הקדמה
עשינו את המסלול המעגלי מיוקארי קארבון (Yukari Kavrun) דרך אולגונלאר (Olgunlar) ופסגת הקצ`קר בטורקיה בתחילת אוגוסט 2006. סיפור הדרך כמעט ולא נותן הערכות זמנים מכיוון שהלכנו לאט מאוד (בירידות בעיקר). בצורה יוצאת דופן היה לנו מזג אויר מושלם, וראינו עננים וערפל רק מרחוק, לעומת אנשים שטיילו שבוע לפנינו וחטפו שלג וברד. מומלץ להיעזר בהערכות הזמנים של סיפורי דרך אחרים, ולזכור שמזג אויר גרוע יכול לשנות לחלוטין כל הערכת זמנים. אנחנו בילינו חמישה לילות בטרק, אפשר לעשות את הטרק גם בשלושה לילות (לאחד את היום הראשון והשני, והחמישי והשישי) בלי יותר מדי בעיה. קשה לנווט רק באמצעות מפות. המפות לא מפורטות מספיק (אפילו המפות הרוסיות), ולא עוזרות למצוא את השביל במקרה של בירבור. מצד שני, המפות מאוד חשובות כדי לקבל אינטואיציה לגבי כיוון ההליכה הכללי, תלילות העליות והירידות, המרחק אותו נעבור וכד`. ברוב הטרק, פרט לחלק קצר בין Nameless Lake לבין Kavrun Gecidi, השביל מסומן טוב מאוד ומלווה ברוג`ומים ברורים. אפשר למצוא עוד הרבה מאוד מסלולים באזור הטיול בספר Mountains of Turkey. סיפורי הדרך בספר לא מאוד מפורטים והספר עצמו מלפני יותר מ-10 שנים, אבל השטח לא השתנה בהרבה.
איידר - אולגונלאר
איידר (Ayder) הוא כפר קטן וחמוד, המשתרע לאורך כק"מ משני צידי רחוב אחד והיווה את נקודת המוצא לטיול שלנו. אפשר להתחיל את המסלול גם מ-Olgunlar (בצד המזרחי של הרכס, עוד פרטים בהמשך). הדולמוש ל-Ayder יוריד אתכם במרכז הכפר, ליד בית קפה אינטרנט ולא רחוק מהמרחצאות החמים והמסגד. יש כמה אכסניות ופנסיונים נמוך יותר, אבל מרבית הכפר ממשיך למעלה. בכפר יש מכולות שמוכרות אוכל וציוד כללי, אבל אין חנויות שמוכרות או משכירות ציוד טיולים. אפשר להשכיר אוהלים או שק"שים מחלק מהמלונות ובפרט מנדיר, בעל פנסיון בשם Kalderen (?) ממש בקצה הגבוה של Ayder (כחצי שעה הליכה ממרכז הכפר-; אפשר לזהות לפי השלט של Efes Pilsen). זהו גם הפנסיון הישראלי על כל המשתמע מכך. Ayder מתפרנסת בעיקר מתיירות פנים, ובסופי שבוע אפשר למצוא בה מאות טורקים אוכלים, רוקדים ומבלים. יש יחסית מעט תיירים לא ישראלים. רוב הטורקים לא יודעים אנגלית, אבל יש סיכוי שתיירים טורקים יידעו אנגלית ויוכלו לעזור לכם במקרה הצורך. נראה שאפשר להשכיר טרקטורונים ורכבים בעיר, לא ניסינו.
היום הראשון: Ayder-Yukari Kavrun-Kara Deniz Golu
דולמושים מתחילים לצאת מ-Ayder בדרך כלל בסביבות שמונה מאזור האינטרנט קפה (יוצאים כשמתמלאים, כמו כל דולמוש). הנסיעה אורכת כשעה אחת ועולה 5 לירות ועוד לירה למוצ`ילה. Kavrun קטן מAyder, ומאוכלס בעיקר באיכרים ובנופשים טורקים שלנים בבתי קיץ. לעיתים קרובות הכפר, כמו Ayder, נמצא בבוקר ואחר הצהריים תחת ערפל. ב-Kavrun מספר פנסיונים, מסעדות וחנויות אך כמובן שעדיף להצטייד ב-Ayder מבחינת מחיר ומבחר. השביל מתחיל קרוב מאוד למקום שבו הדולמוש יוריד אתכם. עולים לנחל קטן, לכיוון מזרח. יש מספר שבילים, אך מומלץ ללכת בגדה השמאלית (צפונית) של הנחל ככל שניתן. לאחר עליה קצרה תצאו מהכפר ותלכו בעליה מתונה מאוד לאורך הנחל. השביל ברור ומסומן היטב. לאחר כשעה, השביל מתפצל וממשיך ישר עם הנחל לעליה בדרדרת -; זה מה שאנחנו עשינו - או עוקף את הנחל משמאל (צפון) -; זה מה שרוב האנשים עושים. השביל הצפוני קל הרבה יותר ובו עוברות גם הפרדות, בעוד שלאורך הנחל תזכו לטיפוס בדרדרת ובבוץ, לא קשים במיוחד אבל גם לא תורמים באמת חוץ מסיכוי לראות חיות מבוהלות. בסיום העליה תגיעו למישור ובו לגונה קטנה ורדודה. חמש דקות דרומה תגיעו ל-Buyuk Deniz, וכדי להגיע ללגונה קטנה נוספת, Meterel Golu צריך להמשיך ולעלות בהר לכיוון דרום מזרח. ליד כל הלגונות יש הרבה מאוד מקום לאוהלים וכדאי להשקיע את הזמן בטיול בין הלגונות וסביבן. לכיוון צפון יש תצפית על Kara Deniz Golu שנמוכה בכ-100-200 מטר. ממזרח נמצאת שלולית קטנטנה ולצדה המשך השביל העולה לכיוון הפס, Caymakcur Gecidi.
השביל יורד בצורה תלולה לכיוון Kara Deniz Golu אך לא עובר דרכה. מי שרוצה להמשיך לכיוון הפס צריך חייב למלא מים בסיום הירידה, ומי שממשיך ל-Kara Deniz Golu יעלה לכיוון הפס (לא להתפתות לקצר דרך הדרדרת) ויפנה שמאלה (צפונה) לכיוון הלגונה ליד השלולית שראינו מלמעלה. משם יש שביל מתון וברור לכיוון הלגונה. יש משטחים טובים מאוד ל-5-10 אוהלים על שפת הלגונה, בצידה הצפוני, או צפונה (למטה) יותר, לאורך הנחל המנקז אותה. מכאן גם ממשיך השביל לכיוון Caymakcur Gecidi.
היום השני: Kara Deniz Golu-Caymakcur Gecidi-Olgunlar
העליה לפס מתונה אבל קצת ארוכה. מי שישן בKara Deniz Golu- צריך למלא מים מיד ביציאה לדרך כי אחר כך אין איפה. בראש הפס יש נוף יפהפה לכיוון הר Mezovit מדרום ועל כל הרכס. אנחנו ראינו בפס עדר קטן של צבאים מקומיים, אנשים אחרים ראו שם אפילו דובים! אם רוצים לראות את החיות כדאי להגיע כמה שיותר מוקדם בבוקר. הירידה מהפס פשוטה, עוברת דרך שלוגית ואחר כך דרך דרדרת. אחרי כחצי שעה-שעה תגיעו לכר דשא קטן שבו אפשר למלא מים ולעשות הפסקה איכותית. מכאן השביל פונה צפונה ויורד בצורה מאוד מתונה לכיוון העמק, כאשר הדרך מלאה בפרחים בכל הצבעים פרט לאדום. תוכלו למצוא פרגות כתומות, סחלבים ורודים, כרכומים צהובים, מנתורים ורודים, חרציות צהובות, כוכבנים לבנים, דרדרים כחולים ועוד פרחים רבים ויפים שלא מזכירים פרחים מהארץ. הירידה מסתיימת ליד נחל קטן. למי שהולך בכיוון ההפוך, לא תמיד קל לזהות את העליה לכיוון Caymakcur Gecidi, והנחל הקטן שחוצה את השביל הוא סימן לא רע. מכאן השביל יורד לאורך האפיק צפונה ואז מזרחה דרך Yayla כמעט נטושה כליל, עד שהוא מתחבר ל-Olgunlar תוך כשעה. מכיוון שהשביל משמש למעבר פרדות הוא כמעט תמיד מאוד ברור ונוח, אם אתם לא מוצאים שביל ממשי תעצרו להתאפס.
Olgunlar הוא כפר קטן הרבה יותר מ-Ayder ו-Kavrun. בקצה הדרומי, קרוב לנקודת הכניסה מהכיוון ממנו באנו יש חנות ומסעדה, ובקצה השני יש שלושה פנסיונים, שניים חדשים ואחד ישן. החדשים מעט יותר יקרים מהישן (15 לירות לבן אדם לעומת 10 לירות, נכון לאוגוסט 2006), בזול יותר תוכלו למצוא גם עכבישים, יתושים ומיני חרקים. כל הפנסיונים מאפשרים שימוש במטבח והם סך הכל מאוד אדיבים. אפשר להצטייד ב-Olgunlar בקצת ציוד, אבל לא לפתח ציפיות. לחם מגיע אחת לכמה ימים, אין בקבוקי מים גדולים, מעט מאוד גבינה, ירקות פירות וביצים וסוללות ששוכבות שם כמה שנים. יש בכפר חשמל, טלפון ואינטרנט, כשאנחנו היינו לא הייתה קליטה סלולרית. אפשר גם לישון באוהל בפאתי הכפר, וזה גם לדעתי המקום היחיד בטרק שבו מי שמאוד יתאמץ יצליח גם למצוא עצים למדורה. דולמושים מגיעים ויוצאים מהכפר בבוקר, אם אי אפשר ללכת ל-Yaylalar או לנסות ולתפוס טרמפ עם מטיילים אחרים.
היום השלישי: Olgunlar-Dilber Dozu (base camp)-Deniz Golu
מ- Olgunlar חוצים את הגשר לגדה השמאלית והולכים בשביל ברור לכיוון דרום מערב. בקצה העמק קל לראות (אם אין ערפל) את הרכס עליו נטפס ובמרכזו אוכף חום-אדום. זה נשמע מוזר בסיפור, אבל בשטח האוכף מאוד ברור. ככל שמתרחקים מהכפר מתרבים הפרחים ושיחי פטל אדום וטעים. כעבור יותר משעה תגיעו לכפר קטן, שאחריו השביל עובר לזמן קצר בדרדרת. לא להתפתות לחצות לגדה הימנית אלא למצוא את השביל הזה. השביל ממשיך לאורך האפיק ואחר כך מתחיל להתרחק ולעלות מעליו. לקראת ההגעה ל-Dilber Dozu (הידוע גם בתור ה-basecamp של פסגת הקצ`קר) השביל פונה בחדות שמאלה (דרומה), מקיף שלוחה קטנה ומגיע מיידית ל-Dilber Dozu (אותו לא תראו מהדרך). זהו משטח דשא רחב, יפה ויחסית נקי, מלא פרחים ונחלים. כשאנחנו היינו שם היו בו עשרות אוהלים של קבוצות מאורגנות ופרטיות. זו גם הנקודה האחרונה אליה מגיעות פרדות ומקום מצוין לנוח לפני העלייה. למי שלא מתכוון להמשיך במסלול המעגלי ולא רוצה להמשיך לעלות עם התיקים מומלץ לישון כאן ולמחרת לעלות ל-Deniz Golu ולפסגת הקצ`קר. אנחנו ראינו גם אנשים שהתחילו בבוקר מ-Dilber Dozu, עלו לפסגה, ירדו והלכו חזרה עד ל-Olgunlar עוד באותו היום. יכול להיות שהם גם קיבלו כומתה בסוף, אבל זה מאוד מאוד לא מומלץ.
במהלך העליה התלולה ל-Deniz Golu יש הרבה מקומות למלא מים, אבל מעט מקומות אם בכלל להקים אוהל. לאחר עליה תלולה במיוחד מגיעים למפתח, כשמולכם האוכף האדמדם. לא (!) עולים עליו אלא פונים ימינה, וכעבור עשרה מטרים שוב ימינה. הפניות מסומנות בצורה ברורה ברוג`ומים. מכאן השביל עולה בדרדרת במשך 45 דקות לכיוון Deniz Golu. השביל לא תמיד מסומן טוב, אבל הכיוון מאוד ברור, וקל להבחין ברוג`ומים שממוקמים בצורה אסטרטגית על סלעים גבוהים. באזור Deniz Golu יש מקום ליותר מעשרה אוהלים. על השפה המזרחית של האגם (ממנה תגיעו) יש מקום לכארבעה אוהלים, ובגבעה הקטנה מקומות לעוד כשישה אוהלים. למרות שמסביב לאוהלים שעל הגבעה נבנו מחסות לרוח, הרוח יכולה להיות מאוד חזקה בערב ובשעות מסוימות בלילה, ומומלץ לישון קרוב לשפת האגם. אפשר גם לישון ליד ברכה קטנטנה חמישים מטרים מזרחית לאגם, יש שם מקום לשני אוהלים. מקום שבדרך כלל נשאר פנוי הוא משטח דשא בגדה הצפונית של האגם, 10 דקות בהליכה נגד כיוון השעון על שפת האגם בשביל. אם הגעתם ל-Deniz Golu ולא נשארו מקומות טובים/לא נשארו מקומות בכלל, אפשר לחכות ולראות אם אנשים יורדים מהפסגה ומפרקים את האוהלים, לישון נמוך יותר באזור הברכה הקטנה (מוגן אבל פחות יפה וקצת רחוק מהמים) או להמשיך חצי שעה נוספת ל-Nameless Lake, דרך האוכף הקלאסי מדרום לאגם. ב-Nameless יש מקום להרבה אוהלים, וכשאנחנו ישנו שם (למחרת) היינו לבד לגמרי.
פיסגת הקצ'קר
היום הרביעי: Deniz Golu-Kackar Peak-Deniz Golu-Nameless lake
נתחיל בהערה - הטיפוס לפסגת הקצ`קר הוא בהחלט לא חובה, אלא יותר בגדר סימון "V". ההגעה לפסגה היא לא שיא הטיול ובטוח שלא הנקודה היפה ביותר אליה תגיעו בטרק. השביל עצמו לא נוח ועובר רובו בדרדרת. כמובן שיש הרגשת סיפוק בהגעה לפסגה, אבל אם תחליטו להשאר עוד יום ולהנות מהנוף המדהים והשקט שעל שפת Deniz Golu, תקראו ספר, תנוחו ואפילו תרהיבו עוז ותשחו באגם תהנו לא פחות ואפילו יותר. אנחנו התפצלנו ביום הזה -; דני עלה ונהנה מהנוף, נעה נחה ונהנתה מהשקט. אם מזג האויר לא מושלם, הטיפוס מיותר ואפילו מסוכן ושווה להצמד לקבוצה או מדריך מקומי. במזג אוויר טוב בדרך כלל קל לזהות את השביל לפסגה. עדיף לצאת כמה שיותר מוקדם, כיוון שמזג האוויר נוטה להיות טוב בבוקר וטוב פחות לקראת ערב. מומלץ לקחת כמה שפחות ציוד, אבל לא לחסוך על ציוד נגד גשם, גם אם מזג האוויר נראה בהיר ואידיאלי בתחילת הטיפוס. יש נקודות למילוי מים כל שעה-שעה וחצי, כך שלא צריך לסחוב יותר מדי מים.
העליה לפסגה מתחילה בשביל שעולה צפונה מהגדה המזרחית לכיוון אוכף ברור בדרך מסומנת ברוג`ומים, או לחלופין לאורך הנחל שיורד ללגונה מכיוון צפון. מי שעולה בדרך השניה צריך להקיף רבע לגונה לפני תחילת העליה. מהאוכף, מרחק 30-45 דקות הליכה, יש תצפית נפלאה לכיוון Deniz Golu (מכאן מצולמות מרבית התמונות של הלגונה. שווה להגיע עד הנה גם אם אתם מחליטים לא לעלות). מהאוכף אפשר לראות את הדרך לפסגה. חשוב מאוד לזהות משטח דשא קטנטן ומעליו נביעות מים (סלעים כהים) בקו שמחבר ביניכם לבין הפסגה. משטח הדשא קצת גבוה יותר מהפס. בגדול, הדרך יורדת מהפס עליו אתם ועולה בצורה מתונה למשטחי הדשא, ומשם עולה בדרדרת עד לפסגה. חדי עין/בעלי משקפות או מצלמות עם זום יוכלו לזהות דגל טורקי מתנפנף בפסגה. הרבה אנשים מתברברים בדרך, ולכן חיוני לדעת את הכיוון הכללי אליו אתם הולכים.
מהפס יורדים דרך שלוגיות ל-pond, ברכה קטנה שטובה למילוי מים. השביל פונה ימינה ולמעלה לדרדרת כהה. מימין תזהו את העמק שיורד לכיוון Olgunlar, ומשמאל קרחונים גדולים. אחרי הליכה קצרה צפונה בדרדרת עד לחיבור עם שלוחה של ההר עצמו בצבע גרניט חום, השביל פונה ימינה בחדות, יוצא מהדרדרת ומטפס על הסלע החום בצורה תלולה למעלה מספר מטרים, מסומן היטב ברוג`ומים. מכאן תקיפו מימין את השלוחה, כמעט בלי לעלות. חפשו את הרוג`ומים והעקבות (בפרט עקבות בשלג) כדי לא להתברבר. בכל מקרה, צריך לזכור שהכיוון הכללי כרגע הוא לכיוון כרי הדשא ולא למעלה. אחרי שעה-שעה וחצי מהפס תגיעו לדרדרת חומה של אבנים קטנות, שמעברן השני כר הדשא. זו נקודה מעולה למלא מים, לנוח ולאכול משהו. השביל פונה שמאלה ועולה בצורה מתונה ואז מתחיל לטפס בזיגזג למעלה בדרדרת מחליקה. ככל שמתקרבים לפסגה האבנים הופכות גדולות יותר והשביל ברור פחות, אבל בשלב זה אתם נמצאים כבר עשרות מטרים בודדים מהפסגה. העליה הסופית לפסגה מתבצעת מכיוון מערב, כך שתעלו באלכסון ימינה ולמעלה. לא כדאי לנסות ללכת על קו הרכס. מהפסגה אפשר להביט על המסלול שעשינו: Buyuk Golu, Kara Deniz Golu, Camkcur Gecidi, Olgunlar, Kilber Dozu, Deniz Golu. קשה לראות את המשך הדרך פרט ל-Nameless lake. את הפסים והלגונות האחרות בהן נעבור לא כל כך קל לזהות. כמו-כן אפשר לראות לגונות קטנות נוספות, רובן חסרות שם. רחוק לכיוון דרום מערב אפשר לראות את המשך רכס הקצ`קר עד ל-Vercenik. מהצד השני אפשר לראות את ההרים באזור Kargol. הירידה היא בדרך שבה באתם, ולוקחת בערך שעה פחות מהעליה, בהנחה שלא מתברברים.
השביל לכיוון Nameless Lake עולה מהגדה המזרחית דרך דרדרת סלעי גרניט לכיוון הפס בשביל מסומן ברוג`ומים. הירידה מהפס ל-Nameless Lake קלה והצד המערבי של האגם נוח מאוד לשינה. סיור באזור האגם יגלה ממערב את המשך השביל למחר לכיוון פס ברור עם שני רוג`ומים; מדרום אפיק נחל Daveli, ממזרח אפשר לעלות לרכס הנמוך שמעל ללגונה, שמוביל לאזור האוכף האדמדם (לא ממש מומלץ, אבל ראינו זוג הולנדים עם מפה טובה שהגיעו מה-basecamp וירדו משם), ומצפון הפס לכיוון Deniz Golu. באזור האגם הרבה מאוד צמחי בצל, שיכולים להוות תוספת טעימה לארוחת הערב.
ירידה עד קאברון
היום החמישי: Nameless Lake-Kavrun Gecidi-Derebasi Golu
היום מתחיל בירידה קצרה ומתונה על גדתו הצפונית של הנחל המנקז את Nameless Lake. ממש כשהנחל הקטן מתחיל לפנות שמאלה, לכיוון דרום, השביל עולה על הדרדרת לכיוון הפס. באופן כללי, עד ממש לפס עצמו, לא תמיד יהיה שביל ברור, אלא רוג`ומים, העליה לפס בדרדרת תלולה אך לא ארוכה. מהפס אפשר לראות את Nameless Lake ממזרח, נחל Devali מדרום ואת המשך השביל ממערב. מצפון הרכס הגבוה אותו נחצה בהמשך היום; היישר ממערב לנו שלוחה נמוכה שאותה נקיף, ומעבר לה שלוחה מכוסה בדשא שבערך באמצעה יש אזור ללא דשא. השביל לא מגיע לשלוחה זו, ואם אתם מוצאים את עצמכם מטפסים עליה/מקיפים אותה סימן שטעיתם בדרך. הפס, Kavrun Gecidi, איננו נראה מהפס שבו אנחנו נמצאים. הפס שבו אנו עומדים כעת הוא בערך באותו הגובה של הפס שבו נעבור. הירידה מהפס תלולה מאוד אך ברורה, ומחולקת לשלוש מדרגות. בסיום המדרגה השניה מגיעים למשטח דשא קטנטן שבו יש פיצול של השביל. אפשר להמשיך ללכת ישר, לרדת ולעלות על השלוחה ממול או לחלופין לרדת לדשא ולהקיף את השלוחה. כמות הרוג`ומים באזור זה קטנה ומי שמקיף את השלוחה (מה שעשינו) - יורד לדשא, הולך במישור/ירידה מתונה, חוצה נחל קטן וממשיך לרדת עד שמוצא רוג`ום שמסמן את הקפת השלוחה. אם לא מצאתם, אל תרדו נמוך לכיוון אפיק Devali אלא פשוט הקיפו את השלוחה. בצד השני יש מספר מרעולים (משעולי רועים) לכיוון צפון. הפס שאותו נעבור עדיין בלתי נראה, אבל אפשר לזהות את הכיוון שלו, לכיוון צפון מערב, במעלה הנחל שנמצא בחלק הצפוני של משטחי הדשא.
האזור עצמו יכול להיות בוצי ומלא ביובלים קטנים, אבל כולם מתחילים באותו האזור. יש לשים לב לא לעלות לפס גבוה מאוד שנמצא היישר לכיוון צפון. פס זה יוביל אתכם בדיוק מעל ל-Derebasi Golu, בעליה תלולה וירידה תלולה עוד יותר. המעבר בפס אפשרי, אבל רק במזג אוויר טוב, ולמטיילים הרפתקנים במיוחד (שוב, אותם הולנדים). גם אם לא מצאתם רוגו`מים שעולים לכיוון הפס תתחילו לטפס מעלה, יש סיכוי שתצאו מערפל שלעיתים מכסה את העמק. יש סלע שחור בולט ולידו חומת אבנים בגובה מטר שיחסית בולטים בשטח. אם הלכתם לאיבוד נסו לאתר אותם. אל תתפתו ללכת אחרי עקבות באדמה, הן כנראה לא של מטיילים אלא של פרות וכבשים שנהנות לאכול את העשב בעמק. השבילים (ויש כמה) במשטחי הדשא יובילו אתכם בסופו של דבר לכיוון הפס. ככל שמתקרבים לפס הרוג`ומים הופכים להיות צפופים יותר ויותר. העליה לא קשה, ובסופה מגיעים לפס, Kavrun Gecidi.
סימני זיהוי לפס (כשאתם חושבים שהגעתם אליו):
- הרוג`ום עצמו בנוי על "ח" גדולה מאבנים. אני לא יודע כמה זמן המבנה הזה יחזיק.
- מהפס רואים בכיוון צפון לגונה לא גדולה, עוד לפני הירידה לאפיק המרכזי של הנחל. זו איננה Derebasi Golu.
- לא רואים ישובים מהפס.
- מדרום, לא רואים את הפס שעברנו בבוקר.
- השביל לא יורד לשלוגיות שבאפיק הנחל.
מהפס עצמו השביל יורד כ-50 מטרים ואז מתייצב על קו גובה לאורך הרכס שממזרח לפס. אין לרדת עד לאפיק הנחל אלא לפנות ימינה (צפונה) עם השביל. תחילת השביל בדרדרת מסומנת ברוג`ומים, ואח"כ הוא הופך מאוד ברור, עם עליות וירידות קלות. השביל מסתיים באוכף רחב, שאותו בעצם היה אפשר לראות כבר מ-Kavrun Gecidi. בפס עצמו מקננים כמה בזים אדומים, וממערב לו בערך באותו הגובה לגונה קטנה. תחילת הירידה בקצה הצפוני של האוכף, והיא פשוטה וברורה, ומסתיימת כ-100 מטרים מהלגונה. מי שרוצה להמשיך עד ל-Kavrun ימשיך עם השביל לכיוון צפון. אנחנו ישנו על שפת הלגונה. אפשר לישון בצד הדרומי (קצת בוצי, אבל יש יותר נגישות למים זורמים) או בצד הצפון מזרחי. בכל מקרה אין שביל ללגונה (אנחנו לא מצאנו בכל אופן) וצריך לקפץ בין סלעים גדולים. הלגונה עצמה מאוד יפה ושקטה, אבל מוכת יתושים (זה המקום היחיד בו נתקלנו ביתושים לאורך כל הטרק).
היום השישי: Derebasi Golu-Yukari Kavrun
יום קצר מאוד. הירידה מהלגונה בעמק מתחילה בצד שמאל של הנחל: חוזרים מנקודת השינה לשביל אותו עזבנו, ויורדים בשביל שלעיתים מסומן ברוג`ומים ולעיתים ברור על הקרקע. לאחר כ-45 דקות השביל חוצה את הנחל. אין נקודת חציה מאוד ברורה, ואפשר למצוא כמה נקודות חציה, תלוי בגובה הנחל באותו הזמן. המעברים מסומנים ברוג`ומים. לאחר החציה ההליכה ממשיכה בשביל ובבוץ, חוצה כמה יובלים קטנים, וקרוב לכפר השבילים הופכים ברורים יותר. דולמושים יוצאים מ-Kavrun בתדירות גבוהה בסופי שבוע, ובשעות הצהריים ואחר הצהריים בימים רגילים.
