מסתגלים בבנגקוק

טיול משפחתי הוא טיול מסוג אחר, ומשפחת שחר-קריצ`בסקי מספרת על הקשיים, אבל בעיקר השמחות, שקשורים בו. המשפחה נוחתת בבנגקוק, ומסתגלת לאיטה למקום החדש. היא מבקרת במקדשים, משתתפת בפסטיבלים, טועמת מאכלים חדשים, ומוצאת נחמות קטנות בדמות צמות. בואו גם!
משפחת שחר-קריצ`בסקי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מסתגלים בבנגקוק
Thinkstock Imagebank ©

טיסה לבנגקוק

יום הטיסה הגיע, עמוס הכנות אחרונות, אריזות תרמילים ופרידות. בשדה התעופה הטיול מתחיל להראות אמיתי. אנחנו נפרדים מהמשפחה בשמחה מהולה בעצב, הבנות קצת בוכות, קשה להן להפרד מסבתא וסבא. בעשר ורבע צ`ק-אין לטיסה, אנחנו מתארגנים בנינוחות עם הפלאפון הנוסף ששכרנו לטיול, כשלפתע בעשר ועשרים מבהילים אותנו בקריאה אחרונה לעליה למטוס. אנחנו רצים לדלפק לא מבינים מה קורה.

 בירור קטן מעלה שעל הטיסה 19 נוסעים בלבד וכולם כבר עשו צ`ק-אין ורק לנו מחכים. קצת מצחיק להיות חמישית מהטיסה... אנחנו עולים לטיסה של רויאל ג`ורדן, מטוס ישן, קטנטן עם פרופלורים מרעיש ורועד, הבנות מתרגשות מהטיסה הראשונה בחייהן. בעמאן (ירדן) אנחנו מחליפים למטוס אמיתי ואחרי כ-8 שעות נוחתים עייפים ושמחים בבנגקוק האהובה.

בנגקוק, עיר של ניגודים וקסם רב: עיר צבעונית, נוצצת, אפורה, מלאת פיח, עיר שמשלבת שמחת חיים, תוססת, אך גם רווית עצב. עיר של ריחות וטעמים משכרים, מקדשים יפים, נוצצים, שיש בה עשירים וקבצנים. עיר מהבילה עם לחות, קדושה וזנות. עיר מכניסת אורחים שיש בה לא מעט נוכלים ואנשים טובים. חזרנו אל בנגקוק אהובתנו בשמחה.

 נדהמנו מקצב התפתחותו של האזור התיירותי, שלפני 10 שנים התרכז בעיקר סביב רחוב הקאוסאן (Khao Shan) וכיום התפשט ושלח שלוחות אל כל הרחובות סביב. האזור כולו מלא בכל מה שתייר עלול לרצות וזקוק לו (וגם במה שלא): מגסטהאוסים, מסעדות, פאבים, סוכנויות נסיעות, דוכנים ועד חייטים. שמחנו לראות שצ`ארט, הגסטהאוס בו בילינו ימים רבים וטובים, עדיין קיים ופועל אם כי שינה תדמית, ושמוכר הערסלים ממנו קנינו ערסל לפני 10 שנים עדיין מוכר ברחוב.

הפתיע אותנו לראות שבשעות בין הערבים מושמע ההמנון וכולם עומדים בדום, כיתה צבאית עברה בריצה מדוגמת, כמו המרינס, לאורך רחוב הקאוסן ובחזרה ואחר-כך הכל חזר לשיגרה. הקאוסאן נהיה מקום לא נעים, הרבה יותר סואן ואלים.

הימים הראשונים מוקדשים להסתגלות. עדן עצובה וכועסת. למרות ההכנה לטיול והשמחה שלה לקראתו היא רוצה לחזור ארצה, למוכר. שינויים תמיד קשים לה והיא השאירה מאחור כיתה נפלאה, מחנכת מדהימה, חברים מאוד טובים, משפחה וחתולה אהובה. אנחנו מחליטים לעשות יום כייף ולפי בקשת הבנות הולכים לשזור להן צמות בקאוסאן. לאחר שעתיים וסבלנות רבה שתיהן עם צמות יפות, צבעוניות וחיוכים.

 ההסתגלות קצת קשה לבנות ואנחנו מחליטים להאט את הקצב, להסתובב מעט בכל יום, כדי לא ליצור עומס. לנוח, לקרוא, לכתוב ולשחק. עדן מתאוששת לאט ומיום ליום יש יותר רגעים של שמחה ועיניים מחייכות ופחות כעס ועצב. אנחנו נוסעים לוואט פו (Wat Pho) המקדש העתיק ביותר בבנגקוק, בו שוכן הבודהה השוכב, שאורכו 46 מטר וגובהו 15 מטר, מעוטר בזהב ופנינים ומרשים במיוחד.

הוואט נמצא ליד ארמון המלך ויש בו מכלול מבנים מרהיב ביופיו ובהם פסלי בודהה רבים ויפים. הבנות שמחות להתרוצץ במתחם הגדול, לחקור ולגלות כל פעם מבנה חדש, פסל בודהה שונה, צ`די צבעוני, מדרגות לטיפוס ובאחד המבנים- כלי להטלת מקלות מזל סינים. אחרי שהיבטנו בסקרנות באנשים שהטילו את המקלות, בקשנו מהמשגיחים במקום הסבר כיצד להטילם. אחד אחד ניערנו את הכלי והטלנו את מקלות המזל בסקרנות וציפייה לבאות... הדברים שיצאו תאמו להפליא את הלך הרוח של כל אחד מאיתנו באותו היום...

 ביום אחר נסענו למוזיאון הבובות (Bangkok Doll Factory & Museum). לקח לנו 4 מוניות והסבר מדוייק, כתוב בתאית, שקיבלנו בספריה בודהיסטית, עד שמצאנו נהג שהבין מה אנחנו רוצים ממנו והביא אותנו למקום שהתגלה כבית קטן ונחמד עם תצוגת בובות מגוונת ומרשימה: בובות תאילנדיות מסורתיות, בובות מהמיתולוגיה התאילנדית, בגדי ברבי תאילנדים, בובות יד וכן אוסף יפה של בובות מכל העולם, בהן גם בובות מישראל של חסיד, חלוצים, ובני הנוער- העובד והלומד. המקום אינו מוכר וממומלץ לבקש בגסט האוס שיכתבו לכם בתאית את הכתובת שלו והסבר היכן הוא נמצא.

 בדרך למוזיאון עברנו ליד מקדש השיש (Wat Benchamabophit 20 באט למבוגר, ילדים בחינם), ועדני שהתגלתה כחובבת בודהות ומקדשים כמו אמה, ביקשה שנבקר בו. המקדש נבנה לכבוד המלך ראמה ה-5 אשר אפרו טמון בו. הוא מבהיק בלובנו, יפה ומעוצב בסגנון מודרני, חלקו החיצוני בנוי משיש מיובא מאיטליה. סביב המקדש יש פינות מנוחה מוצלות ונעימות באחת מהן, ליד הנחל, גילינו תופי ענק והבנות נהנו לתופף בהם ולהוציא עליהם את מרצן. ביציאה מהמקדש הרחנו ריח טוב, מתקתק ומוכר, ניגשנו לדוכן וקנינו 3 מנות טעימות של בננה צלויה עם אורז דביק ומתוק והכל עטוף בעלה בננה. הבנות הביטו במנה בחשדנות ולאחר שהסכימו לטעום, ליקקו את האצבעות.

לתחילת הכתבה

 בערים סוקותאי ו-איותיאה

פסטיבל הלוי-קרטונג (Loi Krathong), חג הנרות היפה, נחגג ברחבי תאילנד בשבוע הראשון של הירח המלא בנובמבר. החג נחוג בישובים עם נהרות ומקורות מים ומשיטים בו סירות קטנות ויפות (קרטונגים),עשויות מעלי בננה ופרחים, עם נרות וקטורות, תוך תפילה לאלי הנהר. החלטנו לחגוג בעיר סוקותאי (Sukhothai) כיוון שנערך בה פסטיבל מרשים ומיוחד למדי שנמשך 5 ימים רצופים. משערים שמקור החג בעיר הזאת.

 התגוררנו בגסט האוס נעים ושילבנו טיולים ורחצה בבריכה בשעות הצהריים ומנוחה. ביקרנו בעתיקות העיר סוקותאי, משתרעות על מתחם ענקי ויש בהן שרידים מרשימים של מקדשים רבים ופסלי בודהה ענקיים שהשתמרו מלפני כ-700 שנה כשסוקותאי היתה בירת הממלכה התאילנדית. יפה במיוחד וואט מאהאטאת (Wat Mahathat ) ופסלי הבודהה ההולך המיוחד לסוקותאי. עדן כל-כך התרשמה, שאמרה שהמקום מקסים והיא חייבת להזמין לכאן את כל הכיתה ומיד! הדרך הנוחה והמומלצת היא לסייר באתר עם אופניים ששוכרים בעיר העתיקה.

אנחנו שכרנו טוק טוק למשך היום ב-400 באט שהביא אותנו לאתרים שרצינו לראות. היה נוח מאוד ומנע הליכות ארוכות ומעייפות עם הבנות. בימי הפסטיבל יש בשעות היום דוכנים מכל הסוגים והטעמים, מזכרות, תשמישי קדושה, בגדים, קרטונגים, אוכל ועוד... בערבים מתקיים מופע אורקולי מקסים בין עתיקות וואט מאהאטאת, הממחיז את ההיסטוריה וחיי היום יום בסוקוטתאי העתיקה.

לאחר המופע האור קולי קנינו קרטונגים לבנות, הדלקנו את הנרות והקטורות שבקרטונגים, ירדנו לשפת המים ושלחנו אותם בברכה. תוך שאנו צופים בהתרחקותם, טבע הבינה שהקרטונג שלה לא יחזור ופרצה בכי, "אני רוצה את הקרטונגי שלי בחזרה" ,לקח קצת זמן לנחמה. הבטנו בשאר הקרטונגים הרבים ששטו מסביב ונפרדנו לשלום מסוקותאי.

תמו חגיגות הלוי קרטונג בסוקותאי ואנחנו ממשיכים לאיותאיה (Ayutthya), כדי לחגוג שם את הלילה האחרון של הלוי-קרטונג. לאחר 6 שעות של טלטולים ירדנו בתחנה על הכביש המהיר וחיכינו לאוטובוס מקומי שיכניס אותנו לעיר.

מקומית שהתלהבה מהבנות שילמה עבור הכרטיסים שלנו לעיר ואחר-כך ליוותה אותנו ברגל מהתחנה הסופית עד לפתח הגסטהאוס, שם חיכה לנו חדר שמור שהזמנו מראש. הנחנו את התיקים והמשכנו מייד לשייט בין-ערביים נחמד בנהר שמקיף את איותאיה (200 באט למבוגר ילדים ב- 100). הבנות נבהלו מהשייט בסירת הלונג-טייל (סירה צרה וארוכה) שהתנדנדה מצד לצד תוך השפרצת מים לצדדים ומעט עלינו ופצחו בצרחות שנרגעו אחרי זמן מה ומעט תמצית "רסקיו".

אביהן, שייט ותיק, לא האמין למשמע אוזניו ומראה עיניו והכריז שזה סימן שצריך לעשות ומהר עוד שיוטים, להרגיל את הבנות. בסוף השייט הסירה הביאה אותנו למזח בו נערכו חגיגות הלוי-קרטונג, שהתגלו כמאכזבות מאוד ורועשות. השטנו את הקרטונג שקנינו והלכנו לאכול ארוחה טעימה ב-Tony`s Place, מסעדה טובה וזולה ליד הגסטהאוס שלנו.

באיותאיה הבנות הכריזו שנמאס להן לטייל והן רוצות לנוח ולעשות "סדנת סתלבט"- כהגדרתה של עדן. משמעותה של "סדנת הסתלבט" היא שעושים יום בטלה בחדר, והכי חשוב- לא מטיילים או עושים סידורים. הבנות נהנו ממשחק חופשי ביניהן עם הבובות הקטנות שלהן, עבודה בחוברות לימוד, מדבקות וקריאה. בערב, מצאנו בטלויזיה המקומית ערוץ של סרטי וולט-דיסני וראינו בשמחה והנאה רבה את טרזן מלך הג`ונגל.

 למחרת טיילנו בכמה מהמקדשים העתיקים והיפים באיותאיה שהיתה בעבר בירת תאילנד (אחרי סוקותאי) והבנות נהנו להתרוצץ ולזהות (לגאוות הוריהן) את התנוחות השונות של בודהה. לסיום הביקור, קינחנו ברכיבה על פיל בחוות הפילים המלכותית בעיר. בהתחלה הבנות קצת חששו לעלות על החיה הגבוהה והגדולה הזאת, אך לאחר שטיפסו על הרמפה וישבו במושב הנוח והמלכותי הן שמחו וצהלו כל הדרך והתאכזבו כשהרכיבה הסתיימה. ניחמנו אותן שעוד יהיו רכיבות נוספות בטיולנו במזרח.

לתחילת הכתבה

עוד סיורים בבנגקוק

שבנו לבנגקוק במיניבוס קטן וזול (60 באט לאיש) שיוצא ממרכז העיר ומסיע עד כיכר הניצחון בבנגקוק ומשם במונית לקאוסאן, ללמפו גסטהאוס הנעים, ולחברות של הבנות, המלצריות במסעדת סוואדי. אל ה-Grand Palace, הארמון הגדול, יצאנו למחרת מוקדם בבוקר לפני שיהיה חם מידי (250 באט למבוגר, ילדים בחינם). מתחם הארמון עצום ומדהים ביופיו וכולל מקדשים מרשימים, צ`דים מצופי זהב וצבעוניים ודמויות מהמיתולוגיה ששומרות בשערים.

הרבה מהמבנים עשויים מפסיפס של אבנים צבעונית וחלקם נוצצים בזהב וכסף, המראה מרהיב ומסנוור. לאחר שיטוט של שעתיים וצילום של המתחם מכל זווית אפשרית נהיה חם מאוד ושבנו עייפים ונוטפים לגסטהאוס.

ביום אחר יצאנו לסיבוב בשוק הצף, חוות נחשים ומופע בגן הורדים. השוק הצף נהיה מסחרי יותר מבעבר ולדעתי בצורתו הנוכחית הוא די מגעיל. כבר לא רואים הרבה סירות שעסוקות במסחר חופשי ביניהן ורוב הסירות ששטות בו עסוקות בלמכור כל דבר אפשרי לתייר המצוי. חלק מהתיירים שכרו סירה כדי לשוט בין סירות השוק וזה נראה כאילו הן מנסות למכור תיירים אחת לשניה... בשלב מסויים ממש נוצר פקק של סירות תיירים, כשהסירות של המוכרות הן רק רקע לסירות התיירים. הבנות נהנו מלצפות בתנועה הרבה מולן, בסירות הצבעוניות ומקניית נשנושים מקומיים. טבע שמחה משתית מיץ מאגוז קוקוס ועדן קינחה בפנקייק טעים מקוקוס.

 המשכנו לחוות פילים די עלובה, הפעם ויתרנו על חווית הרכיבה ועד שכולם סיימו את הסיבוב פצחנו במרתון טאקי משפחתי סוער, טבע בת 5 ומגלה יכולת מרשימה בטאקי ולא פעם מנצחת. בחוות הנחשים צפינו במופע מדהים של תאילנדים זרירי ידיים שהשתעשעו עם נחשים זריזים וארסיים. ראינו חליבה של נחש קוברה ונדהמנו מהשיניים הרבות והחדות כתער של נחש פיתון ענקי.

 עדן שמחה למצוא נשל גדול של נחש פיתון והוא שמור ביומן של סבא צבי. לאחר שעה של נסיעה וארוחת צהריים טעימה הגענו ל"גן-הורדים" (Rose Garden) לצפות במופע תאילנדי בו מציגים קטעים שונים מאורח החיים המסורתיים בתאילנד. המופע כלל איגרוף תאילנדי, ריקודים מסורתיים, תפילה לגשם, להטוטי חרבות ומקלות וחתונה מסורתית. הבנות מאוד נהנו מהיום עמוס החוויות.

בערב שישי חגגנו קבלת שבת מהנה בבית חב"ד, שהזכירה קצת את קבלות השבת הקיבוציות בימים הטובים כשעוד חגגו ביחד. לאט לאט התקבצו בבית חב"ד ישראלים ומה שנראה בהתחלה כזרם קטן הפך לכינוס רב משתתפים של ישראלים מכל הגילאים, עליזים ושמחים לקראת השבת. ישבנו באולם גדול, שולחנות ערוכים, מפות לבנות, חלות, שרים שירים ועל הכל מנצח בשמח רבה הרב.

 ארוחת ערב טעימה הוגשה ע"י התורנים (הפעם התאילנדים היו בתורנות). טבע התיידדה עם בת הרב ושתיהן נעלמו למשחק משותף בבית הרב. חזרנו שמחים לגסטהאוס כשהבנות מזמרות בדרך את "אדון עולם" ואת "כל העולם כולו גשר צר מאוד..." לשמחתם של בעלי הדוכנים. כמובן שלא פסחנו בדרכנו על דוכן הלוטי האהוב עלינו, לשמח את ליבנו וקיבתנו לכבוד השבת.

בסה"כ עברו שבועיים וחצי מתחילת הטיול ונראה כאילו עברו לפחות חודשיים... צברנו המון חוויות ועשינו הרבה דברים, אף שניסינו לטייל לאט. גילינו שמה שחשבנו שהוא לאט, הוא בעצם מהר מידי עבור הבנות, שאוהבות להיות כמה ימים בכל מקום, להתאקלם ולהתרגל וזקוקות לזמן לעכל את החוויות, להיות עם עצמן להשאיר זמן למשחק חופשי וכייף משפחתי שקט.

 החלטנו שהמשך הטיול יהיה איטי יותר וראינו שלאחר ימי טיול אינטנסיביים או מרובי חוויות צריך יום שקט ומנוחה. השארנו דברים לראות לכשנחזור בעוד כחודשיים מהסיבוב בויאטנם וקמבודיה, אז נעלה לאט למרכז וצפון תאילנד ואולי ננפוש קצת באיים.

הפינה של עדן:

 הטיול כייפי אבל גם קצת מעצבן לפי דעתי. לפי דעתי הוא מעצבן כי: צריך להקשיב אחד לשני ולהתחשב אחד בשני יותר מקודם, וגם אי אפשר להחליט מה עושים כי כל אחד רוצה משהו אחר, ויותר נכון לומר- קשה להחליט מה עושים. והצד הכייפי הוא: קצת לטייל ולפעמים לעשות מנוחה לכמה זמן שבא: יום יומים... וכו`. ולאכול "לוטי" כל יום בערב. ואגב, הלוטי מתחיל אחר הצהרים, אבל מומלץ לאכול את הלוטי בערב, ומה זה בכלל לוטי? לוטי זה פשוט בצק עם חתיכת בננה - טעים בטירוף. אפשר לאכול את זה עם: שוקולד, בלי כלום, או עם חלב משומר וזה שילוב שאפשר ללקק את האצבעות. ובקיצור- הטיול הזה כייפי בצורה מטורפת.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על תאילנד