המשפחה מגיעה לבנגקוק
מדוע פקק המכוניות כה גדול? שאל המלך שעה שהביט מחלון ארמונו. פחות משנה וחצי לאחר מכן הושק פרוייקט הרכבת העילית. הערכת המהנדסים הייתה שהבניה תסתיים בתום חמש שנים...
האוטוסטרדות החדשות וכבישי האגרה חילצו את תושבי בנגקוק מהפקק הגדול. חברה יפנית הקימה את כבישי האגרה תמורת רווחי עשר השנים הראשונות. יכול להיות שאנחנו יכולים ללמוד כאן משהו? "פעם היו סוללים כאן כביש ואחר כך פותחים אותו לטובת ביוב חשמל ותקשורת", אנו לומדים מנהג המונית, "היום הכל באחריות משרד התקשורת כך שסוללים רק פעם אחת". נשמע מוכר?
כמו שאתם כבר מבינים, נפלנו לעיר מערבית שוקקת שמתאר גורדי השחקים שבה על רקע השמיים לא היה מבייש את הערים הגדולות בעולם. רגע לפני שאנחנו צוללים לסמטאות ולשווקים, אנו נהנים מהנוף המדהים של העיר מקומה 25 , מדירת הנספח הצבאי, יהודה שושני, שכנינו מרעות. צופים בעיר כמו המלך...
הגענו לבנגקוק בעיצומן של ההכנות ליום הולדתו של המלך. גם הסילבסטר מתקרב ולמרות שרוב רובה של האוכלוסיה היא בודהיסטית הוכרז גם הסילבסטר כחג לאומי. העיר כוסתה במנורות חג וקישוטים ותמונות המלך האהוב מתנשאות ברמה לאורך הכבישים הראשיים בואך לארמון המלך. מהיבט החוקה, תפקיד המלך הוא ייצוגי, אך התאילנדים מעריצים את מלכם ורוכשים לו הרבה כבוד. הישיש בן ה-73 מקדיש את זמנו לכפריים מחוץ לבנגקוק, יורד אל עמו, אל שדותיו ובעיותיו. העם מצדו מחזיר לו הרבה אהבה. בשבוע האחרון חגגו את יום הולדתו בטקסים רשמיים ועד לחגיגות בירה ואוכל ברחבי בנגקוק.
בהודו אתה יכול לבלות יום שלם עם הודי אך כמעט אין סיכוי להזמינו לאכול. אכלתי כבר, הוא יאמר וייתן לך תמיד את ההרגשה שאתה לעומת זאת אוכל הרבה יותר מדי. תאילנד היא היפוכו של דבר. אנשים קטנים ורזים מתרוצצים ברחובות ואוכלים כל דבר ובכל הזדמנות ... וההזדמנויות בלתי נדלות.
תמנונים ופירות ים משופדים, עוף חזיר ובקר בקציצות, בכדורים, ברצועות. חריף וחריף יותר והכל בשקיות ניילון או צלחות בכל פינה בעיר בשלל דוכנים. מרקים ואיטריות אורז, סירי אורז חשמליים עובדים ללא הפסקה. אננס, מנגו ירוק וקשה, צהוב ומתוק, אבטיח, גויבות ענקיות ושאר פירות טרופיים בלתי מזוהים, כולם מקולפים וממתינים על גבי קרח והכל במחיר עשרה באת לשקית. אגוזי קוקוס כבר אמרנו?...
יהיה מי שירים גבה שעה שאנחנו מספרים על מקדשון קטן בפינת רחוב סואן במקום להפליג בשבחם של הארמון והוואטים הנפלאים בעיר. מקדש קטן פתוח לשמיים בין בתי הכל בו ובצל הרכבת העילית. אנשים מכל השכבות באים ומעלים קטורת ומנחה בדרכם לעבודה או בחזרה ממסע קניות, מתפללים מניחים פרחים וממשיכים הלאה, מזכירים לנו שכאן, בנימי הדם הקטנים פועם המזרח. שלט הנאון המראה כמה כסף נתרם עד עתה במקדש הקטן מקשר בין מזרח למערב. בערב ניתן לצפות כאן בריקוד תאי מסורתי איטי להחריד.
לתחילת הכתבה
מסאג'ים ומקדשים
בנגקוק היא גם עיר של פינוקים ופיגולים. כמקובל בתרבות המזרח, ניתן לקבל כאן מסאז`ים מכל הסוגים. בתקופת מלחמת ויאטנם, פקדו את העיר אלפי חיילים אמריקאים והמסאז` קיבל משמעות שונה. הבנות, אמא ומאי הלכו למסאז פנים ואני בערב יצאתי לבדוק מה זה באדי מסאג`. החלק הקשה והמביך של העניין היה לבחור בחורה מתוך כעשר נערות צעירות שישבו על במה מעבר לזכוכית העונדות מספרים על חולצות הטריקו שלהן. אני באזור האפל והן באזור מואר וחשוף. זהו חלק מתרבותה של בנגקוק וכל שעליכם להחליט הוא כמה רחוק תרצו ללכת עם זה.
גם הצגות מעולם הדמיון הרטוב או סתם פעללנות לשמה תמצאו כאן ברובע Pat Pong. בינתיים אנו לא מוצאים את הזמן ויותר מכך את החשק לראות את נערות הכפר האלו נאלצות לבצע תרגילים מעולם אחר ולמרות פרסומו של המקום יתכן שנוותר הפעם. אם נחזור למסאז`ים, ניתן לקבלם בכל רחבי העיר מכף רגל ועד ראש, עם שמן ובלעדיו, לחיצות ומתיחות במסאז` מסורתי, ממתלמדים כמעט בחינם בביה"ס למסאג` במקדש Wat Po, מגברים או נשים. אל תוותרו.
יצאנו מבנגקוק מערבה,לבקר בשוק הצף התיירותי Damnansaduak. תיירותי או לא, הוא מצטלם נהדר והוא בהחלט חוויה. אתה חולף בסירה על פני סירות עמוסות פרי, שיפודים, מיני מאפה ומאכלים לא מזוהים. כל שעליך לעשות הוא לטעום. שלא יגמר. בעשר בבוקר השוק מתקפל, הסירות עוגנות והמקומיים באים אל המזח וקונים את שנשאר במחירים נמוכים עוד יותר.
המשכנו משם לסטופה הגדולה בעולם, Nakorn Pathom. בודהה שוכב המתין לנו שם בחלל שנבנה בדיוק לפי מידותיו. פרחים קטורת ושאר הריטואל. עדי נדחקת במעבר צר מאחורי הפסל. מאחורי גבו חבוי פתח קטן המוביל לחדר מואר באור כתום. בודהה מוזהב במידות אדם שוכב כאן, לרגליו שלושה מתלמידיו. באותו מסלול מערבה ניתן לשלב עוד אתר תיירותי ומתוייר Rose Garden . אנו ויתרנו עליו.
עוד לא סיפרנו על שוק הפרחים הנפלא בחצות הלילה, על כמה שכדאי לחלוף בלילה על פני הארמון המואר, על שייט תעלות, חוות נחשים מעוררת רחמים, וואט Rakhang Kositaram המדהים המשקיף על הארמון הישן מעבר לגדת נהר ה-Chao Praya , ארמון המלך המכניס אותך לאווירת הסרט מלך סיאם עם יול ברנר האגדי, בודהה האיזמרגד ואווירת הקודש סביבו ב- Wat Phra Kaew והבודהה השוכב הענק ב- Wat Pho.
שוב נהנו הילדות להקטיר קטורת, לבקש משאלות ולחלק את מטבעות הכסף בין עשרות הקערות הסדורות בשורה ארוכה. החלטנו להסתפק בכך, מקווים שהעברנו משהו מהעיר הגדולה הזו.
שלוש עשרה יום שאנו מתפנקים בבנגקוק. לא אורח החיים של מוצ`ילר כי אם פינוקים כיד המלך בבית משפחת שושני. היופי שבניגודים האלה, פסקי הזמן שאנו עושים פה ושם, רק מחזקים את הטיול. עם כל ההנאה שבדבר, מתחזק בנו שוב הדחף להמשיך ולטייל ושינוי נוסף בתכנית הולך ונרקם.
יוצאים ללאוס. רגע לפני שאנחנו חוזרים לתרבות המערב אנחנו מבקשים להריח ניחוח כפרים רחוקים.
