עיירה בעננים
21 פברואר 2002
לשבוע יצאנו מהחום ומהמישורים של דרום הודו ועלינו לגובה של 2100 מטר למקום קסום. האמת היא שמי שסיפרה לנו על Kodaikannal ביקשה שלא נכתוב עליה, כדי לשמור אותה שקטה. מכיוון שאחד הדברים הבולטים ב- Kodaikannal היא העובדה שזהו יעד תיירותי פופולרי ביותר, גם עם ישראל כבר גילה את הסוד. לכן אלי, החלטנו לכתוב גם על - Kodaikannal (שידועה גם בשם קודאי Kodai).
Kodaikannal הנה Hill Station שנבנתה ע"י האמריקאים. הנוף עם העמקים הירוקים, היערות, המפלים והאגם, מזכירים את אירופה יותר מאשר את הודו. הגענו ל-Kodaikannal לפני עונת התיירות (שנפתחת ב-1 באפריל ונמשכת עד 30 ביוני). מזג האוויר היה קריר אך נוח, מחירי המלונות היו נמוכים יחסית לעונת התיירות (כמעט חצי) והרוב המכריע של התיירים היו הודים, בעיקר זוגות צעירים. רב המערבים ששהו במקום, ומספרם היה קטן ביחס למספר התיירים ההודים, היו ישראלים.
ב-Kodaikannal ניתן למצוא מגורים ברמות שונות, החל מבתי תושבים, דרך Guest Houses, מלונות בכל הרמות וקוטג`ים פרטים. כמו-כן ניתן למצוא את כל השירותים האחרים לתיירים - מסעדות, דברי מאפה מערבים, אינטרנט, חנויות מזכרות, וכו` - וכן, פעילויות נופש כגון השכרת אופניים, רכיבה על סוסים, שייט על האגם, ואפילו מגרש גולף.
אנחנו השתכנו באזור המרכזי של העיירה, משם יצאנו כל יום לסיורים רגליים באזור. נהגי מוניות ומשרדי נסיעות מארגנים סיורים קצרים לאטרקציות העיירה וסביבתה. אנחנו שכרנו נהג לסיבוב של שעתיים במוקדי עניין. לרוע מזלנו, ביום שיצאנו לסיור שכלל בעיקר תצפיות היה ערפל ופשוט לא ראינו כלום, אך הסיור עזר לנו להתמצא. בימים לאחר מכן, כשחזרנו ברגל לאותם אזורים, הבנו מה הפסדנו. Kodaikannal היא מקום נפלא לנוח בו מהחום מהעומס ומהצפיפות של העיר, למי שאוהב לטייל היא מזמנת מסלולים בתוך חורשות אקליפטוס, לאורך נחלים ובסמוך למטעי פירות ותה.
כפי שציינו קודם לכן, העירה היתה מלאה בתיירים הודים, רובם השתכנו בקוטג`ים או במלונות מרוחקים קצת מהמרכז שאינם מוזכרים במדריך לונלי פלנט (חלקם מלונות ברמה גבוה ביותר). כאשר טיילנו בנקודות היותר פופולריות כמו באגם, בגן הבוטני Bryant, בפארק Chettiar ובטיילת Coakers Walk, נתקלנו בתופעה מוזרה- בכל מקום ביקשו תיירים הודים להצטלם בחברתנו (כנראה שמשפחה מערבית הנה סוג של אטרקציה שיש להנציח מהחופשה בהרים). בתחילה הילדים נענו בחיוב, אך אם חלוף הזמן הדבר הפך כמעט למטרד (שחר היתה כמובן הראשונה למרוד, ובשלב מסוים סירבה להיכלל בתצלום). המקומיים לעומת זאת חביבים ושבעי תיירים מכל סוג שהוא קיבלו אותנו בטבעיות כאשר קנינו בשוק של יום א` וצפינו איתם (ועם עוד מספר פרות שבחרו לשבת במקומות הטובים) במשחק קריקט מקומי.
לתחילת הכתבה
מסעדה ישראלית
אחת האטרקציות לישראלים ב-Kodaikannal היא ביקור במסעדה הקטנה Manna ("מן" בעברית) ופגישה עם ישראל בושי, הודי כבן 40, המנהל את המקום, או כדבריו: Jesus is the chef and I am the waiter. המקום נמצא לא רחוק מהאגם, בסוף ירידה תלולה במיוחד. ללא מפה, קשה למוצאו, אך כל מקומי יוכל להראות לכם את הדרך. Manna אינה מסעדה רגילה שאפשר להגיע בכל שעה ולהזמין מהתפריט. מוגשות בה ארוחות בוקר, צהריים וערב, בשעות קבועות. את ההזמנה לארוחת ערב, לדוגמא, יש להגיש עד השעה 15:00, והארוחה עצמה מוגשת בשעה 19:00 בדיוק. ארוחת הצהרים אצלו מתחילה רק ב-13:00, ומכיוון שהגענו ב-12:15 מצאנו את המקום ריק ונעול. השכנים אמרו לנו שישראל תכף ישוב, אז פשוט טיילנו בסביבה עד שהוא חזר.
ישראל הוא טיפוס לבבי, והמקום הקטן מלא מזכרות מישראל, החל במדבקות שונות, תמונות וקטעי עיתונות, דרך ספרי מטיילים מלאי תשבחות על האירוח והאוכל בצירוף מזכרות לא נחוצות מהארנק (ניירות מסטיק, כרטיסי אוטובוס מהארץ, וכו`). לא פחות חשוב מזה הם המוזיקה שמתנגנת ברקע (שלום חנוך, אהוד בנאי, ועוד), הזעתר שמוגש עם האוכל (בדיוק נגמר לו, אז אפשר להביא לו עוד), והמפה הגדולה של מדינת ישראל בה כל מבקר רושם ליד מקום מגוריו את שמו ותאריך ביקורו. מי שרוצה להתגעגע או להיזכר בבית, לפגוש ישראלים נוספים ולהנות מחברתו של ישראל ומהידע הרב שיש לו על האזור מוזמן בחום לבקר במקום.
במהלך השהות ב-Kodaikannal מלאו לשחר שש שנים. במשך כמה ימים היא היתה עסוקה בתכנון האירוע, כולל הכנת קישוטים מנייר, בחירת מתנה וחיפוש פרחים שאותם יהיה עלינו להשליך עליה במהלך החגיגה. במקביל להכנות אלה טרחנו אנו, ובעיקר אוריה ומעיין, להוסיף כמה אלמנטים של הפתעה לחגיגה. בסופו של דבר יום ההולדת כלל לבקשת כלת השמחה ארוחת בוקר במאפיה האיטלקית, שיט באגם ואיסוף פרחי חבצלות מים (לילי). בזמן ששחר ובראין יצאו לקנות מתנה, קישטנו את החדר בבלונים וערכנו שולחן שכלל פירות (שנמצאים בשפע ב-Kodaikannal) שוקולדים ועוגת יום הולדת שעליה נכתב שמה בעברית. פרט לאלה חיכתה לה מתנה נוספת ושרשרת פרחי יסמין לשיער. השמחה היתה רבה וגם כמה מעובדי המלון הוזמנו לטעום מהעוגה.
Kodaikannal היתה מקום נוח ומרענן. הטבע והנופים, לצד הכפרים והאנשים הנחמדים השאירו לנו טעם נעים. למרות שנתקלנו בקשיים מסוימים במקומות הלינה (באחד מהם פשוט החליטו לחצוב בקיר במהלך מספר ימים מהבוקר עד חצות) נהנו. לאחר שבוע ארזנו את הבגדים החמים, ועם מעט חששות מהחזרה לחום של הדרום יצאנו לעבר מדינת Kerala אל הנקודות הדרומיות ביותר בהודו.
מפיהם של הילדים
מעין: אני מאוד נהנתי ב- Kodaikannal, בעיקר מהמסעדות שמה. הקפיצה ממלון למלון היתה קצת באסה, אבל בכל זאת היה כיף ונשארנו הרבה. אהבתי גם את הטיולים שעשינו ואת הפארקים שהלכנו אליהם.
שחר: היומולדת שלי היה כיף. זרקו עלי עלים של לילי (חבצלות מים). הכינו לי עוגה, ושטנו באגם ביומולדת וקנו לי בובות, וגם חליפה הודית. ששטנו בסירה היה מאוד כיף, והיה מעניין לראות את כל הליליות באגם והתנדנדנו בנדנדות.
אוריה: ב- Kodaikannal היה כיף בעיקר בכל הדברים שהיו קשורים לאגם שמה. היה נחמד להקיף את האגם, למרות שזה די הרבה ללכת. היה נחמד מאוד לשכור סירת פדאלים ולשוט בה. גם בכלל, כל Kodaikannal היתה יפה ונחמדה. יש שם גם המון תיירים ישראלים, הרבה יותר ממה שציפינו. סה"כ Kodaikannal היה מקום שהיה שווה ללכת אליו.
לתחילת הכתבה
