קרואטיה וסלובניה - חופשת סמסטר בטבע של אירופה

הנופים היפים של קרואטיה וסלובניה הם סיבה מצויינת לטייל באזור, גם עבור זוג סטונדטים צעירים אוהבי טבע, שעיירות אירופאיות קלאסיות הן לא בדיוק כוס התה שלהם. במסלול של עשרה ימים, כמו בכתבה זו, אפשר ליהנות מטיול יפהפה בצמד המדינות, הקרובות אלינו.
רינת ואביעד פיליפ
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: קרואטיה וסלובניה - חופשת סמסטר בטבע של אירופה
Depositphotos/Photogearch ©

ימים 1-3: התחלה עם פליטוויצה וזאדאר

אנו זוג סטודנטים, טיילנו בספטמבר 2009 במשך עשרה ימים בקרואטיה וסלובניה. המסלול שעשינו הוא מעגלי - מתחיל מזאגרב (Zagreb) שבקרואטיה, יורד דרומה ועולה צפונה על קו החוף אל גבול סלובניה, שם התמקמנו ועשינו את המחצית השנייה של הטיול כ"טיול כוכב", אשר בסופו נסענו חזרה לזאגרב לטיסה חזרה לארץ. נחתנו בזאגרב ביום שלישי בשעה 8:30 בבוקר ועלינו על המטוס חזרה ביום חמישי שלאחר מכן ב-8:30 בערב. עשרה ימים ותשעה לילות, בסך הכל. את הרכב לטיול שכרנו בהזמנה דרך חברת "הרץ" מהארץ. אספנו אותו בשדה התעופה בזאגרב והחזרנו מאותו מקום בסוף הטיול.

 מכיוון שאנו זוג דתי, הצטיידנו באוכל, לכל התקופה, ובאמגזית לבשל עליה, מה שהתברר כבעיה לא קטנה - בזבזנו זמן רב מאד על חיפושים אחר בלון גז, עם הברגה שיתאים לאמגזית שהבאנו איתנו. מסתבר שזה מצרך נדיר, מצאנו רק בלון גז קטן ובלי הברגה. רק בסוף היום השני מצאנו את מבוקשנו, וזה לא היה קל... מסקנה מהענין -; או שתדעו על מקום מראש שמוכר גזיה בהברגה, או שתביאו גזיה בדקירה (רגילה).

המחירים המפורטים בסיפור בהרבה מקרים הם לאחר הנחת סטודנטים.

יום 1: נחתנו בשדה התעופה הקטן של זאגרב. התחלנו בנסיעה לכיוון העיירה קארלובץ', אבל לא מצאנו אותה יותר מדי מעניינת. זה היה השלב בטיול, בו הבנו שהערים הן לא ממש תחביב עבורינו והחלטנו לוותר עליהן בשאר הטיול. משם, המשכנו לעיירה החמודה סלוני (Slunj), עיירה ציורית עם מפלים בין הבתים, משהו ממש חמוד. לאחר הירידה מהכביש הראשי לכיוון ראסטוק (הרובע הישן של העיירה) רואים כבר את המפלים המרשימים. חצינו את גשר העץ, חנינו מיד אחר כך והמשכנו לטייל רגלית בתוך העיירה. הלכנו לכיוון המפלים המרשימים שראינו מהכניסה ואז, פתאום, יצא מאחת החנויות קרואטי מוזר וביקש כסף לכניסה. הוא ביקש 20 קונות לאדם (10 לסטודנט). כיוון שהיינו קצת עייפים (אחרי לילה ללא שינה) וחסרי סבלנות, ויתרנו על התענוג והמשכנו לטייל עוד קצת, עד שחזרנו לאוטו והחלטנו שמחפשים מקום לינה. בעיירה עצמה מצאנו דירות, מעין צימרים, שם ביקשו 18 יורו לאדם (בלי ארוחת בוקר). המשכנו בנסיעה על הכביש לכיוון פליטוויצה וכ-10 ק"מ לפני העיר הגענו לצימר, שם סיכמנו על מחיר של 28 יורו לזוג. השעה הייתה אמנם בערך 7 בערב, אבל כבר בקושי הצלחנו להחזיק את העיניים פקוחות, אז ויתרנו על המשך הסתובבויות ובילויים ליליים והלכנו לישון.

יום 2: התעוררנו לאיטנו - זה הולך להיות מוטיב חוזר לאורך כל הטיול... אנחנו לא אוהבים למהר כדי להספיק "כמה שיותר", אלא ליהנות מהחופש... יצאנו לכיוון פארק פליטוויצה, הפנינה של קרואטיה. נכנסו בחניה הראשונה (P1). בכניסה לחניה יש לקבל מן סוג של אסימון, שבסוף היום, ביציאה, מחשב את התשלום לפי שעות החניה, לפי תעריף 7 קונות לשעה. חצינו את הגשר מעל הכביש וקנינו כרטיסים. מחיר רגיל הוא 110 קונות לאדם ולסטודנטים ניתנת הנחה של 50%! לא הוצאנו בארץ תעודת סטודנט בינלאומית, שעולה 50 שקלים, אלא הבאנו את הכרטיס שלנו מהאוניברסיטה... הקופאית לא הסכימה בתחילה לקבל את הכרטיס, אך כשהבינה שאנו ישראלים איבדה את סבלנותה ונתנה לנו שני כרטיסים בתעריף סטודנטים. זה היה המקום היחיד בכל הטיול שבו ביקשו לראות תעודת סטודנט. בשאר האתרים פשוט האמינו לנו שאנחנו סטודנטים, מבלי לדרוש כרטיס. נכנסנו לאתר והתחלנו לצעוד לפי השילוט - אין צורך לקנות את מפת השמורה שעולה 20 קונות, האתר משולט היטב! טיילנו במסלול C - זה המסלול ה"ארוך", המקיף את כל האתר. בשלב כלשהו בדרך, שטים במעבורת לצד השני של הנהר ומשם ממשיכים עד הסוף, שם יש אוטובוס הלוקח חזרה לתחילת המסלול. האתר באמת יפה, אבל המוני מאד ומלא בתיירים.

 המסלול שעשינו אמור היה לארוך 6 שעות, אך אנחנו סיימנו אותו לאחר 4 שעות בלבד (וממש לא הלכנו מהר...)! הגענו לסוף המסלול וביררנו האם יש לאן עוד להמשיך, כי זה הסתיים לנו מהר מדי... הסבירו לנו שאנחנו יכולים לוותר על השאטל חזרה וללכת במסלול E, אשר עובר את כל המסלול בצד המנוגד לזה שהלכנו בו עד עכשיו, מה שאמור לקחת 2-3 שעות. לאחר התלבטות רצינית, החלטנו לוותר. למעשה, זה לראות את אותם הדברים בדיוק ודי מיצינו. שבנו לאוטו ושילמנו על 6 שעות חניה. בראייה לאחור, יכול להיות שהיה ניתן למצוא חניה באיזור ללא תשלום, אך לא היינו מנוסים בעניין.

נסענו לכיוון העיר זאדאר (Zadar), בהמשך חיפושינו הנואש אחר בלון גז. בזאדאר כיוונו אותנו לעבר חנות בשם Baumax (או Mercure), חנות בסגנון "עשה זאת בעצמך". לשמחתנו הרבה, מצאנו את שם מבוקשנו, תמורת 50 קונות בלבד (!). המשכנו בנסיעה לכיוון כביש החוף על מנת להתקרב לפארק קרקה (Krka), שאותו תיכננו לעשות למחרת. נסענו כמה שהיה לנו עוד כוח וכשהתעייפנו, עצרנו בדירה להשכרה, שהייתה לצד הכביש. התמקחנו קצת וסגרנו עם בעלת הבית על 25 יורו ללילה לזוג, בלי ארוחת בוקר. בדירה היה מטבח, עם כיריים ומקרר ואפילו מרפסת. אגב, ממש לא קשה למצוא דירות שכאלו, אנחנו לא הגענו עם שמות של מקומות מראש ומצאנו מקומות לינה מאד בקלות.

יום 3: קמנו בכיף והמשכנו לנסוע על כביש החוף לכיוון קרקה. בדרך עצרנו באחד המפרצים, מצאנו פינת חמד על המים והכנו לנו ארוחת בוקר משובחת, כשאנו משכשכים רגלינו במימי הים הצלולים. משם, המשכנו לקרקה, בכיוון העיר סקרדין (Skradin). לאורך כל הדרך יש שילוט ממש טוב ונוח ל-Skradinski Buk, שאלו המפלים היפים של סקרדין ולמעשה התחנה הראשונה של הפארק. מחיר הכניסה הוא 90 קונות (לסטודנטים- 70 קונות) - לדעתנו, מחיר מופקע לטיול של שעתיים, אבל, בכל זאת, הגענו עד כאן במיוחד... מעט אחרי הכניסה יש שלט, מצד שמאל, שמצביע על השביל ההליכה (Foot Path). אורכו 900 מטר בערך, בירידה, עד לתחילת מסלול המפלים. שם מתחיל מסלול חמוד באורך כולל של כשני ק"מ, המקיף את המפלים. לאורך הדרך יש נקודות צילום יפות.

כשמגיעים למטה, מוצאים מתחם עם מסעדה, חנות מזכרות ושירותים בתשלום של 4 קונות. אם חוצים את הגשר והולכים עוד 2 דקות, מגיעים לשירותים נקיים, ללא תשלום! זוהי גם הנקודה היחידה בשמורה, בה מותר להכנס למים - אסור לפספס! לאחר מכן, ממשיכים וחוצים את הגשר, שלאחריו יש עליה לא קשה במדרגות, חזרה אל נקודת ההתחלה - שם ממתינים האוטובוסים. בפארק ישנה אופציה לשיט של 2-4 שעות, עם נקודות תיירותיות נוספות, בתוספת של כ-130 קונות. אנחנו ויתרנו והמשכנו לנסוע לאורך כביש החוף, דרומה אל העיירה פרימושטן. כ-15 ק"מ לפני העיירה עצרנו במקום לינה חמוד - דירה קטנה, מטר מהים, ב-30 יורו. באופן כללי, כל כביש החוף מלא בצימרים ודירות כאלו. כולם עולים אותו דבר, פחות או יותר. אנחנו פשוט בחרנו את אלה שנראו יפה ושאת סביבתם אהבנו. לאחר שעשינו טבילה קטנה בים, התמקמנו ויצאנו לכיוון פרימושטן - עיירה מאד תיירותית, אבל יפה וחמודה. יש בה טיילת עם דוכני מזכרות, פאבים וכו'. שתינו בירה מקומית (שהפתיעה לטובה!) וחזרנו לישון.

לתחילת הכתבה

ימים 4-7: טיולים באופטיה, מערת שקוציאן, בלד ועוד

ימים 4-5: קמנו בבוקר וירדנו לטבילה בים, שהיה אמנם קר, אבל על כזה ים אי אפשר לוותר... בשעה 11:30 בערך התחלנו להצפין על כביש החוף. זהו כביש צר ולא קל לנסיעה (מזאדאר וצפונה, לאחר הירידה מהאוטוסטרדה ביציאה מספר 15), אבל הדרך מרהיבה ביופיה. הכביש עובר ברובו ממש על קו המים וזה מטריף. לתשומת ליבכם - אין הרבה תחנות דלק לאורך הדרך. אנחנו הגענו עד ל-Karlobag, כשהמנורה כבר דולקת והמיכל כמעט ריק לגמרי. בערך ב-15:30 הגענו לעיירה שנקראת סני (Senj), עיירת חוף חמודה, עם בתי קפה ומלונות. ראינו הרבה שלטים, כמעט ליד כל בית, שהציעו חדרים או דירות להשכרה. לא היה קשה למצוא מקום לינה, בייחוד בעונה זו, בה התפוסה לא מלאה. מצאנו דירה קרובה מאוד לחוף (רק לחצות כביש ולרדת במדרגות). הדירה התאימה לצרכים שלנו, עם מזגן (התחיל להיות חם בשעות הצהריים), נוף מחדר השינה, המשקיף לים, ומטבח. בתחילה, בעלת הבית ביקשה 40 יורו לאדם ללילה. למרות שציינו שאנחנו מעוניינים בשני לילות, היא לא ירדה במחיר. בסופו של דבר, הצלחנו לסכם איתה על מחיר של 55 יורו לשני אנשים, לשני לילות (במקום 80...)! כיוון שאנו שומרי שבת, נשארנו לשני לילות. בערב יצאנו לטייל מעט בעיר ובחוף. מקום חביב, קצת משעמם. ישנה שם טירה, שחשבנו להגיע אליה, אבל היא היתה קצת רחוקה ולא היה לנו כוח ללכת ברגל כל כך הרבה.

 אנו אמנם התעקשנו על דירה עם מזגן, כי ביום שישי היה ממש חם, אך קמנו בשבת בבוקר והיה לנו ממש קר והיו רוחות מטורפות! ניסינו לרדת לים, אבל המים היו קרים מדי. לעולם אי אפשר לצפות את הדברים האלה... ההמלצה שלנו לשומרי שבת -; כדאי לחפש עיר אטרקטיבית, שיש בה גם חוף. כך תוכלו לטייל בשבת בעיר מעניינת וגם לקפוץ לים, במידה ותרצו.

יום 6: יום ראשון בבוקר, יצאנו מ-Senj, על כביש החוף, לכיוון אופטיה. זו עיר חוף מהממת, שמפאת חוסר הזמן, לא הספקנו לטייל בה, אך היא נראית עיר יקרה לשהייה. עלינו שם לנקודת תצפית יפה ומרשימה, המשקיפה על חצי האי איסטרה, כדי שנוכל לספר שראינו גם אותו... הנסיעה לתצפית היא בכיוון הר אוצ'קה, נסיעה של כשעה וחצי מאופטיה. משם, המשכנו וחצינו את הגבול לסלובניה ונסענו למערת שקוציאן. הגענו לסיור של 16:00 (בספטמבר יוצא סיור כל שעה עגולה, האחרון ב-17:00). הכניסה למערה עולה 14 יורו במחיר רגיל או 10 יורו לסטודנטים. כשעה וחצי ארך הסיור במערה המטריפה, המיוחדת והמומלצת בחום. בתום הסיור במערה, היתה אפשרות לעלות לחניה במעלית, אך המדריך הסביר לנו שעליה ברגל תארך פחות זמן (אבסורד, אך נכון). אנחנו כמובן עלינו ברגל, טיפוס לא קשה של כחצי שעה, בחזרה לחניה.

משם, נסענו דרך נובה גוריצה (Nova Gorica), לכיוון טולמין (Tolmin), נסיעה שלקחה לנו כשעה ו-45 דקות. החלטנו ללון בעיירה בוהיניסקה ביסטריצה (Bohinjska Bistrica), שנמצאת ליד אגם בוהיני (Bohinj). הנסיעה מטולמין לבוהיני פשוט מזעזעת! הדרך חשוכה, מפותלת מאד והכביש ממש צר. בדיעבד, אם היינו יודעים זאת קודם, היינו בוחרים לעלות על האוטוסטרדה לכיוון בלד
 (Bled) ומשם לרדת לבוהיני. חשבנו גם, שכמו בקרואטיה, יש לשלם על כל נסיעה באוטוסטרדה. ניסינו כך לחסוך כסף, אלא שביום האחרון בסלובניה, גילינו שכדי לעלות על האוטוסטרדה, צריך לרכוש מדבקה (בכל תחנת דלק או בדואר), שמאפשרת נסיעה חופשית באוטוסטרדות ברחבי המדינה והמינימום זה מדבקה שבועית, שעלותה 15 יורו. אנו אמנם קנינו אותה ביום האחרון, כדי לחזור לקרואטיה כמה שיותר מהר, אך למעשה, יכולנו לקנות אותה ביומינו הראשון בסלובניה. הגענו לבוהיניסקה ביסטריצה בשעה 21:30. העיירה היתה חשוכה ונראה שכולם הלכו לישון כבר מזמן. נכנסנו לפנסיון במרכז העיירה, שם הוביל אותנו איש חביב לחברים שלו, שמשכירים חדרים. הם לא ידעו אנגלית כמעט בכלל, אבל הצלחנו לסכם איתם שאנחנו לוקחים דירת חדר ל-4 לילות תמורת 25 יורו ללילה. הדירה כללה שירותים ומקלחת ומטבחון קטן, עם כיריים ומקרר.

יום 7: קמנו בבוקר ויצאנו לקנות אספקת אוכל בסופרמרקט, שבמרכז העיירה. סעדנו ארוחת בוקר כמו שצריך והלכנו ל-Information שבמרכז העיירה. הנציגה שם הייתה מאוד נחמדה ואדיבה. היא חילקה לנו מפות ופרוספקטים ועזרה לנו לתכנן את ארבעת הימים הבאים. בנוסף, היה שם מחשב עם חיבור לאינטרנט ולא היתה להם בעיה שנשתמש בו חופשי - זה היה הזמן להתעדכן קצת בנעשה בארץ... משם, נסענו לאגם בוהיני, מרחק 5 ק"מ משם. החניה ליד האגם עולה כסף, אז המשכנו עוד כחצי ק"מ מהאגם וחנינו בתוך העיירה הסמוכה, בחינם. עשינו טיול רגלי סביב האגם, אורכו כ-5 ק"מ. באמצע הדרך עצרנו לטבול קצת במימי האגם הקרים והמשכנו הלאה. בקצה האגם המשכנו עוד כ-3 ק"מ למפל סביצ'ה. לפני העליה למפל, יש כמובן קופת כרטיסי כניסה. כניסה לסטודנטים עולה כ-2 יורו לאדם. טיפסנו במדרגות הרבות והגענו למפל המרשים ביותר. היה לנו קר שם! גם כך היתה כבר שעת ערב והטמפרטורות צנחו (כדאי להצטייד בלבוש חם כאשר מטיילים שם). ירדנו בחזרה למטה ולא היה לנו כוח לחזור את כל הדרך, מה גם שכבר החשיך. תפסנו טרמפ, עם זוג תיירים פולנים חביבים, אל הקצה השני של האגם, שם השארנו את הרכב. באזור האגם יש עוד מסלולים יפים וגם מסלולים ארוכים יותר. בנוסף, ישנו מסלול עליה להר ווגל (Vogel), שאומרים שכדאי להגיע לשם, אך לנו זה הספיק. לאחר מכן, הלכנו לברר על הבאולינג שראינו בבוהינסקה, אבל שעת משחק עלה כ-17 יורו, אז ויתרנו על הבילוי הלילי לערב זה.

לתחילת הכתבה

ימים 8-10: מעבר הרים וורשיץ, קניון וינטגאר וסיום

יום 8: השכמנו קום והגענו לרכבת המכוניות, שיוצאת ב-8:30, כדי לחסוך את הנסיעה הזכורה לטוב לכיוון טולמין (ב-Information ניתן לקבל לוח זמנים עדכני של הרכבת). הרכבת אמורה הייתה לקחת אותנו עד מוסט נה סוצ'י (Most Na Soci), אבל בגלל עבודות לשיפור המסילה, היא הגיעה רק עד פודברדו (Podbredo, תחנה אחת לפני האחרונה). הנסיעה הזו עלתה לנו 7.70 יורו לרכב. רוב הנסיעה היא בתוך מנהרה ויש חושך מוחלט! אבל זה נחמד בכל זאת, וגם מקצר את הדרך... משם, המשכנו בנסיעה עוד כ-40 דקות עד לטולמין, שם נסענו לפי השילוט לקניוני טולמין (Tolminska Korita). הכניסה לאתר עלתה 2.50 יורו לסטודנט והיה מאוד לנו מאוד כיף שם. טיילנו במסלול קצר של כשעה וחצי, מלא מים ונוח להליכה. מקום קלאסי לחובבי הצילום (לנו זה האריך את המסלול ל-4 שעות...).

לאחר מכן, המשכנו לנסוע לכיוון העיירה קובאריד (Kobarid) ומשם נסענו לפי השילוט לכיוון מפל קוז'אק (Slap Kozjak). המפל אינו מופיע במדריכים בעברית, אך אנחנו קראנו עליו באחד הטיפים באתר למטייל ובהחלט היה שווה להגיע! מטיילים שם במסלול יפה, לא קשה, של כשעה הליכה. לצד המסלול זורם נהר עם הצבע הכי מעניין שראינו. בשלב מסויים, המסלול התפצל לשני כיוונים - האחד עם סימון לכיוון המפל ולהמשך השביל והשני לשביל העולה למעלה. שני השבילים מגיעים בסופו של דבר לאותו המקום, אלא שהשביל העולה עובר בביצורים מאחת ממלחמות העולם - כמו גבעת התחמושת, רק בקטן. הולכים במחילות, עוברים בחדרים עם דרגשים. משם, ממשיכים בשביל היורד למטה ומתחברים חזרה אל השביל המוביל למפל. בסוף המסלול, לאחר שחצינו גשרי עץ על המים, מגיעים למפל משגע, שרק בשבילו הייתה שווה כל הנסיעה. זהו מפל, הזורם בין שני סלעים, הסוגרים עליו מלמעלה. רק מספר קרני אור בודדות חודרות פנימה... מראה מיוחד מאד. לחובבי הצילום - כדאי להצטייד בחצובה! בנוסף, זוהי האטרקציה היחידה בכל המדינה, שלא גבו מאיתנו כסף עבורה, מה שהעצים את החוויה החיובית...

 המשכנו משם אל העיירה בובץ' (Bovec), כאשר היעד הוא מעבר ההרים וורשיץ. בבובץ' חיפשנו אינטרנט וכאשר שאלנו על קפה אינטרנט הפנו אותנו ל-E-school. זהו כנראה סוג של מועדונית לילדי בית ספר, אבל הם נותנים לתיירים להיכנס באופן חופשי, לגלוש באינטרנט בחינם וגם להדפיס בחינם, אם צריך. הבחורה הנחמדה שישבה שם אפילו התנצלה שיש להם רק מדפסת שחור-לבן ולא צבעונית... המשכנו לנסוע לכיוון מעבר ההרים וורשיץ ותכננו לעצור לפני כן בקניון כלשהו לאכול. ב-Information הדריכו אותנו לפנות לכיוון Mlinarica, אבל, איכשהו, פיספסנו את הפניה ומצאנו את עצמנו מטפסים בפיתולים לעבר מעבר ההרים... לאחר נסיעה יפה, אך מעוררת בחילה, הגענו לנקודה הגבוהה ביותר, אי-שם בין פיתול 20-30 ושם עצרנו. מצאנו שם בקתה גדולה, בה אפשר לאכול ולשתות קפה וביתנים קטנים לממכר מזכרות. למען האמת, לא ממש הבנו על מה ההתלהבות הגדולה. הנוף בהחלט היה יפה ומרשים, אבל לא נראה לנו שהוא שווה את כל הנסיעה הזאת במיוחד. המשכנו בכביש, שעכשיו התפתל כלפי מטה, אל עבר קרניסקה גורה (Kranjska Gora). מעט לפני פיתול 8 (בין 9 ל-8), יש מבנה צבעוני בצד ימין, מעין אנדרטה לזכר השבויים הרוסים, שמתו במהלך סלילת הדרך שנסענו בה. ירדנו את כל הפיתולים ומעט לפני קרניסקה גורה, עצרנו ליד אגם קטן וחינני, שנתגלה מימינינו. הכנו שם ארוחת ערב חמה, והמשכנו לכיוון בלד. לפני בלד עצרנו בעיירה שנקראת יסניצ'ה
 (Jesenice), במרכזה מצאנו פאב קטן וחמוד, עם שולחנות סנוקר. שתינו שם בירה מקומית איכותית וחזרנו לדירתנו בבוהינסקה ביסטריצה, עייפים אך מרוצים!

יום 9: נסענו לכיוון בלד ומשם לפי השילוט לקניון וינטגאר (Vintgar). הגענו לקניון, שילמנו את דמי הכניסה (3 יורו לסטודנט) והתחלנו לטייל. הולכים במסלול קצר ומומלץ לאורך קניון, שבסופו מפל נחמד. לאחר מכן תיכננו לשכור אופניים ולרכב סביב האגם, אבל אז גילינו פנצ'ר בגלגל הקדמי ברכב ולא היה גלגל רזרבי... מסקנה - חשוב מאוד לוודא שיש גלגל רזרבי כשאוספים את האוטו מסוכנות ההשכרה! זו היתה התברברות רצינית, שהסתיימה במוסך קטן בעיירה בשם לפנצה (קרובה מאוד לבוהיני) ובנזק של 10 יורו - לא היה נורא, אבל היום כבר נגמר והשמש שקעה... חזרנו לבלד וטיילנו רגלית סביב האגם. יש שם המון בתי קפה וטיילת נחמדה. צילמנו הרבה תמונות וחזרנו לדירה שלנו.

יום 10: את היום האחרון בילינו בעיקר בנסיעה, מבוהיני לליובליאנה, משם חצינו חזרה את הגבול לקרואטיה והמשכנו עד זאגרב. בנינו על היום האחרון כדי לעשות קצת קניות. עצרנו בליובליאנה ומצאנו חניה ללא תשלום, קרוב למרכז העיר. טיילנו במשך כמה שעות בעיר. יש בה מה לראות - למי שחובב היסטוריה וארכיטקטורה... מבחינתנו, היא היתה כמו כל עיר אירופאית אחרת. לא התלהבנו מאד, מה גם שמבחינת קניות המחירים בעיר היו, פחות או יותר, כמו בארץ. לא מצאנו מבצעים או משהו יוצא דופן והמשכנו לנסוע. עברנו במעבר הגבול מסלובניה לקרואטיה, קיבלנו שם החזר מס על קניותינו בסלובניה (חשוב -; לבקש טופס Tax Free בחנויות. מקבלים החזר של כ-5-10% מערך הקניה). עשינו טעות ונכנסנו לעיר זאגרב, במטרה להגיע לשדה התעופה, למרות שניתן היה לעקוף את כל העיר, אך אנו לא ידענו זאת (טעות שעלתה לנו בשעה עיכוב בטיסה...). הגענו לשדה התעופה עם הלשון בחוץ, ושבנו הביתה עייפים, אך מרוצים.

הכותבים הם בעלי "זכרון צילומי" - מיזם שירותי סריקה והמרה למדיה דיגיטלית

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אירופה