יוון - טיול הפתעה במרכז ובצפון

כלניות אדומות על רקע הרים מושלגים מפתיעות כמעט כמו יוון עצמה. זה היה טיול הפתעה. לא הפתעת יום הולדת או הפתעה ליום נישואין - פשוט מגלים את ההפתעה שבמדינת יוון: כפרים קטנים, טברנות, מנזרים תלויים על סלעים עירומים, כנסיות ביזנטיות יפהפיות ועיזים על הכבישים. החלק המרכזי והצפוני של יוון מספק חווית טיול מהנה במיוחד והאנשים המקומיים מאוד ידידותיים לתיירים.
מיכאל קומי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: יוון - טיול הפתעה במרכז ובצפון
© איתמר ברק

טיסה והגעה לסלוניקי

אנחנו נוסעים לסלוניקי - בירת חבל מקדוניה, "הבירה הצפונית" והעיר השנייה בגודלה ביוון. כשעתים וחצי אחרי ההמראה מתל אביב, נחתנו בנמל התעופה קטן ומיושן של העיר, כך התחיל טיולנו בצפון ומרכז יוון בפסח 2008. נמל התעופה מקדוניה היה ספוג כולו עשן -; ההגבלות על המעשנים, המקובלות ברחבי העולם, עוד לא הגיעו כנראה ליוון.

משימתנו הראשונה -; לאתר את דלפקה של חברת הרץ ולקבל רכב שכור. תהליך קבלת הרכב מהיר ומקצועי מאד, מגרש החנייה של חברות ההשכרה לא ממש קרוב לבניין נמל התעופה ומגיעים לשם עם הסעת שאטל. תוך דקות ספורות אנחנו מעמיסים את המזוודות אל תוך תא המטען של פולספאגן פסאט שחורה.

 כעת עלינו לאתר את בית המלון מינוורה פרימייר (Minerva Premier) הממוקם במרכז העיר. לכאורה המשימה לא פשוטה, בהתחשב בעובדה שהעיר מונה מעל מיליון תושבים וידועה בפקקים וצפיפות, אך בפועל זה קל. המלון ממוקם על הרחוב הראשי - אגנטיה (Egnatia), שחוצה את העיר לכל אורכה (תחת שמות שונים). השלט הראשון עליו כתוב Thessaloniki מוביל אתכם היישר לרחוב זה ודרכו תגיעו בקלות למרכז העיר. כאן מקום טוב לציין שה - GPS כשל במשימתו לכוון אותנו לעיר בדרך קצרה זו, כמו שהוא כשל גם בהמשך ולמעשה היה שימושי רק באיתור בתי מלון או כתובות בתוך הערים, כשהיינו כבר ממש בקירבת המקום.

בית המלון עונה על דירוגו בין 3 ל - 4 כוכבים: נקי, מרוהט יפה, עם ארוחת בוקר אמריקאית. יתרון חשוב הוא, שלמלון יש כמה מקומות חנייה על המדרכה ממש ליד הכניסה, זה חוסך הרבה טירחה, כאב ראש וכסף, כדאי לברר במלון אם החנייה פנויה. לאחר שהתמקמנו, יצאנו לחפש משהו לאכול ומיד הערכנו את המיקום המנצח של המלון בלב המרכז, פחות מ - 10 דקות הליכה מהים והטיילת.

 די קשה למצוא על הטיילת מקום טוב לאכול, הכל שם פאבים ובתי קפה שבהם רק שותים (בעיקר Frappe -; אייס קפה על ווריאציות שונות). אם ברצונכם לאכול, תלכו לאיזור Ladaaika ליד הנמל. באיזור של רחובות Katouni ו - Egiptou ישנה פינת חמד של ממש, עם מזרקה ומסביבה מספר טברנות, מסעדות עם תפריטים עשירים, מלאים במקומיים, עם הרבה מקומות ישיבה בחוץ (פרט חשוב לאלה שלא מעשנים) -; אכלנו שם גם בערב הראשון וחזרנו גם בערב השני, לאחר שלא מצאנו שום דבר דומה לזה באיזור הטיילת.

לתחילת הכתבה

טיולים בסלוניקי

היום השני של טיולנו מוקדש כולו לסלוניקי. ניצלנו את המיקום המרכזי של המלון לטיול רגלי. לשים לב שביום ראשון כל החנויות סגורות, פרט לקיוסקים ומסעדות. יש לציין שבסלוניקי יש מה לקנות והמחירים ממש סבירים, לעומת ערים אחרות וכפרים שביקרנו בהם בהמשך, כך שיום אחד אפילו חזרנו לסלוניקי במיוחד לערב השלמת שופינג.

לא אחזור כאן על מדריכי טיולים ולא אתאר את האתרים של העיר, אספר את מה שלא תמצאו במדריכים: ביום אחד עברנו ברגל את כל מרכז העיר, עלינו למעלה לעיר העתיקה אנו פולי, מנזר ולטדון (Vlatadon), כנסיית אגיוס ניקולאוס וירדנו למטה למגדל הלבן (Lefkos Pirgos) ולים. בדרך למעלה ראינו את בית הכנסת והרושם הוא שהמבנה לא רק סגור, אלא אטום ונראה כעוד בית בשכונה, כך שאם לא מחפשים אותו גם לעולם לא תבחינו בו.

 העיר ידועה בכנסיות ביזנטיות הבנויות בצורה של צלב אורטודוקסי. יש כ - 10 כנסיות מפורסמות. התחלנו מכנסיית Apostoli 12, נכנסנו פנימה וראינו שרידים שמורים למדי של אומנות ביזנטית על הקירות. לאחר שרואים עוד אחת ועוד אחת מבחוץ, מבינים את העיקרון ולא "רודפים" אחריהן יותר, אלא אם תחום האומנות הביזנטית מעניין אתכם במיוחד. כל הכנסיות פעילות והכניסה חינם.

ככל שעולים למעלה, הניווט בעזרת המפה מאבד משמעות וסומכים יותר על אינסטינקטים. הרחובות צרים, לעיתים קרובות ללא מדרכה, רוב הבתים מקושטים במרפסות ארוכות, יש מקומות שנראים מלוכלכים ומוזנחים, אך יש גם לא מעט פינות חמד. כשמגיעים למעלה אל מנזר ולטדון, נשקף ממנו נוף מרהיב של העיר, הנמל והים. בשביל זה בעצם עולים לשם.

 הכנסיה אגיוס ניקולאס, שאותה רואים בבירור מן המנזר, היא כנסייה מודרנית ונראית מרחוק יפה יותר מאשר מקרוב. אנו הגענו עד אליה ומשם התחלנו לרדת אל הים. בדרך עברנו את החומה הביזנטית, את כנסיית הרוטונדה (Rotonda), שנבנתה עוד ע"י רומאים, את כנסיית אגיה סופיה (כביכול, העתק של הכנסייה המפורסמת באיסטנבול).

מקום מצויין לאכול צהרים הוא במרכז ענק של בתי קפה וטברנות, מול העתיקות של ההיפודרום והארמון הרומי. רשת מזון מהיר מקומית גודיס (Goodis) מציעה מלבד הג`אנק פוד הרגיל, מנות צלחת מאוד נחמדות. משם מגיעים תוך כמה דקות אל הטיילת ו"המגדל הלבן" (Lefkos Pirgos) -; גם הוא מרשים מרחוק הרבה יותר מאשר מקרוב. הטיילת אינה יפה במיוחד, אבל נחמד לטייל לאורך הים ולנשום אוויר נקי יחסית, אחרי ספיגת הזיהום והאבק בעיר.

הספקנו עוד לעשות סיבוב ברחוב Tsimski, רחוב מרכזי שבו מרוכזות חנויות המותגים. נראה מאד אלגנטי ונחמד. לעומת זאת, ברחוב המרכזי אגנטיה מרוכזות חנויות זולות (ביגוד, נעלים). לסיכום, אהבנו לבלות יום בסלוניקי ולשוטט בה בנחת ובלי מטרה מיוחדת, בקצב יווני של ממש. לא הלכנו למוזיאונים, זו יכולה להיות אופציה לעוד יום נוסף.

לתחילת הכתבה

הר אולימפוס

בבוקר של היום השלישי, אחרי סיבוב קצר בחנויות, עזבנו את סלוניקי לכיוון דרום - אל מרכז המדינה. היעד הסופי שלנו הוא מלון אימפריאל פאלאס בעיר לריסה, העיר הרביעית בגודלה במדינה. בדרך, ביקור בהר אולימפוס, "מקום משכנם של האלים". רחוב אגנטיה (איך לא?) מוביל אותנו אל מחוץ לעיר. בחרנו לנסוע על אוטוסטרדה (מסומן בצבע ירוק על המפה), תוך ידיעה שזהו מצד אחד כביש האגרה, אך מצד שני הדרך המהירה להגיע ליעד. שילמנו בדרך 3 פעמים, סה"כ כ - 5 אירו. היו קטעים שהאוטוסטרדה הצדיקה את עצמה, אך בלא מעט קטעים זה היה נראה ככביש מקומי רגיל, עם שני מסלולים ולא היה ברור על מה משלמים. במבט לאחור, טוב עשינו שעלינו על אוטוסטרדה, כי בהמשך למדנו מה זה כביש "רגיל" המסומן על המפה בצבע אדום.

 כדי להגיע לאולימפוס, יורדים מהאוטוסטרדה על פי השילוט ונוסעים לכיוון העיירה ליטוהורו (Litohoro) . הפנייה אל הפארק הלאומי הר אולימפוס היא לפי השלט Prionia. כאן יש בעייה קטנה: את השלט ניתן לראות רק מכיוון הנסיעה הנגדי, ולכן מפספסים את הפנייה הנכונה ורק אחר כך רואים את השלט במבט לאחור. לא נורא, עשינו פרסה...

מי שמעוניין לטפס אל הפסגה כדאי שישריין יומיים, כולל לינה באמצע הדרך. אנחנו לא תיכננו זאת, לכן עלינו בנחת עם הרכב עד לגובה 1,100 מטרים, טיילנו כמה שעות ברגל ביער בין מעיינות, מפלים קטנים וגשרי עץ, שתינו מי מעיינות, נשמנו אוויר הרים והמשכנו בדרכנו. הכניסה היא ללא תשלום, רק רושמים את מספר הרכב, שואלים "מאיפה אתם" ונותנים מפה בחינם. העלייה נמשכת 17 קילומטרים, הדרך מייאשת ומתחילים לחשוב שפספסתם איזו פנייה וטעיתם בדרך אך לא לוותר - לא טעיתם. בסופו של דבר תגיעו לדרך עפר וכעבור כ - 500 מטרים תגיעו גם למחסום ולחניון מסודר, ממנו ניתן להמשיך רק ברגל. טיול קל בטבע, מרענן וחוויתי.

 אחרי הטיול, החלטנו למצות את סביבות האולימפוס ולהקיף אותן מהצד הצפוני, במטרה להגיע לקניונים ולשבילים יפים מהצד המערבי עליהם קראנו בספרים. לכאורה, המשימה פשוטה: לפי המפה הדרך שמסומנת בצבע אדום קצרה יחסית. בפועל למדנו על בשרינו מה זה כבישים "מקומיים" ביוון -; אין שילוט ברור, כבישים צרים מאוד ועמוסים ברכבים כבדים וטרקטורים, כל 500 מטרים יש איזה כפר שלא מסומן על המפה ולא יודעים איך לצאת ממנו. בסך הכל חוויה נחמדה ואותנטית, כי בדרך זו אתה רואה את המדינה ואת האנשים כמו שהם באמת, אבל בדרך זו לא תגיעו לשום יעד מתוכנן. אחרי כחצי שעה החלטנו לחתוך, עצרנו בכפר אגיוס ספירידונס (Agios Spiridonas), קנינו אוכל בסופר מקומי, אכלנו על כר הדשא מול הכנסייה וחזרנו אל הכביש המהיר.

המלון בלריסה מפואר ומתאים לשמו. חוץ מזה, הוא ממוקם באיזור התעשיה ממש ליד היציאה לכיוון מטאורה, היעד הבא. בערב יצאנו למרכז העיר, 10 דקות נסיעה מהמלון, החנינו את הרכב בחנייה תת קרקעית בתשלום ויצאנו לטייל. נדהמנו לגלות שלמרות שזהו יום חול והשעה יחסית מאוחרת, המרכז היה מלא באנשים, החנויות פתוחות, בתי קפה מלאים, חגיגה אמיתית. לעומת זאת, התקשינו מאוד למצוא טברנה לאכול. רק לקראת 21:00 ראינו שבאחת מהן החלו לערוך שולחנות ומיד קפצנו לשם. בעיקרון, הטברנות מתחילות להתמלא רק לקראת השעה 22:00.

לתחילת הכתבה

מטאורה

מוקדם בבוקר יצאנו לדרך לראות את המנזרים התלויים של מטאורה - באמת מדהים! הנסיעה מלריסה למטאורה נמשכת כשעה לכל היותר ולא דורשת מאמץ. בהתחלה נוסעים על פי השילוט לכיוון טריקאלה (Trikala) ואחר כך לכיוון קלמבקה (Kakambaka), הנמצאת למרגלות הגבעות של מטאורה. אנחנו חוצים את קלמבקה ואחר כך את הכפר קסטרקי (Kastraki), שכולו טברנות וצימרים ונכנסים לאגדה. עוברים את המנזר הראשון אגיוס ניקולאוס, שבדרך כלל סגור, מתחילים לטפס (עם המכונית, כמובן) ועוברים את המנזר רוסאנו (Rousanu). היופי של המקום, הסלעים והעמקים, והמנזרים, לא ממש יודעים ממה להתחיל, לכן מומלץ לעצור בזהירות במפרצון לצד הכביש, ממנו נשקף נוף, להתפעל ממנו, לקחת אוויר ולהעריך את המצב. אנחנו החלטנו להתחיל מאגיה טריאדה (Agia Triada), המנזר שבו צולם אחד מסרטי ג`יימס בונד.

לפני הביקור בו, מומלץ דווקא להתרחק ממנו, כלומר כאילו לנסוע ממנו ואז לעצור ולהסתכל מרחוק על סלע הפטריה עליו יושב המנזר. מקרוב לא תראו זאת. אגיה טריאדה (Agia Triada) הינו המזנר היחיד שההגעה אליו דורשת קצת מאמץ, מדובר על טיול רגלי של כ - 10 דקות. הכניסה עולה 2 אירו, נשים חייבות ללבוש חצאית (לוקחים במקום). העיצוב בפנים מאד מינימליסטי ולמעשה מבפנים כל המנזרים בעיני נראים אותו דבר, מה שמשתנה זה הנוף הנשקף מכל אחד. הסתובבנו כחצי שעה, צילמנו והצטלמנו מכל זוית אפשרית וחזרנו למכונית.

משם זכינו לראות אחד הדברים המדהימים שקשה להאמין בהם: חבל נמתח בין הסלע עליו בנוי המנזר לבין הסלע הסמוך, שאליו יש גישה לרכב, וממנו מעבירים מטענים באמצעות קרונית התלויה על החבל מעל התהום. שמענו שגם הנזירים משתמשים בקרונית הזאת, כדי לחסוך עליה וירידה רגליות למנזר ובחזרה, אך לא האמנו עד שראינו זאת במו עינינו! לא יודע מה יש כאן יותר: אמונה? אומץ? זילזול לחיים?

 המנזר הבא בתור היה אגיוס סטפאנוס (Agios Stefanos), מנזר נשים, הנמצא במרחק של כמה מאות מטרים מהקודם והגישה אליו מאד נוחה. לאחר הביקור בו, נסענו לקבוצת מנזרים בצד השני של האתר. המנזר השלישי שביקרנו בו היה וארלאם (Varlaam) - המנזר הכי מעניין מבפנים. מצאנו שם באיזה חדר ברזלים עם מגן דוד, אך לא הבנו מה זה עושה פה ולא היה את מי לשאול. ראינו גם עוד שיטה להעביר סחורה למנזר: באמצעות סל שמורידים ומעלים אל המנזר אך זה בפירוש לא היה מיועד לאנשים.

לתחילת הכתבה

טברנות בקלמבקה

אחרי שביקרנו בוארלאם, נסענו לקלמבקה (Kalambaka) כדי לאכול ארוחת צהרים. יש מלא טברנות, אך כולן היו ריקות בשעת הצהרים. הסתובבנו קצת בעיר, נכנסנו לחנויות מזכרות, נסענו לשכונות הממוקמות ממש מתחת לסלעים של מטאורה - נראה מאד מרשים! אחרי הפסקת הצהרים, עלינו שוב למטאורה כי קשה היה להיפרד מהיופי הזה. נסענו לאט, ספגנו שוב את הנוף המדהים. ראינו בדרך שלישיה של מטפסי הרים, שהגיעו עד אמצע של סלע ענק ומגולח לחלוטין, בעזרת חבלים ויתדות. הגענו שוב לרוסאנו וגילינו שהוא כבר נסגר לביקורים, אך ניתן היה לעלות עד לכניסה (שהיא דרך גשר קטן מהסלע הסמוך) אל הסלע עליו בנוי המנזר. משם ניתן לראות גם חורבות של מנזר נוסף - על הסלע ממול.

 כעת נותר לנו לראות מבחוץ רק את המנזר הגדול מכולם - מגאלו מטאורון (Megalo Meteoron), שמימלא היה סגור באותו יום. כשהגענו אליו, זכינו לראות שוב אדם ש"מועבר" למנזר באמצעות חבל מעל התהום, בתוך "סל" פתוח. מראה עוד יותר מצמרר מהקודם: התהום יותר גדול, ה"סל" פתוח לחלוטין, אפילו לא קרונית סגורה, והאדם אפילו לא נזיר אלא עובד אחזקה כנראה.

 בחזרה ללריסה עשינו סיבובים בעיר כדי למצוא מקום לאכול, אך בסופו של דבר מצאנו טברנה נהדרת ו"מקומית" לחלוטין (לא היה תפריט באנגלית והמלצרים דיברו רק יוונית) ממש ליד המלון. כשנכנסנו בשעה 21:30 המקום היה כמעט ריק, אך כעבור חצי שעה היה מפוצץ לגמרי ע"י מקומיים. היה טעים ומעניין.

לתחילת הכתבה

לכיוון אדסה

בבוקר יצאנו לדרך ארוכה צפונה, בחזרה לחבל מקדוניה. היעד הסופי -; המפלים המרשימים בעיר אדסה (Edessa). עד כמה מרשימים - נגלה בערב... לא עזבנו את לריסה לפני שעצרנו בכמה מרכזי קניות באיזור התעשיה ומילאנו את המזוודות בצעצועים ומתנות, אמנם תוצרת סין, אך המגוון עצום והמחירים מצחיקים.

 החלטנו לנסוע בכביש המסומן על המפה "אדום עבה" דרך וריה (Veria), אלאסונה (Elasona) וקוזאני (Kozan) . הכביש היה לא רע, הנוף פסטוראלי וירוק בדרך כלל והשילוט די ברור. כאן המקום לכמה טיפים בעניין הנהיגה ביוון:

  • דלק -; חשוב מאד להשוות מחירים בין תחנה לתחנה, אפילו בתחנות סמוכות אחת לשנייה הבדלי המחיר יכולים להגיע ל-10-12 סנט לליטר, שזה המון כסף. הכי זול שראינו היה 1.05 אירו, ממוצע 1.12 אירו לליטר.
  • לא מקובל להדליק אורות ביום, זה סימן מצוקה.
  • ככלל, הנהגים המקומיים בסדר. מרבית הכבישים הבינעירוניים הם בעלי נתיב אחד לכל כיוון ומקובל לעקוף מהר, תוך ציפיה שמי שנוסע לפניך יאט ויצמד לשוליים. לכן אם נוסעים לאט ונהנים מהנוף - לא לשכוח לתת לעקוף למי שממהר. כמובן להיות עירניים, כי גם בנתיב הנגדי עוקפים בלי להתחשב בכם.

המקום הראשון הראוי לציון בדרך, זהו נהר Aliakmonas. אחרי מספר שעות של נהיגה פתאום נפתח בפניכם נוף מקסים, של נהר רחב עם גשר מתעקל שחוצה אותו. לאחר שטופסים עמדה ומצלמים, יורדים אל הנהר, חוצים אותו ומיד פונים ימינה ומטפסים (עם האוטו כמובן) למעלה. מדובר על עליה של מספר דקות אל הכפר שנקרא נריידה (Neraida). למה נוסעים לשם? כי עוד מהגשר רואים צוק ובקצהו טברנה שבולטת וכאילו תלויה מעל הנהר. נריידה זהו מין כפר קטן שכולו מיועד לתיירים (מקומיים בעיקר): צימרים, טברנות, פיצות, מסעדות ועוד. הנוף שנשקף משם פשוט מדהים. הגענו בצהרים והתברר שכל "בתי האוכל " עדיין סגורים (עונת התיירות עוד לא התחילה) פרט לאותה טברנה שבגללה עלינו לשם. אכלנו מצוין ונהנינו מהנוף לא פחות.

לאחר נסיעה לא קלה דרך כפרים מקדוניים אינסופיים, בכבישים צרים, עם שילוט לא יעיל ורכבים חקלאיים רבים, הגענו למלון Aigai באדסה. אדסה היא עיר קטנה והמלון נמצא מצד אחד מחוץ לעיר, באיזור כפרי, ומצד שני במרחק 5 דקות נסיעה ממרכז העיר ומהמפלים המפורסמים שהם בעצם כמעט במרכז העיר. המלון לא מרשים מבחוץ, אך מבפנים מפתיע בעיצוב מודרני של הלובי והחדרים, מרווח, עם צוות מאד ידידותי.

לאחר שהתמקמנו, נסענו אל העיר לראות את המפלים - הדבר האחרון שמצפים לראות במרכז של עיר. מדובר על סידרה של מפלים (שניים מהם ממש גדולים, כ - 70 מטרים), סביבם פארק עם שבילים שיורדים לאורך המפלים ועוברים מאחורי אחד מהם, כך שעוברים דרך מקלחת אך לא נרטבים. טיילנו בפארק כשעתיים ולמדנו את המפלים מכל הזוויות ואף ביקרנו במפעל נטוש שיעודו לא היה ברור, אך מכונותיו הופעלו בעבר באמצעות כוח המים ויש בו מסעדה מפוארת, ששולחנותיה מוצבים ממש בין המכונות.

 יש בעיר מרכז קומפקטי, צפוף אך נעים ובתוכו זורם נחל עם מפלונים קטנים, מלא בחנויות ובתי קפה, בהם מבלים המוני אנשים, למרות שהיה יום חול ושעה מאוחרת. אנחנו הזמנו פיצה משפחתית מצוינת, טעימה ולא יקרה בפיצה קנטרי (Kentri Pizza) ואכלנו אותה בפארק העירוני הסמוך. לקינוח, נכנסנו לקונדיטוריה יפה וקנינו משהו ב - 4 אירו לארבעתנו, אז גילינו לבחורה שאנחנו מישראל ופתאום היא נתנה לנו במתנה עוד עוגה לכל אחד, סתם ככה, שמחירן בטוח היה לא פחות מ - 4 אירו ששילמנו.

לתחילת הכתבה

לוטרה 

בבוקר עזבנו את המלון הנחמד באדסה ונסענו צפונה אל המעיינות החמים פוזאן לוטרה (Pozan Lutra), החבויים בהרים שבגבול עם מקדוניה. האמת שעד הרגע האחרון לא ידענו שום דבר על המקום ותוך כדי דיפדוף בחוברת לתיירים (ביוונית) ראינו תמונה של בריכות ומפלים מלאים במתרחצים ומסביב שלג ואנשים לבושים במעילים.

 בירור קצר בדלפק המלון (הכניסה לאתר ללא תשלום - משלמים רק 1 יורו לכניסה למפל) ואנחנו יוצאים לכיוון העיר ארידאה (Aridea) ומשם לכפר לוטראקי, שבקירבתו נמצא האתר. כדאי להביא מגבות, אנו לא הבאנו ושילמנו בחנות בלוטראקי 9 יורו למגבת. יש לציין שזאת תקופת השיא של פריחת כלניות ביוון, ובמיוחד באיזור ההררי הזה. בדרך עצרנו מספר פעמים ליד שדות כלניות שנראו כמו שטיח אדום, מראה מרהיב במיוחד כשברקע הרים מושלגים.

האתר לוטרה עצמו פשוט מגניב! לאחר עליה קצרה, מחנים את הרכב בחניון מסודר ונכנסים לפארק שכולו מפלים, יערות, פלגי מים, גשרים ומעיינות חמים: בריכת המפל, "אמבטיות" טבעיות באדמה ואף בריכה אולימפית תחת כיפת השמים, הנמצאת בסמוך למסעדה. ליד בריכת המפל יש מלתחות פשוטות ואילו ליד הבריכה האולימפית -; מקלחות ואף מייבש שיער. טמפרטורת המים הם 37 מעלות צלזיוס בכל ימות השנה. העיסוי "הטבעי" של המפל נהדר. לפני או אחרי הרחיצה לא לוותר על טיול מסביב, לאורך הנחל ועל המפל שבתוך היער. חוויה מרגיעה ומרעננת של כמה שעות במקום שלא מצאתי אף מילה באנגלית כתובה עליו.

 אחר הצהרים עזבנו את הנוף ההררי ויצאנו לדרך אל הים לחצי האי הלקידיקי (Halkidiki), שם הוזמן לנו בית מלון 5 כוכבים דלוקס ששמו מליטון - המלון האחרון בטיולנו. קנינו לחם, נקניקים, גבינות וסלט ז`ז`קי לנסיעה לסלוניקי (נסיעה של כ - 3 שעות: 110 ק"מ). משם עוד כ - 80 ק"מ לסיטוניה (Sitonia) - האצבע האמצעית מתוך 3 האצבעות של הלקידיקי (שתיים האחרות הן קסנדרה וההר הקדוש לנוצרים - אורטודוקסים: אתוס).

 לנסוע לאורך הים היה מאד מרענן אחרי שהות ממושכת בפנים המדינה ובהרים, מאוד נהננו מהנוף. לאורך הדרך בונים המון קוטג`ים ויחידות דיור להשכרה, נראה שהיוונים הולכים להשקיע בתיירות באיזור, שהוא ברובו עדיין לא ממוסחר וזה מה שיפה בו. המלון המפואר שלנו נמצא בפורטו קראס, עיירת "קלאב" המאגדת בתוכה יותר מ - 10 בתי מלון ענקיים ומפוארים והכניסה אליה מותרת רק לאורחים, אחרת - בתשלום. המקום באמת נורא יפה, עם חוף ים פרטי, מרינה, יערות, יקב, שבילי הליכה וחנויות.

 פורטו קראס נמצאת במרחק של 5 דקות נסיעה מעיירה נאוס מרמרס (Neos Marmaras), אליה מפליגה ספינה מדי חצי שעה, במחיר 2 אירו לאדם (הפלגה של 10 דקות). כשהתקרבנו למלון שמחנו שיש לנו לפחות פולספאגן פסאט, אחרי שראינו מרצדסים וב.מ.וו בכמויות ליד המלון. המלון נראה קצת משעמם מבחוץ, אבל נוח ומפואר מבפנים ויש לו בריכות מדהימות, מה שטוב לקיץ. לכבוד חג הפסחא הוגש לנו בחדר יין, מאפה מיוחד וביצים צבועות, כמקובל בפסחא.

לתחילת הכתבה

פטרלונה

לאחר שעשינו סיבוב בין הבריכות והמתקנים של המלון, יצאנו שוב לדרך. התחלנו בנסיעה לאורך החוף, נכנסנו לדרכי עפר והתרשמנו מנופי הים האגאי, ראינו ברקע את האצבע הראשונה -; קסנדרה. מזג האוויר היה מעונן ולאור התחושה שעוד מעט ירד גשם, החלטנו שננצל את היום הסגרירי כדי לבקר במערת פטרלונה הנמצאת בקסנדרה, במרחק של כ - 55 ק"מ נסיעה. בדרך עשינו כמה עצירות: בכפר ניקיטי כדי להיכנס לחנות כל בו ובעיירה ניה מונדניה, פשוט כדי לבדוק איך נראית עיירת חוף טיפוסית. לא מרשים, במיוחד במזג אוויר סגרירי, הרבה מאד שיפוצים, בנייה, אולי הם התכוננו לפתיחת העונה ולא הספיקו להתגנדר?

להגיע לפטרולונה קל בעזרת המפה והשילוט. מחנים את הרכב וניגשים לקנות כרטיס כניסה - 7 אירו לאדם. הטיול מודרך ועלינו לחכות כחצי שעה עד שהסיור יצא. בינתים הולכים למוזיאון קטן שבו מיצגים מרשימים: שרידים למיניהם של חיות ובני אדם שנתגלו במהלך החפירות במערה ובאיזור, אשר גילם הוא מאות אלפי שנים. נכנסנו עם המדריכה המקומית אל המערה, ארבעתנו ועוד זוג אירופאים עם ילדים. הביקור במערה אינו מצריך שום מאמץ ובהחלט מומלץ גם לילדים. המערה לא גדולה במיוחד, אך מכילה מספר אולמות מאוד מרשימים של סטלקטיטים וסטלגמיטים, יש תאורה יפה ומעברים מסודרים. למרות החשש, האנגלית של המדריכה היתה בסדר גמור, יש רק לציין שהיא התעניינה יותר בלפטפט איתנו ולספק את סקרנותה על החיים בישראל וביוון. כשיצאנו החוצה ראינו שאכן היה גשם ולאור זאת החלטנו שנמשיך עוד כ - 40 ק"מ וניסע לסלוניקי כדי לעשות שופינג.

 מבלי להתעכב על פרטי השופינג, אציין רק שמצאנו חנייה קרוב מאוד לרחוב אגנטיה המרכזי, עשינו סיבוב בחנויות במרכז העיר ובדרך חזרה עוד עצרנו במרכז קניות ענק, שאי אפשר לפספס אותו ביציאה מהעיר. יש לומר שלא מצאנו שם משהו שימושי, הרבה מאד חנויות מאוד יפות המתמחות בעיצוב וכלי בית, כנראה שיוונים מכורים לזה. בערב עוד נשאר לנו קצת כוח לטייל במרינה ולראות יאכטות מפוארות שעוגנות שם.

לתחילת הכתבה

סיטוניה

את היום האחרון של הטיול הקדשנו כולו לסיטוניה. לאחר שעזבנו את המלון, החלטנו להפליג לנאוס מרמרס מהמרינה של המלון. לאחר ההפלגה של כ - 10 דקות הגענו לעיירה אמנם ציורית, אך טיפוסית לאזורי הרביירה עם טיילת גדושה בטברנות וחנויות מזכרות.

עשינו סיבוב נעים של שעה ועמוסים במזכרות, הפלגנו בחזרה ונסענו דרומה מפורטו קראס בכביש סובב סיטונה, נגד כיוון השעון. המטרה של הנסיעה היתה פשוט להנות מהנוף, מדי פעם עצרנו במקומות יפים, יצאנו מהמכונית כדי למתוח שרירים ולהצטלם. הכפרים הראוים לציון הם, למשל, גליני ופורטו קואופו. החלק הדרומי של סיטוניה מותיר רושם של מקום ממש פראי ואמור להיות גן עדן לאלה שרוצים להיזרק ולברוח מהציביליזציה. בכל עיירה יש היצע נכבד של צימרים ובתי מלון משפחתיים על החוף. אדרי עיזים חצו מדי פעם את הכביש ונאלצנו לתמרן ביניהם ממש בזהירות. בצד המזרחי של העיר התחיל לבצבץ בערפל ההר הקדוש אתוס.

כשהגענו לשלט המפנה לעיירה בשם ורוורו נזכרתי שקראתי על טברנה נחמדה במקום הזה והחלטנו למצוא אותה. למרות שהעיירה נראית פצפונת, ירדנו אל הים ונסענו לאורך החוף כמה קילומטרים, חלפנו על פני אין ספור צימרים וכמה סופרים עד שהגענו לאותה טברנה בשם גורגונה. הקסם שלה במיקומה ממש על החוף בתוך גלויית נוף קאריבי - חול לבן, ים טורקיז, דקלים, סירות דייגים. השולחנות מוצבים מטרים ספורים מקו המים, פשוט מקסים. האוכל שגרתי לגמרי, אך הנוף מפצה על הכל.

 לאחר מכן נכנסנו לעיירה אורמוס פנגיוס, ממנה מפליגות ספינות טיולים לשייט מול חופי האתוס. ברגע ההאחרון החלטנו לקפוץ לפוליגירוס, בירת המחוז הלקידיקי. לאחר סטייה קלה מהכביש הראשי הגענו למקום, אך לא גילינו בו סממנים של "בירה" אלא יותר של כפר נידח ומרוחק מהים ולפיכך גם מרוחק מתיירים. ביום אחר היינו אולי נהנים מהאותנטיות של המקום, אך ביום העזיבה ולקראת הערב היינו כבר עייפים מדי. ניתן לציין רק את שיחי הלילך היפהפיים ממש בשולי הכביש. זהו, בלי הרפתקאות חזרנו לשדה התעופה, הזדכינו על הרכב, המתנו עם המונים של ישראלים לטיסה, שכרגיל נדחתה לשעה 01:00.

 לסיכום: עזבנו את יוון עם תחושה שחווינו חוויה מפתיעה ומרתקת, ביקרנו בחבל ארץ מעניין וידידותי לתייר, ראינו אנשים נחמדים ואתרי טבע מדהימים, שחלקם לא ידועים כלל לתייר בינלאומי. ועוד משהו - בכל מקום שבו נשאלנו ואמרנו שאנחנו ישראלים קיבלנו יחס חם, חיוכים ואף מתנות. טיול נעים!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על יוון