מסלול עד שבוע בהודו

לקחתי ג'יפ משותף מלה לכיוון סרינגר. נסיעה לילית של כ-12 שעות.

כ-40 ק"מ לפני סרינגר יש עיירה שנקראת Kangan. צריך לבקש לרדת שם. מ-Kangan עולים עם Sumo, שזו המונית שירות המקומית, או בטרמפ, לכפר שנמצא כ-15 ק”מ מצפון לכביש במעלה ההר ונקרא Naranag. בכפר הזה יש מקדש בן כמה אלפי שנים ובתים שפזורים במורדות ההרים. אני חברתי שם לבחור מקומי בשם שיראז (טלפון-8803529476). הוא אירח אותי בצורה מדהימה בבית שלו שבכפר. הבית בסיסי מאוד. הם מבשלים על אש פתוחה על הרצפה וכל ההווייה שלהם שייכת לעולם אחר.

למחרת עלינו עם פוני לאיזור שנמצא כשש שעות הליכה במעלה ההר. המקום נקרא Trunkull (לפי ההגייה שלהם. לא מצאתי אותו במפה). שם יש מחנה צבאי ומן מחסות של רועים מאוד פשוטים ואותנטיים. המשפחות נמצאות שם בחודשי הקיץ עם הפרות והסוסים כדי לרעות. האיזור מדהים ביופיו. מרבדי אחו לא נגמרים במעלה ההר ויערות מחטניים אדירים במורד, כשלמטה זורם נהר גועש. מהנקודה הזו אפשר לצאת לאגמים Gangbal, Gadsar ועוד. אני שהיתי שם שמונה ימים עם שיראז והמשפחה שלו. היו שם מעט מאוד טיילים מערביים ובכלל ופשוט נהניתי מהנוף והחווייה האנושית המיוחדת.

אם הגעתם להודו כחלק מנסיעת עסקים ויש לכם רק שבוע לטייל, אני ממליץ על המסלול הבא:

נחיתה בדלהי - יומיים ראשונים בדלהי, שיכללו בעיקר הליכות רגליות ברחבי העיר ניו דלהי, כדוגמת משרדי הממשל והפרלמנט, Gate of India וכמובן קאנוט פלייס ואזור המיין באזאר. כמו כן, דלהי הישנה והמבצר האדום. כל זאת ניתן לעשות ביומיים תוך שימוש במוניות ו/או ברכבת התחתית וכמובן הליכה ברגל כי ככה מרגישים את העיר הכי טוב. ביום השלישי, ניתן לקחת רכבת מהירה להארידוור ומשם אוטובוס או מונית לרישיקש. ברישיקש כדאי לשהות 3-4 ימים וליהנות בעיקר מהאווירה המיוחדת, טקס הפוג'ה בשעות אחה"צ, השקט והשלווה. ניתן לצאת גם למסלולי טיול באזור או לצאת לרפטינג. ניתן לחזור חזרה ברכבת המהירה או ברכבת לילה מהארידוור לדלהי.

את פסגת ההר סטוק קנגרי אי אפשר לפספס כשנמצאים בלה – לאדק. טוב... אולי אפשר אבל זה נושא לפעם אחרת. 

זוהי הפסגה הגבוהה ביותר הנשקפת מהמרפסות והגגות של לה ואחת הנקודות היפות ביותר בהודו כולה. הסביבה כולה נמצאית בגבהים שלמעל 4000מ' הנוף הירחי של לאדק נשקף מכל כיוון וההרגשה של גג העולם אופפת את כל החושים והיא בלתי נמנעת. 

המטפסים לסטוק קנגרי מתארגנים במשלחות טיפוס (Expedition) והציוד הנדרש למסע הזה הוא מורכב קצת יותר ודורש הכנה מוקדמת טיפה שונה מאשר לטרקים אחרים באזור לאדק. לאחר שטיילתי בלאדק והעפלתי לפסגת סטוק קנגרי באוגוסט 2009 להלן כמה פיסות מידע שיעזרו לאלה שזקוקים להן לקראת טיול בלאדק או סתם מתוך סקרנות.

כמה ימים אורך המסלול? נהוג לבצע את הטיפוס לסטוק קנגרי במסלולים שאורכם נע בין ארבעה לתשעה ימים (יציאה וחזרה מהכפר סטוק). ההבדל בין המסלולים הוא בהתמודדות עם בעיית ההתאקלמות לגבוה והניסיון לאפשר למטפסים התאקלמות הדרגתית ככל האפשר המתאימה לכושרם הגופני והסתגלות הטבעית שלהם לגובה. בחברות הטיולים בלה נצבר ניסיון רב בטיפוס להר ומניסיונם הם מספרים כי במסלול בן ארבע ימים קיים סיכוי של 50% להעפיל לפסגה ובמסלול בן ששה ימים הסיכויים להעפה מוצלחת עולים ל 80%. כך שבהחלט מומלץ לעלות להר בששה ימים ולא פחות. 

איזה ציוד צריך? מלבד הציוד הרגיל לטרקים באזור לאדק שכולל בין השאר ביגוד חם, אוהלים, שק שינה, אוכל ציוד בישול וכו' לצורך העפלה מוצלחת נדרש גם ציוד טיפוס שכולל גרזן קרח וקרומפונים (סנדלים לקרח) שתלוי בעונת השנה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לטפס בלעדיהם. את כיוון הקרומפונים כדאי לעשות פעם ראשונה עם מישהו שכבר עשה את זה בעבר זה יכול לחסוך זמן.

הציוד ניתן לשכירה בלה או מסופק על ידי חברת הטיולים שאיתה יוצאים למסע. 

ניתן לצאת לטרק במטפס אלפיניסטי ולסחוב את כל הציוד על הגב. ליוצאים בסוכנות טיולים מצטרפים סוסי פוני ו/או חמורים שסוחבים את הציוד הכבד והאוהלים.

אוכל: חטיפי אנרגיה ושוקולד מומלץ מאוד. מי שיוצא באופן מודרך המזון שמבשלים הטבחים הוא ברמה טובה מאוד.

כמה זה עולה? אם בחרתם לטפס עם חברת טיולים העלויות נעות בין 30 ל-45 יורו ליום בתלות במספר המשתתפים. המחיר כמובן יורד ככל שהקבוצה גדולה יותר. 

אם אין לכם ביגוד חם תוכלו לקנות ביגוד בחנויות הציוד בלה. הציוד הוא באיכות בינונית-טובה ותוכלו לקנות אותו בלה. תזדקקו סדר גודל של 5000 רופי למעיל + מכנסיים + כפפות. אם בחרת לטפס לבד ואין לכם אוהל תוכלו לשכור אחד ב 100 רופי ליום.

מה המסלול? כפי שכבר ציינתי קיימים מסלולים שונים אולם רובם ככולם בנוים כך שהמטפסים יתאקלמו באופן הדרגתי מגובה 3500מ' ששורר בלה לגוב 6150 על פסגת ההר.

המסלולים יוצאים מסטוק או מספיטוק ממשיכים בקמפינג בזינגצ'ן, קמפינג ברומבק, בהמשך עוברים ב סטוק-לה מעבר הרים בגובה 4,900 לצורך התאקלמות, קמפינג במנקורמה 4300מ', למחרת ממשיכים בכשלש שעות הליכה לבייס-קמפ בגובה 5000 מ' ומעבירים את היום בהתאקלמות, יוצאים לפסגה בחצות וחוזרים 11 שעות אח"כ מעבירים לילה בביס קמפ, חוזרים ביום אחד לסטוק. 

מתי מטפסים? במאקרו: הראשונים שעולים להר בעונה עושים זאת במאי. ההר מושלג מאוד והקרומפונים וגרזני הקרח קריטיים בתקופה הזאת. גם קר בצורה קיצונים.

שיא העונה הוא היולי-אוגוסט כשתנאי הטיפוס מבחינת טמפרטורה, כמותץ השלג ותנאי הראות מההר טובה מאוד. סוף העונה הוא בספטמבר וכבר מתחיל להיות קררר.

במיקרו: אי אפשר להדגיש כמה חשוב להתחשב בתנאי הראות לפני שיוצאים לטיפוס. כדאי וצריך לעשות כל מאמץ כך שההעפלה לפסגה תתבצע בתנאי ראות טובים. סתם חבל לפספס את הנוף הזה שהוא באמת עוצר נשימה.

מה דרגת הקושי? ההעפלה לפסגת ההר היא אתגר גופני קשה. ולמי שלא חווה טיפוס בתנאי אויר דליל זאת חוויה בלתי נשכחת. התחושה הנלווית לסיטואציה בה אחרי עשרה צעדים דרושה מנוחה של כחצי דקה, כאילו לקוחה מתיאוריהם של חולי לב וריאה. ברם, זה המצב הפיסיולוגי כשעולים מעל 5500מ'. לעמוד באתגר הגופני הזה בנוף שמפצה אותך בכל צעד וכל שעל זה פשוט מאתגר... מספק באופן בלתי רגיל... ומעורר השראה. 

חזרתי מספיטי לפני שבוע - לא נסעתי ישירות מספיטי ללאדאק. הכביש מקאזה (ספיטי) למנאלי עובר דרך שני מעברי הרים גבוהים (פאסים): קונזום-פס 4551 מ` ורוטאנג-פס 3978 מ` . בין שניהם ישנו צומת במקום שנקרא גראמפו שם מתפצלת הדרך ללדאק.

לרדת למנאלי ומשם לנסוע ללה, משמעו לנסוע מגראמפו דרך רוטאנג-לה למנאלי ואז לחזור שוב באותו כביש דרך רוטאנג-לה לגראמפו ולהמשיך משם ללה. המרחק בין גראמפו למנאלי הוא בערך 70 ק``מ והנסיעה בקטע הזה אורכת בין 3 ל 4 שעות, תלוי בעיקר בעומס התנועה בין מנאלי לרוטאנג-לה (כאשר הפאס מושלג הוא אתר תיירות פופולרי מאוד בקרב ההודים).