קצת היסטוריה

כמה טביעות אצבע חשובות בהיסטוריה העולמית התרחשו בעיר זו, ביניהן פתיחת בית האבות הראשון בעולם, ה-Fuggerei וצמיחת בסיס התומכים הראשון לתנועת הרפורמה של מרטין לותר. אך לא רק עברה העשיר של העיר הופך אותה לאטרקציה תיירותית מושכת, אלא גם חיי התרבות השוקקים המתקיימים בה היום וכוללים בין השאר פסטיבלי מוסיקה קלאסית, מופעי ג`אז וקברט.

 העיר מרוחקת רק כ-70 קילומטרים ממינכן כשבמרכזה נמצאת כיכר Rathausplatz רחבת הידיים, שבמהלך הקיץ הופכת לשטח עצום המלא בבתי קפה ובתקופת חג המולד לשוק נוצץ והומה. בבסיסה של הכיכר הזו עומד בית הרנסאנס החילוני היפה ביותר בכל גרמניה כולה, ה-Rathaus, בית העירייה. בפנים נמצא ה-Goldener Saal על רצפת השיש שלו והעמודים שעליהם ריקועי הזהב, שבא לציין את התקופה בה שושלת הבנקאים פוגר הפכה את אוגסבורג למרכז הכלכלי של אירופה כולה. שעות פתיחה מדי יום בין השעות 10:00 עד 18:00.לצד בית העירייה עומד מגדל ה-Perlachturm שכמוהו נבנה בין 1615 ל-1620, ויחד מהווים השניים את שני בנייני הרנסאנס החשובים ביותר באזור זה של האלפים. שעות פתיחה: אפריל עד אמצע אוקטובר בין השעות 10:00 עד 16:00/18:00. הכניסה כרוכה בתשלום.

לתחילת הכתבה

פרה היסטוריה וכנסיות

דרומית לשם נמצא רחוב Maximilianstrasse המקושט בארמונות סוחרים ומזרקות. אחרי מזרקת מרקורי נמצא ה-Fuggerhäuser שנבנה בשנת 1515 על ידי ג`ייקוב פוגר ונמצא עדיין ברשות צאצאיו. ניתן להסתובב החצר הבית, לטעום ולו מעט מן השפע. עוד ברחוב זה, ממול למזרקת הרקולס נמצא ארמון Schaezler שנבנה בין השנים 1765 עד 1770 והוא מכיל אולם נשפים מפואר בסגנון רוקוקו ואוסף אומנות הכולל עבודות של דירר, הולבריין ועוד. דרך החצר שבו ניתן להגיע אל המנזר הדומיניקני סט. קתרין, ואל ה-State Gallery בה ניתן למצוא את הפורטרט של ג`ייקוב פוגר שצויר על ידי דירר.

 הגלריה פתוחה בימים רביעי עד ראשון בין 10:00 עד 16:00בקצה הרחוב אפשר לראות את המלחמה הסמויה בין הזרם הלותרני לקתולי, באמצעות הכנסייה הלותרנית St Ulrich המתגמדת לנוכח בזיליקת SS. Ulrich und Afra, מקום מנוחתם של קדושי העיר. הבזיליקה משמשת את הקתולים והפרוטסטנטיים בעיר, כשהיא בנויה בסגנון גותי מאוחר עם מעט קישוטים בסגנון הבארוק והרנסאנס הבאים לסמל את עיקרון האקומניות (תנועה נוצרית השואפת לאחדות בעולם הנוצרי).

 בקצה השני של ציר ראשי זה נמצאת ה-Dom של העיר, העומדת בשטח שהיה בעבר הארמון האפיסקופלי, וכיום מקום מושבו של השלטון המקומי. המקום נוסד המאה ה-10 על ידי סט. אולריך והשרידים המעניינים ביותר שנותרו מן העיצוב הרומני המקורי הם דלתות הברונזה העצומות שנמצאות בכניסה הדרומית, וחלונות הויטראז` המקסימים. כמו כן ניתן למצוא מספר קישוטי מזבח של הנס הולביין. ה-Maximilianmuseum, המוזיאון ההיסטורי של העיר נמצא ברחוב Philippine-Welser- Str. 24 והוא מכיל תצוגות הסוקרות את היסטוריית העיר ועבודות פרי ידם של צורפי וחרשי הכסף של העיר. פתוח בימים רביעי עד ראשון משעה 10:00 עד 16:00. הכניסה כרוכה בתשלום.

 פריטים מהתקופה הפרה-היסטורית והתרופה הרומית ניתן למצוא ב-Römisches Museum שנמצא במבנה ששימש בעבר ככנסייה דומיניקנית. בפנים ניתן למצוא דוגמאות לבנייה הרומית וחפצי ברונזה שונים. כתובת: Dominikanergasse 15. פתוח בימים רביעי עד ראשון משעה 10:00 עד 16:00. הכניסה כרוכה בתשלום.

 מי שמעוניין לבקר ב-Fuggerei, בית האבות שב-Jacoberstrasse מוזמן להיכנס אל בית מספר 13 שהינו אחד משני הבתים היחידים שנותרו מהמוסד המקורי והוא מכיל ריהוט המצביע על הדרך בה חיו בין המאה ה-16 עד למאה ה-18.שעות פתיחה: מרץ עד אוקטובר מדי יום בין 09:00 עד 18:00, נובמבר ודצמבר, בימי שבת וראשון בלבד. הכניסה כרוכה בתשלום.אתר נוסף הוא כנסיית St Anna-Kirche שנמצאת ב-Annastrasse שם נמצאת ה-Fuggerkapelle שמייצגת למעשה את הכניעה הגרמנית לסגנון הרנסאנס האיטלקי, ואת העניין של משפחת פוגר בקשרים מסחריים עם איטליה. הקפלה מקושטת בעושר יוצא דופן כשהיא מרוצפת בשיש, תאי המקהלה מקושטים בויטראז`ים, היא מכילה קבוצת פסלים המתארת את הקינה על מות ישו, ולוחות הנצחה הבאים לכבד את זכרם של האחים פוגר שעוצבו על ידי דירר.

 בכנסייה זו התרחש העימות האחרון בין מושב האפיפיור למסדר הלותרני בשנת 1518. מרטין לותר מצא מפלט אצל מסדר הנזירים הקתולי, הכרמליתים, עד שזומן להיפגש עם ציר האפיפיור. כיום, החדר בו שכן במקביל לכמה חדרים נוספים במנזר נהפכו ל-Lutherstiege, מוזיאון המתאר את חיי הרפורמטורים. שעות פתיחה: שלישי עד ראשון בין השעות 10:00 עד 12:00 ומ-15:00 עד 17:00. הכניסה חופשית.כמו כן כדאי לבקר בבית מוצרט המנציח את בנה המפורסם של העיר ובבית הכנסת של העיר. מבנה מקומר שנבנה במהלך השנים 1914 עד 1917 ומכיל בתוכו מוזיאון להיסטוריה יהודית.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה