צפון תאילנד על קצה המזלג

יצאנו לצ`אנג מאי ברכבת לילה, במצברים מלאים, מצפים לריגושים חדשים. Taton יושבת על נהר Mae Kok קילומטרים ספורים מגבול בורמה. זוהי נקודת ההתחלה ל``זולה הגדולה``. שוכרים רפסודת במבוק ויורדים במורד הזרם, חולפים כפרים של שבטי הרים מתויירים ומסיימים בעיר צ`אנגר.
משפחת שפירא
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: צפון תאילנד על קצה המזלג
© איתמר ברק

לילה בצ'אנג מאי

ההחלטה לצאת ללאוס מותירה אותנו עם אילוצי זמן קשים ואנחנו יודעים שלא נוכל לשהות בדרך כפי שהיינו רוצים. החלטנו לעשות את המסלול המרכזי, כניסה מהוקסאי שבצפון, הפלגה על נהר המקונג ללואנג פארבאנג, ירידה לואן ויאנג וביקור במערות הקארסט וחזרה לתאילנד דרך גשר הידידות שליד ואנטיין הבירה.

בשל אילוצי זמן ויתרנו מראש על מישור הכדים, על הכפרים בצפון על גבול סין ועל אזור ארבעת אלפים האיים בדרום. ניתן לעשות את המסלול גם בכיוון ההפוך אך בשל השמועות על המצב המעורער בלאוס החלטנו לעלות לצפון תאילנד תחילה ולברר את המצב ממקור ראשון, מפי המטיילים היוצאים מלאוס. במידה ויש ממש בדברים נחצה את הגבול רק לטובת חידוש הויזה לתאילנד ונחזור לצפון תאילנד הראויה אף היא לטיול הגון.

 ימי חג עתה לכבוד יום ההולדת של המלך ואנו ממתינים לויזה מעל לשבוע. יצאנו לצ`אנג מאי ברכבת לילה, במצברים מלאים, מצפים לריגושים חדשים. תודה לנספח הצבאי בבנגקוק, ליהודה ומריאן שושני ולבנותיהם שחף ודקל, על הימים הנפלאים ביחד. מחר בצהרים כבר נהייה בצ`אנג מאי, בירת הצפון.

 שוב על תרמילים. Thana G.H. בצ`אנג מאי קיבל את פנינו באווירה ידידותית. המקום קנה לו שם טוב בקרב המטייל הישראלי ובצדק. הצעות לטיולי ג`יפים וטרקים הוצעו לנו מיד ולמרות שאין אנו מאוהבים בחבילות טיול, כמעט ולא עמדנו בפיתוי. חולפים על פני אטרקציות, שבטים וכפרים נפלאים, מתויירים ככל שיהיו.

לתחילת הכתבה

שיט ל-לאוס

אנחנו בדרכנו ללאוס. מדהים כמה קשה גם למי שמטייל זה כמה חודשים להאט את הקצב ולצמצם מקומות אבל לטעמנו זוהי הדרך, לאט ופחות זה יותר. מכל מקום, אנחנו מוותרים על הצפון וצ`אנג מאי תיזכר כערב אחד נחמד בשוק הלילה העמוס שבה ובעשרות הכמרים על גלימותיהם הכתומות היוצאים בבוקר לאיסוף האוכל היומי שעה שאנו עושים את דרכנו לאוטובוס המקומי ומשם לכפר Taton מרחק שלוש שעות נסיעה. שם התארחנו ב- River Side G.H.. המקום חדש, בן שנה, מנוהל ע"י אח ואחות ויושב על נחלת המשפחה ממש על עיקול הנהר. החדרים והגן מתוחזקים להפליא ונוף הנהר נהדר. האח, Kasem, מארגן שייט בנהר והצעתו היתה הוגנת ביותר. האחות, Mai , אחראית על האירוח ומקסימה. אין צורך להוסיף שאנחנו ממליצים בחום.

Taton יושבת על נהר Mae Kok קילומטרים ספורים מגבול בורמה. למעט טרקים לשבטי ההרים שעל גבול בורמה, זוהי נקודת ההתחלה ל"זולה הגדולה". שוכרים רפסודת במבוק ויורדים במורד הזרם, חולפים כפרים של שבטי הרים מתויירים ומסיימים בעיר צ`אנג ראי. ניתן לעשות את הדרך בשלוש וחצי שעות בסירת Long Tail , סירה ארוכה ומהירה המצוידת במנוע רעשני וחזק, או במשך יומיים שלושה ברפסודת הבמבוק. שייט מהיר עולה 200 באט לאדם, מינימום ארבעה אנשים, ואילו שייט ברפסודה עולה כ- 1500 באט לאדם כולל אוכל ולינה בבקתה על החוף או על הרפסודה וטיול פילים.

שבעים מרכיבה על פילים אנו מוותרים על הסיבוב ומקצצים במחיר. גם את ההפלגה אנו מקצצים ליומיים ואת חלקה האחרון והאיטי במיוחד לקראת צ`אנג מאי נשלים ברכב. מינימום ארבעה אנשים ומקסימום שישה על רפסודה לא כולל את שני הנווטים המקומיים המנווטים את הרפסודה ומבשלים עבורנו. אשה אנגליה מבוגרת (65), עם מגבלת הליכה קשה ומצויידת במקל, ביקשה להצטרף אלינו. משפחה על רפסודה וסבתא.

מו, קוראים לה, לסבתא בת ה-65 מוגבלת התנועה שהצטרפה אלינו. מתנייעת לבדה באוטובוסים מקומיים ממש כמונו, רגע לפני שהיא טסה לבורמה ומשם להודו. היא ומקל ההליכה שלה. אף פעם לא מאוחר מדי לממש חלומות. בהודו פגשנו זוג הורים שהגיעו בעקבות שני בניהם המטיילים בנפרד במזרח. "איך תופסים ריקשה?" שאלו את הבנים לפני צאתם לדרך. אל תדאגו, היא כבר תתפוס אתכם, קיבלו בתשובה.אולי התיאור הציורי הזה יכול להעביר את המסר ששק הפחדים שאנחנו נושאים מדומה הוא בלבד ויתרוקן מאליו בטלטולי הדרך.

בתשע בבוקר יצאנו לדרך במורד הזרם. "הקל ברפטינג על נהר המקוק". מסביב שיחי במבוק ועצי בננות, אנחנו והסבתא האנגליה. הגבהנו את התיקים והציוד למושב נוח עבורה, ושכבנו על מחצלות ה"זולה" השטה שלנו. עדי קוראת את "מנהרת הזמן" ומאי את "סוד הגן הנעלם" ואינני יודע מה מתאים יותר ככותרת לאווירה הזו. אורית בעיניים עצומות ודויד גרוסמן עם "ילדים זיג זג" ממתין לי לסיום שורות אלו. הסבתא האנגליה מעשנת סיגר בורמזי שהעביר לה "בונג", הנווט האחורי בעוד "קיד" הנווט הקדמי שר לו שיר נהרות. זו היא הזולה שלנו על צוותה ליומיים הבאים.

הנהר מתפתל והבודהה הענק היושב מעל Taton, משקיף עלינו שעה ארוכה פעם מימין ופעם משמאל. סירות Long Tail בודדות חלפו אותנו במהלך היום ואנו חלפנו על פני מקומיים ספורים, אך גם אלו הלכו והתמעטו שעה שהנוף המישורי של העמק החל מתרומם והצמחייה נעשתה סבוכה יותר ומשופעת עצים. פה ושם מופיעים ונעלמים כפרים קטנים, בקתות על קלונסאות. לעיתים הם מוסתרים כל כך טוב, שרק ה"שיחה" שמנהל בונג, הנווט האחורי, עם החזירים בכפר מסגירה את מיקומו.

הבנות עברו לדייג עם בקבוק מים מינרליים, אנחנו קראנו קצת ובעיקר עשינו "כלום" כזה. עומק הנהר משתנה בין שלושה מטר לרדוד מאוד והנווטים שלנו חולפים בין אשדות קטנים מזריקים טיפת אנדרנלין. עם אור אחרון הגענו לכפר קטן השייך לשבט ה-Lahu, טיבטים במקורם. ארבעה בתי עץ קטנים, החמישי שימש אותנו. ניתן לישון על גבי הרפסודה או בבקתה על רצפת עץ. התנאים מינימליים, מחצלת ושמיכות.

ביום השני השכמנו מוקדם, "ערפילים כיסו את הנהר", ויצאנו לדרך. הסבתא האנגליה שלנו בת ה-65 סוחבת רגל ומשתעלת עמוקות אך אין לה מתחרים בעישון סיגרים בורמזיים ושתיית וויסקי מאורז שבמידת הצורך יכול לשמש כתחליף לדלק מטוסים. עצרנו לטבילה הגונה במעיינות חמים, והשלמנו בארוחת צהרים בסירה. בחלקה האחורי של רפסודת הבמבוק הקטנה ממוקם ה"מטבח". כלי גחלים קטן, סיר ומחבת.

אנו מפליגים לתחנה הבאה, תחנת הפילים. כן, הכל פה ממוסחר, נקי ומטופח אבל נחמד להפליא. צלחת הלווין היא הסממן הבולט בכפרי השבטים, אך החוויה בהחלט כדאית. על הפילים ויתרנו. קבוצה מאורגנת של ישראלים החרידה את הג`ונגל, ישובה על פילים. "מוישה, אם אני עליתי על הפיל גם אתה תעלה". ..

 התישבנו בתא המטען הפתוח של טנדר ונסענו לצ`אנג ראי מרחק חצי שעה נסיעה. ניתן להמשיך בנהר עד צ`אנג ראי מרחק שייט בן ארבע עד חמש שעות נוספות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על צ'אנג מאי