נוחתים לחודש בעיר
כבר ההתחלה הייתה טובה. טיסה של פחות משעה מבודפשט לשדה התעופה של פראג, שבמהלכה הספקנו לאכול ארוחה ממש מוצלחת, עוד 45 דקות (!) בביקורת דרכונים והנה אנחנו בעיר הגדולה. מרוב התרגשות אפילו לא שמנו לב שלא שלמנו עבור כרטיס נסיעה משדה התעופה לעיר. הגענו בערב, כמעט עשר ועדיין יש אור יום ברחוב. ההרגשה נהדרת. קצת מלחיץ כי צריך למצוא מקום לישון וכבר מאוחר אבל אנחנו הלכנו מאושרים בינות האנשים. העיר מוארת, חיה. האנשים מסתובבים, זוגות צעירים מאכלסים ספסלים. תושבים אוכלים ארוחה זולה בעמידה בדרך חזרה מיום העבודה. סוף כל סוף קצת חיים ולא רק תיירים מבוגרים עם אופניים. קצת שיטוטים, גישושים, רחרוחים ופיזוזים, ולבסוף באה גאולה לישראל - בסמטה צדדית היוצאת מהרחוב הראשי, כמה מדרגות במעלה הגן, פסענו בשביל החשוך, והנה היא שם - האכסניה: Traveller`s Hostel - Ujedz - בית התרמילאים .
"נירית,"
"מה?"
"עכשיו את מבינה כמה טוב שעשינו צבא?"
אין תגובה. נירית פשוט מאושרת מדי. אחרי שעה כמעט של טעיה ברחובות, כשכבר היינו בטוחים שנגמור בתחנת הרכבת או סתם באיזה חור, פתאום גילינו את המקום הנהדר הזה. כבר בכניסה קיבלו את פנינו כמה תרמילאים צעירים מהיכנשהו בברכת ערב טוב. וכששאול הבין שדלפק הקבלה הוא בעצם בר שאפשר לקנות בו בירה זולה וטובה, האווירה כבר באמת הייתה מרוממת.
התמקמנו באולם השינה הגדול בפינה פרטית משלנו, מורידים בדואט של אנחות רווחה את התיקים הכבדים נירית צוחקת, בעוד אנו מתכוננים למקלחת. היא מצביעה על מתקן הטבעות התלוי בתקרה מעלינו. ככה זה, האכסניה היא בעצם אולם ספורט ישן שעבר הסבה מקצועית. מסביבנו מפוזרות עשרות מיטות וארוניות, וכמה חבר`ה כבר ישנים. אחרי ניתוק של שבוע מהעולם היינו פשוט נרגשים להיות מוקפים בכל כך הרבה אווירה ואנשים.
אחרי המקלחת (אולם ספורט כבר אמרנו? אז המקלחות בהתאם...) ישבנו על כוסית לפני השינה עם זוג מטיילים אחרים מאנגליה וקיבלנו המלצות על העיר. אחר כך הלכנו לישון עם חיוך וכבר דמיינו את ארוחת הבוקר שמגישים כאן בבוקר. ארוחת בוקר, הייתם מאמינים? וכל העסק ב-220 קרונות לאדם (1 ש"ח = 6 קרונות, כלומר פחות מ-40 ש"ח ללילה!).
יש לנו חודש שלם בעיר הזאת. זה מכה בנו פתאום. ימי א` מזכירים כאן את השבתות שלנו בארץ, רק שהרבה יותר בתי קפה פתוחים והתחבורה הציבורית עובדת כרגיל. הרחובות ריקים יותר ונעים סתם לטייל. ואז זה היכה בנו, בין סמטה לסמטה, פתאום הבנו, אין מה למהר. אין סיבה להסתער במצלמותינו על כל בניין או קבצן או אישה זקנה. לא. אפשר להירגע. יש לנו חודש.
תרבות והנאד
לאור המחירים בפראג, שברוב המקרים זולים מאוד בהשוואה לארץ (שאול כמעט קנה טלביזיה "70 ושלח אותה לארץ עד שנזכר במכס הישראלי וירד מזה), החלטנו שכאן לא נעניש את עצמנו ונלך לכמה אירועי תרבות. צריך קצת, כמה אפשר לחיות רק על שיטוטים ברחובות וחישובים אינסופיים איפה ארוחת הצהריים יותר זולה.
כמה חיפושים, בין השאר בלשכת התיירות המרכזית (רח` Na Přikopé 20, Praha 1 מטרו ירוק או צהוב : Můstek ב`-ו`: 08:30-19:00, שבת -א`: 09:00-17:00) וסתם משלטי פרסומת ברחובות ובכמה פאבים נחמדים, וכבר הרכבנו לעצמנו רשימה מכובדת של דברים ומקומות. בדואט גיטרות של יצירות קלאסיות באולם תפילה ישן כבר היינו, והעתיד מספר על הופעה של להקת "שבע" הישראלית, פסטיבל הקולנוע הפתוח, ביקור בבינאלה של פראג לאומנות עכשווית, ועוד לא החלטנו לגבי התיאטרון השחור. יש כאן עוד המון אירועים ופסטיבלים (כמות הפסטיבלים של מוסיקה אלקטרונית די משימה...) אומנם הרוב בהמשך הקיץ, אבל גם כך ההיצע מספק.
מתוך הבנה שעוד נשתמש הרבה באינטרנט בזמן שהייתנו בעיר, החלטנו לאתגר את רגלינו ולעבור את כל העיר עד שנמצא את המקום הכי זול. מן הסתם גם מצאנו, ובכלל סתם נהנינו לשוטט ולהנות מהעיר. כל ארבעת הרובעים במתויירים והעתיקים של העיר (,Stare Mesto העיר העתיקה, Novy Mesto העיר החדשה, Mala Strane"המושבה הגרמנית" של פראג הקדומה, Joséfov הרובע היהודי העתיק). נמצאים כולם בטווח הליכה סביר, כך שמאוד נוח להסתובב. לקראת סוף היום מצאנו את עצמנו מגיעים למועדון Roxy (רח` I. Dlouhá 33), מועדון אלטרנטיבי משהו שבצילו חוסה מקום קטן, חבוי ואינטימי - הנאד - Nod הוא גם גלריה לאמנות צעירה (וקצת אחרת) וגם פאב עם אינטרנט חופשי (כמו הסלטים, רק פחות טעים). אנחנו יושבים שם בערבים ונהנים לסקור את הטיפוסים המקומיים. עושים רושם של בורגניים משהו במסווה של אלטרנטיביים. סתם הגדרות, בעיקר חבר`ה בראש טוב ועם הרבה בגדים מגוונים וצבעוניים. הכוסות מתרוקנות, המאפרות מתמלאות והחדר המואר באור עמום צוהל לו. כבר אמרנו שהאינטרנט חופשי? ה-Nod, פתוח ב`-שבת 13:00-01:00, צמוד ל-Roxy. אנחנו שם.
דירה, אוכל ופנקיסטים
יש לנו דירה. אמנם עברנו קצת תלאות בדרך אליה (אף פעם אל תסמכו על ישראלים!), אבל הנה היא כאן, והיא שלנו, ואנחנו אוהבים כל חדר וחדר (וחצי) שלה. הימים הראשונים הוקדשו להתמקמות. עשינו לעצמנו טובה וקנינו כרטיס "חופשי חודשי" למטרו - נמאס כבר לנסוע בחינם ולפחד פחד מוות ממשטרת המטרו האורבת לנו מאחורי כל פינה. וכך מצאנו עצמנו משייטים בין כל רחבי העיר, במטרה להגשים אתגר אישי ולאומי - הרכבת סל המוצרים הזול ביותר!
זה לקח קצת זמן אבל התמונה התבהרה אט אט והמאמצים השתלמו לבסוף. קנינו לעצמנו כמה כלי בית חיוניים וחביביים,וירקות בשוק הגדול של פראג (Holešovice, תחנת מטרו אדום: Vltavská, הכניסה מרח` Bubenské Nádřeží, פתוח ב`-ו` מהבוקר עד אחה"צ, שבת עד 13:00 וא` סגור). אפשר למצוא כאן המון דברים. אוכל וירקות, המון בגדים וטקסטיל, כלי בית או בשמים והמון דוכני מזון!, ואפילו חנות לנשק! (רוב המוכרים סינים ורצוי לעמוד על המקח ולבדוק מה קונים.) אחר כך נדדנו בין שלושה סופרים שונים (סופר זו ממש מילה שמחווירה לעומת מרכזי הקניות העצומים האלה, שמשתרעים על גבי כמה קומות ומאות דונמים!) וקנינו המון אוכל טעים ופשוט. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.
סוף כל סוף אוכל מבושל! בשמחה ובששון נירית הכריזה על פתיחת מרתון בישולים והעברת רזי הקיצוץ, התיבול והטיגון לאלה מאיתנו שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום. הסיר לוהט והמחבת חוגגת, ואנו מתקשים להוריד את החיוכים הדביליים עת אנו מתיישבים לאכול את המטעמים שהכנו בעצמנו (שאול עוד נפעם מהקלות הבלתי נסבלת של הכנת השניצלים) מדי יום.
Punk Is Dead?? מי אמר את זה? תבואו לפראג ותראו אותם בהמוניהם. בכל הגילאים ובכל צבעי השיער, עם או בלי עור ומתכות כאלה ואחרות. פנקיסטים מודרניים - עם פלאפונים! זה בכל מקרה עדיף על פני הונגרים ישישים זוללי גלידה. בשבוע הבא נהייה תיירים טובים, אנחנו מבטיחים, ונלך להמון אנדרטאות, כיכרות, כנסיות, בתי כנסת, בתי קברות ולבית של קפקא בדרך חזרה מגשר קארל. אין שום בעיה. פשוט השבוע רצינו להנות מסתם... נו, איך זה נקרא? חיים.
