נחיתה באיסטנבול
יום חמישי - 25 במאי 2006
בשעה 07:00 המראנו מנתב"ג לאיסטנבול. הגענו לאחר שעה ו - 45 דקות, ביציאה חיכה לנו נהג עם שלט על שמנו כדי לקחת אותנו למלון. במקום אפשר להחליף כסף וב - Tourist Information קיבלנו מפה של איסטנבול. הגענו למלון לאחר כחצי שעה. את המלון וההסעה הזמנתי דרך האינטרנט בארץ. למעשה, זה מלון וגם פנסיון. אנחנו הזמנו את הפנסיון בעלות של 35 יורו לחדר זוגי, כולל ארוחת בוקר, ללא מזגן. אם רוצים מזגן, צריך להוסיף עוד 10 יורו ללילה. את ההסעה למלון גם כן הזמנו מראש, בעלות של 25 יורו לזוג. עבור יותר אנשים המחיר פוחת. המלון ממוקם בחלק העתיק של העיר, קרוב לאתרים היסטוריים וליד המסגד הכחול והאיה סופיה ומומלץ.
שם המלון הוא Side Hotel & Pension.
הכתובת היא:
רובע Sultanahmet
Utangac, Sokak [Street] 20, Istanbul
Tel -[+90212]517 22 82
Fax -[+90212]517 65 90
אתר המלון: www.sidehotel.com
כתובת מייל: [email protected]
לאחר שהתארגנו, יצאנו לטייל. המקום הראשון שביקרנו היה מוזיאון ארמון טופקאפי - הכניסה עולה 10 לירות תורכיות לאדם. סיירנו במקום שעתיים. לנו זה הספיק. המתעניינים במיוחד יצטרכו יותר זמן. לאחר מכן הלכנו לאיה סופיה, לא לפספס את הקומה העליונה. לנו הספיקה שעה. בכל מקרה, לא הייתי מוותר על מקומות אלה. חזרנו למלון לנוח ולאחר מכן הלכנו לטייל ברחוב Divan, אשר בו עובר הטראם. ברחוב חנויות ומסעדות. המשכנו בו לכיוון הבאזאר הגדול (קאפאלי צ`ארשי).
בשלב מסוים, פנינו ימינה מרחוב Divan וצעדנו לכיוון צפון, הלכנו כ- 200 מטר עד מדרחוב Osmania (לפני שמגיעים למדרחוב מצד ימין יש מסעדה מקומית עם אוכל טעים לא יקר בשם Mangal ומולה מינימרקט זול) והלכנו בו עד הכניסה לשוק, כאשר בצד ימין יש מסגד גדול בשם Nuru Osmania Camii. נכנסנו לשוק המקורה והגדול ומומלץ לבקר בו. לאחר מכן יצאנו לכיכר, מול אוניברסיטת איסטנבול וגם בה יש מסגד בשם Beyazit Camii. לאחר מכן חזרנו למלון.
יום שישי - 26 במאי 2006
הלכנו לאכול ארוחת בוקר במסעדת המלון, הנמצאת על הגג וממנה אפשר להשקיף על הסביבה. נאמר לנו שארוחת הבוקר מוגשת מהשעה 08:30, אבל מעשית אפשר כבר לאכול מהשעה 08:00 (מתאים למשכימי קום).
הלכנו לבקר במסגד הכחול, שהוא מאד יפה ומרשים, יש צורך לחלוץ נעלים בכניסה. לא לבוא במכנסים קצרים ולכסות חלקי גוף חשופים. מקבלים במקום כיסויים ושקיות ניילון, כדי להכניס את הנעלים וכאשר יוצאים מחזירים את העטיפות. לאחר מכן החלטנו ללכת למסגד סולימניה
( Süleymaniye Camii), הנמצא מצפון לאוניברסיטת איסטנבול ומאחוריה והגדול ביותר באיסטנבול. הלכנו לאורך רחוב Divan. כאשר עברנו את הרחוב המוביל לכניסה המערבית של הבזאר הגדול פנינו ימינה לכיוון צפון, הגענו לרחבה מול האוניברסיטה, הלכנו לאורך הצד המערבי של האוניברסיטה והגענו למסגד הגדול. נכנסנו לחצר וכאשר נאמר לנו שאין אפשרות לעלות לחלקו העליון ולצלם ויתרנו על הכניסה. יצאנו מהחצר וראינו שם בית קפה מאד יפה במקום נמוך, צילמתי אותו מלמעלה.
לאחר מכן הלכנו ברחוב Sifa hane עד למכון הבוטני. כאן פנינו ימינה, לכיוון מזרח, ברחוב Fetva Yok והלכנו בו עד רחוב Bilsel Cemil. הלכנו בו צפונה לכיוון המים. פנינו ימינה, בכיוון מזרח, ברחוב Kutucular Hasircilar שהוא למעשה מעין בזאר שבתחילתו עבודות עץ ולאחר מכן תבלינים ודברים שונים. המשכנו עד שהגענו לבזאר המצרי המקורה. עברנו דרכו ובסופו פנינו שמאלה לכיוון צפון עד שהגענו לאזור גשר גלאטה (Galata bridge), שם יש כיכר, רחבה יפה ותצפית לבוספורוס, העיר העתיקה והעיר החדשה. לאחר מכן חצינו את הגשר ברגל (מומלץ) לעיר החדשה ומכאן לקחנו מונית למגדל גלאטה. עלות - 3 יורו לפי מונה (אפשר גם לעלות ברגל, עליה מעט קשה).
עלינו למגדל, שילמנו 10 לירות לאדם, עלינו במעלית, למעלה יש מסעדה. הלכנו סביב המגדל על מרפסת התצפית, ממנה נשקף נוף מאוד יפה של העיר החדשה והעתיקה, קרן הזהב והבוספורוס (ביקור חובה במקום). לאחר מכן ירדנו מהמגדל והלכנו בעליה לכיוון צפון, עד אשר הגענו למדרחוב איסטקלאל (Istiklal) (הליכה של כ- 20 דקות), מדרחוב זה מלא בחנויות ומסעדות (יש כאן גלידה טובה). הלכנו לאורכו עד כיכר Taksim, בה יש תחנת אוטובוס של הקווים הפנימיים. עלינו על אוטובוס T-4, המגיע לעיר העתיקה עד איה סופיה ושם ירדנו (האוטובוס בדרכו מגיע עד לבוספורוס, אפשר לרדת שם ולטייל לכיוון ארמון דולמאבאהצ`ה (Dolmabahçe palace), המוזיאון הימי ורובע בשיקטאש).
שבת - 27 במאי 2006
חברים שלנו, נועם ונורית, הגיעו מהארץ ונפגשנו במלון שלנו בו הם לקחו חדר ללילה אחד. דבר ראשון הלכנו לבקר במאגר המים התת קרקעי - הירבאטאן סארניצ`י, שהוא אתר חובה. הכניסה עולה 10 לירות לאדם ומשך הביקור כשעה .
בתחילת רחוב Divan יש משרד של Tourist Information. אפשר לקבל אצלם מפה של איסטנבול וכן מידע לגבי ההפלגות בבוספורוס. אנו רצינו לקחת את ההפלגה שמגיעה עד Rümelihisari. הסתבר שלכיוון זה יש שתי הפלגות ליום - אחת בשעה 10:30 בבוקר והשנייה בשעה 13:00 והיציאה היא ממעגן אמינונו. קנינו כרטיס למעבורת - 7.5 לירות לאדם. ההפלגה נמשכת כשעה ושלושת רבעי ועוצרת במספר תחנות להורדה ולהעלאת נוסעים. בתחנה האחרונה המעבורת עוצרת בערך לשעה וחצי לצורך ארוחה וטיול באזור.
מקום זה איננו מעניין במיוחד מבחינת אתר טיול. אכלנו ארוחת דגים ב - 30 לירות לזוג, עלינו לספינה וחזרנו. לאחר מעשה הייתי נוסע בהפלגה של הבוקר, יורד באחת התחנות שמעניין לטייל בהן וחוזר עם המעבורת של אחה"צ, עם אותו כרטיס. כאשר חזרנו מהשייט הלכתי לרחוב Divan 48. במקום יש קפיטריה שפתוחה עד חצות ולה 5 קומות, כאשר בכל קומה אפשר לשבת לקפה ועוגה. עליתי במעלית לקומה החמישית ומשם היה נוף יפה וניתן היה לראות את המסגד הכחול כמו על כף היד וכמובן צילמתי.
לתחילת הכתבה
קפדוקיה
יום ראשון - 28 במאי 2006 - גרמה, המוזיאון הפתוח ועמק החרבות
בבוקר טסנו מאיסטנבול לקאיסרי. משך הטיסה כשעה. במקום חיכה לנו נהג עם שלט על שמי. את ההזמנה למלון בגרמה (Göreme) בשם Local Cave House Hotel עשיתי דרך האינטרנט, באמצעות סוכנות הנסיעות Rock Valley באורגופ (Ürgüp).
טלפון: 13 88 341 384 90+
פקס: 20 58 341 384 90+
בעלות של 45 $ ללילה + ארוחת בוקר, אפשר להזמין את המלון גם דרך אתר המלון. הנהג הביא אותנו למלון בגרמה. המלון נראה בסדר, יש להם בריכת שחיה קטנה והם ממוקמים קרוב למרכז העיירה שזה יתרון. בסמוך למלון זה יש הוסטל לתרמילאים ולו רק שני חדרים עם שירותים בעלות של 30 לירות + ארוחת בוקר. מיטות בחדרים האחרים זולים הרבה יותר.
בדרך לגרמה התעכבנו באורגופ במשרד של סוכנות Rock Valley ובאמצעותם סידרנו טיול מאורגן של יום בעיר התת קרקעית דרינקויו ועמק אילהארה וכן כדור פורח בעלות של 180 $ לאדם. אכלנו בארוחת הצהריים הקלה מאכל הנקרא בורק, שפירושו בצק עם ירקות - מאד טעים. אחר הצהרים הלכנו לבקר במוזיאון הפתוח של גרמה - הכניסה עולה 10 לירות לאדם. המקום בהחלט מרשים ושווה ביקור. לנו הספיקו שעתיים. ליד המוזיאון יש שוק קטן, שיש בו בגדים, שטיחים ותכשיטים. לאחר הביקור במוזיאון הפתוח התחלנו לנוע לכיוון גרמה. לאחר כ-100 מטר פנינו ימינה והתחלנו ללכת בעמק החרבות, שהוא די מקביל לכביש ולא ארוך ומשם הלכנו לגרמה.
חזרנו למלון ולאחר מכן יצאנו לאכול במסעדה בשם Expres Firin, שאני ממליץ עליה. יש לה מגוון אוכל טעים במחירים סבירים והיא נמצאת במרכז. (הטלפון: 45 27 271 (0384)) באותה מסעדה נפגשנו עם Mehmet Cingil, שהוא מדריך תיירים מוסמך (וכן בעל המסעדה מכיר אותו). למחייתו הוא עובד כמורה בעיר אבאנוס ובשעותיו האחרות עוסק בהדרכת תיירים. כדאי להיפגש איתו ולשמוע מה הוא מציע. אנחנו סיכמנו איתו סיור במספר אתרים באזור, שיפורטו בהמשך, תמורת 80 $, ברכב שלו, היינו 4 איש. מאחר והוא היה פנוי רק ביום שלישי תכננו ללכת ביום למחרת ב- Red Valley &Rose Valley ומדריך התיירים הציע לנו לנסוע לתחילת המסלול עם חבר שלו, ללא תשלום.
יום שני 29 במאי 2006 - העמק הורוד, העמק האדום ואוצ`היסאר
החבר של מדריך התיירים, מחמט (Mehmet) בא למלון ולקח אותנו למקום שנקרא קיזילצ`וקור (kizilçukur), כדי להתחיל את הטרק של העמק הורוד והאדום (Red & Rose Valley), לכיוון הכפר צ`בושין (Çavuşin). אפשר ללכת בעמק הזה גם מהצד השני, אולם אז ההליכה היא בעליה וזה יותר קשה. (בכל זאת שילמנו לנהג 10 לירות, כהתנהגות אנושית).
בנקודת ההתחלה של הטרק היה רכב של גזלן, המוכר שתייה ומזכרות. ממקום זה יש תצפית טובה על העמק והכנסיות שלמטה ויש גם שביל שמוביל לשם, אבל אל תרדו, כי אז תפספסו את הערוץ הורוד. בצד ימין יש שלט המורה על תחילת ההליכה. בתחילה עולים מעט ולאחר מכן מתחילים לרדת, כאשר נצמדים לצד הימני של העמק והולכים. תוך כדי הליכה תתקלו פעמיים או שלוש בחץ אדום המראה את כיוון ההליכה. כאשר הולכים, רואים את הצבע הוורוד של הסלעים היפים והצורות המיוחדות. מצד ימין רואים את העמק הורוד ומצד שמאל את העמק הלבן, אשר גם לו צורות יפות, כנסיות וכן שטח מעובד.
בשלב מסוים מגיעים למקום שבו התפצלות ימינה, ירידה לכיוון העמק הורוד ושמאלה לאורך הערוץ הלבן. אנחנו הלכנו בשביל השמאלי לאורך הערוץ הלבן. תוך כדי הליכה רואים צורות סלעים ונוף יפים. השביל עושה סיבוב וחוזר בדרך שונה עד שהוא נפגש עם השביל שהתפצלנו ממנו וכאן התחלנו לרדת לתוך העמק הורוד. הירידה מעט חלקה וצריך להיזהר. ירדנו לערוץ והמשכנו לנוע בירידה מתונה, כאשר אנו עוברים לרגלי מספר כנסיות במערות. הלכנו עד מקום שבו שלט עם חץ ימינה לכיוון כנסיה מסויימת ולידה קפיטריה, המרחק הוא 150 מטר. חבריי נשארו ליד השלט ואני הלכתי לבדוק את הדרך לשם. זאת הייתה עליה די קשה עד לקפיטריה והכנסייה. חזרתי לחבריי ליד השלט (המאמץ לא ממש כדאי) והמשכנו ללכת לכיוון היציאה מהעמק. יצאנו (שוב גזלן במקום), ומכאן עוד 1 ק"מ לכפר צ`בושין.
הגענו לכפר לאחר הליכה של שעתיים וחצי בהליכה לא מהירה. מהכפר ירדנו לכביש הראשי כ - 300 מטר וחיכינו לדולמוש כדי לנסוע לגרמה. פתאום עצר רכב ובו המדריך מחמט, שאסף אותנו, מאחר והיה בדרך לביתו מאבאנוס. קבענו איתו שבערב בשעה 18:00 הוא יבוא למלון לאסוף אותנו כדי לנסוע לאוצ`היסאר (Uçhisar). ברצוני להמליץ לתת עדיפות להליכה בעמק הורוד.
בשעה 18:00 מחמט אסף אותנו ונסענו לאוצ`היסאר, כ - 6 ק"מ. נכנסנו לתוך הכפר, חנינו ליד המבצר וטיפסנו עליו. יש כ- 170 מדרגות, המקום מרשים וגבוה ומכאן יש תצפית על כל האזור (לא לפספס). ירדנו והמשכנו לנסוע לקצה של הכפר, ליד מפעל תכשיטים בשם Göreme. כאן למעשה יורדים לתחילת הטרק של עמק היונים. צילמנו וראינו את החורים של שובכי היונים מרחוק. המקומיים אוספים את ההפרשות של היונים כדי לזבל את האדמה. עמק היונים ממשיך כללית בירידה לכיוון גרמה, מתחבר לעמק גרמה ומשם לכפר, ציר יחסית קצר. לא הלכנו. אפשר להתחיל גם מגרמה, אבל אז הדרך בעליה. צריך לקחת בחשבון שהדולמוש מגרמה לא נכנס לאוצ`היסאר ואז כדי להגיע למבצר הולכים כחצי קילומטר ועוד כחצי קילומטר עד תחילת הטרק של עמק היונים.
לתחילת הכתבה
סיור באיזור וכדור פורח
יום שלישי - 30 במאי 2006 - זלבה - פאשאבא - אבאנוס - דברנט - באלידר
בשעה 09:00 מחמט אסף אותנו ונסענו למוזיאון הפתוח של זלבה (Zelve) - הכניסה עולה 5 לירות לאדם. במקום חיו תושבים עד לפני 60 שנה, אז המקום נעזב עקב התמוטטות חלק מהבתים והתושבים עברו לזלבה החדשה. הולכים לאורך ציר ואדי, רואים חרוטים וכן את הבתים שהמקומיים גרו בהם, בתחילה הנוצרים ולאחר מכן הטורקים. במקום כנסיות וכן מסגד, בהחלט שווה לבקר במוזיאון זה. לאחר מכן המשכנו לפשבה (Paşabağ) הקרובה, שם רואים ארובות פיות, כולל הארובה התלת ראשית (שווה ביקור).
המשכנו לאבאנוס (Avanos), אשר בה תעשיית הקרמיקה מאד מפותחת. ראינו מפעל אשר בו מייצרים כלי קרמיקה. לאחר מכן, אכלנו צהריים בבנין סמוך, אצל משפחה מקומית, אוכל מקומי בשם גוזלמה ושתינו משקה מקומי שנקרא איירן (Ayran). מאד טעים. אפשר לבחור את האוכל בטעמים והרכבים שונים כמו חצילים, תפוחי אדמה, תרד, גבינה וכן שילוב של כולם. אישה מקומית הכינה את האוכל לפנינו על תנור מיוחד, לאחר מכן ביקרנו באבאנוס בבית חרושת לשטיחים וקיבלנו הסבר על התהליך.
לאחר מכן נסענו לעמק שבו רואים את סלע הגמל בעמק דברנט (Devrent Valley). כיצד מגיעים מגרמה לגמל? - נוסעים לכיוון אבאנוס, כאשר מגיעים לרמזור ולשלט, המורה על הכיוון לעיר קיסרי פונים ימינה ושוב בפניה הראשונה ימינה. כאן עולים על כביש אבאנוס -; אורגופ, נוסעים עד שרואים את סלע הגמל. מצד ימין יש שוק קטן, ממשיכים עוד כ-400 מטר בעליה ויורדים שמאלה.
הולכים בשביל עד שמגיעים לגמל. (את העמק הזה והגמל לא הייתי לוקח בעדיפות ראשונה). לבסוף נסענו לבאלידר (bağlidere). כאשר באים מאבאנוס מגיעים עד לכניסה לצ`בושין ולאחריה פונים ימינה ועולים על כביש המתחבר לכביש אבאנוס - נבשהיר (Nevşehir), לאחר כ-1 ק"מ פונים שמאלה בדרך עפר, העוברת בשטח מעובד, אחרי כ- 500 מטר יורדים מהרכב והולכים שמאלה לכיוון מערב על שביל, כ - 200 מטר, עד שמגיעים לנקודת התצפית על עמק באלידר וצופים על החרוטים. יש שם מקבץ של 5 חרוטים, מאוד יפה, לא לפספס. במידה ורוצים להיכנס לעמק עצמו, כ-200 מטר לאחר הפניה מכביש - לכיוון הכביש אבאנוס - נבשהיר, פונים שמאלה והולכים בדרך עפר כ- 500 מטר לתחתית העמק.
לתחילת הכתבה
יום רביעי - 31 במאי 2006 - אורגופ - מוסטפאפאשה
בבוקר ירדנו לתפוס את הדולמוש שמגיע מאבאנוס לאורגופ. הוא עובר במקום בו הכביש מאבאנוס מגיע לגרמה ופונה לכיוון המוזיאון הפתוח. כאשר הגענו, ראינו מיניבוס ריק. עצרנו אותו והוא לקח אותנו תמורת 1.5 לירות לאדם לאורגופ. בתחנה המרכזית (אוטוגאר) של אורגופ עלינו על האוטובוס למוסטפאפאשה (Mustafapaşa), כפר הנמצא 5 ק"מ מדרום לאורגופ. הנסיעה עולה לירה אחת. ירדנו בכפר בכיכר המרכזית, במרכז (במקום אין נקודת מידע לתיירים), קיבלנו מפה של הכפר באחת החנויות והלכנו לכיוון כנסיית Ayos Vasilios, המרוחקת כ-1 ק"מ מהמרכז.
הולכים בעליה בכיוון צפון, כאשר מצד שמאל יש שוק קטן וממשיכים לפי שילוט עד לכנסייה. הגענו, אבל הכנסייה הייתה סגורה. בדרך חזרה פגשנו אדם שהלך לפתוח אותה (כדאי במרכז לבדוק לוח זמנים מראש, אבל לא הייתי מתאמץ על זה). לאחר מכן עשינו סיבוב בן כשעה בכפר, כולל החלק העתיק. מאוד נחמד. חזרנו לתחנת האוטובוס במרכז ושבנו לאורגופ .
הלכנו ל- Tourist Information ליד תחנת האוטובוסים, הנמצא בתוך גן אשר בו מסעדה. נכנסנו, קיבלנו הסבר על האתרים בעיר וכן מפה. החלטנו לעלות לגבעת Temenni, אשר זימנה תצפית יפה מאד על הסביבה והעיר. העלייה לא קשה במיוחד, הליכה של כ- 20 דקות ממשרד האינפורמציה. מאוד יפה. הלכנו חזרה לתחנת האוטובוס ועלינו על דולמוש לאבאנוס דרך גרמה, 1.5 לירות לאדם. בערב הלכנו למרחץ תורכי באבאנוס עם סאונה יבשה ורטובה וכן קרצוף, בעלות של 20$ לאדם, מבחינתי זה היה מיותר ולא מומלץ. הסיור של היום היה מהנה, אבל לא בעדיפות ראשונה.
יום חמישי - 1 ביוני 2006 -; הכדור הפורח
קמנו בשעה 04:45 ובשעה 05:20 אספו אותנו ל - Balloon -Tour, אשר עולה בממוצע 150 יורו למשך שעה. הביאו אותנו לשטח ריכוז של בלונים היו שם בערך כ- 20 בלונים בגדלים שונים ולהם סלים שיכולים להכיל מ - 6 איש עד 20 ואולי יותר. המראה מרהיב. מקבלים במקום קפה ועוגה ובמקביל מסתכלים על תהליך חימום הבלונים כדי להכין אותם לטיסה, הדבר מסקרן וכולם מסתכלים. לא היה ממש קר, רק קריר. עלינו לבלון שבו סל של 6 אנשים. קחו בחשבון שדי חם בסל בגלל האש הבוערת ולכן רצוי שהעורף לא יהיה חשוף, בעיקר אם קרובים לאש. הייתה לנו קפטנית תורכית. התחלנו להתרומם ושטנו באזור. הייתה ראות טובה וראינו מלמעלה את הצורות המיוחדות של קפדוקיה. לעיתים מורידים את הכדור הפורח די נמוך. לאחר שעה ירדנו במוזיאון הפתוח של גרמה, נתנו לנו שמפניה ותעודה.
בסך הכל, לדעתי, ההוצאה עבור תור כזה היא יקרה, למרות שזה מהנה ואפשר לראות נוף דומה ממקומות גבוהים באזור (זאת דעה אישית). ניסו לעניין אותנו בערב פולקלורי עם ארוחת ערב בעלות של 30 $ לאדם וברור שכמה ידיים מרוויחות על זה. באיסטנבול, במסעדה ליד המסגד הכחול ראינו בזמן ארוחת הערב הופעה של דרווישים וזה הספיק לנו. בזמן עד הצהרים תכננתי לעבור על פרטי הטיול עם הרכב השכור בהמשך.
אחר הצהרים הלכנו לטייל במספר ודיות ליד גרמה. הלכנו לכיוון המוזיאון הפתוח וליד הקיוסק. בחצי הדרך היה שלט עם חץ לכיוון כנסייה בשם EL-Nazar. פנינו ימינה והלכנו בכיוון מזרח בואדי על דרך עפר, חלקו היה כרוך בעליה קלה עד הכנסייה (עלות הכניסה - 5 לירות לאדם). לא נכנסנו. ההליכה ארכה 20 דקות. חזרנו לדרך שממנה התפצלנו לכנסייה והיה שם שלט עם חץ לואדי האהבה. הלכתי בו, מאוד קצר, צורות שטח מאד יפות, אבל לא חדשות עבורנו וחזרתי לכביש ליד הקיוסק ומשם למלון.
לתחילת הכתבה
בעיר התת קרקעית
יום שישי - 2 ביוני 2006 - דרינקויו ועמק איהלארה (טיול מאורגן)
בבוקר אספו אותנו בסביבות 09:30 ונסענו לכיוון העיר התת קרקעית דרינקויו (Derinkuyu). עצרנו ליד הכניסה לעיר. הכניסה עולה 5 לירות לאדם ומשך הביקור הוא כ-45 דקות. שמו של המדריך שלנו היה סאלים והוא היה בסדר. עיר זאת הייתה מסתור לנוצרים בזמן שהם נרדפו על ידי הרומאים. לאחר שהקיסר קונסטנטינוס הפך את הנצרות לדת הרשמית לא היו צריכים עוד להתחבא. בעיר חיו כ-20,000 תושבים ויש בה 8 מפלסים או 8 קומות. הקומה הראשונה לחיות, התושבים גרו בקומות התחתונות ולמטה הייתה כנסייה.
היה להם אוורור דרך פתחי אוורור, אשר דרכם העבירו אוכל לבהמות וענבים ליקב שהיה במקום. כאשר הערבים המוסלמים כבשו את האזור, הנוצרים שוב הסתתרו, עד אשר הטורקים כבשו את הארץ והנוצרים הרגישו שוב חופשיים כתוצאה מהטולרנטיות של הטורקים. עם זאת, חלקם הגדול של הנוצרים שהיו יוונים עזבו בזמן חלופי האוכלוסין.
ישנה מנהרה שאורכה כ- 9 ק"מ, המחברת את דרינקויו עם קאימאקלי (Kaymakli). יש בעיר העליונה מסגד ולו מינרט מיוחד שתוכנן על ידי ארכיטקט מאנקרה לתחילת המילניום. מדרינקויו יש דולמושים, שנוסעים לעמק איהלארה ( Ihlara Valley ). המשכנו לנסוע לכיוון הכפר איהלארה והעמק ובדרך רואים את שני ההרים המושלגים -Hasan & Melendiz, שהיו הרי געש בעבר, ויחד עם הר הגעש ארג`ייס (Erciyes) ליד קאיסארי יצרו אחרי התפרצותם שכבה של אפר געשי, שהפכה לאדמה הפורייה, כפי שהיא היום.
נסענו בכפר איהלארה עד לכניסה לעמק. הכניסה עולה 2.5 לירות לאדם. במקום שירותים בתשלום. המקום הראשון שהגענו אליו בירידה לערוץ הנחל היה כנסייה, הנמצאת בתוך מערה ובה ציורי קיר, שחלק מהם נהרס. לאחר הסבר בן 10 דקות של המדריך התחלנו לצעוד לאורך הנחל הזורם והיפה, הליכה נוחה. אורכו של הערוץ הוא כ - 12 ק"מ וקירותיו תלולים. הלכנו כ- 3 ק"מ עד הכפר בליסירמה (Belisirma). הדרך לקחה לנו קרוב לשעתיים עם מנוחה.
בכפר שהגענו אליו קיבלנו ארוחת צהריים (ברצוני לציין, שהכניסות לאתרים, כולל ארוחת הצהריים, היו במסגרת התשלום עבור הטיול, שעולה 40 לירות לאדם). מעל המקום בו אכלנו צהריים יש כפר ובו 300 תושבים. טיפסתי למעלה, אבל המאמץ לא שווה. התחלנו לחזור עם הרכב, עצרנו לאחר נסיעה של כ - 800 מטר כדי לצלם את המקום, שבו צולם הסרט הראשון בסדרה של מלחמת הכוכבים והמשכנו בדרך חזרה לגרמה.
אם רוצים לעשות טיול כזה לבד עם רכב שכור, צריך לדאוג שאחד הנוהגים יגיע לנקודת האיסוף של ההולכים או שתחזרו את הדרך שהלכתם בה. לאלה שמטיילים ללא רכב (תרמילאים), צריך לבדוק כיצד להשתמש באוטובוסים או דולמושים כדי להתחיל את הטרק ולחזור ממנו.
בערב הגענו לסוכנות Rock Valley, שילמנו עבור התור, הכדור הפורח וכן עבור הרכב שאנו שוכרים - פורד פיסטה בעלות של 55 $ ליום, כולל ביטוח וקבלנו את הרכב שהיה מחברת באג`ט.
הסיכום לגבי קפדוקיה:
1. להערכתי, מספיקים 4 ימים בקפדוקיה כדי להתרשם מהמקום.
2. בחלק מהעמקים אפשר לטייל לבד ובחלק כדאי בטיול מאורגן או עם מדריך. בעיקרון, בגרמה לא חייבים רכב ואפשר להסתדר בלי, אלא אם אתם מתגוררים באחד מהמלונות בחלקו העליון של הכפר. במידה ואתם רוצים טיול מאורגן או כדור פורח בדקו ביותר מסוכנות אחת, יש תחרות ואפשר להתמקח.
3. לדעתי, הטיול המאורגן היפה ביותר הוא זה שעובר בעיר התת קרקעית ובעמק איהלארה .
לתחילת הכתבה
כנסיות והרים
יום שבת - 3 ביוני 2006 - הדרך מגרמה לקהתה
בשעה 08:00 יצאנו עם הרכב מגרמה לאבאנוס. לפני העיר הגענו לרמזור ופנינו ימינה לפי השילוט לקאיסרי (Kaiseri). הכביש לא רע ובשלב מסוים הוא הופך לדו מסלולי. הגענו כעבור שעה ורבע לקאיסרי, יצאנו מהעיר לפי השילוט "מאלאטיה" (Malatya) על כביש D-300. דרך די משעממת עד שמגיעים לעיר פינרבאסי (Pinarbaşi). כאן פנינו ימינה לכיוון דרום (אפשר לנסוע גם דרך מאלאטיה) לכיוון העיר קהרמאנמראש (Kahramanmaraş), על כביש D815 שבהמשך הופך לכביש D-825.
הכביש כאן עובר בדרך הררית, לעיתים צרה ודי משובשת, אשר נעשות בה פעולות הרחבה ותיקונים. בחלק גדול מהדרך בצד הכביש זורם נחל. הדרך די יפה. הגענו לעיר קהרמאנמראש בסביבות השעה 13:00. לא עלינו לעיר, אלא המשכנו לפי השילוט "מאלאטיה" ועצרנו לאכול במסעדה בכביש הראשי (בורקה טורקית, קפה וגלידה).
נסענו על כביש D-835 בכיוון כללי דרום מזרח עד לעיר נארלי (Narli). כאן פנינו צפונה על כביש D-360 לפי השילוט "מאלאטיה". בהמשך מופיע שילוט לעיר אדיאמאן (Adiyaman). כאן פונים ימינה, לכיוון מזרח, עוברים את העיר בסני (Besni), עוברים דרך העיר אדיאמאן ועוברים שילוט, המורה על 35 ק"מ עד לקהתה (kahta). הגענו לעיר בסביבות 16:00 (נסיעה ארוכה). התארגנו ללינה במלון Nemrut, הנמצא בכניסה לעיר בעלות של 50 לירות, כולל ארוחת בוקר ,מזגן וטלוויזיה תורכית. אכלנו ארוחת ערב במסעדה שמציעהלחם ופיתות, אותם היא אופה ואיירן [Pide, Ayran ] במחיר 4 לירות לשנינו. היה טעים. פגשנו זוג יהודים בני 40 המטיילים באופניים וגרים באוהל בקמפינג ובילינו איתם ערב נחמד.
בעל הקמפינג והפנסיון Kommagene, שעושה גם טיולים מאורגנים, הציע לנו טיול לשמורת הטבע Nemrud בעלות של 120 לירות לשנינו. כמו כן, יש לו חדרים עם שירותים בעבור 35 לירות, חדרים ללא שירותים וכמו כן מקום בקמפינג בעבור 10 לירות. דחינו את ההצעה ואמרנו לו שאם תהיה לו קבוצה נצטרף, שמחר בשעה 08:00 נבוא לבדוק ואם לא ניסע לבד.
טלפון: 14 76 725 416 090
פקס: 48 55 725 416 090
יום ראשון - 4 ביוני 2006 - הפארק הלאומי נמרוט דאי וסכר אטאטורק
לאחר ארוחת הבוקר במלון נגשנו לבעל הפנסיון כדי לראות אם הצליח לארגן קבוצה להר נמרוט דאי. הוא לא הצליח ואז לאחר משא ומתן הוא הסכים לקחת אותנו עם רכב ונהג עבור 80 לירות (לא רציתי לעלות עם הרכב השכור, דבר שהתברר לי נכון מבחינתי, כי רק דלק וכניסה היו עולים כ- 40 לירות) התחלנו את הנסיעה בסביבות 08:00. לא לפי ההמלצה בלונלי פלנט, אלא המשכנו ישר למעלה למקום הגבוה, לנמרוט (Nemrut). לקח לנו כשעה ועשר דקות, כ - 55 ק"מ. ציר התנועה היה כדלקמן: (ראה מרשם) יציאה מקהתה, לאחר מספר ק"מ, פניה ימינה עד למפגש עם דרך הנפט. עלינו עליה בכיוון כללי צפונה, ראינו המון חרגולים. נסענו עד הכפר דמלצ`יק (Damlaçik).
משם, בכיוון צפון מערב עד הכניסה לפרק ליד ארסמייה (Arsameia), כאן שילמו 4 לירות לאדם. המשכנו בדרך הישנה (antique) בכיוון כללי צפון מזרח עד הוריק (Horik), משם מזרחה עד למפגש עם הדרך מ- Karadut -;Nemrut ומשם בדרך גרועה עד נמרוט. במקום קפיטריה ושירותים בתשלום. השארנו את הנהג ומכאן התחלנו לעלות במדרגות. קושי בינוני, עד לפסלים למעלה לקח לנו כ - 20 דקות. אפשר גם לשכור חמור עם מוביל מקומי. למעלה שני ריכוזים, הראשון שהגענו אליו עם פסלים והראשים של חלקם נפלו, כולל הפסלים עצמם. מאד יפה.
משם המשכנו לפי שביל ושילוט למרפסת המזרחית. כאן רואים פסלים של אלים ומלכים (פירוט ממצה בספר). ירדנו לקפיטריה, שם עלינו על הרכב, ירדנו והגענו עד ארסמייה. גם כאן יש מזנון. הלכנו לראות שני דברים - פסל שהשתמר ומעליו מערה, הסגורה בסורג ברזל. שביל נוסף מוביל למערה נוספת מעליה. היא פתוחה ואפשר לרדת, אבל יש צורך בפנסים. לא הייתי ממליץ לרדת ללא הדרכה, נראה לנו מסוכן ולא ירדנו. כמו כן יש עוד שני פסלים ליד מערה זאת.
חזרנו לרכב ונסענו לגשר הרומי בצ`נדרה (Çendere), מרשים ולאחר מכן נסענו לקראקוש (Karakuş) כדי לראות שני פסלים - את פסל הנשר ו - 100 מטר ממנו פסל נוסף. בדרך רואים נופים יפים, כולל אגמים שיוצר סכר אטאטורק. חזרנו לקהתה בסביבות השעה 12:30, לאחר 4 וחצי שעות. נראה לי שההחלטה להתחיל מנמרוט הייתה נכונה, מאחר והלכנו בבוקר לפני החום והעייפות. בזמן שהיינו לא היה צורך במעילים.
בסביבות 13:45 נסענו לכיוון אורפה כאשר אנו חוצים את אדיאמאן ועוברים אותה. לאחר מספר ק"מ פנינו שמאלה בכיוון כללי דרום, לפי השילוט "אורפה" עוד 130 ק"מ ו"גשר אטאטורק" עוד 36 ק"מ. הגענו לשלט של הסכר, פנינו שמאלה בכיוון צפונה, נסענו כ - 3 ק"מ עד מחסום, בו התבקשתי לתת את הדרכון ואפשרו לנו להיכנס. הסכר הוא מאד מרשים - מספק מים לעירק, סוריה ותורכיה. לא לפספס. חזרנו לכביש הראשי שהוא D-875, הגענו לעיר אורפה בסביבות 13:45. נסענו בכביש העוקף עד שבשלב מסוים ראינו שלט "מרכז". פנינו שמאלה לכיוון העיר העתיקה ,נכנסנו למלון Arte ב- Bulvar Sinema Sok Ataturk - מספר 7, כולל ארוחת בוקר ומזגן בעלות של 60 לירות.
לאחר מכן הלכנו לכיוון העיר העתיקה, כ - 2 ק"מ. ראינו את בריכות הדגים, המבצר והשוק. חזרנו למלון ויצאנו לאכול במסעדה ברחוב הראשי לא רחוק מהמלון בשם Altinsis אשר נמצא ב- .Koprubasi Cad - אוכל טעים ולא יקר - 15 לירות לשנינו.
לתחילת הכתבה
יום שני - 5 ביוני 2006 - טטוואן - הסנקייף
יצאנו מהמלון באורפה בשעה 07:30 ועלינו על כביש D-885 ו-E-99 לדיארבאקיר (Diyarbakir). משך הנסיעה כשעתיים וחצי. למזלנו הרע, נתפסנו על ידי ראדאר וקבלנו קנס גבוה. הכביש הוא טוב וצריך להיזהר ממארבי ראדאר של המשטרה. כמו כן, יש שלטים המזהירים וכתוב בהם ראדאר, לאחר הניסיון הרע לא עברתי על 90 קמ"ש. את הקנס שילמתי בבנק ולא כפי שהשוטר רצה שנשלם אצלו. אמרנו שאין לנו כסף. מדיארבאקיר נסענו לבאטמאן (Batman) לפי שילוט כביש טוב כ-90 ק"מ, כשעה ורבע. נכנסנו לבאטמאן, המשכנו עד הקצה מבלי להיכנס למרכז. בסוף הכביש יש שילוט: הסנקייף ( Hasankeyf) - מארדין (Mardin). פנינו ימינה עד שילוט נוסף שמאלה להסנקייף. הגענו אחרי 35 דקות. חלק מהדרך צרה.
המקום מעניין, יושב על גדת נהר החידקל. יש שם מסעדות וראיתי מוטל אחד, לפי השלט בכניסה שעליו כתוב "Nufus". יש במקום 3500 תושבים (בכניסה לערים גדולות או בעלות משמעות היסטורית ותיירותית יש שלטים, המציינים את מספר התושבים במקום). במקום מגורי מערות, מבצר (כניסה - 2 לירות) וחוף רחצה בחידקל. בסך הכל המקום יפה ושווה לבקר בו. אכלנו ארוחת צהריים קלה ב -5 לירות לשנינו.
מכאן חזרנו לבאטמאן ובתוך העיר פנינו ימינה בכיוון צפון לפי השילוט "ביטליס" (Bitlis). בתחילה הכביש טוב. בשלב מסוים הכביש מתפצל ימינה לכיוון צפון מזרח לפי השילוט "ביטליס" על כביש d-360/E-99 ושמאלה לכיוון מוס (mus) ודיארבאקיר. עד כאן הכביש הוא דו סטרי ומכאן הוא הופך לחד סטרי. לפני העיר בייקן (Baykan) התחילה דרך איומה כתוצאה מעבודות ותיקונים. עד אחרי ביטליס הכביש עובר בתוואי הררי יפה, כאשר נחל זורם לצידו, במצב זה הנסיעה לוקחת הרבה זמן ומתישה.
לאחר שעברנו את ביטליס הכביש הופך לדו מסלולי והוא במצב טוב. לטטוואן (Tatvan) הגענו בסביבות השעה 18:00 ונכנסנו למלון Tatvan Kardelen, הנמצא ברחוב הראשי בעלות של 60 לירות, כולל ארוחת בוקר. בכניסה לעיר, לאחר כ - 300 מטר יש גשר עילי להולכי רגל מול בית ספר ושם יש שלט: Tourist Information. הסתבר שהשלט ישן ולפי דברי המשטרה המשרד כבר לא קיים (גם אנחנו לא מצאנו שם).
יום שלישי - 6 ביוני 2006 - הכנסייה הארמנית, הר נמרוד המזרחי, אגם ואן, החוף הצפוני לדואובייזיט
בסביבות השעה 07:00 יצאנו מטטוואן כדי להגיע לכנסייה הארמנית - אקדאמאר קיליססי (Akdamar Kilisesi), הנמצאת כ- 96 ק"מ מטטוואן, לכיוון ואן (van). הדרך די יפה, אבל לא רואים הרבה את האגם וחלק מהדרך נמצאת בתיקונים. הגענו לאחר שעה וחצי, עצרנו לפי השילוט על מעגן הסירות. יש כאן לוח עלויות לשייט לאי. כאשר יש פחות מ- 12 איש, עלות הנסיעה 30 לירות. שכרנו סירה, שטנו כ - 20 דקות והגענו לאי.
עלינו במדרגות לכנסייה, לא מאפשרים להיכנס לכנסייה כתוצאה מעבודות, אבל מאד מעניין לראות את תבליטי הפסלים על הקירות החיצוניים שהם מאד מעניינים, הביקור כדאי (אם יש לכם זמן, אפשר להמתין עד אשר יגיעו אנשים נוספים שירצו לשוט לאי וכך להוזיל את המחיר). חזרנו באותה דרך לטטוואן והתחלנו לנסוע לכיוון הר נמרוד. ביציאה מטטוואן פנינו שמאלה לכיוון ביטליס ולאחר 100 מטר היה שלט חום להר נמרוד.
פנינו ימינה, בכיוון צפון, והתחלנו לנסוע בעליה בדרך אספלט, שמדי פעם היו בה בורות. עברנו דרך כפר והגענו למעלה אחרי 30 דקות. נסענו בדרכי עפר לא רעות, ראינו אגם גדול ויפה ולאחר מכן המשכנו לנסוע והגענו לאגם קטן. היו עוד שיירים של קרח ושלג על ההרים מסביב והיה מדהים לראות כבשים, הרובצות על השלג בשמש ומתחממות. בסך הכל המראה הוא פראי ויפה והמראה הפנורמי של אגם ואן והעיר טטוואן מדהים ביופיו. ישנה גם אפשרות לעלות להר ולרדת ממנו ליד העיירה אהלאט (Ahlat). לפני הכניסה לעיירה יש שלט, המורה על מרחק של 30 ק"מ להר. כאן משך העליה ארוך יותר מאשר מטטוואן.
הערה: אנחנו חזרנו מהכנסייה באקדאמאר באותה דרך ולא המשכנו לואן, מאחר ורצינו לנסוע לאורך החוף הצפוני היפה של האגם. כמו כן אפשר לשכור מונית עם נהג, שיעלה איתכם להר בעלות של כ-40 $. לדעתי זה יקר. בכל מקרה, רצוי להצטייד מראש במידע לפני שעולים להר במלון או חברת נסיעות.
אנו המשכנו צפונה במטרה להגיע לעיר דואובייזיט (Doğubayazit) על כביש99- E. בסך הכל בגדה הצפונית של אגם ואן הכבישים היו בסדר, כולל השילוט. עברנו את העיר אהלאט והמשכנו לעיר אדילג`וואז (Adilcevaz), אשר בה חוף רחצה עם בית קפה, מסעדה ושירותים. מאד נעים לשבת, שתינו קפה שהיה טעים (לא תמיד מוצאים קפה, במזרח לרוב יש תה). המשכנו על כביש E-99 עד העיירה ארג`יס (Ercis) והמשכנו לנסוע לפי השילוט ואן -; דואובייזיט. הגענו למקום בו היה שילוט שהפנה שמאלה לארי ( Ağri ) וימינה לכיוון ואן (צפון מזרח), פנינו ימינה. יצאנו מהעיר והמשכנו לנסוע עד השילוט הבא לואן. נסענו דרומה וימינה ואז פנינו שמאלה לכיוון דואובייזיט (בכיוון צפון), עוד 102 ק"מ על כביש D-975, היה שם גם סימון לארי.
המשכנו לנסוע ועברנו את הכפר מורדיה (Muradiye). בהמשך הדרך הייתה ביקורת של הצבא ונתתי לחייל את הדרכון. הוא אמר ישראל והזכיר את רביבו, ששיחק בפנרבאחצ`ה ומיד שיחרר אותנו. המשכנו לנסוע, הדרך נעשתה יפה. מרחוק רכסי הרים מושלגים, עמקים מעובדים ונהר זורם, בהמשך ראינו מרחוק כבר את הר אררט.
הגענו לדואובייזיט. מצאנו את המשרד של מוסטפא מול הדואר, עלינו למעלה, אבל הוא היה בטרק על הר אררט. דיברנו עם השותף שלו ובדקנו אפשרות של טיול מודרך באזור. להלן תוכניות הטיולים: מאחר והיינו שני אנשים הציעו לנו תכנית של 4 - 5 שעות ברכב שלנו עם מדריך, בעלות של 31$. במידה וברכב שלהם העלות היא 45$ לאדם. במידה ויצטרפו אנשים נוספים המחיר יורד בהתאם. בבדיקת תוכנית הסיור התברר שמגיעים עד לגבול האיראני ובמקומות נוספים למרחקים של 3 - 5 -7 ק"מ מהגבול. אמרתי שאנחנו לא יכולים להתקרב כל כך. המדריך אמר שזאת תורכיה וזה בטוח והרבה ישראלים עושים את זה, אבל אנחנו לא הסכמנו לצאת לסיור זה, מאחר וזה נוגד את ההוראות של המשרד למלחמה בטרור.
ניסינו להתארגן ללינה במלון במרכז, אבל מה שבדקנו לא מצא חן בעיננו והשותף של מוסטפא הפנה אותנו למלון Sim-er, הנמצא במרחק 5 ק"מ מחוץ לעיר, על הכביש המוביל לכיוון הגבול האיראני. נסענו למלון, התארגנו ללינה בעלות של 60 לירות, כולל ארוחת בוקר. במלון תצפית טובה על הר אררט.
טלפון של המלון: 42 48 312 0472
פקס: 27 59 312 0472
צריך לבדוק באיזו שעה מגיעים מים חמים בבוקר.
טיפ בטיחותי: במידה ובכל זאת החלטתם לטייל במקומות האסורים, עשו זאת במאורגן ואל תיסעו למקומות אלה ברכבכם לבד. הגבול פרוץ והייתה משפחה שטעתה וכמעט חצתה את הגבול.
לתחילת הכתבה
אזור דואובייזיט
יום רביעי - 7 ביוני 2006 - אזור דואובייזיט - קארס
לאחר ארוחת הבוקר במלון צילמתי מהמרפסת את הר אררט, אבל השמש הפריעה. נסענו לארמון איסהק פאשה סאראי, הנמצא כ - 5 ק"מ מחוץ לעיר. מתוך העיר נוסעים על דרך עפר סבירה, יש שילוט. הגענו בשעה 07:30. היה עדיין סגור, לא נכנסנו, אלא צילמנו מבחוץ. מכאן ראינו גם את המסגדים, את המבצר לרגלי הארמון, הקמפינג והמסעדה של מוסטפא.
נסענו למעיינות החמים אשר בדיאדין (Diyadin). יוצאים מדואוביזיט לכיוון ארי. המרחק הוא כ- 60 ק"מ. נוסעים עד דיאדין בכביש טוב. נכנסים לדיאדין לפי השילוט (הכיוון דרום). נוסעים 7 ק"מ עד לכפר וחוצים אותו. יש מספר שלטים המסבירים כיצד לנסוע למעיינות החמים. בסוף הכפר יש בית ספר, הצבוע באדום, עוברים אותו וממשיכים לנסוע בדרך עפר מעט משובשת. עוברים ואדי עם מעט מים שנשים מכבסות בו שטיחים, ממשיכים בעליה עד שנתקלים בשלט "ז`נדרמיה", פונים לפי השלט ימינה (לכיוון מערב) ונוסעים כ - 400 מטרים עד השלט החום של המעיינות.
במעיינות יש גופרית ומים חמים ורואים כיצד המים יוצאים מתוך הסלעים הצבעוניים כמו ממטרות. במקום עצמו ישנם שני מבנים, אחד לגברים ואחד לנשים ובכל אחד מהם בריכה עם מים חמים וגופרית, שיכולה להכיל כ - 25 איש. במקום יש מסעדה וקפיטריה וכן מגרש חניה. משך הנסיעה לשם מדואוביזיט כשעה.
חזרנו לדואוביזיט, נכנסנו לעיר, אך לא לפי הסימון "מרכז", אלא בכביש הדו מסלולי ממערב לו. נסענו עד אשר היה שילוט לכיוון אגדיר (Igdir), המרוחקת כ-47 ק"מ. בדרך עצרתי שוב כדי לצלם את הר אררט, אשר נראה הרבה יותר טוב ממה שראיתי וצילמתי בבוקר. הגענו לאחר חצי שעה לאגדיר. המשכנו לנסוע לכיוון קארס (Kars). בדרך ראינו שני נשרים יפים, אבל לא הספקתי לצלם. בשלב מסוים הדרך הופכת הררית, אבל טובה הגענו לקארס לאחר 3 שעות, עם הפסקות.
הגענו למרכז. עצרנו ליד מלון Karbag, שם רצו 60 דולר לחדר זוגי, שלא היה משהו מיוחד. לא נכנסנו ונסענו למלון Sim-er, מלון 4 כוכבים, השייך לאותה רשת מלונות בה ישנו בדואוביזיט. בתחילה רצו 90$, אבל לאחר שהראינו את הקבלה של המלון בדואוביזיט על תשלום של 40$ הסכימו לקבל מאיתנו את אותו המחיר. החדר ברמה טובה והמלון ממוקם במרחק 10 דקות בהליכה מתונה ממרכז העיר.
יום חמישי - 8 ביוני 2006 - אני- יוסופלי -; ארזורום
לאחר ארוחת בוקר יצאנו צפונה ברחוב המרכזי Cad Faik Bey לכיוון אני (Ani), העיר הארמנית העזובה. נסענו עד לשילוט לעיר ארזורום (erzurum). כאן פנינו ימינה עד לשילוט בצבע חום המורה על אני. פנינו שמאלה (לכיוון מזרח), נסענו כ - 45 דקות עד אני, הכביש בסדר וגם מרחיבים אותו. הגענו בשעה 09:00, שילמנו 5 לירות לאדם והלכנו בשביל הפנימי השמאלי שמקיף את המקום ומגיע לכניסה. די פשוט לאתר את המקומות לפי הספר. המקום שווה ביקור, מספיק להקדיש לו שעה עד שעה וחצי.
חזרנו לכביש הראשי הנוסע לכיוון צפון (לא נכנסנו לקארס). שינינו תוכניות ואנו מתכוונים להגיע ליוסופלי (Yusufeli). נסענו לפי השילוט "Susuz", אבל לא הגענו לשם, כי הייתה פניה שמאלה לגולה (Gole) (בכיוון מערב). לא נכנסנו. עברנו את הכפר אקסאר (Aksar) נסענו מעט עד שהגענו לשילוט: ארטווין/אולור (Artvin/Olur). פנינו ימינה (בכיוון צפון) וליד השלט המראה כניסה לאולור פנינו מערבה לפי השילוט ארטווין/יוסופלי (Artvin/Yusufeli).
מכאן הגענו ליוסופלי לאחר 45 דקות ברוטו. הדרך הייתה מאד יפה ושווה לנסוע בה. שהינו בעיר כחצי שעה והתחלנו לנסוע לכיוון ארוזרום על כביש D-950. גם הדרך הזו יפה. עברנו את האגם והסכר היפה טורטום (Tortum), צילמתי והמשכנו לארזורום. הגענו לאחר כשעתיים ורבע ונכנסנו למלון Kral בעיר העתיקה, אליו הגענו באדיבותו של קצין משטרה, שהראה לנו את הדרך.
כתובת המלון:
טלפון: 00 234 60 442 90+
פקס: 74 64 234 442 90+
כתובת מייל:
[email protected]
[email protected]
עלות המלון - 45 לירות, כולל ארוחת בוקר בקומה שנייה. מקומה שלישית ומעלה המחיר הוא כבר 65 לירות. המלון בסדר גמור.
ירדנו לסיור בעיר באתרים היסטוריים ועתיקים באזור: כמו: יאקוטייה מדרססי, מוסטפה פאשה ג`אמי, המבצר ועוד. הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדת Güzelyurt הנמצאת בקרבת המלון (הכתובת מופיעה גם ב - Lonely planet). האוכל טעים ובמחיר סביר.
לתחילת הכתבה
סיבאס וחזרה הביתה
יום שישי - 9 ביוני 2006 - הדרך לסיבאס
בסביבות השעה 09:20 יצאנו לכיוון העיר סיבאס (Sivas). נסענו על כביש E-80, כאשר לפנינו נסיעה של כ- 485 ק"מ וזמן הנסיעה המשוער הוא כ - 6 שעות נטו. הייתי עייף ורציתי קפה ולכן עצרנו בתחנת דלק, שהיה בה אמנם מזנון, אך לא קפה ועובדי התחנה הזמינו אותנו לקפה מהמצרכים שלהם ולא רצו כסף. הדרך עצמה פחות מעניינת ויפה ממה שראינו אתמול, אבל רואים הרים עם חלקות שלג. את הכביש משפצים ומרחיבים בקטעים ארוכים.
לאחר שעברנו את ארזינג`ן (Erzincan) הגענו לעיירה רפהייה (Refahiye), שם הדרך לסיבאס, על כביש E-88, נחסמה כתוצאה מעבודות בכביש והשילוט לסיבאס הפנה אותנו לכביש E-80, המוליך לכיוון טוקאט (Tokat). הדבר כמובן האריך את הדרך. הנוף לאורך כביש זה יותר יפה ויש אגם ונהר. המשכנו עד העיירה סושהרי (Suşehri), ובה פנינו לפי השילוט לסיבאס שמאלה (לכיוון דרום), עד העיירה זארה (Zara), כ- 55 ק"מ . הדרך הררית ויפה, יש בה עליות וירידות ובמקום הגבוה חוצים פס של 2000 מטר.
לבסוף הגענו לסיבאס בסביבות השעה 17:00. נכנסנו לרחוב המרכזי, אטאטורק ג`אדסי. לאחר בדיקה של מספר מלונות נכנסנו למלון Çakir (צ`אקיר), בעלות של 35 לירות לחדר זוגי, כולל ארוחת בוקר. במלון יש מעלית (מלון זה מופיע גם במדריך) ולידו מסעדות, חנויות, בנק, טלפונים ציבוריים וספר מצוין אצלו הסתפרתי. בערב הלכנו לאכול במסעדה בשם Çimin (צ`ימין), המסעדה טובה והמחיר סביר.
יום שבת - 10 ביוני 2006 - הנסיעה לקאיסרי והחזרה הביתה
ביציאה מהחניה הפגוש שלי נפל. חיברנו אותו באופן מאולתר ונגשנו לתחנת דלק שם שאלתי היכן אפשר לחזק אותו. קצין משטרה שהיה במקום שלח איתנו שוטר תנועה ברכב משטרתי, שהוביל אותנו למוסך שבו חזקו לי את הפגוש ולא רצו לקבל כסף. אני מוכרח לציין, כי תמיד כאשר פנינו למשטרה ובעיקר אם היו במקום, הם עזרו בצורה יפה מאד.
נסענו לכיוון העיר קאיסרי, המרחק היה 190 ק"מ. כרגיל, הכביש היה מידי פעם בשיפוצים. הדרך היא לא משהו מיוחד. כ - 20 ק"מ צפונית לקאיסרי ראינו שלט חום, המפנה ימינה לאתר עתיק. הכוונה הייתה לקולטפה (או כפי שמופיע במפה - Güneşli) (בכיוון צפון). נסענו למקום בדרך גרועה, די קרוב לכביש הראשי וראינו עתיקות משני צידי הדרך. המקום היה נעול. בספר יש הסבר עליו. נכנסנו לקאיסרי על פי השלט "מרכז" וחנינו עם הרכב בסיבאס ג`אדסי, קרוב לאתרים של העיר העתיקה, בהם המבצר, המסגד הגדול אולו ג`אמי, הבזאר ועוד.
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון שדה התעופה. בדרך תדלקנו (וניסו לרמות אותנו), הגענו לשדה, החנינו את הרכב והלכתי לחפש את נציג חברת באדג`ט. הסתבר שאין להם נציגות בשדה כמו לחברת הרץ. פניתי למודיעין כדי לקבל עזרה, אך הפקידה לא ידעה מה לעשות. ניגשתי לקצין המשטרה בטרמינל והוא התקשר עבורי למשרד באדג`ט בקאיסרי. מהמשרד אמרו שאני צריך להחזיר את הרכב למקום בו קיבלתי אותו, כלומר באורגופ. הקצין התקשר לחברה באורגופ והם הודיעו לי שנציגם יגיע לשדה בסביבות 19:30 ויקבל את הרכב, וכך היה.
עשינו צ`ק אין, שלחנו את המזוודות לארץ, אבל טיסת הפנים איחרה והחמצנו את הקונקשן לארץ. המעבר באיסטנבול מהטרמינל הפנים ארצי לבין לאומי הוא ארוך ומסובך. אגב, כאשר פניתי לדייל במטוס כדי לדעת אם נספיק לטיסה, הוא אמר שהטיסה תחכה לנו ושדיילת קרקע תיקח אותנו אליה כאשר נגיע. כמובן שהטיסה לא חיכתה לנו וכנ"ל גם דיילת הקרקע. אז הלכנו בדרך הפתלתלה והארוכה לדלפק הטרנזיט של החברה התורכית, קיבלנו כרטיס עליה חדש לטיסה של הבוקר והפניה למלון בתוך שדה התעופה, כולל ארוחת בוקר, שהייתה עלובה.
לתחילת הכתבה
