אגדה מקומית
האגדה מספרת שאלוהים חילק לכל עם את פיסת האדמה שלו. כשסיים לחלק לכולם, הגיע באיחור העם הגיאורגי. אלוהים אמר להם שכבר חילק את כל האדמות, ושלא נשארה להם פיסת אדמה. הגיאורגים הסבירו שהם איחרו משום ששתו כוסיות לכבודו של אלוהים. אלוהים כל־כך התרגש מהמחווה, ונתן לעם הגיאורגי את פיסת האדמה ששמר לעצמו.
מה אפשר ללמוד מהאגדה?
העם הגיאורגי נוהג לאחר - כדאי להנמיך ציפיות בכל הנוגע לעמידה בזמנים.
האנשים שם מאוד אוהבים לשתות ולהרים כוסית.
ואכן, האדמה שלהם מרגישה אלוהית.
סוג הטיול
בסוף אוגוסט 2025 יצאתי עם אשתי ושלוש הבנות שלנו (10.5, 8, ו־3.5) לטיול משפחתי בגיאורגיה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי במדינה וגם לא הפעם הראשונה שלנו כמשפחה בטיול מלא, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שיצאנו יחד לטראקים משפחתיים ברמה כזו.
המסלול הכללי היה:
טביליסי -> קזבקי -> מרטווילי -> מסטיה -> אושגולי -> בורג׳ומי -> טביליסי
פירוט לפי ימים
יום 1 - נחיתה בטביליסי, השכרת רכב ונסיעה לחזבקי.
יום 2 - לקחנו מונית לכנסייה ועלינו עוד קצת בגובה. טיפוס לא קל עם ילדים, אבל הנוף לכנסייה משגע. לצערנו פסגת הקזבקי הייתה כולה מוסתרת בעננים כל משך השהייה שם. משם ירדנו כל הדרך חזרה עד לעיר.
יום 3 - נסיעה לג׳וטה והליכה עד לאגם. מדובר בעלייה קשה כחצי קילומטר ואחרי עליה מתונה כ־2 קילומטר. בכלל לא היה פשוט לילדות, אבל ברגע שמגיעים לאגם זה שווה הכל. האגם משגע ותענוג לטבול בו למי שיש את הרצון לטבול במי שלגים.
יום 4 - את היום הקדשנו לנסיעה וטיול בעמק טרוסו. מדובר בנסיעת שטח לא מורכבת - לא נדרש רכב 4X4, אבל כדאי מאוד רכב גבוה ונהג סביר. אחרי יותר משעה של נסיעה הגענו למעיינות הגופרית - מים מבעבעים, קפואים ובעלי ריח חזק ומיוחד. משם המשכנו לאחד הכפרים שבעמק, עצרנו להתרעננות קצרה והמשכנו ברגל אל תוך העמק עצמו. לא המשכנו עד למבצר שבקצה, אבל כן עצרנו במנזר קטן, שתינו שם כוס יין מקומי ונהנינו מהשקט ומהנוף לפני שחזרנו באותה הדרך. העמק עצמו מרגיש כמו קצה העולם - נוף פראי, פתוח ומרשים. יש בו כבר תיירים, בעיקר ישראלים, אבל התחושה הכללית היא של מקום בתולי ושקט.
יום 5 - נסיעה לגורי כתחנת עצירה בדרך למרטווילי. רצינו גם לעצור בדרך באנדרטת הידידות אבל מהר מאוד התחרטנו והמשכנו בנסיעה - מדובר במלכודת תיירים מגעילה. בגורי אין הרבה מה לעשות בערך רק לקנות מגנטים של סטאלין. היה נחמד שמצאנו מסעדה טובה פחות או יותר - זה כל האירוע.
יום 6 - נסיעה למרטווילי. בדרך עצרנו בשוק של קוטאיסי - אחת האטרקציות הלא נפוצות והלא מוכרות הן השווקים של הערים הגדולות (בהמשך גם היינו בשוק של טביליסי). אני אישית מכיר את השווקים מהטיול הקודם שלי - פשוט חוויה. יש שם הכל, אנשים, ריחות, טעמים - הכל שם מיוחד ותחושה של מקום אינסופי. כל רגע אתה רואה משהו חדש ומגניב. זו הפעילות היחידה שבה לא ראינו שום תיירים. הילדות בהתחלה הרגישו לא בנוח, אבל זה עבר להן ברגע שהגענו לחנות של קליפסים לשיער ב־2 לארי ליחידה. במרטווילי הלינה הייתה בחווה, אז בילינו את שאר היום בחווה עם חיות.
יום 7 - נסיעה למפל החם. מקום מדהים! מפל רותח שנשפך לנהר. הילדות שיחקו שם בלי סוף בנהר ובבריכות החמות. אסור לפספס אם אתם שואלים אותי. אחרי זה המשכנו לקניון מרטווילי - מקום ממוסחר. לא הכי ממליץ, אבל זה לא כזה נורא. עשינו שם זיפליין מעל הקניון ושייט בסירה. לא בטוח שהיה שווה את הכסף.
יום 8 - נסיעה למסטיה. הגענו בערב וטיילנו קצת במרכז העיר. ממש נחמד שם.
יום 9 - עליה לאגם קורולדי. לשם לקחנו נהג כי מדובר בעלייה שדורשת רכב 4X4 או לפחות נהג שמכיר טוב את השטח. משם המשכנו בעלייה עד לאגם. מדובר בעלייה קשה מאוד לילדים. בסוף הגענו, וככל הנראה מדובר בשלולית מאוד גדולה, אבל המקום מאוד יפה. גם שם טבלתי במים, למרות שהם היו קצת ג׳יפה.
יום 10 - טיול סוסים בעמק בצ׳ו, נסיעה של כ־45 דקות ממסטיה. עמק יפיפה. הגענו עד לנקודה האחרונה עם רכב - נקודה יפהפיה עם מסעדה שמכינים בה דגים טריים שהם דגים בנהר. יש שם בריכות טבעיות שאפשר לטבול בהן, נראה אחלה מקום לבלות בו. לקחנו טיול סוסים למפל. הסוסים לקחו אותנו עד נקודה ביער ומשם המשכנו ברגל. גם החלק האחרון שהוא כקילומטר זה עלייה מאוד קשה, וכל זה בשביל לראות מפל באמת יפה, אבל חשוב להבין שאין הרבה מעבר.
יום 11 - נסיעה לאושגולי וטיול קצר באושגולי. בדרך עלינו לאתר סקי שיש אליו גישה בקיץ עם רכב, והנופים היו מדהימים. בעבר אושגולי היה יעד נכסף והיה קשה להגיע אליו, היום הרבה יותר קל. יש טראקים יפים של כמה ימים ממסטיה לאושגולי. לצערי זה היה גדול עלינו. אושגולי הוא כפר גבוה או בין הגבוהים באירופה, ובנויים בו מגדלי אבן. זה מקום קטן, יפה ופשוט. נחמד לעצור שם ולהסתובב באזור. יש הרבה מה לראות אבל אין משהו מסוים להמליץ. משם נסענו עד ללנטחי, שם ישנו רק כעצירה בדרך הארוכה לבורג׳ומי.
יום 12 - נסיעה לבורג׳ומי. בורג׳ומי הוא מקום שונה באופי שלו. לדעתי אין רוסי שלא מכיר את השם. זה מקום שיש בו מים מינרלים שמייחסים להם סגולות כאלה ואחרות, והמקום היה בעבר מקום נופש בגוש הסובייטי. ככה שזה פחות מקום של טראקים ויותר של פארקים וירידים.
יום 13 - עליה ברכבל ומגלשות הרים - אטרקציה אהובה אצל הילדות, אצלנו חובה לספק לפחות אחד כזה בטיול. אחרי זה הסתובבנו עוד בבקוריאני ובבורג׳ומי בפארקים ובירידים.
יום 14 - נסיעה לטביליסי. החזרנו את הרכב והסתובבנו קצר ברובע העתיק.
יום 15 - פארק המים בטביליסי. אנחנו חולים על פארקי מים. מדובר בפארק יחסית קטן אבל נעים וכיפי בלי תורים. יכול להיות שלא היה הרבה תורים כי יש עליו הרבה המלצות שליליות של ישראלים. נכון, לא מדובר בפארק הכי מדהים, אבל להעביר שם חצי יום היה כיף. אי אפשר לא ליהנות בפארק מים אם אתם שואלים אותי. משם המשכנו לשוק של טביליסי לקניות של מותגים מזויפים וציוד לבית ספר לשנה הבאה.
יום 16 - טיסה מוקדמת לתל אביב.
אוכל
אחד הדברים הכי מיוחדים וכיפיים בגיאורגיה הוא האוכל. המטבח המקומי עשיר, מגוון ומבוסס במידה רבה על בצקים, אבל לא רק - תמצאו בו גם המון גבינות, בשר וירקות, כך שכל אחד יכול למצוא משהו מעניין לאכול.
המחירים ידידותיים מאוד: ארוחה משפחתית מלאה עלתה לנו בדרך כלל בין 100 ל־200 לארי, תלוי כמה היינו רעבים - וחשוב להדגיש, מדובר במשפחה רעבה באמת.
באופן כללי קשה ליפול מבחינת אוכל, כי ברוב המקומות התפריט כמעט זהה, והאוכל מוכן תמיד באותה רוח מסורתית. מאחורי הקלעים כמעט תמיד תמצאו בבושקה שמבשלת בדיוק כפי שלימדו אותה לפני עשרות שנים - והטעמים בהתאם.
כדאי לקחת בחשבון את עניין ההמתנה: בכל מה שקשור לזמן, הגיאורגים לא ממהרים. לפעמים האוכל מגיע מיד, ולפעמים תראו את הטבח יוצא החוצה, הולך לשוק, קונה מצרכים - ורק אז מתחיל לבשל. לכן אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם ממתינים גם שעה עד שהמנה תגיע.
סקירה קצרה על כמה מהמאכלים שלדעתי פשוט אסור לפספס.
פטריג'אני (חציל) - בתפריט זה מופיע כחציל עם ממרח אגוזים. מנה מדהימה, ואחת הבודדות שבאמת יכולה להשתנות בין מקום למקום - לפעמים הטעמים יהיו קצת שונים, אבל ברוב הפעמים זה פשוט יוצא מושלם.
סלט - באופן עקרוני יש כל מיני סוגים של סלטים, אבל אם תבקשו פשוט "סלט" (או סלטי - ככה אומרים סלט בגיאורגית), תקבלו בדרך כלל מלפפונים ועגבניות, ולפעמים גם בצל.
חינקאלי - כיסוני בצק ממולאים בבשר, אחת המנות הנפוצות ביותר בגיאורגיה ואחת ממנות הדגל שלה. יש דרך מסוימת לאכול חינקאלי: תמיד בידיים, בלי סכום. תשאלו את המלצר והוא ישמח להראות לכם את הטכניקה הנכונה. אניני טעם נוהגים לפזר פלפל שחור מעל לפני כל ביס. פרט חשוב - את הקצה לא אוכלים. אגב, חשוב לדעת: חינקאלי אמיתי זה חינקאלי בשר. כל שאר המילויים שצצים בשנים האחרונות הם חידושים - לפעמים טעימים, לפעמים פחות, אבל אין להם "תעודת ביטוח" קולינרית.
חצ'אפורי - המאפה המפורסם ביותר, אבל יש לו וריאציות רבות:
אימרולי - החצ'אפורי ה"רגיל", מאפה ממולא בגבינה.
אג'ארולי - חצ'אפורי שמקורו בחבל אג'ארה, האזור הסמוך לים השחור שבו נמצאת בטומי. מדובר בסירת בצק ממולאת בגבינות, חמאה וביצה. גם כאן יש דרך מיוחדת לאכול, תשאלו את המלצר והוא ילמד אתכם.
קובדארי - חצ'אפורי המזוהה עם חבל סוונטי (מסטיה, אושגולי), ממולא בבשר.
יש כמובן עוד וריאציות כמו מגרולי, לוביאני, רויאל ועוד, אבל לטעמי - אם אתם כבר שם - אסור לפספס את הקובדארי והאג'ארולי, במיוחד אם אתם מטיילים באזורים שבהם הם נולדו.
מעבר לזה יש עוד הרבה מאכלים טובים במטבח הגיאורגי, אבל בעיניי אלה הם המנות הבולטות והמיוחדות ביותר ששווה לטעום.
לינה
בגיאורגיה יש מגוון רחב של אפשרויות לינה - החל מהזמנה דרך בוקינג, דרך יצירת קשר ישיר עם בעלי המקום, ועד פשוט להגיע ולמצוא איפה לישון. המחירים בדרך כלל זולים, ותלוי באזור תוכלו לבחור בין מלונות יוקרה לבין חדר בבית מקומי.
אני ממליץ לשלב בין כמה סוגי לינה - ככה גם חוסכים כסף וגם חווים חוויות שונות. מצד שני, חשוב לדעת שלפעמים זה גם אומר מזרן לא נוח שיגרום לכם לכאבי גב, או תרנגול שיחליט שישן אתכם בחדר ויתחיל לקרקר מ־3 לפנות בוקר.
אלכוהול
הגיאורגים מאוד אוהבים לשתות - ובכל מקום תמצאו אלכוהול. לפעמים אפילו יש יותר דוכני אלכוהול מאשר דוכני פירות. נהוג לייצר משקאות ביתיים, למלא אותם בבקבוקי קולה ריקים ולמכור בדוכנים בצדי הדרך. זה אולי נראה מוזר, אבל אם אתם בעניין - פשוט תיהנו.
סאפרבי - זן הענבים שממנו מייצרים את רוב היינות האדומים. זהו היין הנפוץ ביותר. במסעדה פשוט תבקשו "סאפרבי" - זה שקול ללבקש "יין אדום מקומי". ברוב המקרים זה גם מה שיהיה להם.
צ'הצ'ה - המשקה החריף המקומי, שמיוצר מהשאריות שנשארות אחרי הפקת היין (הזגים). מזכיר מאוד גראפה האיטלקית. חובה לנסות לפחות פעם אחת.
ייתכן שתמצאו את עצמכם בארוחה עם מקומיים - ואם זה קורה, תהיו בטוחים שיהיו הרבה הרמות כוסית. חשוב לדעת שיש לכך כללים וחוקים ברורים, והמקומיים ישמחו ללמד אתכם. רק תתכוננו לכך שסביר להניח שלא תוכלו לנהוג אחר כך - ולפעמים אפילו בקושי ללכת עד האוטו.
שפה
השפה הגיאורגית היא ייחודית וממש לא דומה לשום דבר אחר. עם זאת, יש כמה נקודות חשובות שכדאי לדעת כדי לתקשר:
המבוגרים כולם מדברים רוסית (אבל לא אוהבים רוסים)
הצעירים ברובם מדברים אנגלית (וגם לא אוהבים רוסים)
נתקלתי בהרבה מקומיים שמשתמשים בגוגל טרנסלייט בצורה טובה ומדויקת, וזה עוזר מאוד בתקשורת יומיומית.
כסף
המטבע המקומי בגיאורגיה הוא לארי (GEL). קשה מאוד להשיג אותו בארץ, ולכן מומלץ פשוט למשוך כסף בכספומט כשהגעתם למדינה. לחלופין, ניתן להמיר יורו או דולר.
המלצה ספציפית: Terabank - נמצא בערים הגדולות, בנק מסודר ואמין שמציע גם את שער ההמרה הטוב ביותר. אל תשכחו לקחת את הדרכון שלכם.
בהרבה מקומות אפשר לשלם באשראי, אבל תמיד כדאי להיות מוכנים גם במזומן - החל מהשווקים ועד למקומות הלינה הקטנים יותר.
כללי
בטיחות: אחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא שכמעט בכל מקום בגיאורגיה יש נוכחות משטרתית. המדינה נחשבת ליעד בטוח יחסית, והמשטרה שם נראית קשורה היטב למערכת המקומית.
נסיעות: הגיאורגים בכביש מצד אחד אדיבים ומסייעים, אך מצד שני יכולים להיות מסוכנים מאוד. תראו הרבה עקיפות מסוכנות, והכל נראה כאילו כולם רגועים עם הסיטואציה. הכבישים עצמם משתפרים כל הזמן, אך עדיין אפשר לפתע להיתקל בכביש שמסתיים בדרך עפר לכמה עשרות מטרים ואז חוזר להיות כביש מסודר.
פרות: המדינה מלאה בפרות - הן נמצאות כמעט בכל מקום, כולל בכבישים העירוניים והבין־עירוניים המהירים, כך שיש להיזהר ולשים לב.
גיאורגיה ואני
הרומן שלי עם גיאורגיה לא התחיל בטיול הזה. לפני כ־20 שנה ביליתי במדינה המדהימה הזו במשך שלושה חודשים, ולמדתי להכיר את האנשים, השפה והמנהגים המקומיים.
עם השנים ראיתי את הפופולריות של גיאורגיה הולכת וגדלה, ואני שמח שישראלים רבים גילו את היעד הנכסף הזה.
למי ששואל אותי, אני אומר שגיאורגיה היא יעד מושלם: קרובה, זולה, טעימה, עם אנשים מדהימים שאוהבים מאוד ישראלים - והנופים? פשוט אלוהיים.
