הקדמה
כמה מילים כבר אפשר עוד לכתוב על ברצלונה? כולנו היינו בה. היא יפה, היא סוחפת, היא מהממת. היא צבעונית, היא מסבירת פנים, יש בה הכל: אומנות, ארכיטקטורה, אוכל טוב, אנשים חמים, תיאטרון, ים, חנויות, בזארים, פארקים, מגרשי כדורגל, מזרקות מדהימות ומה לא?
הינשוף הבטיח להביא דברים שונים, או אפילו דברים דומים רק מזווית שונה. כמו תמיד, גם כאן. אז לא נדוש ב-Sagrada Familia האימתנית, לא בפארק גואל המדהים או בתצוגת האורות והצלילים של המזרקות בעיר. ובטח לא על La Rambla. בטח לא על השדרה הזו, שמלאה בכלובים של ציפורים. לא. לזאת לא יסכים הינשוף.
הסיטואציה בה חש הינשוף הכי בנוח היא בלילה, כמובן, ומוטב לבד. וכך חרש לו הטורף את רחובות העיר, מדיר שינה מיותרת מעיניו הגדולות (או כפי שניסחה זאת יפה סבתו: "אני כבר אנוח בקבר"), ולו רק על מנת לחוות את הסצינה הלילית בעיר המרתקת ביותר בעולם (לדעתו)
ההגעה לברצלונה
אז עם מה נתחיל? אולי מהכלום: על מנת לחוש את אווירת הלילה בעיר כמו ברצלונה, אין צורך במפה. פשוט נעלו נעליים נוחות, ותתחילו ללכת. אם המלון אינו ממוקם בפריפריה, תוכלו ללכת כל הלילה מבלי להתקרב כלל לקצה. הינשוף אוהב סתם כך לנשום את אוויר הלילה, לחזות בטיפוסים הצבעוניים של העיר הזאת, ולגלות בדרך מקרה עוד פנינה של גאודי, פסל מטורף או אפילו כתובת גרפיטי מושקעת בסמטה כזו או אחרת.
במסעותיו הרבים, עשה לו הינשוף סימנים על מנת להכיר עיר-עיר ותכונותיה. היו סמוכים שכאשר בשלוש לפנות בוקר הולכות להן המקומיות בגפן ברחוב - הדבר מהווה איזו אינדיקציה לגבי רמת הפשע בעיר בכלל, ורמת הביטחון האישי אותה אתם רשאים לחוש באופן פרטי. ברצלונה קיבלה ניקוד גבוה במדד זה.
אך היה ואתם מהטיפוסים שמעדיפים ללכת עם מטרה מוגדרת על מנת להגיע, נעבור למספר מקומות עליהם הינשוף אינו מדלג באף ביקור בעיר הגדולה.
בידור וחיי לילה
כחובב מוזיקה מושבע, לא פוסח הינשוף באף חמישי על מועדון הג`מבורי ב-Pl. Reial שבפאתי ה"לה רמבלה". סיפור המפגש בין הינשוף לבין המועדון חביב על הינשוף במיוחד, והריהו בעותק נאמן למקור
עת דרכו טרפיו של הינשוף לראשונה על אדמת העיר, יצא הוא מתחנת הרכבת הראשית בעיר ושפשף את עיניו מפאת השמש החזקה בה אינה מורגל. בעוד עיניו מסתגלות לאור הרב, אוזניו החדות של הטורף קלטו ביטים עצבניים של מוזיקה הקרויה בפי העם "מוזיקה שחורה" או ביתר פירוט: "היפ-הופ". חולשתו של הינשוף לצלילים המרוסקים אינה דבר חדש, וכך עופף לעבר הצלילים, ומבלי להניד עפעף פנה בספרדית מרוסקת לחבורת כובעי-המצחייה-על-סקייטבורדים שהתרסקו אחד על השני לחדוות הצלילים מהמגה-טייפ שהתנשא שם, כמטר וחצי גובהו. "כזה מוזיקה איפה בלילה יש בבקשה לי רוצה ללכת" הפגנתי את שליטתי בשפה. כששככו הציחקוקים, התחיל ויכוח ער בין הילדודס היכן לשלוח, פרט לעזאזל, תימהוני שכמוני - ויפה שעה אחת קודם. ממש רגע לפני שכבר נשלפו הסכינים, חטף המנהיג כהה העור את המפה מידי, ואמר "כאן", והצביע על המקום שיהפוך לבית השני שלי בעיר לשנים לבוא.
במרתף אבן קטן מתחת לאדמה מתחילה הופעת ג`אז משובחת כמעט כל ערב סביב תשע-עשר-אולי אחת עשרה (תלוי ביום, בלהקה, ובחשק של הבעלים). תחוו שם כל דבר החל מיצירות אינסטרומנטליות, דרך זמרות מוכשרות-פחד ועד לאורחים מחו"ל או בוגרי פקולטות למוסיקה. ההופעות רצות כמעט כל יום בשבוע, כשבכל יום סגנון מעט שונה, ויש מעט מאוד חזרות בתפריט השבועי-חודשי.
הירידה למרתף מותנית בתשלום סמלי של יורו בודדים, ולמטה תמצאו בר משקאות, קירות אבן, עמודים עבים תומכי-קשתות, איזור ישיבה קטנטן (אולי כ - 50-70 מקומות) ובמה עוד יותר קטנה. צוותא נראית כמו היכל התרבות כאן. איחרתם? לא נורא - תעמדו, אתם לא היחידים.
כשההופעה תתחיל, יש תמיד הרגשה כאילו האמנים מופיעים רק עבורכם, והאווירה מחשמלת וייחודית. כאן המקום להודות, שעם כל אהבתו למוזיקה בכלל ולג`אז בפרט, קיימות רמות של ג`אז בהם הצלילים נשמעים לאוזנו של הינשוף כגיבובים מקריים-עד-צורמים של נגיעות מיתר ונשיפות מתכת. כאן המקום לגלות בסוד, כיצד עושה הינשוף סדר בבלגן: קימה קצרצרה לבר הסמוך, הצטיידות זריזה וחזרה מיידית למקום. הריני להבטיח: בקימה השלישית הינשוף ממש מזדרז פן יחמיץ תו אחד מתווי ההרמוניה המושלמת הזו שנוצרת על הבמה היפה הזו במקום המושלם הזה.
בסיום ההופעה (יום חמישי הוא היום הקבוע של הינשוף בג`מבורי) הבמה מתפנה והכיסאות נערמים להם בכדי לפנות מקום למפזזים. ה - D.J. עולה והמרתף הופך לדיסקוטק על טהרת המוזיקה השחורה, כשלאט לאט הוא מתמלא בבלייני העיר. לאמיצים (או לחצופים) שבינכם, יש גם טיפ קטן: בפינה הרחוקה מהבמה, בין שני הבארים, יש דלת לא מסומנת שמובילה לגרם מדרגות אפל. תוודאו שאף אחד לא מסתכל, ותעברו בדלת הזאת מהר, ותקפידו לסגור אותה אחריכם. עד היום אני לא יודע אם מותר להיכנס בדלת הזו או לא (וגם לא ראיתי אף אחד אחר עובר בה), אז ליתר ביטחון. לאחר טיפוס קצרצר במדרגות תגיעו לדלת נוספת, וכשתפתחו אותה, תגלו שאתם במרכז מסיבת ריקודים לטינית מטורפת - גם שם היתה הופעה ממש לפני רגע. אני מוצא את עצמי עולה ויורד במעבר הזה 4-5 פעמים בלילה כדי לגוון ולתת לאוזניים קצת לנוח ממקצב מונוטוני כזה או אחר.
לקראת השעה שתיים בלילה, הופך לפתע צבע הקהל לכהה יותר ויותר, עד שפתאום הרגשת זרות ושונות מעקצצת בי בשל עורי הבהיר. כיוון שממילא אין כבר מקום לזוז בשלב זה, פורש הינשוף בשלב זה את כנפיו, ומטפס במעלה המדרגות (הראשיות, הפעם) החוצה, אל האוויר הצונן והטרי של הלילה.
כיכר Reial
חבריי המקומיים הסבירו לי, שהכיכר מ-ל-א-ה מקומות בילוי קטנים-בינוניים דוגמת הג`מבורי, ושאני סתם נתפסתי למקום אחד. לא תמיד ניתן לראות בבירור כלפי חוץ (וכנראה בכוונת תחילה. ח. הברצלונאי נשבע שישנה בקומה שנייה של אחת הכניסות דירת מגורים ממש, שהופכת בלילות ללוקיישן למסיבה מוטרפת על פי כל קנה מידה. טרם נבדק.), אך המקום שורץ אתרים לחיות הלילה.
שלוש המלצות לגבי Pl. Reial:
שתייה - אם צריך להעביר את הזמן עד לפתיחת מועדון כזה או אחר, מומלץ לשבת ולשתות באחד מהמסבאות ובתי הקפה מסביב. אף פעם לא משעמם כאן.
אוכל - לאור ניסיונו המר של הינשוף בכיכר, עשו לעצמכם טובה וגשו לאכול במקום אחר. זה לא שהאוכל גרוע, פשוט אם כבר אתם בעיר כמו ברצלונה, חבל לבזבז את המקום בבטן על המנות כאן.
על הכיכר - גם אם אין לכם ממש תוכניות לכבוש את מסתורי הכיכר, היא תמיד חיה, צבעונית ובועטת. מעניין גם סתם כך לשבת ולהתחבר לנשמה של המקום: מופע ליצנות רחוב, להטוטנים, נגני רחוב, משחק כדורגל ספונטאני, הופעות מאורגנות יותר או פחות ועוד.
טיפים
- גם ביום יש מה לראות בכיכר. אם התוכניות שלכם להעביר כאן לילה, עשו לעצמכם טובה ותעברו ביום, ולו רק כדי לקחת את התוכניה למופעי השבוע. מי יודע? אולי דווקא מחר בלילה יש משהו אטרקטיבי יותר?
- בג`מבורי הלבוש הוא לא רשמי. זה לא אומר שצריך לבוא בכפכפים, אבל אף אחד לא יגרש אתכם אם הגעתם בנעלי התעמלות במקום בטוקסידו.
- תמיד יש לי הרגשה שאם יש כייסים בעיר - זה בכיכר הזאת. לא יודע למה. אולי כי היא כל כך עולצת ומזמינה. אז אמנם לא מניסיון אישי, אבל תצניעו את שיש להצניע.
