היי צפונה לצ`אנג מאי!

משולש הזהב בתאילנד הוא יעד אידיאלי עבור משפחות המחפשות טיול קצת אחר, מחוץ לכרך הגדול. כתבינו יוצאים אל צ`אנג מאי וסביבתה ומגלים הרים מוריקים, כפרים קסומים, מקדשים מרתקים ושלווה אינסופית.
משפחת רפאלי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: היי צפונה לצ`אנג מאי!
© איתמר ברק

בצ`אנג מאי

לצ'אנג מאי - עיר הבירה של צפון תאילנד- הגענו ב- 20.2 ברכבת לילה היישר מבנגקוק. כמובן שבתחנת הרכבת כבר "ארבו" לנו נהגי המוניות, ואנחנו שמחנו לגלות שהמוניות הנפוצות שם הינן טנדר גדול וכולנו נכנסים בו עם התיקים- בלי להצטופף! נסענו אל הגסט האוס Bow Chiang Mai House עליו קראנו בכתבותיהם של משפחת פלג, והוא התגלה כנהדר ומפנק, ממוקם בסמטה שקטה ונעימה עם עוד כמה גסט האוסים ומסעדות, ומאוד אהבנו אותו. הימים בצאנג מאי התנהלו באיטיות, והיא היוותה לנו בסיס לשני טיולים עליהם יסופר בהמשך הכתבה.
בערבים היינו הולכים ל- Chiang Mai Night Bazaar- שוק עצום שיש בו הכל- ובזול! (אבל רק אם מתמקחים טוב..) לא יכולנו להתאפק (כמו תמיד כשעומדים מול מחירים זולים) ויצאנו עם קניות מוצלחות ששימחו את כולנו. ראינו מלא ישראלים והתאילנדים (כך מסתבר) גם הם דוברי עברית... השוק אגב כל כך גדול שיכולנו לבלות בו ארבעה ערבים חוזרים ובכל ערב לגלות איזור חדש. ביום השני שלנו בצ`אנג מאי אמא ואני לקחנו קורס בישול מאד מוצלח בגאסט האוס Libra שממול לגאסט האוס שלנו. המדריכות היו אם ובתה, שתי תאילנדיות מאד נחמדות.

ב-9 בבוקר נסענו אל השוק המקומי בו נמכרים פירות, ירקות, תבלינים ובשר... קיבלנו הסבר קצר על כל מיני ירקות ופירות ולמה הם משמשים וקיבלנו גם כמה מאכלים מוזרים אך אכילים לטעום - בננה מטוגנת עם שומשום, סטיקי רייס (=אורז דביק) עם בננה עטוף בעלה בננה וסטיקי רייס עם שעועית בתוך קנה סוף. בחלק שבו מוכרים דגים (חיים, מתים, עם או בלי ראש), צפרדעים ענקיות שמקפצות ברשת, שרימפסים ועוף צלוי (עם הראש קומפלט!) כבר קיבלתי בחילה ועברנו אותו במהרה... יאק!! משם נסענו אל ה"מטבח" המתוק- מרפסת עם רצפת עץ, מחצלות, גזיות וכלי בישול. בישלנו שבע מנות טעימות, למדנו הרבה וקיבלנו גם ספר מתכונים מצוין לבית. חוויה נהדרת וכדאי לקחת קורס!

בזמן שאנו היינו בקורס בישול הבנים נסעו לגן החיות של צ`אנג מאי (100 באט למבוגר, 50 לילד). למרות שחלק מן הביתנים היו ריקים ובביתנים אחרים היתה חיה אחת שבקושי ניתן לראות אותה, הם הופתעו מן הגן לטובה. הגן גדול והמרחק בין החיות רב ולכן הם קנו כרטיס לשאטל שנוסע ברציפות. בגן מגוון חיות גדול יחסית כמו אריות, פילים, גירפות (ששמחנו להאכיל בבננות) היפופוטמים, ציפורים צבאים וכו`. האטרקציה המרכזית היתה דובי הפנדה. הכניסה לביתן הפנדות עולה כמו כניסה לגן אבל אסור להחמיץ. בגן שני דובים שהושאלו מגן חיות בסין לעשר שנים. בתקופה זו הם צריכים להתרבות ולהוליד לפחות שני גורים כדי שישארו פנדות בן החיות. לטובתם נבנה מבנה ממוזג וגדול שהרבה מאוד תאילנדים היו שמחים לגור בו.

הפנדות אוכלות סוג מסויים של במבוק בלבד אשר הובא מסין ונשתל במיוחד עבורם. כאשר נכנסנו למתחם שני הפנדות ישנו, אולם לאחר מספר דקות הגיע זמן ארוחת הצהרים. ענפי במבוק נזרקו לעוברם והם ירדו באצילות למטה התיישבו, תפסו בכפות הקדמיות ענף במבוק והתחילו לאכול כמו ילדים מגודלים -; מדהים. בסוף נאלצנו לגרור משם את הילדים שצילמו ללא הפסקה.

יצאנו לטרק מאורגן- שלושה ימי טיול עם מדריך וקבוצה של 12 איש. טנדר אסף אותנו, ארבעה הולנדים ושני קנדים ונסענו כשעתיים עד תחילת הטרק. האזור הוא כפרי עם נוף צהוב וערפילי למדי אבל גם המון עצי בננות ועצי במבוק ירוקים בסביבה. התחלנו מרכיבה על פילים שהיתה כל כך אדירה. מצחיק במיוחד (וגם קצת דוחה) היה כשהפיל שלנו היה מחליט להתקרר באחת הביצות בדרך- ואז הוא שאב מים דרך החדק והשפריץ אותם עלינו!עם כל הנזלת שלו.... פיחס. הרכיבה ארכה כשעה ואחריה החל המסע הרגלי שלנו. מסתבר שלא הכנו את עצמנו טוב מראש ומחכה לנו טיפוס של 1000 מטר! עם כל הציוד הכבד (מידי!) שלנו על הגב ויובל שמבקש טרמפ בעליות... היה קצת מפרך אבל הגענו למעלה ומה שנקרא - היה שווה.

אחרי המאמץ הרגלי הגענו לכפר קטנטן על ההרים, והמדריך התאילנדי לקח אותנו לביתו- שעשוי במבוקים בלבד. כולנו חלקנו חדר גדול עם מחצלות (לישון עליהן) וכילות (נגד יתושים), משהו מדהים והזוי לגמרי. המקלחת בחוץ היא חדרון עם קירות במבוק, מים קרים בלבד. את ארוחת הערב בישלו לנו אנשי הבית ובלילה ילדי הכפר המתוקים שרו לנו כמה שירים תאילנדים. ממש חוויה. הקבוצה התגלתה כנחמדה והיה כיף של ערב. יש לציין שבלילה הבמבוקים חורקים בטירוף, המזרון דקיק, וב-4 בבוקר כל תרנגולי הכפר מצפצפים ומעירים את כולם... וכך גם השינה הפכה לחוויה. היום השני של הטרק היה יותר רגוע. יצאנו בסביבות 11 והלכנו שעות מעטות עד למפל נחמד בו רחצנו, אכלנו ארוחת צהריים והתעקבנו כשעתיים.

 משם שוב הליכה ביער במבוקים סבוך ומיוחד עד לעוד מפל, ואל כפרון קטנטן בו ישנו. לפחות הפעם היו פחות תרנגולים. וביום האחרון לא הלכנו הרבה, והגענו במהרה לסירות הראפטינג האדירות! ארבעה בסירה (אפילו יובל הקטן). קסדות וחליפות הצלה, מלחמות מים... היה ממש כיף! בסיום השיט "הסוער" שטנו שיט רגוע של כעשרים דקות ברפסודות עשויות במבוקים לאורך הנהר... מאוד נהננו. ובסוף השיט ונסענו בטנדר בחזרה לצ`אנג מאיי ונפרדנו בצער רב מקבוצתנו הנחמדה.

לתחילת הכתבה

טראקים והיכל האופיום

יומיים אחר כך, ב- 27.2, כבר יצאנו לטיול נוסף -; שלושה ימים עם רכב ונהג שהיה גם מדריך (מערביים לא נוהגים לנהוג בכבישי המזרח עם התנועה המטורפת שפה). שמו של הנהג היה יאנג, מצאנו אותו דרך הטיפים של אתר למטייל, ומסתבר שהוא החליט "להתמחות" בשוק המטיילים הישראלים. באותו הבוקר גם חגגנו יומולדת לאבא עם כדורי שוקולד (מערביים!) שמצאנו, וכמובן מתנות. היה ממש כיף!! אז המקום הראשון אליו נסענו היה Mae Sa- חוות פילים מצפון לצ`אנג מאי, מקום מגניב לגמרי. הגענו בדיוק בזמן להופעה של 9:40 בבוקר וראינו המון פילים מתוקים מנגנים (עם החדק!) במפוחית ותוך כדי זה גם רוקדים, משחקים כדורגל, מציירים ציורים ממש אמנותיים (לדוגמא עצים יפים, פרחים, ואחד הפילים אפילו צייר פיל! אירוניה שכזו...) ובקיצור מדהים.

בחווה נמצא גם מוצג מתוך ספר השיאים של גינס "הציור שצוייר על ידי פילים ונמכר בהכי הרבה כסף"- אי אפשר לנחש שפילים ציירו אותו... חוץ מזה, הגענו לתינוקייה אליה רוב האנשים לא מגיעים. זכינו לראות פיל קטן שרק נולד (ובכל זאת מגיע לגובה שלנו..) ולשחק עם פיל בכדור ומחבט, הפיל מסר ואנו חבטנו!

המשכנו בנסיעה ארוכה אבל ברכב נוח ומרווח, ועצרנו בעיר נידחת למדי על מנת לגלות מקדש חדש לגמרי (חלקים ממנו עדיין בבנייה) ומדהים ביופיו- Rong Khun Temple, שמעוצב על ידי האדריכל הכי טוב בתאילנד. זהו מבנה גדול, לבן מבריק ומפואר, בנוי באלגנטיות ועליו מיליוני מראות קטנות שמחזירות את קרני השמש והופכות אותו לזוהר. בקיצור משהו מדהים, לא מוכר ואסור לפספס! לפנות ערב הגענו לכפר Sop Ruak שנמצא ב- Golden Triangle ובו ישנו.

בלילה הסתובבנו בטילת שנבנתה לאורך המקונג. האזור היה ריק לחלוטין מתיירים (ולכן שקט ושליו) מכיוון שהרוב מגיעים לטיול יום וחוזרים לצ`אנג ראי. ראינו בודהה מוזהב ענק וטיילנו, לפי כמות הדוכנים הסגורים ניתן לראות שביום עמוס פה. צפינו על לאוס ובורמה שנמצאות מצידו השני של הנהר ובערב מצאנו מסעדה מערבית ויפה על חוף הנהר, אכלנו אוכל טעים וקצת יותר יוקרתי מהרגיל לכבוד יום ההולדת של אבא. בסוף הארוחה אפילו קיבלנו עוגה ונרות על חשבון הבית, היה ממש כיף.

למחרת נסענו להיכל האופיום, לא הישן שנמצא בעיירה אלא חדש מאוד שמצריך מעט נסיעה והוא אחד המוזיאונים החזקים שראיתי. המוזיאון מספר את כל סיפור האופיום בתצוגה אור-קולית מדהימה. עוברים במסלול חדר אחר חדר והתצוגות מתעוררות עבורנו. ההתחלה היא במנהרה חשוכה החצובה בתוך ההר, מוסיקה מפחידה המתאימה לאווירת סמים מלווה אותנו ותבליט של דמויות `אבודות` מוטבע על הקירות. משם מתחיל המעבר בחדרים ועל זה עומרי יספר: "אופיום לפני הרבה מאוד זמן (במצריים העתיקה ויוון) שימש כתרופה. אתה לוקח קצת מזה ואז אתה לא מרגיש כאבים (גם כיום זה משמש כתרופה).

לפני 300 שנה הבריטים התחילו למכור לסינים את זה כסם. הם מצאו שאם עושים חתך בפרח הפרג יוצא הסם. אחרי שהוא מתייבש לוקחים את זה, שמים בתוך מקטרת ומעשנים. אחרי כמה זמן של מסחר בין הבריטים לסינים (אופיום בתמורה לכלים יפים ותה) הקיסר הסיני הבין שהעם שלו יהרס אם זה ימשך ככה אז הוא אמר לבריטים להפסיק. הם לא הסכימו אז הוא חייב את כל הכפריים לזרוק את האופיום לים, ואז הבריטים והסינים הכריזו מלחמה. אחרי המלחמה ועוד הרבה זמן הבינו שזה לא טוב האופיום הזה, אז ארצות הברית החליטה ראשונה, אחריה סין אחריה בריטניה ואז רוב העולם שהאופיום לא חוקי ורק לרופאים מותר להביא מרשם רופא של כמה שצריך.

 אחרי שהחליטו את זה באו כנופיות והמציאו דבר חדש - הרואין. זה כמו אופיום אבל הרבה יותר מרוכז ולא מעשנים את זה אלא מזריקים. אחרי זה ראינו סרט על ילדה שמתה מזה ועל איש שהיה מכור והצליח לצאת מזה. הבנו איך מרגישים מטושטש והזוי ואם אתה לוקח את זה אתה גם מתמכר מהר וגם פתאום כלום לא חשוב לך ואתה רוצה רק את זה...". ביציאה ישבנו בקפיטריה של המוזיאון לדבר קצת על מה שראינו. אין ספק שהמוזיאון מעביר מסר חשוב וחזק. מומלץ מאד!

לתחילת הכתבה


שדות האורז ו-פאי

ומחוויה חזקה אחת לשניה שונה לגמרי-; סיפרנו ליאנג שמאוד היינו רוצים לראות מה קורה בשדות האורז, והוא עצר לנו בשמחה בצד הכביש, ליד קבוצת שותלי אורז. זה היה פשוט מדהים! בשדה עבדה קבוצה של כ-20 תאילנדים לובשי כובע קש טיפוסי, ששתלו (כך מסתבר... -; בהתחלה חשבתי שעוקרים) צמחי אורז בתוך בריכות בוץ שכאלו. אוי כמה שזה מראה פוטוגני!! צילמנו אותם, ובהחלטה של רגע נכנסנו יחפים אל תוך הבוציות והצטרפנו לשתילה. שתי תאילנדיות מיד ניגשו כדי להסביר לנו מה לעשות (בתקשורת ידיים בלבד) וקלטנו במהרה. הם היו כפריים פשוטים ונראו מאושרים מכך שהצטרפנו. ללא ספק זו היתה חוויה מבדרת גם להם... היה הזוי ומדהים!

 שטפנו רגליים מהבוץ הנוזלי, חזרנו לאוטו והמשכנו בנסיעה עד לעיר Mae Sai שבה נמצא הגבול עם בורמה. אכלנו ארוחת צהריים במסעדה מקומית על שפת הנהר הדק והמזוהם- הבתים שמצידו השני היו בורמזים. משם נסענו לגנים של אם המלך התאילנדי (נפטרה לפני כ-8 שנים) שנקראת גם הנסיכה האם (The Princess Mother). הגנים היו פשוט מקסימים, מטופחים מאד עם מגוון סוגי פרחים וצבעים. מאוד נהננו ואנחנו ממליצים מאד לבקר. בהמשך הנסיעה נסענו מאחורי "School Bus" תאילנדי - טנדר קטן, בו נדחסו בערך 30 ילדים קטנים בצפיפות דחוסה ביותר. מהמראות היותר הזויים. ישנו ב- Resort קטן בעיירה Tha ton, ובבוקר כשיצאנו מהמרפסת בה אכלנו, הו(ת)קפנו ע"י כ-10 נשים תאילנדיות לבושות בבגדים צבעוניים, שניסו למכור לנו צפרדעי עץ טיפוסיות.

 הצלחנו "להמלט" ונסענו אל ראש הר שמשקיף על העיירה שם שוכן בודהה לבן ועצום. ממש חמוד. המשכנו... הופתענו לגלות שתאילנד צהובה למדי בעונה הזו, העצים הירוקים די מעטים והנוף אינו מרהיב לאורך רוב הדרך. עצרנו במערכת מערות מגניבה, חובה לשכור לסיור `מדריך עם עששית` ב-100 באט אחרת יש חשש לאיבוד הדרך באחת המערות- המעברים ביניהן קטנים ולא בולטים, בלי המדריכה בטוח שהיינו נתקעים באמצע. הנטיפים היו נחמדים ויצרו צורות מעניינות, הבנים אהבו לצלם. בהמשך עצרנו גם בחוות הנחשים Mae Taeng והבנים הלכו לראות מופע של שליטת אנשים בנחשים (קוברה, פיתון, ועוד). היה מרשים, אבל יקר ולא בטוח ששווה את הכסף.

 בערב הגענו ל-Pai וכמו שכולם תמיד אומרים- "באנו ללילה אחד- ונשארנו ארבעה". הרבה אנשים שאלו אותנו מה עושים בפאי. ומה בעצם עושים? בעיקרון התשובה הכי מתמצתת נמצאת בגלויה שקנינו בעיירה ועליה נכתב: "Do Nothing In Pai". כן, בפאי עושים כלום, ומצליחים ממש להנות מזה!! העיירה הקטנה מורכת משני רחובות "ראשיים" ומהם מתפצלות כמה סמטאות קטנות. יש שם המון מסעדות (כולן נראות אותו דבר וכולן נראות טובות ומערביות!), המון בתי מלון, כמה וכמה חנויות נחמדות, כמה ברים יפים ושוק לילה מתוק.

העיירה מלאה אך ורק תיירים, אני חושבת שאפילו יותר מתאילנדים (לפחות ככה זה נראה ברחוב). וכמובן שחצי מהתאילנדים שכן גרים בפאי הם דוברי עברית, וכך גם שלטי המסעדות (ממש להיט במזרח...). וכדי להמחיש את נושא ה"כלום" אתאר את סדר היום שלנו בפאי: השקמה בסביבות 9- 10. מהמלון הולכים לארוחת בוקר במסעדת הבוקר הקבועה שלנו- של "האנגלי" (שנשוי לתאינדית).

 עד שהאוכל המשובח מגיע עוברת שעה, עד שמסיימים לאכול לוקחת עוד שעה. וכבר מגיעה שעת הצהריים החמה. חוזרים למלון למנוחת צהריים, הבנים בינתיים נוסעים באופניים ששכרנו (60 באט ליום שלם) הלוך וחזור בתוך העיירה ומשרטטים מפה של העיר / רוחצים בבריכה שבמלון. ארוחת הצהריים מתרחשת במסעדת הצהריים הקבועה- אוכלים אוכל ישראלי טעים כמו שניצל, פירה, פלאפל... ואז נוסעים באופנוע ששכרנו (180 באט ליום שלם, כולל ביטוח) באזורים הכפריים שמסביב.

 ערב מגיע ויוצאים להסתובב בשוק הנחמד. מרכיבים ארוחת ערב מגוונת מהמאכלים המוזרים שנמכרים בשוק, קונים שטויות וממש נהנים. לפעמים בעקבות הפסקת חשמל שמחשיכה את העיירה ולפעמים בעקבות עייפות- פורשים בחזרה למלון. ובזאת מסתיים היום. כל כך מהנה!! בפאי גם חגגנו את פורים בסמליות- כל אחד מבני השפחה קיבל 50 באט ויצא לחפש ברחובות מרכיבים למשלוח המנות שלו. יצרנו שישה משלוחי מנות חמודים והחלפנו ביננו. זה אחד מהיתרונות שבמשפחה עם הרבה נפשות... ולסיכום - פאי הייתה חוויה מעולה ומאוד נהננו בה!

לתחילת הכתבה

חוזרים לבנגקוק

וב-5.3.07, אחרי 4 לילות בפאי נסענו עם מיניבוס בחזרה לצ`אנג מאי (150 באט לכרטיס). שמחנו על המושבים הנוחים לנסיעה בכביש הגרוע ומלא הסיבובים, קצת בחילההה...והגענו אחרי 3 שעות לעיר. נשארנו בבית חב"ד הנחמד (אוזני המן משובחות!) עד שעות הערב- אז נסענו לתחנת האוטובוסים המרכזית ואל אחת הנסיעות המוזרות שלנו. התוכנית היתה לחזור לבנגקוק ברכבת, אולם בנסיון לקנות כרטיסים 6 ימים לפני הנסיעה לא היו כרטיסים למועד שרצינו בקרון שינה (עקב חג מקומי), לכן עברנו לנסוע באוטובוס. אנחנו מגיעים לאוטובוס קומותיים חדיש ויפה (518 באט לכרטיס, קנינו בתחנת האוטובוס בצ`אנג מאי), עולים לקומה השנייה בה יש לנו מושבים נוחים שנשכבים כמו מושבי מטוס עם הרבה מקום לרגליים.

הדיילת בתלבושת הוורודה המצחיקה מגישה לנו קצת משקאות ומאפים, הנסיעה מתחילה. מסתבר שאנו הזרים היחידים באוטובוס, כל השאר מקומיים "עם כסף", מפתיע בהתחשב בכמות הזרים הרבה שנמצאים בתאילנד. הכל היה טוב ויפה עד שהם מחליטים לשדר לנו סרט לפני השינה... סוף סוף מצליחים להרדם, עד שהשעה 2:30 מגיעה, האורות באוטובוס נדלקים ומוזיקה תאילנדית מתנגנת לה בפול ווליום. אוי וי. ולמה? מסתבר שבאמצע הלילה עלינו לבצע "עצירת ריענון" (בה כל התאילנדים ירדו והתחילו לאכול!!) של חצי שעה (לא שמישהו טרח להודיע לנו באנגלית). במקום היו עוד הרבה אוטובוסים אבל במפתיע גם בין כל האנשים שבתחנה היינו הלבנים היחידים! הנסיעה המשיכה, האורות כבו וסוף סוף יכולנו לישון. בשש בבוקר שוב מוזיקה, אורות... השקמה!

 באוטובוס היה קפוא אבל לעומת זאת המזגן של בנגקוק לא עובד משהו ובקצרה בחוץ - חם! לח! מאוד! בבנגקוק נשארנו עוד שני לילות. באחד הימים הבנים בילו ב- Siam Park (שנמצא כרגע בשיפוצים, נראה שבעוד כשנה יהיה כדאי להגיע אליו). מסתבר שהסיעו אותם למקום הלא נכון- הם בכלל רצו להגיע ל- Dream Land שאמור להיות מוצלח בהרבה מ`סיאם פארק`. המזל הוא שיש בפארק מגלשות מים ובריכת גלים, כך שבלית ברירה הם נהננו גם מהפארק הזה... והמסקנה: תדאגו שתמיד ירשמו לכם בקבלה של המלון את שם היעד בתאילנדית , אחרת נהגי המוניות לא יבינו ויסיעו אתכם למקום אחר.

 אחרי מספר אי-מיילים הסתבר לנו שמשפחת שחר- קריצבסקי, כתבי למטייל, נמצאים ברגעים אלו ממש במלון שנמצא בצמוד למלון שלנו. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה?? נדהמנו!! בערב נפגשנו וישבנו לדבר. היה ממש כיף לפגוש עוד משפחה מטיילת ולהחליף חוויות עם רינת, צפריר עדן וטבע החמודים. וזהו, ב-8 למרץ המריאה טיסתנו משדה התעופה של בנגקוק אל שדה התעופה בפנום פן - בירת קמבודיה. ועל זאת יסופר בכתבה הבאה... להתראות!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על צ'אנג מאי