קודם כל תודות ליפעתוש, שישבה ימים ולילות תכננה את הטיול (וגם קצת בעזרת הילדים) והיתה העוגן והרוח הנושאת לאורך הטיול.

באופן כללי:

אנחנו זוג הורים (גבר ואישה) ו4 ילדים בגילאי בגילאים 5, 8, 10 ו 12. (ככה זה היה בפעם האחרונה שבדקתי - לא מתחייב).

מסלול הטיול הושפע בעיקר משני גורמים: בדיקות הקורונה שהיינו צריכים לבצע לפני הטיסה חזרה לארץ, והעובדה שטיילנו באוגוסט יחד עם עוד כשש מאות ריבוא איטלקים. זה גרם לכך שכמעט ולא היה מקומות לינה בדולומיטים ובאגם הגארדה, והיינו צריכים לאלץ את המסלול (בצורה לא אופטימלית) בהתאם. כך שבמקרים מסוימים נסענו את אותו מקטע דרך מספר פעמים. 

לטובת אינטרנט ושיחות טלפון הזמנו סים אחד של 019 משדה התעופה. זו היתה טעות. אמנם יפעת נהנתה מהניתוק מהאינטרנט, אבל אני וטליה סבלנו. טליה סבלה כי היתה צריכה לבקש ממני לפתוח לה נקודה חמה, ואני סבלתי כי הייתי צריך לאפשר לה לבהות בטלפון...

מעבר לזה לא הייתי מרוצה מקצב ואיכות הקליטה של האינטרנט ש 019 סיפקו (דרך הספק המקומי). במקומות רבים (כולל על אוטוסטרדות ובעיירות על אגם הגארדה) קצב העברת המידע היה נמוך כל כך ש Google maps לא הצליח לתכנן נתיב, וזה למרות שכבר הורדתי מראש את מפות איטליה לטלפון. 

את הרכב השכרנו מחברת Avis. לקחנו Nissan X Trail דיזל ידני 7 מקומות. רכב נהדר, חזק סלחני וחסכוני. לקחנו את הרכב משדה התעופה Marco Polo בונציה והחזרנו בטרוויזו ללא חיוב נוסף. תדלקנו מיכל מלא רק פעם אחת ביום ה 9 לטיול וממש בקטנה ביום האחרון כשהיינו צריכים להחזיר את הרכב.  שימו לב שהחניה בטרוויזו קצת מרוחקת מהשדה עצמו, תרימו טלפון אליהם ויסבירו לכם.

לא התחברנו לתיאורים שקראנו לפני הטיסה על הנסיעות בדולומיטים. להרגשתנו הנסיעה בכבישים שם הייתה סבירה לחלוטין ולא הרגשנו, מאמץ או שינוי יחסית לכבישים הרריים אחרים (נניח לדוגמה כבישים באזור צפת). עם זאת בורכנו במזג אויר מעולה רוב הטיול כך שייתכן ובמידה והיה מזג אויר סוער, החוויה שלנו הייתה יכולה להיות אחרת.

לשמחתנו, פגשנו באיטליה המון אנשים טובים מאוד שיצאו מגדרם כדי לעזור\להסביר לנו. גם נותני השירות היו מאוד חביבים וסובלניים עם הילדים (בניגוד לסטיגמה הנפוצה על האירופאים הקרים והסגורים). 

עלויות:

על כל הנ"ל הוצאנו עוד בערך 80-100 יורו ליום (אוכל, חניות, קניות, מתנות ושאר מלאכי חבלה)






יומן מסע

כמנהגינו (האווילי יש לומר) אנחנו קודם קונים כרטיסים, ורק לאחר מכן מתחילים לתכנן את הטיול… כך שהתפתינו לקנות כרטיסים לאיטליה בגלל שהיו ממש זולים (כ70$ לאדם לפני מזוודות) , ורק אחר כך הבנו כמה איטליה יקרה...

יום 1 - יום חמישי 12.08

שדה התעופה עמוס יחסית ויש תורים. יושבים בדיוטי פרי ואוכלים בנחת במסעדה, כשפתאום אנחנו קולטים שאנחנו כחצי שעה מהמראה. רצים לשער ומגלים שאנחנו האחרונים לעליה למטוס.  במטוס הפתעה נעימה, המטוס יחסית ריק, כנראה כתוצאה מההפחדות של כלי התקשורת. טיסה רגועה מגיעים בזמן - שדה התעופה בטרוויזו קטן מאוד - תור של כ 10  דקות לבדיקת דרכונים ובדיקות קורונה, לא בדקו לנו כלל את את מסמכי ה ULF.

לוקחים שתי מוניות לבית הארחה שלנו Residence Meuble' Cortina , חמש עשרה יורו למונית - נסיעה של כ 5 דקות.המקום עצמו מעולה- נקי מאוד, המארחים (בעל המקום ואימו) מאוד נחמדים ולבביים, עזרו לנו לסחוב את המזוודה הכבדה - מנשנשים קצת חטיפים והולכים לישון.


יום 2- יום שישי 13.08

בבוקר קמים מוקדם בסביבות 8 בבוקר והולכים לאכול במלון. לחמניות וקרואסונים עם ריבה. ניתן לרשום בזהירות שמאפים ואספרסו מצוין (כיאה לאיטליה - ממציאת מכונת האספרסו) לארוחת  בוקר יהיו  לאבן הפינה שלנו לאורך הטיול...

היום המטרה שלנו היא להגיע באמצעות תחבורה ציבורית לונציה. שלוש דקות הליכה מהמלון לתחנת אוטובוס, מחכים לקו מספר חמש. כדי להגיע לתחנת רכבת של טרוויזו. קונים כרטיסים בחנות למוצרי טבק. הגוגל מאפס לא היה כל כך מעודכן לגבי מספרי האוטובוס וזמני הגעה. כמובן שאחד הילדים פתח  ושפך את כל  התיק בדיוק בשניה שהאוטובוס הגיע. רק בזכות האדיבות והסבלנות של נהג האוטובוס הצלחנו לעלות. נסיעה של כ10 דקות ומגיעים לתחנת רכבת. המתנה של כ 20 דקות ועולים לרכבת לכיוון ונציה - סך הכל הכרטיסים גם לאוטובוס וגם לרכבת זולים מאוד. נסיעה של כחצי שעה - הרכבת עמוסה מאוד ומגיעים לונציה.

אוגוסט בונציה- חום אימים ולחות מטורפת - אנחנו נמצאים במרחק של כרבע שעה הליכה מהמקום בו נתאחסן. העניין הוא שיש לנו גם מזוודה של 25 קילו לסחוב איתנו.... עניין לא פשוט בכלל. אני ויפעת התחלפנו מתחת לאלונקה מספר פעמים לאורך הדרך (טליה שגם לה היה תיק כבד, פתרה את העניין בדרך אלגנטית. היא עשתה פרצוף מסכן, ותוך שניה עטו עליה כל הגברים האירופאים ונלחמו כדי לסחוב לה את התיק). במידה ויש צורך בהליכה לא קצרה למלון, לדעתי עדיף לקחת תיק על הגב במקום מזוודה.

מגיעים למלון  IN VENICE WITH LOVE - With Garden ומתמקמים. מזגן מצוין ויש חצר עם חתול חמוד, ויוצאים לקניות לכבוד שבת. כאן פגשנו לראשונה את חוקי המחזור המחמירים של איטליה. האיטלקים מקפידים בקנאות (ובקנסות גבוהים) להפריד פלסטיק מתכת ונייר - למרות שבירור קל העלה שהם לא באמת ממחזרים את כל הפלסטיק ובסופו של דבר (לאחר שסין החליטה להפסיק להטמין את הזבל אצלה) שולחים אותו באוניות לאיים באוקיינוס השקט....  

קנינו חלות ויין לקידוש מהמאפיה הכשרה שבגטו היהודי, חשבנו אולי לקחת קצת אוכל ממסעדת 'גם-גם' הכשרה שבסמוך. אבל התור הארוך והאנטיפטיות של המוכרות הרתיעו אותנו. מצאנו סופרמרקט גדול ויפה מאוד. מבחוץ הוא לא נראה כלל כמו סופרמרקט - אלא נראה כמו בית עתיק העמסנו את כלל מוצרי הסופר על הכתפיים ועל שיירת הגמלים שחיכתה לנו בחוץ וחזרנו למלון. לצמחוניים\שומרי כשרות - יש בסופרמרקטים המון מוצרים כמו של טבעול עם חותמת של 100% צימחוני או טבעוני.

כבר 4 בצהרים. עומס החום קצת הוקל והחלטנו לצאת לטיול קליל לפני שבת - לאכול גלידה ולחזור מלאי כוחות לבשל את ארוחת שבת. הטיול אכן היה קליל עד לחנות הגלידה (שהייתה מדהימה בכל קנה מידה) - ואז בצורה לא ברורה החלטנו שממשיכים לכיכר סן מרקו. תוספת הליכה של כ 2 קילומטר לכל כיוון.

מאוד יפה בנציה התעלות והכל. גם ברוך השם כנראה בגלל הקורונה לא היה עמוס בצורה מטורפת. מגיעים לכיכר הילדים מצטלמים בשלל פוזות. תיירים שהיו במקום נתנו לילדים קצת לחם יבש והיונים התנפלו על הלחם בטירוף, ועלו על הילדים הנרגשים והצווחים.

עייפים וחסרי כוחות אנחנו מדדים חזרה למלון לקראת שבת, ומחליטים לעצור לאכול במסעדה הראשונה שנפגוש. נופלים על מסעדת תיירים, והפתעה הפתעה - אוכל מוצלח במיוחד (ללא קשר שהיינו רעבים).לוקחים את האוכל איתנו - מבשלים במהירות קצת אוכל לשבת - מקלחות וסוף סוף יושבים בנחת.

יום שבת ה 14.8

קמים מאוחר מאוד ומתארגנים לארוחת שבת (קרה). חם מאוד ולח מאוד עדיין בונציה ואנחנו יוצאים החוצה רק בסביבות 4-5 לאחר שקצת מתקרר. הולכים לטייל לכיוון הפיאצה רומא, ואוכלים תותים מתחת לגשר. ממשיכים לטיול בגטו היהודי, יש שם (בכניסה למוזיאון היהודי) תמונה מדהימה\מזעזעת של יהודים נפרקים מתוך קרונות המשא. השבת יוצאת מאוחר בסביבות 9 ואנחנו יוצאים לגלידה במוצאי שבת. אנחנו מגלים (בדרך הקשה) שכמעט ואין פחים ציבוריים באיטליה - וחוזרים לגלידריה כדי לזרוק שם את הזבל... 

הורים לילדים קטנים, שימו לב לדאוג שהילדים יתרוקנו לפני היציאה. אחרת תצטרכו (כמונו) לדאוג להשתנה (בהסוואה) לתעלה. וזה לא פשוט כמו שזה נשמע.... 

יום ראשון ה 15.8

המטרה היום לקחת את האוטו משדה התעופה של ונציה (מרקו פולו) ולהתחיל לנסוע צפונה לכיוון הדולומיטים. בבוקר עוזבים די בשמחה את ונציה. נסחבים בחום ובלחות ברגל כ20  דקות עד לתחנת האוטובוס בפיאצה רומא. ראינו באינטרנט  שיש אוטובוס זול. אבל בסוף קנינו כרטיסים לאוטובוס היקר (קו 5) המגיע ישירות לשדה התעופה בערך 8 יורו לכרטיס. האוטובוס די עמוס.

מגיעים לשדה וקצת מסתבכים. בסופו של דבר יפעת מבינה שצריכים להיכנס לתוך הטרמינל עצמו. נודדים בתוך השדה עד שמגיעים לדלפקי ההשכרה שסגורים כמובן. (יום ראשון) מזל שראו אותנו זוג ישראלים (הרב של קהילת ונציה) שהסבירו לנו שצריך להגיע לאיזור בו מקבלים את הרכבים שנמצא על הגג של הטרמינל. אנחנו מצליחים להסתבך עוד קצת ולהגיע קודם לדוכן החזרת הרכב, אבל בסוף מבינים ומצליחים לקחת את הרכב Nissan X trail דיזל ידני. נהנינו לנסוע עליו רכב גדול ומרווח שהכיל את ששתינו על כלינו צרורותינו ומזוודותינו. עם כל הסנסורים מצלמות חניה ושאר רזין עילאין מנפלאות הטכנולוגיה.

יוצאים מהשדה ולאחר נסיעה של כ20 דקות עולים על האוטוסטרדה צפונה. כל האוטוסטרדות שאנחנו נסענו עליהם היו בתשלום. בכניסה לאוטוסטרדה אוספים את הכרטיס על יד השער וביציאה משלמים. המהירות המותרת על רוב האוטוסטרדה היא 130 קמ"ש. מגיעים ליציאה ואני יוצא לשלם באשראי. כמעט בשום מקום לא היה קופאי (כמו בכבישי האגרה בארה"ב) ובדרך כלל זאת מכונת תשלום שמפוקחת מרחוק. אני לא מצליח למצוא את המקום הנכון להכניס את הכרטיס. תוך פחות מדקה מי שמפקח מרחוק על המכונה מתחיל לנסות לכוון אותי באיטלקית. בהתחלה ברוגע ולאחר מכן בצרחות רמות. בסופו של יום שילמתי במזומן. ומהטראומה, עד סוף הנסיעה תמיד היינו מוכנים עם מזומן בשלוף מרגע הכניסה לכביש האגרה.

עוצרים להצטיידות קלה בסופרמרקט ומשם נוסעים ל Caves Caglieron. הקלה מצוינת מהחום והלחות של אוגוסט. יורדים דרך שביל עץ בין חללים בסלע שזורם דרכם מים. עצירה קלילה אבל מבורכת. חזרה בעליה תלולה אבל קצרה. יש שיחי פטל יפים לקראת סוף העליה.  היינו שם בערך שעתיים. שימו לב לשלם על החניה. ראינו פקחים שבודקים רכבים שם. משלמים במכונה, ושמים את הפתק על הדשבורד מול ההגה.

הגענו למלון בו נישן בלילה hotel executive europa  בעיירה בלונו. ברוך השם כבר עלינו גבוה, ומכאן והלאה עד סוף הטיול היינו במזג אוויר נעים וטוב. מתמקמים ויוצאים לאכול ארוחת ערב. בהתחלה ניסינו במסעדה המומלצת ביותר על ידי trip adviser. אבל מסתבר שצריך להזמין מקום... בסוף יפעת מצאה מקום נהדר  - Astor עם מלצר שממש השתדל בשבילנו. קוקטיילים מצוינים למבוגרים. דג סלמון פסטות ושאר מיני מתיקה. היה תענוג.

המלון עצמו נחמד. קיבלנו שני חדרים נקיים מאוד. ה wifi במלון לא עבד.

Caves Caglieron

יום שני ה 16.8

הולכים לאכול את ארוחת הבוקר במלון, אישה אחת מנהלת הכל שם ביד רמה. ארוחת בוקר מצוינת ואחד הילדים מצליח לשבור כוס, שמנהלת המטבח מנקה בשנייה, תוך כדי טיגון חביתה, והגשת עוגות לשלושה אורחים אחרים.

יוצאים לנסיעה צפונה לכיוון הדולומיטים, עוצרים לקניות בדקלתון (המקום האהוב ביותר באיטליה על חלק ממשפחתינו) ויוצאים משם עם נעליים, מעילים ושאר ציוד חורף. היום אנחנו נוסעים צפונה לאגם Lago di blairs ולאחר מכן (כתוצאה מאילוצי מגורים) נחזור דרומה למקום בו נישן. הנסיעה עצמה עוברת בנופים מאוד יפים, באמצע הדרך השמים מתקדרים ומתחיל לרדת גשם שמתחזק יותר ויותר, עד לרמה של שבר ענן - בו עצרנו את האוטו. כמה דקות לאחר מכן הגשם נחלש עד שנעלם, ומזג האוויר חוזר להיות נהדר, אם כי קצת קריר. מגיעים לקרבת האגם בסביבות 16:00. ועוצרים אותנו שוטרי תנועה. מסתבר שכדי להיכנס לאזור לפני 16:30 יש לקנות את החניה או משהו כזה באינטרנט… אנחנו עוצרים את האוטו והילדים רצים בין כרי הדשא עד 16:30 בה השוטרים פותחים את הכביש.  מגיעים לחניה (8 יורו) ויוצאים לטיול רגלי מסביב לאגם. טיול קליל יחסית של שעתיים. נוף מאוד יפה.

Lago di blairs

מסיימים ומתחילים לחזור דרומה אל הדירה בה נישן הלילה Chalet Falorie שבעיירה אזול. מגיעים אל המקום בו הדירה צריכה להיות, כבר חשוך וקר מאוד, אבל אין כל סימן שזה אכן המקום. אני מנסה להתקשר לאחראי על בדירה - אין קול ואין עונה. גשם כבד מתחיל לרדת וקפוא בחוץ. בסופו של דבר בעזרת דיירת נחמדת אנחנו מצליחים ליצור קשר עם האחראית - גברת Wannee. אישה נמרצת עם לב ענק, שלא עזבה אותנו לרגע, עד שהיינו ממוקמים ומרוצים. היא כל כך הזדעזעה מהרגלים השחורות של הילדים (הולכים יחפים), שהלכה לשטוף את הרגליים שלהם בעצמה… הדירה עצמה נהדרת שני שירותים שני מקלחות, מיליון מיטות נוחות ומגבות הכל נקי. מטבח מצויד ומצוחצח. היא גם פינקה אותנו ביין, שוקולדים, בירות ומשקאות קלים לילדים. יפעת אופה צ'יפס,חותכים סלט ירקות ולאחר כמה בירות והיין נרדמים בנחת.

יום שלישי 17.8

קמים ב6 מתארגנים ויוצאים בצער מהדירה, ומתחילים בנסיעה צפונה לכיוון ה Tre Cime. הזהירו אותנו שחייבים להיות שם כבר בשבע כדי לתפוס חניה, אבל מפה לשם הגענו רק בשמונה וחצי וכל החניה אכן עמוסה ביותר. בקושי רב הצלחנו לחנות במה שנראה כמו החניה האחרונה. במקור תכננו לטייל על שביל 101 שאמור להיות קליל אם כי יחסית ארוך (כ 10 קילומטר). במציאות לאחר שהלכנו כבר כקילומטר הבנו שלא נהגנו לכניסה הנכונה לשביל ולכן החלטנו לעלות על שביל 105 במקום. שביל 105 הנו שביל שעולה במקביל לנחל  היורד מהאוכף של הרכס. שמח לדווח בגאווה שכל הילדים (הקטן בגיל 5) עלו יפה מאוד את השביל - עליה של כ 400 מטר על כ 5 קילומטר, ללא עזרה. לקראת סוף העליה הבנו שאנחנו כבר מתעכבים מידי והחלטנו לחזור באותה דרך. הנוף באמת מדהים וטיול נהדר אם כי מדובר  בטיפוס רציני עבור משפחות עם ילדים קטנים.

ירדנו מטה אל הבקתה הראשונה. שטרודל תפוחים מצויין כיאה לחבל טירול, בירות קרות, צ'יפס ופולנטה וכבר הילדים מוכנים לטפס את זה שוב (ההורים לא...). שלחנו את הילדים להוציא מרץ בגינת משחקים שבסמוך לביקתה. אחלה גינה כולל טרמפולינה מגלשות וכו'.

ממשיכים לכיוון סאלורנו, נסיעה בנופים מדהימים של כשעתיים וחצי, עצרנו למקדולנדס וקניות בסופר בקניון של בולצאנו בדרך, ומשם למלון של הלילה. המלון עצמו Comfort Hotel Erica נמצא בעמק מול שטח ענק של מטעי תפוחים עם נוף מעולה להרים המקיפים את העמק. קיבלנו שני חדרים צמודים בקומה השלישית שהריחו מסיגריות. קצת התבאסנו על זה אבל הצוות הנחמד שממש התאמץ לעזור, החדרים הנקיים וארוחת הבוקר מאזנים את העניין.

אכלנו במרפסת החשוכה את המקדולנדס ונפלנו שדודים.

Tre Cime מתחילת השביל

יום רביעי ה 18.8

קמים מאוחר בשבע וחצי מתארגנים ויורדים לארוחת הבוקר. הארוחה הטובה עד כה. 4 סוגי קראסונים, סופגניות ממולאות בקרם, עוגות וכו' היה  גם יוגורטים ומוזלי/קרונפלקס וכאלה אבל את מי זה מעניין?

מסיימים לאכול ונוסעים לכיוון רמת רנון על בסיס הפוסט הזה. הרכבל והרכבת לכל המשפחה 2 מבוגרים ו3 ילדים (לא משלמים על אביתר - מתחת לגיל 6) עלה 38 יורו. הנסיעה ברכבל יפה מאוד,אם כי קצרה יחסית לרכבל הארוך בעולם (12 קילומטר, כ5 דקות) ממשיכים לרכבת שהייתה מאוד עמוסה עד לתחנה הסופית. הכפר והנופים מאוד יפים,אבל אין יותר מידי מה לראות ב'פרמידות האדמה' המסלול נעים ופשוט להליכה עם ילדים.

חוזרים בנחת עם עצירה לבירה להורים וגלידה לילדים באותה דרך. לנו כל הסיבוב (כולל ההמתנות לרכבל ולרכבת) לקח יותר מ4 שעות. החניה עלתה 12 יורו. (במלון המליצו לנו לנסוע לבולצאנו ולקחת לשם רכבת במקום לנהוג עד לשם כדי לחסוך את החניה.) החלטנו לאכול ארוחת ערב במסעדה בבולצאנו. למיטב הבנתי כל החניות בצידי הדרך במרכז העיר הן לזמן קצר בלבד.  אנחנו מצאנו חניון מסודר ממש מתחת לכיכר המרכזית של העיר על יד הקפה של לואקר. (ראו שם בפוסט). אכלנו במסעדת  Paulaner Stuben. רביולי, פיצות וכו' . הזמנו גם סלט טונה. וכשהוגש לשולחן התברר שהכיל מרכיב אחד בלבד...  טונה. כנראה טעות של המלצר, אבל הילדים זרמו וחיסלו הכל. בירה, שני בקבוקי שתיה גדולים צ'יפסים וכו' עלו לנו כ 70 יורו. לא זול אבל נראה מחיר הוגן יחסית למסעדה במרכז העיר.

בולצאנו מהרכבל

יום חמישי ה 19.8

קמים מאוחר לקראת 9 וממהרים לארוחת הבוקר. מתארגנים אוספים את הכביסה (שחלקה נהרס בגלל מעבר צבע) היום החלטנו לנסוע לאגם מולבנו. דרך יפה מאוד עולים על הר מצידו האחד ויורדים מהצד האחר. מגיעים לאגם בסביבות 11 וחצי. אין חניה בשום מקום. מחליטים לנסוע מסביב לאגם עד שנמצא חניה. לאחר כ5 דקות של נסיעה מוצאים חניה לא מסומנת ויורדים לאגם לטיול ופיקניק בשביל שלאורך החוף. היה כיף ורגוע, אבל רצינו גם לנסות את הסירות פדאלים וראינו שלא נספיק להגיע עד למקום ההשכרה ברגל.

חזרנו לאוטו וניסינו לחפש שוב מקום חניה. וברוך השם מצאנו אחד כזה. כמובן שאין דבר כזה סירת פדאלים ל6 אנשים, אז לקחנו סירה חשמלית ב 25 יורו לשעה. תהליך קבלת הסירה קצת מורכב: מקבלים פתק עם מספר התור. הולכים לחוף וכל כ 10 דקות דוגמים את המצב,המים רגועים באגם וממש צלולים. כשמגיע התור משלמים ולוקחים את הסירה. הניהוג של הסירה פשוט מאוד וכל הילדים השיטו את הסירה בתורות פלוס קפיצות מהסירה ישירות לעומק האגם.

מסיימים וקולטים שכבר מאוחר מאוד ויש עוד נסיעה ארוכה לפנינו. מתארגנים בזריזות (עאלק בזריזות עם 4 ילדים...) ומתחילים נסיעה לכיוון מונזמבנו שם נתאכסן 6 לילות. מגיעים מאוחר אחרי קפיצה למקדולנדס. כל המשפחה המארחת מקבלת את פנינו, קבלת פנים חמה ונעימה. אחלה דירה שבעולם, 2 חדרי שינה סלון גדול ומטבח מצוייד ומלא בכל טוב. גולת הכותרת מבחינתנו הייתה החצר המופרעת בקטע טוב של המקום. בריכה מקסימה ומספקת בגודלה ועומקה, גם את הגדולים, יער פרטי ונחל זורם ממש משלנו בשטח החצר. הגינה שצמודה לבריכה מטופחת באהבה ומלאה בריהוט גן.  זוללים את הארוחה והולכים לישון.

יום שישי ה 20.8

קמים בבוקר, שמים בתנור באגטים ויושבים בחוץ על יד הבריכה לארוחת בוקר מפנקת. סביבות 10 יוצאים לכיוון פארק החבלים Jungle Park. לא הייתה בעיה של חניה כלל. הצוות בפארק היה נראה שמח לפגוש ישראלים (חייכו לילדים ואמרו ברוכים הבאים בעברית...) וידעו כמה מילים בסיסיות בעברית. שני הגדולות לקחו את המסלול הכתום (רמת קושי בינונית), אני ושמואלי לקחנו את המסלול הסגול (מתחילים) ויפעת הייתה עם אביתר בצהוב. המסלול  היה כיף ונראה שכל הילדים נהנו, אבל בהשוואה לפארק חבלים בבראשוב רומניה, הפארק הזה נופל ממנו כמעט בכל פרמטר. (מבחינת מחיר שילמנו לכולנו כ90 יורו כאשר כל אחד יכול לעשות מסלול אחד בלבד, כאשר בבראשוב זה עובד לפי זמן וכמובן במחיר נמוך בהרבה, והילדות הספיקו שניים אם לא שלושה מסלולים. גם רמת האתגר וגובה המתקנים הייתה משמעותית טובה יותר ברומניה).

חוזרים הביתה תוך כדי שמיעת פודקסטים (המסע של נינה - כל הקטנים היו מרותקים). עוצרים בסופרמרקט לקניות לשבת וחוזרים הביתה לבישולים לכבוד שבת.

יום שבת ה 21.8

שבת מנוחה. יושבים כל היום בבריכה עם הילדים. באיזה שלב כבר מצטרפת אלינו פרנצ'סקה הקטנה ואימה רפאלה. אוכל טוב, שינה מרובה, פטפוטים נעימים, וילדים שעסוקים בשלהם, מה בן אדם כבר יכול לבקש...

לקראת הצהריים טליה נעקצת מדבורה בכף הרגל. נראה שהיא סובלת מאוד. מוציאים את העוקץ מנקים ומורחים משחה אנטיביוטית ומקווים לטוב.

יום ראשון ה 22.8

קמים מוקדם בבוקר, היום הולכים לעשות קניוניג (300 יורו לכל המשפחה, אבל אמורה להיות חוויה מיוחדת) נוסעים כשעה וחצי צפונה לכפר קטן בצד המערבי של אגם הגארדה. שם נפגשים עם המדריך פביאן (מדריך מעולה וממולץ) ועוד משפחה הולנדית נחמדת שתעשה איתנו את המסלול. כאן המקום לציין לרעה את  חברת הביטוח (יימח שמם) שלמרות שמצוין בפוליסה שאפשר להרחיב את הפוליסה לספורט אתגרי. לא היו מוכנים להרחיב ללא תקופת אכשרה של 24 שעות (למרות התחנונים)  - כך שלמעשה יצאנו למסלול תוך לקיחת סיכון מסוים. מכעיס, ולמעשה לא מאפשר ספונטניות מבחינת ספורט אתגרי.

עולים על הציוד, מדובר בחליפת צלילה עבה, רתמת סנפלינג וקסדה ומתחילים בהליכה קצרה של כ 500 מטר במעלה הנחל. הילדים כמובן מתלוננים על ההליכה בחום עם החליפה אבל סך  הכל זורמים. מגיעים לנקודת ההתחלה, הוראות בטיחות ומתחילים.

המים קפואים ממש, והחליפה מתבררת כצורך המציאות. ממש תענוג. הליכה קצרה במים הגועשים ומגיעים מעל למפל בו אנחנו עושים מעין אומגה מגובה של כ7 מטר אל תוך מי הבריכה שמתחת, כולם יורדים באומגה כולל אביתר. לאחר מכן חוזרים ועולים למעלה וקופצים מגובה של כ 4-5 מטר. אביתר קצת מפחד אבל בסוף מסכים לקפוץ מגובה של כ3 מטר. משם ממשיכים לסנפלינג ועוד ועוד. כיף גדול. המדריך לקח אחריות על הילדים הקטנים (שלנו ושל המשפחה השניה), קשר אותם אליו והוביל אותם בנחת וברוגע את כל הדרך. גם  המשפחה ההולנדית מאוד עזרה עם הילדים. סך הכל כ3 שעות (כולל התלבשות וכו').

במהלך הטיול שמתי לב שאני מאוד לחוץ שמישהו מהקטנים ייפול, בגלל שאין ביטוח. נראה קצת מוזר שאני לא מוטרד מהנפילה והפציעה, אלא רק מהביטוח. עניין של סדרי עדיפויות כנראה.

חוזרים הביתה, בדרך עוברים בקניון גדול כדי להוציא כסף אך לא מצליחים. מגיעים הביתה מכינים ארוחת ערב מפנקת וקצת נמרחים מידי מול הטלוויזיה. מחליטים לצאת בערב לעיירה לאציזה שיושבת על חופי האגם. עד שהזזנו את עצמנו כבר 21:30 ועד שהגענו לעיירה כבר 22:00. הילדים גמורים. אבל יפעת לא מוותרת. מטיילים בעיירה ומתחיל מטח של זיקוקים. מאוד יפה. מסתבר שנפלנו במקרה על חגיגת סוף הקיץ של העיירה. (יום ראשון של ה23.8 - סוף חופשת הקיץ של רוב האיטלקים). באופן מדאיג גם בשני כספומטים שונים בעיירה אנחנו לא מצליחים למשוך כסף,  אך כן מצליחים לשלם באמצעות כרטיס האשראי. אוכלים גלידה לא כל כך מוצלחת וחוזרים הביתה. בדרך אני מבחין בכספומט נוסף ממש כ5 דקות מהבית מנסה שוב והוראיי! יש מזומן בידינו. מגיעים בהרגשת ניצחון הביתה לאחר חצות.

יום שני ה 23.8

קמים בנחת, ארוחת בוקר של באגטים בתנור עם חביתה. תענוג. היום אמור להיות גשם ואנחנו מתלבטים לאיזה פארק מים ניסע. בסופו של דבר הקירבה, והעובדה שמ 14:30 מחיר הכרטיס יורד משמעותית מכריע את הכף עבור פארק המים Cavour

 עשר דקות נסיעה ומגיעים. משלמים 80 יורו עבור כולנו ונכנסים. הפארק יושב על שטח ענק, וברוך השם כבר בחניה ראינו שלא הרבה אנשים הגיעו היום. הפארק עצמו נחמד. לא המון אטרקציות לגדולות יש שני מגלשות גבוהות ועוד כמה מתקנים. נחמד שיש מתחמים עם חול ים. אבל סך הכל נראה שהילדים נהנו. והיה נחמד מאוד שלא היה בכלל תורים בשום מתקן כך שהילדים נהנו לחזור שוב ושוב על המגלשות הגבוהות. באיזה שלב לאחר שכל הילדים מצליחים לדרוך לטליה על הרגל הפגועה, היא מתחילה לסבול מכאבים עזים. הרגל עצמה נפוחה, אבל אין סימן לאודם או לזיהום. מתחיל להתקרר, ואנחנו מחליטים להפסיק את הפארק ולנסוע לקניות בעיירה  סירמיונה.

המבצר יפה, מראה האגם בשקיעה היה מדהים, הגלידה נחמדה ואביתר הצליח למצוא מחזיקי מפתחות בצורת רובים. כולם חזרו מרוצים הביתה. בדרך עצרנו לפיצה צ'יפס סלט ושתיה, לא רחוק מהדירה שלנו הכל ביחד עלה פחות מ 20 יורו - זאת בהשוואה ל80~ יורו במקום תיירותי.

יום שלישי ה 24.8

היום יום בדיקות הקורונה לקראת החזרה לארץ. אנחנו נרשמנו למעבדה של Synlab בעיירה Desenzano. אנחנו מגיעים בזמן, אבל הם עדיין לא היו מוכנים. חיכינו כחצי שעה. חוץ מזה הכל זרם במהירות וביעילות. רשמנו את טליה לבדיקה המהירה (Urgency) בעלות של 100 יורו כדי שנוכל להכניס אותה מחר לפארק השעשועים. (התו הירוק באיטליה הוא מגיל 12)

תכננו לאחר הבדיקה לנסוע למפלי מולינה. אבל לטליה כאבה מדי הרגל והחלטנו להעביר את היום בנחת. מתאמת הבדיקות במעבדה הייתה נחמדה מאוד והמליצה לנו על בית קפה בשם Dolce Passione. אחלה מקום, סנדוויצ'ים, סלטים וקינוחים מעולים. (לחובבי הכשרות שבינינו, סלט הטונה מוגש עם סרטנים קטנים, מה שריתק והגעיל בעת ובעונה אחת את עוללינו). ממשיכים משם ל Le Vele. קניון גדול גם הוא בעיירה. אני לא נכנס פנימה ומנמנם באוטו יחד עם אביתר, בתקווה שהנשים במשפחתינו (ושמואל ישי) יצליחו לשרוד בכוחות עצמם את המשימה הכבדה. לאחר כמספר שעות התעוררתי בבהלה, השמים כבר היו שחורים, אביתר סיים לראות כ20 פרקי נינג'גו וסיים כמעט את כל חבילת הגלישה - ועדיין איש לא הגיע חזרה. בסופו של יום אותרו האבודים. מסתבר שהקניון היה כה גדול, כך שהם לא תכננו נכון את זמן ההליכה חזרה.

חזרנו הביתה, הלומי קניון (הם), ועירניים להפליא (אני), לבריכה עד הלילה. בלילה החלטנו ללכת למסעדה יוקרתית (פנסי שמנסי) בשם Trattoria Dei Colli. אין מילים בפי לתאר את העונג הזה (שבפועל גם לא היה יקר מידי). רביולי דלעת עם נגיעות תפוז, דג טונה בפירורי לחם הטעים ביותר שאכלתי, יין נהדר וקינוחים מטורפים, כאן ירד האסימון מדוע טרמיסו נחשב קינוח מופלא. (כל אחד הזמין קינוח, וחלקנו). חוזרים שבעים מאושרים ומתנודדים מעט הביתה. מחר עוזבים את הדירה ונוסעים חזרה לטרוויזו. 

בלילה בודקים ורואים שכבר קיבלנו את התוצאות עבור טליה (ולעוד 3, בדומה לארץ את שני הנותרים קיבלנו רק למחרת בסביבות השעה 12). מנסים להירשם ל Gardaland אבל (באופן צפוי ומעצבן) כבר לא היה מקום, ונרשמים במקום לפארק השעשועים Movieland של Caneva בעלות של 170 יורו לכולנו.

יום רביעי ה 25.8

מתארגנים ועוזבים בצער רב וביגון קודר את הדירה, אורזים את מטלטלינו (שלהפתעת כולם, נפחם הוכפל אחרי הביקור האחרון בקניון…) ונוסעים לפארק. מבחינתי החוויה מביקור בפארק שקולה לחוויה במכון לטסט לאוטו. אתה מגיע, משלם המון כסף, מטלטלים אותך, מזיזים אותך ממקום למקום ובסוף אתה יוצא עם סחרחורת-ועם דרישה להגיע שוב.  אבל הילדים כל כך רוצים, שאין דרך באמת לברוח מזה (ניסיתי להתחלות - זה לא עזר…).  

בפארק עצמו יחסית נחמד, ועל כל מתקן יש שלט שמדרג את רמת ה"הרפתקנות" שלו. באופן מפתיע במתקנים היותר הרפתקניים לא היה כמעט תור, והילדים עלו עליהם שוב ושוב. יש גם המון תעסוקה גם לקטנים יותר, כולל 2 סרטי תלת מימד (שדווקא בהם היה לנו תור לא קטן). יצא לנו גם לראות את התצוגה שבא הם מדגימים כיצד מצלמים סרט פעולה. הדעות על המופע מעורבות. אני בכל מקרה נהניתי. גם יצא לנו לראות את אחת מהופעות התיאטרון. מאוד מושקע ולמרות שזה היה באיטלקית הילדים היו מרותקים.

היינו בפארק בערך מ11 עד 5 בצהרים. והיה אפשר בקלות להישאר עוד קצת, כך שלא ברור לי ההמלצות לשלב גם באותו יום את פארק המים. מסיימים ומתחילים לנסוע חזרה לכיוון טרוויזו. באופן הזוי לא היה לנו כמעט קליטת אינטרנט לאורך כל הנסיעה, והסתמכנו על תוכנת הניווט של הג'יפ עצמו (שהיתה מצויינת). שעתיים נסיעה הרוב על האוטוסטרדה וחזרנו לטרוויזו. הפעם אנחנו ישנים ב OLEANDRO Bed & Breakfast. המקום ללא ספק היפה והנקי ביותר ששהינו בו באיטליה. בעל המלון קצת טרחן (הוא ביקש שנשלח את הצילומים של הדרכונים לפני שנגיע, ריסס על המזוודות חומר חיטוי…ועוד) אבל מאוד נחמד ולהוט לעזור. 

מגיעים, מעמיסים את התיקים ומיד נוסעים לשדה התעופה כדי להחזיר את האוטו. (העדפנו להחזיר בלילה לפני, כי הטיסה מוקדם יחסית בבוקר ולא רצינו להגיעי למצב שמתעכבים בגלל החזרת האוטו) אני הסתבכתי טיפה עם התדלוק העצמי. מסתבר  שבשונה מישראל, צריך להשאיר את הכרטיס אשראי בחריץ עד לתדלוק עצמו. מחנים את האוטו והולכים ברגל כמה דקות עד לשדה, כדי להחזיר את המפתחות. לא בדקו את האוטו, מצב הדלק וכו' - החזרנו מפתחות וזהו). חוזרים במונית חזרה לבית קפה וחוגגים (יפעת באבל עמוק) את היום האחרון באיטליה.

יום חמישי ה 26.8

מתארגנים עם התיקים בבוקר, והולכים לארוחת הבוקר. בעל הבית מחלק את זמני הארוחה ל3, כך שאנחנו אוכלים עם עצמנו. ארוחת בוקר איטלקית טיפוסית (מצוינת), קרואסונים, עוגות וכו'. לקחנו 2 מוניות בחזרה לשדה. כרגיל המתנות, תורים, מקשקשים קצת בעברית עם שאר המטיילים, עוד תורים, פוגשים שוב את הרב של ונציה (איזה צירופי מקרים...), עולים על המטוס  - והופה בדיקות קורונה ובידוד.