אמ;לק
גיבורינו, שרגיל בכל טיול גלישה לתרבות ה dirt bag , או בעברית התכלבות , מחליט לבחון את אחד האתרים היקרים באוסטריה, שהיה ונשאר מחוזם של אצולת אוסטריה ועשירי אנגליה. הוא מגיע בשנה חמה במיוחד, שבה דווקא בישראל שררו תנאי קור קשים.
הבלוג הוא העתק של הדיווחים היומיים שהועלו לפורום למטייל.
עולם הפוך - דיווח חי מ-לך מס׳ 1
יצאתי מתל אביב החמה. שתי מעלות בחוץ לפי המד חום במונית בדרך לנתב״ג.
הגעתי לציריך החורפית. 14 מעלות בבוקר ושמש.
כעבור שעה המתנה ובישול איטי באוטובוס יצאנו לדרך.
שלג? היה פה פעם שלג?
לא בשווייץ, או לפחות לא עד הגבול עם אוסטריה.
אחרי כמה מנהרות המצב השתפר, וכשעברנו בstuben לבן כבר היה הצבע הדומיננטי.
הטמפרטורות עדיין היו גבוהות: 7 מעלות בלך וסטובן לפי האוטובוס.
מי שאוהב אופ פיסט תלול יכול להמשיך לחכות בבית. בסטובן היו סימנים רבים של מפולות קטנות. בסיס השלג עם החום והגשמים בהחלט לא יציב.
הגענו בצהריים ללך.
לא היו לי שום כוונות לגלוש היום, באמת שלא, אבל הלכתי לאסוף את הסקי שהזמנתי והמוכר הנחמד נתן לי לאסוף אותו ב1430 במקום בארבע. ויש סקי פס ב 22 אירו אם מתחילים ב15.
אז מה, לא הייתם גולשים לסיפתח קצר? ברור שכן!
למרות החום, כיסוי השלג הוא לא רע. יותר טוב מסט אנטון (בעיירה) בתחילת פברואר בשנה שעברה.
השלג רטוב כצפוי ובשלוש כבר נערם למוגולים קטנים, גם במדרונות הכחולים.
למרות התנאים החרמוניים, הגלישה בכל זאת היתה כיפית. הזדמנות להעיר את הגוף ולרענן את הטכניקה.
הפנסיון שלי קרוב לרכבל גרירה קטן שזה מצד אחד נחמד, סקי אין סקי אאוט שזה די נדיר באוסטריה, מצד שני רחוק מכל דבר אחר וטיפוס ברגל כשחוזרים מארוחת הערב.
מאה המטרים האחרונים עד דלת הפנסיון זה מין אופ פיסט לייט והשלג פשוט היה דבק. מחזק את התאוריה שצריך לחכות לעוד שלג לפני שעוזבים את הפיסטים.
כולם מחכים בקוצר רוח לשלג שאמור להגיע הלילה. לפי האייפון שלי השלג התחיל לרדת לפני שעות אבל החלון מראה אחרת. נקווה שהשלג פשוט מתעכב בדרך ולא החליט לבקר באתר אחר.
לסיכום חידון:
איך אתה יודע שאתה בדרך ללך?
כשהבחורה לידך בהסעה לובשת מעיל פרווה ארוך ומחזיקה תיק פרדה.
איך אתה יודע שהגעת ללך?
כשאתה רואה תערוכת מכוניות הדגל של האתר.
לא מכוניות ״עממיות״ כמו אודי בסט אנטון. כאן מדברים רק במרצדס.
אני עוד צריך לעבור שינוי פאזה, כמי שהתחנך בתרבות ה dirtbags של עיירות הסקי של ארה״ב-קנדה, הגעתי לעיירה שהיא אכן של עשירי אוסטריה ופנסיונרים אמידים אנגליים.
חבל רק שעשירי אירופה עוד לא גילו איך לשחד את העננים להביא לנו קצת שלגי ברכה.
It's puking snow
מתנצל על האנגלית, אבל זה ביטוי ללא תרגום. התעוררתי לעולם לבן מחוץ לחלון. עוד לא נערם המון על הכביש אבל השלג יורד חזק (ובאלכסון...) ולא נראה שירפה בקרוב. דיווחים בהמשך.
POWDAH!!! דיווח חי מלך מס׳ 2
למה לעזאזל אנחנו מבזבזים את כספינו על הספורט היקר הזה?
בשביל הימים שבהם השמיים נופלים ללא מרפה.
בשביל הימים שבהם חצי מהמסלולים הכחולים מרגישים כמו הרפתקאת אופ פיסט והואדיות הקטנות הצמודות למסלולים הכחולים הן אופ פיסט עמוק, וכל ירידה שלך נחקק בשלג לדורי דורות (טוב, לעשרים שניות).
בשביל הימים שכל עשירי אירופה נשארים במלונות שלהם ולוגמים שנאפס בהמתנה לסוף הסערה, ומשאירים רכבלים נטולי תורים.
בשביל הימים שכל מי שבכל זאת יוצא לגלוש גולש יותר טוב ממך:
Old school, new school
תמיד יש על מי להסתכל לקבל השראה.
כן, היום היה יום כזה, ויירשם כאחד הימים הטובים.
לכל מי שתהה האם לבוא, אז ברור שכן, אם כי אני בטוח שעד מחר החתולים ישטחו את כל השלג המדהים הזה כדי שעשירי אירופה יוכלו לחזור ולעלות.
עד כאן מיום קצר אבל מדהים!
תשובות לאינספור שאלות גולשים (בעיקר מ.א….)
היו רוחות, אבל רוב היום היו נסבלות. מה גם שרוב הרכבלים באים עם כיסוי בלון כך שבעליה רק שומעים, לא מרגישים.
הטמפרטורות גם לא מאוד נמוכות. מספיק קר שהשלג ישאר אבל לא הרבה יותר קר מזה. כלומר רוב היום היה לי נעים עד חם בהתחשב שהתלבשתי לסופה.
הראות היתה ראות של שלגים, כלומר לא משהו, אבל יחסית לתנאים בסדר גמור.
יש בלך לא מעט מסלולים בקו העצים, שבטח היו משעממים אותי ביום רגיל אבל היום היו מצוינים ושיפרו את הראות.
לא כל הרכבלים פתוחים. לא יודע אם בגלל ראות, רוח או תנאי שלג, אבל הרוב כן.
נראה מחר מה יתווסף.
שאלו אותי למה הפסקתי לפני סוף היום? כי יש לי עוד שישה ימי גלישה רציפים ורק זוג אחד של רגליים לסחוב אותי בששת הימים האלה.
פאודר זו עבודה קשה, וכמויות הסקוואטים שעשיתי בחודשיים האחרונים איפשרו לי לעשות את מה שעשיתי, אבל בכל זאת הרגשתי שאני מגיע לקצה, ובסקי זה אומר להגדיל את הסיכוי לפציעות.
לפחות דבר אחד למדתי עם הגיל: לפרוש בשיא, או רק קצת אחרי...
דיווח חי מ-לך ו-ווארת מס׳ 3
תגידו מה שאתם רוצים על לך:
הרכבלים ברובם קצרים כמו באמריקה, לא כמו השכנים הסמוכים.
ארוחת ערב פשוטה עולה כמו מסעדת שף תל אביבית.
אין קפיטריה אחת בכל ההר. רוצה קפה? שב במסעדה בבית מלון ונראה אותך יוצא עם רק קפה (טיפ קטן: יש מכונה באירו בבי״ס לסקי)
רוצה מתנה לילד? אין בעיה. מה דעתך על דובי ב-85 אירו או מעיל ב-350?
רק דבר אחד לא תוכלו להגיד על לך:
לא תוכלו להגיד שאין אף מדרון מאתגר.
היום נפתח רכבל ה-קריגרהורן, לראשונה מאז שהגעתי. רכבל שמוביל לאזור צוג שעדיין סגור, אבל גם פותח כמה סקי ראוטים מעניינים במיוחד.
לראוטים האלה שמות מקוריים להפליא: מדרון דרומי, מדרון מזרחי (Sudhang, Osthang)אבל אוהוהו איזה מדרונות!
בלי טיפת ציניות או בושה אני יכול לומר שהמדרון הדרומי תלול יותר ועמוק יותר מכל דבר שעשיתי בסט אנטון, להוציא אולי את וולוגה 2 שאפשר לעלות בה רק עם מדריך.
השילוב של ה- 15-30 סמ שירדו אתמול יחד עם הרוחות הצפוניות שדחפו את כל השלג למדרון הזה, והעובדה שפתחו אותו רק הבוקר, חברו ביחד ל- 30-50 סמ של פודרה על מדרון כל כך תלול שהוא מכוסה במעצורי ברזל אימתניים למנוע מפולות ענק. חפשו בגוגל ארת, רואים את הברזלים בתמונות הלווין.
וכל זה מוגדר כסקי ראוט רשמי, לא אופ פיסט.
הייתי שמח לדווח שירדתי את המדרון כמו מלך בלך, אבל להגיד שלא הייתי הכי אלגנטי יהיה ה- understatement של השנה.
בכל זאת זה עדיין היה במסגרת החימום של הבוקר ועוד הייתי תשוש מאתמול... וכן, זה פאקינג קשה לרדת קיר עשוי מנוצות!
רק הפחד להשמיד את מצלמת הראש שלי בטבילת האש שלה נתן לי את כוח הרצון לרדת בלי ליפול על הפרצוף (או בכלל).
כשהגעתי למטה החלטתי שאני צריך להוריד הילוך אז ירדתי ממסלול כחול מאותו הרכבל. איזה בזבוז...
עליתי שוב לחוויה מתקנת והפעם ירדתי במפנה המזרחי. רק קצת פחות תלול מהדרומי, אבל כפי שניחשתי הרוח גילחה את רוב הפודרה והשאירה מדרון לפעמים קרחי אבל ברובו שלג רך ולא עמוק מדי, שכבר הספיק להתחיל להתגבש למוגולים קטנים. תענוג אמיתי היה, והפעם לא הייתי מבייש צופה (או את עצמי).
אחרי האקסטרים של הבוקר החלטתי למתן את העניינים ולצאת למסע מחקר: בדיקת אתר ווארת המקושר ללך בגונדולה ארוך ושטוח.
אחרי כמה שעות בשטח, אני יכול להגיד שהדעה שלי מאוד לא מוחלטת.
אפשר לחלק את האתר לכמה חלקים:
המדרון שפונה ללך הוא שטוף שמש, עם אוטוסטרדות רחבות, תלולות במידה הנכונה, מעט גולשים ושלג נפלא שאפשר לטוס בהן.
אמנם מ.א ניחש נכון שאין כאן הרבה תותחי שלג, אבל הם כן אוהבים את החתולים שלהם על הפיסטים.
תענוג אמיתי לחובבי הקארבינג.
בין הפיסטים יש שטח שתאורטית מתאים לאופ פיסט, אבל בגלל השמש הישירה מצד אחד ורוחות עזות מצד שני, מצב השלג מחוץ למסלולים ברובו לא משהו.
החלק השני של ווארת כולל הרבה מסלולים שחורים וארוכים שמובילים לקפיטריה(!!!) בתחתית ההר.
שחורים במובן האוסטרי, כלומר תלולים יחסית, אבל גם אלה מגולחים יומית על ידי החתולים.
כאן מגלים עוד הבדל של ווארת מול לך: רוב הרכבלים מעלים אותך 400 מטר גובה לפחות, לא ה-200 מ האומללים של לך.
החלק השלישי מכיל הרבה מסלולים כחולים שמתפתלים סביב ההר וכמה אדומים.
למי שמכיר את סט אנטון, מזכיר את סטובן.
הבעיה שלי עם החלקים שלא פונים ללך: כמו סטובן, זה בצל מוחלט של הר. הנוף מאוד יפה, אבל המדרונות נראים ממש אפלים. אולי באביב זה יותר נסבל כשהשמש מתחזקת אבל לי כרגע זה מפריע. מאותה סיבה גם אף פעם לא התחברתי לסטובן למרות שהוא מלא שטחי אופ פיסט מהמפורסמים בסט אנטון.
עוד בעיה באזור הזה בווארת: לחובבי האופ פיסט: רוב הקטעים בין המסלולים מכוסים בצמחיה או סלעים, כלומר האפשרויות מאוד מוגבלות, לפחות ללא מדריך או ידע מוקדם. אני אפילו לא ניסיתי לרדת מהמסלולים.
הרוחות היו מאוד חזקות ובווארת חלק מהרכבלים עוד ישנים וללא כיסוי, אז עשיתי מעבר אחד ממצה על רוב ההר בלי לחזור על רכבלים מלבד ההוא בשמש.
לסיכום, אני שמח שאני לא ישן בווארת, אבל הוא בהחלט שווה ביקור לכמה שעות, אולי כמה פעמים במהלך השבוע. במיוחד עבור הקארבינג הארוך והסלף סרביס בתחתית :-)
תקציר מסלולים וארוחות מהיום האחרון
הראוטים התלולים בלך היו 40 (דרום) ו 41 (מזרח). יש עוד ראוטים גם אדומים לא שחורים בפסגה מעל צוג , אבל הרכבל היה סגור, ויש עוד רכבל זוגי ישן שמוביל לראוטים אדומים אבל עוד לא הגעתי לשם.
בווארת המסלולים השמשיים היו w8 אדום ו w8 שחור (כן, יש שני מסלולים עם אותו המספר וביניהם עובר מסלול אחר).
השחור הארוך אבל מושטח שעשיתי היה w2 ולידו יש w1 ו w3 שנראים נחמדים באותה המידה לחובבי הז׳אנר (תחשוב מסלול 2 בסט אנטון רק ארוך יותר).
לגבי אוכל, אני לא מצאתי מסעדות הרים בלך. נראה לי שיש מקום אחד על צוג הסגור.
אני מביא בתיק גב חטיפים, אגוזים, לחם וגבינה, וראיתי שאנשים אחרים גם מביאים כריכים ואוכלים על הגונדולה.
דיווח חי מלך וצורס מס׳ 4
איזה כיף לגלוש בואל תורנס במרץ! השמש שוטפת את ההר, לא צריך מליון שכבות ביגוד, ועם התנאים האלפיניים השלג יישאר חודש נוסף.
רגע, בוקר טוב. אנחנו לא בואל תורנס במרץ!
אבל שמונה מעלות בחוץ! שמש! לא ייתכן שזה אוסטריה בינואר...
זהו זה, אמרתי את זה.
הדיווח שאף אחד מכם לא רצה לקרוא.
ועכשיו קריאת הרגעה לכל הלחוצים שארזו כבר את בגדי החורף לשבוע הבא:
השלג אמנם נפגע ונאפה, יש כבר חלקים חשופים בהר, אבל בשתיים בצהריים כבר חזרו העננים. עכשיו בערב הטמפרטורות ירדו בהרבה.
מחר התחזית למזג אויר קר, אולי גם שלג, וטוענים שהתחזית לסופ״ש זה שלג, שלג ושלג. אפילו אם החזאים טועים 70% מהזמן זה עדיין משאיר שלג.
אז שבו בשקט ותנו למי שכבר נמצא פה להנות מיום אחד שטוף שמש.
ואיזה יום מדהים היה!
הראות הבלתי מוגבלת, הנוף ההררי, המסלולים הארוכים, גילוי הר חדש ונפלא,
מציאת מחבוא של פאודר רך ומוצל בלב השלג האפוי משמש.
ובזכות ski tracks אני יכול גם להשוויץ על שיאים שבועיים חדשים בקילומטרים, בוורטיקל, במהירות.
היום התחיל, שלא כמו רוב הימים שלי, בתכנון מראש.
היה לי יעד: rufikopf, הרכבל הענק שמקשר בין לך לצורס, וחקירת צורס.
היה לי גם יעד משני פחות מחייב: ביצוע הטבעת הלבנה, מסלול מעגלי בין לך לצורס וחזרה. משני, כי יותר רציתי לגלות את צורס, ושיערתי שאתעייף מדי להשלים את כל הטבעת.
בפועל, עשיתי את הטבעת, עם תוספת לא מעט תכשיטי זהב בדרך.
עבור דרי לך, הטבעת מתחילה ב-rufi, אוטובוס מעופף שדוחס שמונים איש בכל עליה. מ- rufi יורדים לטי בר ישן, שאמור לסחוב את כל מי שהגיע ב-rufi. תכנון קצת לקוי בוויסות עומסים, אבל אחרי שעמדתי בתור ארוך עם כולם ועליתי למעלה, ראיתי שדווקא אין הרבה שמתווספים לתור של הטי בר, אז חזרתי למטה, כי חשבתי שאמצא שלג רך ליד המסלול.
מצאתי במקום זאת קרח מחופש לשלג רך, אז חזרתי למסלול לקצת קארבינג ונסיון לצילום עצמי עם מצלמה דבוקה למקל סקי. משם עליתי שוב וחזרתי לתלם, המשך הטבעת.
ההר המזרחי של צורס חביב על הרבה אנשים שדיברתי איתם. לא ברור לי למה. כל פעם שהייתי בו היה שלג קשה. המטרה העיקרית שלי היה ההר ממול, ההר המרכזי של צורס שאף פעם לא הייתי בו.
איזה הר נפלא! איזה הבדל מהרכבלים והמסלולים של לך.
למה אני מתכוון? עולים רכבל אחד בלבד, וכשמסתכלים ימינה רואים שאתה מעל לכל פסגות לך, כולל הקריגר הנפלא שדרש שני הרכבלים הגדולים של לך להגיע אליו.
בראש ההר יש קפיטריה.
(עם גולש בשבע אירו אם זה באמת הקטע שלכם. )
מלמעלה יש יופי של מסלולים אדומים חזרה לרכבל וגם קצת שחור תלול ממש ליד הרכבל, עם מלא אפשרויות לגלוש בין המסלולים, אם כי נראה אפוי מדי כעת.
אבל השוס היה הרכבל muggengrat. הוא מוביל רק לשני מסלולים: 11 כחול שחוזר אליו, ו-10 אדום שעושה סיבוב ענק סביב ההר השכן וחוזר חזרה לרכבל המרכזי. גולשי הסנובורד ישנאו אותי אם ינסו את 10, כי זה נגמר באיזה קילומטר של מישור ועוד עליה בסוף. ממש קרוס קאנטרי. אבל עד לשם, איזה נוף, ושילוב של ירידות תלולות ומישורים שצריך לעשות טאק של מירוצים כדי לעבור אותם ולהתפלל לא לעוף.
אבל דילגתי על החלק הכי חמוד של היום. 11 הכחול התמים שחוזר לרכבל, ונאלצתי לרדת אותו פעמיים.
קצת אחרי שהוא מתחיל, הוא מתפצל לשניים. בדיוק באמצע המזלג יש מחבוא קטן, אבל נחמד ביותר, של שלג שאף קרן שמש לא נגעה בו. מכיוון שרוב הגולשים המנוסים הולכים ישר לאדום, יכולתי להשאיר נחשים יפים בשלג קליל. Hero snow היה קורא לזה פרנץ, מדריך האופ פיסט משנה שעברה, כי בשלג כזה כל מי שיודע קצת פאודר נראה גיבור. מספיק תלול לתפוס קצת מהירות, לא מספיק תלול להלחץ ולהדרדר לטכניקה גרועה. מספיק עמוק להשאיר חריצים ברורים, לא מספיק להקבר. בקיצור, תענוג מושלם של כמה שניות שהייתי חייב לעשות פעמיים. ויתר המסלול הכחול - פשוט מסלול תעופה, שם שברתי פעמיים (לגמרי לא בכוונה) את שיאי המהירות שלי לשבוע. (64.5 קמ״ש אם אתם חייבים לדעת).
אחרי צורס, הגיע הזמן לעשות את המסע חזרה ללך, דרך צוג.
יש רק דרך אחת ללא אוטובוס, ודורשת לעבור בסקי ראוט 33 מאוד ארוך.
אתגרי? בהחלט, אבל לא מהסיבות של קריגרהורן.
השעה היתה קצת אחרי שתיים, השמיים התחילו להתכסות בעננים גבוהים, וקצת לפני ראש הרכבל התחילו רוחות חזקות. מה זה חזקות - ה50 קמ״ש של ווארת אתמול היה משב רענן ליד זה. הרוח היתה כל כך חזקה שבחלק העליון של ראוט 33 היא גילחה את כל השלג והשאירה מדרון תלול של קרח למשך איזה מאה מטר. רוב הגלישה היתה בסילון של שלג שנע עם הרוח. רגע לא רואים כלום, רגע קרח, רגע שלג עמוק איפה שהרוח נחה לשניה.
High alpine conditions
קוראים לזה.
כנראה שתמיד רציתי להיות יותר אלפיניסט מגולש.
מה ההבדל? גולש נתקל בתנאים האלה ומקלל, אלפיניסט נתקל בתנאים האלה ומחייך בפני האתגר.
תחתית 33 כלל הרבה מעברים תלולים וקרחיים בשילוב שלג מלאכותי. במצב רוח אחר גם אני הייתי קורה לזה מעצבן, אבל בהמשך לחלק העליון, נהניתי גם מהאתגר הזה.
עד לנקודת הזמן הזו, בערך שתיים וחצי, היה לי ברור שהדיווח היומי יכלול שבחים על צורס, וירידה על לך והמסלולים הפסודו-אמריקאיים הקצרצרים שלו.
ואז עליתי בצוג.
עד היום הרכבל לראש הצוגר היה סגור. היום הוא נפתח, והוא פותח עוד מסלולים אלפיניים גבוהים שדי חסרים בלך. המפנה שלו הוא ברובו לשמש כך שהוא נפגע מאוד. קצת דשא, קצת שלג אפוי, קצת קרח.
בכל זאת, ירדתי בשיתוף אנגלי נחמד שפגשתי ברכבל ופילסנו דרך למטה בסקי ראוט 63/45. הוא עוד גלש עם סקי ישר של פעם ושרד את ה-crud. כבוד.
עם עוד קצת שלג הרכבל הזה והרכבל הזוגי שלידו יהיו נפלאים.
מצוג חזרתי לאתר המרכזי של לך דרך ראוט 65, שהרגיש כמו half pipe קרחי ותלול בחלקו העליון.
בראש לך, הבנתי שמיציתי את היום המדהים הזה, שאפילו לא עצרתי בו לצהריים, וגלשתי למטה לפנסיון.
לסיכום, יום חלום, יום שמש, יום אלפיני.
מהפך וההרפתקאות הטמונות בו. דיווח חי מס׳ 5
היו לי כוונות להגיע לסט אנטון הבוקר.
היו לי גם כוונות לקום ולהתלבש ולצאת.
אבל חרקתי בבוקר כמו דלת ישנה שלא יודעים איזה ציר צריך לשמן (תשובה: כנראה כולם).
וכך מצאתי את עצמי יוצא מדלת הפנסיון לרכבל הגרירה רק באחד עשרה בבוקר. ללא ספק מאוחר מדי לחכות לאוטובוס ולנסוע חצי שעה עד סט אנטון.
השמיים היו אפורים. ירד טיפה שלג בבוקר. לא מספיק לשנות את תנאי הגלישה, רק מספיק לכסות את הקרח ולהכניס אלמנט של הפתעה.
ההחלטה החדשה: השחורים של ווארת. הרעיון היה להשאר בקו העצים בגלל הראות, והמסלולים הקדמיים של לך כבר התחילו לשעמם אותי.
למזלי, בחרתי את הדרך הציורית והארוכה לכיוון ווארת - קריגרהורן.
כשהגעתי לפסגה, קלטתי שאני נמצא במקום הטוב ביותר במרחב לך.
העמק לכיוון ווארת היה קבור בענן של ערפל שבלע את הגונדולות שנעו לכיוון. רק הפסגות הגבוהות של לך היו עוד רחוקות מהענן, שהתקרב בקצב מהיר לכיוון המסלולים המרכזיים של לך.
כמסלול ראשון ומעורר, בחרתי ללכת על טיפול בהלם: Osthang.
שנים של נסיון וכמה ימים בלך, וניחשתי בדיוק מה תנאי השלג בו: מוגולים רכים, כאלה שאפשר פשוט לחפור דרכם, שעוזרים לרדת את המדרון התלול. היה כיף גדול, ומעורר את הגוף כמו שהייתי צריך.
הבנתי שווארת לא בא בחשבון אז עליתי שוב בקריגר וירדתי לכיוון צוג, רכבל השטיינמאהדר. יופי של מדרונות אדומים וראוטים יורדים ממנו: 46, 50, 63.
המדרונות היו לעתים קרחיים, אבל אני לא יודע אם הטכניקה שלי השתפרה בקרח, או שהסקי שקיבלתי מושחז ומתמודד טוב, או שהקרח בלך פשוט מנומס יותר כמתחייב באתר של מיליונרים, אבל הוא לא היווה בעיה קשה מדי.
איפה שלא היה קרח, היה שלג מצוין, לפעמים גם בקטעים התלולים יותר של האדומים הסלולים, מה שבהחלט הפתיע לטובה.
ביליתי על הרכבל הזה לא מעט, אבל אז גם כאן התענן, ואז גם כאן התחיל לרדת שלג והראות התדרדה.
החלטתי לחזור לתוכנית המקורית (ב), השחורים של ווארת.
אם כבר שלג וערפל, אז להכנס לעין הסערה.
באופן מחשיד, הייתי האדם היחיד בגונדולה לכיוון ווארת, אבל בכיוון ההפוך הגונדולות לא היו ריקות כלל.
בדרך, השלג התחזק. מאוד. כשיצאתי מהגונדולה היו לפחות 5 סמ טריים על המסלול הכבוש, והמשיך לרדת חזק. מאוד.
כל כך חזק שבזמן העליה לפסגת ווארת, כיסוי הבלון של הרכבל התכסה שלג. אפילו שהוא מעוגל, אפילו שהיתה רוח.
לא סתם בחרתי לרדת בשחורים בתנאים האלה.
ידעתי שבווארת השחורים מושטחים ותלולים, ובראות גרועה במיוחד, אחת הבעיות היא שמאבדים לפעמים את הכיוון למטה. זה יכול ליצור ורטיגו מטורף. היתרון של מדרון תלול הוא שהשיפוע עוזר לשמור על אוריינטצה.
כך מצאתי את עצמי יורד בעשר סמ של שלג בתולי, כמעט לבד, לאט לאט, באמצע סופה.
מה שאמרתי על ורטיגו ומדרון תלול - זה בערך נכון. נאלצתי לעצור כמה פעמים כששיווי המשקל התערער.
כשהגעתי לתחתית, הבנתי שאפילו אני צריך הפסקה. נכנסתי לקפיטריה וישבתי עם כוס תה. כעבור איזה עשרים דקות נראה שהמצב השתפר, אז יצאתי בכוונה לעשות את השחורים שהיו בתוכנית.
אבל אבוי. הרכבל לשחורים היה סגור, עקב הרוחות.
מילא, אבל זה גם הרכבל לחזור לגונדולה של לך.
ניסיתי לשמור על קור רוח, וגלשתי לכיוון רכבל זוגי עתיק שעלה רק איזה מאה מטר.
הרעיון היה להעזר בו לקבל תנופה, כדי לעבור קטע מישורי ארוך ביותר עד זוג רכבלים שיכולים להביא אותי חזרה לפסגה, בדרך ללך.
אז עליתי פעם אחת, וקפאתי מהרוח. עוד הייתי לבוש למזג אויר החמים של אתמול. אז גלשתי הפוך, בחזרה לקפיטריה, כדי להתפשט לצורך הוספת שכבה של ביגוד.
חזרתי לרכבל הקטן. הפעם כן חתכתי ימינה, כמו שמסומן במפה של ווארת, רק שבניגוד למפה, לא היה שום שביל שממשיך לכיוון הרכבלים הבאים.
עליתי שוב ברכבל הזוגי העתיק והקפוא. ממש דז׳ה וו, כמו בסרט מדע בדיוני שתקועים בלולאה בזמן ואי אפשר לצאת ממנה.
אז עשיתי את הדבר הכי לא גברי שיכולתי לעשות:
הלכתי לקופות לבקש הנחיות.
הבחורה ענתה לי בקלילות לעמוד בגוש עם עוד אנשים תקועים שמנסים להגיע ללך. חיכינו חמש דקות, ואז הגיע אופנוע שלג, snowmobile כפי שקוראים לזה האמריקאים, או skidoo בלשון חבריהם הקנדיים.
הנהג שלף חבל וחיבר לוו גרירה. על החבל היו ארבע ידיות. ממש חבל כזה של סקי מים. ארבע הראשונים עלו, ונשארנו עוד ארבע למטה. שלשה צעירים אנגלים ואני. שני סנובורדרים וגולשת סקי. הם התחילו להסתחבק על סידור נכון על החבל למנוע כמה שיותר תאונות שרשרת כשהראשון נופל. הskidoo חזר. עלינו בחשש קל, החזקנו חזק, ויצאנו לסיבוב סובב ווארת.
לפני הטיול, ידעתי שאני צריך לשלב יותר עליות מתח באימוני הכושר שלי. לא הבנתי למה, אבל זה נשמע לי הגיוני. עכשיו אני יודע למה. להחזיק חבל שמחובר לאופנוע שטס בעליה, זה פשוט קורע את הידיים.
מזל שהיו מדי פעם מדרונות קטנים, שבכל אחד מהם הסנובורדר הראשון עף הצידה (כדי לא להתנגש באופנוע) וזכינו כך כל פעם לדקת מנוחה.
כשהגענו למדרון ארוך יותר, שחררנו את החבל, גלשנו בפודרה בתולית מדהימה, עד שהגענו למישור ותפסנו טרמפ שוב על האופנוע.
פשוט חויה!
האופנוע הביא אותנו לגונדולה, ושמחים ומצחקקים חצינו את העמק בחזרה ״הביתה״.
ואז התחיל המסע, חלק ב. הגונדולה לווארת נגמרת בבסיס רכבל גדול.
הרכבל היה סגור מפאת הרוחות.
כל הרכבלים בצד הזה של ההר היו סגורים מפאת הרוחות.
חיפשנו את האופנוע שייקח אותנו טרמפ, אבל בלך הם לא היו כאלה נדיבים. במקום זאת, מפעיל הגונדולה הראה לנו את השביל שמתפתל סביב ההר בחזרה לאוברלך. אני והגולשת גלשנו איפה שיכולנו, והלכנו איפה שלא היתה ברירה. הסנובורדרים וויתרו מראש והלכו את כל הדרך ברגל.
כעבור כמה דקות ארוכות הגענו לציוויליזציה: סימון שבילים ומדרון. החזרנו את הציוד וגלשנו בשלג מדהים חזרה לרכבל של אוברלך.
אני וחבריי למסע גלשנו יחד עוד כמה פעמים ברכבל הכמעט יחיד שנשאר עובד בלך, ואז נפרדנו כל אחד לדרכו - הצעירים האנגליים חזרה לאוטובוס ואני לפנסיון הקרוב שלי.
בהחלט יום הרפתקה מעניין
דיווח חי מלך ו-ווארת מס׳ 6
יום שישי של סקי ברציפות. הגיע הזמן להוריד הילוך.
שוב בבוקר תעתע בי הרצון לעלות על אוטובוס לסט אנטון, אבל עוד יותר, הרצון לראות מה קורה בווארת יום אחרי הסערה.
היה לי ברור ממסעותיי אתמול שהם קיבלו הרבה יותר שלג מלך, למרות הקירבה. היה לי גם ברור, מהסתכלות על התנהלות האתר בימים האחרונים שהם יידחסו את רוב השלג הזה תחת רגלי החתולים. תנאים אידיאליים ליום רגוע על הפיסטים... ואולי גם ביניהם.
מעולם לא הייתי יותר צודק בחיי.
השלג על הפיסטים היה יותר מטוב. היה יותר ממצוין.
היה פשוט שלג מושלם.
ווארת מלאה מסלולים שחורים, תלולים ומוחלקים. רובם ראויים לצבע הכבוד הזה, חלקם צריך להפעיל קצת דמיון להבין למה שחור.
אבל כשיורדים במדרונות התלולים, הדבר הכי צפוי בעולם זה להתקע בקרח שנוצר מכל הגולשים שהחליקו לפניך.
לא היום.
היום היה שלג קארבינג מעולה גם במדרונות התלולים ביותר.
ובווארת אין כמעט גולשים. גם בסוף היום, שאתה מצפה מינימום למוגולים על המדרונות שיוחלקו בלילה - אין.
קארבינג סנואו מעולה מבוקר עד ערב על הפיסטים התלולים ביותר באזור!
חרשתי כל שחור שיש לווארת להציע. גם הרבה מהאדומים. ומהכחולים. הפעם אפילו גלשתי עד העיירה. בכל מקום, פשוט שלג מושלם.
ובין הפיסטים? זוכרים איך אמרתי שבעייתי בווארת אם לא יודעים להתמצא, כי יש הרבה סלעים וצמחים. מסתבר שזה נכון לחלק מהאתר.
בין השחורים יש אחלה מקומות למצוא. גם בחלק הפונה לעיירה. גם בחלק הפונה ללך, למרות שהוא פונה גם לשמש לכן נהיה כבד ראשון.
השיטה שלי היתה לקחת רק מקטעים קטנים ביותר בין המסלולים, שרואים בבירור את החיבור חזרה למסלול, עוד לפני שמתחילים. ככה, כל פעם שלושה ארבעה סיבובים בפאודר כיפי ולחזור לעוד קילומטר של קארבינג סנואו.
ניסיתי לעשות יום רגוע. ובאמת עשיתי.
לא היו שום הפתעות, מסעות, כלי תחבורה משונים.
סתם סקי רגוע. שעה אחרי שעה אחרי שעה.
לעזוב את ווארת דרש מאמץ נפשי רב ביותר. כנראה היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי היום.
אבל אי אפשר בלי להתלונן בכלל, נכון? תמיד צריך קצת אותיות קטנות.
אז הרוחות. הבנתי כבר: הרוח זה הכלל, לא היוצא מן הכלל בווארת, לפחות בפסגה הראשונה, הקרובה ללך.
לפי השלטים, היה 68 קמ״ש, אבל לא יפתיע אותי אם היה יותר. הרוח הזאת אוהבת להרים את השלג הטרי שירד. אבל היא גם מניחה אותו. אפשר היה לעקוב אחרי שיפולי הקרקע ולראות איך חשפה שלג קשה על הגבעות, ויצרה אגמים של פודרה חלקה בוואדיות הקטנות. עם קצת חיפושים וקצת החלקה על הקרח קל להגיע לעוד כמה שניות של פודרה קלילה.
אחר הצהריים חזרתי ללך, והמשכתי לגלוש עוד שעה. בהחלט ניכר ההבדל באיכות השלג. הם גם קיבלו פחות, הם גם ערבבו את מה שקיבלו עם שלג תותחים, וגם יש להם פי כמה יותר גולשים (אם כי אין שום תורים בלך כעת). התוצאה היא לפעמים קצת קרח, לפעמים קצת שלג פחות איכותי, ולפעמים שלג מצוין. ראוט 65, שהיה כמו half pipe עם קרח מוחלט שלשום, היה היום קרח בחצי השמאלי אבל שלג מעולה בימני.
סיימתי את היום הרגוע הזה עם שיא חדש בקילומטרים ובהפרש גבהים.
ועדיין, באמת היה רגוע.
לפעמים, כל מה שצריך זה שלג מושלם :-)
סגירת מעגל - דיווח חי מלך וצורס מס׳ 7
לאן הולכים ליום גלישה מלא אחרון? החלטתי לשוב לצורס, ולהתרכז בעיקר במסלולים שלא ביקרתי בהם.
הפתעה נעימה ראשונה היתה ברופי, האוטובוס המעופף. בפעם הראשונה זכיתי לראות אותו עם פחות משמונים איש, ויותר חשוב, ללא שום תור בעליה אליו. השלג בירידה לצורס היה מצוין, לא כמו ווארת, אבל לא ציפיתי שיהיה. אני איש כמעט צנוע ובעיקר מציאותי- אם אזכה פעם בכמה שנים ליום של שלג כמו בווארת אהיה גולש מאושר.
החלטתי לבחון את הרכבל הפחות אהוב עלי בצורס, ה-trittalp.
יורדים ממנו מסלולים אדומים תלולים יפים, אבל הם בדרך כלל נראים מכוסי קרח. הפעם, אחרי קצת שלג וקצת עבודת חתולים, השלג היה סביר ביותר, ורק הגוף שלי שסירב להתעורר הגביל את יכולות הקארבינג במדרון. עוד חסרון (ולפעמים יתרון) ברכבל הזה הוא שהמסלולים מוצלים כמעט תמיד, מה שמגן על איכות השלג.
אחרי כמה סיבובים ברכבל הזה, עברתי לצד המואר העיקרי של צורס.
בעליה, ראיתי מדרון אחד תלול צבוע בפסים של צבע כחול זוהר - סימון למסלול מירוצים. קבוצה של כעשרה גולשים ירדו בטאק, במהירויות של מכוניות בכביש החוף. מראה מרהיב.
איכשהו, לגמרי במקרה, מצאתי את עצמי כעבור חמש דקות בראש מסלול המירוצים הזה. טוב, אני לא הולך לרדת בטאק, אמרתי לעצמי.
ובתמימות מוחלטת התחלתי לגלוש בסיבובי קארבינג ארוכים ומהירים.
פתאום קלטתי שאני פשוט לא יוצא מהפסים הכחולים. וכשהמהירות התגברה? ועוד יש עליה בסוף המסלול? כמובן, טאק עד סוף הדרך.
ממש התניה פאבלובית, במסלול מירוצים התנהגתי כבמסלול מירוצים.
אחרי שעצרתי שלפתי את הטלפון לבדיקת מהירות (יש ski tracks כל השבוע).
לא יכולתי להחליט אם להיות מבסוט שחציתי את ה-70 קמ״ש או להתבייש על חוסר המשמעת העצמית. כנראה קצת משניהם, אבל אם להיות כן עם עצמי, הייתי יותר מבסוט ממבויש :-)
יתר היום חזרתי לתלם, לגלישה רגועה בשני הצדדים של לך.
ככל שהיום התקדם, התגברו הרוחות. רוחות דרומיות, חזקות וחמות.
בצהריים, שלא כהרגלי, נכנסתי למסעדה לאכול מרק, ויותר חשוב אפפלשטרודל. היום הלפני אחרון שלי וכמעט עזבת את אוסטריה בלי לטעום אפפלשטרודל. נראה לי שיש כאן חוקים נגד זה, ולא רציתי להסתכן בעיכוב יציאה מחר.
בשתיים וחצי יצאתי מהמסעדה. בואנה, ריק פה חשבתי לעצמי. אין כמעט אף זוג סקי עומד. הסתכלתי ימינה, אחד הרכבלים הראשיים של צורס נסגר. הסתכלתי שמאלה, הרכבל השני נסגר. אין דרך לעלות על ההר המרכזי של צורס. הסתכלתי על השעון, לוודא שלא נרדמתי והשעה איכשהו קפצה לארבע וחצי. לא, לא טעיתי, רק שתיים וחצי. ניגשתי ללוח המרכזי, ומלנחש גרמנית הבנתי שהרכבלים נסגרו בגלל הרוח. הסתכלתי אחורה, הרכבל שמוביל לראוט 33 לצוג עדיין עובד. מה עכשיו? לגלוש למטה, ולהצטרך לחזור באוטובוס, או לגלוש לרכבל? בדקתי שוב את לוח הבקרה. הרכבל ההוא היה במפורש מסומן כעובד. אז גלשתי אליו. ועליתי.
זה קצת מוזר, שלא לומר מפחיד, להיות האדם היחיד על רכבל זוגי ארוך וישן שמתקדם לו לאט ברוח. אבל המפעילים נראו נינוחים אז הרגעתי את עצמי.
סקי ראוט 33 היה חויה בפני עצמו. למעלה, הרוחות החזקות העיפו אבנים קטנות בתפזורת על המסלול. כמו חצץ שמפזרים על כביש מושלג, רק אבני הרים משוננות. אחרי ההתחלתה הבעייתית הראוט היה שפוי יותר, למעט מדי פעם פרצים של רוח, אבל לא יותר מהפעם הקודמת שגלשתי כאן.
על הדרך עקפתי כמה גולשים, כך שהבנתי שאני לא לבד בירידה הארוכה הזאת. בקצה המסלול הגעתי שמח וטוב לב לרכבל של צוג, פניתי לעלות, ואז... למה הכניסה לרכבל סגורה בדלת של חניון? למה אין כאן מפעיל והרכבל לא זז?
כן, גם הרכבל הזה נסגר בגלל הרוחות.
הורדתי את הסקי וטיפסתי את ה-200 מטר לכביש, לתפוס את האוטובוס ללך. ירדתי ב-33 להמנע מהאוטובוס של צורס, וקיבלתי במקום את האוטובוס של צוג. טוב, האוטובוס עובר כל עשרים דקות והנסיעה היא פחות מעשר, כך שלא הפסדתי יותר מדי זמן במעברים.
החלטתי לעלות ברכבל הכמעט יחיד שעבד, המרכזי של לך, גם כי לא היה משהו אחר, וגם כי אני צריך לתפוס אותו כדי לגלוש חזרה לפנסיון.
השלג בירידה היה כבד, רווי מים. היום היה מעונן, אבל הטמפרטורות בעיירות הגיעו לשמונה מעלות ובפסגות לשלוש. כשהחום הזה מגיע בצורה של רוחות של חמישים פלוס קמ״ש, מסתבר שזה מחריב את השלג מהר מאוד.
התנאים נוראיים כרגע? לא ממש. יש עדיין כיסוי הרבה יותר טוב מאשר כשאני הגעתי והשלג באיכות יותר טובה. אבל מדהים באיזו מהירות התנאים משתנים.
התחזית למחר שלג. בינתיים עוד לא התחיל, אבל גם ביום ראשון הגדול השלגים הגיעו בשעות הבוקר. למען הגולשים הבאים, נקווה שגם הפעם זה יקרה, ושהטמפרטורות ישארו נמוכות ליותר משלושה ימים.
עד כאן דיווח אולי אחרון - מחר יש לי לכל היותר שעתיים, אם אזדרז בבוקר.
פרידה מתוקה- דיווח חי מלך מס׳ 8 ואחרון בהחלט
לפעמים, החזאים פשוט צודקים.
ולפעמים, הם ממש ממש צודקים.
ומפתיע כמה שזה מפתיע כשזה קורה.
הבטיחו שלג בלך בשבת? קיימו, ובגדול!
לא הייתי יכול לחשוב על פרידה יותר מוצלחת מאשר שעתיים בשלג הנפלא הזה.
והראות? היתה סבירה ביותר לתנאים האלה.
והרוחות? חלשות ביותר, רק קצת בפסגה.
בזכות התנאים, פתחו כמעט את כל הרכבלים, מה שלא קרה בפעמיים הקודמות שירד שלג.
הבטחתי לאשתי להרגיע ביום האחרון, ולכן ביליתי את השעתיים על הכחולים והאדומים, אבל גם בהם היה קל למצוא יופי של פאודר ומוגולים שאפשר פשוט לחרוש דרכם.
אחרי שעתיים, החלטתי לא לשחק עם הגורל ופרשתי בשיא, אפילו לא קצת אחריו.
כרגע אני יושב וממתין על האוטובוס שיוצא לציריך, ומחוץ לחלון השלג רק הולך ומתחזק.
הולך להיות שבוע נפלא למי שמגיע כעת.
תהנו ותשמרו על עצמכם!
ולסיכום, מי שיש לו קיבה חזקה לראות סרט ערוך גרוע ממצלמה עוד יותר גרועה, יכול לקבל טעימה מחלק מהמסלולים
נכתב במהלך שבוע סקי באמצע ינואר, 2015
