סלובקיה (וקצת בודפשט) לא למיטיבי לכת

בתור משפחה שטיילה לא מעט במערב אירופה בשנים האחרונות, חיפשנו יעד מרענן כדי להעביר בנעימים, עד כמה שניתן חלק מחופשת הקיץ הבלתי נגמרת.

כיאה למתכננת טיולים אובססיבית (אני) בדקתי ובניתי כבר תוכניות למספר יעדים שונים דווקא במערב אירופה, אבל עד שהגענו לשלב המעשי של הזמנת הטיסות, כבר ברחו לנו המחירים הטובים (ואני מדברת על פברואר!). כך הגענו לטיסות לבודפשט של UP, שהיו במחיר אטרקטיבי של 300$, ללא מזוודות. כשמרכיבים טיול לחמישה אנשים, רכיב הטיסה הוא כמובן משמעותי ויסלחו לי כל אלה שקודם בוחרים יעד ואחר כך מחפשים טיסות, אנחנו בדרך כלל רואים לאן יש טיסות זולות ומסביב להן בונים את הטיול (ברור שיש מרכיבים נוספים כמו לינות, אבל כאן יש יותר מרחב לתימרון). התובנה שלי היא שסביב כל יעד, שאליו טסים, אפשר לבנות טיול של לפחות שבוע.

אחרי שהוחלט שטסים לבודפשט, בדקתי את האפשרויות השונות ובהתייעצות עם שותפינו לטיול (שמייד יוצגו רשמית) נבחרה סלובקיה (עם יומיים לקינוח בבודפשט) והוקמה קבוצת ה WhatsApp "נוסעים לסלובקיה".

כשותפים לטיול נבחרה משפחת חברים, שאיתם טיילנו מספר פעמים בהרכבים שונים והפעם הם הגיעו בהרכב מלא: שני מבוגרים ולכל אחד שני ילדים. גם אנחנו התייצבנו בהרכב המלא של זוג עם 3 בנות ובסה"כ היינו חבורה של 11 איש: ארבעה מבוגרים, חיילת בת 20, ארבעה בני נוער 17, 14, 14 ו 12 ושני ילדים צעירים יותר 10 ו 7.

כרטיסי הטיסה הוזמנו לסוף יולי וחזרה בתחילת אוגוסט, סה"כ 10 לילות ומיד אחר כך התחלתי בחיפוש צימר ראוי לחבורתנו בסלובקיה. אנחנו מעדיפים למעט במעבר מקומות לינה וגם כך יהיו כבר 2 לינות נוספות, האחת בלילה הראשון, בסמוך לשדה"ת בבודפשט והשנייה במרכז בודפשט, בסיום הטיול. לאחר מחקר נבחרו שני בתי עץ במתחם צימרים בשם Chalúpky u babky***, שממוקם בכפר Liptovska štiavnica, הסמוך לעיירה Ružomberok, שנמצאת למרגלות הטטרה הנמוכים.

הוזמנו שני רכבים מחברת Sixt (שהיו הכי זולים בהשוואה שערכנו), אחד של 5+2 עבור משפחה של 6 אנשים ואחד סטיישן, כדי שיהיה מקום למזוודות.

עקב הדיווחים על כך שיש הרבה Wifi בסלובקיה, לא עשינו חבילת גלישה מהארץ ולא קנינו sim מקומי ובאמת לא נזקקנו להם, במקומות רבים בסלובקיה היה Wifi סביר בחינם או בסיסמה של המסעדה/אתר. ה Wifi בצימר עבד מצויין והיה בהחלט הכרחי עבורי לצורך ביצוע התאמות ושינויים בזמן אמת בטיול וכמובן עבור הילדות, שהאינטרנט מהווה חלק חשוב מהחיים החברתיים והבידוריים שלהן (למען האמת חברתנו לטיול שקלה לקחת צימר ללא Wifi וטוב שהורדתי אותה מהר מהעניין, אני מצטמררת רק מהמחשבה שהילדות שלי יגיעו לבית בלי Wifi, אמהל'ה!).

עוד פריט ציוד חשוב שלקחנו הפעם היה מטען USB בעל 3 שקעים, שמתחבר לשקע המצת ברכב עם כבל ארוך. יחד עם שקע USB מובנה ברכב, היו לנו 4 עמדות הטענה לטלפונים, שסייעו לנו מאוד לשמור על השקט והשלום באוטו במהלך הנסיעות הארוכות, במיוחד הלוך וחזור בין בודפשט לסלובקיה.

סיימנו את הלוגיסטיקה ואפשר לצאת לדרך.

הערה מקדימה אחרונה: אנחנו ממש לא משפחה של מיטיבי לכת ולכן חלק מהמסלולים המפורסמים בסלובקיה כמו הסוחה בלה לא באו בחשבון מראש. אני מודה שקצת חששתי לגבי המינון של הטבע בטיול, אבל בסופו של דבר התברר, שאפשר למצוא בסלובקיה מגוון של מסלולי טיול ופעילויות גם למשפחות פחות נמרצות וספורטיביות. הטיול הוכתר כהצלחה אצל כל המשתתפים.

יום 0 (יום ה') – טיסת ערב ולינה ליד שדה"ת בבודפשט

יום חמישי האחרון של יולי, הטיסה ב 20:25, צפויים עומסים כבדים בנתב"ג. מחליטים להגיע ברכבת. בדיעבד החלטה לא רעה, חוץ מנושא המזוודות, שהתגלה כמסובך, בשל היעדר מקום איחסון עבורן. די מציק בשעת עומס ברכבת, אבל הסתדרנו והגענו לשדה כ 3 שעות לפני הטיסה, Shuttle זריז לטרמינל 1 והתחלנו לעמוד בתורים. סה"כ לא נורא ואפילו היה די הרבה זמן להרוג בדיוטי (לא שקנינו משהו...). הטיסה מאחרת (El-Al = Every Landing Always Late) אבל עוברת די מהר. בשדה"ת בבודפשט יחסית זורם ואנחנו מתקשרים למלון, כפי שסוכם מראש, כדי שיבואו לאסוף אותנו מהשדה (8 יורו לכל החבורה). הנהג מגיע תוך 10 דקות ואנחנו מגיעים תוך 10 דקות נוספות למלון Sarokhaz Panzio. אנחנו מקבלים מפתחות לחדרים ונופלים על המיטות.

יום 1 (יום ו') – נסיעה ארוכה והגעה לבית שלנו בכפר

בבוקר אנחנו מגלים שהמלון דווקא חביב מאוד, עם גינה יפה ובובות משעשעות של מכשפות במסדרונות. החדרים בסיסיים מאוד, אבל ממוזגים וארוחת הבוקר סבירה (תוספת של 6 יורו לאדם). התלונה היחידה שיש לי היא על ריח של עישון, שהחדרים ספגו במהלך השנים. בסה"כ פיתרון מאוד מוצלח למי שצריך לישון בזול ליד שדה"ת של בודפשט לפני או אחרי טיסה. אחרי ארוחת הבוקר, המבוגרים נוסעים עם ההסעה של המלון אל השדה (שוב 8 יורו) לאסוף את הרכבים שהוזמנו.

מגיעים לדלפק של Sixt ב 9:00 וממש בזמן, כי אחרי שסיימנו השתרך תור ארוך. עוד הוכחה לכך שתמיד כדאי להגיע מוקדם (זה כמובן יהיה קשה יותר בהמשך, בהרכב בני העשרה שלנו אבל תמיד מנסים). אנחנו מוסיפים ביטוח שמשות וצמיגים במחיר מופקע אבל לא מסתבכים עם זה, אחרי שפעמיים בעבר (בארה"ב ובאיטליה) הביטוח הזה הציל אותנו. אירוע משעשע ראשון נרשם, כשאנחנו מנסים להניע את הToyota Auris Station שלנו ללא הצלחה ולאחר ריצה חזרה לדלפק ההשכרה מגלים, שכדי להניע צריך ללחוץ גם על הברקס וגם על הקלאץ' (מי נוסע בארץ על ידני?)! החברים מקבלים Ford Galaxy עם 7 מקומות, כפי שהובטח.

אנחנו מנווטים די בקלות חזרה למלון עם תוכנת ה Here WeGo, שאליה הכנסנו מראש את הנקודות החשובות (מלונות ואטרקציות עיקריות). מתארגנים ליציאה ויוצאים בסביבות 10:30 לדרך הארוכה לצימר בסלובקיה.

בתחילת הנסיעה נרשם אירוע מלחיץ ראשון עם רעשים מוזרים מכיוון אחד הגלגלים הקדמיים. ירידה מהכביש המהיר ובדיקה זריזה של הגלגלים לא מגלה שום דבר חשוד וממשיכים לנסוע עם הרעש המוזר. אחרי שמחליפים כביש, הרעש נעלם ונפגוש אותו שוב רק כשנחזור לאותו כביש בסיום הטיול.

הנסיעה לסלובקיה לא נראית ארוכה כל כך על הנייר, אבל בפועל, גם בתוך הונגריה ובוודאי בסלובקיה עצמה הרבה כבישים הם דו מסלוליים בלבד ומגבלות המהירות (שעליהן הקפדנו לשמור בדרך כלל) יורדות בתוך הישובים ל 50 ואפילו ל 30 קמ"ש וזה מאוד מאט את הנסיעה.

לאחר מעבר הגבול (לא ממש מורגש, פשוט נוסעים) עצרנו בתחנת הדלק הראשונה, כדי לקנות את אישור הנסיעה באוטוסטרדות (המעטות) של סלובקיה. 10 יורו ל 10ימים. מתרעננים בגלידה ושתייה וממשיכים בנסיעה.

העצירה הבאה שלנו היא ב Banska Bystrica, איכשהו פיספסנו את מרכז העיר והגענו לפארק עם טנקים ומטוס ממלחמת העולם השנייה, יש גם מוזיאון בנושא, שלא נכנסנו אליו. אנחנו נחשפים לעובדה, שמעכשיו ועד סוף הטיול, הסברים באנגלית יהיו דבר נדיר ביותר.

כולם רעבים ואני מנווטת למסעדה, שהכינותי מראש, koliba u sv.krištofa, שנמצאת מעט מחוץ לעיר, ממש על הדרך לצימר. אנחנו מגיעים למסעדה בסביבות 15:30 ולהפתעתנו היא מלאה בסלובקים רעבים ואנחנו מוצאים מקום די בקושי בחוץ, אחרי מארב לשולחן שיתפנה. מזמינים כמה מנות מתוך התפריט באנגלית ומקבלים צלחות גדולות עם אוכל סביר בהחלט. בסוף, לשמחתנו, מקבלים חשבון קטן (גם זה יאפיין את הימים הבאים) וממשיכים לכיוון הצימר. אנחנו מתקשרים לורוניקה, בעלת הצימר, מהדרך, מודיעים לה שנגיע בעוד כשעה ומגיעים למתחם הצימרים המקסים אפילו קצת לפני כן (כלומר בסביבות 17:00).

אחרי כרבע שעה מגיעה ורוניקה התזזיתית ועושה לנו סיור בבתים המדהימים, בכל בית שתי קומות, בקומה התחתונה סלון, מטבח ומקלחת + שירותים מרווחים ובקומה השנייה, שלושה חדרי שינה ואמבטיה + שירותים נוספים. בחצר, נדנדות וארגז חול קטן לילדים ועמדת מנגל מוכנה לפעולה. בחוץ גם ערימות של עצי הסקה, כך שברור שהבית מוכן גם לחורפים הקרים. יש בתים עם ג'קוזי, סאונה ואפילו בריכה, בתשלום נוסף. לכל בית חנייה פרטית, לפחות לרכב אחד. בבית שלנו היו גם מכונת כביסה ומדיח כלים (קטן, שבעיקר שימש כמתקן לייבוש כלים). אחרי התשלום לורוניקה (25% שולמו מראש ב Paypal, השאר במזומן בהגעה) נסענו, רק המבוגרים לסופר הקרוב (kaufland), שהומלץ ע"י ורוניקה ב Ružomberok. אנחנו נבלה בסופר הזה וב Lidl הסמוך, כמעט מידי יום (תמיד שוכחים משהו). הביקורים בסופר מלווים באנחות התפעלות לגבי המחירים הזולים. בהמשך נגלה כמה עובדות על סלובקיה ואז נבין קצת יותר טוב את המצב הכלכלי.

הערב הסתיים במקלחות מצויינות בביתנו החדש, ארוחת ערב קלה וכוס יין אדום מקומי (לא רע).

יום 2 (שבת ) – אזור Ružomberok - ראפטינג רגוע על ה Vah ואומגה עצבנית לאיזון

כשבועיים לפני הנסיעה שלנו יצרתי קשר עם מירו מחברת Liptov Active ואירגנתי לנו ראפטינג על נהר ה Vah, שעובר בעיר Ružomberok. הוא רצה שנקבע ל 9:30 בבוקר ואני ביקשתי חנינה ודחייה, כדי לוודא שכל בני העשרה שלנו יקומו ויתארגנו בזמן, סיכמנו על 10:00.

קמנו אחרי שנת לילה מצויינת בצימר (אחלה מיטות), אירגנו ארוחת בוקר ויצאנו לכיוון נקודת ההתחלה של הראפטינג, שמירו שלח אלינו ב WhatsApp (10 דקות נסיעה). פגשנו את פיטר וחברו, קיבלנו חגורות הצלה ומשוטים ויצאנו לדרך. הנהר היה מאוד רגוע ונוח להרכב הלא אקסטרימי שלנו ומאוד נהנינו מהטבע ומהאתגר של החתירה והניווט במים. עשינו גם קצת תחרויות בין שתי הסירות ובסה"כ עברו כשעתיים שלוות ונעימות. אני לא יכולתי להתאפק וחקרתי את פיטר החביב, שהתגלה כמורה לחינוך מיוחד בחופשת קיץ, על סלובקיה ועל האזור. לדבריו, המשכורת הממוצעת בסלובקיה היא כ 1,000 יורו בחודש (נטו), המצב הכלכלי לא מזהיר (כמו בכל אירופה) ומשפחה סלובקית ממוצעת היא בת 1-2 ילדים (פעם היו 2-3). החבר בסירה השנייה בילה מספר שנים בעבודה במסעדה לונדון, עד שהחליט לחזור הביתה לטבע הירוק. הוא גם הסביר שלא פשוט לו בסלובקיה כצמחוני.

בסיום הראפטינג החלטנו לנסוע למיתחם של Liptov Active ולמסעדה הסמוכה, Koliba pastiera. שם אכלנו ארוחה סבירה ושוב זולה, אנחנו ממליצים במיוחד על מנת הכנפיים. אחרי הארוחה הלכנו למתחם הפעילויות ומילאנו טפסי שיחרור מאחריות (ככל הנראה) בסלובקית כדי לעלות על ה Zip Line (אומגה ארוכה). מי שלא עשה את האומגה נשאר וירה קצת בחץ וקשת או קפץ על המתנפחים. קיבלנו הנחה על ה Zip Line, מאחר שעשינו את הראפטינג עם אותה חברה (5 יורו במקום 8).

האומגה הזאת היא חוויה מטרידה ומהנה כאחד, כאשר את תלויה על שני חבלים בין שמיים וארץ כשלמטה, די רחוק, יש אדמה. בסיכום היה כיף גדול. אחר כך שאלתי את המדריכה שלנו, שעשתה את האומגה בשכיבה, כאילו היא משתזפת בחוף הים, כמה פעמים ביום היא עושה אותה והיא טענה, שמדובר על משהו כמו 10 פעמים ביום. אני מניחה שכל עבודה נהיית שגרתית בסופו של דבר

סרטון וידאו של ה Zip Line

בדרך חזרה עברנו דרך הכפר, המהווה מוזיאון פתוח ושלא מצאתי שום דרך הגיונית לבטא את שמו - Vlkolinec. הדרך אל הכפר מפותלת ותלולה, אבל גם יפה מאוד. הכפר עצמו לא היה מעניין במיוחד, סתם כפר, אבל הנופים מרהיבים.

יום 3 (יום א') – Malá Fatra - מסלול הליכה, פיצה בגרושים וכמעט טירה

בבוקר יצאנו (מאוחר מדי לטעמי, אבל ברור לכם כבר שהבעיה היא אצלי) לכיוון מלון Diery. הדרך מאוד יפה וארכה כשעה וקצת. הגענו לחנייה, שהיתה כבר די מלאה ב 10:30 (כנראה בגלל יום א') והתחלנו את המסלול. כאמור, אנחנו לא מיטיבי לכת והמסלול הזה, שנאמר עליו שהוא רגוע ולמשפחות היה בהחלט הגבול העליון של הטיול הרגלי, שהתכוונתי לעשות בסלובקיה. הלכנו על המסלול הצהוב עד הביקתה וממנה חזרנו בכחול. המסלול היה יפהפה, מלא מים זורמים ועם תצפיות נהדרות לעמק שלמטה. עם זאת המסלול ממש לא קליל לטעמי ויש בו גם חלקים לא פשוטים, הרבה עליות ואפשרויות לא מעטות להחליק וליפול. כאן גם נתקלנו בסלובקים הבלתי נלאים, שפשוט הולכים ללא עצירות וזו כנראה הסיבה, שהזמנים של המסלולים, שרשומים בשלטים אינם משקפים את המציאות (את זה שמעתי גם מטיילים הרבה יותר רציניים מאיתנו). המסלול לקח לנו משהו כמו 3 וחצי- 4 שעות בסה"כ, עם מספר עצירות והרבה תמונות. בהמשך התברר, שהילדות שלנו התעייפו מאוד מהמסלול, למרות שבהחלט נהנו ממנו.

אחרי שסיימנו, יצאנו למצוא את Pizzeria Natalia. התברר שהפיצריה נמצאת ממש קרוב למלון Diery. ביציאה מהחנייה פונים שמאלה ונוסעים כ 750 מטר והפיצרייה משמאל. ישבנו שם כשעתיים, כשהילדים הצעירים קופצים על הטרמפולינה בחצר. הפיצות עצומות בגודלן ומצחיקות במחיריהן (4-6 יורו לפיצה ענקית באמת). לקינוחים התחברנו פחות. כשהתאוששנו קצת מהאוכל התחלנו לנסוע לטירת Orava. במחקר שלי גיליתי שבאותו יום מתקיים בה אירוע של “Day in the Middle Ages”, שנשמע לי מדליק. הגענו לטירה ואיכשהו תוכנת הניווט הכניסה אותנו מכניסה אחורית, כך שלא התבקשנו לשלם על החנייה. צעדנו לכיוון הטירה במטרה להצטרף לסיור באנגלית של השעה 17:00 (יש גם ב 15:00 וב 11:00 כדאי לבדוק בדיוק באתר שלהם). ממש בכניסה לטירה הגדולות שלי החליטו, שהספיק להן להיום והן לא ממשיכות. נפרדנו מהחברים, שהמשיכו בסיור וחזרנו לצימר בכבישים יפהפיים. החברים שלנו עשו את הסיור ומאוד נהנו ממנו. מהסיפורים שלהם הם נפלו על מדריך מחורפן לגמרי, שעשה מופע סטנד אפ אדיש, אבל סיפר לא מעט דברים מעניינים. הסיור כולל כ 600 מדרגות ולכן כנראה, שעשינו נכון, שוויתרנו עליו במצבן השפוך של הילדות.

יום 4 (יום ב') – Liptovsky Mikulas - סוף סוף קצת גשם, כנסיית עץ עצומה, קצת שופינג, בית כנסת יפה ואגם מלאכותי

הבוקר היה צפוי גשם עד 11:00-12:00 ולכן החלטנו לשנות את התוכניות המקוריות (נסיעה לטטרה הגבוהים) ולנסוע ל"עיר הגדולה" Liptovsky Mikulas.

בדרך, ביקרנו בכנסיית העץ בכפר Svaty Kriz. הכנסייה העצומה הועברה בשלמותה מכפר אחר, כשהאזור שבו עמדה הוצף ע"י הסכר והאגם המלאכותי בו ביקרנו בסוף אותו יום. המבנה מאוד מרשים והטענה היא, שיכולים להיכנס אליו 6,000 איש. לא בדקנו את זה אבל בהחלט ייתכן. אפשר להיכנס ולהסתובב בתוך הכנסייה וגם לעלות לגלריות. יש גם הקלטה (מופעלת ידנית ע"י אחת העובדות במקום) ככל הנראה עם הסברים, ב..ניחשתם נכון, סלובקית שוטפת. יש גם עלון קטן באנגלית. למי שממש מתעניין מדובר בכנסייה אוונגליסטית, פרוטסטנטית, שנבנתה במקור ב 1693 והגיעה לצורתה הנוכחית ב 1774, כאשר הנגר שעבד עליה לא ידע קרוא וכתוב, מדהים!

בסיום הביקור בכנסייה נסענו לעיר Liptovsky Mikulas, למרכז הקניות Stop Shop. שם נתנו לבנות העשרה לשחרר קצת קיטור ולעשות קניות (לא יותר מדי אפשרויות, אבל הן בהחלט שמחו וקנו). אכלנו גם צהריים במתחם האוכל של הקניון. הפיצה היתה לא רעה ושוב בזיל הזול (3 יורו לפיצה ממש גדולה). בסיום הארוחה הלכנו ברגל למרכז העתיק של העיר (כ 10 דקות הליכה), כשהמטרה היתה בית הכנסת הלא פעיל.

בית הכנסת גדול מאוד וניכר בו, שהיה מבנה מאוד יפה ומרשים בזמנו. בית הכנסת נבנה בשנת 1846 ושופץ בין 1904-1906 לאחר שריפה. הוא אינו פעיל כיום וספג נזקים לא מעטים, מאחר ששימש כמחסן במשך מספר שנים, עד שחזר לידי הקהילה היהודית. כיום הוא משמש להצגת תערוכות (כשביקרנו היתה תערוכה של תמונות מחיי החרדים בירושלים) ולאירוח הופעות.

כ 800 מיהודי Liptovsky Mikulas (כ 1,000 סה"כ) נשלחו למחנות ההשמדה בשואה (בעיקר לאושוויץ ולמיידנק).

לאחר הביקור המצמרר בבית הכנסת חזרנו למכוניות, שהשארנו במרכז הקניות (חנייה חינם) ונסענו לאורך חופי האגם המלאכותי Liptovska Mara. לאחר ששאלנו לגבי סירות וחוף רחצה (לא היו שלטים ברורים) הגענו לחוף כזה, אך לאכזבתנו לא ניתן היה לשכור סירות פדלים באותו יום (אולי הם נחים מהסופ"ש). בילינו קצת במגרש המשחקים וקנינו גלידה, בירה ויין (היין הסלובקי נמזג בנדיבות רבה ועולה גרושים, כיף גדול) בקיוסק המקומי ולאחר מכן שבנו לצימר תוך הקפת האגם מצפון.

בעלי יצא לסיבוב ריצה באותו ערב וחזר עם התמונה הבאה, הגודל האמיתי הוא כ 10 ס"מ (איכסססס). הוא גם סיפר, שראה קרפדה ענקית קופצת בתעלות המים של הכפר אבל אותה, הוא כבר לא היה זריז מספיק, כדי לצלם.

יום 5 (יום ג') – הטטרה הגבוהים - מפלים ומגלשות הרים על האדים של הדלק, אגם עם ברווזים ו"על האש" משמח בצימר

נסענו לטטרה הגבוהים (כשעה וחצי, הנסיעה הכי ארוכה שלנו בכוכב) והגענו לעיירה Starý Smokovec. הצלחנו לחנות, בתשלום כמובן, לא רחוק מה Funicular ורכשנו כרטיסים לעלייה ולירידה, כי לא ידענו איך בדיוק נרצה לרדת (קורקינטים, ברגל או ב Funicular). ההבדל בין כרטיס חד-כיווני לדו-כיווני קטן מאוד. למעלה ראינו את מסלול האבובים היבש והילדים היו חייבים לעשות אותו פעם אחת (ותהיה עוד פעם לפני הירידה בחזרה). לאחר מכן הלכנו לעבר מפלי Hrebienok במסלול הירוק עד ל Obrovský Vodopád. הדרך יפה מאוד ועם נופים מרהיבים, אבל חלק גדול מעצים נראו שרופים, מה שלא היה לי ברור במקום, שבו יורד גשם כמעט כל הזמן. כשחזרנו לארץ הסביר לי עמית לעבודה, שטייל שם לפני כמה שנים, שמדובר בגשם חומצי, שירד באזור ו"שרף" את העצים. המסלול עצמו לא קשה אבל רצוי ללכת עם נעליים סגורות, כדי להימנע מהחלקה. המפל הגדול יפה מאוד ובנקודה זו הסתובבנו וחזרנו לתחנת ה Funicular העליונה, הילדים עשו עוד סיבוב באבובים והבנו שחוזרים למטה ב Funicular.

חיפשנו את הגמד אבל הוא כנראה יצא לסידורים...

בדרך לרכבים קנינו סנדוויצ'ים, עוגות ושתייה באחד המקומות היקרים יותר שפגשנו (עדיין זול במונחי ישראל) והתחלנו לנסוע לכיוון העיירה Tatranska Lomnica. לפני היציאה לדרך ראינו שהגיע הזמן לתדלק וחשבנו שנמצא תחנת דלק בדרך, יוק! נאלצנו להסתובב ולחזור לתחנת הדלק הקרובה ב Starý Smokovec. הגענו לשם ממש על האדים של הדלק ושמנו מיכל מלא של בנזין 95 ב 50 יורו. אחרי שגם האוטו קיבל את שלו, נסענו ל Tatranska Lomnica, הישר אל מגלשות ההרים Tatrabob. עשינו את המסלול של המגלשות פעמיים וכולם נהנו מאוד. מדובר במסלול קצר אבל מהיר ומאוד חביב. אחד הילדים גם עשה סיבוב על טרקטורון במתחם הסמוך. כאן התפצלו כוחותינו וחברינו אכלו במסעדה הסמוכה Slnecny Dom והמשיכו לעיירה Zdiar לשוקו חם ועוגה, הדיווחים היו חיוביים מאוד. אנחנו פינטזנו על מנגל בצימר והחלטנו לחזור דרך אגם Štrbské Pleso המקסים.

עברנו בסופר ב Ružomberok להצטיידות בפחמים, בשר (בקר נמוך וורוד), נקניקיות, צ'יפס, מרשמלו ועוד כמה מצרכים הכרחיים ושוב ראינו את הבדלי המחירים מישראל בהנאה ובצער מעורבים. סיימנו את היום ב”על האש” עליז וטעים.

יום 6 (יום ד') – אזור - Jasna מערת נטיפים, אגם חמוד ועוד מגלשות הרים

נסענו לאזור Jasna (כחצי שעה) כשהיעד הראשון שלנו הוא מערת הנטיפים Demänovská Cave of Liberty (באתר שבקישור אפשר למצוא מידע על שאר המערות באזור, שימו לב שהמערות סגורות לביקור בימי שני, שוב כנראה נחים מהסופ"ש). גם כאן נוכחנו שוב בחשיבות ההגעה המוקדמת (הכל יחסי כמובן, הגענו למערה בסביבות 10:00). כשיצאנו מהמערה וירדנו חזרה לעמדת רכישת הכרטיסים ראינו תור עצום באורכו במונחי סלובקיה.

הגענו לחנייה, קיבלנו הכוונה מהטרול המקומי והתחלנו לעלות לכיוון עמדת רכישת הכרטיסים. מדובר על עלייה תלולה אבל קצרה של כ 10 דקות (לא נורא). רכשנו כרטיסים לסיור הקצר של שעה (הקופאי מגיע רק רבע שעה לפני שסיור מתחיל). הסיור בסלובקית, כמובן ואנחנו משתרכים בסוף הקבוצה ואפילו זוכים למבטים זועמים משאר חברי הקבוצה, אבל אנחנו פשוט מסתכלים (ומתנשמים מ 900 המדרגות במערה) והולכים בקצב שלנו. המערה גדולה ומרשימה מאוד, לא יותר יפה ממערת הנטיפים שלנו, אבל יש נהר שזורם בתוך המערה ויש קטע, שבו אפשר ממש ללכת בין הנטיפים, מאוד נחמד.

בסיום הסיור אנחנו יוצאים לחום שבחוץ, בתוך המערה קריר והיו קטעים שהיה נעים לשים סווטשירט, בקטעים אחרים הסתפקנו במכנס ארוך וחולצה קצרה. מי שיותר רגיש לקור, שיביא משהו חם.

יורדים לרכבים ומחליטים לנסוע לאגם Vrbické pleso, שמתגלה כמקום מקסים ומלא ברווזים יפים. לא עשינו אפילו את כל הסיבוב של האגם וחזרנו לרכבים אחרי כחצי שעה.

יוצאים מהאזור לכיוון הכביש הראשי ועוצרים במתחם של Fun Park Ziarce, שם עושים סיבוב על מגלשות ההרים.

בדרך חזרה אנחנו נזכרים שהחבר'ה מהראפטינג ביום הראשון באזור סיפרו לנו על חווה נחמדה עם מסעדה ומאפייה שווה (salaš krajinka). החלטנו לשים פעמינו לשם. המקום עמוס מאוד בסופי שבוע וגם באמצע השבוע, בתקופת החופשה לא היה ריק ולקח לנו זמן למצוא שולחן פנוי. אכלנו ארוחה סלובקית סטנדרטית ושוב זולה ופשטנו על המאפייה, כדי לרכוש קינוחים לקפה, של אחר כך בצימר (אני חייבת לומר שלא התעלפנו, מאפה גדול של תות וקינמון היה טעים מאוד, השאר היה די סטנדרטי). הילדים הצעירים יותר שיחקו באוסף הטרקטורים המרשים מאחורי המסעדה.

יום 7 (יום ה') – אזור - Hrabovo פארק חבלים, Aqua Zorbing ומנגל אחרון לסיכום
זהו, הגיע היום המלא האחרון שלנו בסלובקיה, איך הזמן עובר כשנהנים! דרישת הקהל היתה לפארק חבלים ולכן נסענו לאזור Hrabovo (רבע שעה נסיעה), שבו יש גם מלון דירות, שנראה נחמד וגם אגם מלאכותי ורכבל, שעולה לפיסגה הקרובה הנקראת Malino Brdo. פארק החבלים Tarzania Hrabovo נחשב לגדול באזור ובהמשך הבנו גם עד כמה. הגענו שוב יחסית מוקדם ורכשנו כרטיסים עבור בעלי ושתי הגדולות ואני נשארתי עם הקטנה במסלול הילדים. הקטנה (בת 7 וחצי) היתה מבסוטה עד הגג במסלול שלה ועשתה אותו כ 10 פעמים (כשאני רצה אחריה). אצל הגדולים המצב הסתבך והגדולה שלי ואחד הילדים מהמשפחה השנייה החליטו לא להמשיך באמצע המסלול (הקשה באמת) וקיבלו חילוץ מבחורה סלובקית נמרצת, שאילתרה מעלית מחבל והורידה את השניים מהעץ (מילולית). האמצעית דווקא סיימה את המסלול בשימחה רבה. מצב הרוח היה קצת שפוף אחרי תקרית החילוץ, כך שאחרי שהקטנה עשתה סיבוב של Aqua Zorbing, לפי דרישתה, נטשנו את האזור ונסענו שוב לאגם Liptovska Mara במטרה לשבת מול האגם ולאכול משהו ואולי למצוא שם איזושהי פעילות קלילה. החברים שלנו עשו את ה Zip Line מעל האגם המלאכותי, שדווח כמשובח (אפשר לקנות מראש כרטיס משולב עם פארק החבלים וכך לשלם על ה Zip Line 3 יורו בלבד, שווה) ואחר כך עלו ברכבל ל Malino Brdo. בהמשך הם פיספסו את הרכבל האחרון למטה ונאלצו לרדת ברגל (לקח להם כשעה ומשהו). אפשר לרדת גם בקורקינטים או בקארטינג, שגם נראה נחמד.

אנחנו כאמור נסענו לאזור האגם, עברנו דרך פארק המים Gino Paradise, ראינו את כמות המכוניות בחנייה וויתרנו. אחרי כמה סיבובים מיותרים הגענו למסעדה, יוקרתית ככל הנראה, עם נוף מרהיב לאגם ואוכל בינוני ויקר במונחי סלובקיה (מובן שלא במונחי ישראל).

ואפילו גילנו שורה של מתקני כושר חביבים ונטושים מול האגם, אחלה מקום להתאמן קצת.

חזרנו לצימר לאריזות ולמנגל אחרון עם השאריות של הבשר מהמנגל הקודם. שוב, היה כיף וסיום הולם לשהייה שלנו בצימר המקסים והמאובזר.

יום 8 (יום ו') – חזרה ארוכה לבודפשט ומרק עוף עם קניידלך

התעוררנו ליום העזיבה בעצב גדול, התחושה היתה שאפשר היה להישאר עוד כמה ימים בכיף, אבל בודפשט מחכה ואנחנו נפרדים מורוניקה התזזיתית (עדיין) ויוצאים לנסיעה הארוכה לבודפשט.

מגיעים לעיר בסביבות 14:30, ממלאים דלק ומנווטים למלון הדירות שלנו Aboriginal Budapest Apartments. אחרי שמורידים את המזוודות והילדים במלון, אנחנו נוסעים להחזיר את הרכבים, מחליפים קצת כסף בקניון סמוך וחוזרים במונית למלון. המלון ממוקם מעולה, ממש צמוד לרובע היהודי. יש בו שני חדרי שינה עם מיטות זוגיות וסלון עם ספה נפתחת (גם כן למיטה זוגית), בסה"כ סידור סביר, כמובן שאחרי הבית המדהים בסלובקיה אנחנו חווים ירידה ברמה. מה שקצת עיצבן במלון הזה היה השירות. הם מפרסמים, שהמשרד שלהם פתוח מ 9:00, 10:00 בבוקר עד 22:00 בלילה אבל בפועל, ביום שישי הם סיימו לעבוד ב 17:00 וביום ראשון לא היה איש במשרד (לטענתם מסיבות טכניות). הם נשענים על השוער בבניין שנמצא 24/7 (זה דווקא מאוד נעים ונוח).

אחרי התארגנות ומנוחה אנחנו יוצאים למסעדה באזור (יש עשרות אם לא מאות) בשם Kőleves, שבה האוכל אמור להיות "בהשראה" של אוכל יהודי. המקום נראה מאוד In וצמוד אליו מעין Beer Garden, שמלא בחבר'ה צעירים. אנחנו אוכלים ארוחה מצויינת, שגולת הכותרת שלה היא מרק עוף עם קניידלך, כמו בפסח (מצויין) ומנת עוף עם סלט אבוקדו, עגבניות מיובשות וגבינה כחולה (מעדן).

יום 9 (שבת) – גן חיות, קצת דנובה וראמן יפני

מתעוררים לבוקר קצת גשום (הגשם אמור להיפסק ב 10:00) ומחליטים שזה יום לא רע לבקר בגן החיות של בודפשט (עלה גם הרעיון של הבריכות באי מרגיט אבל הילדים הכריעו לטובת גן החיות). ההחלטה מתגלה כמוצלחת ואנחנו רוכשים כרטיס קבוצתי (2-5 אנשים שנוסעים יחד) לתחבורה ציבורית ל 24 שעות (3,300 פורינט, כלומר כ 45 ₪ מאוד משתלם) ונוסעים ברכבת התחתית לגן החיות.

מגן החיות נוסעים חזרה לעיר, עוברים ליד בזיליקת Szent István ומאחלים מזל טוב לשני זוגות צעירים שמתחתנים במקום.

אחר כך יורדים לדנובה ומבררים לגבי שייט בערב. מתברר שמדובר בסיפור של שעתיים שמתחיל בסביבות 19:30 בערב ואנחנו מחליטים לוותר. בדרך, אנחנו רואים אוטובוס אמפיבי, שהיה מלא (ויקר) וחושבים שזה יכול להיות רעיון מעניין לפעם הבאה שמבקרים בעיר. בדרך לדירה אנחנו עוברים במשרד המלון, שבמקרה פתוח היום ומוודאים, שנוכל להשאיר את המזוודות אחרי הצ'ק אאוט וכן מסדרים לנו הסעה לשדה"ת למחרת בערב (הטיסה ב 23:55). בגלל שהמשרד יהיה סגור למחרת, אנחנו אמורים להשאיר את המזוודות אצל השוער של הבניין, עניין שקצת מעצבן אותנו בשלב זה אבל ייצא לטובה בסוף.

אנחנו מסיימים את הערב במסעדת Ramenka, מסעדונת קטנטנה, עם כ 20 מקומות ישיבה סה"כ, שמתמחה במרקי ראמן יפניים. אנחנו משתלטים על המסעדה, מזמינים ראמן וגיוזות וממש לא מצליחים לסיים את האוכל. לא יקר, טעים מאוד ומומלץ בחום.

יום 10 ואחרון (יום א') – סיור אוכל, Escape Game ובית קפה שמעביר את הזמן עד טיסת הלילה

עוד בפברואר הרחוק התחלתי להתכתב עם יודית החביבה, בעלת החברה Budapest 101, לגבי סיור קולינרי בעיר. אנחנו מאוד אוהבים את הסיורים הללו ומעבר לאוכל טעים אנחנו בדרך כלל לומדים רבות על ההיסטוריה והתרבות של המקום.

אנחנו מסיימים לארוז, משאירים את המפתח בדירה ויורדים אל השוער להשאיר לו את המזוודות. אנחנו נותנים לו קצת כסף והוא "מגלה" חדר, שבו אפשר לאפסן את המזוודות עד הערב. מסתבר שהוא במשמרת עד למחרת בבוקר (איזה חיים). יודית אוספת אותנו מפתח המלון ב 9:40 ואנחנו יוצאים לדרך. התחלנו בבית קפה טבעוני, שמגיש עוגות מאוד יפות אבל לצערנו עם טעם שמזכיר סבון…

בהמשך הגענו לשוק האיכרים העמוס והצבעוני (מתקיים רק בימי א') ואכלנו ארוחת בוקר הונגרית שכללה: לחם בצורת סהר (כנראה לזכר איזה ניצחון על העותומנים), גבינות שונות, נקניק עם פפריקה, ממרח גבינה עם פפריקה ופלפלים טריים.

אפשר לקנות אוכל בשוק ולעלות למעלה לקומה השנייה, למצוא מקום לשבת ולאכול בנחת.

אנחנו כבר די מלאים אבל ממשיכים לחנות של מרקים, משהו בסגנון ה Soup Nazi של סיינפלד וטועמים מרקים שונים מלוחים ומתוקים. ממשיכים למקום, שמתמחה בעוגת שכבות עם פרג, תפוחי עץ וריבת שזיפים, חביב אבל לא מדהים. עד ארוחת הצהריים (אנחנו כבר על סף פיצוץ) אנחנו עושים סיבוב באזור.

אנחנו מגיעים לבית כנסת מרשים, אך לא פעיל (יש כמה בתי כנסת פעילים דווקא באזור ואפילו ראינו כמה חבר'ה חרדים מסתובבים באזור). בבית הכנסת הזה יש תערוכת תמונות של בתי כנסת מרחבי מזרח אירופה ואנחנו סוגרים מעגל ומוצאים גם את בית הכנסת, שבו ביקרנו ב Liptovsky Mikulash שבסלובקיה.

אנחנו אוכלים ארוחת צהריים באיטליז, שהפך למסעדה וצועדים לעבר גדת הדנובה כדי לקנח בגלידה בצורת ורד (מצויינת).

אנחנו נפרדים מיודית החביבה ומנווטים ל Trap Budapest, שם הוזמנו מראש שני חדרי בריחה (Escape Rooms) לשעה 15:15. אנחנו מגיעים, מתארגנים ומתחילים את המשחק. אנחנו מקבלים את החדר של ימי הביניים ומאוד נהנים, מכך שהמשחק הפעם מאוד פיזי ופיתרון של חידה גורם למשהו ממש לזוז בחדר. אנחנו יוצאים תוך כשעה ומגלים, שהחברים שלנו יצאו מהחדר המצרי בדיוק באותו זמן.

יש לנו עוד כמה שעות להרוג עד ההסעה לטיסה (הוזמנה ל 20:00) ובהמלצת יודית אנחנו מתנחלים בבית הקפה Bluebird, שבו הקפה לא משהו וגם העוגות לא ייזכרו לטובה, אבל יש אחלה Wifi ונותנים לנו להטעין את כל הטלפונים בשקעים שמסביב.

ב 19:45 אנחנו יוצאים למלון שלנו, אוספים את המזוודות וממתינים להסעה שלנו, שאכן מגיעה ב 20:00 כפי שנקבע ואנחנו נוסעים לשדה ומתחילים את הדרך הארוכה הביתה.

סיכום קצר:

סלובקיה הרשימה אותנו מאוד לטובה, הנופים היפהפיים, המים בכל מקום, חוסר העומס של התיירים, אפילו בשיא העונה ובוודאי מבחינת התמורה לכסף. האנשים והאוכל הרשימו אותנו פחות. רוב נותני השירות לא מאוד נחמדים וממש לא יודעים אנגלית. הם מסתמכים מאוד על תיירות פנים ואולי על כמה פולנים, שמגיעים מעבר לגבול. האוכל די פשוט וחוזר על עצמו ולא הכי טעים (לדעתנו), אבל במינון של ארוחה בחוץ פעם ביום ושתי ארוחות (בוקר וערב) בצימר, הסתדרנו מצויין. למזלנו הרב מזג האוויר שיתף פעולה והגשם, שממנו חששתי כל כך, הגיע לביקור רק בבוקר אחד. כמובן שלא הספקנו את כל מה שתוכנן, אבל זו היתה חופשה אמיתית עם התנתקות מהיום-יום וזה בדיוק מה שחיפשנו.

את בודפשט ממש טעמנו על קצה המזלג והיא בהחלט שווה גיחה נוספת ורצוי אפילו בלי הילדים.

עלויות עיקריות:

טיסות – 305 דולר לכרטיס + 2 מזוודות לכולנו, כ”א 70 דולר.

רכב סטיישן ל 8 ימים – כ 500 יורו

רכב 5+2 ל 8 ימים – כ 700 יורו

דלק – 80 יורו

חנייה בסלובקיה – 3-6 יורו לכל היום באתרים השונים.

מלון לילה ראשון ליד שדה”ת בבודפשט – חדר זוגי: 38 יורו, חדר לשלושה: 47 יורו, הסעה משדה”ת למלון או להפך: 8 יורו לכיוון, ארוחת בוקר: 6 יורו לאדם.

צימר בסלובקיה – כ 95 יורו ללילה.

מלון דירות בבודפשט – 110 יורו ללילה, לדירה של 5 אנשים

ראפטינג - 69 יורו לסירה לשעתיים, כולל מדריך צמוד והקפצת הנהגים חזרה לרכבים.

מגלשות הרים – כרטיסייה של 10 גלישות בסביבות 25-30 יורו.