בכניסה לשדה התעופה (אני נכנסתי לטרמינל 2) , עומדות נשים בשערים ומצוות עליכם לעטוף את התיקים ואת המזוודות בניילון נצמד כי אחרת לא תוכלו לבצע צ'ק אין לטיסה.
השירות ה"נחוץ" הזה עולה כ-50 יואן או 10 דולר, והוא מיותר. קל מאוד ליפול לשירות, כי הן נשמעות אמינות ומציגות עצמך כ-Information Center Crew. בקיצור, אל תיפלו בזה.
קרא עודאז כן כמו שכולנו כבר יודעים לא הכל מושלם בעולם ועדין יש אנשים תמימים (כמוני) שלפעמים נופלים לתרמיות קצת פחות נעימות ואני אתן לכם טיפ איך לזהות שתרמית כזאת מתקרבת.
בסין יש מנהג מאוד נחמד של טקסי תה יפים ומגניבים שאם האדם שעושה לך את זה מכיר את הטקס טוב יכול להעביר לך חוויה ממש מדהימה.
כאשר הגענו לסין נחתנו בשנגחאי. האנשים היו שם כל כך מקסימים ונראו לנו מאוד מאוד תמימים שזה גרם לנו להיות קצת נאיביות למצבים מסויימים, גם אחרי האזהרות מאנשים על תרמית טקס התה המפורסם בסין.
שני סטודנטים ממש נחמדים שדיברו אנגלית, שזה היה רגע מרגש מפני עצמו לדבר אנגלית עם אדם סיני ברחוב, הציעו לנו לעשות סיבוב ברחובות וליד האגם.
היה ממש נחמד איתם והם טיילו איתנו כמעט חצי יום שבסופו הם הציעו לנו לבוא לשתות תה איתם, הם היו נראים לנו בסדר ושאין מה לחשוש וזה רק לשתות תה.
הם הובילו אותנו לבניין ולמטה היה חנות תה קטנה ולידה חדר נוסף שלשם נכנסו לטקס כביכול.
אחרי כמה כוסות תה וחוסר הבנה מה קורה בטקס כי הכל נאמר בסינית הבנו שמשהו מוזר קורה. טעמנו המון סוגי תה ואז בסוף אחרי עשר דקות מגיע החשבון, נועלים את הדלת ואין לך איך לצאת מזה רק בעזרת כסף.
נסינו לדבר איתם מה קורה פה למה כל כך יקר. הסטודנטים שיחקו אותה כאילו לא מבינים מה קורה, הציעו להשתתף במאה יואן ואנחנו היינו חייבות לשלם 800 יואן כל אחת, שזה המון המון כסף, כמעט 400 שקל כל אחת.
מאוד פחדנו ולא רצינו להסתבך כי אנחנו שתי בחורות לבד, אז שילמנו. הם נתנו לנו ללכת ורצנו משם חזרה להוסטל שלנו.
בקיצור תיהיו עירניים ולא נאיבים. תשאלו תמיד מחירים לפני שאתם שותים או קונים משהו כי לא הכל ורוד.
קרא עודישנה דרך לרווח כספים של האנשים הפחות “יפים” בסין שלא כל תייר מכיר. זה מתחיל בשניים עד שלושה בני נוער שמציגים את עצמם כבוגרי אוניברסיטאות שטוענים שרוצים לתרגל אתכם שיחה נחמדה באנגלית. הם מתחברים אתכם ואז מזמינים אותכם ללכת לטקס תה או אירוע נחמד אחר בחינם ולשוחח איתם. בסוף השיחה הם ילכו “רק לדקה” ואז יבוא אליכם בחור שלא ממש כדאי לכם להתעסק איתו ויגיד לכם שטקס התה יעלה לכם סכום אסטרונומי ולא הגיוני שכנראה תאלצו לשלם לו.
השורה התחתונה: בכל פעם שמשהו שהציג את עצמו כבוגר אוניברסיטה ויציע לכם שיחה נחמדה באנגלית, תחשבו פעמיים לפני שאתם סומכים עליו.
קרא עודככלל בסין, אין ממש נהגי טוק טוק, זה דיי נדיר, ג'ין הונג היא אחת הערים, שבמקביל למוניות יש נהגי טוק טוק, הם אורבים בתחנות מרכזיות ושאר מקומות לתיירים ופרצופים חדשים ומנסים לרמות אותם מבחינת המחיר. גם אם תתמקחו הוא יהנהן למחיר שתגידו, כשתגיעו הוא פתאום ייתן מחיר מופקע. הגעתי לריב מאוד קשה עם אחד מנהגי הטוקטוק בעיר, שלקח אותי מהתחנה המרכזית לYHA, הוא עשה "3" עם האצבעות וחשבתי שמדובר ב3 יואן, כשהגענו הוא התעצבן וטען שזה 300 (משהו כמו 200 שקל, 5 דקות נסיעה), לא הסכמתי לשלם והוא תפס לי את התרמיל ולא נתן לי לקחת אותו, אחרי ריב ארוך שאחד המקומיים שידע אנגלית התערב בו זה נגמר בכך שהבאתי לו עוד 10 יואן והוא הלך. נסיעה עם מונית הייתה עולה 8 יואן, הנהגי מוניות בדרך כלל מאוד אמינים בסין עם מדדי הקילומטרים שלהם, אל תתפתו לקחת טוק טוק ותטעו לחשוב שהוא זול יותר. מאוחר יותר המקומי הסביר לי שזאת תרמית נפוצה של הנהגי טוקטוק ושהם כולם "criminals". בקיצור, מזהיר.
קרא עודאנשים רבים שאלו אותי האם זה מפחיד לטייל במדינה כמו סין? אז התשובה היא שאין שום סיבה לחשוש מטיול בסין לבד, ללא מדריכים וללא טיול מאורגן. החששות שיש לאנשים הם מכמה סיבות:
אנשים רבים חוששים ממגבלת השפה. אכן, ברוב המקומות שבהם טיילנו בסין (בייג'ין, גווילין, יאנגשו, מחוז יונאן ומחוז סצ'ואן) לא היו הרבה דוברי אנגלית. אנחנו ניסינו מראש לתכנן הגעה להוסטלים שבהם מדברים אנגלית וכך יכולנו להעזר בצוות. לגבי התמצאות ותיקשורת עם הסינים מחוץ להוסטל: תמיד אפשר להכין מראש פתקים שבהם כתוב בסינית משפטים שאתם צריכים ליום הקרוב כמו למשל "כמה עולה מונית למקדש ה___"? וכדומה. באופן כללי, הסינים היו מקסימים וניסו תמיד לעזור לנו, התיירים. גם סינים שאינם דוברי אנגלית מושלמת עזרו לנו מאוד, בין אם זה ע"י להוביל אותנו ממש עד לפתח של פארק, ובין אם זה לשלם עלינו בכניסה לשמורה קטנה שבה לא כל כך הבנו שעלינו לשלם דמי כניסה, ועוד המון דוגמאות. אנחנו מאוד נעזרנו באפליקציית תרגום מאנגלית לסינית במקום שיחון.
אנשים רבים חוששים מקלקול קיבה בסין או לחילופין שהאוכל יהיה להם חריף מדי. במשך 23 יום בסין שבהם אכלתי הכל(נודלס, אורז, דאמפלינז,עוף, בשר, מקדולנדס, kfc ועוד) לא חוויתי אפילו פעם אחת קלקול קיבה. ובכל מקרה תמיד אפשר להצטייד בכדורי קל בטן ליתר ביטחון. לגבי אוכל חריף, אני באופן אישי נהנתי לחוות את החריפות העוצמתית גם אם היא מעבר ליכולות שלי, לשם החוויה האותנתית, פשוט אחר כך שותים הרבה מים.
רמאויות בסין: שמעתי וקראתי הרבה על רמאויות באמצעות הזמנת התייר לתה ברחבי סין אך באופן אישי לא נתקלנו בשום מצב כזה של רמאות או גניבה חלילה.
קרא עודברחבי סין נמצאים "סוכני נסיעות" מזוייפים רבים. המפגש הנפוץ ביותר עימם הוא בתחנות האוטובוס והרכבת השונות, בהן ינסו לשכנע אותכם לבוא לדוכן שלהם לקנות כרטיסים. פעמים רבות הכרטיס שימכרו יהיו מזוייפים או במחיר מטורף. אל תלכו איתם בשום מצב שהוא. אני ממליצה על חשדנות יתירה, אם משהו באינטואיציה מרגיש לכם מוזר, גם אם המשרד נראה רגיל - לכו משם. חשוב לא להיכנס ללחץ מהגודל ומהצפיפות במקומות האלו, כדאי פשוט להגיע מספיק זמן מראש, ולמצוא בשלווה את תאי רכישת הכרטיסים המסודרים של התחנה.
קרא עודרכבות הלילה בסין הם חוויה ייחודית וכייפית. הן פתח להכרות עם התרבות הסינים ועם הסינים או אנשים אחרים שתפגשו במסעות אלו. בנוסף לכך, זו היא הדרך היעילה והנוחה ביותר להתנייד למרחקים גדולים בסין ובעלות סבירה. אני ממליצה על הדרגשים הקשים - Hard Sleeper: מיטות קשות כביכול, אבל באמת סבבה וזולות באופן משמעותי מהמיטות הרכות.
כרטיסים רצוי לקנות בתחנות הרכבת, אבל אפשר גם בסוכנויות התיירות השונות, ישנם גם הוסטלים דרכם אפשר להזמין כרטיסים, אך בתוספת עמלה כמובן. בתחנות הרכבת ניתן לקנות גם כרטיסים לנסיעות שלא יוצאות מהתחנה הספציפית, נגיד לקנות בביג'ייו כרטיס מקונמינג לגווילין. מומלץ להזמין כרטיס כמה שיותר מוקדם (לפחות שבוע מראש), בעיקר בתקופת החגים.
קרא עודטיילתי בסין יחד עם בתי בת ה-12 ורציתי להזהיר מפני נהגים חאפרים בסין בהם נתקלנו ובשני מקרים עברנו חוויות לא נעימות במיוחד.
המקרה הראשון ארע בנסיעה עם נהג מהעיירה מי-יון לקטע החומה הגדולה בג'ינשאלינג. לאחר שסגרנו מחיר ויצאנו לדרך, הנהג נסע כ-3 ק"מ, עצר את הרכב ולא הסכים להמשיך בנסיעה עד שנסכים להוסיף לו כסף, היות וכמו ישראלים טיפוסיים תכננו לשלם רק בסוף, פשוט ירדנו והתחלנו לצעוד חזרה לעיירה. הנהג נסע בעקבותינו ואחרי כמה עשרות מטרים ביקש שנשוב, לא לפני שהמטיר עלינו צרור קללות בסינית מסורתית. כל הדרך הוא קיטר בסינית, ירק ועישן ללא הרף. חוויה לא ידידותית במיוחד.
במקרה השני פשוט כייסו אותנו חבורה של נהגים בשדה התעופה פודונג שבשנגחאי. מדובר על שדה תעופה חדש המשמש בעיקר את אנשי העסקים ומחיר מונית למרכז העיר יקר מאוד (דרשו מאיתנו 350 יואן). החלטנו לנסוע באוטובוס ובדרכנו לתחנת האוטובוסים בקומה התחתונה עצרו אותנו מספר נהגים שהתמקחו על מחיר סביר (100 יואן) למרכז העיר ועל הדרך גנב לנו, אחד מהם, בזריזות ומיומנות, את המצלמה, מזל שבערב הקודם החלפנו כרטיס ותודה לאל שיש ביטוח...
יש מקומות בהם אין מוניות והתחבורה הציבורית מצומצמת ולעתים אין ברירה אלא להשתמש באותם נהגים חאפרים. אם אתם חייבים, פשוט היזהרו ופקחו עליהם 7 עיניים.
קרא עודשימו לב. יש חוק שהגיע ממשטרת סין: כל הזרים חייבים לישון בבתי מלון ולהירשם שם. אסור למקומיים לארח זרים בביתם. אני לא בטוח אם זה בכל סין אבל אני כרגע בסינג'יאנג ואני בטוח שהחוק הזה קיים. הסיבה לכך היא כנראה שבגלל שיש כאן אויגורים והמצב בין ממשלת לסין לאויגורים לא כל כך טובה. אז הממשלה מפחדת שיהיה איזשהו חיכוך בין תיירים למקומיים ואז התיירים יכולים להפיץ את המצב בעולם. קחו זאת בחשבון. זה חוק ממש מעצבן כי אם אתם באמת רוצים לחוות את האיזור שאתם נמצאים, הכי כיף זה לישון באיזה כפר של מקומיים או משהו. זו דעתי בכל אופן. בהצלחה.
קרא עודבסוף אוגוסט 2010 יצאנו בן זוגי ואני לטיול בן שבועיים בסין כאשר יעדנו הם: בייג'ינג, שיאן, גווילין-יאנגשו ושנגחאי. נחתנו בבייג'ינג עם טיסה ישירה של אלעל ומשם החל המסעון, כאשר המעבר בין יעד ליעד התבצע על ידי טיסות פנים שהזמנו מראש באתר elong.com (ניתן לנסוע ברכבת, אך הנסיעות ליעדים אורכות כ12 שעות ואנו ויתרנו על כך). בבייג'ינג שהינו במלון חדש ומומלץ מאוד בשם Kapok הוא נמצא במיקום מעולה בין רחוב הקניות Wangfujing (כיף מאוד להסתובב בו בשעת ערב) ושוק הלילה (דוכני אוכל למיניהם) ובין העיר האסורה- הכל במרחק הליכה. המלון עצמו נוח מאוד, מערבי, נקי, מעוצב מגניב ועם צוות דובר אנגלית.
בבייג'ינג ביקרנו באתרים הבאים - העיר האסורה, ממנה יצאנו הישר אל גבעת הפחם וסיימנו בכיכר הגדולה. החומה הסינית - את הנסיעה אליה תכננו מבעוד מועד והחלטנו כי אנו רוצים נקודה שאינה מתוירת (עד כמה שאפשר)- מו-טיין-יו, נסענו מתחנת האוטובוס המרכזית דה שנג מן בקו 916 אל העיירה הואיאורו, בעיירה זו ירדנו בנקודה בה ממתינים חאפרים (זו האופציה היחידה) המסיעים תמורת 20 שקלים אל האתר (נסיעה של כחצי שעה). הכניסה לאתר עצמו מלווה בשוק צבעוני ונחמד והעלייה אל החומה נעשית על ידי רכבל (ממש כמו בחרמון) העולה במעלה ההר הירוק, אנו קנינו כרטיס עלייה ברכבל וכרטיס ירידה במזחלת, כן כן- חוויה כיפיית לאללה!. חלק זה בחומה הינו תלול במקצת אך אינו מסוכן, היו בו עשרות בודדות של תיירים (לעומת האלפים בבה דה לינג) והיו רגעים שלמים בהם היינו לבד על החומה- תענוג. אזור שלישי בו ביקרנו הוא ארמון הקיץ- שילוב של מוזיאון, אגם עצום, נוף- מומלץ. לסיום ביקרנו באזור האולימפי-עשינו סיור באיצטדיון ובבריכה (למי שזה מדבר אליו- מגניב לאללה).
מבייג'ינג המראנו לשיאן - דרך ההגעה משדה התעופה בשיאן למרכז היא באוטובוס קו 1 לו נקודת עצירה אחת, כך שאין מה להתבלבל. ממליצה לקחת מלון אשר מופיע במפה כקרוב למגדל התוף והפעמון, שם התרחשות העניינים, בבוקר ובערב וכמובן הכל במרחק הליכה. גם בשיאן, מגוון של מסעדות, קניונים, שווקים ובסך הכל אווירה כייפית. בתחילתו של בוקר נסענו אל התחנה המרכזית ומשם לקחנו אוטובוס אל הטרה-קוטה (התחנה המרכזית זה הדבר הכי עמוס והזוי שראיתם אי פעם, רחבה עצומה מלאה באוטובוסים ואנשים הולכים, יושבים, שוכבים)- נסיעה של כשעה אל האתר. באתר עצמו מס' מבנים וכמובן עוד שוק עם מיני מאכלים ומזכרות- חביב ביותר (אך לא מחייב) למי שכן רוצה לעשות עצירה בשיאן.
משיאן המראנו לגווילין, מבדיקה מוקדמת ומטיפים של אחרים החלטנו שלא לשהות בגווילין עצמה אלא לנסוע באוטובוס משדה התעופה ליאנגשו (זהו אינו אוטובוס ישיר, אלא, אוטובוס משדה התעופה לנקודה מסוימת בעיר ומשם דקות ספורות נמצאת, איך לא, תחנה מרכזית בה אוטובוסים ליאנגשו), שוב נסיעה של כשעה -שעה וחצי. יאנגשו הינו אזור כפרי מוקף הרים ירוקים שחוצה אותו נהר אחד גדול וכל מיני קטנים. שהינו במלון נחמד בשם ויסטה שנמצא על הרחוב הראשי West Road (אהבתי את החדר אך לא את ארוחת הבוקר הסינית שזעזעה אותי) המלון במרחק של מטר מנקודת העצירה של האוטובוס. גם בעיירה זו מדרחוב נעים וחביב, רוכלים, מסעדות, דוכנים, סוכנויות טיול והשכרת אופניים. אחרי שתי ערים גדולות, סואנות והמוניות, זוהי נקודת חן. שכרנו אופניים וטיילנו עצמאית במרחבים, מגדת הנהר הגדול לקטן, בין הבתים הכפריים ולגבעת הירח (יש שילוט לאתרי התיירות כך שאין בעיה להתמצא)- שם יש לטפס במעלה ההר כמה מאות מדרגות (לא ברצף) ולהגיע לנקודת תצפית יפה יפה. על שאר נקודות התיירות ויתרנו כך שלא אוכל להמליץ, מה שכן, עשינו שייט על סירת במבוק במשך כשעה וחצי- נחמד כי הנופים יפים, משעמם כי זה שעה וחצי!- כדאי לשמור את האופניים במהלך השייט כך אפשר לדווש ממקום למקום ובחזרה. בערב קנינו כרטיסים למופע האורות על המים- מי שמגיע עד יאנגשו חבל שיפספס את זה, כמות האנשים או יותר נכון הילדים שמופיעים היא עצומה והאפקטים מגניבים, את הסיפור לא כ"כ ניתן להבין כי הרי שהוא בסינית. אבל זה אשכרה מופע אורות על המים. לא ראיתם משהו כזה אי פעם.
מגווילין המראנו ליעדנו האחרון, שנגחאי, שם שהינו במלון מרוחק מרוחק ועל כן לא אמליץ עליו, כדאי לקחת משהו שקרוב לבונד או לפחות למדרחוב הכי עצום שקיים בשם Nanging (לא משתווה לשאר שתארתי במקומות האחרים). בשנגחאי פשוט הסתובבנו ממקום למקום, ברגל או בסאבווי, ראינו את הבונד בערב וביום, מרהיב בשני המצבים, יש שם בניין (ולא הפנינה) שאין גבוה ככמותו. באחד הערבים ראינו מופע אקרובטיקה במלון ריצ-קרלטון, זה מעין מיני מופע אבל מהנה מאוד, משלב אקרובטיקה וסוג של מופע קוסמות קצת כמו של פעם.
* כדאי להצטייד במפה בה מסומנים האתרים בסינית ובאנגלית!
קרא עודשתפו את החוויות שלכם מהטיול עם קהילת המטיילים הגדולה בישראל
כתבו בלוג
