כשההיסטוריה והעכשווי נפגשים ביוון

בין מטאורה לאקרופוליס - מסע אל צפון יוון

מאת: לאה גלמן

יום 1: ת'סלוניקי - כשהעבר והעתיד נפגשים

שעתיים וחצי של טיסה, ומצאתי את עצמי עוקבת אחר שלט קטן "אֵ֫קְסוֹדוֹס" (יציאה). זהו. יצאנו. השארנו מאחור את ישראל רווית הדאגות, והחלפנו אותה ב-8 ימים של אסקפיזם יווני מושלם. יש רגעים בחיים שבהם כל מה שאתה צריך הוא לעקוב אחרי השלט הנכון, ובמקרה שלנו - זה בדיוק מה שעשינו.

מיניבוס הוביל אותנו למלון Antigon Urban Chic Hotel, שטומן בחובו סוד מעניין בחדר האוכל שלו. לא, לא אגלה לכם מהו. חלק מהקסם של הטיול הוא לגלות את ההפתעות בעצמכם, אבל אומר רק שהיא שווה את הביקור!

---

טיפ למטייל: השאירו את הדאגות בבית, אבל קחו איתכם סקרנות היסטורית. תצטרכו הרבה ממנה ביוון.

---

מדריכנו, ד"ר אייל מירון, צייד אותנו במזון רוחני: דף ובו הרצף הכרונולוגי של תולדות יוון ומפה עם סימון כל המקומות שנבקר בהם. אני תמיד מתפעלת מאנשים שיודעים למצוא את דרכם במבוך של ההיסטוריה העתיקה. 

כשההיסטוריה והעכשווי מתנגשים

בדרך התרשמנו מהמבנים של העיר. מה שמעניין בת'סלוניקי הוא היעדר המגדלים הגבוהים - וזה דווקא בעיני יתרון! העיר שומרת על קו רקיע אנושי ונעים. עם זאת, המשבר הכלכלי ששטף את יוון הותיר את חותמו. לא מעט מבנים נושאים סימני הזנחה ותחזוקה לקויה. מסתבר שבניית בניינים עם טיח על חוף הים לא הייתה הרעיון החכם ביותר, וגם הבנייה על עמודים נראית בעייתית כשמביאים בחשבון שרעידת אדמה מתרחשת פה בממוצע אחת ל-40 שנה. 

ברחובות העיר ראינו לא מעט גרפיטי, אך לצערי לא פגשנו ביצירות המפורסמות של Ino, אמן גרפיטי יווני בעל שם עולמי. עוד יותר מצער היה לראות כתובות נאצה נגד ישראל והמלחמה בעזה - תזכורת לכך שאפילו כשאנחנו בורחים לשבוע, העולם ממשיך להתקיים. 

---

רגע למחשבה: לפעמים המציאות מחכה לך בפינה הבאה, בצורה של כתובת על קיר.

---

עם הגיענו למלון, יצאנו לסיור היכרות בליווי מדריכה מקומית, בת לאב יווני ואם פולניה. תמיד מרתק אותי כיצד זהויות נמזגות זו בזו - לא רק הלאום השונה של הוריה, אלא גם הזרם הדתי: היא הוטבלה כנוצריה קתולית בעוד אחיה הוטבל כנוצרי יווני אורתודוקסי עם שם יווני טהור. אחים מאותם הורים, דתות שונות. מי אמר שמשפחות בישראל מסובכות?

הלב ההיסטורי של ת'סלוניקי

העיר נוסדה במאה ה-4 לפנה"ס על ידי קסאנדרוס מלך מוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. מסתבר שת'סלוניקי נקראה על שם אשתו של קסאנדרוס (גם אחותו של אלכסנדר הגדול). מה הקשר? אביה, פיליפוס השני, חזר מניצחון בקרב בת'סליה, וקרא לה בשם המורכב מהמילים "ת'סליה" ו"ניקה" (ניצחון) - ת'סלוניקי.  אז כן, העיר בעצם נקראת על שם איזושהי אנקדוטה משפחתית עתיקה. 

תצפתנו על שרידי הפורום הרומי, המרכז המסחרי של התקופה הרומית, שנבנה על גבי רחבת שוק יוונית קודמת שכונתה אגורה. המילה "אגורה" פירושה "לקבץ יחד" - יש אפילו זיקה למילה העברית "לאגור". שרידי הפורום מציגים רחוב דו-מפלסי מרשים עם מדרכה, קמרונות חנויות, ושרידי תיאטרון. 

המשכנו אל הרוטונדה, מבנה מדהים מהתקופה הרומית שהוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בחצר ראינו מתקן טהרה מוסלמי ומינרט - תזכורת לתקופה בה המבנה שימש כמסגד תחת השלטון העות'מאני

הרוטונדה היא מבנה גדול, אולי כמו כיפת הסלע, עם קירות בעובי של 5 מטרים! אין פלא שהמבנה שרד כל כך הרבה שנים. הרוטונדה נבנתה בשנת 306 בפקודתו של הקיסר הרומי גלריוס ולפי השערה אחת נועדה להיות המאוזוליאום שלו, אולם קברו לא נמצא במקום. לכן סבירה יותר ההשערה שהמבנה נועד להיות מקדש פגאני. קונסטנטין הגדול, שאימץ את הנצרות, הורה על הפיכת המבנה לכנסייה.

בפנים, הרוטונדה מציגה פסיפסים מרהיבים בני 1,600 שנה, למרות שרובם ניזוקו במהלך תקופות ה"איקונוקלאזם" (שבירת האיקונות) במאה ה-8 ובמאה ה-9 לספירה. בתקופה זו השימוש באיקונות במסגרת הפולחן הדתי נתקל בהתנגדות הרשויות הדתית והמדינית והוחלט להרוס באופן שיטתי דמויות של קדושים כי ראו בהן עבודת אלילים. מי שעומד במרכז המבנה יכול לחוות את האקוסטיקה המיוחדת שלו - כל הקשה על הקרקע מהדהדת לכל רחבי החלל. 

המשכנו לקשת גלריוס, שריד מרשים נוסף מהמתחם הקיסרי שנבנה על ידי הקיסר גלריוס. הקשת הוקמה לציון ניצחונו על הפרסים בשנת 298 לספירה. על התבליטים המרשימים ניתן לראות תיאורי קרבות, דמותו של המנצח, סוסים ואפילו את ניקה, אלת הניצחון. כמובן, חלק מהתיאורים הם... נקרא לזה "מוגזמים היסטורית". הקיסר כנראה מעולם לא היה בשדה הקרב, אבל זה לא הפריע למי שיצר את התבליט לתאר אותו כגיבור אולטימטיבי. אני מכנה זאת "פוטושופ עתיק" - כשעובדות לא מפריעות לסיפור טוב. המשכנו בצעידה לכיוון הנמל.

מהרציף השקפנו אל המגדל הלבן, שלמען האמת לא נראה כל כך לבן. הוא נקרא כך כי ב-1821 עם הכרזת העצמאות של יוון הוא סוייד בלבן ע"י אסיר יהודי תמורת שחרורו, כסמל למחיקת השלטון העות'מאני. המגדל היה חלק מחומותיה הביזנטיות של ת'סלוניקי. בימי השלטון העות'מאני הוא שימש כמבצר ואחר כך ככלא. ההיסטוריה האפלה של המגדל כוללת את כינויו הקודם "מגדל הדמים" - בעקבות טבח של החיילים היניצ'רים ב-1826 בהוראת הסולטן מחמוד השני. היניצ'רים, צעירים נוצרים שנחטפו, הוכשרו כחיילים ואוסלמו, צברו כוח רב מדי עד שאיימו על הסולטן עצמו. התוצאה? 26,000 יניצ'רים נרצחו במה שהסולטן כינה "האירוע המבורך". פוליטיקה - אז כמו היום, משחק מסוכן… היום המגדל משמש כמוזיאון קטן. 

נמל ת'סלוניקי והקהילה היהודית

הנמל של ת'סלוניקי, הקיים כבר למעלה מ-2,300 שנה, היה הנמל החשוב ביותר במקדוניה ואחד החשובים בדרום-מזרח אירופה. את הטרמינל בנה אדריכל יהודי. בכלל, העיר הייתה בעלת רוב יהודי עד להשמדת הקהילה באביב 1943. למעשה, כשני שליש מיהדות יוון חיו בת'סלוניקי לפני מלחמת העולם השנייה, והעיר זכתה לכינוי "ירושלים של הבלקן". עם כיבוש יוון, יהודי העיר הושפלו ונלקחו לעבודות פרך. הקהילה היהודית אף נאלצה למכור את בית הקברות שלה לעיריית ת'סלוניקי, ועל השטח הוקמה לימים אוניברסיטת ת'סלוניקי. מתוך 55,000 יהודים שחיו בעיר, רק 2,000 שרדו את השואה. 

בשנת 1997 הוקמה אנדרטה לזכרם של יהודי ת'סלוניקי שנרצחו במחנות ההשמדה, בקצה הדרומי של כיכר החירות - באותו מקום בו כינסו והשפילו את היהודים. האנדרטה עוצבה על ידי האחים גליד, ומייצגת מנורת שבעת קנים עם רשת של גופות אדם. הלהבות מסמלות את המשרפות, עם זאת צורתן כמנורה אולי מסמלת תקווה.

---

רגע למחשבה: עמדתי שם בשקט, וחשבתי על כמה שברירי הוא הגבול בין תרבות לברבריות, בין אנושיות לאכזריות. איך עיר שהייתה מרכז תרבותי משגשג הפכה לזירת אימה, וכיצד ההיסטוריה לעתים חוזרת על עצמה בדרכים מטרידות.

---

בית הכנסת מונסטיר - זיכרון חי

ביקרנו בבית הכנסת מונסטיר, שנבנה ב-1927. המבנה שרד את השואה - הנאצים לא הרסו אותו כי הצלב האדום השתמש בו כמחסן. הארכיטקטורה של בית הכנסת היא שילוב של השפעות שונות, המשקפות את האופי האקלקטי של הקהילה. במבנה ניתן לראות צורת ישיבה המאפיינת בית כנסת אשכנזי - שורה אחר שורה, כמו בכנסיות, להבדיל מהישיבה פנים אל פנים בבתי כנסת ספרדיים. העיטורים כוללים סמלים יהודיים עתיקים כמו מנורה ומגן דוד (שרק מהמאה ה-14 אומץ כסמל יהודי). מופיעים גם לוחות הברית עם קימור יפה למעלה (הקימור, כנראה, "שאול" ממקור שאינו יהודי).

בערב הראשון בת'סלוניקי הבנתי שטיול היסטורי הוא לא רק מסע במרחב אלא גם בזמן. כל אבן ספגה סיפורים, כל רחוב מלא בשכבות של היסטוריה אנושית. הבנתי גם שגם כשאנחנו מנסים "לברוח" לחופשה, אנחנו בעצם לוקחים את עצמנו - את הסקרנות שלנו, את היכולת שלנו להתפעל, ואת המבט האנושי שלנו - איתנו.

ת'סלוניקי היא תזכורת חיה לכך שתרבויות עולות ונופלות, אימפריות מתחלפות, דתות נמהלות זו בזו - אבל בסופו של דבר, מחפשים את האנושיות... ולוואי והיאתהא הדבר היחיד שנשאר.

ועוד שבעה ימים לפנינו...

יום 2: יום טיול בערי הבירה העתיקות של ממלכת מוקדון

היום ביקרנו בשלוש הערים שהיו בירות ממלכת מוקדון בתקופות שונות, לפי הסדר הכרונולוגי ההפוך: פלה, אדסה, וורגינה. היתה זו חווית טבע והיסטוריה גם יחד.

רקע היסטורי קצר

ממלכת מוקדון התקיימה מהמאה ה-9 לפנה"ס אך עלתה לגדולה בסוף התקופה הקלאסית (מאה 4 לפנה"ס). פיליפוס השני הפך אותה לאימפריה כובשת, ובנו אלכסנדר הגדול (אלכסנדר מוקדון) הרחיב את גבולותיה למימדים אדירים עד הודו. לאחר מות אלכסנדר האימפריה התפוררה, ולבסוף נכבשה על ידי רומא.

פלה (Pella) - איפה נולדת אלכסנדר מוקדון?

הבירה המאוחרת של ממלכת מוקדון, קרובה לחוף, היא גם מקום הולדתו של אלכסנדר הגדול (350 לפנה"ס). 

במוזיאון הארכיאולוגי ראינו פסל ראש מקורי של אלכסנדר מוקדון, פסיפסים מרהיבים, כולל תיאור סצנת ציד אריות ותיאור חטיפת הלנה, כתובת על עופרת המתארת קללה רומנטית (אישה ש"כולה קנאה" לגבר מסויים, מקללת אותו ואת זוגתו הנוכחית, שלא יוכל להתחתן), כלי פולחן וממצאים יומיומיים מהתקופה כמו גם את שרידי העיר כולל אגורה עצומה (כיכר השוק) בגודל 40,000 מ"ר.

מפלה המשכנו לאדסה.

אדסה (Edessa) - "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ..."

אדסה, הבירה הקדומה ביותר של ממלכת מוקדון, היא מקום שבו היסטוריה, טבע ונופים משתלבים יחד בצורה מושלמת. שמה, שמתורגם ל"מגדל מים", מתאר את המים הרבים המגיעים אליה, בעיקר מרכס ההרים קיאמקסאלאן המצוי צפונית לה.

יצאנו למסלול הליכה קצר, מסודר ונח. ירדנו בשביל מרוצף, שהוביל אל המפל הגדול והמרשים - מפל קראנוס. זהו מפל מיוחד ביותר, בזכות העובדה שהוא לא נוגע בסלע – המים זורמים בצורה כזו שמאפשרת למבקרים לעמוד מאחור ולחוות את המפל מבלי להיות ספוגים במימיו. חוויה נעימה! לא רחוק מהמפל תמצאו מערת נטיפים קטנה, עם שלט גם בעברית.

לעיר יש היסטוריה עשירה. היא עברה תחת שלטונם של הסלבים, הצלבנים והטורקים, ובמאה ה-19 הייתה מרכז תעשייתי בזכות טורבינות שהניעו המים. ויש גם פינוק מושלם לאוהבי סופגניות - דונאטס מקדוניים מתוקים מאוד 🍩 – ריח הטיגון שלהם עולה למרחקים! ועבודת הכנתם כוללת מכשיר שנראה כמו תרנגולת שמטילה ביצים.

המשכנו לוורגינה לגלות את גולת הכותרת של היום.

וורגינה (Vergina / Aigai) - דרישת שלום מפיליפוס ופֶּרְסֵפוֹנֵה

הבירה האמצעית (כרונולגית) של ממלכת מוקדון, בה בקרנו בקברי המלכים, שהתגלו ב-1977 והוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. 

אחד הגילויים הארכיאולוגיים החשובים ביותר ביוון , הוא מתחם הקבורה בוורגינה. במתחם התת קרקעי, יש מספר קברים מלכותיים, שנבנו תחת טומולוס (תל עפר מלאכותי) ענק - זו הייתה מסורת קבורה מלכותית יוונית ומקדונית. התל הגן על הקברים והדגיש את חשיבותם. המתחם הוא עדות חשובה לתרבות המקדונית העתיקה ולמעמדה של המלוכה.

כשעמדנו בפתח המוזיאון, בטרם עברנו מאור השמש אל החשיכה, הרגשתי רעד קל... פסענו מטה לאיטנו. יש משהו מעט מסתורי וקסום בירידה הזו אל העבר הרחוק, לתוך עולמם של המלכים המקדונים העתיקים.

הקבר המפורסם ביותר, שהתגלה ב-1977 בוורגינה על ידי הארכיאולוג היווני מנולאוס אנדרוניקוס, מיוחס לפיליפוס השני (אבי אלכסנדר הגדול). זהו קבר המתוארך למאה ה-4 לפנה"ס. מה שמיוחד הוא השימור יוצא הדופן של החפצים, שנקברו יחד אתו, בזכות אטימות הקבר. הממצאים כוללים כלי זהב יקרי ערך, תכשיטים וכתרים, המפורסמים בהם - כתר הזהב המעוטר בעלים ובבלוטי עץ אלון, השריון, וארון קבורה מזהב מעוטר בכוכב מקדוני (השמש של ורגינה).

קבר נוסף מיוחד הוא זה של פרספונה, בת האלה דמטר והאל זאוס, שהפכה למלכת השאול (בחצי משרה) ולסיבת העונות. מה מיוחד במקום המיוחס לקברה? ציורי קיר מרהיבים השמורים היטב. הציורים מתארים את סיפור חטיפתה של פרספונה על ידי האדס, אל השאול. האדס חטף את פרספונה בזמן שקטפה פרחים. דמטר חיפשה אותה בייאוש ובזמן הזה העולם הפסיק לפרוח. לבסוף זאוס החליט על פשרה - פרספונה תבלה חצי שנה עם האדס בשאול (עונת החורף) וחצי עם אמה דמטר על פני האדמה (עונת האביב/קיץ).

הציורים נחשבים לדוגמאות מעולות של ציור יווני עתיק. הנושא של פרספונה בציורי הקיר סמלי - מתאים לקבר כי היא אלת המוות והתחייה. זה לא אומר שהיא נקברה שם, אלא שהציירים בחרו לתאר את סיפורה כנושא המתאים לקבר מלכותי. 

הקברים אמנם נמצאים באותו אתר ארכיאולוגי בוורגינה, אבל הם מבנים נפרדים מתקופות מעט שונות במקדוניה העתיקה.

העיצוב הזה של מוזיאון תת-קרקעי הוא פתרון גאוני. הקברים נמצאים במקומם הטבעי, מוגנים, ובמקביל הציבור יכול לחוות אותם.  ובמילים אחרות לא רק שהוא יוצר חוויה אותנטית - במקום להסתכל על ממצאים במוזיאון רגיל, את בעצם יורדת אל הקברים עצמם במקומם המקורי. 

בערב חזרנו אל ת'סלוניקי, ונהנינו מארוחת ערב במסעדה המגישה גִירוֹס (בתרגום מילולי = סיבוב). אכלנו נתחי עוף דקים שהוכנו בצלייה איטית על גבי מוט מסתובב, בדומה לשווארמה. 

---

רגע למחשבה: רק תשע מילים בעברית מופיעות בשיר שיצג את ישראל באירוויזיון השנה (בשבוע זה), "New Day Will Rise", ומקורן בפסוק מפורסם משיר השירים: "מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה". למעשה בפסוק המקורי נכתב כי "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" (שיר השירים ח', ז'), אבל נראה שהנוסח המקורי המדויק לא הסתדר עם הלחן של קרן פלס.

---

יום 3: מצוקי מטאורה - פלא טבע ורוח

בבוקר שמנו פעמינו בנסיעה לא קצרה אל מטאורה.  וואו מטאורה… בפעם השנייה ועדיין המקום!

תארו לעצמכם נוף קסום של מצוקי ענק מתנשאים לשמיים, ועל ראשיהם - מנזרים עתיקים הנראים כאילו צמחו מתוך הסלע עצמו. זהו אזור מטאורה ביוון, שם שפירושו "מעל השמיים" - מתאר בדיוק את התחושה שחשים למראה הפלא הגיאולוגי הזה. 

המנזרים במטאורה - מפגש בין שמיים וארץ

במאה ה-12 החלו נזירים להתיישב במערות שבמצוקים, ובמאה ה-14 החלו לבנות את המנזרים המפורסמים. במקור היו עשרות מנזרים, אך כיום נותרו רק שישה פעילים. הבידוד העצום היה יתרון - הנזירים חיפשו התבודדות וחיבור לאלוהים, רחוק מהעולם הארצי.

כיצד בנו את המנזרים? הגישה למנזרים הייתה בעבר אתגר אמיתי! הנזירים השתמשו בסולמות חבלים וגשרי עץ ניידים שניתן היה להרים בשעת סכנה. חומרי הבנייה הועברו בעזרת מערכות פשוטות של חבלים וגלגלות - הישג מרשים בהתחשב בגובה ובמיקום המאתגר.

אם אתם חובבי קולנוע, תוכלו לזהות מקומות צילום מהסרט של ג'יימס בונד משנת 1981 בכיכובו של רוג'ר מור, "For your Eyes Only". בסצנה המצולמת במטאורה, מטפס רוג’ר מור על מנזר השילוש הקדוש, שנבנה במאה ה-15.

מטאורה היא עדות מרהיבה לכוחות הטבע ולדבקות האנושית באמונה - מקום שבו שמיים וארץ נפגשים בצורה הדרמטית ביותר!

תובנת היום: רגע של קשת הוא רגע של חסד והיתה לנו גם מלאכית חילוץ

בדרך ממטאורה ליואנינה, השמיים פתחו ברז שלם, לא סתם טפטוף. אבל כשהציצה השמש, הופיעה קשת מהסוג שגורם לאינסטגרם להתקנא. 

בקשנו מנהג האוטובוס שלנו שיעצור. לא משימה פשוטה בין פיתולי הכביש בהרים, ובכל זאת מצאנו במקום מפרץ חניה למנוחה. הנהג הנפלא שלנו לא עצר בחריקה ולא צעק "רוצו, רוצו לצלם!" ובכל זאת ירדנו בריצה מהאוטובוס כמו חבורת פפראצי שזיהתה סלבריטאי, הטלפונים שלופים. והנהג? שלף מצלמה מקצועית מאי-שם, כאילו חיכה לרגע הזה כל חייו.

בהגיענו ל-La Suite Boutique Hotel & Spa, מלון קטן וחביב המשקיף על הרי פינדוס, אגם פאמבוטיס ועל יואנינה, זואי מהקבלה קידמה את פנינו מאורגנת למופת. כשמסרה לי את כרטיס החדר למדתי את פילוסופיית החיים שלה: "אין לי בחור, אז אני נושאת מזוודות". רק מאוחר יותר למדתי שהמלון הזה מנוהל ומתופעל רק ע"י נשים… כך כשכאחד מאנשינו נתקע בחדרו, יחידת החילוץ "זואי" הוזנקה לפעולה. כל זאת לפני שהתכנסנו לארוחת ערב גרנד פינאלה ענקית עם המון צ'יפס מתובל, כמיטב המטבח היווני - הסיום המושלם ליום של מנזרים, מצוקים גשם, קשתות וגיבורת חילוץ!

יום 4: יואנינה ודודוני - מורשת והיסטוריה מהולים בדמע

התעוררנו בצידו המזרחי של אגם פאמבוטיס, משקיפים על יואנינה המקסימה, שנקראת ע"ש יוחנן המטביל. עיר בה מתגוררים כ-60 אלף תושבים. 

בחלקו הראשון של היום שוטטנו ביואנינה. בניגוד לאתונה ודלפי העשירות בארכיאולוגיה קלאסית מרשימה ובעמודי שיש מעודנים הרי יואנינה מקרינה איכויות אחרות לגמרי. בתוך העיר נשמר מבצר גדול מן העת החדשה שבתוכו  שוטטנו ואף בקרנו במוזיאון קטן וחביב המציג את הדתות השונות בעיר. 

כאן התוודענו לסיפורה המרתק של יהדות יואנינה, שכן בעיר יש עדיין קהילה יהודית קטנה. לאחר ארוחת הצהריים נסענו לדודונה (או דודוני, בהגיה היוונית המודרנית). כאן ראינו את מקום החורשה המקודשת לאלים, שמענו על האורקל של העצים הקדושים ובקרנו בתיאטרון עתיק ומרשים.

קהילת יואנינה היהודית-הרומניוטית: מורשת עתיקה בלב יוון

יש מקומות שבהם ההיסטוריה היהודית משתקפת באופן מיוחד. בית הכנסת "קהל קדוש ישן" במצודת יואנינה הוא אחד מהם - עדות אחרונה לקהילה יהודית ייחודית שהתקיימה במקום מאז המאה ה-8.

הקהילה הרומניוטית של יואנינה אינה ספרדית או אשכנזית, אלא צאצאי יהודים שעזבו את ארץ ישראל לאחר חורבן בית שני. הם דיברו יוונית, כתבו אותיות עבריות עם טקסט ביוונית, ופיתחו מסורות ייחודיות משלהם.

בית הכנסת שבמקום, בעל אדריכלות מרתקת, נבנה לראשונה במאה ה-12 ומציג מאפיינים ייחודיים: ספסלי ישיבה מסודרים גב אל גב לאורך המבנה, בימה גבוהה מול ארון הקודש, וכיפה כחולה מוסתרת תחת גג רעפים כדי לא להידמות למסגד. המבנה משקף שילוב של השפעות ביזנטיות ויהודיות עתיקות.

בשיאה מנתה הקהילה כ-5,000 איש ואישה - שליש מאוכלוסיית העיר. במרץ 1944 חוסלה כמעט לחלוטין כשהנאצים הובילו 2,000 יהודים לאושוויץ, מהם שרדו פחות מ-110.

כיום, חיים ביואנינה מעט מאוד יהודים, אך המורשת נשמרת. ב-2019 נבחר ד"ר משה אליסף ז"ל לראש העיר - היהודי הראשון שנבחר לתפקיד זה בעיר. על שמו נקרא הרחוב בו נמצא בית הכנסת.  בית הכנסת העתיק ממשיך לשמש את הקהילה הקטנה בחגים, כשהוא מזמין יהודים מרחבי העולם לבוא ולהתחבר למסורת עתיקה ומיוחדת זו. ראו סרטון תפילת הנעילה ביום כיפור, שנת 2023.

ביקור באתר הארכיאולוגי דודוני - פנינה נסתרת בהרי אפירוס

דודוני (Dodoni) הוא אתר ארכיאולוגי מרתק שמעטים מכירים. הוא שוכן בלב הרי אפירוס בצפון-מערב יוון, כשעה נסיעה מהעיר יואנינה.

דודוני אינו סתם עוד אתר עתיק - זהו אחד המקדשים העתיקים והמקודשים ביותר ביוון, המוזכר כבר בכתבי הומרוס מלפני כ-3000 שנה! בניגוד לאתרים מפורסמים כמו דלפי שנבנו על דרכים ראשיות, דודוני שוכן במקום מבודד בין הרים, מה שמוסיף לקסם המיוחד שלו.

התיאטרון העצום (שמכיל כ-17,000 מקומות ישיבה - גדול בהרבה מהתיאטרון בקיסריה!) הוא לב האתר. הוא בנוי בצורת חצי מעגל מושלמת, עם שלושה גושי מושבים החצובים באופן מחוכם בגבעה הטבעית - דוגמה מושלמת לאדריכלות היוונית שעבדה בהרמוניה עם הטבע (בניגוד לרומאים שנטו "לכופף" את הטבע לרצונם). במרכז התיאטרון נמצאת רחבת האורכסטרה, שם עמדה המקהלה שליוותה את ההצגות. מעניין במיוחד לראות את השינויים שנעשו בתקופה הרומית - הרחבת האורכסטרה, מילויה בחול (ארינה), והתאמתה למופעי קרבות עם חיות טרף.

האתר כולל גם אצטדיון מרשים ששימש לתחרויות ספורט, ומבנה מיוחד - בולטריון (Bouleuterion), שבו התכנסה הבוּלֶה (מועצת השליטים) לדיונים חשובים.

אבל הלב האמיתי של דודוני היה מקדש זאוס והאלון הקדוש. להבדיל ממקדשים אחרים, דודוני התפרסם כמרכז אורקל (מרכז ניבוי) מהחשובים בעולם העתיק. אלפי אנשים מכל רחבי יוון הגיעו לכאן במשך מאות שנים כדי לשאול שאלות אישיות ופוליטיות. שאלותיהם נכתבו על לוחות עופרת (נמצאו אלפים כאלה בחפירות!), והכוהנים היו "מפענחים" את תשובות זאוס באמצעות האזנה לרשרוש עלי האלון הקדוש או דרך הקשה על כלי נחושת מיוחדים.

מרתק במיוחד לדעת שהמלך פירוס (שממנו מגיע הביטוי "ניצחון פירוס") היה זה שבנה את התיאטרון והאצטדיון סביב 280 לפנה"ס. האתר המשיך לפעול עד שנת 385 לספירה, אז הורה הקיסר תיאודוטיוס השני להרוס אותו ולכרות את האלון הקדוש, כחלק מהמעבר לנצרות.

---

לטייל בדודוני זה לחוות חיבור ישיר ל-3000 שנות היסטוריה ותרבות - מהמסורות הקדומות של פולחן גאה (אלת האדמה), דרך האימפריה היוונית והרומית, ועד למאבקים הדתיים של העת העתיקה המאוחרת. חוויה מומלצת לכל חובב היסטוריה ותרבות!

---

יום 5: יום קסום - מהרי הפינדוס המרהיבים לחצי האי פיליון 🏔️

הבוקר טיילנו בחבל זגורי שבמחוז אפירוס, בין פסגות הרי הפינדוס המרשימים - מחסום טבעי אדיר שהפריד בין צפון יוון לדרומה והיה בעל חשיבות היסטורית עצומה.

התחלנו בתצפית על גשר Kokkoros המפורסם מהמאה ה-18, אחד מגשרי האבן המופלאים שנבנו מעל ערוץ ויקוס, הקניון העמוק בעולם לפי ספר השיאים של גינס!

 המשכנו לפסל האישה ההרואי המנציח את נשות פינדוס הגיבורות שסייעו למאמץ המלחמתי נגד הפולשים האיטלקים ב-1940, נושאות אספקה בדרכי ההרים המושלגות.

הרי הפינדוס הם ממש פנינה חבויה של יוון עם נופים עוצרי נשימה, היסטוריה עשירה ותרבות מרתקת!

מקריניצה – המרפסת של פיליון

מקריניצה, אחד הכפרים היפים ביותר ביוון, שוכנת על צלעו של הר פיליון ונשקפת לעבר מפרץ וולוס והים האגאי. לא בכדי היא מכונה "המרפסת של פיליון". מהרחובות המרוצפים באבן ועד לבתים המסורתיים עם גגות צפחה – הכול כאן נושם היסטוריה, טבע ואווירה קסומה.

בדרך למקריניצה, בתחילת העלייה מהעיר וולוס, מקדם את פנינו פסל של קנטאור – יצור מיתולוגי חצי אדם וחצי סוס. על פי המיתולוגיה היוונית, הרי פיליון היו ביתם של הקנטאורים, ובראשם כיירון החכם, מורהו של אכילס. פיליון עצמו, חצי אי הררי וירוק, נשאר לא מיושב עד לפני כאלף שנה. בתקופה העות'מאנית הפך המקום למקלט לנוצרים שנמלטו מהרדיפות, ועד היום שוררת בו תחושת ריחוק וחסינות. שם הכפר "מקריניצה" נגזר מהמילה שפירושה מקום לח וחמים – תיאור מדויק לאקלים הנעים ולעושר הצמחייה שמקיף את המקום. 

מוזיאון האמנות של מקריניצה – מסע בזמן

במרכז הכפר נמצא מוזיאון קטן ומפתיע, המציג אוסף אמנות נדיר בסגנון ביזנטי. בין כתליו שתי קומות ובהן רצף של כ-1,500 שנות אמנות נוצרית. כאן תמצאו תצוגת איקונות – דמויות קדושים שזוכות להערצה ומעמד רוחני בקרב המאמינים. בין המוצגים המרשימים מגוון פריטים רקומים, מצוירים, עיבודי כסף מרהיבים, כלי קטורת ועוד.

הקומה השנייה – שיא החוויה, כוללת קולאז' יפהפה שמציג מסע צליינות בארץ הקודש במאה ה-19

לצדו יש אייקונה יוצאת דופן, מגולפת בעץ, עם קרני שמש ( זה לא קיפוד!) המציגה את סצנת "הטרנספיגורציה" – ההתגלות של ישוע על הר תבור, בין משה ואליהו. זהו רגע סמלי שבו ישוע נתפס כמחוקק החדש, כמשיח, ברוח ספר מלאכי.

מקריניצה מציעה שילוב נדיר של נוף עוצר נשימה, היסטוריה חיה, ואמנות מרגשת. זהו מקום שמדבר גם לנפש וגם לחושים – מושלם לטיול עומק ומעורר מחשבה בצפון יוון.

בלילה לנו במלון בעיר Portaria השוכנת במעלה ההר, בין וולוס למקרינצה. מלון עם אופי בסגנון וינטג' Arkontiko Nauomidis. ארוחת ערב, שכולה דגיגים ופירות ים, לצד סלטים יווניים מסורתיים, סעדנו בוולוס על שפת הים.

יום 6: יום מרתק בנתיבי ההיסטוריה היוונית: מתרמופילאי לדלפי 🏔️

היום חווינו מסע מרגש בזמן דרך שניים מהאתרים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה היוונית העתיקה - תרמופילאי ודלפי. 

⚔️ תרמופילאי - הכישלון המפואר ביותר בהיסטוריה

בקרנו באנדרטת תרמופילאי - מקום שמייצג יותר מכל אמונה וערכים. כשעמדנו שם, היה קל לדמיין את הקרב המפורסם: מצד אחד רכסי הרים גבוהים במעבר צר, ומהצד השני הים. פעם, לפני 2,500 שנה, זה היה המעבר הצר ביותר ביוון - נקודה אסטרטגית מושלמת לעצירת צבאות פולשים.

במרכז האנדרטה ניצב פסלו של ליאונידס, מלך ספרטה, בעמידה הירואית המסמלת עוצמה אדירה.

מתחת לפסל כתוב בגאווה "מולון לבה" (μολὼν λαβέ) - אותן מילים שאמר ליאונידס לכסרכסס, מלך פרס, כאשר דרש ממנו להניח את נשקו: "בוא וקח אותם בעצמך". כשהפרסים איימו שחיציהם יעלימו את השמש, ענה ליאונידס בתעוזה: "אדרבא, נלחם בצל". תוצאות הקרב ידועות (ואם לא, מוזמנים לצפות בסרט 300), היוונים נחלו תבוסה רמה, למרות שהספרטנים נלחמו עד החייל האחרון. על גבעת הקבורה של הלוחמים הספרטנים נכתבו המילים המפורסמות: "עובר אורח, אמור לספרטנים כי כאן קבורים אנו שצייתנו לחוקותיהם".

מאות שנים לאחר מכן, כאשר נשאל המשורר אפולוניוס מטיאנה איזהו ההר הגבוה ביותר, הוא ענה שהגבעה הקטנה בתרמופילאי, שבה נקברו הספרטנים, היא "הגבעה שראשה בכוכבים" - גבוהה מכל הר אחר במובן הסמלי והרוחני.

בהפסקת הצהריים נהנינו מנוף מושלם של מפרץ קורינתוס והרי Parnassus. מטעי זית וירוק עד אינסופ. מקום יפה לקפה

דלפי - טבור העולם

מתרמופילאי המשכנו לדלפי, כשעה וחצי נסיעה. על רכס הרי Parnassus, ניצב האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר ביוון העתיקה - מקדש אפולו, שנחשב למרכז העולם.

צעדנו בדרך המקודשת וראינו את שרידי המקדש המרשים שהיה ביתה של הפיתיה - הכוהנת המפורסמת מדלפי שניבאה את העתיד. כאן, מלכים ומנהיגים ואנשים בכלל, באו לקבל עצה - לעיתים מעורפלת ובעלת פרשנויות שונות. 

במקום נמצא גם תיאטרון מרשים מהמאה ה-4 לפנה"ס שיכול היה להכיל 5,000 צופים!

במוזיאון דלפי התרשמנו מאוסף יוצא דופן של ממצאים, כולל את הספינקס המפורסם, המתקשר לסיפור אדיפוס, פסלים ארכאיים המהווים את ראשית האמנות הפיסולית היוונית, וגם שרידים נדירים של תווים מוסיקליים עתיקים, המנגנים המנון לאפולו!

ביום אחד, עברנו ממוקד הגבורה והנחישות הספרטנית בתרמופילאי, אל מוקד החכמה והנבואה בדלפי. שני אתרים שהם אבני דרך משמעותיות בהבנת הרוח והתרבות ההלניסטית שעיצבה את העולם המערבי.

---

המורשת היוונית מלמדת אותנו על אומץ, נחישות, חכמה וחיפוש אחר אמת - ערכים שרלוונטיים גם היום, 2,500 שנה מאוחר יותר.

---

יום 7: זאוס, אדריאנוס והחום האתונאי – מסע בזמן ובמרחב

הדרך מדלפי להוסיוס לוקאס נפרשת כמו ציור. הכביש מתפתל בין רכסי הרים מיוערים, מרחבים ירוקים מנוקדים באלפי עצי זית, והאופק נושק לשמיים פתוחים. שקט של טבע עוטף את הכל – מעבר חד מהעולם הרוחני של דלפי אל הפסטורליה הכמעט על-זמנית של המנזר הביזנטי.

זו לא רק נסיעה – זו עוד חוויה של התבוננות. בכל פנייה הנוף משתנה – רגע אחד צוקים דרמטיים, רגע אחר שדות פתוחים וכפרים קטנים. מרחבים שמזמינים להאט, לנשום, ולתת ליופי לחלחל פנימה.

ביקור במנזר הוסיוס לוקאס: מסע בזמן אל אחד מאוצרות האמנות והאדריכלות הביזנטית

הבוקר יצאנו מדלפי וצללנו אל עולם שכולו יופי, היסטוריה ומיסטיקה - מנזר הוסיוס לוקאס, אחד השרידים המרשימים ביותר של האדריכלות והאמנות הביזנטית ביוון, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

בלב נוף פראי, רחוק מהמולת העיר, מתגלה הקומפלקס המוקף חומה ששימר במשך למעלה מאלף שנה את סודותיו וסיפוריו. המנזר הוקם לכבוד לוקאס הקדוש, נזיר מהמאה ה-10 שנודע כעושה נסים וכצדיק, שגם לאחר מותו המשיך "לרפא" את המאמינים שפקדו את קברו.

הארכיטקטורה המרהיבה משלבת אבן, שיש ולבנים בדגמים ייחודיים, טכניקה שהעניקה לא רק אסתטיקה מרשימה אלא גם יציבות בפני רעידות אדמה. במתחם שתי כנסיות מרהיבות: הקתוליקון המפואר והכנסייה הקטנה יותר, המוקדשת למרים הקדושה. עיטורי הזהב והפסיפסים על הקירות והתקרות השתמרו להפליא הודות לרסטורציה עדכנית, מציגים סצנות מחיי ישוע והקדושים. הכיפה הייחודית בנויה על מתומן, והמוזאיקות מספרות סיפורים תיאולוגיים שלמים.

מהפנטוקרטור המרשים ("אני הוא אור העולם") ועד לסצנות של תומס המפקפק והירידה אל השאול - כל פינה במנזר מספרת סיפור ומרחיבה את התפיסה התיאולוגית שעיצבה את העולם הביזנטי. באחד הקירות בקתוליקון מוצגת גם דמותו של יהושע בן נון, שנתפס כמנהיג חשוב בתולדות עם ישראל שהוביל אותם אל הארץ המובטחת, בדומה לתפקידו של ישוע המוביל את המאמינים אל הגאולה.

הביקור הסתיים בכוס קפה מושלמת בחנות המנזר, רגע של התבוננות והדהוד אל מול היופי העוצר נשימה ששרד את מבחן הזמן. מעטים המקומות בעולם המשלבים בצורה כה מרגשת אדריכלות, אמנות והיסטוריה כמקום זה.

אתונה – בין היסטוריה רותחת לשווקים חיים

המעבר מההרים הירוקים של מרכז יוון אל עיר הבירה הלוהטת היה חד. פשוט חם פה – חם לוהט! ירדנו מהנופים הצוננים של ההרים היישר אל הלב הפועם של יוון המודרנית, וההסתגלות לאקלים ולעירוניות הייתה לא קלה.

אתונה, עיר בת כ-600 אלף תושבים, יושבת במרכזה של מטרופולין עצום שבו מתגוררים למעלה משליש מאוכלוסיית המדינה – כ-3 מיליון איש. זו מדינה מאוד עירונית, ואתונה, על אף שהיא אחת מערי הבירה הקטנות באירופה, היא דחוסה, תוססת ובנויה כטבעת אחר טבעת, כשבמרכזה בולט האקרופוליס – סמל עוצמתי של תרבות והיסטוריה.

התחלנו את הסיור בכיכר מונסטירקי, שממנה נשקף האקרופוליס. המשכנו לכיכר סינטגמה – כיכר החוקה והלב הפוליטי של יוון, מול בניין הפרלמנט שבעבר שימש כארמון המלוכה. בסמוך שוכנים הגנים הלאומיים, ובהם מאות סוגי צמחים ופרחים, שעון שמש ציורי, ופסלים של ענקי התרבות היוונית, כמו סופוקלס ואייסכילוס. הכנסייה האורתודוקסית הרוסית ולעומתם השרידים הרומיים עם הכדים הענקיים מחזירים אותנו לרבדים השונים של ההיסטוריה של העיר

משם התקדמנו בין הסמטאות לכיוון קשת אדריאנוס – שער מרשים המחבר בין שני עולמות: העיר העתיקה של תזאוס והעיר החדשה של אדריאנוס. הכיתובים על הקשת מספרים את הסיפור הזה ממש: ממזרח "מכאן אתונה של תזאוס" וממערב "מכאן אתונה של אדריאנוס". הקיסר הרומי, שאהב את העיר והיה ממחדשיה הגדולים, הותיר פה חותם עמוק.

לא הרחק משם, עמדנו לצד המתחם הארכיאולוגי של מקדש זאוס,  שנמצא בשיפוצים. המקדש היה כפי הנראה מבנה עצום (110 מ’ אורך, 40 מ’ רוחב). התחילו בבנייתו כבר במאה ה-4 לפנה"ס אך הבנייה הושלמה רק במאה ה-2 לספירה בידי אדריאנוס. מה שראיתי מעבר לגדר היו רק כמה עמודים עתיקים.

מכאן המשכנו לשוטט בין הסמטאות של רובע הפלאקה – אזור השווקים הצבעוני, החי, הריחני והתיירותי ביותר של אתונה. 

אחה"צ הגענו לפיראוס, לשכונה שצמחה לצד הנמל העצום שהפך לפרבר של אתונה. שבנו העירה לארוחת ערב חגיגית, במסעדה למרגלות האולימפוס. 

יום 8: יום אחרון באתונה - מדהים כיצד אבן וזהב מספרים סיפור!

היום טיילנו באתונה, העיר שעיצבה את התרבות המערבית. 

בקרנו באקרופוליס שניצב מעלינו כגבעה קדושה, אך לפני כן עצרנו באצטדיון הפנאתנאי - עדות לחיבור המודרני אל העבר העתיק.

במקום שהיה פעם מחוץ לעיר, נבנה אצטדיון שעבר גלגולים רבים. מעניין במיוחד היה לשמוע כיצד ב-1896 התקיימו כאן המשחקים האולימפיים הראשונים של העת החדשה, כשהיוונים המודרניים "ניכסו" את עברם המפואר. כמה מרגש היה לדמיין את לואיס, הרץ המקומי, חוצה את קו הסיום לצהלות הקהל!

האקרופוליס עצמו הותיר אותי שוב פעורת פה, למרות שלא היה זה ביקורי הראשון. טיפסנו במעלה המדרגות, עם עוד עשרות מטיילים, עברנו דרך שער הכניסה המפואר אל לב האתר. 

הפרתנון, המקדש האייקוני לאתנה, מרשים אפילו במצבו הנוכחי. התפעלתי לגלות שבעיצובו אין קו ישר אחד! כל העמודים נוטים פנימה קלות, ולכל עמוד יש התעבות מיוחדת במרכזו (אנתזיס) שמחזקת אותו הנדסית. איזו חכמה אדריכלית כבר לפני 2,500 שנה!

המבנה השני שריגש אותי היה הארכתיאון, עם הקריאטידות המפורסמות - פסלי הנשים היפהפיות שנושאות את הגג על ראשיהן. המיתולוגיה העשירה של המקום - סיפורי אתנה והפייסטוס, המאבק בין אתנה לפוסידון על השליטה באתיקה, ועץ הזית המיתולוגי שצמח מחדש אחרי כל חורבן - מפיחה חיים באבן.

ירדנו ברגל מהאקרופוליס אל האגורה – מהפסגה הרוחנית אל לב השוק ההומה. מישהו פעם אמר שאצל פריקלס זה לא היה מקרי: האגורה – השוק – למטה, מעליה בניין המועצה, ובראש הכול – מקדשי האקרופוליס. כי כך זה צריך להיות: שהרוח והערכים ינחו את ההנהגה, וההנהגה תפקח על הכסף, לא להפך.

באגורה העתיקה, לב החיים של אתונה הקלאסית, הרגשתי את פעימות הדמוקרטיה הראשונה. כאן ישבו הפילוסופים, ובין השרידים שמענו על סוקרטס שלימד ליד חנותו של סימון הסנדלר. מרגש לחשוב שבמקום הזה ממש נולדה החשיבה המערבית

במתחם האגורה טפסנו אל המקדש שהוקם לכבוד הפייסטוס (Hephaestus), אל הנפחות במיתולוגיה היוונית. הוא נבנה בשנת 449 לפנה"ס, ומצבו, יחסית לגילו המתקדם, מצוין - הוא נותר שלם לחלוטין ומאפשר הצצה אמתית לחיי העבר. למעשה, זהו המקדש השמור ביותר בכל אתונה.

מאזור האגורה המשכנו בנסיעה אל המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי כולל שכיות חמדה כמו מסיכות הזהב ממיקנה (אותן חשב החוקר שלימן בטעות כשייכות לאגממנון), הנער הרוכב על סוס - יצירת ברונזה מרהיבה עם תשומת לב לכל פרט, והמנגנון המדהים מאנטיקיתרה - המחשב האנלוגי הראשון בעולם!

בסוף היום, הרגשתי כאילו נגעתי בשכבות ההיסטוריה - מהתרבות המיקנית העתיקה, דרך יוון הקלאסית, התקופה הרומית והביזנטית, ועד לחיבור המודרני אל העבר. ככה זה כשהאבן והזהב מספרים סיפור של אלפי שנים.

במוזיאון זכינו למופע מוסיקלי, הרכב שניגן על כלי נגינה עתיקים. שימו לב לתיבת התהודה, העשויה שריון של צב.

כאן בא אל סיומו עוד טיול מרחיב אופקים - מההרים הירוקים של צפון יוון ועד הרחובות התוססים של אתונה – מסע בזמן, בין טבע פראי להיסטוריה חיה. פגשנו מיתוסים, טעמנו מסורת, וראינו את היופי שבין הכפר הקטן לאקרופוליס. טיול שנגמר בגובה – ובלב, עם מחשבה שהערכים והחכמה צריכים להוביל את ההנהגה, וההנהגה בתורה צריכה לפקח על הכלכלה. ולא להפך – שלא הכסף ינהל את הפוליטיקאים ולא חלילה שהפוליטיקה תזניח את הערכים.

לסיום, מחשבה שעולה לי: לפעמים צריך להתרחק כדי להתקרב, לצאת החוצה כדי להביט פנימה. אולי זו המהות האמיתית של כל טיול?

יצאתי לטיול עם קבוצת אנשים סקרנים וחביבים בניהול חברת "טיולי העולם העתיק" בהדרכת ד"ר אייל מירון | מאי 2025