניינים ומרהיבים ביופיים.
כאשר הגענו לקרחון, התברר לנו כי הוא נסוג במידה רבה ביחס לשנים קודמות, כמו רוב הקרחונים באירופה. למרות הכל המראה היה יפה, במיוחד שבירת קרני השמש על הקרחון והצבעים הנוצרים עקב כך, או מראה הנחל הזורם מקרחון ובתוכו גושי קרח. גם המפל ממול לקרחון ושבירת קרני השמש על המדרון הנגדי אינם נופלים ביופיים מהקרחון עצמו. כמובן שהדרך חזרה קלה יותר ולא פחות יפה. באזור החניה ישנו מזנון המאפשר התרעננות והתרגעות למי שצריך.
בסיום פרק הקרחון יצאנו צפונה לכיוון אולדן וסטרין (Stryn) ומשם המשכנו מזרחה בכביש 15 לאורך הגדה הדרומית של אגם סטרינוואטן (Strynvatan). באזור אגם לאנגוואטן (Langevatan) פנינו לצפון- מערב לנקודת תצפית הנקראת דאלסינבה (Dalsnibba) ממנה ניתן לתצפת על הפסגות שמסביב ועל העיירה גייראנגר (Geiranger) הנמצאת משם כ- 5 מייל בקו אווירי, עיר שטסנו מעליה ביום השני של הטיסות. כולנו הסכמנו שאילו היינו יודעים על נקודה זו מבעוד מועד, היינו משלבים אותה בנתיב הטיסה, כי היינו כל כך קרובים. התצפית מאפשרת מבט של 360 מעלות על הסביבה, וניתן לראות קרחונים קטנים, אגמים, כיפות סלעיות ונוף מדהים לכיוון צפון לעיירה גייראנגר והדרך המפותלת היורדת אליה.
אחרי התצפית ירדנו בכביש מפותל ויפה במיוחד לכיוון העיירה גייראנגר תוך תצפית על מפלים רבים היורדים מימין ומשמאל. כאשר הגענו לעיירה בשעה 17:00 לערך, התברר כי הנהג אינו רוצה להמשיך לנסוע בטענה כי הוא ער מספר שעות רב, וכי שארית המסלול המתוכנן יארך כ- 4-5 שעות והוא לא מחויב לנהוג יותר מעוד שעתיים נוספות. במהלך הדברים התברר לנו כי המלון שהוזמן על ידו מבעוד מועד נמצא בעיירה הלסילט (Hellesylt) הנמצאת במרחק כ- 10 מייל מזרחית לעיר, בקצה פיורד הנקרא גייראנגפיורד (Geirangerfjord), שטסנו לאורכו ביום השני לטיסות, וכי המעבורת האחרונה להלסילט מגייראנגר (שלא הייתה בתכנית הטיול המקורית לאותו יום), יוצאת כחצי שעה אחרי הגעתנו לעיר, וכי לא ניתן לבטל את ההזמנה לחדרים במלון ללא קנס כבד.
מה שהנהג שכח לספר לנו, הוא כי ניתן להגיע למקום הלינה מצפון דרך סטראנדה (Stranda), שם יש מעבורות לגייראנגר עד שעה 23:00 לערך. לכן, מומלץ להצטייד מראש בלוח הזמנים של המעבורות באיזור בו מטיילים, מה שיאפשר למטייל למצוא את הפתרון הטוב ביותר לכל מצב שיקרא בדרכו. בלית ברירה נאלצנו לוותר על מרבית המסלול לאותו יום, ולשוט במעבורת, ליעד הלינה.
השיט שלעצמו בפיורד הנ"ל, היה יפה מאוד וכלל הסברים במהלך השיט על נקודות יישוב שהיו בעבר לאורך הפיורד, והיה נחמד לראות את הנוף הנשקף ולהשוות אותו לנוף שראינו בפיורד זה מהמטוסים כמה ימים קודם לכן. אחרי שיט של כ- 40 דקות וכאשר חשבנו שהגענו לחוף מבטחים, חיכתה לנו הפתעת חיינו, באירוע שכולנו רוצים לשכוח. ביום זה התכנון היה להמשיך צפונה מגייראנגר לאורך דרך הנשרים הנמשכת עד לפיורד נורדאלספיורדן (Norddalsfjorden), ומשם צפונה בדרך הטרולים הנמשכת מהעיירה ואלדאל (Valldal) ועד לעיירה אנדלסנס.
התקרית שכולנו רוצים לשכוח: בזמן השיט במעבורת, הרכב נמצא בסיפון הרכבים והנוסעים עולים לסיפון העליון לתצפית או יושבים בקפיטריה. בעת עגינת המעבורת רוב החבורה הייתה כבר ברכב, וחסרה רק רינה. הנהג שהיה חייב לצאת מהמעבורת נסע ויצא ממנה, ואחרי מספר מטרים עצר, אולם היות והמלון היה ממש קרוב למקום עצירתו והיה במקום גם חנייה הוא החליט להמשיך לנסוע עוד מספר מטרים קדימה מבלי לחכות לאחד הנוסעות. בעלה, שלא ידע על כוונות הנהג, צעק לעברו לעצור, היות וחשב שהוא מתכוון להשאירה במקום, הנהג במקום לעצור ולנסות ולהסביר את מעשיו המשיך הנסיעה עד החנייה, ואילו הבעל ניסה לפתוח את דלת הרכב בכדי לרדת ממנו.
הוא עשה זאת ממש לפני העצירה המלאה של הרכב, אך מבלי שהוא היה בתנועה. הנהג שכעס על מעשיו של הבעל, והיה מחומם מדבריו הנכונים ערב קודם לכן, ומהתעלמות שלנו ממנו במהלך היום כולו, הגיב בכך שירד אל הבעל ותפס אותו בזרועו, תוך דברי איום שהוא יחזור לאוסלו ברגל. הבעל ניסה לשחרר את זרועו מידיו של הנהג, ואף הצליח, אולם הנהג בכעסו על כך הכניס לו אגרוף בפניו והפילו לקרקע, זאת למרות היותו של הבעל אדם מבוגר ונכה צ.ה.ל. כמובן שכל יושבי הרכב ירדו מיד מהרכב לסייע למשה ולהבטיח כי הוא לא יותקף שוב, ואף כולם ניסו לצלם את הסצנה, בעוד הבעל שרוע על הקרקע. על השתלשלות העניינים מרגע זה ואילך, חבל להתעכב. עירבנו את המשטרה ופקידות המלון עשו כל שניתן כדי לסייע. למרות שהיינו מזועזעים, לא נתנו לעניין להרוס לנו את הערב, ובעיקר הבעל המוכה החזיר אותנו בהקדם למסלול של הנאה.
היום השלישי- הלסילט- ואלידאל- ביסמו
הבוקר הזה החל בידיעה ברורה שקיבלה החבורה לא להמשיך את מסלול הטיול עם הנהג הנוכחי, ובלית ברירה להשכיר רכב לנהיגה עצמית. במקביל לניסיונות להשיג רכב חליפי לנהיגה עצמית, נעשה ניסיון מול החברה של הנהג להשיג נהג אחר או רכב אחר, אלא שהתברר שהעניין מורכב ואין סיכוי לכך. התפצלנו לשני צוותים, כאשר האחד ביעילות רבה טיפל בהשגת רכב חליפי, ובמקביל צוות שני עסק בכתיבת האירוע והעברתו למשטרה ולשגרירות הישראלית. עד הצהריים כבר עמד לרשותנו רכב אחר ויכולנו לצאת לדרך כמתוכנן. הוחלט כי בתחילה אנו משלימים את מה שהחסרנו יום קודם, ורק אחר כך נמשיך במסלול הרגיל, החלטה שהתגלתה כנכונה.
יצאנו מהלסילט צפונה על כביש 60 לסטראנדה, עברנו במעבורת לליאבוגדה (Liabygda), ומשם בנסיעה מזרחה לאורך הפיורד נודראלספיורד. הגענו עד העיירה ואלידל, משם פנינו לצפון- מזרח ואחר כך לצפון על כביש 63 לכיוון דרך "הטרולים" המסתיימת בעיירה אנדלסאנס, אחרי נסיעה בדרך הטרולים שהיא דרך מעניינת ומפותלת, בנוף השונה מהנוף שראינו קודם. כאשר במהלך כל הנסיעה מלווים אותנו מפלים שונים, שהצפייה בהם מזוויות שונות עקב הפיתולים מעניינת במיוחד.
בסיום חזרנו באותה דרך דרומה עד ואלידאל, וגם כאן היה מעניין לראות את המראות שראינו קודם לכן בזוית שונה. מואלידאל נסענו ללינגה (Linge) וחצינו במעבורת לאידסדאל (Eidsdal), והמשכנו דרומה בכביש 63 לכיוון דרך "הנשרים" הנמצאת משם צפונה עד לגייראנגר, שגם היא דרך מפותלת היורדת מההר לעמק וממנה נשקף נוף מרהיב, ובכלל זה על העיירה הנ"ל וראינו אותה מכמה זוויות שונות, כפי שתיארתי קודם לכן.
בנסיעה דרומה אחרי דרך הנשרים, חצינו את העיירה גייראנגר, חצינו את נקודת התצפית דאלסינבה שהיינו בה יום קודם, והמשכנו מזרחה על כביש 15 לכיוון העיירה לום (Lom), במגמה למצוא לינה בעיירה ביסמו (Bismo). מעט אחרי הפנייה שמאלה לכביש 15 נתקלים בנוף יפה של אגמים קרחוניים, ובנקודת תצפית הנמצאת במחצית הדרך לביסמו ישנם גם פיסולי אבן שנוצרו על ידי המטיילים.
במהלך הנסיעה ומעט לפני ביסמו זיהינו מלון קטן וציורי והחלטנו לבדוק באם יש בו מקום לינה, ולהפתעתנו גילינו מציאה. המלון ישב על מפל בשם פולפוס (Pollfoss) וזהו גם שם המלון, שבעליה היא נוצרייה כאשר היא ומשפחתה הם נוצרים אוהבי ישראל, שקיבלה אותנו בזרועות פתוחות, ואף שיכנה אותנו בקומה נפרדת מיתר כל האורחים. המלון והנחל נמצאים בתחום שמורת הטבע יוטונהיימן (Jotunheimen) המשתרעת על שטח נרחב מצפון, מדרום וממזרח. למרות השעה המאוחרת 22:00 היא הציעה להכין לנו ארוחת ערב מיוחדת, רק לנו, והארוחה הייתה לא פחות טעימה ואסטטית מהמלון. בזמן שנדרש להכין את הארוחה, יצאנו לטייל לאורך המפל והנהר הנמצא בגב המלון, וביער המקיף אותו.
היום הרביעי- ביסמו- טוטאגרו- אוסלו
אחרי לינה טובה וארוחת בוקר מרעננת, נפרדנו פרידה מרגשת מבעלת המלון, שכללה חלוקת מתנות הדדיות ויצאנו לכיוון אוסלו. בתחילה נסענו מזרחה מהמלון כ- 15 מייל עד העיירה לום, היושבת במפגש של שני אגמים גדולים, ושלאורך אחד מהם נוסעים עד לעיירה זו, שם פנינו לדרום-מערב על כביש 5, ואחרי כ-19 ק"מ ישנה פנייה ראשונה לרכס הגבוהה של השמורה, אך מהר מאוד התברר לנו כי במועד הנסיעה סוף יולי אין מה לראות במקום, והמועד הנכון הוא בחורך או באביב. אחרי נסיעה לדרום-מערב של עוד כ- 11 ק"מ לאורך כביש 55 נמצאת כניסה נוספת לרכס הגבוהה של השמורה, שכניסה אליה ונסיעה של כ- 15 דקות מאפשרת תצפית יפה על אגמים ונחלים הנמצאים מצפון לכביש. בהמשך הדרך ממש לפני הפנייה דרומה בטורטאגרו (Turtagro) בקרנו באתר סאגסוליה (Sagasoyla hotel) שיש בו אובליסק, עמוד בגובה של כ- 40 מטרים שניבנה לכבוד חקיקת החוקה של נורבגיה, וישנם בו גם מספר מבנים ישנים, ככל הנראה משוחזרים, האתר כולו יפה ויכול לשמש מקום להתרעננות.
בעיירה טורטאגרו פנינו דרומה בכביש צר החוצה את השמורה ושמסתיים בעיירה תעשייתית בשם אוברה אורדאל (Ovre Ardal). היופי בדרך זו הוא שהיא חוצה שדה ענק של קווי מתח גבוהה, בנוף חשוף וסלעי העובר גם דרך מקור מים. בסוף הדרך, מספר ק"מ לפני העיירה התעשייתית הדרך צרה מאוד, משופעת מאוד ומפותלת מאוד. בחלקה האחרון, מתוך 32 הק"מ, היא טובלת בירק ועם נוף מהמם כאשר בחלקו הוא כה צר, עד ששתי מכוניות לא יכולות להסתובב בפניה בו-זמנית, ויצא לנו שבסיבוב אחד נאלצנו לנסוע לאחור בכדי לאפשר לרכב שהגיעה ממול לעבור. גם הבלמים עבדו קשה בירידה והודיעו לנו על כך במחאה ריחנית...
המשכנו בכיוון כללי לדרום-מזרח על כביש 16E, תוך כדי נסיעה בנופים ירוקים ולאורך נהרות ואגמים שונים עד שהגענו לקראת ערב לאוסלו. לאחר התארגנות, יצאנו לעיר העתיקה הממוקמת סביב המפרץ, לסיור קטן ובכדי לסעוד את לבינו. התחושה, בניגוד לייתר הטיול, הייתה אי נוחות, היות והוזהרנו על ידי השגרירות לשמור פרופיל נמוך, ולא להתקרב להפגנת המונים נגד ישראל, שנערכה מוקדם יותר באוסלו. כל הזמן הסתכלנו סביב (כיאות לטייסים), ורק לאחר ישיבה של מספר שעות על סיפון מסעדה צפה, דעכה הרגשת אי הנוחות. במהלך הסיור צפינו במזרקות שלפני בניין העירייה או המחוז, אורות המצודה הישנה היושבת על שפת המפרץ וכמובן על שלל האורות של כלי השייט שבמקום.
החזרה -יום חמישי- אוסלו- הביתה
היום האחרון, כמו תמיד יש בו רגשות מעורבים: מצד אחד, הנה הכיף עומד להסתיים וחוזרים לשגרה, ומצד שני: הגעגועים הביתה למשפחה ולחברים כבר מורגשים. יום זה עד הצהריים נועד לסיור בעיר, תוך התמקדות בעיר העתיקה, כמו ערב קודם.
בתחילה פנינו לראות את המצודה והנוף שנשקף ממנה על המפרץ, ללכת לאורך חלק מהחומות, ולראות בחלקה האחורי ליד השער הפונה לעיר החדשה את החלפת המשמרות של השומרים. בהמשך לאורך המפרץ עצמו ולסיום לאורך המבנים והמזרקות המקיפות את המפרץ.
לתמונות נוספות מהטיול הקישו כאן ולסיפור הטיול השלם בנורבגיה כולל החלק האוירי הקישו כאן.
מעוניינים לדעת ולקרוא עוד, על המחבר? הכנסו לאתר www.seekingtheworld.com
