מורקלה לפונדיצ'רי
את ורקלה עזבנו ביום חמישי ה-1/12 וכולנו הצטערנו על הפרידה מחוף הים הנפלא, המלון המקסים ואווירת הנופש השולטת במקום. לקחנו מונית מחוף הים לתחנת הרכבת של ורקלה, תחנה מקומית קטנה ונחמדה עמוסה תיירים והודים. המתנו לרכבת לטריבנדרום שאחרה ב-40 דקות לערך. למרות זאת, כיוון שאנו מכירים כבר את מערכת הרכבות והתנועה בהודו הגענו הרבה לפני הזמן לרכבת הלילה שלנו מטריבנדרום לוילופורם הקרובה לפונדיצ`רי. את הכרטיסים לרכבת הזו קנינו שבועיים מראש למחלקת 3AC וכך נהננו מנסיעה נעימה בקרון חצי ריק עם תא שלם משלנו, צ`אי מעולה שנמכר ברכבת וילדים מאושרים ביותר מהנסיעה. בלילה היה לנו בקור מפתיע מעכבר קטן שמאוד התעניין בתיק שלנו. לשמחתה של לילך זה לא היה ג`וק, וכנראה גם לשמחתם של השאר, שלו זה היה ג`וק הם היו נאלצים להתעורר מיד ולטפל בבעיה החמקנית. שמנו שעון ל-4:45 לפנות בוקר כאשר שעת הגעה משוערת לתחנתנו היתה 5:25 וכל זאת למרות שהכרטיסן הציע והבטיח להעיר אותנו בזמן אך נרדם במשמרתו. התעוררנו לקול השעון אך הסתבר שיש איחור של כשעה לשמחתנו וכך ישבנו זיו ואני לשיחה קלה לפנות בוקר.
בתחנת וילפורם החלטנו לקחת מונית לפונדיצ`רי מרחק 40 ק"מ על מנת לחסוך טלטולים באוטובוס (400 רופי) ולפונדיצ`רי הגענו בשעה 8:00 בבוקר הישר אל מלון Surguru המומלץ בלונלי פלנט. כיוון שבטאמיל נדו שונו כל מספרי הטלפון, לא היה לנו מספר מעודכן של המלון ולא הזמנו מקום, אך למזלנו הרב התפנה חדר אחד אותו קבלנו במחיר של 830 רופי כולל שני מזרונים. המלון מצוין, שרות נהדר ואדיב, חדרים נקיים ומרווחים עם טלויזיה ומזגן - בקיצור תענוג! מאוחר יותר הסתבר לנו שגם מיקומו נהדר.
תחילת היום שלנו בפונדיצ`רי לוותה בגשם חזק ובאכזבה משהו ממזג האויר, אך מצב רוחנו השתנה פלאים כשהתחלנו לטייל באזור התיירותי בין הבנינים הלבנים והיפים של העיר, על מדרכות (דבר שכמעט לא נראה כמותו בהודו). ראינו שוטרים לבושים במדים צרפתיים עם כובע אדום מצחיק ומצאנו בתי קפה חביבים ונעימים. גילינו אפילו את מסעדת Pizza Hut שמיד כבשה את המקום הראשון בהעדפות המזון שלנו בעיר. בית קפה אינטרנט ממש מקסים שגילינו היה Coffee.com שיש בו אינטרנט אמנם יקר באופן יחסי (40 רופי לשעה) אבל האוירה של המקום ומסך הטלויזיה הענק עם שפע הסרטים כבש אותנו בסערה. ניתן לצפות בסרט תמורת 200 רופי, האיכות ממש כמו בקולנוע, הילדים לא הפסיקו להתלהב וראינו את "מוצאים את נמו" ולמחרת את "הארי פוטר וחדר הסודות". בעלי המקום חביבים ונעימים, העיצוב בעץ מוסיף לאווירה ושווה לבקר למרות המחירים הגבוהים יחסית.
בפונדיצ`רי יש שפע אינטרנטים זולים, 10-40 רופי לשעה, כולם מהירים והצלחנו לקבל גם מחשבים עם עברית (אחרי שזיו למד להוריד את העברית מהאינטרנט). מזג האויר ביום הראשון להגעתנו היה סגרירי וגשום מעט אבל עם מעילי הגשם שלנו הסתדרנו יפה. כך היה גם ביום השני, בשאר הימים התבהר והיה נעים ומלא שמש. מקום נחמד נוסף בו נהננו להסתובב (זיו מוסיף: לילך ועופרי) היה ברחוב Nehro השופע חנויות בגדים ובדים מכל הסוגים הצבעים המינים והמחירים. עופרי ואני נכנסנו לחנויות, מדדנו בגדים וקנינו סארי לכל אחת, עופרי קנתה כמה חליפות הודיות יפות ואני קניתי גם כן, שאר הבנים השתגעו משעמום אבל עמדו בכך בכבוד. נעים להסתובב ברחוב ולהנות משפע הדברים הנמכרים, חלקם בחנויות יפות ומסודרות וחלקם פשוט על מדרכות הרחוב.
מקום מקסים ומומלץ נוסף הוא מפעל הנייר של אשראם סרי אורבינדו הנמצא מרחק הליכה קצרה מהמלון שלנו. הבקור במפעל הנייר חופשי ללא הדרכה או השגחה על המבקרים, מה שלחלוטין הטריף את זיו שהיה בעברו מנהל אחזקה וצפה כיצד כולנו צועדים במפעל ללא כל השגחה או אמצעי בטיחות, העובדים מסתובבים יחפים.. זה הייחוד של הודו, הכל חופשי, פתוח וגמיש. במפעל מיצרים נייר ומוצריו משפע של חומרי גלם כמו: בדים, אורז, בננות, עץ, קש ואצות. התהליך מקסים משלב חומרי הגלם דרך יצירת התבניות, הוצאת המים מהגליונות, ייבוש הנייר על חבלי כביסה, ודרך צביעה והכנת המוצרים השונים ביניהם גליונות מיוחדים, מוצרי קרטון כמו מגרות ושידות קטנות, כרטיסי ברכה יפים ושפע של דברים מקסימים. בחנות המפעל נמכרים הדברים במחירים זולים ולא יכולנו לעמוד בפיתוי. קנינו וקנינו ונהננו מהמגוון, מהיופי של הנייר הייחודי ומהיצירתיות של המוצרים. ביום האחרון בפונדיצ`רי חזרנו לחנות שוב ועשינו השלמת קניות גם למתנות לטלי יעל וגילי, ידענו שהן יהנו מזה.
אורביל
ביום ראשון החלטנו לקחת ריקשה ולצאת לאורביל. אורביל נבנתה על ידי אשה צרפתיה שהיתה שותפתו של הגורו סרי אורבינדו ונקראה גם "האם". על פי תפיסת עולמה היא עמדה בראש הקמתו של פרויקט ייחודי שיהווה כפר קוסמופוליטי בו יחיו יחדיו ובהרמוניה אנשים מכל רחבי העולם ללא הבדל דת, מין ולאום. המטרה לקיים חיים עצמאיים על אדמה שאינה שייכת לאף מדינה. מדינת הודו הקצתה את המקום ואנשים רבים מכל רחבי העולם נרתמו לפרויקט. בינתיים אורביל קיימת מעל 35 שנים וישנן אפילו כמה משפחות ישראליות שהפכו לתושבות המקום.
אנחנו הגענו בשעה קצת מאוחרת ביום ראשון כך שלא יכולנו לקבל אישור כניסה למטרימנדר, שהוא מבנה כדורי גדול עליו יש מאות עיגולים מוזהבים שיוצרים לו מראה נוצץ וזוהר. במרכזו של הבנין יש כדור בדולח ענק שקרני השמש בחודרות מתקרת הבנין יוצרות מראה ייחודי ומרהיב. את זה פספסנו כיוון שהגענו מאוחר וביום א` בשעה 12:30 המקום נסגר למבקרים. אך בנוסף בתקופה זו המבנה עובר שיפוץ ולא ניתן להיכנס פנימה כך שלא היתה סיבה לחזור שוב ביום אחר. למרות זאת, בקורנו לא היה לחינם. מרכז המבקרים היה פתוח ושם ראינו 2 סרטונים קצרים המסבירים את ייחודה של אורביל והמטרימנדר. התרשמנו מהפרויקטים הייחודיים של איכות הסביבה, שימור אנרגיה, יצירת אנרגיה סולרית ואנרגיה מרוח וכו`. במרכז יש מסעדה מצוינת וזולה וסוף סוף יכולנו לאכול סלט כמו שצריך ואוכל בריא ואיכותי. במקום יש גם חנות למכירת עבודות יד של התושבים: בגדים, תיקים ועוד. הדברים מקסימים במחירים סבירים עד יקרים (רק בהשוואה להודו) אבל האיכויות בהתאם. רצינו מאוד להיכנס ליישוב עצמו אבל הוא מוחבא היטב ואם אתה לא נשאר ללון שם בגסטהאוס אין אפשרות ממש להיכנס ולהתרשם. ניתן להבין את הרצון של התושבים לפרטיות, קצת הצטערנו אבל נהננו מהבקור.
ביום שני שהיה היום האחרון של בקורנו בפונדיצ`רי הלכנו לאשראם סרי אורבינדו וזה היה היום היחיד בשנה שניתן להיכנס לחדרו הפרטי. חלצנו את נעלינו, עמדנו בתור קצר, ובדממה מוחלטת (אפילו הילדים עמדו במשימה) סיירנו באשראם היפה והנקי. המקום נעים והאוירה טובה, מגוריו של הגורו מרוהטים בטוב טעם ואנשים רבים באו לכבוד הארוע למקום. סרי אורבינדו אשראם הוא היום הבעלים של מקומות רבים בפונדיצ`רי כולל גסטהאוסים, חנויות מפעלים ועוד. בדרכנו לאשראם עברנו במקדש של האשראם שבכניסה אליו עמדה פילה עם המאלף שלה ואנשים הביאו לה עלי אורז ומטבעות של רופי ובתמורה קבלו ברכה מהפילה המקודשת. כמובן שכולנו רצינו לקבל את ברכתה וכך קנינו עלי אורז ונתנו לה, אך מסתבר שהברכה תינתן ב-100% רק כשהפילה מקבלת כסף לחדק. מיד שלפנו מטבעות (חוץ ממעיין שחוסך עד תאילנד) ונתנו לפילה. תמורת המטבעות היא ברכה אותנו בנגיעה עם החדק שלה בראשנו. ליאור כל כך התלהב שהוא חזר על הענין כמה פעמים. אחרי בקור אחרון בחנות מפעל הנייר (וקניות אחרונות) חזרנו למלון ובריקשה שלא ברור איך הכילה את כולנו על תרמילינו יצאנו לתחנת האוטובוס המרכזית שם עלינו על אוטובוס שנוסע לצ`נאי ועוצר במאמלאפורם. לשמתנו ולהפתעתנו האוטובוס היה מרווח, נוח וחצי ריק (מאוד לא אופייני לאוטובוסים בהודו) וכך נסענו לנו במשך שעתיים נעימות עד כביש הכניסה לעיירה מאמלאפורם.
מאמלאפורם
מכביש הכניסה לעיירה לקחנו ריקשה למלון שהזמנו מראש - Sea Breeze, שהוא מלון המצויד בבריכת שחיה עליו המליצו לנו חברינו מגלי ולורנט. חדרי המלון אכזבו אותנו, אך בריכת השחיה הגדולה היפה והמטופחת חפתה על החדר המשמים משהו. הילדים כל כך שמחו על בריכת השחיה המקסימה, שמיד עם הגעתנו לבשנו בגדי ים ויצאנו לבריכה. עבור חדר קטן למדי עם 2 מזרונים לילדים שלמנו 1000 רופי ללילה.
היום הראשון במאמלאפורם עבר עלינו באכזבה מהמקום. חוף הים הקרוב לעיירה מלא בביוב, העיירה עצמה היא עיירה הודית משולבת עם תיירות, מעין הכלאה מוזרה, והקבצנים המיובאים מכל רחבי הודו די מנג`סים. מנסיון ידענו שיקח יום או יומיים לחבב את המקום ולהנות מיתרונותיו וכך היה. ביום השני מצאנו את המסעדות הנחמדות ובמיוחד את מסעדת Nautilus, המנוהלת ביעילות רבה על ידי ז`ק הצרפתי, ושוכנת כמה מטרים מן המלון שלנו. כאן אכלנו את כל הארוחות העקריות בהנאה רבה. נהננו מיתרונות הבריכה והכסאות הנוחים שלצידה, גילינו שהאנשים חביבים ונחמדים, מצאנו חייטים לסדר את הבגדים ולתפור את החולצה לסארי שלי. בקיצור גילינו שיש כאן הרבה מה לראות ואפשר להעביר שבוע בהנאה גדולה ובאוירה של נופש, שמחנו והתחלנו להרגיש בנוח.
מעטים המקומות בהודו שנהננו מהם כבר ביום הראשון, לרוב לוקח לנו יום או יומיים להתרגל, למצוא מקום נעים, אנשים נחמדים ואוכל שכולנו אוהבים ואז ההנאה מרובה. אנחנו סבלניים כלפי עצמנו וכלפי המקומות החדשים בהם אנו מבקרים, וכך אנחנו נהנים מהטיול בקצב שלנו... מסתבר שלמאמלאפורם אמנם אין חוף להציע לנו כפי שציפינו, אבל יש לה כמה דברים ייחודיים משלה. הבקור בשמורת הסלעים הנמצאת ממש בתוך העיירה במרחק של 10 דקות הליכה ממלוננו היה כל כך מוצלח שחזרנו לשם שוב. מסתבר שכל האזור הזה מלא בסלעי ענק מדהימים, בהם בסבלנות הודית רבה חצבו פסלים יפהפיים, מקדשים ומערות. הפארק, שהוא שמורת טבע עם כניסה חופשית, כל כך יפה ומרשים שניתן לבלות בו בקלות רבה כמה שעות טובות. זיו והילדים נהנו לטפס על הסלעים שהטיפוס על חלקם היה מאתגר ביותר. ליד הסלע הענק הנקרא "כדור החמאה של קרישנה", הם התגלשו במורד הסלע והצטלמו בפוזות שונות. רחבת הדשא הנפלאה היתה קרקע פוריה לריצות, קפיצות וגלגלונים והטיול ברחבי הפארק המשתרע על שטח גדול מאוד היה חוויה נפלאה. הרבה הודים מגיעים לפארק בעיקר בסוף השבוע והרבה זוגות הודים מאוהבים מסתובבים יד ביד ונראים לקוחים מסרט הודי רומנטי. הנשים לבושות במיטב מחלצותיהן, הגברים מקרקרים סביבן במצ`ואיזם והשמחה גדולה. לפארק חזרנו לטיול נוסף ונהננו שוב מהטיפוס, הקפיצות וסלעי הענק שבלתי נתפס עבורנו שהם פשוט נמצאים כאן כך סתם. האמת שצריך לראות כדי להאמין.
חוות התנינים ומערת הנמר
בוקר אחד החלטנו לקחת ריקשה לחוות הגידול של התנינים ולמערת הנמר. חוות הגידול לתנינים נמצאת כ-14 ק"מ מצפון למאמלאפורם ובה מגדלים מאות תנינים לצורך שמירה על זנים נכחדים והחזרתם לטבע ולא לצורך ייצור ארנקים וחגורות. הכניסה 20 רופי למבוגר ו-10 לילד. במכלאות השונות פזורים מאות תנינים בצפיפות אחד על השני. ראינו גם איגואנה ולטאות כוח. יש אקווריומים לצבי מים שכמותם לא ראינו בעבר, צב עם צואר ארוך מעין שנורקל כזה שמתחפר בחול, בקיצור בעלי חיים ייחודיים. בשלב כלשהו נמאס לכולנו לראות תנינים בתנוחות מאובנות שונות אבל אז הגענו לכלוב של תנין ענק שנראה כמו מפלצת מפארק היורה של ספילברג, תנין בגדול של 5-6 מטר ענק שמן וישן. התרשמנו מאוד ויש לנו תקווה שנפגוש אותו רק בגן חיות שכזה ולא באחד הנהרות בדרום מזרח אסיה כפי שמצוין בשלט. להעצים את חוויות התנינים שלמנו 30 רופי נוספים וזיו החזיק תנין קטן שלמרות גודלו פיו היה מלא בשיניים חדות ורבות והוא היה חזק מאוד. זיו תפס את הראש והזנב והילדים לטפו אותו בבטחה. השומר בפארק דווקא חשב שגם הילדים יכולים להחזיק אותו אבל אנחנו כהוריהם חשבנו קצת אחרת. צלמתי את המאורע מכל זוית אפשרית ולאחר בקור באזור הנחשים שם ראינו כיצד מוציאים מעקרבים את הארס ומופע של כמה נחשי קוברה מרשימים ולאחר בקור בכלוב של ה-King Cobra המפורסם שישן להנאתו, יצאנו לריקשה ונסענו למערת הנמר.
מערת הנמר זו למעשה שמורת טבע של סלעי ענק שעל אחד הסלעים פסלו מעין מקדש ודמות נמר. הסלעים נמצאים ממש קרוב לשפת הים והפארק שהכניסה אליו חופשית אמנם לא מושקע אבל מרשים מאוד. יש סלע ענק שצורתו הזכירה לכולנו את "צוק התקווה" מהסרט מלך האריות, גובהו כ-12 מטר וזיו החליט לקחת על עצמו את אתגר הטיפוס וגם הצליח - כוחו בהחלט עוד במתניו! כולנו נהננו לראות אותו מטפס, תעדנו את המאורע בוידאו ושמחנו שלא היה לנו סרט לפספוסים. על הסלע של מערת הנמר זיו טפס עם הילדים והם נהנו מאוד, עלו וירדו, אפילו ליאור טפס בעזרת עופרי וזיו עד למערה והיה מאוד מרוצה מעצמו. בשלב כלשהו נהג הריקשה כבר רצה לחזור אז לאחר מנת גלידה לילדים יצאנו חזרה למאמלאפורם, שמחים ומרוצים מהטיול היומי.
יום לפני עזיבתנו את מאמלאפורם עשינו טיול על החוף לכיוון צפון, הים באזור זה, שנקרא מפרץ בנגל, סוער בצורה מדהימה ואין ספק שרחצה בו היא סכנת חיים לשמה. מובן שאפשרות זו נפסלה על הסף. לטייל לאורך החוף היה נחמד ומהנה וגם גילינו להפתעתנו אתר נופש ממש יפה ומושקע על שפת הים, מקום מקסים ונראה יוקרתי למדי, את שמו לא ראינו אבל טוב לדעת שהוא קיים. בסוף הטיול על החוף רצינו להיכנס למקדש החוף אך מסתבר שהמקדש מגודר היטב ויש לו כניסה רשמית מסודרת ויקרה ביותר - 250 רופי לתיירים ו-10 רופי להודים. כיוון שעל מנת להגיע למקדש היינו צריכים להגיע לשער הראשי, זיו הוביל אותנו בדרך קיצור שכללה הליכה על חומה וכמה קפיצות מענינות לאור שלוליות המים העצומות שנוצרו מהגשמים שפקדו את האזור.
כשהגענו ממש לקראת שקיעה לכניסה למקדש הזדעזענו מהמחיר והחלטנו שמבט מבחוץ מספיק טוב עבורנו ובדרך כלל בהודו בין כך הבחוץ יפה מהבפנים. וכך חזרנו למלוננו החביב ללילה אחרון במקום. לשמחתנו בטלויזיה הקרינו את הסרט "טיטאניק" ואני ועופרי התמוגגנו. יום למחרת יצאנו בריקשה לכביש הראשי על כל תיקנו וטפינו על מנת להגיע לאוטובוס לצ`נאי. גשם חזק ירד ולמזלנו עברה מונית שבין כך נסעה לכיוון ולכן גבתה מאתנו רק 300 רופי לצ`נאי. בצ`נאי עצמה שהיתה גשומה ביותר לקחנו רקשה לפרדייז גסטהאוס.
צ'נאי
צ`נאי, עיר הודית טיפוסית, לא ממש שבתה את לבנו בלשון המעטה. מטרתנו היחידה היתה להגיע לטיסה בעוד יומיים. עם לקיחת זמן ספייר עקב נסיוננו עם מזג האויר והתחבורה בהודו. פרדייז גסטהאוס הוא לא מציאה גדולה אבל אותו כבר הכרנו אז חזרנו אליו. את ימינו בצ`נאי העברנו בספנסר פלזה (קניון גדול ומערבי למדי) ויום אחד באזור T-NAGAR - אזור קניות. יש לציין שכרגיל מדובר בענין של טעם אבל צ`נאי היא לא עיר לשהות בה יותר מיום או יומיים, אין בה אטרקציות מיוחדות או מראות יפים במיוחד.
ביום רביעי התארגנו לצאת לשדה התעופה בשעה 21:00 בערב, ארגנו מונית מבעוד מועד, ארזנו הכל, שלחנו 3 חבילות לישראל עם עודפי ציוד והרגשנו שעשינו הכל על מנת שלא יהיו תקלות. איך סבא יהודה אומר: "האדם מתכנן ואלוהים צוחק" וכך היה. נהג המונית להפתעתנו הגיע בזמן, העמסנו את חפצינו, נפרדנו מהצוות ולדרך. אחרי כ-10 דקות של נסיעה נעצר הנהג ברמזור אדום (ציון לשבח) ולשם חסכון בדלק כבה את המנוע כמנהגם של ההודים. הבעיה היחידה היתה שכאשר הרמזור התחלף לירוק הרכב לא הניע. כמובן שניתן להבין את הרכב שהוא מונית מסוג אמבסדור ממלחמת העולם או משהו כזה, אבל אותי זה התחיל להלחיץ. לאחר שזיו עזר לו לדחוף את הרכב ממרכז הצומת הנהג נעלם וחזר אחרי 5 דקות עם בקבוק מים ונסה שוב להניע, כמובן שהענין לא צלח בידו. מבלי להתייאש הוא נעלם שוב וחזר עם בקבוק סולר (בטח מד הדלק שלו לא עובד) אבל גם פעולה זו כשלה. בשלב הזה כולנו התחלנו להילחץ ואז הוא שלף את הסלולרי שלו והתקשר לנהג אחר ולאחר מכן הבטיח לנו בחגיגיות שתוך 10 דקות תגיע מונית אחרת. ובכן מה אתם חושבים?! האם הגיעה מונית?! ודאי שלא!!! ברגע שחלפו 10 דקות החסד שנתנו לו החלטנו שזה הזמן לפעול, נהג ריקשה נעצר לפנינו ונהג המונית אמר: קחו ריקשה ואני אשלם (הוא קבל תשלום מראש דרך המלון) .שאלנו כיצד ניכנס כולנו על חפצינו בריקשה אחת והוא בתנועת הראש ההודית האופיינית טען שזה אפשרי. אנחנו אמרנו 2 ריקשות, הוא ישלם אחת ואנחנו את השניה, למרות זאת הוא המשיך בויכוח עם נהג הרקשה על המחיר שהוא ישלם לו. לאחר שהסכמנו להוסיף את ההפרש ובלבד שנצא כבר לדרך, העמסנו את עצמנו ואת הציוד ודהרנו לשדה.
בשלב הזה שני נהגי הריקשה התמודדו על התואר מי נהג מטורף יותר, נסעו במהירות מופרזת ועקפו בלי סוף. אני התפללתי שנגיע לשדה בשלום וכשהגענו נתנו להם טיפ כברכת הגומל. ברגע שנכנסו לשערי שדה התעופה חשנו שהנה אנחנו נפרדים מהודו. שדה התעופה של צ`נאי נעים ומסודר ולא דומה בכלום לעיר ממנה באנו. מאחר וטיסתנו עם Thai Airways אחרה לצאת היה לנו זמן בשדה התעופה לצלם בוידאו ראיון עם כל בני המשפחה על סכום הטיול בהודו, והרי קצת מן השאלות והתגובות:
מה הכי אהבתם במנהגים בהודו?
מעין ותום - שההודים חברותיים ותמיד צוחקים ומחייכים
עופרי - כלום
מה היה הכי מגעיל בדברים שחוויתם בהודו?
תום - קבצן מחוסר רגל
עופרי - השרותים והלכלוך
אלו מקומות הכי אהבתם בהודו?
תום - לה, יש לי חברים שם
עופרי - מנאלי
מעין - מנאלי
אז זו הכתבה האחרונה מהודו, עכשיו ממשיכים לתאילנד, לאוס וויטנאם, נכתוב גם משם, הכתבה הבאה תהיה כתבה מסכמת על טיול בהודו עם טיפים והרהורי לבנו.
