עפתי לתרמילאים

"גברת הביצה" מצ'אנג מאי

אחד הסיפורים המוזרים שתשמעו, עטוף שדים ולחשים, מסמרים ודרקונים, קללות וביצים - והמחברת מבטיחה שהכל אמת! הצצה נדירה לפן תרבותי של תאילנד שאליו המבקר הממוצע לא נחשף.
נטעלי אדמון
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: "גברת הביצה" מצ'אנג מאי
© איתמר ברק

"גברת הביצה" מצ'אנג מאי

הגברת מאלולי פאנסוי (Malulee Phansoi), או כפי שנודעה בפינו בכינויה "גברת הביצה" (The Egg Lady), אינה כלולה ברשימת האתרים המומלצים לביקור של אף מדריך טיולים לצפון תאילנד. למעשה, סביר להניח כי המבקר הממוצע באזור - זר ומקומי כאחד - לא ייתקל בשום עדות לקיומה בין שלל מודעות הפרסומת לקורסי בישול, מרכזי עיסוי ושרותים רוחניים כאלו או אחרים. שמה של "גברת הביצה" עובר, כנראה, מפה לאוזן. לאוזניי הוא הגיע דרך המאסטר התאי עימו למדתי מסאז` תאילנדי בכפר בפרברי צ`אנג מאי - העיר המתויירת ביותר בצפון תאילנד. משך כל תקופת לימודיי בביתו, היה שמה עולה לעיתים כאישה שביכולתה להוציא כישופי מאגיה שחורה שהוטלו על אנשים.

על פי האמונה, מדובר לאו דווקא באקט של הטלת "עין הרע" על אותו אדם שלבסוף יגיע אל "גברת הביצה". לדוגמה, אם הוטל כישוף לכיוונו של אחר, אולם אתרע מזלך ובמקרה חצית את מסלול אותה "אנרכיה שלילית", היא תפגע גם בך. במקרה אחר, המטיל את הכישוף נוקב בשמו של האדם אליו הוא מכוון, אולם אם אותו אדם "מוגן" בצורה זו או אחרת בפני מאגיה שחורה, האנרגיה תפנה אל אדם בעל שם זהה, או לחילופין אל "גוף" אחר. הלקוח מגיע אל "גברת הביצה" עם 2 ביצי ברווז שרכש לפני כן. אם בגופו אכן קיים אותו כישוף, אותו כוח שלילי, כשתשבור הגברת את הביצים (אל מול עיניו), בנוסף לחלמון הצהוב יימצאו בתוכן "הפתעות" נוספות: מסמרים, תולעים - כל אחד והכישוף שלו....

 באופן טבעי התעוררה הסקרנות, ולבסוף גם נמצאה ההזדמנות. וכך בבוקר שבת יפה וקיצי של סוף אוקטובר, יצאנו לדרך - חבורה בינלאומית, רובנו תלמידי אותו מאסטר למסאז` וכמה "קורבנות" נוספים שצרפנו לנסיעה. היינו ז`רום הצרפתי, רות הבלגית, פרנסואז ההולנדית ואמה שהגיעה לתאילנד לבקרה, נרסיס מספרד, קריסטי, מאט וטאי האמריקאים, אנאן - חברתו התאית של טאי (שגם תשמש לנו כמתורגמנית) - ואפרת ואנוכי.

 ביתה של "גברת הביצה" נמצא על הכביש המהיר מצ`אנג מאי אל לאמפאנג. הנוף לצידי הדרך ירוק ומקסים - נוף טרופי טיפוסי, אם כי בקטעים מסויימים, כשהדרך עולה מעט ומתפתלת בין גבעות, היא מזכירה את הדרך לירושלים, כפי שמציינת אפרת. בדרך אנו עוצרים בשוק מקומי קטן על מנת לקנות ביצי ברווז וכן פרחי לוטוס ופירות, המוגשים כמנחה על פי המנהג הבודהיסטי.

איכשהו אנו מצליחים לפספס את הבית וחוזרים על עקבותינו, עד שלבסוף אנו עוצרים בתחנת משטרה כפרית ומתקשרים אל מאלולי. היא שולחת מישהי להוביל אותנו אל ביתה, ובזמן שאנו ממתינים לבואה, מתקבצים בקרבתנו השוטרים הסקרנים והמשועשעים - כנראה שלא בכל יום עוצר אצלם רכב פיקאפ עם 10 פאלאנגים (הכינוי התאי לזרים לבנים) מצחקקים. כשהם שומעים לאן מועדות פנינו הם מביעים דאגתם ואנאן מזדרזת לתרגם: "הם מזהירים שלא נשלם הרבה כסף - היו מקרים של זרים שהלכו לכל מיני מקומות כאלה, שהתבררו כרמאים וסחטנים". גם אנאן עצמה חשדנית לא מעט לגבי כל העסק, אבל אנו מבטיחים כי את "גברת הביצה" אנו מכירים ואף יודעים מהו הסכום שעלינו לשלם.

 ביתה של "גברת הביצה" ממוקם ממש על הכביש המהיר. בית פשוט, שחזיתו מקושטת גילופי עץ בסגנון מקומי ובקדמתו דוכן אטריות וכמה שולחנות אוכל - מראה שכיח ביותר בצפון תאילנד. אנו חולצים נעליים, כנהוג בכניסה לבית תאי, ונכנסים. החדר הקדמי מכיל חנות קטנה, שולחנות וכסאות. אשה מבוגרת מביאה קערות פלסטיק אליפטיות. בכל קערה היא שמה שתיים מהביצים שהבאנו, פרחים קטנים ושבעה נרות כתומים. כל אחד מתבקש לכתוב על פתק את פרטיו: שם, גיל, תאריך לידה וכתובת, ולשים בקערה בצרוף סכום הכסף: 70 באט (1.75$).

לחלקנו אין את הסכום המדוייק ולאחר כמה דקות של בלבול אנו שמים שטר של 100 באט. אנחנו צועדים בעקבות שתי הנשים המחזיקות בקערות, ונכנסים לחדר הבא - חדר פשוט בצורת L, עם רצפת עץ כהה, על הקירות כמה קישוטים ילדותיים ותמונות של משפחת המלוכה התאית. אנו מתיישבים במרחק מול מזבח בודהיסטי קטן טיפוסי, שעליו תמונות נזירים בודהיסטים ולמרגלותיו מונחים הפרות והפרחים שהבאנו

מאלולי מתחילה להתכונן: על בגדיה היא לובשת חולצת ג`ינס כחולה כהה, חצאית תאית מסורתית משובצת, ולבסוף קושרת חגורת בד משובצת למותניה. במראה החיצוני היא אישה תאית ממוצעת לחלוטין, אולי בשנות ה-40 לחייה, נמוכת קומה, עם שער שחור קצר, פנים שחומות מעט וחיוך ידידותי שאני מוצאת בו אף שמץ של מעין מבוכה.

 לפי הסיפור ששמענו, מאלולי היתה נוצריה עד אשר יום אחד התגלגלה אל גופה רוחו של שאמאן משבטי ההרים וכך קיבלה את כוחותיה. "אני מעדיפה למכור מרק אטריות בדוכן שלי" מתוודה באזנינו, "אבל אני עושה גם את זה (גרוש מאגיה שחורה) כי אני חייבת. זו חובתי לעזור לאנשים כך". לאלו מאיתנו שהניחו בקערות יותר הסכום הדרוש, היא מבטיחה כי 70 באט מכל קערה היא תורמת לאחרים ורק ; את השאר היא משאירה לעצמה. לפני שאנו מתחילים, אני מבקשת מאנאן לשאול את מאלולי אם אפשר לצלם. "כן", עונה הגברת, "אך רק כשאני דופקת על הרצפה שלוש פעמים. בכל זמן אחר, המצלמה תתפוצץ". אפילו אם אתם לא מאמינים, נראה אתכם לוקחים צ`אנס...

לתחילת הכתבה

טקס הכישוף

הטקס מתחיל. "גברת הביצה" יושבת משמאל למזבח. היא מדליקה מקלות קטורת, מחזיקה אותם ומתפללת כשפניה אל המזבח. לאחר מכן פונה אל הקיר, גבה אלינו, כורעת ומתפללת. בשלב מסויים היא מושיטה ידה וחובטת בפינת החדר במעין פיסות בד, ושוב מתפללת בקול. היא מסתובבת להתיישב עם הפנים אלינו, רגליה משוכלות בישיבה מזרחית, מכוסות בשולי החצאית. היא בוחרת באחת הקערות וקוראת מתוך הפתק את שמו וגילו של מאט האמריקאי. הוא ניגש ומתבקש להתיישב במקביל אליה, כשרגליו פשוטות קדימה וכפות רגליו נוגעות בקיר. היא אוחזת בידיו ועוצמת עיניה. לאחר מכן, טובלת את שתי הביצים מקערתו במים "רק לנקות את הקליפה", מסבירה.

מאט מתבקש להוריד את חולצתו והיא מתחילה להעביר כל ביצה על גופו - בתחילה בתנועות חיכוך ולאחר מכן בדפיקות חזקות על רגליו, כשהביצה במפתיע נשארת שלמה. הוא מתבקש להתיישב עם הגב אליה כשרגליו פשוטות לכיווננו ולכיוון הדלת. אלו שמוצאים עצמם ממש מול כפות רגליו זזים לצדדים - אף אחד לא רוצה לעמוד בדרכו של "מה שיצא"... בשלב זה יוצאת אמה של פרנסואז החוצה - כל העניין לא נראה לה והיא לא רוצה ליטול בכך חלק.

מאלולי ממשיכה לחכך ולהכות עם הביצים על גבו של מאט ולבסוף מניחה אותן על גב כל אחת מכפות ידיו. "רוח רפאים גורמת לו להיות חולה. בעוד 3 ימים זה יעבור", אומרת ושוברת את הביצים אל תוך קערה שקופה. אנחנו רואים משהו שחור זז ומקפץ בין החלמונים בתוך הקערה -צפרדע.

 היא מבקשת להביא בקבוק מים וחפיסת "טייגר באלם" (משחה רפואית סינית) ורושמת עליהם משהו בטוש כחול. על מאט לשתות מהבקבוק ולמלאו שוב 3 פעמים, וכן למרוח את המשחה על מקומות בהם חש בכאב. הוא חוזר למקומו. "רוח רפאים, מה? היא עלתה עליך!", אומר לו טאי בחיוך. מאט מספר אחר כך את הסיפור המלא: לאחר שבעלה של חברתו לשעבר נפטר ממחלת האיידס, רוחו לא עזבה את המקום אלא המשיכה להטריד את מי שהיתה אשתו. מאט, בתמימותו, ניסה לעזור ורוחו של הבעל עברה אליו. החיה החביבה על אותו בעל, שתמיד היתה מזוהה עימו, היתה צפרדע....

טאי הבא בתור והתהליך חוזר על עצמו באופן דומה - כמו גם לכולנו - בשינויים קלים. לעיתים מניחה הגברת את ידיה על אזורים שונים בגוף האדם, לעיתים אומרת דברים לגבי אותו אדם לפני או אחרי שבירת הביצים, וכשהבנות נדרשות להסיר את חולצותיהן נשלפת מחיצה מטעמי צניעות. "טאי יהיה עשיר מאוד בעוד ארבע שנים", חוזרת ואומרת כמה פעמים. "אני יודע" מצחקק טאי - מסז`יסט, מטפל באנרגיות ואסטרולוג, שכבר גילה כי ייעודו בחיים אלו הוא להיות עשיר על מנת שיוכל לעזור לאחרים.

 היא נוגעת בגבו ותוך כדי כך מציינת את שמו המלא של האדם שהטיל עליו כישוף. היא אף מציינת היכן ארע הדבר - מיקום שאינו רחוק מביתו של טאי והבחור הינו מקומי שטאי מכיר, אם כי אינו בטוח מדוע ירצה לשים עליו "עין הרע". מהביצה יוצאים מסמרים שחורים ארוכים. "אם רוצים אפשר לקחת את מה שיוצא", אומרת "גברת הביצה" ולהפתעתנו טאי ניגש לקחת.

גם על נרסיס, הבא בתור, הטילו כישוף באמצעות מסמרים - "מסמרים כמו אלו של ארון קבורה" אומרת מאלולי ולא מרחיבה. היא מציינת שמות של שתי תרופות שעל נרסיס ליטול, "ולאחר 19 ימים זה יעבור". גם הוא מחליט לשמור את המסמרים שיצאו מביצתו, ובשלב זה פרנסואז כבר לא יכולה להתאפק: "מה קורה לכם?", אומרת בזעזוע עמוק, "למה שתרצו לסחוב דבר כזה אתכם בתיק?!". הם חושבים על זה לרגע ומזדרזים לשנות את דעתם. "גברת הביצה" אומרת שיש להפטר מהדברים במקום כמו בית קברות, ולא לזרוק אותם סתם לצד הדרך במקום בו מישהו אחר עלול לאסוף אותם. רובנו בוחרים באפשרות הפשוטה של להשאיר את כל "הלכלוך" שלנו אצלה - מה שבטוח בטוח....

"רות, בת 25", קוראת "גברת הביצה" מעל גבי הפתק שבקערה, ורות ניגשת ומתיישבת מולה. "אין לך מזל השנה", היא אומרת לרות, "יהיה טוב אם תתרמי לילדים עניים - אוכל , צעצועים, כל דבר שעולה על דעתך". מאלולי מחזיקה בידיה של רות ומניחה אצבעותיה על פרק ידה בדומה לאופן בו מאבחנים את תפקוד האברים ברפואה סינית. "אין לך כלום, אף אחד לא שם עלייך שום דבר רע", פוסקת ומחזירה לרות את קערתה (וכספה). רות שבה למקומה מבולבלת. "את מרגישה יותר טוב עכשיו?" שואלים אותה קריסטי ומאט, "לא, לא ממש...", היא מאוכזבת משהו. "מי שומר עליי? ולמה?", שואלת שוב ושוב וכולם מחייכים.

 בקריסטי גואה המתח והיא לא רגועה. "אני ממש עצבנית", חוזרת ואומרת, עד שמגיע תורה. מישהו משבט הליסו (Lisu) שם עליה כישוף עם דם של חיה. דם יוצא מהביצה שלה ובדומה למאט עליה לשתות מאותו בקבוק מים שלוש פעמים.

אנאן מתרגמת לנו לכל האורך, אולם בעצמה הופכת יותר ויותר לפקעת עצבים. בדיוק כשמגיע תורה, הפלאפון שלה מצלצל. היא יורה תשובות עצבניות אל הצד השני והמתח בחדר עולה. "גברת הביצה" אומרת לה דברים רבים ואנאן נדהמת ולא מתרגמת את רובם. היא אומרת כי מישהו ניסה להפריד בין אנאן לבין חברה לחיים והטיל עליה כישוף עם מעיים של חיה. חוטי המעיים הדקים יוצאים מתוך הביצה ועל אנאן לרחוץ במי תמרהינדי למשך שבוע. גם אחר כך אנאן מוטרדת מאוד. היא יוצאת מהחדר ושבה בפנים אדומות ועיניים לחות: "איך היא ידעה את כל הדברים האלו?", היא חוזרת ושואלת.

לפרנסואז מתארת "גברת הביצה" צומת T מדרום לגסטהאוס בו היא שוהה (ואכן צומת כזו קיימת במיקום המצויין) "עברת שם ובדיוק מישהו הטיל כישוף". מהביצים יוצאות לוחיות מתכת גדולות.

 על אפרת הטילו כישוף בני שבט הלאהו (Lahu) בעזרת חול. "גברת הביצה" נוגעת בידיה ואומרת שיש לה כולסטרול בדם ועליה לשתות תה מפרח מסויים שהיא נוקבת בשמו. היא שוברת את הביצים אל מול עיניה של אפרת ומתוכן יוצא בוץ.

 עם המזל שלי, הטיל עליי כישוף מישהו מבני שבט היאו (Yao), כדי לבחון ולהוכיח עד כמה הוא חזק (בחיים שלי לא עשיתי רע לאף איש יאו!), ומהביצים שלי יוצאים ברגים, אומים וכדורי ברזל קטנים... בדומה לאנאן, עליי לרחוץ בתמרהינדי למשך שבוע.

 אנו יוצאים מהחדר שקטים - מי מאיתנו עליז, ומי מבולבל - כל אחד ו"מרשמו", מסופקים מעצם העובדה ש"עשינו את זה", המשימה הושלמה. פרנסואז קלילה ומאושרת - כבר כאשר ישבה ליד "גברת הביצה", הביצים מתחככות על גופה, הרגישה פיזית, באזור השכמות, כי משא כבד מוסר מעליה. לחלק יקח קצת זמן לעכל את מה שראו - בכל זאת רובנו "מערביים" ו"גברת הביצה" לא מסבירה את כל ה"למה?" שאנו מחונכים לשאול ורוצים לדעת. מדוע הוטל הכישוף? וכיצד? הן שאלות שנותרות ללא מענה.

השעה כבר שעת אחר צהריים מאוחרת ואנחנו "פותחים שולחן" מול דוכן האטריות עם האוכל שקנינו בדרך. האישה המבוגרת שסייעה בהתחלה מכינה לנו מרק אטריות המוגש בתוך קליפות קוקוס. "זה מרק האטריות הכי טעים שאכלתי!" קורא ז`רום קריאה נרגשת מכל הלב וכולם צוחקים.

 בדרך חזרה לצ`אנג מאי האוירה עליזה ומשוחררת מתמיד. רק אמה של פרנסואז, שכל אותו זמן היתה בחוץ בשדה הסמוך, מרגישה חריגה. נסיונה האישי עם "טיפולים" מסוג זה לא תמיד היה חיובי. היא אינה מפקפקת בכוחותיה של מאלולי כי אם במניעיה ובדרך בה בחרה לבצע את התהליך. "ובאמת יצאו כל הדברים האלו מתוך הביצים?" היא לא מתאפקת ושואלת, הבעת גועל וזעזוע על פניה. "כן..." אנו משיבים. "כן, ומאחת הביצים יצא אפילו דרקון!", אני מתגרה בה בצחוק. "באמת?", היא פוערת עיניה בתדהמה. "לא, לא, אני סתם צוחקת" אני מזדרזת לענות, ואחרי רגע מוסיפה: "היו שם שני דרקונים".

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על צ'אנג מאי