טיול משפחתי בסלובניה וסביבותיה

היום הראשון: מלובליאנה לבלד

נחתנו בלובליאנה ב-11 בלילה, לקחנו את הרכב לאחר שבדקנו אותו היטב, עד כמה שאפשר בחשיכה (בכלל, סלובניה די חשוכה בכבישיה..), ויצאנו עליזים ושמחים לבלד - כמובן לדארינקה, היא כבר שלחה לנו באי מייל לארץ תיאור מפורט איך להגיע. טעינו קצת, אבל הגענו. דארינקה- אשה כבת חמישים, חייכנית, אינטליגנטית ולהוטה לכל עזרה, ממתינה לנו בשעה מאוחרת זו בפתח ביתה (כך היא עשתה בכל שלושת הלילות שלנו אצלה- ממתינה לאפרוחים שישובו). דארינה גרה עם משפחתה בקומה הראשונה ואנו קיבלנו 2 חדרים נקיים עם מקלחות. אל תצפו לפרטיות מוחלטת מבחינת רעשים מהחדר הסמוך, כי ההפרדה נעשתה בעץ דקורטיבי, אבל בסך הכל זה ממש לא הפריע ובלילה ישבנו במטבח, שהוא גם חדר האוכל, וראינו CNN. בבוקר התעוררנו ויצאנו למרפסות הצמודות וראינו לראשונה את הנוף המדהים של סלובניה.

לאחר ארוחת בוקר סלובנית טיפוסית (אל תתאכזבו מארוחות הבוקר הצנועות של הסלובנים - זו אינה הארוחה הנחשבת אצלם), נסענו כשתי דקות לכיוון העיירה והחנינו, כפי שדארינקה הסבירה לנו בפארקינג חופשי. עד הצהריים עשינו סיבוב רגלי נינוח מסביב לאגם היפה, אך הממוסחר. יש אפשרות להקיף את האגם עם רכבת תיירים או בכירכרה. אנו פגשנו זוג ישראלים נחמד והקפנו יחד את האגם. רוב הדרך היתה מוצלת, אולם ישנם קטעים בשמש הקופחת ואפשר לנוח בספסלים הרבים מסביב. חזרנו לרכב ונסענו כ-7 ק"מ לכיוון קניון Vintgar. הכניסה במחיר כ - 3 יורו למבוגר ו- 1.5 יורו לילד. לעניות דעתי, הביקור בקניון כדאי ויפה ואורך המסלול כ-1600 מטר בכל כיוון. ההליכה על גישרי עץ צרים אך יציבים והמסלול קל להליכה. בקטעים מסוימים תוכלו לראות נחל שוצף קוצף ובאחרים רגוע ודומה קצת לבאניאס שלנו. אורך הטיול בין שעתיים לשלוש.

בשעה ארבע אחה"צ שמנו פעמינו לעיירה ראדובליצה (Radovljica) - עיירה ללא ייחוד ודי משעממת. נכנסנו למוזיאון הדבורים המפורסם וגם ממנו לא התרשמנו עמוקות, אבל(!) בעיירה הזו מצאנו מסעדה נהדרת וזולה. כל-כך טובה שביום שלאחר מכן חזרנו אליה מרחוק. המסעדה נמצאת במרכז מסחרי קטן, צמודה למלון ושמה Grajska Gostilnica. תשאלו עליה לפי השם שנתתי. אני אכלתי שם פורל נהדר בתוספת תפוחי אדמה ותרד ( שהסתבר לי שזו התוספת התדירה שם). ילדי אכלו שניצל וינאי ענק וטעים בתוספת צ`יפסים שאין לנו טעימים כאלה בארצנו... משם עברנו בעיירה הנחמדה Krope, עיירת הנפחים, אך לא הספקנו לראות את הנפחים בעבודתם. בדרך כלל הסלובנים לא עוברים את השעה שש בערב גם בשיא העונה. חזרנו עייפים ומרוצים לדארינקה, שהמתינה בפתח הוילה לשובם של אפרוחיה.

לתחילת הכתבה

היום השני: קפיצה לאוסטריה

את היום השני החלטנו להקדיש לשכנה הצפונית, שבלד קרובה אליה מאוד- אוסטריה. נסיעה של כ- 15 דקות צפונה ומערבה למעבר הגבול Hrusica, נכנסים שם למנהרה קרירה של כ - 8 ק"מ, נוסעים על כביש A11 האוסטרי בכיוון Villach. קצת לפני העיר פונים מזרחה לאגם Velden. שוכרים סירת מנוע ב-15 יורו ל-4 אנשים ויוצאים לשייט בן שעה נהדרת באגם. משם ממשיכים בנסיעה מזרחה לאורך האגם כ-25 ק"מ (נא לא לנסוע באוטוסטרדה אם רוצים באמת להנות מהנוף), מגיעים לעיר קלגנפורט (Klagenfurt), עוברים את האזור התעשייתי שלה ומגיעים למרכזה של עיר מקסימה, מדרחובים תוססים ואפילו נקלענו לחגיגת ענק של נבחרת מכסיקו לטריאתלון ואכלנו שם אוכל מכסיקני בליווי תיזמורת ובירות למכביר. מקלגנפורט עלינו על כביש 91 דרומה דרך Ferlach בדרך מקסימה למעבר הגבול loibtal ומשם בדרך הררית יפהפיה ופנייה מערבה חזרה למסעדה הנהדרת בראדובליקה. חזרה לבלד. דארינקה ממתינה בפתח.

לתחילת הכתבה

היום השלישי: בוהיני, בובץ

בבוקר המחרת, פרידה נרגשת מדארינקה. יוצאים לכיוון דרום מזרח לאגם Bohini עד לרכבל להר Vogel. קונים כרטיסי עלייה ומטפסים לגובה כ-2000 מ`. הנוף של אגם בוהיני פשוט מדהים. יש אפשרות להמשיך ולעלות לפיסגה נוספת באמצעות רכבל יחידים פתוח, שמשמש בימי החורף את הגולשים. יורדים למטה ומקיפים לכיוון צפון מערב ויורדים להליכה קצרה בקצה המערבי. יש שם שבילי הליכה רבים באורכים שונים והסלובנים במיוחד מאוד אוהבים לעשות ספורט, הם הולכים, רוכבים ושטים בכל מקום בסלובניה. האגם עצמו, שקט יותר ופחות ממוסחר מאגם בלד, ולכן ממש כיף לתור אותו.

חוזרים לכיוון העיירה Bohinjska bistrica, כי בשעה 14:10 רוצים לתפוס את רכבת המכוניות. לצערנו ואחר כך לשמחתנו, תחנת הרכבת נסגרה עד לשעה חמש עקב אירוע מדהים וחד פעמי שממש "נפלנו" עליו: חגיגות 100 שנה לרכבת הסלובנית. מאות תושבי הסביבה התרכזו בתחנה ומסביבה לאירוע שמח של בירות, טרולים, שחקנים המציגים אירועים חשובים ואישים מעניינים שנסעו ברכבת הסלובנית. היו שם הרבה צלמי עיתונות וטלויזיה והשתחלתי בשקט איתם לצילום של הטקסים היפים. משום מה הצלמים המקצועיים כל הזמן רצו אחרי וכל זוית שתפסתי הם מייד רצו לצלם משם. אשתי ששמה לב לענין מהצד פשוט התפוצצה מצחוק. בכל מיקרה, שכחתי לציין שהסלובנים הינם אנשים חביבים, חייכנים ומאוד ישרים על פי מה שפגשתי שם.

בשעה חמש אחה"צ , העלינו את הרכב בעזרתם האדיבה והחייכנית של אנשי הרכבת, התיישרנו בשורה צפופה של מכוניות בפלטפורמות פתוחות כאשר כל יושבי המכוניות נותרים בתוכן ונהנים מהנוף האדיר. הנסיעה עוברת בחלקה בתוך מנהרה חשוכה וקרירה והיא חוסכת דרך של כשעתיים בכבישים צרים ומפותלים. נסענו עם הרכבת עד לתחנתה האחרונה עם רכב: Most na soci. התגלגלנו מטה מהרכבת והמשכנו בדרכנו ל-Bovec דרך Tolmin ועצירת התרעננות ב-Kobarid עם מוזיאון מלחמת העולם שלא הספקנו לראות בגלל העיכוב בשעת יציאת הרכבת.

 הגענו בערב ל-Bovec והתחלנו לחפש צימר או חדרים והכל היה תפוס או שלא מוכנים להשכיר ללילה אחד בלבד. לבסוף מצאנו חדרים לא יקרים במיוחד במלון Alp. קצת התמקחנו במחיר וקיבלנו 3 חדרים זוגיים עם טיפה הנחה. בדרך כלל בעונה המחיר הוא כ-80 יורו לחדר זוגי כולל ארוחת בוקר. אחרי התרעננות ירדנו לאכול במסעדה ברחוב הראשי הסמוכה למלון. האוכל היה טוב, אולם התפלאנו שהיינו צריכים לשלם עבור התוספות ליד הסטייק בנפרד...

לתחילת הכתבה

היום הרביעי: עמק סוצ'ה, קראנסקה גורה, טראביסיו

השכמנו קום בבוקר המחרת ויצאנו לדרך ממנה חששתי יותר מכל, במיוחד עם הרכב הגדול יחסית שנהגתי בו - הדרך למעבר ורשיץ (Vrsic). תחילת הדרך עוברת בעמק מקסים- עמק סוצ`ה, ממש נסיעה בגלויה ניידת. ואז מתחילים הפיתולים הידועים לשימצה וישנם 50 כאלה והם ממוספרים!! כמו טבלת יאוש... אבל אחרי שני פיתולים אתה מתרגל ויודע בדיוק איך לקחת את הסיבוב בלי לעלות עם הגלגל האחורי על שולי הכביש. אתה לומד להיזהר מרוכבי האופנועים והאופניים שרוכבים לך בנתיב הצר ממילא, וגם נזהרים להחליף הילוך כמו שצריך ובמקום הנכון. בסך בכל הדרך אינה קשה כפי שהוצגה במקומות רבים. אחרי כל ק"מ יש גומחה לחניה למנוחה או ל -sos. שימו לב כיצד האופנוענים אוהבים "לחתוך" סיבובים ולכן צריך להגביר עירנות לפני הסיבובים. חוץ מזה הכל קל. המעבר עצמו אין בו שום דבר מלבד מכוניות שחונות חניית ביניים שם ושימו לב שאם תעצרו אפילו למנוחה קצרה תגיע אליכם בחורה צעירה שמפטרלת על אופניה ותבקש דמי חנייה. היא שייכת לפקחי שמורת טריגלאבסקי אותה אנו מקיפים למעשה.

 מעט לפני העיירה Kranjska Gora ישנו אגם יסנה (Jasna), שהוא מעט מאכזב בגודלו ובחורף משמש כמשטח החלקה. אני חייב לאמר שהצילום קצת משקר והמקום פחות יפה ממה שעיניכם רואות כאן, אבל אם אין לחץ זמן אפשר לחנות, לנוח ויש במקום גם מסעדה נחמדה. בכלל, רואים במקום מספר התחלות בנייה שדי מהר יהפכו את המקום למסחרי יותר וכמובן עוד פחות מעניין. ממשיכים ועוברים דרך העיירה Kranjska Gora, שהיא נחמדה ותוססת גם בישראלים, אבל אנו המשכנו ופנינו מערבה למעבר הגבול עם איטליה. כניסה ללא בעיות לאיטליה ונסיעה של מספר קילומטרים עד לפנייה קטנה דרומה לאגם Fusine, שאף הוא טרם התמסחר ועדיין משרה אוירת נופש וכיף עם יופי מהמם. לא התאפקנו והמשכנו לשוק הנחמד בעיר Tarvisio. לדברי אישתי, הדברים אינם זולים כפי שניתן לצפות משוק מפורסם כזה. טיול קצר בעיר ויציאה בדרך לאגם Predil היפהפה שליד מעבר הגבול. כדאי להיכנס אליו למטה, הוא משמש איטלקים ותיירים ממש כחוף ים. אפשר גם לראות אותו במעלה הכביש בדרך לגבול עם סלובניה. בפרדיל חצינו וחזרנו לסלובניה בדרך ציורית יפה עד חזרה ל -Bovec. כאן חזרנו שוב למלוננו הטוב Hotel Alp. בובץ עצמה די תוססת ומלאה בתיירים, אך היא במיוחד טובה לתיירי הספורט האתגרי כמו אופניים, סקי בחורף, גלשני רוח, רכיבה וטיסה. העיר עצמה נחמדה, אך לא יותר מכך.

לתחילת הכתבה

היום החמישי: ונציה, פירן, לובליאנה

בבוקר המחר יצאנו בדרכנו דרומה בכיוון Nova Gorica וממש בדרך החלטנו שיש לנו מספיק זמן לעשות שינוי ספונטאני ולקחת כיוון- איך לא? לוונציה! עולים על האוטוסטרדה A4, מושכים להילוך שיוט שישי ובמהירות ממוצעת של 140 קמ"ש (המותרת - 130) מגיעים תוך שעה ומחצה למבואות ונציה, מחפשים מייד מלון- הכל יקר להחריד (משהו כמו 300 - 400 יורו ללילה לזוג) ובתי המלון ממילא מלאים. יצאנו חזרה מספר קילומטרים ומצאנו מלון נהדר בפרבר: Hotel Holiday. המלון די זול ונותן שרות לא רע והחדרים נקיים. התמקמנו ולקחנו אוטובוס לעיר. הנסיעה נמשכת כ - 20 דקות ובסיומה אנחנו עולים על ספינת\אוטובוס הנהר לכיכר סן-מרקו. טוב, על ונציה אין צורך להכביר במילים: יקרה, יפה ושוב יקרה. למשל, שייט בגונדולה למשך כחצי שעה עולה כ - 100 יורו! הם פשוט השתגעו. אבל עובדה, המון שטים בגונדולות ושומעים את קול זימרתו העליזה של הגונדולר ששילשל לכיסו עוד 100 יורו בחצי שעה.

בילינו עד חצות הלילה ועזבנו את ונציה בכאב לב למלוננו הקט והנעים. בבוקר ארוחה מצומצמת של קפה, אשל, קרואסונים וקצת גבינות (אין מה לדבר על איזה ירק רענן...) ויוצאים לדרך על האוטוסטרדה בכיוון טרייאסטה. ממשיכים לאורך החוף דרומה ועוברים את Koper ו-Izola שהן עיירות נחמדות, אך אנו פנינו ל-Piran. עיירה ציורית מקסימה, מצד אחד סימטאותיה צרות ועתיקות ומצד שני ים כחול להפליא. במקרה נתקלנו שם במסעדה שהכינה לנו גולש בתוספת איטריות ברוטב עגבניות וזה היה טעים בטירוף. בעלת המקום סימפטית וחמודה. תחפשו את הבנק במרכז ומולו המסעדה Ex Barka. הכתובת: Ulica svobode 9, Piran .

את הרכב משאירים בכניסה לפירן, בחניון בתשלום וממשיכים ברגל או באוטובוס פנימה לעיר העתיקה. עזבנו בצער את פירן, השעה כבר חמש אחה"צ, עלינו על האוטוסטרדה לכיוון לובליאנה ללילה אחרון בסלובניה. דילגנו על כל מיני מערות נטיפים תוך הסכמה כללית שנחזור כשהנטיפים יהיו גדולים יותר והגענו ללובליאנה כעבור כשעה ומחצה. שמנו פעמינו למלון פארק הידוע והוא אכן לא איכזב. פשוט, נקי ולא רחוק מהמרכז. סלובנית חמודה עזרה לנו למצוא אותו, היא פשוט עזבה את עיסוקיה והצטרפה אלינו לרכב ונסעה איתנו עד המלון. פשוט תושבים יוצאי דופן בחביבותם. מעניין כמה זמן יעבור עד ש"יתקלקלו" בגללנו... בערב יצאנו לחפש מסעדה. העיר פשוט מפוצצת לאורך שתי גדות הנהר ובקושי מצאנו שולחן לפיצות ובירה.

למחרת עלינו ברכבת התיירים הקטנה מעלה למבצר. משם רואים את לובליאנה פרושה לכל הרוחב. אחר כך המשכנו לטייל בעיר העתיקה ומשם עברנו למודרנית ולשוק המקומי. הנשים שוחררו למסע קניות קטן, ובשעה ארבע אחה"צ זזנו לשקופה לוקה היפהפיה וכעבור שעתיים היינו בשדה התעופה של לובליאנה, בחזרה למציאות הכואבת, לצפיפות עם כאלף ישראלים דחוסים לבדיקה ביטחונית קשה (אין מכשירי שיקוף). הם פתחו לרבים את המזוודות והכל כמעט ללא מיזוג. חבל שהיציאה מהמדינה המקסימה הזו מסתיימת בצורה כל-כך גרועה. למרות הכל, הטיול בסלובניה וסביבתה היה מענג ויפה. חשוב לשלב בנופים היפים והירוקים מספר ערים, על מנת שלא לאבד את תחושת העונג מהירוק האינסופי.

המלצה אחת לפני סיום: אני מאוד ממליץ לגולשים שזקוקים לקשר טלפוני עם חו"ל לצורך שיחות ארוכות עם בעלי צימרים, לפתוח חשבון של כ - 10 יורו ב-SkyPe ולדבר כאוות נפשם עם חו"ל. את מפת המסלול (למעט איטליה ומסלול החזרה ללובליאנה) אפשר למצוא כאן. מקווה שעזרתי לכם בבניית מסלול לא קשה ולא לחוץ .

לתחילת הכתבה