ארלי ביץ'
היי, מה קורה? אנחנו סבבה. עכשיו אנחנו נמצאים באמצע האוקיינוס השקט, באי המילטון שהוא אחד מ-74 איי וויטסנדייס. גודל האי הוא בערך שני קילומטרים אבל בערך קילומטר מכוסה ביער פראי ובצמחייה ואי אפשר להגיע לשם. בקילומטר שנשאר מהאי הספיקו כבר לבנות בתים, בית ספר, גן ילדים, גורדי שחקים, מועדונים, מסעדות, כבישים, גן חיות, ועוד ועוד. בקיצור, ביום רביעי בבוקר קמנו באיירלי ביץ` ליד הלגונה. נכנסנו לתוך בריכה של מי ים קרירים אבל נעימים והשתוללנו במים. שחינו קצת, השפרצנו קצת הרבה, ולפי המסורת הידועה שלנו: הסענו אחד את השני עם הגלשן. מאוד נהנינו כמובן. אחר כך יצאנו מהמים התלבשנו והשארנו את אבא ואמא לארגן את הקרוואן, ואנחנו עברנו את הגשר והלכנו לשחק בגן השעשועים. לא היה שם כל כך כייף אז ירדנו לחוף הים, ומצאנו כמה צדפים ועוד כמה דברים שהים פלט החוצה.
בשעה שלוש רצנו מהר מהר לקרוואן ונכנסנו מתנשפים. אבא אמר שהם עדיין לא סיימו לסדר ושאנחנו יכולים לחזור לשחק ולחזור בשעה שלוש וחצי. אז שוב חצינו את הגשר אל עבר החוף. אספנו עוד כמה צדפים ואני מצאתי סרטן מת. עלינו בחזרה לגן השעשועים ועומר טיפס על עץ, ועל העץ היו תלויים ענפים שנראו כמו החבלים של טרזן. עומר שיחק למעלה עד שהגיע הזמן לחזור, והוא לא הצליח לרדת. רותם כבר עמדה ליד הגשר ורצתה ללכת. אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים הצלחתי להוריד אותו משם, ורצנו מהר אל אבא ואמא. עכשיו הם סיימו לסדר.
המילטון איילנד
אבא עבר קדימה והתחלנו לנסוע. אבא עצר שניה ליד החנות של התמונות ולקח את התמונות שלנו. אבל לפני שהוא חזר גילינו שאנחנו חוסמים למישהו את הדרך, והמישהו הזה התעצבן, וברגע האחרון אבא הגיע ונסענו. אחרי כמה דקות הגענו לנמל ונכנסנו למקום שבו מחכים לאוניות. כשהאוניה שלנו הגיעה עלינו עליה וחצינו בה את הים ה"די שקט" עד הנמל של המילטון איילנד. מה שאפשר היה לראות מהאוניה זה את האנשים, את מכוניות הבאגי (מכוניות של משחקי גולף), את הבתים, ואת היער מאחור.
ירדנו מהאוניה ונכנסנו למיניבוס שהסיע אותנו למלון שלא ידוע לי מהו שמו, אני רק יודעת שיש בו 13 קומות והוא שוכן ליד הים. אז אבא ואמא הקשיבו להסבר של האישה בקבלה, הסבר שכלל את כל מה שצריכים לדעת ואפילו הרבה יותר. אחרי שיחה ארוכה עם האישה בקבלה פנינו לכיוון המעליות. נכנסנו למעלית, לחצנו על הכפתור 13 ועלינו למעלה. הגענו לקומה שלנו. הלכנו במסדרון, קדימה- הרים ותוכים, ולצדדים- עיר. הגענו לדירה האחרונה במסדרון ונכנסנו. התחיל לרדת הערב אז פשוט נשארנו בחדר והלכנו לישון.
למחרת, ביום חמישי בבוקר קמנו סוף סוף מוקדם והלכנו למלון שנמצא בשכנות לאכול ארוחת בוקר (באי הזה כל המלונות שייכים לאותו אדם, ואם אתה לקוח של מלון אחד אתה יכול לאכול במלון השני או ללכת לבריכה של מלון אחר חופשי). האוכל לא היה משהו אבל למרות הכל הסתדרנו. אחר כך הלכנו לחברה שמשכירה את מכוניות הבאגי בשביל לבדוק מהו המחיר, והמחיר היה 80 דולר ל-24 שעות. אבל למרות המחיר היקר שכרנו אחד. נסענו לעשות סיבוב באי. נסענו לתצפית והתרשמנו מהנוף המדהים שנגלה לעינינו בין ההרים. אחר כך המשכנו לנסוע, לא יותר מהר מ-20 קמ"ש, ועצרנו ליד מועדון הילדים. בדקנו מה עושים שם ועוד כמה פרטים ונרשמנו למועדון הילדים, לפעילות של 14:30.
אחר כך המשכנו להסתובב. במשך כל זמן הנסיעה שלנו באי רותם נדנדה ורצתה ללכת למועדון. בשעה שתיים היא נכנסה ללחץ ואמרה שנאחר. בסוף הגענו בשתיים ועשרים ( עשר דקות לפני הזמן ) ושיחקנו עד שכל הילדים יגיעו. אמא ואבא הלכו כמובן, ואחרי שכל הילדים הגיעו שיחקנו כמה משחקים וציירנו על גבס וגם ציירנו ציורים רגילים. בחמש אבא בא לאסוף אותנו ונסענו לחנות של הווידאו והמוסיקה, ואז נסענו למלון. אחרי שהגענו נוכחנו לדעת שהווידאו לא רוצה לעבוד. אחרי כמה ניסיונות כושלים במטרה לתקן אותו הלכנו לישון.
גן החיות
היום בבוקר קמנו בשבע וחצי! התארגנו בזריזות, אכלנו מהר ואמא הסיעה אותנו למועדון. במועדון שיחקנו בחוץ כדורסל וגם כדורגל, ואני הכנסתי גול לילד מאוד טוב בכדורגל בן 12 וגם חטפתי לו את הכדור כשהוא התרברב והשתחצן שהוא טוב. ברבע לעשר עומר קיבל מכה ברגל וכאב לו ללכת. אבא בא לקחת אותו ובעשר בא המיניבוס ולקח את הילדים של המועדון ( בלי עומר ) לגן החיות. נסענו כמה דקות ובסוף הגענו.
ירדנו מהמיניבוס והתחלקנו לשלשות. כל שלשה קיבלה שקית של אוכל לחיות ואני הייתי המתורגמנית של רותם. הלכנו וראינו וומבט תינוק וגם אחד גדול, כמה קנגורו (האכלנו אותם), שרקנים, אמו, ותנינים. ראינו גם ברווזים והאכלנו אותם. היה שם גם צבי אחד עם קרניים ענקיות. אחר כך הלכנו למופע של תוכי הקקדו האוסטרלים. אלה תוכים מאוד חכמים והם גם עשו דברים מסובכים כמו למשל: אחד רקד ולס , אחד רקד פופ קופצני, אחד טיפס על סולם והתגלש במגלשה, אחד הרכיב פאזל, לאחד עשו טריק והחביאו לו ממתק מתחת לכוס, הוסיפו עוד כוס אחת והחליפו את המקומות של הכוסות ולמרות זאת התוכי מצא את הממתק! עשו לאחד טריק של קוסמים והוא גילה פעמיים את אותו קלף! בסוף הוא קיבל ממתק ואכל אותו מהיד. אחד משך בחוט וצלצל בפעמון, ואחד הרים את הדגל של אוסטרליה לקצה התורן. וכל תוכי לפני שהוא התחיל צרח לכולם הלו! ובסוף תוכי אחד צעק גוד ביי! בקיצור, היה מאוד כייף. בדרך חזרה החלפנו מכונית ונסענו עם אבא ואמא למלון.
אבא הוריד אותנו במלון והלך להחזיר את הבאגי שלנו. בינתיים לבשנו בגדי ים אבל אמא ורותם לא רצו לבוא. אבא הגיע וירד איתי ועם עומר לחוף. הנחנו את הדברים שלנו על כיסא ליד הים, והלכנו אליו. אבא שכב על המים ואני ועומר שיחקנו. היה ממש שפל ואפשר היה להגיע בהליכה לאי הקרוב. תכננו להגיע אליו אבל יצאנו והלכנו לבריכה. בבריכה שחינו ואני עשיתי שנורקל. זה היה מאוד מוזר, ובהתחלה גם היה מפחיד לנשום מתחת למים. אבא אמר משהו לעומר והאיש לידנו שאל אם אנחנו מישראל. הוא סיפר שהוא יהודי והבת שלו מדברת עברית. פתאום לעומר נעלמה המשקפת. אבא שחה לצד שמאל של הבריכה לחיפושים ואני לימין, אך ללא תוצאות.
יצאנו מהבריכה מיואשים ואבא אמר לעומר לא נורא, ושאפשר לקנות חדשה אבל לפני שהספקנו לעשות משהו אחד האנשים שחה אלינו ושאל אם אנחנו מחפשים משקפת. אמרנו שכן, והוא נתן לנו את המשקפת האבודה של עומר. אמרנו לו תודה ונכנסנו לג`קוזי שהיו בו רק ילדים. אחרי שנמאס לי עליתי לחדר ואמא נשארה למטה יחד עם עומר ורותם. אני נשארתי לשחק למעלה עד שאבא הגיע ואחריו גם אמא, עומר, ורותם. אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. היום בבוקר התעוררנו כל אחד בשעה שונה. עומר ורותם הלכו למועדון הילדים ואני נשארתי בחדר עם אבא. אז עכשיו אני מקלידה בפעם הראשונה שלי ישר על המחשב במקום במחברת, כי שכחתי אותה בקראוואן. אז לכבוד האירוע ניסיתי לנסח כתבה יפה, אתם חושבים שהצלחתי?
ירדן.
