בלוגרדשיק, ישקאר וטרויאן

שבועיים לפני הטיול, כשהכל כבר היה מוכן והמלון בסופיה כבר הוזמן, ראיתי תמונה של מצודה ב-Belogradchick והתלהבתי ממש. המלון בסופיה בוטל ושוריין מלון אחר בבבלוגרדשיק. אנו אמורים לנסוע כ-200 ק"מ אחרי לילה לבן. המסלול היה צריך להיות בתוואי הכי קצר צפונה, אך בחברת ההשכרה של הרכב הודיעו לנו כי בקטע מסויים בדרך שבחרנו זו פשוט משימה קשה אפילו לג‘יפ. לכן המסלול מיד שונה ובחרנו בדרך ארוכה יותר, שמשמעותה עוד 50 ק"מ. כבר כ-17 ק"מ לפני הגיענו ליעד, זכינו לגלות את הצורות של הצוקים המרהיבים של בלוגרדשיק, שגובהם מעל 200 מטר וצבעם בורדו עמוק. לא הפסקנו להתפעל ולצלם. מול המלון יש שביל הליכה לצוקים. התפעלנו מהצוקים ורצינו להמשיך למצודה, שהרי ביופיה נכבשנו. רק בעיה קטנה - ערפל כיסה את הדרך אליה. החלטנו לדחות הביקור למחרת היום, בתקווה שמזג האוויר ישתפר.

למחרת, קמנו לבוקר ערפילי סמיך. בצער רב נאלצנו לוותר על המצודה והשארנו אותה לפעם הבאה. המשכנו דרומה לכיוון ערוץ ישקאר, בדרך סטינו לדרך עפר שהובילה אותנו לצוקים והתנחמנו בהם. בתכנון המקורי היינו אמורים לבקר גם במערת הנטיפים Ladenika, שהיא מערת הנטיפים היפה ביותר בבולגריה. התחלנו לנסוע אליה. הדרך מאוד יפה, אך בשלב מסויים הכביש מתחיל לטפס לגובה. אחרי שנסענו כ-4 ק"מ עם פיתולים, הגענו למקום שערפל סמיך כיסה את המשך הדרך. מזל ששבנו חזרה, כי באותו היום היינו אמורים גם לראות את ערוץ נהר ישקאר וגם להגיע לקופריבשטיצה.

הדרך לאורך הצוקים מרהיבה ביופיה וחבל שהיא כה קרובה לסופיה ולא רבים בוחרים בה לנסיעה. בהמשך יש צורת סלעים שנקראת Dzuglata. סלעים שנראים כמו פרוסות, מונחות זו על גבי זו ויוצרות מבנה מעניין. מעט לפני דזוגלטה עצרנו ליד גשר מתנדנד מעל הנהר שהיה קצת מפחיד לעלות עליו. כשהגענו לפאתי סופיה חשבנו לקחת את הרינג ולפנות מערבה על כביש 6 שיוביל אותנו לקופריבשטיצה, אולם התברברות קלה ואנו מוצאים את עצמנו בתוך העיר. הגענו בחשיכה מוחלטת בשעה 19:30 למלון אסטרה בקופריבשטיצה.

ארוחת הבוקר במלון אסטרה הוגשה בביתן נפרד עם אח בוערת והיתה עשירה. גשם לא חזק ירד כל הלילה וגם בבוקר. קופריבשטיצה הינה עיירה משומרת כמו מוזיאון פתוח לתקופת התחייה הבולגרית. כאן ב-20.4.1976 הוביל טודור קאבלשקוב את ההתקוממות של הבולגרים נגד הטורקים, דבר שגרם לפריצת המלחמה בין רוסיה לטורקיה בשנים 1877-8. בכפר יש רחובות אבן מרוצפים וגשרונים חמודים החוצים פלגים קטנים. היא שוכנת משני צידי נהר טופלוניצה. כל חמש שנים מתקיים בה פסטיבל פולקלור גדול. בפעם הבאה זה יקרה ב-2015. מעבר טרויאן היה לוט בערפל. נסענו במהירות איטית עד מאד והגענו לטרויאן. הסתובבנו בעיר ואכלנו צהרים, מצאנו את מלון פלאזה, שהתגלה כמלון מצויין. גולת הכותרת - המסעדה שנמצאת במלון ושמעוצבת בסגנון כפרי. מקום ישיבה אחד עם חבית, אחר עם כרכרה והכל מעוטר בפריטים עממיים. גם האוכל היה מאד טעים.

וליקו טרנובו, פלובדיב ושירוקה לוקה

למחרת, נסענו לוליקו טרנובו, שהיא העיר העתיקה שנחשבת לאחת הערים היפות בכל מזרח אירופה. היא יושבת על מצוק יפה וקניון תלול. תחילה סרנו לרובע האמנים. הרובע עם חנויות מזכרות ועבודות אומנות מעץ, עבודות חרס של רעפים וקנינו מזכרות משני הסוגים. האזור הזה נקרא Varusha. משם המשכנו לכיוון המצודה המרשימה עם החומות והקניון העמוק הצמוד אליה. בהמשך צילמנו כנסיה יפה ומשם המשכנו לכפר ארבאנסי. זהו אחד הכפרים היפים בבולגריה. מתגוררים בו כמה מעשירי בולגריה. המקום נוסד במאה ה-15 על ידי נוצרים מאלבניה. כאן שוטטנו להנאתנו רגלית והגענו לחצר מסעדת Izvora. זו חצר שיש בה פינת חי, אגמון פצפון ועליו גשר, גלגל שנע בכח מפלצ‘יק, כרכרות עתיקות. חמד של מקום. כאן סעדנו צהרים והמשכנו בנסיעתנו.

הערפל היה כה סמיך שלא ראינו דבר. בשלב מסויים נגלה לנו כביש סלול חדש ועם הכוונה שלא להמשיך בו, אלא בדרך צדדית משובשת שעשתה עיקוף שבעטיו כמעט פיספסנו את הכנסיה הרוסית עם הבצלים המוזהבים. זו אחת הכנסיות היפות ביותר שראיתי עד כה. הכנסיה הרוסית נקראת בשמה הרשמי: Church Of St NikolaiI. בכנסייה 17 פעמונים שמשקלם 12 טון עם אריחים שובי לב. כאן נמצא האזור בו מגדלים את הוורדים המשמשים לתעשיית הקרמים, הבשמים, השמפו, ריבות הורדים, הליקרים, שמן הוורדים שניתן לשתות ממנו להיטיב את עור הפנים ועוד. הכנסייה נבנתה בשנים 1896-1902 על ידי הבולגרים בסיוע אדריכל רוסי, כסמל לשיתוף הפעולה הרוסי-בולגרי וכאות תודה לאמא רוסיה על עזרתה במלחמה נגד הטורקים. סביב החנייה דוכנים לממכר כל התוצרת הנ"ל.

אנו הגענו כשכולם כבר סגרו למעט דוכן אחד וזה סיפק לנו את כל מנת הקרמים והבשמים לה היינו זקוקים כתשורות. המחירים זולים. בהמשך, לעת ערב, נסענו לכיוון קאזאנולק - שהינה בירת עמק הוורדים כדי ללון בה. כאן נמצא גם מוזיאון המתאר את תהליכי ייצור הוורדים, אבל הוא נפתח רק אם מגיעה קבוצה מאורגנת.

הבוקר נסענו לכיוון העיר הגדולה פלובדיב. יש בה עיר עתיקה, אך די התברברנו כאן למרות ה-GPS ולאחר שלא איתרנו את האתרים הראויים לביקור נסענו בדרך יפה לכיוון מנזר באצ‘קובו, שהוא השני בחשיבותו ובגודלו בבולגריה. המנזר אסור לצילום ולכן אין לי תמונות, אך במראהו הוא מזכיר את המנזרים הרומנים. לפני הכניסה אליו יש שוק מזכרות. לא התעכבנו כאן ונסענו ל- Beli-plast בכביש שתחילתו היה מלא בורות, אך בהמשך נסלל חדש לכבודנו. בדרך לשם עצרנו בשום מקום, במעין מסעדה שצמודה אליה גם מכולת. המשכנו לגמוע את המרחק לשמורת הטבע היפה Kameni Gabi. זו שמורה של פטריות ענקיות בגובה כ-2 מטר באתר מגודר שנחשב לשמורת טבע.

לא רחוק מ-Nikolovo ישנה שמורה נוספת עם צורות שצריכים ללכת אליה ברגל שעה ומגיעים לשני סלעים שהם כביכול זוג מאוהב. הסלעים בצבע ורוד. מכיוון שהמסלול שלנו היה עמוס לאותו יום, המשכנו בדרכנו. משמורת הטבע של הפטריות המשכנו בנסיעה מערבה ל- Ardino, במטרה להגיע לגשר Pont De Diable - גשר השטן או Diavolski Bridge. זהו גשר רומי על נהר ארדה שנבנה במאה ה-15. הכביש שמוביל אליו נפסק 10 ק"מ לפני הגשר. המשכנו בדרך חתחתים עוד 5 ק"מ, אך בעקבות הקפיצות הלא נעימות, עשינו אחורה פנה. המקום מיוער מאד אך מגובה הנסיעה לא ראינו את הנהר למטה. משם המשכנו לכיוון סמוליאן, שבעברה היו סביבה 20 אגמים. היום נותרו רק שבעה. הם נודעים בשם The Emerald Eyes Of Rhodope Mountains.

 למחרת היה זה הבוקר הראשון שקמנו לשמיים תכולים. שמנו פעמנו לכיוון Cudnite Mostnice. מעיירה בשם צ‘פלרה יש שילוט ל-Wonderful Bridges. הם נמצאים צפונית ממנה 15 ק"מ ואחר כך פנייה מערבה, עוד 15 ק"מ לבאים מדרום כמונו. הדרך מיוערת ויפה וכשהגענו לשמורה שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לגובה העצום של הגשרים. הם פשוט לא נכנסו לשום פריים. שלג כיסה את האיזור והמראה פשוט מהמם. המשך הדרך היה שוב דרך פאמפרובו, בה עצרנו לארוחת צהרים במסעדת "הבית הלבן" היקרה. המסעדה מעוצבת בעץ יפה. האוכל סביר והעלות 77 לב לזוג - זה יקר ולא נתן תמורה לאגרה. המשכנו לשירוקה לוקה. סיירתי בכפר ובשיטוטי הגעתי לפסל של שטפן, הכומר שהציל את יהודי בולגריה ועל כך קיבל את התואר חסיד אומות עולם. הפסל נמצא בגינה ממש לפני האינפורמיישן, גובל בכביש הראשי. עליו מצבה עם כיתוב בעברית ובקירילית. זה ריגש אותי להגיע לכאן. המשכנו לכיוון הכפר יגודינה, שם תכננו ללון.

יגודינה וקניון גרון השטן, סקופיה וממרובו

ביום שלמחרת נסענו לשני הקניונים היפים יגודינה וקניון גרון השטן שדי דומים במהותם: צוקים נשגבים, קניון צר, צבע צוקים לבן צהבהב. לקניון גרון השטן יש גם צורות סלע מעניינות ביציאה מהמערה. למערה עצמה לא נכנסנו. אחרי מה שראיתי במערות של סלובניה בסמיכות כה גדולה - חבל על הזמן. בדרך לאגם Dospat, שהינו אגם מלאכותי, עצרנו בכפר המוסלמי דופסט רק כדי לקנות משהו שישביע את רעבוננו. הדרך מאגם באטאק (שהינו יפה אך לא מרשים כמו דופסט), לכיוון Bansko, זרועה בורות אך גם היתה מעניינת כי פגשנו הווי כפרי: עגלות בלי סוף, שמשיות עם דוכנים לממכר דבש, תפוחי אדמה, רועי צאן, עובדים בשדה עם קלשון וכל זאת למרות שזה היה יום ראשון שהייתי חושבת שהוא יום מנוחה. כך חלפה הדרך הארוכה עד באנסקו בעניין רב. הגענו לבאנסקו כמעט לפני חשיכה. מצאנו את מלון Olimp, שהיה פתוח, בעלות של 50 לב לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר. אכלנו ארוחת ערב במלון. המלון אינו ראוי להמלצה אם כי החדרים גדולים ומרווחים. נתנו לנו רדיאטור לחימום החדר וזה הספיק.

 לבאנסקו הגענו באיחור של יום לעומת התכנון המקורי. כדי להדביק קמעה את המסלול, נסענו לכיוון Blageovgrad וממנה דרך Stip לעיר הבירה של מקדוניה - Skopje. זו נסיעה של 150 ק"מ מהגבול. כשנכנסנו למקדוניה לאחר המתנה של 20 דקות במעבר הגבול, צורת הנוף השתנתה. היערות נעלמו ושטח הררי עם צמחייה נמוכה יותר קיבלה את פנינו וגם אגם יפה. סקופיה קיבלה אותנו בגשם שוטף. החלטנו לחפש מלון שנקרא 7 על פי השילוט העירוני ולפתע הופיע שלט של מלון ויקטוריה. המלון שוכן ליד האוניברסיטה לרפואה. המלון מצויין, חדרים גדולים מאד ומרווחים. מהמלון הפנו אותנו למסעדה איטלקית במרחק 10 דקות הליכה ברחוב הראשי שבו שוכנת האוניברסיטה לרפואה, משמאל לה כמה צעדים. שמה Del Ma Fou.

 בבוקר קמנו ליום מעונן וערפילי. המצודה קאלטה על ראש הגבעה. שווה לעלות אליה בגלל הנוף. בעיר ישנו גשר עם פסלי אריות, הניצבים משני צידיו בכניסה וביציאה מהגשר - מרשימים. העיר אינה מעניינת במיוחד לביקור. הסיבה העיקרית שבעטיה אין להחמיץ את סקופיה - קניון Matka. זה הקניון על נהר Treska, הנמצא 15 ק"מ מדרום מערב לעיר. ליוצאים מסקופיה לכיוון Tetovo - אם הגעתם לתחנת התשלום לאוטוסטרדה - זה המקום לפניית פרסה ולרדת בפנייה הראשונה ימינה ואחר כך שמאלה מעט, ושוב ימינה לעבר הכפר המוסלמי, כשהנהר זורם משמאלכם. להגיע בנסיעה עד הסכר, להחנות את הרכב במגרש חניה קטנטן ולפנות שמאלה היכן שתראו פנסי רחוב. זו הליכה מתונה ומהנה שבמהלכה רואים את הסכר העצום, שנבנה להפקת חשמלת ובהמשכו הקניון המרשים. כשהגעתם לכנסייה ולמסעדה הגעתם עד סוף המסלול הרגלי. כאן מומלץ לקחת ספינת שייט ולא להחמיץ כי המראות בשייט מהממים. אורך השייט שעה אחת וכולל ירידה למערת נטיפים קטנה. בסיומו, אם זו שעת צהריים, הדגים מהנהר מחכים לכם במסעדה הנמצאת במקום. יש להביא בחשבון שהשירות שם לא מהיר.

ביציאה משמורת מטקה התכוונו לנסוע בכביש 409 שמחבר בין Mamrovo בצפון לסטרוגה בדרום. כביש חדש סלול שם וזה לא נראה לי הגיוני שסללו דווקא כביש שאינו כביש ראשי. אנו נוסעים כחמישה ק"מ ומסך ערפל יורד על הכביש והאיזור ואיני בטוחה שאני מנווטת למקום הנכון. חוזרים שוב את חמשת הק"מ כדי לשאול ליתר בטחון. מוצאים שלושה מבוגרים שאינם דוברים מילה אנגלית, אבל רצון טוב לעזור לנו יש להם והם מבהירים לנו שיש "Tabla"=לוח ושם יהיה רשום ל-Mavrovo. אנו שוב נוסעים בכביש הסלול טוב וכעבור ק"מ נוסף מהמקום אכן יש פנייה למברובו. זו גם עיירה וגם שמורת טבע גדולה. יורדים מהכביש הסלול החדש לכביש רגיל, ומשלב זה ועד הגיענו לעיר אוכריד ה-GPS אינו מזהה דבר. הדרך יפה עם יערות וצוקים בצבע בורדו. הגענו לכפר Rostushe, חיפשנו מקום לינה. משלא מצאנו, המשכנו ל-Banesti. גם שם לא מצאנו, לכן המשכנו למלון המסכן בדבאר. המלון חיצונית מפואר, אך בפנים ממש אורווה.

נובו סלו, מלניק, מנזר רילה וכנסיית רלסקי

קמנו שוב לבוקר ערפילי ונזכרנו אתמול ממש לפני הכניסה לדבאר שראינו שלט עם שם הישוב Rajcica. הגענו למקום ויש בו מנזר. המנזר יפה מאד וגם הנוף של אגם דבאר מאד יפה וזכה לתמונות נוספות. משם, המשכנו דרומה, לעבר הכפר Vevchani ולאחר אגם דבאר אנו פוגשים אגם קריסטלי עם השתקפויות מדהימות. הכפר Vevchani הינו כפר שבסופו יש שמורת טבע של מעיינות. עיקר פירסומו הוא מימי הממשלה היוגוסלבית, שהחליטה בזמנו לבנות צנרת שתסב את מי המעיינות לעיר סטרוגה. התושבים כמובן התנגדו והממשלה חזרה בה. זה קרה לאחר שאנשי הכפר הציבו את זקנות הכפר כמגן אנושי. לאחר שיוגוסלביה התפרקה, הכפר החליט להכריז על עצמאותו וכינה את עצמו "הרפובליקה של ווצ‘אני". הם יצרו לעצמם דגל, הנפיקו דרכונים ומטבע משלהם. אך בסופו של דבר לא מימשו את התבדלותם ממקדוניה. נכנסנו לסטרוגה וראינו שוק תוסס אך העיר עצמה אינה מעניינת. עלינו לכפר אלשאני בצהרי היום ישירות למקום הלינה שלנו.

 למחרת, פנינו מועדות לשמורת St.Naum. שוק קטן מקבל את פנינו. המקום הינו שמורת טבע של עשרות מעיינות עיליים. מקור המעיינות הוא מאגם Prespa הסמוך שנמצא בגובה 200 מ‘ מעל אגם אוכריד. אגם אוכריד הוא בגובה 850 מטר מעל פני הים. לקחנו במקום שייט עם מדריך מקומי נהדר. לקראת צהרים, בעודנו נוסעים לאוכריד לביקור, השמים התקדרו עננים, וגשם ניתך ארצה. יצאנו מאוכריד ומצאנו מסעדה ששוכנת ליד טחנת מים שגלגלים מעטרים אותה. מסעדה עממית חמודה שסעדנו בה, והמשכנו שבעים לכיוון ביטולה. מיד אחרי כפר בשם גולינג - משהו כזה, נגלה לעינינו השלט שחיפשנו והפעם במיקום הנכון בין אוכריד לביטולה Recica.

לקראת ערב אנו מגיעים לביטולה. מגיעים למלון אמבסדור, שמכריז כי בעיר מתקיים פסטיבל למוסיקה קלסית וכנראה שרוב המלונות מלאים עקב כך. המקום היחיד שאולי כדאי לנסות - מלון Epinal. המלון מפואר מאד. למחרת יצאנו לסיבוב. המדרחוב נמצא במרחק חצייה של הכביש. מסיירים שם, רואים שני מסגדים, בניינים יפים, דוכנים לממכר דבש. סיור של כשעה וממשיכים לכיוון היציאה מהעיר, לכיוון Prielep. ממש ביציאה מהעיר, לאחר כיכר אני מבחינה בצד שמאל בבית הקברות היהודי. נכון יותר לאמר במה שנותר ממנו - השער היפה הלבן ושדה ירוק מאחוריו.

 באיזור פרילפ שרר ערפל כבד. המשכנו לאגם Doinaris, שלצערנו שוב היה בצבע אפור בגלל העננות בחוץ. המשך הדרך היה לכיוון העיירה Novo Selo, שבה חשבנו ללון אך זוג שוטרים שעצרנו לידם הבהירו לנו שכאן אין אף בית מלון אלא רק בכפר קולשין (Kolasin). התחלנו לנסוע לעבר קולשין ונהנינו מחיי הכפריים. הגענו לכפר, שם התמקמנו באחד המוטלים. הכפר נמצא צפונית ל - Novo Selo - אשר היא עצמה נמצאת 6 ק"מ מהגבול עם בולגריה וצפונית 5 ק"מ מיוון. למחרת המשכנו למפל Gabrovo. הדרך למפל מתחילה בעליה מתונה ומיד נכנסים לתוך חלקת יער ונהר זורם לצידנו, בהמשך רואים מפלים חמודים.

 היעד הבא שלנו הינו בבולגריה - Melnik. שם העיר נובע מהמילה הסלאבית - Mel שזה גיר חולי על שם אבני הגיר החולי המקיפים אותה. האיזור סביב מלניק יושב לראשונה על ידי שבט תראקי שספרטקוס השתייך לו. הכפר ממש בונבוניירה. הבתים מאופיינים בשיטת הבנייה עם קורות תומכים מלמטה כלפי החלק העליון. צורות הצוקים מדהימות. לקראת שקיעה הגוונים של החול הפכו צהובים יותר. מחזה מרהיב. למחרת בוקר נסענו למנזר רוז‘נסקי, שידענו כי גם הדרך אליו עם הצוקים האלה. הצוקים עם השמש של הבוקר מרהיבים.

 ממלניק הצפנו לכיוון סנדנסקי, שעל פי התיאורים היא העיר הכי יפה בבולגריה. עברנו בה, אך לא התרשמנו משום דבר בה. אחרי סנדנסקי, נסענו למנזר רילה. שדרת עצים יפה קידמה את פנינו וכולה בשלכת. לפתע ראינו שלט ל-Stobs Pyramids, שהם צוקים בצבע בורדו. מסתבר שזו שמורת טבע מוסדרת עם דמי כניסה מגוחכים - 2 לב לאדם. הלכנו והלכנו כשלפתע נגלה מראה הצוקים. מרשימים מאד. המרחק בין הכביש הראשי למנזר 37 ק"מ, אותם יש לנסוע הלוך-חזור ועוד כמה ק"מ טובים עד סופיה ובתוך סופיה. נופפנו לשלום לצוקים ושבנו לרכב. הדרך למנזר רילה מרהיבה. צוקים יפים, מדי פעם איזה מפלצ‘יק, עצים בשלכת וכל זה אינו מכין אותנו למראה הצבעוני והמבנה הנהדר של המנזר הראשון בחשיבותו ובגודלו בבולגריה. מנזר רילה נוסד ע"י איוואן רילסקי, המנהיג של מושבת נזירים מתבודדים והיה מצוי במרחק שלושה ק"מ ממיקומו היום. הוא עבר למיקום הנוכחי ב-1335. בימי שלטון הטורקים הוא תרם לשמירת ערכי התרבות והדת הבולגרית. הטורקים הרסו מידי פעם את המנזר וב-1833 פרצה בו שריפה שהתפשטה כמעט לכל המבנים. תרומות נאספו והוא הוקם מחדש. הוא נמצא ברשימת נכסי העולם של אונסקו החל ב-1983.

 לסופיה, תחנתנו האחרונה, הגענו בשעה 16.30. הגענו לרחוב Trzar Osvoboditel ושם חנינו. עברנו על פני שוק פשפשים ונתקלנו בבבושקות יפות שהסיטו את מבטנו מהיעד הבא - כנסיית רלסקי. ניסינו לחפש את בית הכנסת והמסגד. שמתי את הכתובת ב-GPS, הגענו לרחוב ולא ראיתי דבר. לא היה לנו יותר זמן להתברבר, ונסענו לעבר המלון שהוזמן מראש, שנמצא ליד שדה התעופה. זהו. הסתיים טיולנו.

תובנות חשובות:

  • אין צורך בשכירת ג‘יפ בארצות אלו. עלות השכרת ג‘יפ יקרה יותר והוא גם זולל הרבה דלק. הדרכים עבירות גם לרכב פרטי.
  • לא לסמוך רק על תוכנת ה-GPS ולהצטייד במפות למדינות אילו.
  • לא ניתן להשיג מטבע מקדוני ב-Change בנתב"ג וגם לא בבנקים בבנסקו, אך אין צורך כי במקדוניה מקבלים יורו בכל מקום למעט במכולת. עודף נותנים בדינרים .– אז הזהרו לא לפרוט יותר מדי.
  • אין לעלות בתיק היד למטוס יינות, ריבות, שמפו אלא לארוז בתיק/מזוודה שנשלחים לבטן המטוס. ראו הוזהרתם!

לתחילת הכתבה

 רוצה לקרוא עוד על טיול לבולגריה? הנה כמה קישורים נוספים שיעניינו אותך: 

יעדי הכתבה