שופינג וטבע בהולנד
חודש מרץ דווקא עבר עלינו קשה מבחינת מזג האויר. אפור, גשום, ושלג שירד די ברציפות במשך כשבועיים. ושלא תבינו לא נכון. אני ממש לא מתלוננת, נהפוכו. אפילו נהנתי ממנו, בפרט כשהוא יורד בפתיתים גדולים שעפים לאיטם ברוח, ולא נצברים על הקרקע. מצב אידיאלי שמאפשר להנות מהיופי בלי להסתכן בשבירת רגל או יד. בכלל- פה לא מתרגשים מכלום. מיד כשהוא מתחיל להצטבר צצים משום מקום המוני עובדי עירייה שממהרים לזרות מלח גבישי על הכבישים והמדרכות, ותוך דקות גם המעט שנצבר נמס. השאר מצדם ממש לא טורחים לשנות את אורח חייהם. נוהגים בשלג, מטיילים בשלג ואפילו רוכבים על אופניים, כי כאן זו פשוט שגרת חיים, שגם השלג לא ישבש.
גם אנחנו השתדלנו לראות את המצב כשגרת חיים ולהמשיך כרגיל, ואפילו יותר מכך- ללכת עם מזג האויר עד הסוף- כלומר לטייל דווקא במזרח המדינה, באזור הקר ביותר שלה, ובכך להשלים ולראות מספר מקומות שלא הספקנו להגיע אליהם עד כה. אז מה אם יש אפס מעלות בחוץ והאוזניים קופאות, לנו היתה זו הזדמנות נהדרת לראות מקומות שהמראה שלהם בחורף ובעיקר בשלג יפה יותר לעיתים מאשר בקיץ. אז הינה התוצאות - מקבץ של מקומות, טיולים חד יומיים שהחלו בסתיו ונמשכו אל תוך החורף ולכולם מכנה משותף אחד: מיקומם הגאוגרפי על משולש הגבולות- בלגיה, הולנד וגרמניה.
בלגיה גובלת בצידה המזרחי בגרמניה ובהולנד. זהו שטח שנוף הגבעות שלו מהווה מעין חיבור טבעי בין נוף הארדנים הבלגים, לאיזור ה-Eifel בגרמניה ומשפיע במבנהו הטופוגרפי גם על הצלע השלישית במשולש - מחוז לימבורג ההולנדי, ובכך מייחד אותו משאר נופי המדינה השטוחה. נקודת המפגש הראשונה שלנו עם האזור היתה מספר חודשים לאחר הגעתנו לבלגיה, בביקור בעיר ההולנדית Maastricht. כיכר העיר היפה ומרכזה, סיפקו לנו תעסוקה מלאה ולא איפשרו לנו להספיק ולהגיע למערות התת קרקעיות שבה, אך כל זה השתלם מול מטרה נעלה שצצה מיד עם דריכת כף רגלינו במדרחוב הראשון: קניות!!! מהר מאוד התברר לנו כי מגוון החנויות שמחירהן שפויים יותר ביחס לבלגיה גדול יותר, וכך מצאנו את עצמנו נהנים מיום שכולו שוטטות במדרחובים ססגוניים ותוססים, חנויות בוטיק ורשתות כל-בו מוכרות יותר או פחות. חזרנו בסוף היום מרוצים ועמוסי קניות ובתחושה שעוד נחזור.
וחזרנו - וגם הבאנו את החבר`ה, ללאנדל-פארק (Landel Hoog-Vaals) כפר נופש שמוגדר בחוברת שלהם כאחד הפארקים הממוקמים בתוך פנינת נוף, בלב איזור מקסים וירוק על משולש שלושת הגבולות בחלק ההולנדי בלימבורג. אכן, הפארק טובל בנופים פסטורליים וגבעות מוריקות, ולנו- שש משפחות על טפם, ענה על כל הציפיות, שכללו בעיקר רביצה על הדשא משולבת בארוחות "על האש", טבילה בבריכה הסגורה וטיולים רגליים ועל אופניים בטבע ובכפרים המקסימים שמסביב. לבאים מהארץ, המקום יכול לשמש כנקודת מוצא מצויינת לטיולים לאזור הארדנים הבלגיים (כשעה נסיעה), מזרח הולנד, ואיזור האייפל בגרמניה כולל הערים בון, קלן ודיסלדורף (30-45 דקות) ופרקי השעשועים הנהדרים: פנטזילנד ופארק האחים וורנר. ובין כל אלו ישנם עוד פרקי שעשועים קטנים יותר לילדים קטנים, גני חיות ועוד.
ואז הגיע החורף, וכפי שכבר ציינתי, בחרנו במחוז זה לעוד כמה טיולים יומיים כדי שהרגיש את החורף הכי טוב שאפשר...
לתחילת הכתבה
מירוצים ונופש בבלגיה
The Bleue ardennen הוא שמו של חבל הארץ בצידו הבלגי של המחוז. זהו גם האזור הגבוה ביותר במדינה. כמה גבוה? 660 מטר - זהו גובה הישוב Malmedy, שנחשב לגבוה ביותר במדינה, ובאורח פלא, מצליח כל שנה גם להיות מושלג. לא בגלל גובהו מרקיע השחקים, אלא בגלל תנאי מזג אויר שיוצרים טמפרטורות נמוכות מתחת לאפס. כך שבחורף, הימים הבהירים מלווים בקרה, והאזור מכוסה בקרח שנראה בדיוק כמו שלג מרחוק, וכשנפתחות ארובות השמיים, הן מורידות יותר שלג מגשם. כיאה למדינה במרכז ארופה, שסקי הוא ספורט עממי בקרב תושביה, הבינו עסקני הכפר מהר מאוד את העניין, ובמקום קיים אתר סקי קטן הכולל מעלית, רכבל והשכרת ציוד, ולמרבה הפלא, מוכיח כי ניתן לעשות סקי גם על 30 ס"מ שלג. בגלל היותו על תקן של קל"ב (קרוב לבית), הוא בהחלט הומה אדם בימים הנכונים, כי המכורים לספורט הזה ישמחו על כל יום שמתאפשר להם להנות ממנו. אז מי שמזדמן לאזור בחורף וחושק ביום סקי, זה המקום.
במרחק 17 ק"מ לכיוון מערב, בדרך העוברת בין כפרים טובלים בירוק נמצאת Spa, עיר המרחצאות. כבר בדרך, בשולי העיירה, נראים הסימנים הראשונים ליופיה של העיירה, שמוקפת אחוזות ובתי עשירים, וכמובן בתי מלון קטנים המתפקדים כמלונות פינוק בעיירה שהטביעה את חותמה על המושג "מעיינות חמים", ותרמה להם את שמם הבינלאומי. העיירה שוכנת בין גבעות, ובמרכזה בניין מרחצאות ישן ומסוגנן ובית קזינו. לשניים האלו יש להוסיף את המטבח הבלגי המשובח, והנה קיבלנו שילוב מנצח לאוהבי התענוגות. אנו שוטטנו לנו להנאתנו במרכז העיר ובסימטאותיה, בנסיון לספוג משהו מאוירת הנופש היחודית השמורה למקומות מהסוג הזה. במסגרת השיטוט מצאנו עצמנו עומדים מול מעלית רכבל שקופה וסגורה שתמורת יורו מעלה אותנו למקום לא נודע.
משחק הניחושים של חבורת עצלנים, שיצאה סתם לשוטט בלי להתעמק בספרות על המקום, העלה ניחוש קולקטיבי - מרפסת תצפית. התשובה היתה נכונה בחלקה. את הרמז לחצי התשובה השניה קיבלנו כבר בכניסה למעלית, שם מצאנו את עצמנו נכנסים לאותה מעלית עם דמויות עטופות לבן שחברו אליה ישירות מתוך שרוול שיצא מאחד מבתי המלון. הלבן התברר כחלוקים וכלל גם כפכפים תואמים להשלמת הלוק הנכון. נסיעה של כשתי דקות במעלית השקופה, פלטה אותנו לתוך קומפלקס גדול וחדש של מרחצאות, שכלל מספר בריכות ממוקמות בתוך מבנה שקוף, שהטובלים בהן נהנים מהנוף הנשקף של העיירה. מרשים ביותר. עלות התענוג היא 17 יורו למבוגר ו-12 לילד ל-3 שעות הכוללות שימוש בבריכות הטרמיות, סאונה, חמאם טורקי, חדר כושר ומנורות שיזוף - להיט בקרב הארופאים, ובעיקר הארופאיות, שבאמצעותו הן רוכשות גוון עור זהה לצבע הטבעי שלנו הישראלים... חוץ מהמרחצאות ניתן לצאת למרפסת נוף העוטפת את המקום וממנה נשקפת העיירה.
בשולי העיירה נמצא אתר מקצועי למרוצי מכוניות, Francorchamps. בפעם הראשונה עברנו במקום במסגרת ביקור בעיירה. בפעם השנייה הגענו במיוחד לצפות בתחרות מכוניות. ולא סתם מכוניות: תחרות מכוניות Porshe. ח-וו-י-ה! אין מילה אחרת להגדיר את הארוע! הגענו למקום שהפך להפנינג שלם. דגלים, דוכנים למכירת מוצרי פרסומת של החברה, דוכני מזון ומשקאות, ובעיקר המוני אנשים שהופכים ליום אחד לילדים עם עיניים נוצצות מהתלהבות ומוכנים להמיר את כל היקר להם במחיר נגיעה באושר- ליטוף מכונית Porshe, וישיבה בתוכה. עוד לפני התחרות ניתן היה לשוטט בין המכוניות ולראות כיצד עובדים עליהן ומכינים אותן לתחרות. מיותר לציין שאת הבעל והילד איבדתי בשניה שנודע לנו כי מותר לגעת, למשש, לשבת בחלק מהן ולהצטלם עם הנהגים! אך אני מודה ומתוודה, נדבקתי בהתלהבות ונהנתי מכל רגע!
התחרות עצמה כוללת מספר מרוצים שבמהלכם חולפות המכוניות על פנינו במהירות מדהימה ומשאירות אותנו פעורי פה וחרשים למחצה. שוב - חוויה אדירה, שהדבר היחיד שהיה חסר בה להשלמת האקשן היתה איזו התנגשות או התהפכות קטנה (דבר שהתברר כחלום קטן ופרטי של מי שבא לראות..). רמתם המקצועית של הנהגים גרמה לנו להסתפק רק בדחיפות קלות של המכוניות זו בזו, טמבון שהתעופף, וירידה לשוליים...
מרוב התלהבות, בסוף התחרות שכחנו להכנס למוזיאון המתאר את ההיסטוריה של המקום. דווקא תכננו. כשנזכרנו, במחצית הדרך הביתה, לא נותר לנו אלא להתנחם בעובדה שההווה השפיע עלינו כל כך חזק, שאין ספק שתמונות מהעבר יתגמדו לעומתו.
פק"ל חובה: אטמי אוזניים.
אגב, התחרות היתה בחינם. מדובר בתחרות מקדימה לתחרות אחרת, שנחשבה כאימון. ידענו זאת מראש דרך אתר האינטרנט. אבל- שילמנו ועוד איך, כשהתחרות הזו סחפה בהתלהבותה קבוצת גברים ובנים והובילה לרכישת כרטיסים במחיר מלא לתחרות Formula 1 שהתקיימה בגרמניה, במרחק שעתיים וחצי נסיעה, במסלול מקצועי נוסף בעיירה Neuerburg. שם חזר התהליך על עצמו, אבל עוד יותר בגדול עם מכוניות ספורט, שיווק ופרסומות של כל החברות הפועלות בתחום, דוכנים לממכר חולצות, כובעי קסקט ושאר אביזרים עם סימלי פררי, מכונאיות לבושות בסרבלי עבודה עם סימלי מכוניות, שמחייכות ומזמינות להצטלם איתן ועם המכוניות, ושיא החוויה - לגעת בזוהר - מיכאל שומכר האגדי, שכצפוי ניצח בתחרות. חוייה של פעם בחיים.
מרץ הוא גם חודש הקרנבלים. אחד כזה, גדול ומושקע, מתקיים מדי שנה בעיירה Stavelot, הממוקמת 8 ק"מ ממלמדי. זהו קרנבל מסכות מסורתי עם סמלים קבועים בדמות יצורים לבנים עם אף ארוך ומחודד, אשר שיאו הוא בתהלוכה של כשעתיים לאורכו של הכפר. כל הכפר מגדול ועד קטן התחפש, והותיר אותנו משועשים והמומים ממידת ההשקעה בתלבושות ובמוזיקה עד הפרטים הקטנים, ומן ההמולה הכללית. במסגרת התהלוכה פגשנו הווה, עבר ועתיד בדמות אנשי המערב הפרוע, רקדניות פלמנקו, דמויות מתוך אגדות ילדים, אבירים, אופים ועוד. הם מנגנים, שרים, רוקדים ועושים פעלולים למינהם בשיתוף הקהל. בראש התהלוכה עוברת דמות הקרנבל ויורה פתיתי נייר על הקהל, והשאר זורקים לילדים סוכריות טופי, מיני מאפים ועוד. חגיגה אמיתית!
9 ק"מ ממלמדי נמצאת העיירה Robertville, שבה נמצאת טירת Reinhardstein. מדובר בטירה אמיתית שעדיין מתגוררים בה בני המשפחה, והיא פתוחה לביקורים בחודשים יולי עד אוגוסט בלבד. אנו הסתפקנו בטיול רגלי בטבע עד הטירה, הליכה מתונה לצד הנחל ותצפית עליה. באזור כולו פזורות טירות רבות ואחד ממסלולי הטיול המומלצים באזור הוא בדרך המכונה "דרך הטירות". פרטים על האזור כולו, כולל המלצות למסלולים, ניתן למצוא באתר www.ardenne-bleue.be.
המקום שלקח בגדול את התואר "הכי-חורף-שאפשר", מבחינתנו, היתה טירה נוספת שעברנו בה ביום מושלג במיוחד, בדרכנו חזרה מהאזור. היא ממוקמת בכפר Amay, ונקראת Chateu de Jehay. הטירה מצויה כשעה נסיעה לכיוון פנים הארדנים ונחשבת לאחת היפות בבלגיה. היא מוקפת מים ובנויה בסגנון יחודי (ומפארת לא מעט מחוברות התיירות המשווקות בבלגיה). ממש לפני הגעתנו לטירה, נקלענו לסופת שלגים. השלג החל להערם במהירות, ואנו מצאנו את עצמנו נוסעים בשלג שנצבר במהירות בכבישים קטנים בין הכפרים. מיד חזרנו לזכרונות מירושלים המושלגת בחורף 1992, שבה מצאנו את עצמנו תקועים בשיירת מכוניות מחליקות בשלג, חוויה מפוקפקת בפני עצמה.. ורגע לפני הכניעה והחזרה לכביש הראשי התגלתה לפנינו הטירה, מוקפת מעטה לבן של פתיתי שלג רך וטרי.
מראה שובה לב במלוא מובן המילה. אבל, לא ממש דמה לתמונות המפרסמות את המקום. יופי של טירה רק איפה המים? אחרי שגמרנו להלל ולקלל במקביל את יכולתם המופלאה של המשווקים להציג רק חלק התמונה כדי למשוך תיירים למקום, "כאילו" אנו בעמק הלואר בצרפת, התבררה הטעות. שתי סירות קטנות שעגנו בצמוד לטירה גרמו לנו להבין את פשר המראה. הטירה אכן מוקפת מים, רק שהשלג הטרי כיסה אותם, והם, עוד קודם לכן, בכלל היו קפואים...
עיירות בגרמניה ובהולנד
קפיצה קטנה לגרמניה - איך יודעים שעוברים לגרמניה? איכשהו אצלם הכל נראה מסודר ומדויק יותר. שלא תבינו לא נכון. גם הבלגים הם מאוד "יקים" באופיים, אך נראה שלא במקרה המציאו את ההגדרה דווקא על הגרמנים. גם הגדר בבית הפרטי של הבלגי שגר בבית האחרון של הכפר גזומה יפה, אך זו של שכנו בכפר הגרמני, 200 מטר משם, גזומה קצת יותר יפה. מה זה קצת יותר? הכי יפה, טוב ומדויק שאפשר. פשוט אי אפשר יותר. זו תמציתו של העם הזה. לטוב ולרע. במה שקשור למראה הערים והכפרים שלהם זה דווקא לטוב. יכולת השימור שלהם, ואם צריך גם השיחזור, מדהימה, ולעיתים לא ניתן להאמין כי אנו נמצאים במקום ששוחזר בדייקנות כאילו לא היתה מלחמה שמחקה יותר מחצי מהמדינה עד היסוד.
24 ק"מ ממלמדי ו-48 ק"מ מספא נמצאת Monschau, עיירה גרמנית טיפוסית מקסימה, שהזמן בה עצר מלכת ומרכזה כאילו יצא מתוך האגדות. בכניסה לעיירה מגרש חניה גדול וממנו ניתן להעפיל לעבר מצודה החולשת על העיר, או להתקדם במורד הנחל השוצף לעבר מרכז העיירה כשאת הדרך לכל אורכה מלווים בתי עץ מחושקים מתקופת ימי הביניים. העיירה, שבאורח נס שרדה את מלחמת העולם השנייה, נותרה בשלמותה והפכה בשל יופייה למוקד תיירות ועליה לרגל משלוש המדינות (גרמניה, הולנד ובלגיה). שיטוט בין הסמטאות מעורר קריאות התפעלות לנוכח היופי העתיק, צבעי השלכת (גם בינואר, בשילוב עם הקרח) והאוירה השוקקת במקום. זוהי הזדמנות נהדרת לטעום קצת מסגנון אחר, שונה מבלגיה ואופייני מאוד לאזורים מסויימים בגרמניה, והוא זה שמעניק למדינה זו, בעיני, את אחת הסיבות העיקריות לטייל בה. www.monschau.de - אתר העיירה. שווה להציץ כדי לראות את הסרטון שרץ במרכז העמוד ומראה את נופי העיירה.
ולסיום, פתאום, מוקדם מהרגיל, צצה השמש והטמפרטורה טיפסה ל-22 מעלות, יום קיץ אמיתי, בטח כשמדובר בתחילת אפריל. מהרנו לנסוע לעוד "חוב קטן שנשאר פתוח" במחוז מחוז לימבורג ההולנדי: עיירה בשם Valkenburg שלא ממש נראית הולנדית טיפוסית, כיוון שגם בה קיים השילוב של קזינו עם מעיינות חמים. בעיירה מכרה פחם, ורשת מערות תת קרקעיות שניתן לבקר בהן, ששימשו בתקופות שונות למטרות שונות. אך הסיבה האמיתית לנסיעה ביום שמש היתה מגלשות ההרים, חוויה שהילדים חזרו עליה מספר פעמים. באמצעות רכבל דו מושבי עולים לראש הגבעה, ותוך כדי כך מתצפתים על הנוף. למעלה חכתה לנו מגלשה ענקית ומפותלת בה גלשנו בתוך משהו שנראה כסירה קטנה. מבחינת הילדים, אפשר היה להתנחל במקום לכל היום (הבעיה היא שהתענוג אינו בחינם וכל שני סיבובים עולים 3.5 יורו). כמו בכל אתר שמכבד את עצמו, בפסגה ישנו גם בית קפה למרגלות כנסיה, שבו ניתן לנוח ולהמתין לגולשים. הבעיה היחידה היתה ששוב, לא רק אנו חשבנו שזהו יום אידיאלי לחוות את התענוג, אלא עוד רבים מתושבי משולש שלושת הגבולות...
לסיכום: טיול באזור חשף אותנו לחוויות מגוונות, שלמען האמת עוד לא מוצו. קצת טבע, קצת חיי תענוגות, קצת אקשן, קצת הולנד, וגם קצת טירות ועיירה גרמנית שכאילו נלקחו ממקום וסיפור אחר. וזהו בדיוק סוד הקסם של האזור.
אבל בינתיים חזר לו החורף, ולנו לא נותר אלא לחכות לגל החמים הבא.. ולמרות הטמפרטורות שעדיין נמוכות, העצים מלבלבים בשלל צבעים ופרחים והטבע בהחלט מאותת לנו כי האביב כבר בא.
