ארבעה ימים בפיליון

יצאנו, הורים ושלושה ילדים בני 8, 14 ו-17 לטיול ביוון באוגוסט 2009. משדה התעופה של אתונה לחצי האי פיליון -; כשלוש שעות וחצי על גבי כביש אגרה עד העיר Volos, וממנה עוד כשעה וחצי על גבי דרכים צרות, תלולות ועקלקלות לתוך חצי האי. פיליון (Pilion) הוא מקום קסום ומיוחד. הררי מאד, ירוק מאד, שופע פירות, נופים וכבישים צרים במיוחד. במהלך ארבעת ימי שהותנו בפיליון, התגוררנו בכפר בשם Zagora, היישוב הגדול ביותר בחצי האי ,שממוקם בחלקו הצפוני. מהכפר ערכנו גיחות לחופים, כפרים, ויערות באזור. מקום הלינה: www.sunriseview.gr - מתחם חדש של ארבעה בתי אבן בסגנון יווני מסורתי, בקצה הכפר, בתוך חורש זיתים (יש דבר כזה), עם נוף מדהים לים ולזריחה, סוף העולם. מסביב בוסתני פרי, תפוחים, תאנים, ענבים, רימונים. גן עדן. המקום שייך לישראלי בשם רני (052-4246759) שדאג לפגוש אותנו בארץ, צייד אותנו במידע ומפות על פיליון ויוון בכלל. מחיר -; 80 יורו ללילה, לבית בן שני חדרי שינה, מטבח, סלון ומרפסת גדולה לנוף. הבית מצויד עד הפרט האחרון, כולל DVD עם סרטים, ספרים ומגזינים בעברית ונס קפה של עלית במטבח.

לתחילת הכתבה

יומיים בשמורת הר אולימפוס

האולימפוס היווני (יש הרים עם שם זהה בארצות אחרות) מתנשא לגובה 2,917 מ' והוא הגבוה בהרי יוון. ההר והשמורה שסביבו נמצאים כ- 90 ק"מ דרומית לסלוניקי ונחשבים ליעד מאד פופולארי בקרב יוונים ותיירים. יש אינסוף מסלולים באזור. מידע מלא, כולל מפות של שבילים ובקתות הרים, ניתן למצוא באתר הרשמי של השמורה וגם בסיפור יפה שכתב גילי חסקין באתר שלו. אנחנו הגענו לעיירה Litochoro, הממוקמת בכניסה לשמורה ומהווה בסיס ליציאה להר. בשעות הצהריים המשכנו בנסיעה של עוד כ-20 ק"מ עד מעיינות Prionia (גובה 1,100 מ'), החנינו את המכונית בצד הכביש והתחלנו בטיפוס על גבי שביל נוח ומסומן היטב. יחד איתנו צעדו בשביל משפחות, חבורות ובודדים בבליל שפות וצבעים. כדי להעפיל לפסגת ההר (סך הכל כשמונה שעות הליכה מהמקום שבו התחלנו), עדיף לעצור למנוחת לילה בבקתת הרים הנקראת Refuge A (גובה 2,220 מ'), שהטיפוס אליה לוקח בין שלוש לחמש שעות, תלוי בקצב ובכושר. ההליכה, ככל שעולים גבוה יותר, דורשת כושר גופני ובעיקר נחישות. בת ה-8 עמדה במשימה בגבורה. בבקתה עצמה, שפע מיטות קומותיים (10-30 אנשים בחדר), קמין עצים, אוכל חם וטעים, אווירה בינלאומית ומים קפואים במקלחת. בבוקר, אחרי לילה עתיר נחירות וצחוקים, בחרנו להתפצל -; הבנים (14, 17) המשיכו לפסגה, הזקנים ובת ה-8 ירדו חזרה. בצהריים נפגשנו ליד המכונית ונסענו חזרה ל- Litochoro, שם נשארנו ללילה בפנסיון חמוד ומומלץ שעלה 95 יורו בלבד לשני חדרים, לא כולל ארוחת בוקר. אתר האינטרנט של הפנסיון: www.xenonas-papanikolaou.gr.

לתחילת הכתבה

צוקי מטאורה

צוקי מטאורה עם המנזרים התלויים הם אתר חובה בכל חוברת תיירות המציעה טיול ליוון. האמת, אתר מרשים. האם שווה את המאמץ והטרחה? אולי. נסענו מ - Litochoro ל - Meteora במסלול לא מוצלח במיוחד, הררי ואיטי. יתכן שעדיף לנסוע דרך האוטוסטרדה, למרות שעל המפה זה נראה ארוך יותר. באזור הצוקים התפתחו ברבות השנים כמה עיירות קטנות, עתירות אכסניות, בתי מלון קטנים ומסעדות פאסט-פוד, שכל קיומם נועד לספק שירותים להמוני התיירים שמגיעים למקום. שכרנו את החדר הראשון שנקרה בדרכנו ועלינו לאזור הצוקים לתצפית. בבוקר הגענו שוב כדי להיכנס לאחד המנזרים ובסיום הביקור שמנו פעמינו צפון מערבה ליעד הבא.

לתחילת הכתבה

ארבעה ימים בזגורי

זגורי או Zagorochoria הוא שמו של אזור הררי בחלק הצפון מערבי של יוון, בקרבת הגבול עם אלבניה. האזור מזכיר בחזותו את הגליל העליון, רק גבוה יותר (הפסגות בסביבות 2000 מ') וירוק יותר. על ההרים וביניהם פזורים כ - 20 כפרים שכוחי-אל ששמרו במידה רבה על חזות מסורתית עתיקת יומין -; קירות מאבן אפורה וגגות מצפחה שחורה. מבעוד מועד שכרנו בית אבן בכפר Megalo Papingo, הממוקם מול רכס הרים מרהיב בקרבת קניון ויקוס (Vikos), אחד הקניונים העמוקים באירופה, אם לא העמוק בהם. הכפר עצמו עובר בשנים האחרונות עבודות פיתוח ושחזור והתוצאות נראות לעין. רחובות אבן צרים, אך מוארים, חצרות מטופחות, טברנות מזמינות, סוכות גפנים, חניות ומגרשי משחקים. האווירה בלילה ממש מכשפת. הבית ששכרנו לארבעה ימים שייך ל- Giorgos Papaioannou. ג'ורג' הוא איש חמוד שמדבר אנגלית טובה ושמח לנדב מידע על הכפר והאזור. הוא ציין בפנינו שהוא אוהב לארח ישראלים. המחיר - 90 יורו לבית אבן דו-קומתי, נעים ומפנק. הנוף חינם. מכיוון שהכפר רחוק מכל ציביליזציה וסופרמרקט (45 דקות נסיעה לפחות) רצוי להביא אתכם לשם את כל צרכיכם. אמנם יש במקום קיוסקים וטברנות לרב, אבל אם תרצו לחם, חלב או ביצים לארוחת בוקר תצטרכו לנסוע לסופר הקרוב (רחוק) שמעבר להרים. פרטים נוספים עליו אפשר למצוא ב- www.papingo.info. האימייל של גיאורגס (ג'ורג'): [email protected].

מה עושים ב- Megalo Papingo ובזגורי בכלל? -; מטיילים בסמטאות הכפר, שותים משהו. יורדים במסלול הליכה ארוך ומאתגר לקניון Vikos, רוחצים בבריכות החמות יחסית, במעיין שנמצא ביציאה מ- Megalo Papingo ל- Micro Papingo (משמאל לכביש), שוחים, שטים או הולכים לאורך הנהר הסמוך (שכחנו את שמו). עושים גיחה לאלבניה (דורש תיאום מראש עם חברת ההשכרה), מוצאים איזה אגם או מאגר מים אחר ועושים פיקניק ו... זהו.

לתחילת הכתבה

שלושה ימים באי קורפו

האי קורפו (Corfu), המכונה גם "האי הירוק", ממוקם קרוב יחסית ליבשת ובמרחק לא רב מדי מאזור זגורי. בתחילה נוסעים דרומה ל - Ioanina ומשם דרך אוטוסטרדה חדשה לעיירת הנמל Igoumenitsa. המעבורת לקורפו למשפחה עם רכב עולה כ-50 יורו, ומשך ההפלגה לחלק הדרומי של האי -; כשעה. אנחנו הזמנו מראש לינה בחלק הדרומי של האי, בכפר Kavos, ממש בקצה הדרומי. הצד הזה של קורפו הוא הפינה הפחות מוצלחת של האי -; הים כאן פחות כחול, הנוף פחות דראמטי, מרחק הנסיעה לבירת האי Kerkira ולמפרצים שבצד הצפון מערבי -; כשעה לכל כיוון. הכבישים בקורפו ארוכים ומפותלים, הירידות לחופים המפורצים בצפון תלולות וקשות לנהיגה. בסך הכל אווירת אי נחמדה -; הרבה ירוק, הרבה אופנועים וקטנועים, נופים שעושים טוב בלב והמון תיירים, מקומיים וזרים. למי שרוצה לחוות אווירת אי לכמה ימים מבלי לבלות שעות הפלגה ארוכות ומבלי להתחייב מראש להתנתקות ממושכת, זה המקום.

לתחילת הכתבה

יומיים באתונה, לקינוח

אחרי המעבורת חזרה ל- Igoumenitsa התחלנו בנסיעה ארוכה לאתונה. השילוב בין כבישי ההרים, האוטוסטרדות וגשר Rio המדהים (והיקר) לא עשו עימנו חסד, והביאו אותנו לאתונה כעבור לא פחות משבע שעות (כולל הפסקות). אתונה, למרות מתיחת הפנים שעברה לקראת אולימפיאדת 2004, עדיין נראית כמו דרום תל-אביב ביום לא טוב במיוחד. אם לא חייבים, לא חייבים. אזור ה-Plaka הסמוך לאקרופוליס שוקק חיים, מסעדות ובתי קפה ומשלב היטב בין הישן והחדש בעיר. האווירה במקום נעימה אם כי קצת מיוזעת, במיוחד באוגוסט. אטרקציה לילדים: החיילים המצועצעים ששומרים על הפרלמנט והמבצעים אחת לשעה טקס "צעידה" משעשע. ראוי לציון : מוזיאון אקרופוליס החדש (www.newacropolismuseum.gr), מוזיאון יפהפה שנפתח בתחילת 2009, הממוקם בסמוך לאתר אקרופולס ומציג את כל הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו באתר בעשרות השנים האחרונות. מומלץ.

לתחילת הכתבה

מידע שימושי

התניידות והגעה - יוון הרבה יותר גדולה מכפי שנדמה ממבט ראשון. אומנם לא גדולה כמו תורכיה, צרפת או ספרד, אבל בהחלט לא חסר קילומטראז'. זאת נקודה שיש לקחת בחשבון כשמתכננים את מסלול הטיול. בשל כך בחרנו לא לעבור את יוון כולה לאורכה, אלא להסתפק בטיול רוחב, כזה שיצפין לא יותר מ- 500 ק"מ מאתונה ואז יחצה את המדינה מערבה, כמעט עד הגבול עם אלבניה. גם כך, מדובר בנסיעה של כ-2,500 ק"מ בשבועיים. טיסה -; אל על לאתונה. כ-430 $ לכרטיס. קצת יקר בהתחשב בעובדה שזאת טיסה מאד קצרה, אבל זה מה יש. עדיף על האלטרנטיבה של אולימפיק. למי שרוצה להגיע לצפון יוון ממש שווה לבדוק את האופציה של טיסה לסלוניקי. הדרך הזולה להגיע לשם היא דווקא דרך לרנקה עם החברה הקפריסאית.

השכרת רכב -; רכבים ביוון יקרים יחסית, במיוחד אם מבקשים לחרוג מדגם הסדאן המשפחתי הסטנדרטי. דגמי שישה מושבים ויותר יקרים ממש. אחרי מס' בדיקות בחרנו בחברת AutoUnion. אתר האינטרנט: www.autounion.gr. מהחברה שכרנו פורד פוקוס סטיישן במחיר 54 יורו ליום. החברה נחמדה, לא קפדניים מדי בענייני שריטות וכאלה. אוהבים לעבוד עם ישראלים ואמרו שישמחו אם יגיעו עוד לקוחות מהארץ. המשרד שלהם קצת מחוץ לשדה (כ-10 דקות נסיעה), הם כבר ידאגו לאסוף ולהחזיר לשדה בזמן. הפורד היווני מגיע עם מנוע 1400 חלש יחסית, במיוחד אם מתכוונים להסתובב באזורים הרריים.

מחירים - מאז כניסת היורו, יוון כבר לא אותה מדינה ים-תיכונית, זולה ומזמינה. אולי עדיין מזמינה, אבל כבר בכלל לא זולה. התרשמנו שגם המקומיים די סובלים מזה. תתכוננו נפשית. זה מה יש.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה