שבוע וחצי באוסטריה עם המשפחה

טיול באוסטריה עם רכב וילדים הוא חוויה נהדרת, יש שם מכרות מלח, מערות קמח, טירות משוגעות ומזג אוויר שמשנה את פניו מידי יום. לפניכם מסלול טיול, המלצות על מה לראות ועל מה לוותר ותיאור מקומות שרק מעלה את השאלה למה אנחנו לא שם ברגע זה...
ג'ני
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: שבוע וחצי באוסטריה עם המשפחה
Thinkstock Imagebank ©

עדכון סטטוס קורונה נכון ל-26/01/2021

  • הכניסה לאוסטריה אפשרית לאזרחי האיחוד האירופי ומדינות אמנת שנגן.
  • הכניסה למדינה מותנית בהצגת בדיקת קורונה שלילית, בתוקף ל-72 שעות.
  • חובה לעטות מסכות במרחב הציבורי ובתחבורה הציבורית
  • התחבורה הציבורית פועלת .
  • המסעדות ובתי הקפה פתוחים למשלוחים וטייק אווי בלבד.
  • מרבית העסקים סגורים ורק עסקים הנחשבים חיוניום כרגע פתוחים.
  • התושבים מתבקשים להשאר בבתיהם ולצאת רק לצורך חיוני.
  • עבור אזרחי ישראל, ישנה חובת בידוד של 14 יום בשובם לארץ או 10 ימים בכפוף לשתי בדיקות שליליות.
לוגו וירוס קורונה

ימים 1-3: מינכן, גולינג, זלצבורג, קוניגזי

יום 1 - נחתנו בצהרים במינכן. קבלת המזוודות איטית יחסית וגם בדלפקי אירופקאר סידור קבלת הרכב לקח זמן. ביציעה משדה התעופה יש לעקוב תחילה אחרי השלטים "Alle Richtungen " (כל הכיוונים). לאחר מכן כבר מופיע שילוט לזלצבורג. לאחר כשעה וחצי ירדנו מהכביש הראשי 8 A ביציאה 106 לעיירה פריין (Prien) ממנה יוצאות הסירות לאי Chiemsee עליו בנה המלך לודוויג "המשוגע" של בוואריה את אחת מטירותיו- Herrenchiemsee. השיט לאי אורך כ- 20 דקות. בהגעה לאי, לאחר שקונים כרטיסים לארמון, ההליכה אליו היא ענין של כ- 20 דקות נוספות בשביל נוח דרך יער (אפשר גם לנסוע בכרכרה אל הארמון בתשלום נוסף). לארמון גנים פורמליים יפים עם מזרקות שעוצבו לפי ארמון ורסאי וגם פנים הארמון - אותו אפשר לראות רק במסגרת סיור מודרך - תוכנן כתעתיק של חלק מורסאי (לרבות עולם המראות): הרבה נברשות ענקיות, רהיטים מצופים זהב ודיוקנאות. הביקור מעניין, והעצירה שוברת את הדרך ממינכן לאזור זלצבורג, אך למי שזמנו לחוץ או שמתכוון ממילא לבקר בטירתו היותר מפורסמת של לודוויג בנוישוונשטיין (Neuschwanstein), ביקור זה הוא ממש לא חובה. עלויות: כרטיס משפחתי לשיט +חניה בפריין: 20 אירו. כניסה לארמון: 14 אירו לשני מבוגרים (ילדים חינם).

 לפני החזרה לאוטוסטארדה קנינו מדבקה לכבישים הראשיים באוסטריה בתחנות הדלק בפריין וגם הצטיידנו בסופרמרקט של רשת ALDI בעיירה Felden. מדובר ביציאה הבאה לכיוון מזרח מכביש A8 מספר 107. מיד לפני היציאה רואים מהכביש הראשי האנגר גדול ועליו שלט אלדי. הסניף פתוח מ- 8.00 -20.00 בימי שני עד שבת, מה שאפשר לנו להספיק להצטייד במצרכי מזון לפני המשך הדרך לזלצבורג, אף שהשעה כבר היתה אחרי 18.00. חשוב לציין כי באוסטריה ביום ראשון כל הסופרים סגורים ולכן חייבים להיערך מראש.

 עוד כשעת נסיעה הביאה אותנו לעיירה החמודה Golling ולדירה שהזמנו מראש ב- Haus Margrit. הדירה המרווחת מתאימה ל- 5 איש: שני חדרי שינה וסלון/מטבח גדול, כאשר המטבח מצוייד בתנור, מיקרו, מדיח, וכל הכלים הנחוצים. הדירה נמצאת במקום שקט בפאתי העיריה, מעט גבוה משאר הבתים וממרפסת הנוף נשקף נוף יפה של עמק הסלזח. גולינג עצמה, הנהנית מנגישות טובה לכבישים A10, 159, 162, מהווה בסיס מאוד נוח לטיולים באזור הזלצבורגרלנד: כחצי שעה נסיעה לזלצבורג, 20 דקות לוורפן, 50 דקות להלשטט.

פרטים על הדירה:
עלות : 64 אירו לילה (כולל מס תיירים). נקיון בסוף: 22 אירו. מרגריט, שמתגוררת קומה מעל, עושה כביסה תמורת 8 אירו למכונה.
אתר אינטרנט: www.holiday-rentals.co.uk - על תכתובת המייל אחראית קריסטינה ביתה של מרגריט

יום 2 - התכנית המקורית, אותה בניתי בין השאר בעזרת חוברת ה- Salzburgerland Card ששלחו לי בדואר, היתה לבקר ביום ראשון במכרה המלח בברכטסגדן (Berchtesgaden) ורק ביום שני לרכוש את הכרטיס ולהתחיל את ";מניין ששת הימים", אך תחזית ליום נאה ביום ראשון וגשם למחרת גרמה לנו לשנות את הסדר, ובכלל, אחד הלקחים מהטיול הוא שכדאי תמיד להיות גמישים בתכניות וקשובים למזג אוויר. לכן, על אף שעוד לא רכשנו את הכרטיס ומאחר וקראתי כי יש נקודת מכירה בתחנת הרכבת המרכזית של זלצבורג (Salzburg) הפתוחה ביום ראשון, החלטנו לנצל את היום לביקור בזלצבורג. למזלנו, בדרך התברר כי לשכת התיירות בעיירה Wals Siezenheim שהיא פרבר דרום מערבי של זלצבורג פתוחה אף היא בימי ראשון (מ- 10.00) ושם רכשנו כרטיס זלצבורגרלנד למשפחה לשישה ימים בעלות של 117 אירו.

 מצוידים בכרטיס, התחנה הראשונה שלנו היתה ארמון Hellbrunn, דרומית לזלצבורג וגני שעשועי המים שנבנו במאה השבע עשרה על ידי ארכיבישוף בעל חוש שובבות מפותח. הסיור מקסים ומיוחד, עם כמה הפתעות רטובות וכל בני המשפחה מאוד נהנו. מומלץ ביום חמים וגם מעיל גשם דק לא יזיק. משם נסענו למרכז זלצבורג. בימי ראשון החנייה חינם במקומות המסומנים על הכביש בתכלת, אבל בעונה גם ביום זה העיר מלאה בתיירים ונדרשו כמה סיבובים עד שמצאנו חניה ברחוב צדדי ליד גני מירבל. לאחר סיור קצר בגנים היפים חצינו את נהר הסלזח ונכנסנו לעיר העתיקה. ברחוב הראשי Getreidegasse נמצא בית הולדתו של מוצארט. בקיץ המקום מלא בתיירים עד שקשה לזוז בפנים וגם התצוגה עצמה די סטרילית לטעמי ולא מעבירה תחושה אמיתית של חיי הבית בתקופה מוצארט. מי שאין לו את הכרטיס, המעניק כניסה חינם, או עניין מיוחד בחיי המלחין, לא בטוח שכדאי לשלם על כניסה.

משם המשכנו לכיכר ה- Residenz וקנינו דובדבנים עסיסים וטעימים מאחד הדוכנים שם. העיר העתיקה חיה ותוססת וראינו שם ליצן רחוב, איש המנגן על כוסות ועוד. משם, כמה דקות הליכה מובילות לרכבל העולה למבצר Hohensalzburg, טירה ענקית מהמאה האחת עשרה שממנה יש נוף על כל העיר. אנחנו ביקרנו בכמה מחדרי הטירה: אולם הזהב עם תקרת עץ יפה, תצוגת שריונים וכלי נשק, תצוגת מכשירי עינוי (לא לבעלי קיבה רגישה). שאר החדרים, המציגים סיפורים וחפצים ממבצעים שונים בהם השתתף צבא אוסטריה, לרבות תמונותיהם של חיילים אוסטרים במלחמת העולם השניה, המוצגות לראוה, מיותרים בהחלט.

 סיימנו מוקדם את הביקור בזלצבורג כדי להספיק להגיע ל- St. Gilgen ולעלות ברכבל לתצפית על האגמים רק כדי לגלות שבחודשים יוני-אוגוסט הרכבל פועל עד 18.00 ולא רק עד 17.00 כפי שכתוב בחוברת הכרטיס. אכן נוף מרהיב של אגם וולפגנזה והאגמים היותר רחוקים, אבל בדיוק שהגענו למעלה התחיל גשם והראות נפגמה. החלטנו להעביר את הזמן עד שהגשם יפסק בבית קפה, אלא שבית הקפה שליד תחנת הרכבל העליונה היה דוחה ומלא ריח עשן והשני, המרוחק כמה דקות בשביל, אמנם נראה מזמין יותר אך התגלה כנפילה אמיתית: שטרודל תפוחים "חסר", (איפה נשמע דבר כזה באוסטריה?), ה"שטרודל אפרסק" היה עיסה חמוצה ובלתי אכילה והמרק, שהוגש רק אחרי מספר תזכורות, סבל מהיכרות אינטימית מדי עם שקית אבקה. עד שסיימנו את החוויה הקולינרית, מזג אוויר התבהר שוב וזכינו לנוף במלוא תפארתו- סיום מתאים ליום טיול.

עלויות: כל האתרים שביקרנו בהם במהלך היום כלולים בכרטיס. כבר באותו היום "החזרנו" את העלות.

יום 3 - התעוררנו לגשם כמובטח. יום מתאים לביקור במכרה. נסענו לברכטסגדן (Berchtesgaden) בדרך צדדית אך יפה (כביש 159 להליין כאשר בהליין חוצים פעמיים את נהר הסלזח, לכיוון מרכז העיר העתיקה, ואז פונים ימינה לכיוון באד דוננברג - שילוט חום - בכביש העולה בעלייה חדה. עוברים את באד דננברג וממשיכים לעלות -; זו כבר גרמניה - ואז מתחברים לכביש 305 לברכטסגדן). הכניסה למכרה המלח נמצאת בצד ימין של כביש 305 לבאים מצפון, לפני העירייה של ברכטסגדן. פונים ימינה באותו כביש צדדי ואז יש לפנות מיד שמאלה לתוך חניה מאורגנת בתשלום (3.5 אירו) עם מחסום בכניסה. מומלץ להגיע בשעה סבירה בבוקר, שכן יש תורים ארוכים. אנו הגענו לתור לקופה ב- 10.15, לקופאית ב- 10.30 וקיבלנו כרטיסים לסיור של 11.15. כשיצאנו מהסיור התורים היו ארוכים בהרבה ויש להניח שהפרש הזמן בין קניית הכרטיס לכניסה לסיור היה עוד יותר ארוך. כדי להקטין זמן המתנה, אפשר להוריד את אחד מבני הזוג ליד הקופות לעמוד בתור, בעוד שהשני חונה, מתארגן וכו`. מעט לפני מחסום הכניסה לחניה, בצד שמאל, יש כביש צדדי שיורד מתחת לגשרון ואם נוסעים איתו וחוצים גשר מעל נהר, מגיעים לקופות. אמנם ראינו גם מכוניות חונות באזור זה, אבל כיוון שהיה שלט מעל הגשרון בגרמנית ממנו הסקנו שמדובר בחניון למורשים בלבד, ומאחר וראינו שכל המבקרים הרבים חונים בחניה בתשלום, לא רצינו להסתבך, חנינו גם אנו בחניה המאורגנת, משם יש הליכה של כ- 10 דקות לקופות.

לפני הסיור כולם לובשים סרבלי כורים -; גימיק חביב אך לא ממש קשור ואז נכנסים למכרה ברכבת קטנה. האטרקציות של הסיור הן ללא ספק שתי הגליצ`ות במגלשות עץ והשיט הקצר על אגם תת קרקעי בליווי מוסיקה ומופע לייזרים, אך שאר הזמן (למעלה משעה) מוקדש להסברים מפורטים על הגאולוגיה של המקום, תהליך הכריה, מיכון וכו`, כאשר בזמן שהמדריך מסביר בגרמנית, דוברי האנגלית עומדים בצד ליד רמקול המשמיע הסבר דומה באנגלית. לדעתי, ילדים קטנים עלולים בסופו של דבר די להשתעמם מההסברים -; כדאי לשקול אם הגליצ`ות לבדן מצדיקות את הביקור.

 בינתים הגשם פסק והיום הפך מעונן. נסיעה של 20 דקות דרומה מברכטסדגן הביאה אותנו לעיירה Konigsee. מהחנייה בתשלום, הליכה של כ- 10 דקות דרך הרחוב הראשי של העיירה המלא בחנויות מזכרות עם תכשיטים, בגדים, בובות פרווה, מקלות הליכה וכמובן בתי קפה, גלידריות ומה לא מובילה לאגם ולרציף הסירות. אנו בחרנו בשיט הקצר ל- Bartolema St וחזרה -; כ- 35 דקות כל כיוון, כאשר בקיץ לפחות, הסירות החשמליות יוצאות וחוזרות כל 5 דקות לערך במהלך היום ולכן אין צורך להתעדכן בלוח הזמנים. אולי זה היה מזג האוויר האפור שהשווה להרים סביב האגם מראה קודר למדי ואולי זה עניין של טעם אישי, אבל בניגוד להרבה מדווחים קודמים שהיללו את יופי המקום, אנו ממש לא נשבינו בקסמי האגם והשיט לא זכור לנו כאחד מהשיאים של הטיול.

 לפני החזרה לדירה ביקרנו ב- Golling Waterfall. המפל אמנם לא משתווה למפלי קרימל אך עדיין מרשים ויפה וההליכה מרעננת ומהנה לפנות ערב. מדובר בטיול קצר: כ- 15 דקות נסיעה מכביש 159 העובר בגולינג עד לחנייה, ועוד כ- 15 דקות עליה לתצפית על המפל (אפשר להמשיך עוד אבל אז כבר די נרטבים), ומתאים לסיום יום. הכניסה כלולה בכרטיס, אך גם למי שלא רוכש- בערב אין איש בקופה והגישה למפל חופשית.

עלויות: כרטיס משפחתי למכרה: 40 אירו ' שיט: 40.5 אירו

לתחילת הכתבה

ימים 4-6: וורפן, הלשטאט, גרוסגלוקנר, קפרון

יום 4 - גם הפעם, תחזית ליום מעונן חלקית ולמחרת שמש גרמה לנו לשנות תכניות ולהקדים את "יום וורפן". מגולינג לעיירה וורפן (Werfen) נסיעה של כ- 20 דקות ואז עליה תלולה בכביש מקומי מתפתל לחניה של מערת הקרח Eisriesenwelt. הרבה כבר נכתב על הקושי הפיזי שבביקור -; ובצדק. מהחניה יש עליה רגלית מאומצת למדי של כ- 20 דקות עד לרכבל, נסיעה קצרה ברכבל ואז עוד 20 דקות עלייה רגלית לכניסה למערה (קצת יותר מתונה): שם מתחילה החגיגה האמיתית. בתוך המערה יש לעלות 700 מדרגות, כמחצית מהן מיד בתחילת המסלול, כאשר בעונה לפחות, כשיש עומס של מבקרים, המדריך מכתיב קצב טיפוס די רצחני, שכן כל עיכוב יתקע את כל הקבוצה ואת הקבוצות הבאות אחריה. זהו עוד אתר שמאוד כדאי להגיע אליו בבוקר מוקדם ככל האפשר, מאחר והרכבל הוא בעל שני קרונות קטנים בלבד עם קיבולת מוגבלת ומהווה צוואר בקבוק. בשעה 11.00 המתנו להיכנס אליו רבע שעה: שעתיים מאוחר יותר כבר ראינו תור ארוך, ארוך.... כמו כן, החניה היא לצד אותו כביש מתפתל - ככל שהיא יותר מלאה, תאלצו לחנות יותר נמוך והעליה הראשונית תהיה יותר ארוכה. כיוון שהעליה ברגל מאומצת ומחממת, הביקור מומלץ ביום לא חם מדי. עם זאת, העמסנו כובעי צמר, צעיפים וביחוד כפפות בתיק גב ולבשנו אותם בכניסה למערה: בפנים קר מאוד ומעקה המדרגות (שתאמינו לי שתעזרו בו) קפוא למגע.

 אז הסיור לא מתאים לבעלי מגבלות בריאות כלשהן, לילדים קטנים או לאלה שלא כל כך אוהבים טיולים רגליים. לכל היתר: המאמץ משתלם -;המראות יחודיים ומרשימים, המדריך מאיר את המערה ומסביר בחן רב (באנגלית ובגרמנית כאשר דוברי האנגלית זוכים למקום בראש התור) ובשלב כלשהו בסיור גם מתחילים לרדת... (איזה כיף לחלוף על פניהן של הקבוצות בצד השני שעוד בתחילת הסיור ועדיין עולות עולות!). ביציאה מן המערה אפשר לעשות את הירידה הרגלית חזרה בנחת וליהנות מן הנוף היפהפה של הרים, סלעים, עמקים ירוקים וטירת ורפן רחוק שם למטה, הנראית כמו טירת צעצוע.

עלות: 68 אירו לכולנו (כאן ילד הוא רק עד גיל 14) והמדריך בהחלט מצפה לטיפ.

 משם המשכנו בנסיעה קצרה לטירת Hohenwerfen. הכניסה לטירה כלולה בכרטיס, העליה אליה ברכבל (אופציה מאוד מומלצת אחרי המערה) עולה 5 אירו למשפחה (או 7 אירו לשני כיוונים). הרכבל מביא אותך לחצר העליונה של הטירה, שם אכלנו ארוחת צהרים בקפטריה בשירות עצמי -;תפריט בסיסי אבל האוכל מפתיע לטובה באיכות וגם לא יקר, והחצר היא מקום כיפי לילדים בזכות כבאים מעץ המונחים שם לשימוש המבקרים: הילדים השתעשעו שעה ארוכה בנסיונות-כושלים יש לומר- לצעוד איתם. לקראת השעה 15.15 ירדנו לחצר התחתונה של הטירה לצפות במופע הבזים, הכולל כמה סוגים של בזים מאולפים העפים להם על רקע ההרים מסביב: חוויה מהנה ומיוחדת לכולנו. הביקור בפנים הטירה בסיור מודרך בלבד- לאור התור הארוך ויתרנו וחזרנו למטה לחניון ברגל-הליכה נוחה של כרבע שעה בשביל היורד דרך יער. בדרך חזרה לדירה ביקרנו בקניון Lammerklamm (כלול בכרטיס): מקום יפה, אבל אין אפשרות ללכת הרבה לאורך ערוץ הנהר, כך שמדובר ב"קפיצה" של עשר דקות ולא במסלול הליכה של ממש. לכן מומלץ לשלב את הביקור במסלול קיים ולא להגיע במיוחד.

יום 5 - יום של מזג אוויר חלומי: שמיים כחולים עמוקים עם ענני צמר גפן קטנים לקישוט, אותו ניצלנו לביקור בכמה מהמקומות היפים של הטיול. תחילה לאבטנאו (Abtenau) ולמגלשות ההרים (לבאים ממערב, אחרי שעוברים את מרכז אבטנאו האתר נמצא ביציאה מן הכפר בצד ימין). גם העליה ברכבל וגם הירידה במגלשות כלולות בכרטיס -; כיף אמיתי לילדים, שגם נהנו מן הטרמפולינות שבמקום. משם נסענו לאגם Gosau, שאוצר המילים שלי מצומצם מדי בכדי לתאר את יופיו המדהים: מים כחולים, הרים ירוקים מסביב ובקצה הרחוק הלובן של הקרחון. וכמו בכל אתר טבע אחר באוסטריה, יחס של כבוד לסביבה: לא תראה ולו פיסת זבל אחת זרוקה על הרצפה וגם בתי הקפה מטופחים ואסתטים ולא פוגעים במראה. טיול מסביב לאגם בשביל הנוח לוקח כשעה: הנאה צרופה.

 מגוסאו עוד נסיעה לא ארוכה הביאה אותנו להלשטאט ( Hallstatt) היפה, שבתיה העתיקים מצטופפים במרווח הצר שבין הצוק לבין האגם, אחד מעל השני ושהשתקפותם במי האגם יוצרת מראה מיוחד. בעונה אין סיכוי למצוא חניה בחניונים לאורך המנהרה העוברת מעל בתי העיירה: עדיף להמשיך לאחד חניונים שבקצה הרחוק של העיירה, לחנות וללכת כ- 15 דקות עד למרכז העיירה הסגור לתנועת כלי רכב. מלבד השיטוט ברחובות הצרים של העיירה מומלץ לעלות מהכיכר הראשי לכנסיה שמעליו ולבקר בבית העצמות בו מוצבים (מפאת חוסר מקום בבית הקברות המקומי) השרידים של התושבים המנוחים של העיירה: הגולגלות המעוטרות בפרחים ובשם המנוח מסודרות שורות שורות על המדף העליון ותחתיהן שאר העצמות: מקום ביזארי למדי.

יום 6 - בבוקר עזבנו את גולינג ונסענו לכיוון קפרון (Kaprun) בידיעה שהיום אמנם יהיה יפה אבל למחרת ירד גשם רציני ולכן לא נצליח ביומיים שנשהה באזור גם לעשות את מעבר ההרים גרוסגלוקנר וגם לעלות להר קיצשטיינהורן כמתוכנן. לאחר התיעצות משפחתית החלטנו להקדיש את היום לקיצשטיינהורן (Kitzsteinhorn). הבנים התלהבו הרבה יותר מהתיאור של ההר וגם בעלי, שכבר נהג ברכב שכור בכמה מעברי הרים בשוויץ בעברו הרחוק, לא היה להוט לחזור על החוויה.

כדי להגיע להר יש לפנות דרומה מכביש 168 לכיוון קפרון ולעבור את העיירה. על מנת להגיע לפסגת ההר, בגובה 3000 מ"ר, צריך לעלות בשלושה רכבלים שונים אחד אחרי השני. בפסגה יש מרפסת ממנה מתגלה נוף פנורמי של פסגות ההרים המושלגים מסביב. מהפסגה מוצע "סיור קרחון" חינם פעמיים ביום, ב- 11.00 ו- 13.00, אלא שהסיור ברובו מתרחש בתוך מנהרה, בזמן שהמדריך מדקלם פעמיים (אנגלית וגרמנית) כל מיני סטטיסטיקות לא ממש מרתקות על המקום (כמה מבקרים בחודש, כמה מ"ר של רכבלים ומאיזו שנה -בינינו, את מי זה מעניין?) ולכן לא מומלץ. תחת זאת אפשר לרדת דרך אותה מנהרה באופן עצמאי לעוד מרפסת נוף עם תצפית טובה על הגרוסקלוקנר, אבל אין ספק שהאטרקציה המרכזית של המקום הוא ה- Eisarena (פארק הקרח) שכדי להגיע אליו יש לרדת מן הפסגה ברכבל צדדי (לא זה שעליתם איתו) הנקרא Gletscher Shuttle. מדובר במדרון קטן בו מוצבים כמה אופנועי שלג, צלחות ושאר כלי גלישה לשימוש הילדים, כאשר סרט נע מסיע אותם חזרה למעלה בסוף הגלישה. הילדים שלנו התגלשו שוב שוב ונהננו מכל רגע, ומבחינתם היה זה אחד משיאי הטיול. למזג האוויר החם במיוחד באותו יום היה תרומה חשובה להצלחת היום (מזג אוויר חם- משמע אנחנו היינו בפליזים בלבד והמעילים שסחבנו היו מיותרים, בעוד שהאירופאים במקום בכלל לבשו רק טישירט! גם אציין שהסתדרנו שם עם נעלי התעמלות רגילות + שני זוגות גרביים. קצת נרטבנו, אבל לא נורא). ביום קריר בעמק והקור העז בפסגה עלול לפגום בהנאה.

 הביקור בפארק הקרח גם סיפק לנו תמונה אנושית הזויה למדי, כאשר בנוסף להרבה משפחות מוסלמיות על נשותיהן מכוסות הראש, כמו שפגשנו בכל מקום באוסטריה, הגיעה קבוצה גדולה של חרדים מלונדון, מה שגרם דווקא למעט הבלונדינים ההולנדים, גרמנים וכו` במקום לבלוט כחריגים על רקע שלל החמולות ה"שמיות" האלה! הרכבל האחרון חזרה למטה יורד ב-16.00, כך שצריך להתקפל ב- 15.30. בעוד אנו תוהים למה כל כך מוקדם, ותוך כדי נסיעה למטה, ענן אפור כיסה את הפסגה ובין רגע ההר הפך ממקום מזמין לגוש קודר ולא מסביר פנים.

עלויות: כרטיס משפחתי (הורים וילדים עד גיל 15 כאשר משלמים רק על הילד הראשון והיתר חינם): 54.7 אירו. כרטיס הזלצבורגרלנד או כרטיס אורח של צימר בקפרון/זל אם זה מעניק הנחה של 4 אירו (היו לנו את שניהם - אין כפל מבצעים!).

 שימו לב
: עם רכישת הכרטיסים מקבלים כרטיס מגנטי לכל בן משפחה המשמש לכניסה לרכבלים, עליו משלמים פקדון של 2 אירו לכרטיס. כלומר, שילמנו עוד 10 אירו למשפחה, אותם מקבלים חזרה רק אם מחזירים את הכרטייסם המגנטיים לקופה בסוף הביקור. אמנם הדבר כתוב באותיות מזעריות בחוברת המצורפת לכרטיסים וגם באתר האינטרנט - אבל הקופאי לא טורח להסביר לכם את הסידור בעת רכישת הכרטיסים. פרטים: www.kitzsteinhorn.at/en 

לתחילת הכתבה

ימים 7-9: באד הופגסטיין, מפלי קרימל, אינסברוק

יום 7 - הגשם שהחל שירדנו מקיצשטיינהורן הפך בינתיים למבול, כך שהגרוסגלוקנר יורד סופי מן הפרק ונסענו למרחצאות ה- Alpen Therme בעיירה באד הופגסטיין (Bad Hofgastein). בגלל הגשם, לכל תייר בעל כרטיס זלצבורגרלנד ברדיוס של 50 ק"מ היה את אותו רעיון מקורי והמקום היה צ פ ו ף ביותר, הן בתוך המים והן מסביב לבריכות, עד שבקושי אפשר להשיג כיסאות סביב הבריכות. לכן, אף שנהנינו מן השהות במקום והיתה זו דרך מוצלחת מאוד להעביר יום גשום, לא מדובר בחוויה מיוחדת במינה לעומת מקומות אחרים שביקרנו בהם.

לילדים יש בריכה עם מגלשה, אך - ושוב, בניגוד להרבה דעות של קודמיי - לטעמי, בסופו של דבר המקום מציע חווית בריכה רגילה מדי לילדים, בעוד שמבוגרים הם שייהנו מהייחוד של המקום: מתחם סאונה ענק (שרוב המבקרים בו בערום מלא, אך אין זה חובה) עם סאונות בכמה דרגות חום ולחות. יש גם מתחם טיפולים שם פינקתי את עצמי במסג` טוב ונמרץ לשחרור שרירי הגב שעוד זכרו (ולא לטובה!) את הטיפוס בוורפן.

 הכרטיס מעניק כניסה חינם ל- 4 שעות (וטוב שכך, אחרת מדובר בכ- 60 אירו למשפחה!), כך שבסביבות 14.30 יצאנו לחפש מקום לאכול ושוב נוכחנו לדעת שבהרבה מסעדות באוסטריה מגישים אוכל חם עד 14.00 בלבד, ולאחר מכן פשוט סוגרים את המטבח עד הערב. בסוף מצאנו איזו מסעדת פיצה פתוחה -;אמנם פיצה מצוינת (גם הפיצות המוכנות לחימום בסופרים טובות מאוד), אבל לא מה שחיפשנו לאכול. כאשר חיפשנו פעילות להמשך היום (גשם לסירוגין) בחוברת הכרטיס די התאכזבנו. להרבה מקומות שעות פתיחה מצומצמות שלא לומר משונות, הבויילינג בגסטיין התגלה כשלושה מסלולים מיושנים שגם אליהם יש צורך להזמין תור מראש, ואילו "מוזיאון המכוניות" בקפרון הוא אוסף קטן של כלי רכב משנות השלושים והלאה המצטופפים במרתף מעופש של בית מלון מקומי, שבו אפשר להעביר רבע שעה אם אתם בדרך, אבל בשום אופן לא מצדיק הגעה במיוחד.

יום 8 - נסיעה של פחות משעה מקפרון למפלי קרימל (Krimml) היפים. נסענו עם מונית למעלה לנקודת העצירה השניה שלה, הנקראת משום מה תחנה 3 (לכן בדיווחים על קרימל יש בלבול מסוים לגבי מספר התחנות). אמנם ניתן לעלות ברגל ולחסוך את העלות של המונית (32 אירו לכולנו, לאחר שהנהג הודיע כי על הבן הקטן לא משלמים, מבלי לשאול לגילו ), אבל מדובר בעליה לא קצרה ולדעתי, אלא אם כן אתם מיטיבי לכת, ההוצאה היא כדאית ומאפשרת ליהנות יותר מן ההליכה בירידה ומן המראות היפים של המפל. על פי השילוט, הירידה מאותה תחנה 3 לוקחת 80 דקות ( רק בקצב אוסטרי כנראה). לנו זה לקח מעל שעתיים בנחת, תחילה באחו ליד הנחל ולאחר מכן בשביל יער שיורד בפיתולים ליד המפל, עם עצירות בנקודות התצפית לצלם ולהסתכל על המים הנשפכים.

 מקרימל, נסענו דרך מעבר גרלוס (כביש יפה אבל לא יותר מעוד כמה כבישים הרריים שנסענו בהם, כך שלא הבנתי למה דווקא עליו גובים כסף) לדירה שהזמנו באלפבאך (Alpbach) שבטירול. הכפר אלפבאך יפהפה, עם בתי חווה טירולים עתיקים מקושטים פרחים בשלל צבעים, וממרפסת הדירה הענקית שלנו בהאוס אוסרגרבן (Aussergraben) שהוא ממש בסוף הכפר נשקף נוף חלומי. הבנים שמחו לגלות שולחן כדורגל מוצב במסדרון הבית לשימוש האורחים. אותנו הרשימה ויטרינה ענקית בה הוצגו עשרות הגביעים והמדליות בהן זכו בעלי הבית בתחרויות יודל ( (yodel) לאורך שנים. החסרון היחיד הוא שהריחוק של הכפר בכלל והבית בפרט הצריך נסיעה של כ- 20 דקות עד לעיר הקרובה בריקסלג והתחברות לעורקי תחבורה ראשיים, אך השקט והשלווה של המקום, המופרים רק על ידי הדלינג דלינג הבלתי פוסק מפעמוני הפרות המטיילות להן באחו שמתחת לבית, שווים את זה.

יום 9 - פתחנו את היום בצפיה בתהלוכה מסורתית המתקיימת באלפבאך לכבוד הקדוש אוסוולד (שגם הכנסייה העתיקה ועתירת הקישוטים של הכפר מוקדשת לו): כל תושבי העיר צעדו קבוצות קבוצות בליווי תזמורת כלי נשיפה שחבריה חובשים כובעי נוצה: איגוד הכבאים, זקנות הכפר הנושאות פסל של מריה ופרחי הכמורה.

 גם הפעם אנו תכננו ביקור בעיר אינסברוק (Innsbruck) ליום ראשון כדי להקל על הנסיעה והחניה בשטח עירוני: תכנון שהצדיק את עצמו כאשר מצאנו חניה מסומנת בתכלת ללא קושי ממש קרוב לעיר העתיקה. העיר ביום ראשון די מנומנמת. אמנם היו כמה קבוצות תיירים וחנויות המזכרות היו פתוחות, אבל התחושה הכללית, בניגוד לזלצבורג התוססת, היא בהחלט של עיר פרובינציאלית ביום המנוחה. העיר העתיקה עצמה יפה למראה ויושבת במקום דרמטי על רקע הרים מתנוססים. היא קומפקטית מאוד ואפשר לחצות אותה בערך ב- 10 דקות. ראינו את גג הזהב, שילמנו 9 אירו להכנס לכנסיית Hofkirche כדי לראות את שורת הפסלים -; ממש לא חובה -; ביקרנו בחנות של Swarovski (בסוף רחוב הרצוג לפני רחוב מריה טרזה) שמסודרת כמעין גלריה: קודם עוברים באולמות בהם מוצגים הפרטים המרשימים עם תג מחיר של 4 ספרות ובסוף מגיעים לשטח בו התכשיטים למכירה לפשוטי העם (במחירים "צנועים", דוגמת 60 אירו לשרשרת די סתמית!). נחמד, אבל ממש לא הסגנון שלנו. בעקבות הביקור בחנות, שלא עולה כסף, החלטנו לוותר על ביקור נוסף, בתשלום, במפעל בעיר וטנס.

 לסיכום:
אינסברוק יפה, יותר מזלצבורג לדעתי, אבל אם לא נכנסים למוזיאונים, הביקור לא אורך יותר משעתיים, כך שכדאי לשלבו עם פעילות נוספת באותו יום.

מאינסברוק נסענו לעירה זיפלד (Seefeld) לתהלוכת הפרחים ה- Blumencorso המתקיימת מדי שנה ביום ראשון הראשון לחודש אוגוסט. בתהלוכה מתחרים ביניהם בתי עסק מקומיים על מי יכול להכין את קרון התצוגה המרהיב ביותר, וכך תחת שמיים כחולים צפינו בדינוזאור, קוסם, כדורגלנים, פרפר, טירה כולם עשוים מאלפי פרחים צבעוניים - מראה מיוחד במינו. לסיום יום מהנה ומוצלח במיוחד המשכנו צפונה לכיוון הגבול הגרמני, לקניון Leutasch, נקיק צר ויפה בו הושקעו מעל מיליון אירו בהצנחת גשרי מתכת באמצעות הליקופטורים לתוך הקניון וחיבורם על יד צוותי סנפלינג, והכל כדי לאפשר למטיילים לטייל להנאתם גבוה מעל המים הזורמים. יש מסלול מעגלי שחלקו על הגשרים מעל המים וחלקו ביער. אנחנו העדפנו פשוט ללכת הלוך ושוב על הגשרים (טיול של כשעה) כדי ליהנות מרשרוש המים לכל אורך הדרך. לסיום, הקפה הקר בקפטריה הקטנה ליד היציאה מומלץ. הכניסה לקניון חינם, חניה- 5 אירו.

לתחילת הכתבה

ימים 10-12: פוסן, נוישוונשטיין וחזרה למינכן

יום 10 - מזג האוויר התחמם עוד יותר, עד שהיום לא הזמין טיולים רגליים בשמש ולכן החלטנו להישאר בסביבה ולנסוע לאגם רינטלרזה (Reintalersee) קרוב לעיר קרמסך, כחצי שעה נסיעה מאלפבאך. אגם נחמד, בו רוב המטיילים הם תיירים "מקומיים" דוברי גרמנית, אבל על אף שמדובר לפי הספרים ב"אגם בעל טמפרטורת המים החמה ביותר בטירול", המים עדיין היו קרים מאוד לטעמנו ולא הזמינו לשהות ארוכה. לקחנו גם סירת משוטים שבאמצעותה הגענו לחצי אי ובו חבל טרזן ממנו הבנים קפצו למי האגם, אך בסופו של דבר נמלטנו חזרה למקום הכי נעים בסביבה ב- 30 מעלות - מרפסת הנוף של הדירה באלפבאך, לקפה וסתלבט אחרונים לפני העזיבה.

יום 11 - יום של הרבה שעות נסיעה- קודם מאלפבאך לעיר פוסן (Fussen) שלידה נמצאת טירתו הכי מפורסמת של המלך לודוויג בנוישוונשטיין ( Neuschwanstein ) ולאחר מכן מהטירה לאיזור מינכן. ההערכות של זמני נסיעה של מישלין, שדי אמינות כשמדובר בנסיעה באוטוסטרדה, התגלו כממש לא מדויקות כאשר מדובר בכביש קטן יותר, בעל נתיב אחד לכל כיוון, שכן הן אינן לוקחות בחשבון את האפשרות -;המגיעה ל- 100 % ודאות בקיץ -; שתתקעו מאחורי קראוון או משאית ותזדחלו.

 יום קודם הזמנתי כרטיסים לטירה בטלפון 49-08362-930830 לסיור באנגלית של 13.45. מוסרים מספר כרטיס אשראי ומקבלים מספר הזמנה אותו יש לרשום. עזבנו את אלפבאך ב- 9.30 והגענו לכפר Howenschwangau הסמוך לטירה ב-12.45, לאחר נסיעה איטית ולאחר שקצת התברברנו ליד העיר פוסן חרף ה- GPS (כדאי גם לעקוב אחרי השלטים החומים ל- Konnigschlosser - טירות המלך) וגם נתקלנו בפקק של מכוניות בדרך לטירה. היום התחיל יפה אבל ככל שהתקרבנו לטירה, ענן אפור כיסה את האיזור והראות נעשתה פחות טובה. איך שהגענו לחנייה של הטירה, השמיים נפתחו וירד מבול, כך שכל ההתארגנות של מציאת חניה, לקיחת הכרטיסים, קניית כרטיסים נפרדים לאוטובוס העולה לטירה נעשתה בגשם שוטף תחת מטריות וארכה כמעט שעה נוספת. בסוף הגענו לטירה בקושי שתי דקות לפני הסיור שהתחיל בדיוק גרמני ב- 13.45.00.

באמצע היום ובאמצע העונה מציאת חניה אינה משימה פשוטה. יש מספר חניות בכניסה לכפר, אבל למי שמתכוון לעלות לטירה בכרכרה או באוטובוס, כדאי דווקא להתקדם, לנסוע לאורך הכביש הראשי של הכפר, לעבור את הקופות ולחנות ב-4 P הקרובה יותר לתחנות שלהם. האוטובוס יותר זול ומהיר מהכרכרה-;כ10 אירו לכרטיס לשני כיוונים למשפחה (שזה מה שקנינו בגלל הגשם), 7 אירו לעליה בלבד, אך מהתחנה למעלה עדיין יש ללכת כ- 15 בירידה די חדה לטירה, בעוד הכרכרה מגיעה יותר קרוב. גם במזג אוויר יפה, מומלץ לפחות לעלות בתחבורה.

בקופות שרר עומס רב, שכן היו תורים ארוכים הן לטירה, הן לטירה השניה שבמקום, הן לכרטיס משולב, כאשר לא היה ברור כלל איזה תור הוא לכרטיסים מוזמנים מראש. לכן ניגשתי לדלפק אחר שעליו היה כתוב Guides, שהוא היה היחיד ללא תור בכלל, במטרה לשאול באיזה תור לחכות ושם לשמחתי הם הדפיסו לי את הכרטיסים לפי מספר ההזמנה. שילמתי באשראי 27 אירו ( 9 אירו כרטיס למבוגר, ילדים חינם וכן עמלה של 1.8 אירו לכל כרטיס על ההזמנה מראש) וכך סיימתי את העניין ללא המתנה בתור. אין ספק שבקיץ חובה להזמין כרטיסים מראש, אחרת תמתינו הרבה זמן בתור ומן הסתם תקבלו כרטיסים לסיור היוצא רק כעבור זמן. את טירת Neuschwanstein אפשר לתאר בהרבה תוארים: מרשימה, מגלומנית, פנטסטית, מוגזמת, אגדית, מפליאה, עגמומית -;אבל חן או יופי אמיתיים, אני לפחות לא מצאתי שם. הסיור המודרך הזריז למדי (יש עוד קבוצות רבות מאחור...) עובר דרך חדרים מפוארים עמוסי פאר, ציורי קיר על פי ווגנר והאגדות, ריהוט מהודר בעוד המדריכה מדקלמת בקצב מהיר ומונוטוני את הטקסט המוכן בפעם העשירית באותו היום.

 כשיצאנו מהטירה הגשם כבר פסק, אבל הכל סביב עדיין היה אפור ורטוב, עם ראות לקויה, כך שלא טיילנו באזור. אחרי קפה ועוגה התחלנו את הדרך למינכן, כאשר הכוונה היתה למצוא מקום לינה ללילה אחד בדרך, קרוב לעיר. טעות גדולה. אמנם מספר צימרים שהומלצו כאן, אליהם פניתי במייל לפני הטיול, השיבו לי כי הם מלאים, אך הנחתי כי מאחר ובסך הכל אנו מחפשים מקום להניח את הראש ללילה, ללא דרישות נוף וכו`, ניתן יהיה להסתדר במקום, ולא כך. בכל הנסיעה האיטית צפונה (הגשם התחדש ושוב זחלנו) לא ראינו כלל שלטים zimmer frei או ferienwohnungen (בית נופש). בשעה 17.30 כאשר רק התקדמנו עד לעיר Starnberg כ- 40 דקות נסיעה דרומית למינכן, התחלנו לדאוג, נכנסו ללשכת התיירות המקומית. שם, לאחר שאמרו שבשיא העונה הכל מלא, ורק אחרי מאמצים וטלפונים רבים הצליחו להשיג לנו שני חדרים במלון בעיירה בקצה הדרומי של אגם שטרנברג בסכום כפול ממה ששילמנו עבור כל לינה אחרת. מבואסים למדי, חזרנו דרומה (נסיעה של כחצי שעה בכיוון ה"לא נכון") למלון שהתגלה כדי מיושן. עייפים הלכנו לאכול במלון (בגשם השוטף אותה עיירה נראתה נטושה וממש לא הזמינה שיטוט..) ולישון.

 שתי מסקנות מהיום הזה:

1. עדיף להגיע לאזור הטירות לילה קודם, ללון באיזור ולשלב את הביקור בטירה עם עוד משהו, אחרת יוצא יום של נסיעות ארוכות מאוד בשביל סיור של 35 דקות בטירה.
 2. באוגוסט (ומן הסתם גם במהלך האוקטוברפסט) חובה לדאוג ללינה באיזור מינכן מראש ולא להסתמך על המזל.

יום 12 - נסענו למינכן, עדיין בגשם חזק. להפתעתנו, חצינו את העיר די בקלות, יש תנועה אבל לא פקקים, וחנינו בחניון חנה וסע ב- Frottmanning מצפון למרכז העיר. הגישה היא מתחילתו של כביש A9 לנירנברג (שמוביל גם לשדה התעופה). יש שילוט ל- P&R מדובר בחנייה מקורה ענקית, עם מעבר ישיר לתחנה של הרכבת התחתית ה- U -BAHN באותו שם, ממנה הנסיעה למרכז העיר
(Marienplatz ) היא עניין של כ-20 דקות. כרטיס משפחתי לכל כלי התחבורה באיזור המרכזי של מינכן (הכולל את Frottmaning ) הנקרא Partner עלה 9 אירו ליום וחניה ל- 8 שעות עלתה עוד 5 אירו.

במינכן התפצלנו: הזכרים במשפחה ביקרו ב- Deutschemuseum- מוזיאון המדע, ביקור מוצלח על אף המתנה של כמעט שעה בתור לקופה (שילוב של אוגוסט + גשם) והדגמת כלוב הפרדיי מומלץ, ואילו אני והמטריה טיילנו במרכז העיר. תחילה לכיכר מריאנפלץ לראות את הדמויות המסתובבות בשעון המפורסם ב - 12.00 -; חביב לא יותר - אחר כך לכנסיית Amras: כנסייה קטנה ומקסימה מדרום לכיכר בסגנון הרוקוקו שהיא הרבה יותר יפה בעיני מה- Frankirche הענקית. מצפון לכיכר נמצא קומפלקס ה- Residenz ששווה ביקור בזכות ה- Schatzkammer, האוצר המלכותי של שליטי בוואריה: אוסף קטן אך יפיפה של חרבות, כתרים, תכשיטים, כלי אוכל, פסלים, שעונים עשוים בידי אמנים מזהב ואבנים יקרות. ניתן לקנות כרטיס משולב עם ביקור בארמון ה- Residenz עצמו, אך מלבד אולם קבלת פנים יפה בכניסה ואולם נוסף מעניין בסגנון עתיק, הסיור העובר מחדר לחדר באותו סגנון פורמלי ומוקפד היה לי מיותר למדי.

 ביציאה מן הרזידנז הגשם סוף סוף פסק וכך טיילתי לי להנאתי ב- Hofgarten הסמוך: גנים פורמליים יפים, וגם קצת ב- Englischer Garten שהם יותר טבעים. בחזרה לכיכר מריאנפלץ השמש כבר הציצה ובבת אחת בתי הקפה התמלאו והמקום שקק חיים, וגם שוק האוכל הצמוד לכיכר מדרום נראה במלוא צבעוניותו-;סיום נפלא ליום טיול מהנה. מהחנה וסע נסענו כחצי שעה צפונה לשדה התעופה של מינכן, שוב, ללא פקקים, לטיסה חזרה ארצה בשעה 22.00. כפי שכבר נכתב, הבידוק הבטחוני די מייגע ולחובבי קניות לא מומלץ לבנות על הדיוטי פרי הפצפון (גם לא נשאר הרבה זמן אחרי הבידוק הארוך), אך בסך הכל הנסיעה עברה בשלום וחזרנו הביתה עמוסים בחוויות וזכרונות נהדרים מטיול מוצלח.

לתמונות נוספות מהטיול: www.flickr.com

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

עדכון סטטוס קורונה נכון ל-26/01/2021

  • הכניסה לאוסטריה אפשרית לאזרחי האיחוד האירופי ומדינות אמנת שנגן.
  • הכניסה למדינה מותנית בהצגת בדיקת קורונה שלילית, בתוקף ל-72 שעות.
  • חובה לעטות מסכות במרחב הציבורי ובתחבורה הציבורית
  • התחבורה הציבורית פועלת .
  • המסעדות ובתי הקפה פתוחים למשלוחים וטייק אווי בלבד.
  • מרבית העסקים סגורים ורק עסקים הנחשבים חיוניום כרגע פתוחים.
  • התושבים מתבקשים להשאר בבתיהם ולצאת רק לצורך חיוני.
  • עבור אזרחי ישראל, ישנה חובת בידוד של 14 יום בשובם לארץ או 10 ימים בכפוף לשתי בדיקות שליליות.
לוגו וירוס קורונה

כתבות מומלצות עבורך על אוסטריה