”חזרתי מהחרמון“
היה כיף. יומיים של מזג אויר מצויין, כמעט 0 תורים במעליות ושלג ברמה סבירה רוב היום. מטרת הגעתי לחרמון היתה תירגול, תירגול ועוד פעם תירגול ולשם כך החרמון משמש פלטפורמה מצוינת (ממליץ על ואדי חתול המתון יחסית ועל מסלול מועדון התלול יותר. שניהם מאוד רחבים). מטרה נוספת: בדיקה בשטח של כל הציוד החדש (כולל קסדה), שלא יהיו הפתעות בחו``ל... על יומיים סקי פס שילמתי 380 ש``ח (במקום 400) וקיבלתי כניסה חינם ביום השני (חיסכון של 38 ש``ח). צ`ופר נוסף ליום השני – מדלגים על התור לקופות ונכנסים ישר. השכרתי מגלשיים ליומיים אצל שופי במג`דל (65 ש``ח לכל יום). המחירים כמעט זהים לאלו שבאתר, פשוט רציתי לחסוך תורים, במידה ויהיו.
קיים סיכון קטן שאם הציוד מתקלקל צריך לרדת למג`דל ולחזור (20 דקות) במקום לקבל טיפול במקום. בערב לנתי בקרית שמונה (100 ש``ח בחדר ליחיד). החדר היה חסר השראה, אבל למי אכפת? העיקר שהיה נקי עם מטבחון וחימום. היום הצטרף אלי ידידי ``מסלול שחור`` שלו ותק של למעלה מעשור וממנו למדתי לא מעט דברים. ``מסלול שחור`` היה חיב לנסות את האופ – פיסט של שיאון, גילה שהמסלול לא מסומן קצת הסתבך ויצא למזלו ללא פגע, חוץ משריטה במגלש שלו. מסקנה: לגלוש רק במסלולים המסומנים. אין אחריות לגבי כל השאר. תופעה מענינת חדשה: החרמון נכבש לחלוטין ע``י גולשי סנובורד. אנו גולשי הסקי היינו מיעוט קטן. אולי בגלל מיעוט הגולשים היתה תחושה של סדר וארגון. בנוסף כל נושא החניה מאורגן יותר טוב. התורים לחניה לא נעלמו אבל הלחץ והבלגן כן. לסיכום, בהכירי את מגבלות האתר וביודעי למה לצפות – הופתעתי לטובה.
