מסלול עד שבוע באסיה

יצאנו למסע שתי חברות וסיימנו את המסע עייפות (מאוד) אך מרוצות! תיכננו את המסע ל-4 ימי הליכה (ועשינו זאת ב-4 ימים מלאים), ישנו יום לפני כן בים והמסלול היה מראשון עד רביעי בשעה 15:30.

התחלנו את המסע בחוף אכזיב, הלכנו עד לגשר הנופלים. לאחר מכן, הלכנו בדרך עפר אשר צמודה למטעי בננות, הלכנו כשעה וחצי. לאחר סיום המטעים. מגיעים לכביש 70, מצד ימין יש פניה לעבדון ומנות (בנוסף, בפניה יש שלט של החברה להגנת הטבע-לנחל כזיב ולמונפורט). ללכת ולפנות בפניה. יש לעבור את מנות, ולהמשיך בדרך עד שרואים סימון שבילים ירוק מצד ימין. בדרך עוברים ביתן של "מקורות" הנקרא עין חרדלית וישר לאחר מכן יש שלט של שמורת נחל כזיב. הגעתם למקום הנכון! בסוף השמורה מגיעים לעין זיו ואז נגמר השביל המסומן. מה עושים פה? ובכן, יש כמה אופציות: 1) באמצע הדרך של נחל כזיב יש אפשרות לעלות למצד אברים ולהמשיך עד לאבירים כדי לסיים את היום 2) לעלות למעלות/לקחת טרמפ משם עד המשך השביל-צומת אלקוש 3) להמשיך עד לעין זיו, ולהמשיך בנחל כזיב, הלא מסומן! דרך ארוכה שאותה אנחנו עשינו, דרך קשה וחשוכה, לקחה לנו 4 שעות, ולא מומלץ להתחיל אותה אחרי 11 בבוקר כדי לא להתקע שם בחושך, מה שכמעט קרה לנו, ובחורף מחשיך מוקדם... ולישון שם זאת לא אופציה מכיוון שמסתובבות שם חיות.

אחרי שסיימנו את הנחל(תודה לאל)' הגענו לעין ברזית, מזהים את המקום לפי מטעים שיש באזור, יש להמשיך עם שביל עפר ולצאת מהנחל מצד ימין (יש עלייה ברורה). באותו לילה ישנו בעין ברזית, מצאנו לנו רחבה נחמדה עם עץ רחב שהגן עלינו מהגשם שירד באותו הלילה. בנוסף,מצאנו שיבר של מים למילוי בקבוקים, בפיצול שבילים בין המשך השביל (ימינה) לחברת ברזית (שמאלה). בהמשך השביל מגיעים מתישהו לפיצול שבילים; שמורת הר מירון או המשך דרך העפר ממנו הגענו, ממשיכים ישר בירידה עד שמגיעים לגשר גדול ואחריו גשר קטן, זוהי צומת אלקוש. בגשר הקטן, יש אופציה לעלות ולהמשיך למגרש כדורגל בו יש ברז למים,ובהמשך יש תחנת דלק למי שרוצה לקנות ארוחת בוקר מפנקת או מים. לעלות למגרש זאת סטייה קלה מהדרך אבל חשובה. בנוסף, מנקודה זאת חזרנו לסימון שבילים הירוק. חוזרים מהגשר ומגיעים למעבר צאן, ממשיכים עם הסימון הירוק עד "אין סוף", מגיעים לעין רטט ועין חותם - מומלץ לעצור להנות מהנביעה,מים מרעננים וקרים בתוך המעיין. המשכנו עד לנחל מורן עם הסימון הירוק, הלכנו את נחל מורן (לקראת סוף נחל מורן יש מעין "עיינות נריה"), הגענו בסופו לבי"ס שדה הר מירון,המשכנו עם השביל עד לחניון חרבת חממה ושם ישנו באותו יום,חניון מסודר עם מים. בבוקר המשכנו וטיפסנו את המירון, ירדנו אותו והמשכנו עד לקבר רשב"י, נחל מורן והמשכנו עד לנחל עמוד, תכננו באותו יום להגיע עד סוף נחל עמוד עליון אבל לא היה לנו זמן אז עלינו לישון בחניון נחל עמוד. חניון מסודר, שירותים, מים אור, ולינה שם עולה 10 ש"ח לשביליסטים... אחד הנציגים של השמורה דיבר איתי ואמר לי את הפרטים. בנוסף, הציע להטמין לנו מים אחרי עמוד עליון תחתון,"אנשים טובים באמצע הדרך". אחרי לילה בסוויטה של הטבע,המשכנו את נחל עמוד עליון, נחל עמוד תחתון וישר לכנרת... מנחל עמוד הסימון איתו הולכים זהו סימון שביל ישראל. כשמגיעים למושבה מגדל עולים על כביש עפר ומגיעים לכביש אותו חוצים ובוחרים באחד החופים כדי להגיע ליעד הסופי: הכנרת. לדעתי, אחרי שמגיעים לכביש, ללכת עוד כמה מטרים שמאלה ולמצוא חוף שהוא לא חוף מוגדר כדי שלא ירצו מכם כסף,והרי כל מה שרוצים זה להיכנס לכנרת אחרי המסע המטורף הזה.

קראתי את מה שכתבתי והכל נשמע טוב ויפה, אבל המסלול באמת לא פשוט, ואני אגדיר אותו גם קשה, אז חשוב מאוד לחלק את הימים בצורה טובה לפי קילומטרים, לבחור מקומות נוחים לשינה, ולא לשכוח מפה (סימון שבילים 2) ומצלמה.

הלכנו שלושה ימים בשביל ישראל מקיבוץ דן ועד לדישון. ככלל, השביל מסומן היטב ובאופן ברור. אם סטית מהשביל ולא מצאת את הסימון כדאי לחזור לנקודה האחרונה ולהמשיך משם. לא לנסות להמשיך באינטואיציה. מטרת השביל היא להוליך אותך בין אתרים אבל הוא לא עושה את זה בצורה חכמה אלא מתסכלת ומעייפת.

מכפר גלעדי לתל חי אפשר להמשיך בנוחות עם הכביש ואילו השביל מוריד אותך מהכביש לוואדי כדי לראות גשר ורמזור בשדה קוצים ואחר כך בעליה מתסכלת למעלה כדי להתחבר שוב עם הכביש. בנבי יושע לקראת סיום היום, השביל מוריד אותך, מותש ועייף לקניון תלול, אפשר פשוט להמשיך עם הכביש שמאלה ושמאלה עד לחניון הלילה.

בקרן נפתלי אתה מטפס במתלול קשה בשביל להגיע לתצפית יפה ולאחר מכן מסתובב, יורד ומגיע לנקודה הרחוקה 100 מטר מהנקודה שהתחלת בה, שרפת שעתיים, וחוזר בדיוק לאותו המקום. את נחל שניר אפשר לעקוף בשביל נוח ולחסוך את דמי הכניסה. בקיבוץ כפר גלעדי מותר לישון על הדשא בכניסה מימין. בחניון נבי יושע אפשר לפתוח את הברז רק עם לדרמן (לא לשכוח להביא). נקודות חובה למתכנני השביל על חוסר במים וצל. לאורך כל הדרך אין טיפת מים ובקיץ הולכים בשמש לוהטת.

אנשים טובים מצילים את ההולכים, כמו נהג הג'יפ שנתן לנו בקבוק מים והמלאך חנניה ממשכנות הרועים שהציב מיכל מים ענק על השביל. על המיכל משורבטים דברי תודה והוקרה של ההולכים. במו עינינו ראינו משפחה עם שלושה ילדים שהגיעה עם טיפות מים אחרונות למיכל. 

לא ירחק היום שבו נשמע על מטיילים שהתייבשו בדרך. זה לא הנגב שבו אתה יודע בפני מה אתה עומד, למסלולים האלה יוצאות משפחות. אפשר לקחת כובעי ליגיונר שמצלים על העורף וגם חולצות הודיות לבנות ארוכות שרוול שמתייבשות במהירות ומגינות מכוויות שמש. אהל כדאי להציב על משטח ישר, אחר כך תקללו כל שיפוע קטן שמנע ממכם לישון בנוחיות.

כדאי להביא פנס ראש מהסוג שעובד הרבה שעות, משאיר את הידיים פנויות וחיוני בחניוני לילה. להביא כמה סטיק לייט, אם נכנסים לחושך תולים אחד על התיק מאחור נגד פגיעת רכב ולזיהוי. גם טוב כתאורה חלשה לזמן ארוך. לקחת מספרי טלפון סלולארי של נהגי מוניות מהאזור לשעת צרה. אם הולכים בשישי שבת אין אוטובוסים ותחנות המוניות סגורות. לאורך כל המסלול יש קליטה מצויינת.

מתחילים מצפון אל דרום- יציאה מקופות אתר החרמון (במידה ולא מצליחים להגיע לשם, אפשר להתחיל במג'דל שמס ולהתחבר אל השביל). יום א'- ירידה על כביש ממג'דל (ירידה מעצבנת- עדיף לעשותה בסנדלים), ההליכה היא ברובה (ביומיים הראשונים במיוחד ולאורך כל השביל- בכבישים או בשבילי 4X4), ירידה מהחרמון ועלייה אל הישוב נמרוד (בעבר הייתה האחזות נח"ל), צפייה על נוף מזרח הרמה, סוריה וקונטרה הישנה והחדשה- נוף מדהים. ירידה אל ברכה רם, בריכה יפה וגדולה- מים קרים מידי לרחצה - רק לגיבורים שביננו. אפשר, לפני הירידה אל הבריכה, לקנות מוצרים שונים במַסְעַדֲה, אחרי הביקור בבריכה, מתחילים בעלייה אל עבר הר אודם- שם ישנים.

יום ב'- ירידה מהר אודם, הליכה מזרחה לכיוון בוקע'תֵ (אפשר לוותר על ההליכה דרך בוקעת- רק במידה וצריכים להצטייד באוכל ומים, אפשר למלא מים במסעדה מול אנדרטה של גדוד 7- מערבית לחרמונית). עולים על הר חרמונית אל עבר האנדרטה של עוז 77- שם עושים ארוחת בוקר ומספרים מורק"ים על הלחימה של הגדוד של קהלני. יורדים אל עמק הבכא ועולים אל עבר מאגר בנטל, שם עושים מנוחה לפני העלייה הקשה על הבנטל. מגיעים לפסגה של הבנטל ושם עושים צהרים + צפייה בנוף מהמהם אל עבר סוריה והחרמון הסורי וגם שלנו (שם אפשר להצטייד במים+ להטעין פלא- פונים ב"קופי ענן"). עוזבים את הבנטל ויורדים בירידה תלולה על כביש אל עבר עין זיוון- שם ישנים בחניון מול הקיבוץ. בעין זיוון אפשר להצטייד במזון ומים (יש שם קניונית שפתוחה בין השעות 9:00- 17:00, בימי שישי 9:00- 14:00 לפעמים עד מאוחר יותר). 

יום ג'- הליכה מזרחה אל הר בני רסן וטורבינות הרוח- שם עושים ארוחת בוקר, ליד הטנק הישראלי. יורדים מההר ועולים אל עבר הר חוזק. מגיעים ללהבות הבשן- שם אפשר להצטייד במים ומזון. עד חרבת חושניה (חניון לילה) - 8 ק"מ – או הליכה עד קשת (2 ק"מ) שאפשר לישון ולמלא מים (יום שישי בערב-בעייתי, דתיים). כ- 21 ק"מ סה"כ.

•הר חוזק - מים רק בבסיס. •עין ג'ואיזה - נכנסים בפתח בסבך ואחרי דקה מגיעים לבריכה. •אלוני הבשן - מים, בית כנסת, מכולת, הכנסת אורחים בחוות הסוסים [3] 052-8119505 אמיר(לא בשבת). צרכנייה באלוני הבשן נפתחת ב- שמונה בבוקר. •חושניה - חניון לילה. בחירבת חושניה יש בית קברות אך ללא מים בברזים. הגבול הדרומי של שמורת אירוס חושניה - סתווניות תשבץ, עצים יפים של אלה אטלנטית. כדאי לבדוק בסוף מרץ כאשר אירוס הגולן פורח באזור. המסגד בחושניה - פינה יפה, סכנת התמוטטות (לא מגודר). סטייה מהשביל. מחרבת חושניה לעיינות פחם – 4 ק"מ. אפשר גם דרך קשת, אך סגור בשבת. עד חרבת פרג' – 2 ק"מ . יש בריכה ליד. עד רוג'ום אל הירי – 8 ק"מ. אופציה ב' ועדיפה- ללכת על ציר הנפט לגבעת אורחה (יש בריכה ונביעה) לחזור לשביל דרך השביל אופניים- 11 ק"מ- פירוט למטה. עד חניון דליות – 3 ק"מ אם יש זמן – אז עדיף להמשיך ללכת וללון ליד מאגר סמך – עוד 4 ק"מ. סה"כ – בין 17- 24 ק"מ מחניון דליות\מאגר סמך עד הגשר הסורי – 4-7 ק"מ. יש בריכות מתחת לגשר הסורי (אפשר לטהר מים). •עד אום אל קונטר – 2 ק"מ – הליכה קשה. עליה לצד שמאל (יש מים במחנה החופרים (שלא היה מאוייש), אבל המחנה מגודר כולל ברז המים(ברז נמצא מאחורי מכולה), לא ברור אם באמת, יש מים שם – אפשר ללכת לנטור הלוך חזור- עוד 3.5 ק"מ. המשך הליכה עד בני יהודה הישנה – או עד גבעת יואב (מושב- צרכנייה ומים באזור לולי העופות מגורי התאילנדים. לינה בתשלום) - 12-14 ק"מ סה"כ- 18-23 ק"מ – תלוי היכן ישנים. מגבעת יואב עד הכניסה לנחל מיצר\ אמפי גולן – 6.5 ק"מ. עד מבוא חמה (מילוי מים)– 9 ק"מ עד עין תאופיק – 5 ק"מ מכאן צריך לחזור לכביש ולתפוס טרמפים לכנרת או לרדת בשביל הירוק לחוף האון – 4 ק"מ סה"כ 21-25 ק"מ *עין פיק מקום נחמד עם עצים לרוב. מומלץ מאוד במקום להגיע לעין פיק ללכת אל מעין- שורח- שם יש בריכה יפה עם מים קרים לרחצה ושם לסיים את שביל גולן.

תהנו. 

יצאנו כמה חבר'ה למסלול חוף לחוף, מחוף אכזיב על הים התיכון עד לכנרת (החוף הסופי תלוי במסלול, אפשר להגיע לגינוסר, חוקוק, ועוד כמה חופים...). מסלול מדהים, 20-27 קילומטר ביום (ככה גמרנו תוך 3 ימים, אורך כל המסלול- כ-75 ק"מ), יש קטעים קלים ויש יותר קשים.

כדאי לצאת בלילה קודם ולישון על החוף, כדי להתחיל את המסלול על הבוקר. אפשר לישון על החוף ממש או באתר "יד-ליד", שזה קבר אחים של לוחמי פלמ"ח (אל תדאגו, הקבר תחום, ויש דשא לישון עליו במרחק "בטוח" מהקבר, רק תשנו בדשא השמאלי, כי בימני יש ממטרות שיעירו אתכם בשעות שאתם לא רוצים לקום בהן...). ביום הראשון עושים חלק מנחל כזיב, יש הרבה מעיינות (כמות המים תלויה בעונה) והחלק הקשה היחיד הוא העלייה בסוף המסלול למעלות, כדי לישון באגם מונפורט (הביאו שק"שים חמים, קפוא שם!). מלבד זה, המסלול די קליל. הוא כולל הליכה למרגלות מבצר מונפורט. מומלץ לקנות אוכל ליום הבא כבר בערב, כדי לא להתקע עם זה בבוקר...

ביום השני, יוצאים ממעלות ועולים למושב צוריאל. משם, יורדים להמשך נחל כזיב, בשמורת טבע עם פרות (זהירות מ"מוקשים"...). הולכים בנחת ומגיעים לעין חותם, מעיין חמוד עם מקום לנוח ולאכול. משם ממשיכים להר נריה, דרך מסלול קצת יותר קשה. למרגלות הר נריה יש חניון שאפשר למלא שם מים ולנוח (כדאי, העלייה די מתישה). עולים למצפה של הר נריה (בראות טובה אפשר לראות משם את החרמון) ומשם יוצא אוכף להר מירון. שם אפשר לבחור בין שני מסלולים (שחור ושביל ישראל) כאשר שביל ישראל הוא יותר ארוך, אבל מספק נוף מגוון ויפה וכן תצפית על בית ניסן בק. מגיעים לקבר רשב"י ומשם שואלים איך מגיעים ליישוב מירון (5 דקות הליכה). מבקשים הכוונה למכולת וישנים באחד הדשאים שם (המכולת בטח כבר תהיה סגורה, אז תקנו בבוקר). יש אפשרות נוספת ללון בחניון שעל תחילת נחל עמוד, אבל שם אין אספקה של אוכל אז תצטרכו להתארגן איכשהו.

ביום השלישי יורדים דרך הכביש ממירון, לתחילת נחל עמוד עליון, שם הולכים במסלול יפה מאוד, רובו בצל ויש הרבה מעיינות בדרך (בריכות שכווי). בסוף מגיעים למקום גדול עם בריכות רדודות ומקום נח לאכול (כדאי מאוד לאכול שם, כי אח"כ אין מקום לאכול). משם, ממשיכים במסלול הימני (בשמאלי מגיעים לצפת) ומגיעים לנחל עמוד תחתון. מסלול מייבש, שתחילתו טיפוס וירידה על גב הר ללא טיפת צל והמשכו הליכה בנחל יבש (וגם כשלפעמים הוא רטוב, זה מים מטונפים מכל האבק שם) במשך קילומטרים ארוכים, עד שמגיעים לעמוד, ששם יש נחלון קטן וצלול שאפשר לשטוף שם פנים. 

משם ממשיכים ומגיעים לכביש ושם יש 2 אפשרויות להמשיך את המסלול: 1)המסלול על הכביש: פונים שמאלה וממשיכים על הכביש עד שמגיעים לצומת חוקוק ומשם לחוף חוקוק (חוף מעורב בתשלום, אבל יש פרצה בגדר כך שאפשר להכנס גם אחרי הסגירה). 2)המסלול בשביל הג'יפים: מסלול קליל ויפה הרבה יותר, הכולל על הדרך מטע מנגו ענק (!), ומשם מגיעים לאיזור חוף גינוסר.

חשוב: ביום השלישי מומלץ מאוד לקחת לפחות ליטר אחד יותר לכל אדם, אנחנו לקחנו כמות כמו של הימים הקודמים, והיינו צריכים לבקש מאנשים שנסעו על הכביש מים, לא נעים...

כדאי מאוד להשאר ביום הרביעי של הטיול ליום מפנק על הכנרת, ולחזור הביתה שמחים ומאושרים.

במרץ 2010 עשיתי את שביל הגולן עם כמה חברים ונדהמתי מחוסר המידע המשווע שיש באינטרנט אז החלטתי לחלוק את המעט שגיליתי תוך כדי ההליכה. אנחנו חילקנו את ההליכה למקטעים של בערך 20-25 קילומטר שלא מתאימים לכל אחד ושווה לכם לשקול אם אתם רוצים להשתמש במקטעים שאני מפרט פה. אני רושם פה רק את חוויותיי האישיות, וממליץ שלפני ההליכה עצמה תעברו על המסלול מול מפה ותראו אם יש נקודות עניין לאורך הדרך שלא ציינתי או מקומות לינה/קניות/מילוי מים אחרים, אני רק ארשום פה את מה שאני וחבריי עשינו ואתם תפיקו מזה מה שתרצו. סגור? סגור.

טיפים כלליים: 1. תכנון מראש הוא חשוב. אבל תבואו עם ראש פתוח ותתכוננו לכך שלא כל מה שתכננתם ייצא לפועל. 

2. הסימון לכל אורך השביל הוא די גרוע. אני הלכתי בתחילת מרץ כשהיה די הרבה צמחייה והסימונים במקומות מסוימים היו מוסתרים לחלוטין על ידי צמחים. בנוסף, יש צמתים ופניות שפשוט לא משולטים, וצריך לנסות ולבדוק פשוט על ידי הליכה בשתי האפשרויות וחיפוש סימון שמופיע כמה עשרות/מאות מטרים אחרי הצומת. כאשר השביל מצטלב עם שביל בצבע אחר אתם תראו את הסימון של שביל הגולן לעיתים רחוקות יחסית. זה לא נורא אבל שימו לב שלא תפספסו את ההיפרדות של שני השבילים. דבר אחרון- אם אתם הולכים ופתאום לא רואים סימון, תשקלו ברצינות לחזור לסימון האחרון שראיתם ולהמשיך משם, אמנם מעצבן אבל יחסוך לכם התברברויות מיותרות.

3. מים: להרבה נקודות מילוי מים תצטרכו לסטות רחוק מהשביל. אני ממליץ אם אפשר להצטייד בחלק מנקודות המילוי במים ליומיים. אמנם קשה יחסית בקיץ אבל בחורף/אביב זה לא בעיה. ואם אפשר להביא טבליות לטיהור מים, זה יכול לעזור לכם כשתהיה אפשרות למלא מים מנביעה שטוהר המים בה מוטל בספק.

4. סלולאריים- תביאו מטען ותביאו בטרייה ספייר, ייתכן שיהיו יותר מקומות להטעין ממה שאתם מצפים. הטלפון מאפשר לכם גמישות גבוהה בכל מה שקשור ללינה או הגעה למקום שלא תכננתם להגיע אליו. לא משנה כמה תתכננו מראש עדיין יעזור לכם מאוד לצאת עם רשימת טלפונים של מלאכי שביל/יישובים באזור/חברים שגרים קרוב.

5. אופי השביל- חלק לא קטן מהשביל מסומן על כבישים/דרכי עפר/דרכים משובשות. בעולם מושלם כל השביל היה מסומן על שבילי הליכה נורמאליים אבל זה לא המצב. תתחשבו בזה כשאתם מתכננים את ההליכה, ותחשבו על מעקפים שתרצו לבצע או קטעים שתרצו לדלג עליהם. אני לא ממליץ כל כך על תפיסת טרמפים באמצע השביל כי אני חושב שזה קצת מביס את המטרה אבל לשיקולכם.

6. מעיינות לאורך הדרך - רק בגלל שראיתם במפה מעיין זה לא אומר שניתן להגיע אליו וזה לא אומר שהוא מעיין טוב לרחצה. נסו לבדוק מראש מעיינות שתרצו לבקר בהם. אם לא יוצא נסו להתקשר לחבר בבית שיכול לבדוק עבורכם דרכי גישה למעיין. סעיף זה נכתב אחרי שניסינו להגיע בערך ל4 מעיינות דרך קוצים וסבך, ורק אחד מהם היה סביר. יחסוך לכם הרבה בלגן לברר מראש.

7. את כל הדברים הסטנדרטיים - תיק, נעלי הליכה, מה אפשר לאכול תוך כדי וכו' אני בטוח שתמצאו במספיק רשימות ציוד אז אין צורך להרחיב כאן. מצד שני אני ממליץ בחום על מקלות הליכה. אמנם זה גורר קצת צחקוקים אבל מוריד עומס מהרגליים, גב, ברכיים ומקל על ההליכה בהרבה.

8. עונה - אני רק יכול להגיד על התקופה שאני טיילתי בה אבל מסיבות שאין צורך להסביר אותם אני מאוד ממליץ להימנע מלעשות את השביל בשיא הקיץ או שיא החורף. תתפסו שבוע רגוע מבחינת מזג האוויר באביב או בסתיו. בגם בקיץ וגם בחורף מזג האוויר ברמה יכול להיות מאוד לא סלחני ולגרום לכם לאילוצים לא נעימים.

9. גם בהתחלת השביל וגם בסופו אין איזה שלט, או משהו שמצהיר ששביל הגולן קיים בכלל. זה די מתסכל אבל תהיו חזקים.

10. שבת ושעות סגירה- שימו לב באיזה מקטע אתם בשבת ותראו שזה לא תוקע אתכם מבחינת מילוי מים/קניות. חלק מהיישובים דתיים וכנ"ל גם חלק ממלאכי השביל. ותראו שאתם לא נכנסים ליישוב לקניות בשעה מאוחרת מדי. ביישובים קטנים הצרכניות נסגרות יחסית מוקדם.

לילה 0 - את רוב היום הראשון בילינו בנסיעות. מתחנה מרכזית קריית שמונה קו 55/58 מגיע לנווה אטיב, נמרוד ומג'דל שמס. קרית שמונה היא גם הזדמנות טובה להשלים ציוד או חסכים באוכל לפני שתתחילו את הטיול. אנחנו בחרנו לישון את הלילה בין מג'דל שמס לבין השער הצבאי שמסמן את תחילת העלייה לקופות החרמון. כ-200 מטר אחרי היציאה ממג'דל שמס בצד ימין של הכביש מאחורי מבנה קטן של מקורות תמצאו מקום מצוין אם כי קריר ללילה ראשון.המקום יחסית מוגן מרוח ורחוק מספיק מהכביש כדי שלא ממש יראו אתכם אלא אם יחפשו. כמו כן ניתן לישון גם בנווה אטיב או בנמרוד. 

יום 1 - מקופות החרמון עד אודם: מומלץ לבדוק מראש אפשרות של מונית ממקום הלינה עד לקופות. אמנם זה לא הרפתקני במיוחד אבל זה יחסית זול ממג'דל/נמרוד.

ממליץ על מסלול בן יומיים שיוצא ממכתש רמון והולך לערבה על התוואי של שביל ישראל. במסלול יש תצפיות מדהימות על המכתש ועל נחלי הנגב והערבה בנוף מדברי מדהים. המסלול מתחיל מחניון סהרונים במכתש רמון והולך על התוואי של שביל ישראל, עד היישוב ספיר שבערבה. ניתן להגיע לנק` ההתחלה באוטובוס או ברכב. בנק הסיום, על כביש הערבה, יש תחבורה ציבורית.

לוקח יומיים לעשות אותו, כל יום בסביבות 20 ק``מ. אין נק` מים בדרך, כך שצריך לקחת את כל המים על הגב. אני ממליץ על לא פחות מ- 10 ליטר לאדם. לדעתי רמת הקושי היא בינוני-קשה - אין עליות קשות במיוחד, המסלול ברובו בירידה מתונה, מה שמקשה זה המשקל של הציוד. דרוש ציוד טיולים בסיסי ונסיון בסיסי בטיול. את הלילה מומלץ לעשות בחניון גב חולית. כשאני הייתי היו שם בקבוקי מים שהשאירו פקחים למטיילים (לא להסתמך על זה) וג`יפאים שעזרו (גם על זה לא להסתמך).

לדעתי ולדעת אחרים, שעשו את הקטע, זה אחד הקטעים היפים של השביל, אם לא היפה שבהם. מומלץ למי שאוהב את הנופים המדבריים.

טיילו
תהנו
תשאירו נקי
אם יש שאלות- אשמח לענות במייל
יובל

אתמול בלילה חזרנו, שני אבות ושתי בנות לקראת מצווה (11.5) לאחר 4 ימי טיול. נתחיל בכך שהיה מהמם, הטבע פורץ בכל כוחו, הערוצים שוצפים מים, הכל ירוק, פרחים, פרפרים ומה שתרצה.

לגבי המסלול:
יום חמישי: יצאנו ברכבת של 06:14 מת``א לנהריה, קפה, קרואסון ולתחילת המסלול במונית. התחלנו ליד תל עבדון (בתחילת המסלול הירוק) וביום הראשון הגענו עד אבירים (הטיפוס לאבירים קשה למדי, אבל השקיעה ומקום הלינה שווים). לנו ב-``מקום בלב`` - חווה עם מקום להקים אוהלים, סככה עם מזרונים, מטבח, מקלחת חמה ושתיה / קפה / גלידות לעידוד הנשמה (50 ש``ח ללינה באוהל שלך, 75 בסככה על מזרונים).

יום שישי: יצאנו מאבירים והמשכנו לאורך הרכס עד אלקוש, משם עקב הקושי לבנות, מונית לחרפיש, חומוס מעולה אצל חומוס ג`ובראן, ומשם לאורך הכביש לבית ספר שדה הר מירון, שם פגשנו את המשפחות וחברים, לחגיגה ולינה משותפת, וגם להשלמות ציוד ואוכל. המקום מסודר יפה, אבל המקלחת והשירותים במצב מזעזע (אבל לפחות יש מים חמים) - 25 ש``ח לאדם.

יום שבת: עקב תקלות והתחלה מאוחרת, הקפיצו אותנו להר מירון, משם ירדנו עד לחניון נחל עמוד בשביל ישראל. הירידה בסוף ארוכה ומעיקה, אבל הנוף מהמם, החניון מסודר יפה, היחס מצוות הרשות (לייזר ויריב) היה מדהים, ואכפתי (עצות, אזהרות והשבעה שנתקשר כשנגיע לסיום - והתקשרנו...) - אין מקלחות, יש חשמל, תאורה, שירותים ומים (25 ש``ח).

יום ראשון: נחל עמוד עליון, המסע של הצופים בא מולנו, דבר שיצר עיכובים רבים (גם במהלך הדרך היה צורך לחכות לשיירות שבאו מלפנים לעבור, והמתנה ארוכה לפני הקטע הקשה, הסולם ומטה, שם זה בלתי אפשרי לעבור בלי לסכן מישהו). הגענו עד כביש 85 ומשם, למרות הפיתוי, ויתרנו עקב השעה וחזרנו הביתה.

לסיכום, מעבר לעובדה שהמסע השיג את שלו, כלומר נהננו והבנות ראו שבאמת הן יכולות לכל. 

 יש כמה לקחים:

1. גם ב 4 ימים זה קשה על ילדים בגיל הנ``ל (אלא אם הם מתורגלים היטב) וצריך לשקול לחלק ל 5.
2. העלייה לאבירים, למרות השקיעה והלינה, גרמה לשינוי בתכנית שלא בטוח אם הוא מוצדק (כבר עלינו עלייה קשה ולא רצינו ``להפסיד גובה").
3. להתאים את המשקל לילד, לא כל ילד יכול לסחוב תרמיל המכיל את המינימום ``העצמי`` (מים, בגדים, ושק``ש).
4. בעונה הזו, קר בלילה, להצטייד בשק``ש חם.
5. לילדים יהיה קשה מאוד לעשות את נחל עמוד עליון + תחתון באותו יום, צריך לחלק.

ממליץ לצאת כמה שיותר מהר כל עוד הירוק נשאר ירוק.

טיילתי יומיים מדהימים בדרום, אכתוב כאן את המסלול שאני עשיתי, ניתן כמובן לחתוך ולהוסיף כמו שמתאים לכל אחד.

היום הראשון: הגעתי עם הרכב לחניון חתירה בפתח המזרחי של המכתש הקטן, שם השארתי 9 ליטר מים מוסתרים בהם אשתמש בהמשך, משם נסעתי לצומת הערבה והשארתי את הרכב בתחנת הדלק. תפסתי טרמפ מצומת הערבה לכיוון דימונה וירדתי במצד תמר לאחר כ-10 דקות נסיעה (יש שלט על הכביש). במצד תמר מתחיל הטיול. הלכתי על התוואי של שביל ישראל מערבה והגעתי למכתש הקטן, שם ירדתי במעלה חצרה עם נוף מדהים של המכתש. המשכתי עם השביל עד פתח המכתש ומשם לחניון הלילה שם פגשתי את המים, שהטמנתי בבוקר. היום הראשון: בסה``כ ארבע וחצי שעות הליכה. שינה בחניון הלילה.

היום השני: בבוקר קמתי והמשכתי עם שביל ישראל, חציתי את המכתש ועליתי את מעלה עלי, עליה קשה אבל לא ארוכה. הנוף מלמעלה שווה את זה... בראש מעלה עלי ממוקם בסיס צבאי (שמאוייש כל הזמן וניתן להסתמך עליו) שם חיילת חמודה עזרה לי בשמחה ומילאה לי את הבקבוקים הריקים במים (וקיבלה חבילת עוגיות אוריאו בתמורה). אחרי הבסיס חוצים את כביש מעלה העקרבים וממשיכים עם שביל ישראל עד מצד צפיר הדרך מדברית יפהפיה. במצד צפיר, נפרדתי משביל ישראל ועליתי על שביל מסומן כחול שהוא מעלה עקרבים הרומי, דרך רומית עתיקה ומרשימה שלאורכה מספר חרבאות יפות. ממצד צפיר, ניתן גם לבחור לרדת דרך נחל גוב. אחרי הירידה הארוכה, הגעתי לכביש מעלה העקרבים, שם תפסתי טרמפ עם בחורה חמודה מהערבה עד כביש הערבה ומשם באוטובוס עד לצומת הערבה שם האוטו אכן חיכה לי בריא ושלם. היום השני: בסה``כ 7 שעות הליכה.

* מפת סימון שבילים מס` 14-צפון הערב ומזרח הנגב. * אפשרי לעשות את המסלול גם ללא רכב (והטמנת המים) ורק בהסתמכות על המים מהבסיס הצבאי. תצטרכו לסחוב יותר מים ביום הראשון. * התנועה בכביש מעלה העקרבים דלילה מאוד. ייתכן שתתקעו שם זמן רב ולכן יש להיערך בהתאם מבחינת המים שישארו לאחר סיום המסלול.

קחו מונית לקהיר האיסלמית, שם תוכלו לראות מסגדים מפוארים שבחלקם הכניסה תמורת תשלום ולהנות מחווית השוטטות מהשוק הגדול ביותר במזרח התיכון - חאן אל חלילי. חשוב לא להתפתות לכל אחד!

משם אפשר לנסוע לעבר קהיר הקופטית או קהיר העתיקה כפי שמכונה. באיזור זה חיים הנוצרים ושם ניתן למצוא כנסיות רבות ואפילו את בית הכנסת בן עזרא העתיק בעולם. משם לביקור במצודת מוחמד עלי המרהיבה אליה ניתן שוב להיכנס תמורת תשלום בלבד. למי שלא רוצה לשלם, ניתן לצלמה מלמטה כי מדובר במבנה מרהיב ביופיו. גם המוזיאון המצרי שווה ביקור. אני לא נכנסתי אליו אבל שמעתי שהוא מדהים והיתרון הוא שהוא נמצא ממש על כיכר תחריר.

אין ספק שגולת הכותרת היא הפירמידות. למי שרוצה למצות יום שלם על אתרים ארכיאולוגיים אני ממליץ שיתחיל בעיר ממפיס - בירתה הקדומה של מצרים ששם שוכב פסל ענק של מלך פרעוני ששכחתי את שמו. במקום בית מלאכה גדול של אומנות נייר הפפירוס. משם לסאקארה עם המקדש היפה, קברים שונים והפירמידה הראשונה של מצרים. לא להתפתות לאנשים בכניסה המבקשים כסף תמורת סיור נוסף! מנסיון!

לטעמי את הפירמידות יש לראות בסוף משום שבאמת מדובר באתר יוצא דופן. את הביקור ניתן לעשות על גבי סוסים או גמלים היוצאים מגיזה ועולים במעלה ההר שם ניתן לצלם תמונות מרהיבות לעבר כל הפירמידות, או פשוט להיכנס באופן חופשי תמורת 50 פאונד בלבד. למי שיש זמן אפשר להישאר עד שעה 20:30 ולצפות במופע האורות שחל כל ערב. הטיפ שלי הוא לא לשלם עוד פעם 50 פאונד בשביל המופע אלא להיכנס למסעדת הפיצה האט הסמוכה, לקנות משולש פיצה ואז לעלות לגג המסעדה שם אפשר להנות מהמופע והכל במחיר של משולש פיצה בלבד.

חשוב מאוד - אם אתם סטודנטים לא לשכוח את כרטיס הסטודנט כי במצרים מקבלים אותו כמעט בכל אתר. 

טיול נודד של שלושה- ארבעה ימים עם ציוד על הגב, מאזור המכתש הגדול עד המכתש הקטן (מפת סימון שבילים מס` 14).

הטיול מתחיל בחניון החולות הצבעוניים. על מנת להגיע לשם יש לקחת אוטובוס או רכבת לדימונה או אוטובוס לאילת ולרדת בצומת רותם. משם יש לתפוס טרמפ עד לפניה למכתש הגדול, לפנות ימינה ואחרי קמ` נמצא החניון. לא מומלץ להשאיר את הרכב באזור היות ופורצים לרכבים באזור זה.

מתחילים בעליה למצלעות המכתש המכונה "הסנפיר", ועולים לתצפית מדהימה על המכתש הגדול. מהפסגה ניתן לראות גם את הצ`פלין, הכור, מפעלי אורון ומפעלי צפית. משם יורדים לכיוון מזרח ומגיעים חזרה לכביש לחניון עין יורקעם. יורדים לעין יורקעם- מעין, או יותר מדוייק גב גדול שמתמלא משטפונות, ואתם כבר בנחל חתירה. בעין יורקעם יש מים כמעט כל השנה, במיוחד אחרי שנים גשומות, כמו השנה ולכן ניתן למלא ממנו מים לשתיה. לפעמים כדאי לסנן.

ממשיכים בנחל חתירה, המסלול מסומן בירוק, בדרך יש גבים ועצי שיטה שאפשר לנוח בצילם. אחרי הליכה של כ-3 ק``מ מגיעים לפיצול שבילים, בו פונים שמאלה לכיוון נחל ימין, המסומן גם הוא בירוק. לפניכם עליה לא פשוטה המכונה מעלה ימין, בסיומה מחכים לכם סדקים מדהימים, לא ניתן להיכנס לסדקים.

ממשיכים בנחל ימין, עוברים ליד דיונות חול נקיות ומגיעים לגב ענק בו ניתן לרחוץ אחרי שטפונות. מגיעים לחניון לילה מישור ימין.

למחרת ממשיכים בקטע לא מסומן עד לחיבור עם השביל השחור למיצד צפיר, יורדים לנחל גוב בו יש חבלים ויתדות, נחל חוויתי מאוד, מגיעים לחניון לילה עין עקרבים. מהחניון יורדים לעין עקרבים, אבל לא מומלץ להיכנס - יש הרבה יתושים, עולים בנחל עקרבים המבולדר ומגיעים לחניון מכתש קטן. 

ביום האחרון יורדים למכתש הקטן דרך מעלה עלי, במכתש חולות צבעוניים ומסיימים בכביש.