דגרתי עשור על הרעיון לעשות סובב טאיוואן (Taiwan), עד שלאחרונה הזדמן לי. כך הגעתי בטיסה (עם חניית ביניים בהונג קונג) לאי שגדול מישראל בשליש, שכן של האח הגדול מסין, קרוב לפיליפינים וגם נגיש לגיחת סופ"ש ביפן. הבליינד דייט שאורגן לי, כלל מרתון למיטיבי לסת ויכולת עיכול מהירה של אטרקציות מדהימות.

אחרי כעשרה ימים, במסלול תיירותי מטאיפיי (Taipei) בצפון ועד קאושיונג (Kaohsiung) בדרום, החליטו מארחיי להראות לי את טאיוואן האמיתית. שם כבר לא פגשתי אף פדחת של תייר מערבי, וכנציגה הישראלית הראשונה שכף רגלה דרכה במחוזותיהם, נחשבתי לאקזוטית ביותר.

ירוק בעיניים: ננטו – המחוז השני בגודלו בטאיוואן

בעזרת רכב פרטי, מיניבוס של שירות הסעות ורכבות מהירות, הטיול שלי התמקד במרכז-מערב האי, מחוז ננטו (Nantou), שנחשב השני בגודלו בטאיוואן. רק כדי לסבר את האוזן של אלו המכירים את האי על בוריו – גם אגם השמש והירח (Sun Moon Lake), מאסט רומנטי וספורטיבי, נמצא פה. העיר המרכזית באי נקראת פולי (Puli), והיא מיניאטורית במונחים מקומיים – 87,000 תושבים, שזו מחט בשחת של כ-24 מיליון טאיוואנים.

לננטו הגעתי ברכבת בזק, שהמריאה ונחתה בתוך שעה מקאושיונג לטאיצ'ונג (Taichung), כדי להתלהב ממגוון אטרקציות. חיכו לי עשרות אלפי טרסות של מטעי תה, כרך בוטני של אינספור פרפרים מרהיבים, פארקים בריאותיים, שמציעים אורח חיים מצעיר ומסלק מתחים, ושקיעות וזריחות שומטות לסתות.

התחנה הראשונה הייתה במקום הכי טוב להבנת הדופק המקומי. ארבעים דקות בכביש מהיר ופנימי ואנחנו בשוק של העיר שושן (Chushan), שלא דומה לאף אחד משווקי היום והלילה הססגוניים שהייתי בהם עד כה. שוק מסורתי, שכל מוכריו הם קשישים עם פנים חרוטות נסיון חיים. מרכולתם המוצגת היא נחשים שחורים ששוחים בגיגיות, שורשים ושאר ירקות לא מזוהים, תבלינים וכלי בית בסגנון שוק לוינסקי בתל אביב.

אחרי ארוחת צהריים (שדרשה תעוזה) באחד הדוכנים, הגעתי לבית התה של יושאן (Yoshan). למרות שדמיינתי בית תה מסורתי, הגעתי דווקא אל מבנה מבטון מעוצב לעילא. החלק המעניין בסיור, שכלל הסבר על שלבי הייצור של תה האולונג המשובח שהמחוז מצטיין בו, היה כוריאוגרפיה מרתקת של מזיגת ושתיית תה עם כללים נוקשים. וכמובן – היו גם טעימות תה.

התנאים הטופוגרפיים של האזור, שבו רכסי הרים, יערות עד ומיקרו-אקלים שמייצר שינויים קלים אך משמעותיים במזג האוויר, יוצרים קרקע פורייה לגידול תה, המשקה העיקרי של האי. בעקבות כך גם התפתח במקום ענף ייצוא משמעותי.

  • מידע בסינית, ובעיקר תמונות מבית התה של יושאן: www.yoshantea.com
  • כתובת: No.19 Yanping Road, Zhushan Township, Nantou County 557, Taiwan
  • טלפון: 886 4 9264 391+

תרבות הגוף: פארק קסיטו וספא רגליים

פארקי רווחה, חינוך ונופש, זו ההגדרה הטרנדית למקומות שאליהם מגיעים אלפי מקומיים לבילוי יומי, מצויידים באוכל לפיקניק, טרנזיסטור ישן להשמעת מוסיקה מקסטות.

כשעה מהעיר שושן, בגובה נעים של כ-2,000 מטרים, ובתוך יער ירוק עם שבילי הליכה מסודרים, נמצא פארק קסיטו (Xitou). במהלך הכיבוש היפני, האזור נבחר להיות יער למחקר של סטודנטים באוניברסיטת טוקיו. כיום המקום שייך למדינה, וראיתי בו תלמידי בית ספר במגמה אקולוגית, לומדים לטפס על עצים.

באמצע הנחל של השמורה ראיתי סבים וסבתות חמודים עושים "אמבטיית שמש" על סלעים, או תרגילי אמנויות לחימה. בשפת סימנים, הראתי את התלהבותי, וזכיתי למנת אושר קצובה: חמש דקות של נסיון לחיקוי סימולטני של כיתת הצ'י-קונג. אתר האינטרנט של הפארק: www.exfo.ntu.edu.tw

באותו ערב ביקשתי לקבל עיסוי בספא הרגליים של מלון לה-מידי (LeMidi Hotel), שנמצא כחצי קילומטר מהכניסה לשמורה, ובכך ביקשתי לבדוק מסורת עתיקת יומין, שתורמת לתוחלת חיים ארוכה. חוייה זו כללה, בין היתר, השרייה של הרגליים במים רותחים (ומבטים מקומיים ננעצים ברגלי הלבנות). המעסה החליט שרגלי העייפות זקוקות להמרצת דם הגונה להפרשת רעלים, והרפלקסולוגיה הזו בין אצבעות הרגליים ובעקבים היוותה עיסוי מעניין ומדגדג. אתר האינטרנט של מלון לה-מידי: www.lemidi-hotel.com.tw

על פרפרים ומפלים: תיירות אקו-ירוקה במחוז פולי

פולי, לב המחוז כאמור, ספג מכה קשה בשנת 1999 מרעידת אדמה. המחוז שהתבסס על חקלאות מנומנמת, נאלץ להמציא את עצמו מחדש, ומכיוון שבמילא היווה מוקד לאלפי זנים של יצורים מכונפים, כמו למשל פרפרים, הם ביססו תיירות-אקו ירוקה.

במפל גווינין (Guanyin Falls) פגשתי את Shing Yong Hsaio, צלמת טבע שעבדה בקרן לשיקום האזור מרעש האדמה, והיא עשתה לי סיור להבנת השטח מקרוב. שביל מסודר באורך קילומטר מוביל לסדרת מפלים, כשהגבוה מביניהם מגיע לגובה של שישים מטרים. הדרך ארכה כשעתיים, כי עצרנו כל רגע (ליתר דיוק אני) כדי לצלם פרפר בודד, או מקבץ מרפרף שרדפתי אחריו. היה גם משובב נפש לטייל כשנתזים של מים קרים הרוו את צמאוני.

"הצמחים שבפארק מושכים אליהם פרפרים מרהיבים, וטאיוואן מצטיינת בפרפרים נדירים מסוגם", סיפרה שינג בגאווה. לדבריה, יש הדרכות קבוצתיות באנגלית, אבל אתר אינטרנט אין עדיין. שימו לב לשני חוקים: לא לגעת בפרפרים, כדי לא להרוס את האבקה שמגנה עליהם מפני קורי עכביש ולא לנסות ללכוד אותם – הקנס הוא כ-3,000 דולר. מידע מעשי על מפל גווינין והאזור: www.rtaiwanr.com

שוויצריה הקטנה: רכס הרי האואנשאן

בתפר שבין מחוז ננטו למחוז השכן – הוליין (Hualien), נמצאת שרשרת פסגות מרהיבה שנקראת האואנשאן (Hehuanshan), ומכונה גם “שוויצריה הקטנה”. אטרקציה אזורית למשפחות שדילגתי עליה היא חוות כבשים, פרות ושאר רועות באחו, שנקראת קינגגינג (Qingjing). חצי שעה משם, הצטלמתי ליד שלט, שהעיד על גובה 3,275 מטר והרגשתי סחרחורת קלה מהנסיקה הפתאומית. חובבי טרקים מכל הגילאים צצו מכל עבר עם מקלות הליכה מקצועיים ומגפי פלסטיק עד הברכיים, שהתבררו כנחוצים נגד נחשים.

זהו האזור שבו כדאי להתעורר בזריחה (בארבע לפנות בוקר), כדי להגיד בוקר טוב לשמש שנמהלת בערפילים. גם השקיעה כאן היא יפה וורודה במיוחד.

לילה טוב אצל המקומיים: ה-Minsu הטאיוואני

כדי להרגיש בבית, מומלץ לישון ב-Minsu, שהוא סוג של בד אנד ברקפסט מקומי, ולא בבתי מלון מערביים. המארחים שלכם יכינו לכם ארוחת בוקר אותנטית ויצאו מגדרם כדי שתהנו ותכירו את תרבותם. הבעיה העיקרית היא שצריך מתווך דובר אנגלית – לפעמים זה הבן הצעיר, או מדריך מקומי.

המודעות לתיירות המערבית הגוברת, גורמת לנותני השירות הייחודי הזה לנסות ולתרגם גם את אתרי האינטרנט שלהם ממנדרינית לאנגלית. הביקור שלי היה לדבריהם זרז מועיל, אבל עד כתיבת שורות אלו, אצל רובם המשימה התעכבה.

מידע שימושי

טיסה: ל”אל-על" יש שש טיסות שבועיות להונג קונג ומשם לטאיפיי. מהונג קונג אפשר גם לטוס לקאושיונג הדרומית, שזה היה יעד ההתחלה והסיום מסלול שלי.

עוד אופציות הן "טורקיש איירלינס", שדרכה ניתן לטוס לאיסטנבול ומשם לטאיפיי וחברת "קוריאן אייר" מסיאול, שמציעה מגוון חניות ביניים באירופה וטיסות דרך סין לטאיוואן.

תחבורה ציבורית: פועלת בצורה סדירה, אבל עדיף להיעזר בשרותי הסעות של בתי המלון או ה-Minsu בהם אתם מתארחים, שידאגו להלוך-חזור מתחנת הרכבת המהירה, או משדה התעופה הקרוב. מי שרוצה לנהוג בעצמו ולחסוך זמן המתנה, דעו שהכבישים נוחים ויש שילוט באנגלית, רק יש לשים לב שהנהיגה בצד ימין. מידע על תחבורה ציבורית במחוז: www.taiji.nantou.gov.tw

הרכבות המהירות: THSR הן תענוג של דייקנות, נקיון מופתי ומהירות שיא של 300 קמ"ש. זמן הנסיעה מטאיפיי לקאושיונג (Kaohsiung) – מרחק 250 ק"מ, לקח שעה וחצי בלבד. מטאיפיי לטאוצ'ונג (Taichung) כשעה וחצי. בין קאושיונג לטאוצ'ונג – שעה אחת בלבד. אתר אינטרנט: www.thsrc.com.tw

חברת אוטובוסים: חברת OKBUS168 מספקת שירותי הסעה בכל המחוז, כולל איסופים מנקודות שונות וכן טיולי יום מגוונים. חשוב לציין שצריך לשריין מקום מראש, ולוח הזמנים יכול להשתנות עקב מזג האוויר ההפכפך. 

  • אשת קשר בחברת OK (דוברת אנגלית): Ms. Lee, וניתן לפנות אליה גם בוואטס אפ.
  • אתר אינטרנט: www.cingjingbus.tw
  • טלפון: 886952218966+
  • מייל: [email protected]

לינה: חברת Airbnb העולמית משווקת און-ליין בטאיוואן את כל אופציות הלינה, כולל האירוח הביתי (Minsu) ומתווכת בין האורחים למארחים. הנציגים המקומיים ביקשו להדגיש שאין בעייתיות עם השפה, ויש גם שירות של מענה טלפוני חינמי בינלאומי, 24 שעות, בטלפון: 0800-011765, או באתר החברה: www.airbnb.com

ויזה: אין צורך באשרת כניסה, אם אתם מתכננים להישאר באי לפחות מ-90 ימים.

מזג אוויר: סוב-טרופי זו הגדרה סטרילית ללחות אימתנית ומתישה. מומלץ להגיע בסתיו – אוקטובר-נובמבר, או באביב – אפריל-מאי.

מטבע: דולר טאיוואני (NTS). דולר אמריקאי אחד שווה 32 דולרים מקומיים.

חשמל: שימו לב להביא כמה מתאמים שמתאימים למתח חשמלי של 110 ואט ולא 220 כמו אצלנו. אם יש לכם טלפון נייד, מצלמה, מטען, מחשב וכדומה, רצוי לקחת מפצל עם כבל, כדי לא לסבול מחסרון שקעים.

מידע כללי על טאיוואן: www.eng.taiwan.net.tw

נעלהכתבת היתה אורחת של משרד התיירות של טאיוואן, חברת Airbnb, חברת התעופה "אל-על", נציגות טאיוואן בישראל. Special thanks to MRS Yen Kang from Airbnb company that made it happen.

הכתבה באדיבות גילי מצא, עיתונאית-צלמת, בעלת הבלוג "לטייל עם גילי", בו תמצאו סיפורים וצילומים אמנותיים מיעדים מסקרנים וחוויות אישיות, של מי שהתמחתה בלטייל לבד. בקרוב בבלוג: מלונות ומסעדות מומלצים במסלול בטאיוואן.

יעדי הכתבה