הרעיון לטיול ארוך בחו"ל על אופניים נולד בניו-זילנד ב-1998. הייתי בטיול אחרי צבא, מלך העולם, נוסע לבד בטיוטה מקרטעת שרכשתי במיטב כספי, רונית שחר בפול ווליום בטייפ, ארגז בירות בתא המטען - אבל עדיין, כשעקפתי את רוכבי האופניים הרבים שחצו את המדינה המדהימה ההיא לאורכה ולרוחבה, הרגשתי שהם אלה ש"עושים את הדבר הנכון", שהם אלה ש"מרגישים באמת" את הבחוץ המדהים ועוצר הנשימה הזה. הרגשתי כבר אז שיום אחד אני אעשה את זה גם.
מאז הספקתי להגשים עוד כמה חלומות חו"ליים. את הרעב לטרקים השבעתי בחודשיים בהימלאיה הנפאלית; את האהבה לספרדית וללטיניות - בחודש עם אבא בארגנטינה -צ`ילה; את ההיכרות המשמעותית הראשונה עם אירופה עשיתי בטיול תרמילאי בן חודשיים פלוס בספרד הממכרת; ואת המשיכה להיסטוריה ולתרבות הלטינית - בחודשיים מינוס בקובה המדהימה. אהבתי את המקומות האלו, ינקתי מכל אחד מהם את הייחוד שלו, ונהניתי גם להרצות עליהם בחנויות "למטייל", וככה להיזכר, חודשים אחר-כך, בחוויות. אבל משהו בבטן תמיד אמר ש"הדבר האמיתי" עוד יגיע.
אז למה אופניים? כי הם הנקודה האופטימלית על הגרף הדמיוני שבין לחצות את הנוף בתוך גוף חולף - רכבת, אוטובוס, רכב - לבין לעשות היכרות אינטימית לגמרי עם כל אבן שישבת עליה וכל עץ שנחת בצילו בהליכה. האופניים יכולים לקחת אותך מרחקים - רוכבים חרוצים מגיעים לממוצע של 100 או 150 ק"מ ליום רכיבה - תוך כדי מגע בלתי-אמצעי ואישי לגמרי עם הנוף, עם האנשים, עם הריחות, עם האדמה. טיול אופניים נינוח, כזה שאינו תחום במסגרת זמן לוחצת, יכול לשלב בין לינת קמפינג ורכיבה בכבישים צדדיים, בין שדות ולאורך חופי-ים שוממים, לבין עצירה בערים מרכזיות והיכרות נוחה ויעילה עם רחובותיהן. ומעל לכל: טיול אופניים שמתפרש על פני קילומטרים טובים יכול להוביל את הרוכב בין תרבויות, בין תבניות טופוגרפיות ובין סוגי נוף שונים, שרק מגע אינטימי ומתמשך איתם יכול להדגיש ולהטמיע בתוכו את השינויים ההדרגתיים שבין מקום למקום.
הניגודים הללו הם בדיוק הציפיות שלי מהטיול הזה: בין המדינה המערבית ביותר באירופה אל המזרחית ביותר בה; בין רכיבה ביום קר ורטוב בחבל גליציה הטחוב של ספרד לרכיבה ביולי הלוהט בגבעות של טוסקנה שבאיטליה; בין הפסקת-צהריים צרפתית עם יין לבן ובגאט גבינה לתה תפוחים ולשווארמה נוטפת שמן בסמטאות איסטנבול; בין שבוע המנוחה בברצלונה מלאת ה`שיק` לזה שבטיראנה העלובה והדלה, בירת אלבניה. החבר הכי טוב שלי, בן, אומר שבעוד שבוע, כשאמתין לקופסת הקרטון שבה יהיו ארוזות האופניים שלי במסוע המטענים בשדה-התעופה בליסבון, יתחיל פרק ב` בחיים שלי. עד עכשיו עשיתי כל מה שצריך: סיימתי תיכון, קורס קצינים, טיול-אחרי-צבא, תואר ראשון, תואר שני. רגע לפני שממשיכים לאן שהחיים לוקחים אותך, קיבלתי "פס" לחצי-שנה להגשים חלום. אני מתכוון לנסות לנצל אותו עד תומו.
