מה פתאום דרום קוריאה? איזה מין יעד זה? תגידי יש שם אינטרנט? מותר להסתובב חופשי? אלה רק כמה מהשאלות, שהופנו אליי כשסיפרתי שהיעד הבא לטיול המשפחתי בחגים הוא דרום קוריאה.

אז כן, נסענו לחופשה משפחתית בדרום קוריאה (לא להתבלבל עם צפון קוריאה הנתונה תחת משטר קומוניסטי, טוטליטרי משנות ה 50 של המאה הקודמת). הרעיון היה לנסוע למקום שונה מאירופה, שאליה נסענו בשנים האחרונות. הטיול הזה עשוי להיות גם הטיול הגדול האחרון בהרכב המשפחתי המלא (זוג הורים ושלוש בנות: 17, 15 ו 10), לפני שהגדולה מתגייסת . היו לנו כשבועיים בחגים של אוקטובר 2019, שיצאו נפלא מבחינת מיעוט ימי לימודים ועבודה. היעד הראשון שעליו חשבנו היה יפן, אבל אחרי מחקר קצר והתרשמויות שקיבלתי מחברים שביקרו שם, הבנתי שהיא פחות מתאימה לטיול עם ילדים והתחלנו לחשוב על דרום קוריאה, ארץ ה K-Pop, מולדת LG ו Samsung, מקור ה gim-gui אצות הנורי הקלויות (חטיף להיט בכיתה של הקטנה) וחצי האי בעל ההיסטוריה המרתקת. התחלתי לחפש חומר על טיולים בדרום קוריאה וזה לא היה מאוד פשוט וכאן המקום להודות למשפחת שרמן על הפוסט הנפלא והמפורט באתר למטייל. המסלול שלנו היה מאוד דומה לזה של משפחת שרמן, רק הסדר היה מעט שונה. אנחנו החלטנו להתחיל בעיר השנייה בגודלה בדרום קוריאה Busan, לעבור לטבע באי הנופש Jeju ולסיים בעיר הבירה Seoul.

הטיסות הוזמנו מאירופלוט, דרך מוסקבה, במחלקת ה Comfort, שהיא Economy משודרג, עם מושבים רחבים יותר, מרווח גדול יותר בין המושבים ואוכל של מחלקת ה Business. מאוד רציתי לטוס עם Korean Air, גם כדי לטוס ישירות לסיאול וגם כדי לקבל את חווית הטיסה עם הדרום-קוריאנים, אבל הטיסות שלהם היו יקרות מאוד והטיסות של אירופלוט היו בשעות נוחות ועם קונקשנים קצרים במוסקבה.

יומיים לפני הטיסה, בעודנו עסוקים בהכנות לאירוח ערב ראש השנה, נוצר לו בפיליפינים טייפון מס' 18 של העונה, שנודע בשם Mitag. הטייפון החביב הזה היה אמור לפגוע בטייוואן ובסין ואחר כך להגיע לדרום קוריאה, בדיוק לאיזור העיר בוסאן, שאליה תכננו להגיע בתחילת הטיול. עקבנו בדאגה אחרי הטייפון ושקלנו אפילו לבטל את הנסיעה לבוסאן, אבל הטייפון התחשב בנו, נחלש מעל טייוואן, ירד לרמה של סופה טרופית ואז היכה בכל זאת בדרום קוריאה בלילה של ה 2.10, שבו הגענו לבוסאן.

יום 0 - 1.10 – יום שלישי – יום טיסות

יצאנו לדרכנו בחג השני של ראש השנה, שדה התעופה לא היה עמוס בגלל החג וכהפתעה קיבלנו שידרוג לביזנס בטיסה הראשונה מתל-אביב למוסקבה. הטיסה הזו עברה נהדר והבנות נהנו לראשונה מחווית הטיסה השונה (הן רגילות לטוס בלואו קוסט ובצ'רטרים, המסכנות 😉). נחתנו בשדה"ת שרמטייבו במוסקבה ושם, למרות שמדובר בקונקשן באותו טרמינל, כל הנוסעים עוברים ביקורת דרכונים ושיקוף של התיקים. זה לוקח לא מעט זמן ובטיסה חזור, התרגיל הזה שתה לנו כמעט את כל הזמן של הקונקשן, עקב חוסר יעילות משווע של אנשי השדה. עברנו את התהליך הזה ועלינו לטיסת ההמשך לסיאול, שכבר היתה הרבה פחות מוצלחת, למרות המושבים הטובים ולמרות שהמחלקה היתה כמעט ריקה. הבעיה במחלקה הזאת היא שמשענות היד בין המושבים הן קבועות ולא מתרוממות ולכן אי אפשר ממש לשכב על כמה כיסאות, למרות שכאמור היו המון שורות פנויות. האוכל בטיסה הזאת היה פחות טעים וגם לא ממש היתה לנו בחירה של תפריט, אמנם הם מחלקים תפריט עם 3 אפשרויות אבל גילינו שברוב המקרים אחת המנות או אפילו שתיים נגמרות ונשארים בלי בחירה בכלל (בטיסות חזרה כבר ידענו לבקש מהדיילות מראש לשמור מנה ספציפית).

יום 1 - 2.10 – יום רביעי – יום נסיעות וטייפון אחד קטן

נחתנו בסיאול בסביבות 11:00 בבוקר ומייד קיבל את פנינו הסדר המופתי והאירגון של הקוריאנים. הכל מתקתק, אין תורים, השילוט ברור והשדה אסתטי ומרשים. המזוודות שלנו הגיעו במהירות ויצאנו לחפש את הרכבת לתחנה המרכזית של סיאול. המשימה היתה פשוטה מאוד בשל השילוט הברור. קנינו כרטיסים לרכבת האקספרס (יש שתי רכבות לעיר, אחת ישירה לתחנה המרכזית של סיאול, ללא עצירות והשנייה רכבת עם כ 10 תחנות, והיא משמשת, הן את מי שמגיע לתחנות אחרות בסיאול, למשל כדי להחליף לרכבת התחתית והן את מי שיש לו קונקשן בשדה"ת גימפו, השדה השני של סיאול). רכבת האקספרס יקרה יותר, אבל יש בה מושבים מסומנים וכמובן שאם היעד הסופי הוא התחנה המרכזית של סיאול, היא תגיע לשם מהר יותר. רכבת המאסף דומה למטרו של סיאול, אבל עם מקום מיועד למזוודות, גם היא נוחה מאוד והשתמשנו בה פעמיים בהמשך.

הגענו לתחנה המרכזית של סיאול וגם שם היה די ברור לאן צריך להגיע כדי לקנות את כרטיסי רכבת ה KTX לבוסאן. ה KTX היא רכבת מהירה, שעושה את הדרך בין סיאול לבוסאן (400 ק"מ) בכשעתיים וחצי. יש סרט זומבים קוריאני משעשע בשם Train to Busan, אבל על הרכבת שלנו לא היו בכלל זומבים והנסיעה עברה די חלק, כשאנחנו כל הזמן בודקים איפה נמצא הטייפון שלנו ולאט לאט מבינים, שנצליח להגיע לבוסאן לפני שהוא מכה בקוריאה.

בתחנת הרכבת של בוסאן הוצאנו כסף מזומן בכספומט בינ"ל של בנק IBK (לא משימה מאוד פשוטה, מאחר שלא כל כספומט בדרום קוריאה עובד עם כרטיסים בינ"ל). על הפעולה הזאת יש עמלה של 3,600 וואן (כ 10 שקלים - 1,000 וואן הם כ 3 שקלים) ולא הצלחנו למצוא כספומט שלא גבה אותה. מומלץ אם כן להוציא סכומים גבוהים מהכספומט, משום שהעמלה אחידה ולא תלויה בסכום שמוציאים (בהמשך גילנו שבכספומטים אחרים יש עמלות גבוהות בהרבה).

רכשנו בחנות נוחות בתחנה (Convenience Store, שניתן למצוא ממש בכל פינה) כרטיסי CashBee, שמשמשים לנסיעות בתחבורה הציבורית (בסיאול יש כרטיס מקביל בשם T-Money). אנחנו השתמשנו בכרטיסים, שקנינו בבוסאן גם בסיאול, ללא שום בעיה. הדבר היחיד שקצת לא נוח בכרטיסים האלה הוא שהטעינה שלהם אפשרית במזומן בלבד, כלומר, את רכישת הכרטיס עצמו (2,500 וואן = 7.5 ש"ח) אפשר לעשות באשראי, אבל כדי להטעין עליו סכום כלשהו חייבים מזומן (גם את ההטענה מבצעים בחנויות הנוחות, ללא כל עמלה). חשוב לציין שלילדים (6-12) ולבני נוער (13-19) יש הנחות משמעותיות בתעריפים, בשימוש בכרטיס ולכן כשקונים אותו, צריך לוודא, שהמוכר בחנות מזין אליו את תאריך הלידה של הילד/נער ואז מקבלים את ההנחה בהתאמה. אפשר להשתמש בכרטיסים הללו גם לרכישות בחנויות נוחות; אנחנו השתמשנו בכרטיס אשראי ברוב המכריע של הפעמים ולא היתה כל בעיה. טענו 10,000 וואן על כל כרטיס ויצאנו לדרך במטרו של בוסאן. גם כאן הכל היה ברור ופשוט והגענו למלון אחרי הליכה קצרה בגשם שהתחיל לרדת (הטייפון בדרך).

בוסאן היא העיר השנייה בגודלה בדרום-קוריאה ומתגוררים בה כ 3.5 מיליון תושבים. הנמל של בוסאן הוא הנמל העמוס והחשוב ביותר בדרום קוריאה והחמישי בחשיבותו בעולם!

המלון שבחרנו (כל המלונות הוזמנו דרך Booking) נקרא Uniqstay Bed & Breakfast והוא מומלץ ביותר. החדרים מודרניים, המיטות נוחות מאוד (בכלל המיטות בקוריאה הן על הצד הקשה, אנחנו בעד), חדר האמבטיה מרווח ונוח (בקוריאה, אין ממש מקלחונים וכאשר מתקלחים כל רצפת חדר האמבטיה נרטבת, מתרגלים לזה די מהר והם מספקים כפכפים מיוחדם, שגרים בחדר האמבטיה), הבנות בקבלה היו מאוד חמודות ועזרו בהמלצות על מסעדות והוראות הגעה ממקום למקום וארוחות הבוקר, שמורכבות בעיקר מכריכים מעניינים, יוגורטים, סלט וקורנפלייקס (וכמובן קפה) היו טעימות ומספקות בהחלט.

שלט מצחיק במעלית של המלון:

התארגנו קצת בחדרים (חדר זוגי עבורנו וחדר לשלישייה עבור הבנות) והלכנו לאכול את ארוחת הערב הראשונה שלנו בדרום קוריאה. קיבלנו כמה המלצות מהבחורה החמודה בקבלה ויצאנו לחפש את המסעדות בגשם השוטף וברוחות החזקות, שבישרו את בואו הקרוב של הטייפון. המסעדה הראשונה שהומלצה היתה סגורה ובמסעדה השנייה היה מקום וישבנו לאכול מרק מעולה עם אטריות ו Gimbap (סושי קוריאני, אבל בלי הפלצנות היפנית, בקוריאה האורז והאצה הן תחליף ללחם של הסנדביץ' ואפשר למצוא Gimbap ממולא בסלט טונה, בבשר טחון, בקימצ'י ועוד ועוד). יחד עם המנות העיקריות מקבלים בד"כ חמוצים מתקתקים וקימצ'י, שהוא המאכל הלאומי של קוריאה שעשוי מכרוב כבוש בהמון פפריקה, בדרגות חריפות שונות; לבנות שלנו זה היה בד"כ חריף מדי ולא טעים, המבוגרים התמכרו!

אחד הדברים שהשאירו עלינו רושם בשהותנו בבוסאן היה כמה אנחנו זרים ושונים מהמקומיים. בבוסאן יש לא מעט תיירים, אבל רובם מגיעים ממדינות אסייאתיות כמו סין ויפן ולכן הם פחות בולטים בנוף המקומי. מהרגע שהגענו לשם שמנו לב, שהמקומיים בוחנים אותנו וממש לוטשים מבטים סקרניים. זה לא משהו מאיים או עויין, פשוט סקרנות ובמקרים רבים זה אפילו עוזר, כי כשהמקומיים ראו שאנחנו מחפשים משהו, הם מייד הציעו עזרה, למרות שבדרך כלל לא ידעו יותר ממילה או שתיים באנגלית.

חזרנו למלון רטובים מאוד והלכנו לישון. במשך הלילה, הטייפון עבר מצפון לבוסאן והוריד הרבה מאוד גשם אבל בבוקר כבר לא היה לו זכר והשמש חייכה אלינו.

יום 2 - 3.10 – יום חמישי – שכונה צבעונית, סיור בשוק דגים ענק ושיעור בבישול קוריאני

לא ידעתי איך נקום בבוקר הזה ולכן קבעתי לנו פעילות רק ב 15:30. בפועל התעוררנו בשעה סבירה, ירדנו לאכול ארוחת בוקר ונסענו לסיבוב בשכונת Gamcheon הצבעונית . הגענו לשם בנסיעה במטרו בקו 1 לתחנת Toseong-Yeog ומשם קו אוטובוס 1, 1-1 או 2 שהעלה אותנו למרכז השכונה (אפשר לעלות ברגל כמובן).

שכונת Gamcheon נוסדה בתקופת מלחמת קוריאה (1950-1953) ע"י פליטים ממקומות שונים בקוריאה, שהגיעו לבוסאן, שהיתה איזור ללא לחימה. השכונה נבנתה כמעין פאבלה, עם בתים צפופים וסימטאות צרות. בהמשך היא התפתחה כמקום בוהמי של אומנים וגלריות וכיום המבקרים בשכונה יכולים לצעוד בסימטאות הקטנות במספר מסלולים מובנים (או סתם לשוטט) ולראות את הבתים הצבעוניים, גרמי המדרגות המעניינים וכן לבקר בגלריות ולשבת בבתי הקפה הפזורים בה.

אחרי שסיימנו את הסיור העצמאי בשכונה (כשעה-שעה וחצי) ירדנו עם האוטובוס לאזור תחנת המטרו Jagalchi ויצאנו לסיבוב באזור כיכר BIFF (ראשי תיבות של: Busan International Film Festival). במקרה, פסטיבל הסרטים הבינ"ל של בוסאן התחיל ביום ההגעה שלנו, אבל טקס הפתיחה התקיים בחלק אחר של העיר ובכל מקרה לא ממש התכוונו להגיע לאירוע.

אחרי שנישנשנו קצת שיפודי מטוגנים, הגענו אל היציאה מתחנת המטרו Jagalchi לפגישה עם Junho, שאיתו קבענו סיור בשוק הדגים Jagalchi ושיעור בישול. Jagalchi הוא שוק הדגים הגדול בדרום-קוריאה וניתן למצוא שם כמעט כל יצור ימי, שעולה על דעתכם. בקומה הראשונה של השוק מוכרים את הדגים ושאר היצורים ובקומה השנייה יש מסעדות, שיבשלו עבורכם את הדגים שקניתם.

אנחנו כאמור הסתובבנו בשוק עם Junho והוא קנה עבור שיעור הבישול שלנו מקרלים טריים ותמנון קטנטן, שייאכל כסשימי עוד לפני השיעור (מי שהיה מוכן אכל את רגלי התמנון המפרפרות עדיין, הטעם לא משהו, המרקם צמיגי, כצפוי).

צעדנו עם Junho לסטודיו שלו, שנמצא לא רחוק מהשוק ובישלנו יחד כמה מאכלים טעימים מאוד, כולל תבשיל דגים, תבשיל עוף, אטריות אורז דקיקות מוקפצות עם ירקות, מקרלים מטוגנים ועוד.

לקינוח Junho הכין לנו Bingsu, שהוא קינוח קוריאני פופולרי, שמורכב משבבי קרח ועליהם תוספות שונות (פירות, עוגיות, גלידה ועוד) הגירסה הקלאסית כוללת אבקת סויה קלויה ושעועית אדומה מתוקה והיא מאוד מוצלחת לטעמנו (המבוגרים), הבנות התלהבו יותר מתוספות כמו עוגיות אוריאו ורוטב שוקולד, שאכלנו בהמשך.

בסיום השיעור, Junho לקח אותנו לסיבוב בשוק לילה ממש מתחת לסטודיו שלו והסביר לנו קצת על מאכלי הרחוב הפופולריים, כמובן שהיינו מפוצצים מהאוכל שבישלנו ולא יכולנו לאכול גם בשוק. נפרדנו מ Junho, הנחמד, שהציע לעזור לנו במה שנצטרך בהמשך דרך הווטסאפ וחזרנו למלון.

יום 3 - 4.10 – יום שישי – נוסעים לבירה העתיקה של ממלכת ה Silla

ביום זה נסענו לבירה העתיקה של ממלכת הסילה – Gyeongju. ממלכת הסילה (57 לפני הספירה - 935 לספירה) היתה אחת משלוש הממלכות העתיקות של קוריאה והשתרעה על חלק גדול מדרום ומזרח חצי האי. Gyeongju, שהיתה בירת הממלכה ומוגדרת בכמה אתרים כ"מוזיאון ללא קירות", נמצאת כ 70 ק"מ צפונית לבוסאן וניתן להגיע אליה בשתי דרכים עיקריות: רכבת מהירה KTX, שמגיעה קצת מחוץ לעיר ואז אוטובוס או מונית למרכז או אוטובוס ישיר ממסוף האוטובוסים המערבי של בוסאן, שמגיע לתחנה המרכזית בעיר. אנחנו בחרנו באוטובוס ובדיעבד כנראה שהבחירה לא היתה מוצלחת, משום שבילינו בדרכים כמעט 4 שעות (הלוך וחזור).

בעיר עצמה יש פארק מרשים ויפה עם קברים של מלכי ה Silla, שנמצאים בתוך גבעות ירוקות, שהזכירו לנו קצת את הגבעות של הטלטאביז.

מחוץ לפארק יש שכונה של בתים מסורתיים ומסעדות, שנחמד להסתובב בה.

נפלנו במקרה על איזשהו פסטיבל פרחים (ועצי פלסטיק) צבעוני.

וגם חרק ענקי מפלסטיק שלא הבנו מה בדיוק הוא אמור להביע.

בדיעבד, היום הזה היה פחות מוצלח בגלל הנסיעות הממושכות וההליכה הארוכה בין תחנת האוטובוס לאזור התיירותי וגם בגלל שלא היו הסברים רבים על מה שראינו (היו מעט). למי שמגיע לקצת יותר זמן או שמגיע עם רכב, מומלץ לישון בעיר לילה אחד ואולי לקחת הדרכה מסודרת.

חזרנו למלון לקראת הערב ויצאנו לאכול בעוד מסעדה, שהומלצה ע"י בנות הקבלה במלון. במסעדה הזאת (כמו בהרבה מסעדות קוריאניות) יש תפריט אחד, במחיר קבוע (9,000 וואן לאדם, קצת פחות מ 30 שקלים) ומקבלים שולחן מלא סלטים, חמוצים, אורז, מרק שדומה למרק מיסו, תבשילים שונים ואורז.

בדרך חזרה מהמסעדה עברנו דרך הדוכנים הרבים של אוכל הרחוב בסמוך למלון שלנו. היו שם אולי עשרים דוכנים, שמוכרים בדיוק את אותם המאכלים. כל אחד בוחר דוכן, מתיישב מלפניו או מאחוריו (חלק מהאנשים יושבים ממש בתוך הכביש) ומזמין את המנות מהמוכר/ת.

יום 4 - 5.10 – יום שבת – מקדש, חוף ים וברביקיו קוריאני ראשון

אחרי ארוחת הבוקר במלון נסענו במטרו בקו 2 עד תחנת Jangsan ומשם באוטובוס מס' 139 או 100 למקדש Haedong Yonggung Temple, שמעיד על עצמו שהוא המקדש היפה ביותר בקוריאה.

המקדש אכן יפה מאוד ומרשים והיה מלא בתיירים, חלקם אפילו מערביים וכאן פגשנו גם במטיילת ישראלית צעירה (פגשנו מעט מאוד ישראלים בטיול).

אחרי שסיימנו את הסיבוב במקדש (כשעה-שעה וחצי) נסענו באוטובוס (אותם אוטובוסים 139, 100) לחוף Haeundae, שהוא החוף הנחשב ביותר בבוסאן ואולי גם בדרום קוריאה כולה. אמנם מדובר בחוף די גדול ויפה, אבל בתור תל אביבים קשה להרשים אותנו עם חוף ים ולא הבנו מה העניין בחוף הזה. הקוריאנים לא היו במים ובעיקר עשו סלפי עם השלט והפסלים שבמקום.

הבנות דווקא הורידו נעליים ושיכשכו במים, שלא היו קרים במיוחד (בדיעבד הבנו שזאת בדיוק הסיבה שעונת הטייפונים מסרבת להסתיים ועד שטמפרטורת הים לא תרד מ 27 מעלות, הטייפונים ימשיכו להיווצר ולהתחזק).

בחוף יש גם אקווריום, ששקלנו לבקר בו, אבל בתור לכרטיסים עמדו רק משפחות עם ילדים עד גיל 4 והחלטנו לוותר.

בערב הלכנו לראשונה למסעדת ברביקיו קוריאני. הרעיון במסעדות האלה הוא שמזמינים בשר נא, בדרך כלל חזיר, לפעמים בקר והסועדים צולים את הבשר על גריל, שנמצא במרכז השולחן. אחרי שהבשר מוכן חותכים אותו בעזרת מספריים (מאוד נוח) ומגישים לכל סועד. את הבשר אוכלים בתוך עלה חסה או עלה ירוק אחר, אחרי שטובלים אותו באחד הרטבים, שמוגשים לשולחן. אפשר לשים בתוך העלה גם קימצ'י או תוספת אחרת שמגיעה עם הבשר. אנחנו מאוד אהבנו את הרעיון ועשינו כל מיני ניסיונות מעניינים עם הבשר וצורות האכילה (מהתבוננות אינטנסיבית בקוריאנים שמסביב נראה שכל אחד עושה מה שבא לו ואין איזו "דרך נכונה" לאכול את המאכל הזה).

תמונה אחרונה מהרחובות הצבעוניים של בוסאן.

מחר נפרדים מבוסאן היפה וטסים להמשך הטיול באי Jeju.

חלק ב' – האי ג'ג'ו

חלק ג' - סיאול, תובנות וסיכום