הקדמה
היתה זו בת דודתי אירית שהגיעה שוב לביקור בברצלונה בפעם השלישית ובטרם הגיעה ביקשה שאדאג לה לריגושים (אסתטיים!) חדשים, כאלה שטרם חוותה. נרתמתי למשימה- חיפשתי ומצאתי מקומות (שאף אני לא היכרתי) שנמצאים ממש קרוב לברצלונה, אחד מהם הוא קולוניה גואל (על השאר אספר בכתבות נפרדות). היה זה יום שמש סתווי, ועם תום השיעור שלי באוניברסיטה נפגשנו מצוידים במים ובמצלמה בכניסה לתחנת המטרו Espanya משם יוצאת הרכבת לקולוניה גואל . קולוניה גואל נמצאת בתחום השיפוט של הכפר סנטה קולומה דה סרביו. על מה שמצוי בקולוניה גואל אחראי הצמד שיצר כמה מיצירות המופת באדריכלות המודרניסטית הקטלאנית: האדריכל אנטוני גאודי והתעשיין אאוסאבי גואל, אחד מלקוחותיו העיקריים ונותן חסותו.
היסטוריה
בשנת 1890 יסד אאוסאבי גואל את מושבת הטקסטיל הזו שנושאת את שמו. הוא הונחה על-ידי דוקטרינה עסקית שהתפתחה באנגליה ודגלה בהעברת מרכזי הייצור מן העיר אל הכפר. בבסיס השיטה ניצבו שתי מטרות: לנצל את מקורות המים במקום בו הם נובעים להפקת אנרגיה ולהשיג אגב כך כוח עבודה קבוע וצייתני מבחינה חברתית, המרוחק ממאבקי איגודי העובדים שנפוצו בערים הגדולות.
בכוונתו של גואל היתה מטרה אחרונה זו בעלת משקל רב יותר מכל שיקול אחר. אחד ממפעליו, El Vapor Vell ששכן ברובע סאנטס סבל ממאבקי עובדים רבים כל-כך שכאשר הועבר הייצור לקולוניה רק מעטים מהם נשכרו לעבודה במקום. בניגוד לרוב המפעלים מסוג זה, מפעלו זה של גואל הונע למן ההתחלה בכוח הקיטור ולא נזקק מעולם לאנרגיית המים.
הבדל נוסף שייחד את בית החרושת של גואל לעומת יתר הקולוניות בקטלוניה, ותאם את האינטרסים של הבעלים ליצור סביבה יצרנית שלווה, הוא שהקולוניה כללה שני אזורים נפרדים לחלוטין: מערכת הייצור ומכלול המגורים. תחילה הוקם המפעל, בשנת 1890. פראן אלזינה פארייאדה (Ferran Alsina Parellada) (1861-1909), שותפו של גואל שמונה כמנהלו, הירבה לנסוע ברחבי אירופה והתוודע אל צורת החיים של פועלי החרושת ביבשת. היה זה הוא שהניח את היסודות לאידאולוגיה שאיפשרה את הקמת הקולוניה.
פרויקט הקמת בנייני המגורים והמבנים הציבוריים בכפר הוזמן במשרד האדריכלים של אנטוני גאודי בו עבדו יחד עם הארכיטקט שני שותפיו הבכירים, פרנסס ברנגר וז`ואן רוביו. קשה לייחס למי מהם את האחריות הבלעדית לפרויקט או לכל אחד מחלקיו כיוון שעל-פי-רוב עבדו במשותף. בתוצאה שהתקבלה, ניכר הסגנון המודרניסטי בשלל מבנים, הן התעשיתיים והן האזרחיים או הדתיים.
המושבה, נבנתה תחילה כרשת רחובות סביב הכיכר המרכזית, שנשאה את שמו של ז`ואן גואל, אביו של הבעלים המייסד. בשלב שני הוקם החלק הממוקם בין הקריפטה וכיכר אנסלם קלאווה (Plaza Anselm Clavé). המכלול תיפקד ככפר קטן, בו מילא מנהל המפעל את התפקידים הציבוריים. בין בתי המגורים של העובדים ומשפחותיהם, הוקמו הבניינים ששיכנו את שירותי הרווחה (מרפאה ובית מרקחת), מסחריים (חנות המפעל), בידוריים (ספרייה, מרכז תרבות, תיאטרון), דתיים (כנסייה ומרכז קהילתי סנט ליואיס) וחינוכיים (בית-ספר ובית המורה). קיומם של שירותים אלה היווה שיפור באיכות החיים של הפועלים והם התקבלו תמורת כניעה לפיקוח הדוק מצד הבעלים. במושבה עבדו, חיו, למדו, בילו את שעות הפנאי, הולידו ילדים ונפטרו. המערכת תיפקדה כמנגנון משומן היטב. בין 1890, שנת הקמת הקולוניה, והשנים שקדמו למלחמת האזרחים, אין עדויות לסכסוכי עבודה כלשהם שהתגלעו בין ההנהלה לעובדים. יתר על כן, כאשר בשנת 1934 סבלה החברה קשיים כלכליים נאותו העובדים לקבל על עצמם את הצעדים שננקטו כדי להבטיח את המשך פעילותה.
עם תום מלחמת האזרחים, תקופה בה הפכה הקולוניה לקולקטיב המשיכה משפחת גואל להיות הבעלים עד שנת 1945, בה נמכרה המושבה למשפחת ברטראנד סרה (Bertrand Serra). פעילות הטקסטיל המשיכה להתפתח עד שנת 1973, עד אשר החרפת המשבר הכללי בענף אילץ את הבעלים לסגור סופית את המפעל. שטח המפעל נותר עדיין בבעלות פרטית, והחל בשנת 1988, נטלה עיריית סנטה קולומה דה סרביו את האחריות לבניינים הקהילתיים של הקולוניה. בשנת 1990 הוכרז האתר כנכס תרבותי בעל עניין.
בשנת 1898 שמונה שנים לאחר ייסוד הקולוניה, הזמין אאוסאבי גואל אצל אנטוני גאודי הקמתה של כנסייה חדשה, כיוון שזו שהיתה בשימוש עד אותו זמן - קפלת בית החווה של Can Soler de la Torre - היתה צרה מלהכיל את כל חברי הקהילה. חלפו עשר שנים מקבלת ההזמנה ועד הנחת אבן הפינה לפרויקט ענק זה שמעולם לא זכה להגיע לסיומו. זמן ניכר נדרש לגאודי בכדי לעצב את יצירתו המקורית והמפתיעה ביותר, בה מתרכזים מיטב הפתרונות החדשניים ביותר שביקש להוציא אל הפועל, יחד עם הצגת כל עולמו הקונספטואלי והסימבולי העשיר בו מתנהל דיאלוג קבוע בין הצורות, החומרים והצבעים.
לתחילת הכתבה
הביקור במקום
הביקור במקום מרגש. כמעט אמרתי מפעים. בסיור עלה לפתע בזכרוני שירה המקסים של לאה גולדברג אחד מאותם אלה שהוכרחתי ללמוד בעל-פה בתיכון.
"זמני חרוט בשירי
כשנות העץ בעיגוליו
כשנות חיי בקמטי מצחי.
אין לי מילים קשות -
שסתומי הזיה.
תמונותי
שקופות כחלונות בכנסיה,
מבעדן
אפשר לראות
איך משתנה האור שבשמים
ואיך נופלות
כציפורים מתות
אהבותי."
בין החידושים שביקש גאודי ליישם בבניית הכנסייה נכללה גם טכניקה חדשנית שחסכה ממנו חישובים מתמטיים מורכבים לתכנון המבנים וצורותיהם. בעזרת חוטים ושקים קטנים ששימשו כמשקולות, בנה מק"ט תלת מימדי עתיר חבלים. המשקולות ביטאו, באופן יחסי, את הלחצים והעומסים בהם אמורים היו העמודים והקשתות לתמוך. הצורות שהתהוו בחבלים כתוצאה מן המשקלות היו אלה שאמורים היו לקבל העמודים והקשתות רק במהופך. כלומר, המק"ט שיקף במהופך את המבנה העתידי. הוא היה כמעין תמונת תשליל שלו.
שיטת החישוב החדשה איפשרה להתקרב לגבולות שנחשבו בעיני גאודי לתמצית היצירה האדריכלית, כיוון שיכול היה לתכנן בניין תוך ציות לאמות מידה פונקציונליות ביותר ולהשיג צורות טבעיות שעמדו בדרישות העומס. מכל הפרויקט הגיעה רק הקריפטה לכלל מימוש - ללא הגימורים - גרם המדרגות שאמור היה להוביל לכנסיה שלמעלה ומה שאמור היה להיות דלת הכניסה. גאודי יצר בניין שהשתלב היטב בסביבתו הטבעית. הוא נבחר להיבנות בתוך חורש אורנים בקצה המושבה. משחק הצורות העקלתניות מציית לעיקרון זה, כאשר החומרים שנבחרו כגון: אבן הבזלת, לבני החימר הצרובות, אריחי הקרמיקה והאבן מחמיאים לו.
קומת הקריפטה בעלת אופי אליפטי לא אחיד. מול שער הכניסה נבנתה המרפסת וגרם המדרגות שאמורות היו להוביל לקומות שממעל. קשתות האכסדרה, נבנו בהתאם לשיטת הקשת הקטלאנית וכן הקמרונות בקירות החיצוניים מייצגים פתרונות חדשניים נוספים- נוסחאות בהן השתמש גאודי: צורת הפאראבולוידה ההיפרבולית, המראה את המורכבות הגיאומטרית אליה הגיע האדריכל. צדם החיצוני של החלונות, המחופה שברי אריחי קרמיקה, מציע דוגמה לעושר ולמורכבות האיקונוגרפית הנפרשת ביצירתו של גאודי: בראש החלונות מופיעה המונוגרמה (ראשי תיבות של שם)של הצלוב ומשני הצדדים מופיעות האותיות האפוקליפטיות אלפא ואומגה. פנים הקריפטה מאורגן בארבעה חללים אורכיים המופרדים בארבעה עמודי בזלת מרכזיים, העמודים, בעלי פשטות כפרית כמעט, משופעים במקצת כדי לתמוך בעומסים שיושמו עליהם. סביב המזבח ניתן להבחין במעין רציף עילי המקיף אותו.
בתיקרה אין קשתות. העמודים נוצרים בהם את המתחים כמכלול אחד של צלעות וקשתות מלבנים שעליהן יוצב מסד הקומה שממעל. משמאל למזבח הראשי, יש מדרגות גישה לחדר כלי הקודש ולרחבת המקהלה, הממוקמת מאחורי המזבח שנבנה על ידי ז`וזפ מריה ז`וז`ול. פנים הקריפטה הוא ים סמלי המשלב את ייצוגי הנצרות הפרימטיבית עם סימנים נסתרים שמקורם בחזון אחרית הימים. אפילו ספסלי הישיבה עוצבו על-ידי גאודי. למרות שהרוב הם העתקים, עדיין השתמרו כמה מספסלי המקור. עבור גאודי היוותה הקריפטה בקולוניה גואל כמעין מעבדת נסיונות בה ניסה רבים מן הפתרונות שמאוחר יותר יישם בכנסיית `הסגרדה פמיליה` בברצלונה. אף על פי כן, מסיבות לא ברורות, בשנת 1915נפסקו העבודות. בשנת 1918 נפטר פטרונו רב החסד של גאודי, אאוסאבי גואל, והפרויקט שבק חיים לכל חי.
מידע כללי
איך מגיעים:
ניתן להגיע לכפר עם רכבת הפרוקריל של הגנרליטט של קטלוניה היוצאת מפלאסה אספנייה, נוסעים עד תחנה קולונייה גואל.
יוצאים בתחנה לאחר נסיעה של כ 25 דקות. חוצים את הכביש ופוסעים לעבר הכפר. ניתן להגיע משני כוונים אל מרכז העיירה ומרכז המבקרים. האחת: חציית הכביש ופניה ימינה, והשנייה: פנייה שמאלה וצעידה בעקבות ציור טביעות כפות הרגליים הכחולות המובילות מהתחנה שמאלה. אנחנו בחרנו את העלייה ימינה.
כדאי להתחיל בביקור במרכז המבקרים בו ניתן לקבל מידע על העיירה, לצפות בתערוכה על הכפר ולקנות כרטיסים לסיור בכנסייה.
שעות פתיחה:
מרכז המבקרים פתוח לקהל:
בין ה-27 לאוקוטובר ל- 28 במרס משעה 09:00 ועד 15:00
בין ה-1 באפריל ועד ה- 26 באוקטובר בימי חול משעה 09:00 עד 19:00 ובחגים וימי ראשון בין השעות 09:00 עד 15:00.
ביקורים בכנסיה:
בין ה-27 לאוקוטובר ל- 28 במרס משעה 10:00 ועד 15:00
בין ה-1 באפריל ועד ה- 26 באוקטובר בימי חול משעה 10:00 עד 14:00 ומשעה 15:00 עד 19:00 ובחגים וימי ראשון בין השעות 10:00עד 14:00.
לאחר ביקור במרכז המבקרים כדאי לקחת את המפה המחולקת שם ולטייל בין בתי הכפר שנבנו על ידי ארכיטקטים שונים ושמשו את העובדים, המנהלה וכמבני הציבור בעיירה סביב המפעל. אנחנו גם ישבנו באחת הככרות לאכול ארוחת צהריים בטרם נמשיך לטייל בעיירה.
לתחילת הכתבה
