כפר הדייגים מוחלוס
השעה ארבע וחצי לפנות בוקר. כפר דייגים קטן על החוף הצפוני בכרתים. פנס בודד מטיל אור חיוור על הרחובון הצר שיורד לים. נורה בודדה עוטפת בהילה מסתורית בית מרוחק. מסביב לכפר הקטן מזדקרות צלליות כבדות, שחורות של גושי הרים. כאילו נגזרו מנייר שחור ביד רשלנית והודבקו בגסות על השמים זרועי הכוכבים. כלב בודד שקוע בשינה בכניסה לאחד הבתים. תמונה שלווה של קצה הלילה בכפר הדייגים הקטן `מוחלוס`. לפתע, נחתך השקט בקול גרירת גלגלים מעצבנת, הרעש המעצבן התנפץ אל קירות הבתים האפלים, הכלב הישן זקף את אוזנו, התרומם על רגליו והביט בנזיפה בחבורה המשונה היורדת בהליכה רעשנית למפרץ הקטן. אחד מהחבורה (זה אני), גרר אחריו מזוודה, מבטו הנוזף של הכלב גרם לי להרים את המזוודה על ידי. על הכפר שוב נחה השלווה, הכלב התכדרר והלך לישון, אחרי כמה צעדים עמדנו על הרציף בנמל הקטן.
כפרון הדייגים `מוחלוס` נח בשלווה במזרח האי כרתים, מחוז לאסיתי, החוף הסלעי עליו יושב הכפר נשלח כלשון יבשה אל מימיו מפרץ `מירבלו`. כמה בתים צנועים נושקים למפרצון, צבע מימיו באור היום נוגע בטורקיז. ממול לכפר הקטן מתנשא כדבשת ענקית טבולה במים האי `פסירה`, למרגלותיו כנסיה קטנה שמי שרוצה להגיע אליה זקוק לסירה.
לכפר `מוחלוס` הגענו עם קבוצת ישראלים קטנה עוד בשעות הערב, ממתינה לנו ארוחת ערב בטברנה קטנה, לפנות בוקר נצא בספינה לחצות את מפרץ `מירבלו` לכיוון האי `ספינאלונגה`. בינתיים השמש שקעה מול הטיילת הקטנה של הכפר, האי הקטן `פסירה` כבר הטיל צל ארוך על החוף, גלים שובבים של גאות התנפצו אל המזח הקטן. בטברנה נפתח שולחן ארוך, נשמנו את האוויר הצלול ולמדנו לרוקן לגרוננו באחת כוסית ה`ראקי`. על מתקן הגריל סובב בעצלתיים כחמש שעות כבש עסיסי שיעלה על שולחננו בעוד זמן קצר. בינתיים, על השולחן פיזרו בעל הטברנה ואשתו `מזטים`, לחם טרי וכמובן סלט יווני. עתה קרני השמש האחרונות נעלמו מאחורי האי. חשיכה אווירית ירדה על הים. זוג מחובק שישב בקצה המזח וצפה בשקיעה המרהיבה נטש את המזח ועלה ברחוב הקטן. בטברנה בה ישבנו התנגנה בשקט מוסיקה `כרתאית`. כמה סירות התנודדו קלות בגלים והערב היורד שימש עוד סיבה לכוסית נוספת של `ראקי` לצרוב את גרוננו. לקראת חצות, אחרי ארוחה משובחת אספנו את עצמנו לחדרים ללינת לילה קצרה.
בשעה ארבע השכמה, וירדנו למזח הקטן מול כלב כועס וכפר מנומנם. היאכטה המתנדנדת המתינה לנו בים, פנס בודד ציין את מיקומה, סירה קטנה העבירה אותנו אליה, זוגות, זוגות התכנסו חבוקים על ספסל העץ בגלל הקור והעייפות. מאנוס, תושב האי שמלווה אותנו היה דווקא עירני ונמרץ, הרים את העוגן היאכטה הקטנה וביוונית נמרצת הורה לקפטן להשיט אותנו לים. מנוע הדיזל גרגר בשקט תחת הספינה, חרטום הספינה הלבנה חתך את המים השחורים, עתה חלפנו ליד צלליתו המאיימת של האי `פסירה`. על הספינה עוזרת הקפטן, נערה גרמניה יפת קוקו בלונדיני הגישה לנו קפה יווני (לא תורכי כמובן) להתאוששות, מוסיקה `כרתאית` נעימה נשלחה על פני הגלים הרכים, באופק כבר נמשכו קווי אור בהירים, תחילתה של זריחה. בחבורה הקטנה שלנו ניכרת התאוששות - בגלל הקפה או הזריחה?
המפרץ היפה `אויס ניקולאס` מתחיל להתגלות עם קרני השמש הראשונות, גלי הים מערסלים את הסירה בנעימות, שני המפרשים הלבנים תפוחים מרוח הבוקר. השמש העולה מגלה פס אדום לוהט ולאט לאט מגיחה מהים. כך ישבנו חבוקים מביטים מוקסמים בשמש העולה. שחף בודד צרח מעלינו בתביעה למזון ומפעם לפעם צלל חדות מעל הסיפון, מחצית פרוסת לחם שיכנעה אותו להשיב לנו את השקט.
אי המצורעים, עיירות וכפרים בכרתים
כרתים הוא האי הגדול והדרומי ביוון. במפה נראות אצבעות חצי האי פלופונס נשלחות לעבר כרתים. אורכו כ-260 ק"מ, מותניו צרות בין 30 -60 ק"מ, כרתים נחשב אולי ליפה והמגוון בין האיים. בכרתים גרים כחצי מיליון נפש, תושביו יוונים גאים ומסבירי פנים. בגלל ריחוקו מיוון התפתחה בו תרבות מעט שונה, המוסיקה יוונית אבל עם תבלון שמזכיר קצב סלאבי. הריקוד המקומי נמרץ, מהיר, אבל עדין ומחזר ועוגבני. חופו הצפוני המאוכלס פונה לאצבעות היבשת יוון, רובו של החוף מאוכלס בכפרים ובתי מלון רבים שמקבלים את התיירים הרבים מכל העולם. הם מציעים עיירות נופש ציוריות ומפרצים שצבע הטורקיז של המים מעורר בלב ישראלי קנאה. בתי מלון וחדרי אירוח ברמות שונות, טברנות ססגוניות ותושבים שמרביתם חיים מהתיירות כששה - שבעה חודשים בשנה.
במרכז האי שרשרת הרים גבוהה שבקפליה נחבאים כפרים יוונים שהמסחור התיירותי נגע בהם פחות. מההרים גולשים כבישים ושבילים מפותלים למפרצים הקטנים עם מראות נוף נהדר לכל אורך הדרך. אנו יצאנו לטעימה קטנה של חבל הלאסיטי על גווניו השונים, טיול ג`יפים בשילוב עם הפלגה ותענוגות קטנים ששמורים רק למי שמכיר את רזי האי היפה. הצטרפנו לחבורה קטנה של מטיילים שיצאה מטעם חברת `מדרפט`, חברה ישראלית שאנשיה יצרו חבילת נופש מגוונות ומיוחדת. לחברה קשר עם חברה יוונית ויחד מרכיבים תוכנית טיול יחודית בכרתים וטורקיה.
בינתיים אנחנו על הספינה עירנים לגמרי, קרני השמש כבר שטפו באור צהוב את האי הקטן `ספלינגה`, שמו של האי נלקח דווקא מחצי האי הגדול שכמעט דבוק אליו. האי הפיצפון שימש לפני שנים רבות כמושבה של מצורעים ולכן שמו גם `אי המצורעים`. אור רך זהוב צבע את הביצורים הכבדים של המבצר הווניציאני החסון שעל האי. על החוף ממול כבר זהרו מולנו בתיו של הכפר הקטן `פלאקה`. היאכטה עגנה ובחוף המתינה לנו אחרי ארוחת בוקר משובחת וכמובן טבילה מרעננת קצרה בים הכחול. מכאן עולים על הג`יפים של מאנוס המלווה שלנו, הג`יפים `סוזוקי` קטנים אך חסונים לנהיגה עצמית. דרך עפר תלולה העלתה אותנו להר המקיף את המפרץ, זהו חצי האי קטן עם תצפיות מרהיבות למפרץ `אלונדה`. ככול שטיפסנו לגבהים נפרסו לפנינו נופים מדהימים ורחוקים. תערובות של ים כחול, סלע שחור ואדמה צהובה.
`אי המצורעים` הפך להיות קטנטן ממקומנו, בשעה זו כבר מוקף בספינות טיול שמביאות תיירים. מבט אחרון על המפרץ המקסים, נוטשים את הים הכחול לטובת מטעי זיתים צפופים וטיפוס בשבילים לתצפית על ים כרתים. שביל לאורך החוף הצפוני של האי. כאן הים פתוח, לא כלוא בתוך מפרץ נטול רוחות, ולכן הוא סוער יותר וברבורי גלים קטנים מסתערים על החוף הנטוש. השביל נע בין בתים בודדים על המצוק החשופים לרוח. קשיש כריתאי ואשתו מזמינים אותנו לעצור, ללגום מה`ראקי` שהם הכינו, לשבת אתם בחצר קטנה ולשתות קפה יווני מול הים, מאנוס מתרגם בכבדות את ברכתם, לאט לאט נוספו לשולחן שקדים, ענבים ופלחי אבטיח צוננים, שכרם צילום משותף עם החבורה והבטחה לשלוח להם את התמונה.
דרך עפר קטנה הורידה אותנו לעיירת המחוז `נייאלופי`, חלפנו בעיירה `מילטוס` דרך הכפר `לימנס` שבו בעלי מלאכה קדרים ואורגים וגלשנו לכפר הדייגים הקטן `אלונדה` במפרץ שנושא אותו שם. שעת אחר הצהריים ב`אלונדה`, בכפר תכונה מרובה, בודקים את הרמקולים. אנשים מתרוצצים ברחבה גדולה ליד הנמל. סירות פולחות את המים בצפירה רכה ונכנסות למעגן. המתרחצים הרבים החלו לקפל את המגבות ולנטוש את המים הצלולים. ישבנו ב`טברנה` קטנה שצופה אל המפרץ. מלצר אדיב הניח לפנינו את המאכל הלאומי, יוגורט עזים ועליו כמות נכבדה של דבש וסיפר לנו שזה יום מיוחד שבו כל תושבי הכפר מגיעים לחגיגת תחילת הקיץ, פסטיבל של ריקודים וכמובן אוכל מקומי, בטח יהיו כמה נאומים ביוונית הוסיף לנו עם קריצה.
רק בשעה 10:00 בלילה החלה השמחה, התושבים על ילדיהם וקשישיהם יצאו לרחבה הגדולה ליד הנמל. תזמורת כריתאית התמקמה על הבמה ולהקת בנות המקום היפות בתלבושות ססגוניות יצאו במחול כריתאי, אחרי דקה הצטרפו הגברים בריקוד סוער ומחזר עם בגדים מסורתיים. המקומיים הצטרפו לריקוד וזמר מקומי הגביר את הקצב בשירה ונגינה. לשמיים השחורים התרוממו זיקוקים וכל המפרץ הקטן נסחף בחגיגה. לקראת שלוש לפנות בוקר שב השקט לנוח על מפרץ `אלואנדה`.
שוב עייפים אחרי לילה חגיגי, רכובים על הג`יפים בבוקר נאה לכיוון לאסיתי. זו רמה פוריה עם מראות נוף מיוחדים, שקועה בין הרים שמקיפים אותה, גובהם מגיע ל-2150 מ`. כדי להגיע למקום נוסעים בכביש מפותל. בקטע הטיפוס הראשון עצרנו במנזר `קריסטמון` הנחבא בין עצי דולב ענקיים. במנזר העתיק גרות מספר נזירות ששמחות לפתוח את חדרי המנזר. מהמרפסת הענקית סמוך לפעמוני הכנסייה תצפית נוף נהדרת. בגובה של 1200 מ` נפגשנו עם עושה הכפות מעץ בכפר `וריסס` למרות גילו מופלג בן 96 ממשיך להכין כפות מיוחדות, הוא לבוש לפי המסורת הכריתאית מכנסיים שחורים מאווררים מגפי עור ושברייה ענקית באבנטו, שפם עם קצוות מחודדים משוחים בשמן.
הכביש ממשיך ומטפס למעלה, חולף בין כפרים קטנים ולאורך הדרך ממוקמים מוכרים של דבש, דובדבנים, ראקי ויין המקום. מתחיל להיות קצת קר. תצפית פנורמית על עמק הלאסיתי מגלה רמה מישורית שנראת כמו שמיכת טלאים בגווני ירוק וחום. גובהו של העמק הפורה העטוף בהרים כ-900 מטר מעל פני הים, מטעי אגסים, תפוחים, עצי שקד ושדות ירוקים של יבולים. בעמק כ-20 כפרים שפזורים בתוך הנוף הקסום, סימן ההיכר של המקום תחנות הרוח המיוחדות שכנפיהן מפרשים לבנים והן מעלות את מי התהום להשקיית השדות. את הסיור בשבילים ובין השדות אפשר לעשות גם בדיווש נמרץ באופני הרים.
למערת `דיקטאון` אפשר ללהגיע או על גבי חמורים או בטיפוס ברגל, היא נמצאת מחוץ לכפר `פסיכרו`, על מדרון תלול, מדרגות תלולות וחלקלקות מוליכות לבטן האדמה לעומק של 100 מ`, מראות יפים של זקיפים ונטיפים שמוארים בצורה יפה. בתחתית המערה אגם קטן תת קרקעי, על פי המיתולוגיה כאן החביאה `ראה` את `זיאוס` מידיו של אביו מולידו `קרונוס`. אם כבר מגיעים למטה כדאי לזרוק מטבע לקרקעית האגם למזל. המטבע שלנו הצטרפה למאות המטבעות שמנצנצות במי האגם הקפואים. ארוחת צהרים מאוחרת ברחוב המרכזי בכפר `פסיכרו` תחת עצי דולב ענקיים, ולאחר מכן ביקור אצל קדר מקומי ואצל אורגת שטיחים סיימו את היום. גלשנו במורדות הצפוניים בכביש חדש יחסית לכל אורכו תצפית יפה על קו החוף. הדרך החדשה שנסללה לאחרונה הביאה אותנו ל`מליה` ואחר כך לעיירה היפה סיסי לשנת לילה מתוקה.
בערב עוד הספקנו לטעום חגיגה כריתאית, מופע מיוחד לתיירים, קצת ממוסחר אבל שווה צפייה של ריקודים בתלבושות מסורתיות ומוסיקה וכמובן אוכל. למי שרוצה להיחשף לתרבות מקומית החגיגה התקיימה בכפר הקטן `אנולפי`. ובלי קצת קניות אי אפשר, ואת זה סיפקה לנו העיירה `חורסניסוס` מרכז גדול לקניות על שפת ים כרתים, שדומה לשוק ענק מלא צעירים וצעירות שזופים ומוזיקה מערבית.
