חבל שמפאן - מסע בארץ הבועות

שמפניה היא מותג היין החזק ביותר בעולם. חזק עד כדי כך שהיחס אליה שונה מן היחס ליינות אחרים. בעיצומה של מהפיכת יין, שמשנה סדרי עולם והרגלי צריכה, ניצבת תעשיית השמפניה על פרשת דרכים. איך זה נראה מבפנים? את התשובה יצאנו לחפש בין הגבעות והעמקים של חבל שמפאן, רק שעה וחצי נסיעה מפריז.
ז'אנה גור, מגזין על השולחן
|
תמונה ראשית עבור: חבל שמפאן - מסע בארץ הבועות
Thinkstock Imagebank ©

אביזר טקסי או יין?

שנת 1999, והעולם נערך לקראת החלפת הקידומת. מצד אחד איומי באג 2000 ומן הצד האחר הכנות לאירועים של פעם באלף שנה. ובתוך כל המהומה -; לפרקים צוהלת, לפרקים אפוקליפטית -; מתחוללת לה היסטריה קטנה סביב השמפניה. "אם אינכם רוצים לקבל את פני האלף החדש בכוסית של ספרייט, הקדימו את רכישותיכם", מציע הירחון "פורצ`ן", ומגבה את עצתו בחישוב הבא: "אם רק מחצית מן האמריקאים שאינם שותים בדרך כלל ישתו כוס אחת בחגיגות האלף החדש, ואם אנשים שנוהגים לשתות שמפניה יקנו רק בקבוק אחד יותר ממה שהם רגילים, תעלה הצריכה ב-36%. זאת בשעה שכמות השמפניה שתצא לשוק בשנה הבאה תהיה גדולה מן הכמות המקובלת ב-10% בלבד". מחסור חמור בבקבוקים המבעבעים נראה כדבר ודאי, המחירים מזנקים, הסיטונאים אוגרים מלאי, ויצרני השמפניה מאושרים.

חגיגות המילניום חלפו, עם הרבה פחות רעש מן המצופה. באג 2000 היה במידה רבה בועה, וגם ההיסטריה סביב משקה הבועות -; שככה. לא רק שלא נרשם מחסור בשמפניה, אלא שבמחסני המשווקים נותרו רבבות בקבוקים ללא דורש. ובינתיים התנפצה גם בועת ההיי טק, התפוצצו בנייני התאומים, המשבר הכלכלי העמיק, ובאופק כבר מתעבים ענני המלחמה הבאה. אצל רבים יש עגמומיות בלב. יש הרבה פחות סיבות למסיבות, ותעשיית השמפניה סובלת. היא מבקשת להגדיר את עצמה מחדש ולהזכיר לעולם שגם היא יין, אפשר לשתות אותה על בסיס קבוע, לאו דווקא בקוקטיילים או בנסיבות חגיגיות. וזה אפילו לא יקר. באירופה יעלה בקבוק שמפניה טובה בין 20 ל-;30 יורו.

לכאורה זה טריוויאלי. ברור ששמפניה היא יין, "מלך היינות ויין המלכים". אבל השמפניה היא קודם כל אביזר טקסי. "נו, אפשר לפתוח כבר את השמפניה" " שואלים כשמצפים להצעת נישואין, לסיום של משא ומתן, לניצחון בבחירות או באליפות הליגה. צלילו של הפקק הנחלץ, הבועות המדגדגות את הלשון האלכוהול שעולה מהר לראש ועושה חם בבטן -; זוהי חוויית השמפניה אפשר להפיקה מסתם יין מבעבע טוב, אבל זה איכשהו לא אותו דבר. שמות כמו "דום פרי ניוון" או "וו קליקו" מגרים את הדמיון, גם אם לא זכיתם לטעום מהם וגם אם אין סיכוי שתצליחו להבחין בין שמפניה צרפתית למבעבע אוסטרלי או ישראלי שעולה רבע.

 שמפניה היא מותג היין החזק ביותר בעולם. חזק עד כדי כך שהיחס אליה שונה מהותית מן היחס ליינות אחרים. בזאת כוחה ובזאת -; כך מתגלה בימים אלה -; פגיעותה בעיצומו של משבר כלכלי, בעיצומה של מהפכת יין שמשנה סדרי עולם והרגלי צריכה, ניצבת תעשיית השמפניה על פרשת דרכים. איך זה נראה מפנים? את התשובה יצאנו לחפש בין הגבעות והעמקים של חבל שמפאן, רק שעה וחצי נסיעה מפריז.

לתחילת הכתבה

מי רוחץ את המרסדס?

לא יכולנו לבחור עונה יפנה יותר לבקר כאן. סוף אוקטובר והשלכת בשיאה. גשם דקיק מפנה מקום לימי שמש חמימים. הערבים צוננים ובחוצות ניחוח דק של עשן שעולה מארובות הבתים. הכרמים נטולי ענבים אבל צבועים בכל גווני זהב והארגמן. אנחנו יורדים מן האוטוסטרדה אל הכביש המוביל אל אפרנה (Epernay) אחת משתי ערי השמפניה המרכזיות. גם בלי להיוועץ במפנה אנחנו יודעים שנכנסנו לתחומו של החבל. על חזיתות הבתים שלטים של יצרני שמפניה, המון שלטים כאלה אנחנו פוגשים בדרך, אף שם אינו מוכר לנו. האם מדובר המלכודות תיירים או ביצרנים איכותיים? בטח יש משניהם, אבל איך יודעים? תשובה חד משמעית לשאלה הזאת לא מצאנו גם בסוף המסע, אבל בינתיים הגענו לאפרנה.

אילו לכסף היה ריח, היו חוצות אפרנה מלאי ניחוח. הרחובות הרחבים ובתי המידות משדרים שגשוג שאנן. מן הכיכר המרכזית יוצאת שדירת השמפניות. רחוב לא ארוך שמשני צדיו אחוזות של היצרנים הגדולים. בלשכת התיירות שבקצה הרחוב, אפשר לקבל פרטים על ביקורים במרתפים. תייר המגיע לאזור לא יחמיץ את החוויה. זוהי החזית הנוצצת של עולם השמפניה, שמאחוריה עולם תוסס ומבעבע, עתיר תככים וניגודי אינטרסים כשמסיטים את המסך, זוהי התמונה. בחבל שמפאן נטועים כ-;300 אלף דונם של כרמים, השייכים ל-;15 אלף מגדלים, להלן Recoltants. רובם מתפרנסים ממכירת ענבים, אבל שליש, כלומר כחמשת אלפים, מייצרים יין ומוכרים אותו תחת שמם, להלן Recoltants Manipulants. את תוצרתם תזהו לפי ראשי התיבות RM המופיעים על התווית. עד כאן נשמע פשוט, אבל בפועל, רבים מן המגדלים מאורגנים בקואופרטיבים, המייצרים במשותף את יינותיהם. כל חבר יכול לדביק על התוצרת את תווית הבית שלו, ולמכור את היין כאילו יצר אותו בעצמו, ענין שמעורר כעס רב באזור.

 הקואופרטיבים והמגדלים הקטנים מייצרים כשליש מכלל השמפניה, והשאר מגיע מסוחרים יצרנים, שעמם נמנים גם הבתים הגדולים Les Grands Marcs "המותגים הגדולים". בידי "המותגים" מרוכזת עוצמה כלכלית אדירה, אבל רק עשירית מן הכרמים שייכים להם. לכן הענבים הם המצרך המבוקש ביותר פה, ומחירם נכון להיום עומד על חמישה יורו לקילוגרם. אלה הם הענבים היקרים ביותר בעולם. "פעם כדי לדעת אם אתה כורם עשיר או עני, שאלו איזה אוטו יש לך", אומרת בדיחה מקומית, "היום שואלים מי רוחץ לך את המרסדס".

לתחילת הכתבה

קטן זה יפה

"הגדולים תלויים תלות מוחלטת במגדלים. אם לא ישלמו את הסכום המבוקש, המגדלים יעדיפו לייצר שמפניה בעצמם", אומר דניאל לורסון, הדובר של CIVC, הוועד הרב תחומי של יצרני השמפניה. "מספרם לא השתנה באורח משמעותי בשנים האחרונות, אבל הם נעשו הרבה יותר בולטים בשטח", אומר לורסון. "יש בהם אנשים עם מחויבות לאיכות, עם אמירה ובשורה ויש יצרנים סתמיים". איך מאתרים את הטובים בתוך המסה העצומה של השמות? "כותבים עליהם במדריכים ובעיתונים. חוץ מזה, רוב המכירות נעשות בשיטת "חבר מביא חבר". צרפתים חובבי יין נהנים לגלות יצנים לעומים ולקנות מהם ישירות".

זה מחזיר אותנו למסר שיוצא בשנים האחרונות משמפאן: שמפניה היא קודם כל יין. "אנשים נוטים לזהות את עמצם עם מותג", אומר לורנסון. "אני שותה רק קרוג`. או אני טיפוס של פמרי. מבחינה זו, היחס לשמפניה דומה ליחס לוויסקי או קוניאק. אבל אם אומרים ששמפניות אפשר לתשות במצבים שונים. אפשר לבחור בכל פעם שמפניה שונה, המתאימה לנסיבות ולמה שאוכלים.

השמפניה של הגדולים היא במידת מסוימת מוצר אנונימי. הענבים מגיעים ממקורות שונים ונרקחים לבלנד בעל אפיונים קבועים על ידי Chef De Cave-; המקבילה השמפנית של המאסטר בלנדר בעולם הוויסקי -; שרוקח את מתכון הבית. החריגים שמפניות וינטג`, שמפניות כרם יחיד (ענין נדיר מאוד אצל הגדולים) -; אבל זוהי טיפה בים העצום של השפמניה הסטנדרטית. היצרן הקטן מדגיש את הטרואר הייחודי. ממש כמו בבורדו או בבורגון. "קטן זה יפה", מסכם לורסון. "היצרן יכול למכור יין עם חותם אישי, זה יתרון. עובדה שגם הגדולים מרגישים צורך להתחדש ולגוון. בפומרי, למשל, השיקו שמפניות מיוחדות לחורף ולקיץ וייצרו שמפניה מיוחדת לצעירים". בית פומרי הוא התחנה הראשונה במסענו בארץ הבועות.

 רק 20 קילומטר בכביש הראשי מפרידים בין אפרנה לרימס, אך כדאי לוותר עליו ולבחור בדרכים הקטנות שהן חלק מדרך השמפניה (Route de champagne), ולעבור בין כפרים חמודים, כרמים, גבעות, עמקים, ולפרקים גם יערות. רימס (Reims) גדולה יותר מאפרנה, ומרשימה ממנה. בלבה קתדרלה מן היפות באירופה. שלא כמו באפרנה, כאן בתי השמפניה פזורים ברחבי העיר. פומרי נמצא בחלק הדרומי, מול מסעדת "לה קרייר", שנגיע אליה בהמשך. היקב הוא טירה מפוארת, שהקימה בסוף המאה ה-;19 לואיז פומרי, אחת האלמנות האגדיות של שמפאן. בעלה הלך לעולמו בדמי ימיו, ולואיז נטלה את הפיקוד, בנתה את הטירה והקימה אימפריה. האתר (שהיה באותם ימים חלק מן המזבלה העירונית) נבחר בשל קרבתו למכרות גיר מן התקופה הרומאית, שהפכו למרתפי היין של פומרי. ביקורים מודרכים בבתי השמפניה הם מערך משומן של יחסי ציבור ומקור הכנסה לא רע. כל בית שמפניה מנסה למכור את הסיור האולטימטיבי.

ב"מואט-א-שנדון" הגודל הוא הקובע, ב"פיפר היידסיק", הסמוך לפומרי, עורכים את הסיור בקרוניות נוסח דיסנילנד. ב"פומרי" האטרקציה העיקרית היא המכרות, המעניקים למרתפים מראה של קתדרלה תת קרקעית. בתום הסיור אנחנו טועמים את מגוון השמפניה עם אנשי פומרי ושומעים רכילויות. סיפורו של POP מעניין במיוחד. "בשביל צרפתי צעיר, שמפניה היא משקה של אבא ואמא", אומרת קריסטין, אשת יחסי הציבור של הבית. "בני עשרים פלוס מעדיפים בירה, וויסקי או אלכופופים אופנתיים. אז ייצרנו בשבילם את הפופ, שנראה כמו אלכופופ, אבל זו משפניה לכל דבר. היא מעט מתוקה יותר מהברוט הרגיל של פמרי, נמכרת בבקבוקים אישיים בכחול עז ושותים אותה באמצעות קשית".

שמפניה בבקבוקים אישיים זה לא דבר חדש, אבל השקתו של ה"פופ" התקבלנה בהרמת גבה: "בהתחלה אמרו שאנחנו מוזילים את תדמית השמפניה, אחר כך התחילו לחקות אותנו. פיפר היידיסיק הוציאו את בייבי פיפר, אבל הם לקחו בקבוקים אישיים שהצטברו במלאי והדביקו להם תוויות חדשות. אנחנו הפקנו מוצר ייחודי.

 פומרי היא דוגמא מובהקת לשמפניה של קוקטיילים ואפריטיפים. היא קלילה, מרעננת ואלגנטית. היא משדרת המון סטייל ואת המסר הסטייליסטי מעצימים בכל פרט -; ממדי הדיילות במרכז המבקרים, דרך עיצוב התוויות ועד מסעות הפרסום. מדי פעם מוזמן מעצב אופנה נודע "להלביש" בקבוק פומרי. ה"פופ" זכה למעיל סקי ו- Cuvee Lousie, שמפניית הדגל של פומרי, הולבשה בשמלה העשויה ורדי קטיפה אדומים. טעמה של הגברת באדום, הרמוני ומחליק כמו משי בגרון, מלווה אותנו בצאתנו מפומרי אל הערב הקריר של רימס.

לתחילת הכתבה

המשוגעים של בולנז`ה

פיליפ מנגה, מנהל היצוא של בולנז`ה, ממתין לנו בפתח היקב בפנים מודאגות. "אני לא מוצא את המפתח. חכו לי רגע" הוא מתנצל ונעלם. אחרי פומרי רוחש הפעילות, נראה בולנז`ה כאי של שלוה. אוטובוסים של תיירים לא מגיעים לכאן. משרדי היקב ממוקמים בבית לא גדול, המשדר איפוק אצילי. על הקירות, במקום של כבוד, תצלומים של לילי בולנז`ה, עוד אלמנט שמפניה אגדית, שניהלה את היקב במשך ארבעה עשורים כמעט וקידמה אותו מאוד. מנגה חוזר עם צרור מפתחות, אנחנו יוצאים בעקבותיו וכעבור דקתיים מגיעים לשער נעול של כרם מוקף חומה. "מה יש לכם שם, אוצר?" נמלטת מפינו הערה צינית, אבל בעוד רגע היא תפנה את מקומה לתדהמה. על פני שטח של כשלושה דונמים נמצא אחד הכרמים היחידים באירופה ששרדו את הפילוכסרה (חרק זעיר התוקף את שורשי הגפנים ומבאי למותם). מגפת הפילוכסרה החריבה בסוף המאה ה-19 את כרמי אירופה, ושינתה באחת את תולדות ייצור היין. הפתרון נמצא בסופו של דבר בכנות אמריקאיות העמידות מפני המזיק, שעליהן מרכיבים היום את הגפנים.

מסיבה שאיש אינו יודע, הכרם הזעיר שבקרבת משרדי בולנז`ה לא נפגע. הגפנים שאנו רואים היום הם הילדים של הגפנים המקורות, שהורבו מייחורים. "לפני כמה שנים לקחו מן הכרם גפנים וניסו לטעת אותן באחד הכרמים באזור. הפילוכסרה תקפה מיד. פשוט תעלומה" אומר מנגה. מן הגפנים הללו מייצרים בשנים טובות במיוחד, את אחד היינות המיוחסים ביותר בעולם השמפניה -; Francaises Vielle Vilgnes - הגפנים העתיקות של צרפת. מנגה, טיפוס טמפרמנטי ונלהב, הגיע לבולנז`ה רק לפני שנה וחצי מפומרי: פומרי הוא בית משגע אבל בולנז`ה זה משהו מיוחד האנשים כאן משוגעים . משוגעים למסורת ולאיכות.

בולנז`ה הוא אחד "הבתים הגדולים" האחרונים שנמצאים בבעלות המשפחה המייסדת. הוא מיישן את יינותיו זמן רב יותר מאחרים (שלוש שנים לשמפניה ללא שנת בציר, חמש לווינטג`), והכי חשוב: 70 אחוז מן הענבים המשמשים לייצור מגיעים מכרמים שבבעלות היקב. עובדה זו היא מקור גאווה לאנשי בולנז`ה וסיבה לקנאה עזה מצד המתחרים. "אותנו המגדלים לא מחזיקים בגרון. העובדה שרוב הכרמים הם שלנו חוסכת כסף רב, אבל מה שנחסך מושקע באיכויות. הנה דוגמא: כמעט כולם מתסיסים במיכלי נירוסטה. אצלינו, הענבים המיועדים ליינות ריזרב ולשמפניה וינטג` מיושנים בחביות קטנות. כדי ליצור את הבלנד, צריך לטעום דגימות מ-;4000 חביות! כשבבתים האחרים כבר גמרו לבקבק, אצלנו עדיין נמשכים הדיונים והטעימות.

המרחפים של בולנז`ה צנועים ו"קצרים" יחסית, אבל מנגה מפנה את תשומת לב לפרטים הקטנים. רואים את המנגומים האלה? אלה יינות ריזרב. אחרים שומרים אותם במיכלי בטון או נירוסטה, אצלנו הם נשמרים בבקבוקים כל בציר בנפרד. "פצצות ארוה כך אנו מכנים את הבייביז האלה" התוצאה של השדכעון הזה, שעיקרו שמירה על המסורת עם שימוש מושכל בחידושים טכנולוגיים, היא מוצר שנחשב בקרב המבינים "יותר יין משמפניה".

אחרי שני בתים גדולים ושנים. מסקרן לראות איך מתנהל עסק של מגדל יצרן קטן. שניים כאלה נפגוש מיד, וגם הם יהיו שונים מאוד זה מזה. בבית Marquet Bonnerave בכפר Ambonnay מגדלים ענבים כבר יותר מ-;130 שנה ועושים יין מאז 1905. בעת ביקורנו, אב המשפחה מעמיס ארגזים. האם מטפלת בלקוח מזדמן בחנות המכר. הבן, בנוא. צעיר נאה ודובר אנגלית לא רעה. מארח אותנו בחדר האורחים של הוריו. הנחלה היא 120 דונם של כרמים, רובם מסווגים כגראן קרו. 120 אלף בקבוקים מייצרים כאן בשנה, כמעט מחציתם מיוצאים. "יש לנו לקוחות באנגליה, בארצות הברית ובדרום אפריקה, שקונים מאיתנו ישירות" בנוא עובד ביקב מגיל 12. הוא שירת בצבא כסומלייה בחדר אוכל של קצינים, ואחר כך נסע לארצות הברית, לעבוד ביקבים וללמוד אנגלית. את לימודי הינות עשה באוניברסיטה של רימס, שם פגש את אשתו לעתיד, גם היא בת למשפחה של מגדלים יצרנים. לשניים נולד לא מזמן בן בכור, מקסים שמו. בקבוקים של Cuvee Maxim שמולאו סמוך למועד הלידה של הבן מתיישנים במגנומים במקום של כבוד במרתפי היקב.

 אנחנו מנסים לברר איך מוצא בית קטן כל כך את קהל לקוחותיו. "מוכרים לקרובי משפחה, לחברים של חברים. זה לא פשוט, התחרות קשה. בשנים האחרונות המחירים נמוכים מידי, קשה להרוויח. רבים אומרים: בשביל מה לנו כאב הראש הזה, וחוזרים למכור את הענבים לגדולים. מחיר השמפניה של מרקה בונראב מצחיק: פחות משבעה יורו לנון-וינטג`. כעבור כמה שבועות נגניב אותה לטעימת השמפניה שעורך צוות הטועמים של "על השולחן". היא תקבל מחמאות ("פירותית, מרעננת, לא נורא מתוחכמת אבל כיפית") ותזכה לציון מחמיא של שלוש כוסות וחצי.

לתחילת הכתבה

המרדן

כשדניאל לורסון דיבר על יצרנים "עם אמירה ובשורה" הוא התכוון לאנשים כמו פייר לרמנדייה מבית Larmandier Bernier מהכפר Vertus -; דעתן, נלהב, חדור תחושת שליחות. בלי הרבה גינוני טקס הוא מעלה אותנו על ג`יפ ואנו יוצאים לסיבוב בכרמים. שם הוא מראה לנו בגאווה את העשבים השוטים בין השורות, אות לכך שהכרם מעובד בשיטה האורגנית. בבורגון ראינו הרבה כאלה, בשמפאן הם נדירים יחסית. "אנחנו רוצים לייצר שמפניה המבטאת טרואר ייחודי, אבל איך אפשר לבטא טרואר אם הורגים את האדמה?"

לרמנדייה, עד לא מזמן יושב ראש ארגון היצרנים הצעירים של שמפניה, נחשב חדשן בעיני אחדים ותמהוני בעיני אחרים. "אולי שמעתם שאת מועד הבציר קובעים ב-CIVC. למה? כדי שלא יבצרו מוקדם מדי. כולם פוחדים מהגשם, וכשהענבים בקושי מוכנים, רצים לבצור. מה אכפת להם שהענבים יכלו להשביח עוד שבוע שבועיים, ממילא ימכרו אותם בכסף טוב. בשנה שעברה באתי לאסיפת הכפר והצעתי שנחכה קצת ונקבל תוצאות יותר טובות. "אתה עם השטויות שלך, לך הביתה" אמרו לי הוותיקים". הוא עדיין זוכר את התקופה שבה היה גם הבית שלו חבר בקואופרטיב. "הייתי אלוף בהדבקת תוויות", הוא אומר. "ושתבינו אותי נכון -; יש קואופרטיבים שעושים שמפניה טובה מאוד, אבל זה לא מוצר עם אישיות, ולכן זה לא מעניין אותי".

 אמו של פייר, המנהלת יחד איתו את היקב, נותנת גיבוי לשגיונותיו, למשל שימוש בשמרי בר. "זה מפחיד מאוד, יכולות להיות בעיות עם תסיסה, אבל אני מאמין שצריך לתת לטבע לעשות את שלו". הוא מתסיס את היין בחביות ענק, כל חלקת כרם בנפרד, מיישן על שמרים בבקבוק במשך זמן רב, ולצד הבלנד הבסיסי, מייצר כמה סוגי שמפניה "טרוארית" המבוססת על ענבים מכרם יחיד. אפשר לאהוב או לא לאהוב את האף הייחודי שלה, אבל דבר אחד ברור. היא מדברת בשפה ייחודית, שפה של יין יותר מאשר שפה של שמפניה. "איפה ביקרתם עד עכשיו? הוא שואל. אנחנו מונים את תחנותינו הקודמות. את בנוא הוא מכיר מצוין, את אנשי בולנז`ה הוא מעריץ. אשר לפומרי: "בטח דיברו איתכם על הקלילות והאלגנטיות"? אין לי שום דבר נגד השמפניה שלהם, אבל דיבורים כאלה מוציאים אותי מדעתי. ככה מדברים על בגד, לא על יין". השיחה עם לרמנדייה מרתקת, אבל צריך לצאת לדרך. פייר מראה לנו על המפה את המסלול ליעדנו הבא, "רוצים לנסוע דרך הכרמים או דרך היער? אחרי ששבענו כרמים זהובים אדומים במשך ארבעה ימים רצופים, אנחנו מעדיפים הפעם יער.

לתחילת הכתבה

מסיבת סיום

ביום האחרון החלטנו לחגוג. הלכנו לאכול ב-Les Crayers; שלושה כוכבים במישלן, שף (Gerard Boyer) הנחשב לאחד מעשרת השפים הטובים בצרפת ותפאורה מושלמת: טירה מקסימה בלב פארק ענק. לפני הארוחה אנחנו יושבים בטרקלין המסעדה, הצופה אל הגן, מפטפטים עם הסומלייה, פיליפ ז`אמס ועם בני הזוג ז`ראר ואליאן בוייה. סבה של אליאן היה יהודי, ולשניים יש יחס חם לישראל. בוייה השתתף בארוחת 3000 השנים לירושלים ובגולן וינטג`. אנחנו מעלעלים בתפריט היין עב הכרס ומגלים כי בעמוד האחרון (היחיד שמוקדש ליינות העולם) יש גם יין ישראלי -; ירדן קברנה סוביניון 1990, המחיר-; 35 יורו, שהם 160¤, פחות ממה שתידרשו לשלם על היין הזה בחנות בארץ, אם תצליחו להשיג אותו. בכלל, היינות במסעדה מתומחרים באופן סביר ביותר. "מי שבא לכאן מוציא הרבה כסף על האוכל. אני לא רוצה שיחשוב פעמיים לפני שהוא מזמין יין שהולם את הארוחה ואת הנסיבות", מסבירה אליאן.

חלק ניכר מהתפריט מוקדש לשמפניה. אנחנו עוברים על השמות ופוגשים "חברים" -; יינות שטעמנו במסעדות אחרות, יינות ששמענו עליהם וגם יקבים שביקרנו בהם. אנחנו מבקשים מן הסומלייה להמליץ לנו על כמה יקבים קטנים ומעניינים שכדאי לבקר בהם. קשה לו" יש כל כך הרבה, אני לא מסוגל לבחור". לבסוף הוא מתרצה, ואת המלצותיו תמצאו בעמוד 98.

 הארוחה היא חגיגה. בוייה הוא קלאסיקן, אבל מגע היד שלו קליל ויש משהו רענן בבישול שלו. כל המנות, מקפוצ`ינו מפטירות בר ועד גלידת פסטיס לקינוח, היו נפלאות. בקבוק שמפניה מלווה את רוב המנות וכמעט מתרוקן, עד שהוא מפנה את מקומו לחצי בקבוק סט` אמיליון המוגש עם המנה העיקרית. עוד כוס קפה עם פטיפורים טעימים בטרקלין. ביקור חטוף במרתף היין ובמטבח (קטן להפתיע ורוחש פעילות) והגיע הזמן להיפרד. לפני שהגענו לכאן אמרו לנו "מביני דבר" שלשמפנייה אין מה להקדיש יותר מיומיים בתום ארבעה ימים מאומצים, אנחנו מבינים שחשפנו רק טפח. עוד נחזור.

לתחילת הכתבה

מסעדות

את האסופה שלפניכם בנינו על סמך על המלצות של מוריס בריזאר, מנכ"ל לשכת התיירות של אפרנה וחולה אוכל. על מסעדות ברימס המליצו לנו אנשי "לה קרייר". חלק מן המסעדות הספקנו לבדוק בעצמנו במהלך הטיול.

רימס

  • Les Crayeres
    64 BoulevardHenry, Vasnuer, Reims.
    Tel: 03-26-82-80
    Fax: 03-26-82-65-52.
     המסעדה הטובה ביותר בשמפאן ואחת הטובות בצרפת. תתכוננו להוציא כ-;200 יורו לאדם, כולל יינות מצוינים ושירות. עוד פרטים בגוף הכתבה.

  • Les Petit Comptoir
    17.Rue de mars Reims
    Tel: 03-26-40-58-58
     ביסטרו קטן עם אווירה פריזאית ואוכל מקומי, המשתנה לפי העונות. מחיר: בינוני-זול.

  • Brasserie Le Boulingrin
    17 48 Rue de Mars, Reims
    Tel: 03-26-40-96-22
     מסעדה ותיקה (נוסדה ב-1925) ופופולרית מאוד בקרב תושבי עיר. מתמחה במטבח שמפנואזי מסורתי. מחיר: בינוני.

  • Les Millenaire
    416 Rue Bertin, Reims
    Tel: 03-26-08-26-62
     אוירה כפרית ושלווה, אוכל מעודן ויצירתי. חמש דקות מהקתדרלה של רימס. מחיר: בינוני.

ליד רימס

  • L`Assiette Champenoise
    40 av, Paul-;Vaillant-;Courtier, Tinquex
    Tel:03-26-84-64-64
     מלון ומסעדה, מן הידועים באזור. אווירה הדורה, אוכל מוקפד ומסורתי. ארבעה קילומטרים מרימס. מחיר: יקר.

  • Les Grand Cerf
    Route N 51. Monchenot
    Tel: 03-26-97-60-07
     המוטו של המסעדה אומר הכל: "חתונה קולינרית בין מוצרי ים, מוצרים עונתיים ומאכלים מחבל שמפאן" מחיר: יקר.


אפרנה

  • Les Berceaux
    13, Rue de Berceaux, Epernay
    Tel: 03-26-55-28-84
     כוכב אחד במישלן. מטבח אזורי מסורתי, עם דגש על מנות עונתיות. אל תחמיצו את הקינוחים. מחיר: בינוני -; יקר.

  • La Table Cobus
    3 Rue Dr. Rousseau
    Tel: 03-26-51-53-53
     אוירה של ביסטרו פירזאי. אוכל יצירתי ומודרני, אך לא נעדר יסודות מקומיים. מחיר: בינוני.

  • Le Theatre
    8, Place Mendez France
     אווירה צעירה ואוכל מסורתי עם נגיעות מודרניות. מחיר: בינוני.

  • Le cave a Champagne
    16 Rue Gambetta
    Tel 03-26-55-50-70
     מסעדה שכונתית ומלאה תמיד, המגישה אוכל מקומי טעים במחירים משתלמים במיוחד. מחיר: בינוני-זול.


 ליד אפרנה

  • Royal Champagne
    Bellevue, Champillon
    Tel: 03-26-52-87-11
     אוכל מודרני, המשלב מסורות מקומיות וחומרי גלם מקומיים ועונתיים מחיר: בינוני-יקר. יש גם בית מלון.

  • Hostellerie la Briquet
    4 R. de sezanne, vinay
    Tel: 03-26-59-99-99
     שילובים של קלאסיקה צרפתית ואזורית עם הגשה מתוחכמת ומרשימה מחיר: בינוני-יקר. לצד המסעדה פועל מלון מצוין.

  • La Maison du Vigneron
    saint imoges
    Tel: 03-26-52-88-00
     מתמחה בדגים ופירות ים, מפליאה בפרזנטציה של המנות מבלי לפגוע בטעם. עוגות ומתוקים טובים במיוחד. מחיר: בינוני.

לתחילת הכתבה

ביקורים ביקבים

הבתים הגדולים: בלשכות התיירות יעזרו לכם לבחור בין סיור הקרוניות בפיפר היידסיק למכרות של פומרי או טטנזיה (Taitinger) ועוד אפשרויות. לא כל הבתים הגדולים פתוחים לביקורים. ב -; Krug יש לתאם את הביקור כמה שבועות מראשץ ב -; Bolinger מאחרים רק אנשי מקצוע.

היקבים הקטנים: פיליפ ז`מס, הסומלייה של מסעדת "לה קרייר", ממליץ על כמה יקבים קטנים ומעניינים. כיוון שמדובר בעסקים משפחתיים קטנים, חייבים לתאם את הביקור מראש:

  • Pierre Moncuit
    11 Rue persault Matheu. Mesnil sur Oger
    Tel: 03-26-57-52-65
     יצרן מומלץ באחד הכפרים המפורסמים ביותר של הקוט-דה-בלאן. היין, על טוהרת השרדונה, מותסס בפלדה, מינרלי ורענן.

  • Jacques Selosse
    22 Rue Ernest valle, 51190 Avize
    Tel: 03-26-57-53-56
     יקב בוטיק מוערך מאוד בעולם השמפניה. סלוס בוצר מאוחר יותר מעמיתיו, מתסיס רק בעץ והתוצאה הי "בלאן-דה-בלאן" עשיר וקטיפתי.

  • Rene Collard
    18 Grand Rue, Reuil
    Tel: 03-26-58-32-01
     ייחודו של קולאר בכך שהוא מייצר שמפניה על טוהרת הפינו מנייה, הנחות כביכול. ז`מס: " השמפניה שלו יותר כהה מן המקובל, ויש בה טעמים נדירים של קפה וג`ינג`ר". כל הכרמים מטופלים בשיטה האורגנית.

  • Jacuesson et Fils
    68. Rue colonel-fabien, Dizy
    Tel: 03-26-5568-11
     בית ותיק(נוסד באמצע המאה ה -; 19) ומוערך. לאדולף ז`אקסון, המייסד, מיוחסות כמה המצאות חשובות בתהליך הפקת השמפניה, והמפורסמת ביותר היא ה-;muselet, רשת המתכת השומרת על פקק השמפניה. ז`מס: "אם רוצים להבין מה זה שמפניה של אוכל -; כמעט כל אוכל -; כדאי לטעום!".

היקבים הקטנים המופיעים בכתבה:

  • Marque-Bonnerave
    14 Rue de Bouzy, Ambonnay
     Tel: 03-26-57-01-08

  • Larmandier-Bernier
    43 Rue du 28 Aout, Vertus
     Tel: 03-26-52-13-24

לתחילת הכתבה

מאת: ז`אנה גור.
 הכתבה באדיבות מגזין על השולחן, גיליון 142, דצמבר 2002 (לגלות מחדש את העוף).
 להזמנת מנוי למגזין על השולחן- לחצו כאן.

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לשמפאן ארדן

טיסות לשמפאן ארדן

חדשות התיירות והתעופה

המיוחדים שלנו

קצת השראה לטיול הבא

מתארגנים לטיול: ציוד, ביגוד, המלצות וטיפים לדרך

ביטוח נסיעות לחו"ל: כל מה שצריך כדי לטוס בראש שקט

מגזין החיים הטובים: לייפסטייל והשראה לחופשה

תמונות מהטיול: היעדים שהכי כיף לצלם

חופשה של פעם בחיים

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

כתבות ומדריכים לחופשת סקי