חוויות מקופנהגן

לפעמים צריך לצאת קצת מהשגרה. לטעום מקומות אחרים ולשאוף ניחוחות זרים. בשלהי מאי, קפצתי לקופנהגן: הקרה והיקרה בטירוף, אך עם זאת מעניינת ובהחלט שווה ביקור. רשימת המלצות וחוויות אישיות, וגם השוואה בלתי נמנעת לברצלונה.
אביב כנען
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: חוויות מקופנהגן
Susan Yin ©

קופנהגן או ברצלונה

בשבוע האחרון של מאי נסעתי לסוף שבוע ארוך בקופנהגן. התכנון והזמנת הכרטיסים נעשו כמה חודשים קודם לכן, לניצול המבצעים שמציעות חברות התעופה האירופיות: ככל שתקדים לרכוש כרטיס, כך תזכה במחיר סביר יותר. התכוונתי להתארח אצל קרובי משפחה העושים בעיר בשליחות דיפלומטית. ההכנות מראש כללו עיון באחד המדריכים על קופנהגן, התעניינות אצל חברים על המלצות ובקשת טיפים באתר `למטייל` ובעיקר סמכתי על מארחיי.

קופנהגן שונה מברצלונה לא רק מבחינת מזג האויר, אלא גם בדברים רבים אחרים: קטנים ואולי שוליים, אבל שלכדו את עייני: למשל, הרמזורים במקומות רבים במרכז העיר מציגים שעון של שניות המראה בעוד כמה שניות יתחלף רמזור הולכי הרגל מאדום לירוק ולהפך, אחרי תאורת רחוב מדהימה בברצלונה, דלות פנסי הרחוב בקופנהגן, המחוברים לכבלים, שנותרו מהתקופה בה היתה בעיר חשמלית, בולטת בעליבותה. אופניים הם כלי הרכב המועדף. בברצלונה אלה אופנועים, ווספות, טוסטוסים וכיו"ב אבל שם דומה שהמודעות הרבה לאיכות הסביבה, היא עניין של בון טון, ולאופניים ולמדוושיהם עדיפות ברורה מבחינת חוקי התנועה. גושים של אופניים קשורים בכל פינה ויש גם כאלה צבעוניים המחוברים כמו עגלות בסופרמרקט שכדי לנתקם מן הכבל הקושר אותם יש צורך במטבע. ניתן לקחת אותם לנסיעה ולהחזיר אותם לאחת מעמדות הקשירה (כמובן, אם רוצים את המטבע חזרה.) סיאסטה? לא בקופנהגן! המראה של עיר נסגרת בצוהריים למנוחה איננו חזון נפרץ בה.

תיירים ישראלים המגיעים לברצלונה חשים שהעיר יקרה להם. המחירים בבירה הדנית פשוט כפליים מאשר בברצלונה: עבור ארבע כוסות קפה בטעמים ושלוש פרוסות עוגה שילמנו באחד מבתי הקפה 390 כתר דני (כ-30 אירו או 165 שקל). איכות הקפה והעוגות, אגב, מעולה. היצע העוגות ובעיקר סוגי הלחם שם רבים, ולקטלאנים יש עדיין הרבה מה ללמוד מהם. העיר (ובעצם המדינה כולה) שטוחה ללא קמר קרקע אחד, והירוק ירוק בטירוף. ככלל העיר משופעת בפארקים, מזרקות ופסלים פזורים בכל פינה. עדות לשפע המים ממנו נהנית המדינה.

לתחילת הכתבה

על קופנהגן

מצאנו שקופנהגן קארד, המקנה נסיעה חינם בתחבורה הציבורית והנחה או אפילו כניסה חופשית לשפע אתרים ומוזיאונים, הוא עסקה משתלמת למדי, ורכשנו כרטיס לשלושה ימים. למוזיאון תנועת המחתרת הדנית הגעתי יום קודם לכניסת הכרטיס לתוקף. למרות זאת, שאלתי את הקופאית אם אוכל להיכנס בכל זאת, שכן לא אשוב לאזור למחרת. אין בעיה, אדוני, חייכה, ואפשרה לי להיכנס. ביום הראשון ביקרנו בכיכר העיר המרכזית Radhausplads. הצצנו לבית העירייה ולמבנים המקיפים את הכיכר, וגם בירכנו לשלום את הנס כריסטיאן אנדרסן, שפסלו ניצב בסמוך. משם המשכנו ל`רחוב ההליכה` (מדרחוב), שיש טוענים שהוא הארוך בעולם. ובו מבחר חנויות בתי קפה מסעדות כאשר חוצים אותו רחובות עם כיכרות ומזרקות רבים. ביקרנו גם בכמה כנסיות, במגדל המעוגל הניצב בלב העיר העתיקה ומעניק תצפית מרהיבה על בנייניה.

למחרת טיילנו בין תעלות המים, המרשתות את מרכז העיר. סיור מודרך בפרלמנט הדני, הנערך בימי ראשון בלבד, הוא חוויה משעשעת למדי. צעידה לאורך לשון הים החוצה את שני חלקי העיר לכיוון בת הים הקטנה, סימלה המפורסם של העיר. בת הים הקטנה, אגב, היא אכן קטנה מאוד ונחבאת לה בין הסלעים. באותו יום הזדמן לנו גם לחזות בחילופי המשמר ברחבת הארמון. בגשם שוטף ובמכניות בובתית כמעט, ביצעו השומרים את הטקס על כל תג ופרט, ואגב במשמר המלכה משרתות גם נשים. הביקור בארמון המלכה מזמן גם ביקור במוזיאון המציג חדרי עבודה וחדרי אירוח של מלכי דנמרק לדורותיהם. ארמון Rosenborg Slot, ששימש בעבר ארמון מלוכה והיום משמש כמוזיאון המציג ריהוט ותכשיטים, כולל את כתר המלכה, המוצג בו לראווה, אלא אם כן, היא זקוקה לו באירועים רשמיים.

גם אני שמעתי על אזור כריסטיאנה, בסיס צבאי לשעבר שבשנת 1971, פלשו אליו דיירים בלתי קרואים מקימים בו מדינה עצמאית הכפופה לחוקים אחרים: חיי שותפות ואחווה. השכונה הייתה גם למוקד משיכה לצעירים, שברחו מהבית ולסוחרי ולצרכני סמים. גם כיום, נמנעת המשטרה מלהכנס לשם. אותי זה סיקרן. תחילה הזהירו אותי מארחיי לבל אכנס: "לא כדאי ללכת לשם" אמרו. אבל יום למחרת לאחר שביררו עם חברים, שבו ותיקנו שזה בסדר. שער שעליו כריסטיאנה מקבל את פני הבאים והשכונה כולה מוקפת חומה מצוירת בגרפיטי ססגוני, המזכירה את חומת ברלין ההיסטורית. נכנסתי לשכונה אבל מהר מאוד חשתי זר ולא מוגן. בתים רבים הרוסים ואחרים מטולאים. סוחרי סמים הציעו לי מרכולתם, לא ידעתי בדיוק היכן אני נמצא ולא הרגשתי נוח להוציא מפה ולנסות למצוא את דרכי, לא היה שום דבר שאיים עלי ישירות אבל הרגשתי לא נוח ויצאתי משם מבלי שחוויתי את המקום.

ביום השלישי לקחנו שייט בין התעלות מרציף נוהאון (nyhavn). לפתע הרגשתי באמסטרדם. בתים צבעוניים נמצאים משני צידי התעלות, בעונת הקיץ, מוציאות המסעדות שלאורך הגדה הצפונית של התעלה שולחנות לרחוב והופכות אותו לטיילת של בתי קפה פתוחים, שבהם המוני דנים מנסים לתפוס שמש. ביקרנו גם בגני טיבולי, עשרות מתקנים וביתנים מפוזרים באזור הגנים והכול מקושט במנורות, עתיר צבעים, פרחים וירק. העדפתי שלא לעלות על המתקנים, אבל ילדיהם של מארחיי, נהנו מאוד. מה גם שהכניסה לשם הייתה חינם, זוכרים את קופנהגן קארד? וכך שבנו לשם גם בלילה לחזות במופע זיקוקי הדי-נור, כל כניסה לגנים עולה 65 כתרים, חיסכון נאה של 130 כתר (כ-88 שקלים) בזכות הכרטיס.

באחת הכיכרות ראיתי מעין מחיצה אובלית בגובה אדם ממוצע המכוסה בגג והתברר לי שזו משתנה ציבורית: איך הם ידעו שאני מתאפק כבר זמן רב? נכנסתי לשם, ולהפתעתי מצאתי על אחת הדפנות תיבה מלבנית קטנה ועליה ציור של מזרק. לא הבנתי את הכתוב, אבל הציור הסביר הכול, אם כבר הזרקת זרוק את מזרק לקופסה. דבר כזה עוד לא ראיתי בשום מקום. טיילנו גם בגן הבוטני הגדול, המציע עשרות מיני צמחים, בחממות זכוכית וגם ברחבי הגן ובאזור הסמוך. טיילנו בבית קברות קטן, ציורי ומוריק, הטובל בשלל צבעי הפריחה המשכרת, כשבין הקברים פסלי מלאכים קטנים וקישוטים אחרים.

באחד הערבים הוזמנו יחד עם מארחי לאירוע. לכבוד יום העצמאות של ישראל, שקיימה שגרירות ישראל לפוליטיקאים דנים, אנשי ציבור והקהילה היהודית. אף שיום העצמאות חל כמה שבועות קודם לכן, נשא שגריר ישראל בדנמרק את דברו, ושני אומנים ישראלים הפליאו בנגינתם. לאחר מכן, עט הקהל על עתודות הכיבוד הרב שהוגש במקום. מזג האויר? טוב, הוא היה בלתי צפוי. ברוב הימים שמש, כמה שעות גשם, ובלילה מן קור סתווי. וכן, בקופנהגן ממש לא צריך לדעת דנית כדי להסתדר, כיוון שלא כמו בברצלונה, כולם מדברים שם אנגלית. סיכומו של עניין: קשה להקיף את כל השפע שמציעה העיר הזו בארבעה ימים קצרים. הכול מטופח, מוקפד היטב ויקר מאוד. למרות הכול, אישית, אני עדיין בוחר בברצלונה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על קופנהגן