סוף שבוע לוהט בבלגרד

בלגרד היתה על הכוונת שלי כבר זמן מה ואחרי שהמלצתי עליה לזוג חברים כיעד לסוף שבוע, החלטנו לנסוע גם. הילדות הגדולות כבר גדולות ובחופשת קיץ ויכלו לדאוג לקטנה ולקחת אותה אל ומביה"ס והחוגים. סבתא הסכימה לפקח על העניינים ולבוא לישון בלילות. הכל הסתדר לקראת סוף השבוע הראשון שלנו בחו"ל, לבד, מאז שהילדות נולדו (וזה היה מזמן).

הוזמנה טיסת ארקיע לחמישי אחה"צ וחזרה בראשון בלילה (שעות טובות בעיקרון, אם כי היה איחור בכל כיוון). התלבטנו לא מעט לגבי המלון ובסוף סגרנו על מלון בוטיק בשם Maccani Luxury Suites, שעליו נספר עוד בהמשך. נחתנו בשדה התעופה הקטן והחביב של בלגרד בסביבות 18:30 בערב, החלפנו קצת כסף בשדה (לקחנו איתנו יורו), ממש לפני שיוצאים החוצה מצד ימין (לא כדאי להחליף יותר מדי, השער בעיר טוב יותר).

מסתבר שהחברים שלנו הזמינו הסעה מהמלון שלהם (ושכחו מזה) ובאמת חיכה להם נהג עם שלט, שעליו שם החבר שלנו וכך נסענו לנו בסטייל, במרצדס לעבר העיר (נסיעה קצרה למדי). המלון של החברים לא היה רחוק מהמלון שלנו, ירדנו איתם מההסעה וצעדנו לעבר המלון שלנו.

המלון הוא בעצם קומה בבניין מגורים (ראינו שיש לא מעט כאלה בעיר), שהוסבה למלון בוטיק בן 6 חדרים. אנחנו הלכנו על הסוויטה וזה התברר כהחלטה מצוינת. אחד הדברים, שהפריעו לנו בביקורות על המלון היה שחלקם אמרו שהכניסה לבניין מוזנחת ולא נעימה; לא דובים ולא יער. הכניסה לבניין היתה בסדר גמור, מסתבר גם שיש למלון מצלמות בכניסה לבניין ולקומה. יש מעלית קטנה וישנה (שהשתמשנו בה רק כדי להעלות ולהוריד את המזוודה) וצריך לעבור 3 דלתות נעולות כדי להגיע לחדר, נעים ובטוח.

כפי שניתן לראות האמבטיה והשירותים מצויים מאחורי קיר שקוף! זה קונספט משעשע, שדורש קצת הסתגלות ויש גם וילון...

אחרי שסיימנו להתארגן ושוחחנו עם הבנות בבית, יצאנו לחום שבחוץ. כאן המקום לציין שבלגרד היתה חמה יותר מתל אביב בסוף השבוע המדובר (סוף יוני) והטמפרטורות הגיעו ל 37 מעלות, אם כי הלחות לא היתה גבוהה. ראינו את התאורה של הכנסיות והמונומנטים בעיר ומופע זיקוקים, כנראה של מסיבת סיום תיכון או משהו כזה, בעודנו מחפשים מסעדה, שהומלצה ב Tripadvisor. לא הצלחנו למצוא את המסעדה הראשונה והלכנו למסעדה אחרת, בשם Restoran Zavicaj, גם היא ממומלצות ה TA ושם אכלנו ארוחה מעולה, שהורכבה מסלט שופסקה (כן, מסתבר שהסלט הבולגרי המצוין הזה מקבל כבוד גם בסרביה), פלטה של בשרים (Mixed Grill), שכללה רוב חזירי (הבשר המעושן היה טעים במיוחד), כוס יין, בירה ובקבוק מים גדול, ב 80 ₪ כולל טיפ!

הערה: הרושם שלנו הוא שסרביה היא כנראה לא מקום מומלץ לצמחונים וטבעונים, מנות הדגל של המטבח הסרבי הן מנות בשריות ויכול להיות קשה למצוא מנות מעניינות יותר מסלט, שאינן מכילות בשר.

חזרנו למלון שמחים ושבעים.

למחרת קמנו ויצאנו לחפש ארוחת בוקר בסביבה (במלון אין ארוחת בוקר). הבנות בקבלה של המלון המליצו על המסעדה שלמטה בבניין, אבל היא היתה סגורה בכל פעם שהגענו. המקום נראה אותנטי ומאוד מקומי וממש היה לנו חבל שלא הצלחנו לאכול שם. מצאנו בית קפה קרוב ונחמד, שיכונה להלן בשם Boutique (השם האמיתי ארוך בהרבה), שמשמש גם כמועדון עם הופעות חיות בלילות וגם כבית קפה ומסעדה בשעות אחרות. השירות היה טוב והאוכל היה מעניין ולא שיגרתי.

מצאה חן בעינינו השיטה של ארוחת בוקר מחוץ למלון (לא עם הילדות כמובן, רק בזוג). גם אוכלים פחות וגם יוצאים החוצה ומרגישים קצת כמו מקומיים.

לאחר ארוחת הבוקר, צעדנו (עשינו כמעט הכל ברגל, מכיוון שהמיקום של המלון איפשר זאת) אל חנות אופניים בשם iBikeBelgrade, שבה גם ניתן לשכור אופניים לפי שעות וגם אפשר לצאת לסיורים מודרכים ברחבי העיר על גבי האופניים. יש להם שני סיורים קבועים, שיוצאים בכל יום, האחד בבוקר והאחר אחה"צ, כך שאין צורך להזמין מקום מראש. אנחנו הלכנו על הסיור של בלגרד החדשה ושפת הנהר (Riverside Tour), שהתחיל ב 10:00 בבוקר. כמובן שהיינו שני המשוגעים היחידים בסיור (החום, החום ) ואיתנו יצאו מדריכה מוסמכת ומדריך מתלמד. מצב התעסוקה בסרביה לא מזהיר בלשון המעטה והאבטלה בקרב הצעירים מגיעה לכ 50%. המדריכה שלנו סיימה לימודים כמעצבת אופנה, המדריך המתלמד הוא בעל תואר שני ודובר 4 שפות, ביניהן נורבגית.

הסיור היה מעולה! נסענו בקצב רגוע, לרוב בשבילי אופניים ייעודיים (מעט מאוד על הכביש) ועצרנו במספר אתרים כדי לקבל הסברים מרתקים מאיוונה המדריכה. ראינו את שרידי מחנה הריכוז ב Sajmiste Staro את Hotel Yugoslavia, את ה Genex Towers (שני מגדלים מחוברים, האחד מאוכלס והשני נטוש (רק 10מיליון יורו והבניין הנטוש שלכם, לפני שיפוץ ) ובניינים נוספים מהתקופה הקומוניסטית.

המשכנו לרכב דרומה על גדת הנהר, עלינו עם האופניים על סירת מעבורת והגענו אל האי Ada Ciganlija, הנמצא במרכז נהר ה Sava. שם עצרנו לבירה באחד מבתי הקפה, שעל החוף ויכולנו לשוחח ביתר אריכות עם המדריכים שלנו וללמוד קצת יותר על החיים בסרביה. כשסיימנו, הקפנו את האגם המלאכותי ודיוושנו בחזרה אל חנות האופניים. בשלב הזה היה כבר ממש חם והחלק האחרון של הסיבוב היה מתיש. סה"כ מדובר על כ 22 ק"מ שנסענו ב 4 שעות, כולל כל העצירות, ההסברים והבירה. קצב מאוד רגוע ורק החום הפריע לנו בסוף. נפרדנו מהצוות של iBikeBelgrade וחזרנו למלון למנוחה קצרה.

קצת לפני 16:00 התייצבנו בסוס, כלומר בכיכר הרפובליקה, ליד האנדרטה של הנסיך מיכיילו, לסיור "חינמי" עם Belgrade Walking Tours. סטפן המדריך הסביר לנו שהמקום שבו נפגשנו הוא מקום פופולרי למפגשים של תושבי העיר ובמקום לומר שנפגשים ליד האנדרטה (של הנסיך מיכיילו על הסוס), פשוט אומרים, בואו ניפגש בסוס (קצת מעליב לנסיך, אם שואלים אותי אבל כבוד לסוס).

סטפן גם הסביר לנו על המשמעות של תנוחת רגלי הסוס, לגבי סופו של הרוכב עליו. סטפן טוען, שכאשר כל ארבע רגלי הסוס נמצאות על הקרקע, הרוכב מת מוות טבעי, כאשר אחת מרגלי הסוס באוויר, הרוכב נהרג או נרצח ואילו כאשר הסוס עומד על רגליו האחוריות הרוכב מצא את מותו בנפילה מהסוס (לא בדקתי את הנושא הזה אבל התאוריה יפה).

בשאר הסיור סטפן לקח אותנו לרובע הבוהמי Skadarlija, חילק לנו טעימה של Rakija (המשקה האלכוהולי הפופולרי בסרביה, שאותו אפשר לייצר מכל דבר אורגני בערך ושכל אחד שם מייצר בבית בעצמו), הסביר לנו קצת על השפה הסרבו-קרואטית ולקח אותנו למצודה המרשימה, שמשקיפה על חיבור הנהרות (הדנובה והסאבה). סיור מאוד נחמד, רגוע ומעניין, מצויין כדי להתמצא בעיר העתיקה ולקבל קצת רקע היסטורי והקשרים.

השארנו לסטפן טיפ והלכנו למלון להתארגן לקראת ארוחת הערב, שקבענו עם החברים במסעדת Sesir moj Skadarlija, שעליה הם קיבלו המלצה במלון שלהם. במילה אחת – נפילה. אל תבזבזו זמן וכסף על המסעדה הזאת. היא נמצאת באמצע המדרחוב ברובע הבוהמי ומהווה מלכודת תיירים פר אקסלנס, פשוט תתרחקו.

חזרנו למלון ותם לו עוד יום.

בבוקר שוב יצאנו לאכול בבית קפה אחר באזור של המלון (פחות מוצלח מאתמול) וקפצנו לסופר הסמוך כדי להצטייד בבננות להמשך היום ולקנות שוקולדים ל"בננות" שנשארו בארץ (אח, רגשות אשמה זה דבר יקר, למרות שאם כבר אז עדיף במחירי בלגרד). בכניסה לסופר פגשנו את הכלבלב החמוד הזה, שפשוט חיכה לבעליו בחוץ.

אחר כך יצאנו שוב לרחוב ופגשנו במקרה את החברים שלנו, שאיתם היינו אמורים להיפגש בצהריים לטעימות יין במיקום יוצא דופן (הרחבה בהמשך). החלטנו לעשות סיבוב בעיר ולהגיע עד כנסיית St. Sava.

בדרך מצאנו אמירה נוקבת על הזוג קלינטון:

חדי העין יוכלו לראות שהגענו ל"לונדון". מי שיגדיל את התמונה עוד יותר יוכל לראות שעל השלט יש כיתוב גם בסינית (חוץ מאנגלית ורוסית שנראות הגיוניות). אולי הם מתכוננים לכיבוש העולם ע"י הסינים?

כנסיית St. Sava, מרשימה מבחוץ, אך נראית כמו אתר בנייה מבפנים. כל הכנסיות בעיר יחסית חדשות. בלגרד נהרסה ונבנתה מחדש כל כך הרבה פעמים, שקשה למצוא בה מבנים עתיקים של ממש והרוב נבנה במאה העשרים וחלק גדול אחרי מלחה"ע השנייה, במהלכה "זכתה" בלגרד להפגזות הן מצד הנאצים והן מצד בעלות הברית ולקינוח בשנת 1999 גם להפצצות של נאטו…

בסיום הסיבוב שלנו, תפסנו מונית ונסענו ל Cellar Panajotovic. מדובר בסדרה של מנהרות תת-קרקעיות, שהן חלק ממנהרות, שנבנו כנראה ע"י הרומאים ואיש לא יודע מה אורכן הכולל ולאן בדיוק הן מגיעות. מאחר שאין יותר מדי תקציבים לחפירות ארכיאולוגיות בבלגרד, הנושא הזה יישאר בגדר תעלומה עד שיימצא כסף לחקור אותו לעומק.

הטמפרטורה במנהרות עומדת על 12 מעלות באופן קבוע, חורף או קיץ והן משמשות כמקום אחסון של יינות. המקום מציע מפגשים של טעימות יין עם או בלי מזון לקבוצות וליחידים. אנחנו הזמנו טעימות יין ונשנושים (גבינות, נקניקים ולחם) וחלקנו את המפגש עם חבורת בנות שוויצריות, שחגגו מסיבת רווקות (בדיוק כמו שזה נשמע, יבש, בלי הרבה הומור ועם גרמנית שוויצרית מעיקה). בתחילת המפגש היה לנו מאוד נעים, במיוחד כשבחוץ היו 35 מעלות. אחר כך נהיה קר יותר ונזקקנו לסווטשירטים.

המארחת שלנו באירוע היתה Nevana, שהיתה מאוד חמודה וסיפרה לנו סיפורים על היקב, על בלגרד ועל סרביה בכלל ומזגה לנו כוס אחרי כוס של יין טעים למדי (יין מיוצר בסרביה כבר לפחות מימי הרומאים וכנראה עוד לפני כן). טעמנו 6 יינות שונים ונשנשנו בהנאה את הגבינות והנקניקים. למותר לציין שארבעתנו גמרנו את כל הצלחת שהוגשה לנו ובסוף גם לא התביישנו ו"פלשנו" לצלחות של השוויצריות, שלא סיימו את שלהן (מה, שנשאיר אוכל בצלחת?). לקינוח קיבלנו יין מתוק עם רחת לוקום וכמובן שאי אפשר לסיים בלי איזה שוט קטן של Rakija. יצאנו עליזים ושמחים (ועם 5 בקבוקים שקנינו) במונית שהזמינה לנו נוואנה בחזרה למלון.

הערה: האירוע הזה מתבצע בעמידה (במשך כשעתיים) אז קחו את זה בחשבון. לקראת הסוף כבר די רצינו איזה כיסא...

לא הספקנו לנוח יותר מדי כי ב 17:00 כבר היה לנו סיור באנגלית במוזיאון טסלה. טסלה, הממציא הגאון, יליד סרביה, הוא גאוות המדינה וגם שדה"ת של בלגרד נקרא על שמו. המוזיאון קטן מאוד ולא בנוי בצורה טובה לדעתי. מתחילים את הסיור בסרט קצר על טסלה ואחר כך עוברים בין החדרים (3 בסה"כ) עם המדריך ומקבלים הסברים והדגמות על המצאות שונות של טסלה ועל חפצים שונים ששימשו אותו. גם האפר שלו נמצא בכד מעניין בתוך המוזיאון. בסיור היו המון אנשים ולדעתי הם צריכים להגביל את כמות האנשים בכל סיור למקסימום 20.

בערב ממש לא היינו רעבים ולכן קפצנו למקום חמוד' שנמצא ממש ליד המלון שלנו ונקרא בשם המסגיר והברור: Samo Pivo או בעברית "רק בירה". כשמו כן הוא במקום מגישים המון סוגי וזהו! אם ממש מתעקשים אפשר לקבל שקית של משהו שדומה לבייגלה או תפוצ'יפס אבל זה באמת הסוף. אחד הבעלים' שראה שאנחנו לא מקומיים' התיישב לידנו וכששמע שאנחנו רוצים לנסות את הבירות המקומית, זרק הצידה את התפריט והמליץ לנו על שתי בירות, שהיו פשוט מצוינות. שני חצאים עלו לנו פחות מ 22 ₪! יצאנו מהמקום גם כי כבר היינו די גמורים וגם בגלל עשן הסיגריות. זה בעצם היה המקום היחיד שבו הסיגריות הפריעו לנו. יש ביקורות רבות על בלגרד, שטוענות שכולם מעשנים שם בכל מקום ושלא נעים ללא-מעשנים לשבת במסעדה או אפילו ללכת ברחוב. אנחנו לא התרשמנו שזה המצב ובמסעדות לא היתה לנו בעיה בדרך כלל. כאן זה היה כבר ממש סוג של פאב והמון אנשים עישנו שם. סגרנו את הערב בצ'יפס עם מיונז ורוטב חריף בהמשך הרחוב ופרשנו בשיא.

קמנו ליום האחרון בבלגרד, בלילה יש חזרה. השארנו את המזוודה בשמירת חפצים במלון ויצאנו במטרה להחליף עוד קצת כסף ולקנות כרטיס תחבורה ציבורית יומי כדי לנסוע לבית הוורדים ולמוזיאון ההיסטוריה היוגוסלבית וללמוד קצת על Josip Broz Tito. המשימה התבררה כמורכבת יותר מכפי שהערכנו, מאחר שהיה יום ראשון והרבה דברים היו סגורים. הבחורה במלון המליצה לנו לגשת לדואר, שפתוח 24/7 ושם ניתן להחליף כסף. לקח לנו המון זמן למצוא את הדואר, אפילו שאי אפשר לפספס את הבניין ושעברנו לידו כמה פעמים. קשה לומר שמדובר בבניין קטן

כשכבר נכנסנו פנימה, הרגשנו כאילו מישהו זרק אותנו למכונת זמן והעביר אותנו לשנות ה 70 או ה 80 בברית המועצות (חבל שלא צילמנו מבפנים). יש בסניף הדואר הזה אולי 30 אשנבי קבלה, אבל רק 4 מאוישים ורק באחד אפשר להחליף כסף (או שרק שם יושבת הפקידה היחידה שמדברת אנגלית). בתור יש כ 50 איש, ברובם מבוגרים מאוד, שחלקם באים עם חבילת שטרות גדולה ביד. אחרי שעמדנו איזה 10 דקות בתור שלא ממש זז, החלטנו לצאת וללכת לכיוון המדרחוב הראשי. כמובן שאחרי 200 מטר מצאנו Change פתוח עם שער המרה טוב ולידו קיוסק, שבו קנינו מים וכרטיסי תחבורה ציבורית.

נסענו בחשמלית אל המוזיאון והמאוזוליאום של טיטו. טיטו היה דיקטטור מרתק, שהחל את דרכו כמנהיג פרטיזנים וכלוחם נגד הנאצים ועל כנפי ההילה הזאת המשיך והנהיג את יוגוסלביה ביד רמה במשך כ 35 שנים, מסוף מלחמת העולם השנייה ועד מותו ב 1980. טיטו ידע לשחק בכישרון רב בין המזרח (ברה"מ) לבין המערב (ארה"ב) ובתקופתו הדרכון היוגוסלבי נחשב לטוב בעולם. הוא הקים את ארגון המדינות הבלתי מזדהות, יחד עם נאצר, נהרו ואחרים. חשוב להבין שהוא הנהיג את יוגוסלביה ביד ברזל ולמרות שלכאורה המצב הכלכלי במדינה היה טוב יותר מאשר במדינות קומוניסטיות אחרות, הרי שאחרי מותו של טיטו התפרקה יוגוסלביה במהירות ל 6 מדינות קטנות ומשבר כלכלי פגע ברוב המדינות הללו. הלוויתו של טיטו ב 1980 היתה מהגדולות בהיסטוריה עם נציגים מ 128 מדינות שונות (ישראל, כמובן לא שלחה נציגים). במוזיאון יש סיור קצר באנגלית (לא מאוד מוצלח ולא כל כך מעניין).

הקבר של טיטו (לידו קבורה אישתו הרביעית כמדומני, שמתה שנים רבות אחריו):

חלק מאוסף של כ 2,000 שרביטים, שקיבל טיטו כמתנות, בעיקר מבני עמו:

מפת משתתפי הלוויה:

מפתחות הערים שטיטו קיבל כמזכרות, משמאל קהיר, מימין סן פרנסיסקו:

מתנות על גבי מתנות מכל העולם (מפחיד לחשוב מה יש בקרמלין או בותיקן):

יצאנו מהמוזיאון, קנינו לנו גלידות כדי להצטנן קצת וחזרנו בחשמלית למרכז העיר. הסתובבנו במדרחוב וקנינו מתנות ומזכרות. כשהרעב התחיל להציק, הלכנו למסעדה מאוד מוצלחת בשם Cevap kod Dekija. גולת הכותרת כאן היא הקבבונים, המוגשים בפיתה יבשה (קצת מוזר). הקבבים עצמם מעולים, הפיתה מיותרת. הזמנו גם סלט סרבי (ירקות עם פלפל מעט חריף), המבורגר סרבי (פשוט קציצת המבורגר טעימה מאוד בצלחת) ובירות וישבנו עם המקומיים (לא היה במסעדה אף תייר) וצפינו בגמר של טורניר עולמי חשוב בכדורמים, בין סרביה לאיטליה, שהתחיל קצת חלש עבור הסרבים אך הסתיים בניצחונם (בפעם ה 11 במפעל, מסתבר).

התפריט של המסעדה (קבבים בצד שמאל למעלה):

קצת לפני 16:00 הגענו לחדר הבריחה (Escape room) שהזמנו מראש. שיחקנו בחדר שנקרא Tesla's Genious Mind והיה ממש קשה. בשנים האחרונות אנחנו משחקים בכל עיר בה אנחנו מבקרים ותמיד עם כל המשפחה. הפעם, הורגש חסרונן של הבנות והצלחנו לסיים את המשימה רק אחרי שעה וקצת. המקום מאוד מומלץ, יש להם כמה חדרים נוספים והם מאוד נחמדים. גם שם כיבדו אותנו ב Rakija בסיום המשחק.

החלטנו להעביר את הזמן עד הנסיעה לשדה"ת בפאב החמוד שבו היינו אתמול, הפעם רק שתי בירות מקומיות קטנות, אחת בטעם אפרסק (נשמע מוזר אבל די טעים).

זהו זה, חזרנו למלון, אספנו את המזוודה וירדנו למונית, שהוזמנה ע"י הבחורה הסופר-נחמדה במלון. נסיעה קצרה לשדה"ת הריק, איחור צפוי של ארקיע וחזרה הביתה.

לסיכום, אהבנו מאוד את בלגרד ואת הסרבים. העיר חיה ומעניינת, האנשים נחמדים ומוכנים לעזור לתיירים אבודים, הצעירים מדברים אנגלית טובה, האוכל טעים והמחירים של הלינה והאוכל זולים. אהבנו גם לטייל שוב כזוג וזה עשה חשק לעשות זאת שוב בהקדם.