הפרוייקטים של הסולטאן סינאן
לסולטאן היה צורף ששמו מהמט אגה צדף, שהכין עבורו קופסאות תכשיטים מצופות באבני חן. יום אחד הכין לו הצורף כס מלכותי מיוחד במינו - שהיה מצופה בשריונות של צבים. הסולטאן כל כך התפעל מעבודתו של הצורף (המוצגת בארמון הטופקאפי), עד כי דרש ממנו לבנות מסגד גדול ממדים.
הצורף המסכן, שלא בנה מימיו אפילו צריף, נאלץ לקחת על עצמו את המשימה, ולא, דמו בראשו. כדי להבטיח שהמבנה אשר יוקם גם יחזיק מעמד, הוא נבנה באופן מסיבי כשהוא נשען על עמודים רחבים, המכונים "רגלי פיל", ובקירותיו המון חלונות חסרי חן וצבע, שמטרתם להקטין את משקל הבניין, שלא יתמוטט חלילה...
אבל יש באיסטנבול מסגד אחר, שאותו בנה גדול הארכיטקטים שחיו באימפריה העותומאנית - מסגד הסולימניה שבנה סינאן. במהלך הביקור ניתן לעמוד על ההבדלים העצומים שבין מסגד שבנה צורף, לעבודת פאר של ארכיטקט דגול! ואגב, אפילו גדול הארכיטקטים האמריקנים המודרנים - פראנק לויד רייט, אמר על עצמו "בצניעות": "אני הארכיטקט השני הכי טוב שהיה בעולם, אחרי סינאן". גם בארץ השאיר סינאן את חותמו. הוא עיצב את שער שכם בחומת ירושלים העתיקה, שהוא ללא ספק האלמנט הארכיטקטוני המוצלח ביותר בחומות העיר. מסגד הסולימניה שאותו בנה סינאן בגיל 66 נחשב לעבודתו המוצלחת ביותר, אך לא הגדולה ביותר. בגיל 86 הוא נטל על עצמו לתכנן ולבנות את מסגד אדירנה שהיה אמור להיות הבניין עם הכיפה הרחבה ביותר בעולם, יותר מהאיה סופיה הענקית. פספוס של שבעה ס"מ מנע ממנו את התואר הנכסף.
אבל סינאן לא עצר ופשוט בנה ובנה, ומאמתחתו יצאו:
81 מסגדים ענקיים, 50 מסגדים קטנים, 55 בתי ספר, 32 ארמונות, 22 חמאמים למרחץ, 19 מבני קבורה מפוארים, 15 מטבחים ציבוריים, שבעה בתי ספר גבוהים לקוראן, שישה אקוודוקטים, שלושה בתי חולים, שני גשרים ענקים - וזוהי רק רשימה חלקית!
כיוון שהאדמה בשטח שעליו הוקם מסגד הסולימניה היא משופעת ולא יציבה, ציווה סינאן לערום את כל חומרי הבנייה בערמה ענקית, כדי לבדוק אם המבנה לא ישקע!
מסגד הסולימניה הגדול
ממדי המסגד גדולים ועצומים. כיפת המסגד מתנשאת לגובה 53 מ` - כמו בניין בן 20 קומות, והוא גם מכונה בשם "מסגד 1001 הכיפות", על שום המספר הגדול של כיפות שנבנו כאן. את כל המבנה העצום הזה בנה סינאן משנת 1550 ועד 1557 - שבע שנים בלבד, ועוד מספרים שהסולטאן סולימן "המפואר" לא היה מרוצה מקצב הבנייה האטי...
סביב המסגד בנה סינאן מערכת שלמה של מבנים: ארבעה בתי ספר דתיים, חאן לאורחים, בית חולים ומטבח לעניים, בית ספר לרפואה ושוק שלם של חנויות העומדות עד היום. מטרת החנויות - לשלם שכר דירה למסגד כדי לעזור באחזקתו. כדי להיכנס למסגד, חובה כמובן לחלוץ את הנעליים. יש לשים לב שהשטח המוגדר כקדוש מתחיל עם השטיח הנמצא בחוץ. אף על פי שכדי לחלוץ נעליים מפתה לעמוד על השטיח הנעים ולא על השיש הקריר, צריך להתחשב ברגשות המתפללים. עוד חובה היא לבוש צנוע וצעיף לכיסוי הראש לנשים (רצוי להביא אבל אפשר גם לקבל במקום).
הפשטות של המסגד היא גם הייחוד שלו. החלל "נקי" וטהור, וכדאי לקחת זמן חופשי כדי לעכל את המבנה הזה באטיות. הדבר הראשון שחשים, בניגוד גמור למסגד הכחול, שאי אפשר כמעט לשוחח שיחות חולין במסגד, כי כל לחישה נשמעת כצעקה. האקוסטיקה שם כל כך טובה, שאם רוצים או לא, מרגישים חובה לדבר בלחישה, ומיד משתררת אווירה של קדושה על הנמצאים במקום. מסתבר שסינאן השקיע עמל רב ביצירת האקוסטיקה הזאת. מספרים שיום אחד באו לבשר לסולימן "המפואר" שהארכיטקט שלו השתגע, והוא יושב במסגד הקדוש - ומעשן נרגילה. סולימן "דהר" אל המסגד בידיעה שגזר דין מוות מאיים על ראשו של סינאן. כשהגיע, היסה סינאן את הסולטאן הזועם, והראה לו שאין בנרגילה שלו טבק או גחלים. "אז מה אתה עושה?" שאל הסולטאן - "עושה בועות קטנות במים" השיב סינאן, "והעוזר שלי יושב למעלה בקצה הכיפה ובודק אם שומעים את הבועות באופן ברור". כך השיג הסולטאן מסגד עם אקוסטיקה מושלמת.
גם מבחינת תכנון המבנה, הוכיח סינאן את גדולתו. כמי שמכונה "מיכאלאנג`לו המוסלמי" הוא בנה מבנה עם פרופורציות מושלמות. היחס במבנה בין הגובה, לרוחב ולקוטר ולכל כיוון שהוא הוא בדיוק 1:2. זהו יחס גדלים רנסנסי מובהק, ואף יותר מחמיר ממה שהיה נהוג באיטליה. את העמודים הפנימיים סינאן הסיר, והכיפה "צפה" לה בחלל על חצאי כיפות צדדיות
סינאן בז למוסכמות - הוא היה היחיד מבין היניצ`רים שהתחתן וגידל זקן, שני דברים שהיו אסורים עליהם, ואף לא היסס להביא אמן ויטרז`ים דגול לעצב את החלונות. שוב, בניגוד למסגד הכחול אפשר להתרשם מעבודה מעולה. לאמן הוויטרז`ים קראו איברהים "השיכור" ושמו מעיד על בעיטה במוסכמות, כי כידוע השכרות אסורה בהחלט באסלאם. סינאן התעלם מכך ונתן לו את העבודה. סך כל החלונות במסגד מגיע ל100-, אולי מספר בעל משמעות. כדאי מאוד לשים לב לכתובת שעל הכיפה שעוצבה על ידי קליגרף מעולה ששמו האסן צ`לאבי. הכתובת לקוחה מן הקוראן והיא אומרת: "אלוהים הוא האור של השמים והארץ".
אחד הסיפורים הנפלאים על סינאן ואישיותו נוגע למסגד שבנה באדירנה. סיפרו לסינאן שילד אחד הלך בעיר וסיפר לכולם שהמינרט הגבוה שנבנה ליד המסגד הוא עקום. במקום לפתור את העניין בתנועת יד, הזמין אליו סינאן את הילד, וציווה עליו להביא למחרת את אביו, ואת כל הגברים הפנויים בעיר. כשהתייצבו הגברים, העלה סינאן אדם לראש המינרט ושלשל מלמעלה חבל עבה. על הגברים הוא ציווה למשוך בחבל, ומדי פעם שאל את הילד: "נו, עכשיו זה בסדר?" אחרי משיכות מרובות, הודיע הילד "עכשיו, סוף סוף, המינרט ישר". סינאן הודה להם ושחרר את כולם. עוזריו של סינאן נדהמו, ושאלו אותו לפשר העניין: "הרי המינרט היה ישר מהתחלה, ואין שום אפשרות שמשיכת החבל הזיזה משהו". אבל סינאן השיב להם בנחת: "עדיף כך, מאשר לתת לשמועות להתפשט".
לסיום הביקור, כדאי לצאת מסביב למסגד ולבקר בקבר של סולימן המפואר, רוקסלה ובקבר שעיצב לעצמו סינאן ובו נקבר בגיל 96, בשיבה טובה ומאושרת.
*הכותב הוא מדריך בחברה הגאוגרפית.
