בס”ד
סוף סוף יוון !
כשאני חושבת על זה, זה מפתיע – אבל לקח לנו זמן להגיע לביקור ביוון. כל כך קרוב לבית ולא טרחנו. אז הנה הפעם הגיע הזמן.
יוון – כפי שהספקתי ללמוד אינה קטנטנת, וטיול כוכב לא מתאים היא פשוט גדולה מידי, אבל אפשר לעשות בה כמה טיולי כוכב, תלוי כמה זמן מקציבים לטיול כזה. אנחנו הקצבנו 10 ימים שזה על גבול הסבירות, ובתובנות שלאחר מעשה הייתי עושה 13 או 15 ימים, כך שאפשר להתנהל יותר באיטיות ולמצות יותר איזורים שעשינו די בחופזה, ויש מקומות שמראש ויתרנו. לסיכום קטע זה – טיול כוכב זה לא היה, אלא מסלול מתקדם מיעד אל יעד, עפ”י התוכנית.
והקדמה קצרה: שני זוגות שתכננו את הטיול וכבר סגרו טיסות ומלונות, הזמינו אותנו וזוג חברים נוסף להצטרף אל המסלול המוכן. חשבנו שזה רעיון נחמד לטייל ברביעיה. עם הזוג השני שהצטרף איתנו אנחנו כבר מתורגלים היטב מטיולים מוצלחים קודמים. ומאחר וכולם מכירים את כולם כי: “גדלנו יחד בכפר, או עבדנו יחד, או האימהות שלנו היו חברות….” בקיצור מכירים, והרעיון לטייל ברביעיית זוגות בשני רכבים ובנהיגה עצמאית, מצא חן. וכך חברנו לנו אל שני הזוגות היוזמים שהם, אה, שכחתי לספר... גם אחים.
החבורה העליזה יצאה לדרך ב14 ביוני 2015 למשך 10 ימים.
המסלול נקבע עפ”י מקומות עניין של הארץ היפה הזו, ועפ”י הנקודות היהודיות שבה.
ומאחר ואנחנו לא מבלים ימים שלמים על החופים, אפילו שהם יפים, הנחנו שרחצה בים באחד החופים אפיל לזמן קצר, תמלא את המשבצת על תקן יום ים.
המסלול:
פורטריה – PORTARIA בחצי האי פליון PILION – (רק 2 לילות – עדיף יותר.)
קלאמפאקה – KALAMPAKA – צוקי מטאורה –( 1 לילה)
יואנינה – IOANNINA – חבל אפירוס,כפרי זגוריה –(רק לילה 1 , עדיף 3 לפחות)
ווריה – (וורויה) VERIA - VEROIA ( לילה 1)
אדסה – מפלים EDESSA
סלוניקי – THESSALONIKI – ששי-שבת 2 לילות
החזרת רכב ביום ששי.
טיסה לאי סנטוריני ביום ראשון – 2 לילות בסנטוריני (עדיף 3 לילות )
שייט חזרה לפיראוס, אתונה לילה 1 במלון שדה התעופה ( שייט מיותר, מלון יקר)
בבקר טיסה לארץ.
תובנות לגבי המסלול בסוף הכתבה.
נחיתה באתונה קבלת רכב ונסיעה מיד לחצי האי פליון לעיירה פורטאריה Portaria.
רכב: הזמנו מראש זמן רב, וקיבלנו בשדה התעופה שני רכבים זהים מדגם פולקסוואגן טרנספורטר ל 9 נוסעים . הרכב היה מעולה. קצת גדול מדי ל4 אנשים אבל שום רכב אחר לא היה להם להציע לנו שיכיל 4 נוסעים ו4 מזוודות גדולות ו4 מזוודות קטנות. בדיעבד, הרכבים היו מעולים וענו לצרכים שלנו מעבר למצופה.
נסענו על דרך המלך, עלינו על כביש מספר E75 צפונה. מאתונה עד פורטריה 358 ק”מ כמעט 4 שעות. עצרנו בדרך פעם אחת לקפה ושירותים באחת העיירות על חוף המפרץ.
שתי נקודת ציון שעברנו דרכן : בצומת העיר למיה LAMIA, פנינו ימינה ולא נכנסנו לעיר. המשכנו על כביש E75 לאורכו של מפרץ שסיפק לנו נוף יפה לאורך הדרך. והעיר וולוס VOLOS השוכנת בעמק לפתחו של חצי האי פיליון. ומשם עפ”י תמרורי דרך ושאלות לעוברים ושבים, הגענו לקראת ערב לעיירה פורטריה.
הזמנו מראש וילה כפרית Guesthouse Anna's Home עם 5 חדרי שינה ( לכל חדר שירותים פרטיים ) מטבח מרווח, אבל אכלנו ארוחת בקר וערב ברחבת הכניסה המחופה בשריגי גפן ירוקה באויר הצלול והצח, כשנוף הרים מציץ עלינו מעבר לגדר. מחיר הוילה היה 440 יורו ל2 לילות ל4 זוגות. המחיר כלל גם ארוחת בוקר שהכנו לעצמנו אבל הם סיפקו את החומרים בשפע, על הבוקר טרי: בגטים, חמאה, ירקות בשפע לסלט, חלב, ביצים קשות, יוגורט זיתים מיץ פירות טבעי, פירות טריים. ארוחת מלכים. תעשו חשבון כמה עלה לנו הכיף הזה ללילה אחד לזוג. חשוב לציין שהתנאים בוילה היו פשוטים, ביתיים מאד. היתרון הגדול – המרחב הציבורי הנוח והמשותף עם פרטיות חדרים כמו בבית מלון.
ארוחת ערב הכנו לעצמנו מחומרים שהבאנו מהארץ.
בתמונה: שביל הכניסה לוילה עם הרחבה המחופה בזמורות גפן מוריקה.
כל היום למחרת בילינו בחצי האי פיליון. עלינו בהר לעיירות הקטנות הלבנות, הנטועות בתוך איזור מיוער, בכבישים הצרים בתוך הכפרים.
בתמונה: ממרומי ההר, תצפית נהדרת על העיר וולוס, היושבת בעמק לחופו של המפרץ.
ודרך העיירה זגורה Zagora ירדנו בכביש המתפתל אל חוף הים בעיירה חורפטו Chorefto.
כאן טבלנו במי הים הקרירים,הנקיים והצלולים באופן מעורר קנאה. היה קצת קר, אבל התגברנו.
רעננים ומרוצים המשכנו לעירה צ'אקאראדה Tsakarada, לצפות בפלא הבוטאני הצומח שם ברחבת הכנסיה – עץ הדולב גדול המימדים, שמימדיו מעוררים תהיות האם הוא יושב על איזה מעין סודי המספק לו סטרואידים ש”ניפחו “ אותו למימדיו אלו ? או שמא יש כאן מוטאציה חולנית. ואולי זה לגמרי טבעי ! רק שאנחנו ראינו הרבה עצי דולב ביוון, אף אחד אינו דומה לזה. מכל מקום, פרט לגזעו האדיר ובדיו (זרועותיו) הכבדים (בנו לו עמודי תמך מאבן שלא יקרסו לארץ), הרי שנופו הירוק וצילו רחב האופקים - קפטריה שלמה על הרחבה הגדולה חוסה בצילו - גם אנחנו נהנינו שם שעה קלה כשעשינו אתנחתא לקפה.
ומעבר לכלההערות הנ”ל – הביקור בהחלט שווה.
בתמונה: עץ הדולב הפלאי וחבורתנו היושבת סביב גזעו.
היעד הבא – צוקי מטאורה.
העיר קלאמפאקה Kalampaka שוכנת למרגלות אתר מופלא – צוקי מטאורה – שילוב של תופעת טבע עם מעשה ידי אדם.
רצף של צוקים זקופים עתירי מימדים ( הכל גדול כאן ביוון ) מעטרים את העיר הקטנה קלאמפאקה.
נוסעים בכביש עוקף המוליך את המטיילים סביב האתר המרשים ביותר, שמשאיר אותך פעור פה ומופתע, אפילו שראית תמונות באינטרנט. במציאות זה גדול ועצום פי כמה.
איך בנו הנזירים את המנזרים על ראשי הצוקים ? שאלה !
כמה תמונות לטובת הקוראים
בתמונה: זו ההתחלה. צוק ענק עם “כתר” של מנזרים על ראשו.
המנזר בראש הצוק. אפשר לעלות למנזרים דרך גרם מדרגות תלול, וחלקו חצוב בסלע ובתוך מחילות.
מנזר נוסף על סלע ענק, ולידו מימין מנזר “קטן” יותר על סלע “נמוך” מעט ותלול.
המנזר הקטן על הסלע ה”נמוך”. יש אומרים שזהו מנזר הנשים. מכונית קטנה על השביל למטה, משמשת מדד לפרופורציה.
כל סלע והמוזרות שלו
וגם... יצאנו לצפות בשקיעה מעל צוקי מטאורה. לא היינו לבד.
היעד הבא לוקח אותנו אל איזור אפירוס, חבל זגוריה (זגורוכוריה)
הדרך ליואנינה יפה. עוברת בין הרים וגבעות ירוקים עם עיירות לבנות במורדות הגבעות. העיר יואנינה נגלתה לעינינו כשאנחנו על ההר.
וכך נראתה יואנינה מרחוק מונחת על גדות אגם יואנינה.
לקראת ההגעה לעיר המחוז יואנינה Ioannina עברנו דרך העיירה פרמה Perama ונכנסנו לביקור במערת נטיפים. ביקור מעניין של כחצי שעה. תאמינו שהיה מעניין.
באיזור שבו ממוקמת הכניסה למנהרה אין כל כך חנייה, והרחובות מאד צרים. עדיף לחנות ברחוב הראשי על יד המוזיאון וללכת ברגל. מנסיונינו להתמקם קרוב למדנו שלפעמים זה יוצא רחוק. נתקענו בפקק רציני סמוך לכניסה כשמשאית נתקעה ברחוב צר. זה גזל זמן יקר, ואפילו חשבנו כבר לוותר על הביקור במערה. לבסוף חנינו ברחוב הראשי בהמלצת אחד העוברים ושבים. הביקור במערה היה בהחלט שווה.
המדריכה לקחה אותנו לסיבוב בכמה “אולמות” אני חושבת שביקרנו בשלושה אולמות מתוך חמישה או שבעה, שאינם פתוחים עדיין לקהל. כל אולם והייחוד שלו. כבר בתחילה היא הזהירה שיש כ-700 מדרגות, מה שהביא מורך לב אצל אלו שמתקשים במדרגות. אבל בסופו של דבר השד לא נורא, מה עוד שהיא הסבירה שלאחר אולם אחד אפשר לצאת ביציאה צדדית, לכל מי שיחוש שקשה לו להמשיך. לאחר מכן אי אפשר לסגת. כולנו המשכנו עד סוף המסלול. 700 המדרגות מפוזרות על פני כל המנהרה, לפעמים עולים קצת ולפעמים יורדים קצת, ומשתהים בין לבין לשמוע הסברים. בסופו של דבר היינו במגמת עליה רוב הזמן. בצאתנו בצידו האחר של ההר, היה עלינו לחזור אל נקודת ההתחלה בשביל מרוצף אבל חשוף לשמש. כ-10 דקות הליכה. אסור לצלם. במערה .
אבל אם תתקתקו בגוגל מעאת פרמה יואנינה יוון, תוכלו ליהנו משפע של תמונות יפות , אפילו שלא אני צילמתי.
יואנינה עיר עתיקה עם חומות, שוכנת על יד אגם יואנינה. יש כאן בית כנסת אבל אין יהודים ולכן הוא בעצם מוזיאון, ומאחר ולא הצלחנו לתאם שעת ביקור כי עזבנו את יואנינה בבוקר, לא ביקרנו בבית הכנסת – שריד לקהילה שחייתה כאן שנים רבות.
בערב הגעתנו, מכיוון שלא נותר זמן רב לחשיכה, בחרנו לשוט לאי הקטן שבלב האגם. לא יותר מרבע שעה נמשך השייט. ובאי עצמו , הסמטאות מרוצפות אבני צפחה, חנויות של מזכרות בשפע, ובתים קטנים אף הם מצופים באבני צפחה – חומר גלם שמצוי באיזור בכמויות, והמון פרחים פורחים בכל פינה. עצרנו ברחבת הכיכר המרכזית להתרשם מהיופי הפשוט של הכיכר, מהאוירה הכפרית הרגועה ולהתענג על כוס קפה .
למחרת יצאנו לטייל באיזור חבל אפירוס, צפונית ליואנינה, שגם נקרא מחוז זגורוכוריה, על שם העיירה הראשית זגוריה. על יד הישוב קיפי ביקרנו בכמה גשרי אבן עתיקים, שהמיוחד בהם זה שהם בנויים מאבנים, כמו כל דבר באיזור הזה. ביקרנו בגשרון בעל קשת אחת, וגשרון בעל שתי קשתות, וגם גשר רחב במיוחד שנבנה בין שני צוקים גבוהים. אלמנטים נהדרים לצילום.
גשרון בעל קשת אחת
גשר בעל שתי קשתות
הגשר בין שני נפילים
עוד תמונה
מכאן המשכנו לתצפיות על קניון ויקוס שלפי הרשומות הוא מגיע בשיאו ל1000 מ' עומק.
קניון ויקוס
יש באיזור יעדים נוספים לבקר באיזור, אבל מפאת קוצר הזמן הסתפקנו בזה, בתקווה שנחזור לכאן באחד הימים.
מכאן הדרך שלנו עולה צפונה לעיר ווריה Veria או .Veroia.
הפעם היעד הבלעדי בעיר הצפונית הזו היה ביקור בבית כנסת בעיר. הביקור היה מרגש מאד. יצרנו קשר עם האוצרת אווה, שהיא הכוח המפעיל את בית הכנסת ופותחת אותו לתיירים שמבקשים לשמוע על הקהילה היהודית שחייתה כאן מאז גירוש ספרד ונכחדה בשואה. קבענו איתה יום ושעה, והיא המתינה לנו. היא אינה יהודיה, אבל אכפת לה מאד שסיפור קהילת ווריה לא ישכח. שאנשים יגיעו וישמעו ומה שיותר יבואו – יותר טוב.
אין כיום קהילה יהודית בווריה. רובם המוחלט נרצחו בשואה אחרי שאולצו ללכת רגלית מווריה לסלוניקי ומשם ברכבות לאושויץ-בירקנאו. היהודים הבודדים שנותרו בעיר עזבו לישראל וצאצאיהם חיים בארץ כיום.
אווה מספרת לנו את קורותיה של קהילה מפוארת.
בפתח בית הכנסת: אווה, ועל ידה עם הגב אלינו, ניקו- כומר מקומי שגם הוא נדלק על המקום ועזר לאווה בכל דבר שנדרש בשיקום המקום.
סימטה בסמוך לבית הכנסת.
לאחר הביקור המרגש המשכנו צפונה למפלי אדסה Edessa
יפה, אבל לא משהו שהדהים אותנו. קצת דומה לאחד ממפלי נחל עיון אצלנו אבל מתורבת, כלומר, לא בטבע אלא בתוך העיר ממש.
סלוניקי
בסלוניקי שהינו בשבת. בחרנו את מלון אסטוריה מסיבה עיקרית אחת וזה שהמסעדה של חב”ד עובדת שם. וחשבנו שזה רעיון טוב להיות קרובים לצלחת. ברוב המקרים בחו”ל, בית חב”ד נמצא באתר משלו ושם המסעדה, ואז אנחנו מחפשים מלון קרוב לבית חב”ד. המצב בסלוניקי היה מעולה – גם הלינה וגם הסעודה באותו מלון, שתי ציפורים במכה אחת. באמת נהדר. פנסיון מלא בשבת הוא משהו שאין אנו רגילים אליו בחו”ל. לתפילה הלכנו לבית הכנסת, כמה רחובות מהמלון, ממש לא רחוק ולא מסובך להגיע. היה מעניין. ולסיכום ענין זה, זו היתה שבת נהדרת וגם מזג האויר היה לטובתנו ממש כל הזמן. בשבת אחה”צ הצהריים טיילנו ברחובות העיר, ראינו כמה מבנים עתיקים שהיו של הקהילה, אבל זה היה מעט וללא הסברים. כך שאת סלוניקי ראינו על קצה המזלג. וזה ממש חבל. היינו צריכים לפחות לילה נוסף בעיר המעניינת הזו כדי להכיר את הסיפור היהודי שלה, וגם קצת אולי הסטוריה כללית. לשמחתנו פגשנו במלון בחור ישראלי במקור שחי ביוון כבר כעשר שנים ועובד כמדריך תיירים. סיכמנו איתו שייקח אותנו לסיור של כמה שעות בעיר ביום ראשון בבוקר,ואחר כך יסיע אותנו לשדה התעופה להמשך הטיול לאי סנטוריני.
שער בחומות העיר
פינת הנצחה באוניברסיטה לבית העלמין הענק שאדמתו נגזלה.
תצפית על העיר
חזית תחנת הרכבת שאליה התכנסו כל היהודים לפני גירושם לאושויץ.
השלט התלוי על קיר החזית של התחנה.
המגדל העגול על יד הנמל, גם הוא חלר מהמבנים העתיקים של העיר.
הספקנו לבקר באיזור הגבוה של סלוניקי, שם המצודה וחומות העיר העתיקה עם תצפית יפה על העיר כולה עד לנמל. ביקרנו במתחם האוניברסיטה – מקום שבעבר היה בית העלמין היהודי בעיר ושהושמד כולו כנראה בזמן המלחמה הנוראה ההיא, יש אומרים שזה נעשה ע”י היוונים שחמדו את הקרקע, אבל מקובל לומר שהגרמנים הרסו אותו. כאות הזדהות אנושית העמידו אנדרטה במתחם האוניברסיטה וציון הארועים ההסטוריים דאז. ביקרנו גם ביקור חטוף בתחנת הרכבת הישנה שממנה הובלו 50,000 יהודי העיר אל מותם במחנות ההשמדה.
סנטוריני
הטיסה לסנטוריני התעכבה מעט, והגענו קצת מאוחר מהמתוכנן, לדאבוננו מצאנו את משרד השכרת הרכב שלנו סגור, שלא כמתוכנן וכעסנו. למזלנו הגיע בדיוק בזמן ואן גדול או בעצם מיניבוס קטן שלקח את כולנו למלון שלנו תמורת 50 יורו.חברת rentalcars להשכרת רכב פישלה כאן בגדול. אבל בעיר קיבלנו את הרכבים שהזמנו וטיילנו להנאתנו באי, ושכחנו מהכעס. מכאן כבר הכל הלך חלק. אבל הבחור במשרד עשה הכל כדי לרכך את כעסנו ופיצה אותנו בכך שלקח אותנו ללא תשלום בחזרה לשדה התעופה ללא תשלום.
אז מה בסנטוריני ? המליצו לנו לצפות בשקיעה האדומה בעיר הצפונית ביותר איה Oia. מאחר וארצנו הקטנטונת שוכנת לה לחופו של הים התיכון, גם אצלנו נצפות שקיעות מרהיבות כך שלא הבנו ממה התרגשו כולם.
טוב, זה היה יפה, אבל לא נפלנו אפיים ארצה מהתרגשות. והנסיעה לאורך הכפרים והליכה בסמטאות היתה מעניינת לא פחות.
למחרת השכמתי קום לצלם זריחה. מה שמיוחד כאן בזריחה היה לראות את שמש עולה מן הים, כי אצלנו אין מצב כזה. הרי אנחנו נעולים על הרעיון שהשמש שוקעת בים ולא זורחת ממנו. אז זהו זה, שצריך לעשות סוויצ' בראש ולדעת שיש מקומות רבים בעולם שהשמש זורחת להם מהים תמיד. כבר נפגשתי בכך בכמה מקומות אבל תמיד זה מפתיע. (בקייפ קוד בסביבות בוסטון ארה”ב צפינו בזריחה מדהימה מהים, את התמונות תוכלו לראות בכתבה על טיול השלכת שעשינו לא מזמן )
ולפני שאני שמה כמה תמונות של הזריחה אוסיף ואומר שמראה הזריחה וומראה השקיעה דומות .
יצאתי מחדרנו בוילה באימרוביגלי, ולא נזקקתי ללכת הרבה כדי לצפות בזריחה. נותר רק להמתין בשקט לרגע המרטיט.התפאורה היא בחצר המלון.
בתחילה היתה אדמומית על קו האופק, מעל שכבת העננים שרבצה על הים.
לכמה דקות נראתה השמש מבעד לעננים. כדור אדום של שמש , ופס של זהב עיטר את שולי העננים .
ואז הפציעה השמש
ושניות אחרכך כבר אי אפשר היה להביט בה יותר.
וגם המבנה המיוחד של המלון שלנו קיבל גוונים מיוחדים באור הזריחה
וגם הבריכה
בהמשך היום הזה עלינו על שייט לאי געשי, אפשר לרדת רגלית לחוף בהליכה בשביל המדרגות, אבל אפשר גם להיעזר בחמורים למי שקשה לו לעלות או לרדת. אנחנו בחרנו בשביל העצלנים וירדנו ברכבל, ותוך כדי הצלחנו “לתפוס” כמה תמונות יפות.
הנמל הישן ממנו יוצאות הספינות לסיורים, והספינה שלנו
השייט אינו ארוך, ובמעגן הספינות ירדנו לחוף הוולקני שרובו סלעים, וגם טיפסנו על האי במשך כשעה.
על האי – יופי של מראות נוף.
בהמשך השייט היתה לנו אפשרות לטבול במי הים המתערבבים במי המעיינות החמים הנובעים מצלע ההר בתוך המפרץ בו עגנה הספינה שלנו. ויתרנו, אבל כמה צעירים זריזים עשו כן, ונראה היה שהם נהנים מאד.
חזרה על האי המשכנו אל החוף האדום. למי שמתקשה בהליכה על ההר עדיף שיחפש חוף אחר לשחייה. אנחנו ויתרנו. שמו של החוף נגזר מצבעם של הצוקים ההנופלים לים וצבעם חום אדום.במיוחד כאשר השמש מאירה עליהם בעיצומו של יום. בשעות אחר הצהרים צבעם מתכהה.
לרחוץ ולהשתכשך במים ירדנו לבסוף בבריכה הכמעט פרטית במוטל שלנו. שני לילות בלבד על האי, ולטעמי היה טוב עוד לילה אחד לפחות. אני חושבת שביקור בעיירות השונות ברחבי האי הוא חוויה מעניינת, הכל בנוי שם לתפארת התיירות. סגנון הבניה הלבן שלהם, הבתים עם הגינות והמרפסות כל כך שובה לב, שסתם לשוטט ברחובות העיירות זה נחמד.
ביום השלישי אנחנו טיילנו בעיר פירה, הנחשבת לעיר הגדולה של האי. ברחוב המטפס אל הטיילת היו חנויות מזכרות עם דברים יפהפיים של רקמה וזכוכית ובגדים מתנפנפים על קולבים ברוח, ודברי עץ ובכלל... פסענו להנאתנו בטיילת שעל קו פרשת המים הצופה אל הים, ועל בתיה הלבנים של פירה התלויים על מורדות ההר גם הם לכיוון הים, זהו מראה מרנין. הכחול של המים ולובן הבתים, ועל כל שולחן בבתי הקפה צנצנת עם ורד אדום, ורוח נעימה באה מן הים ומלטפת את הפנים, אך איזו שלווה איזה רוגע. כמה נעים ! ומאד מומלץ, שלא לדבר על תמונות מרהיבות שנולדו שם. מצאנו קפטריה והתענגנו על הקפה, שטעמו המיוחד כנראה מושפע ממראות הנוף והבריזה.
הטיילת
העיר הגולשת על מדרון ההר לכיוון הים. כל בתי המלון שלמטה עם מרפסות שמש , הריהוט נראה מלמעלה כמו פריטים של משחקי לגו.
בבית קפה
הזמנה פתוחה לפעם הבאה. אני שומרת מקום...אי”ה.
כאן מסתיימים עשרת ימי הטיול ביוון. היה נהדר. הכל. החבורה הצוהלת שלנו, האוירה הנעימה, המראות היפים המקומות המעניינים. בקיצור – יוון הפתעה נעימה.
הערה לגבי המפה: רשמתי את נקודות המסלול בלי לציין את נקודת היציאה מישראל. המפה כל כך חכמה שהיא יודעת שנסענו דרך לבנון, סוריה וטורקיה עד שהגענו ליוון. אז לכל התוהים אם יש שלום בינינו לבין לבנון וסוריה – צר לי לאכזב, אין שלום באיזורינו למי שלא יודע, ואין דרך יבשתית – עדיין, להגיע ליוון. אנחנו טסנו לאתונה. גם יותר מהר, וגם יותר בטוח.
