לחלק א' – מה פתאום דרום קוריאה? מגיעים לבוסאן

יום 5 - 6.10 – יום ראשון – טיסה לג'ג'ו(Jeju), מפל יפה שנשפך לאוקיינוס, מתמקמים ב Seogwipo

הזמנו את הטיסה לאי ג'ג'ו לשעה 10:10 בבוקר עם חברת Korean Air. יש המון טיסות מבוסאן לג'ג'ו, במחירים, שנעים בין 20 ל 100 דולר בכל יום (צריך לשים לב למגבלות המזוודות בכל חברה ולוודא שמתאימות לכם) ואנחנו רצינו, מצד אחד לא לקום מוקדם מדי ומצד שני לא לבזבז את היום ולהספיק לטייל קצת באי לפני שמחשיך (בסביבות 18:00). הזמנו הסעה מיוחדת מהמלון בשעה 7:30 ובדיעבד זה היה ממש מוקדם ויכולנו בשקט לישון עוד שעה (ביום ראשון התנועה מהעיר לשדה"ת היתה דלילה; השדה מאוד קרוב לעיר).

ביעילות הקוריאנית הרגילה, קיבלנו עזרה בצ'ק-אין (שלא עשינו מראש, בטעות) מדיילת קרקע מקסימה, שלחנו את המזוודות במטען ואפילו ראינו אותן עוברות שיקוף על מסך גדול וישבנו כבר ב 8:15 מול הגייט לחכות. הטיסה יצאה בזמן והיתה מצויינת ומאוד קצרה, כשעה. היציאה מהמטוס וקבלת המזוודות הסתיימו במהירות והלכנו לאסוף את הרכב מחברת AJ Rent a Car (הרכב הוזמן ב Booking.com דווקא ועבר גם דרך Rental Cars ועדיין יצא זול למדי). יש ל AJ דלפק ביציאה מהשדה עם מישהי שבודקת את ה Voucher ונותנת פתק עם הוראות הגעה מדוייקות למגרש שלהם. קיבלנו Hyundai Tucson בדיוק כפי שהזמנו, כולל כל הכיסויים האפשריים וכולל GPS מובנה ברכב.

התחלנו לנסוע לכיוון דרום האי, שם החלטנו להתמקם בעיר Seogwipo. בתכנון שלי ראיתי שרוב האטרקציות, שרציתי לראות ממוקמות בצד הדרומי וידעתי שיהיה יום אחד שבו ניסע לחלק הצפוני. אנחנו מעדיפים להישאר במלון אחד ולא לעבור כל יום, אבל זו באמת העדפה אישית ואפשר בהחלט גם לישון ב 3-4 מקומות שונים בהתאם לאטרקציות על האי.

הנהיגה ב ג'ג'ו לא מסובכת מדי, יש רמזורים לרוחב, במקום לאורך ויש פניות שמאלה עם רמזור בלבד (תודה לאל!). מותר לנסוע ימינה ברמזור אדום (Right on Red). השילוט מצויין וברור והכל מצולם!!! ה GPS המובנה התגלה כשוטר תנועה, הרבה יותר ממכשיר ניווט והזהיר אותנו כל 30 שניות בערך ממצלמת מהירות בדרך ואמר בדיוק מה מגבלת המהירות בקטע שלפנינו. צריך לשים לב, שבכבישים ה"מהירים" בג'ג'ו, שבהם מותר לנסוע 80 קמ”ש, הם מודדים מהירות ממוצעת בין שתי נקודות ולכן חשוב לנסוע במהירות המותרת וכולם עושים את זה בלי יוצא מן הכלל. הכבישים עצמם מצויינים, בדרך כלל יש שני מסלולים בכל כיוון וגדר הפרדה, הרגיש מאוד בטוח ונעים לנהוג שם.

אחרי כשעה + של נהיגה הגענו ל Jeongbang Waterfall, שהוא מפל בדרום האי, שנשפך ישירות לאוקיינוס. חונים בחניון מסודר, קונים כרטיס בכניסה ויורדים במדרגות לכיוון המפל. כאן יש כבר הרבה אנשים (מפחיד לחשוב מה הולך כאן בעונת השיא בקיץ), אבל אנחנו מצליחים להתרשם מהמפל היפה וגם לצלם כמה תמונות שלו.

אחרי הביקור במפל, נסענו לפנסיון שלנו, שנקרא Good Day Pension והוא ממוקם בפאתי Seogwipo. קיבלנו דירה מרווחת עם שני חדרי שינה, מטבחון, סלון, שתי אמבטיות (על זה לא מוותרים עם 3 בנות) ומרפסת ענקית עם נוף לאוקיינוס. הדירה היתה נהדרת וגם ה WiFi היה מהיר ויציב (מדד חשוב אצל הבנות). בפנסיון יש חנייה פרטית וגם ארוחת בוקר די בסיסית וחוזרת על עצמה, אבל סבירה כדי להתחיל את היום עם משהו בבטן. עוד דבר נפלא שהיה בפנסיון הוא שירות כביסה חינמי, כלומר, נותנים את שקית הכביסה המלוכלכת לבעלים בערב ומקבלים אותה ריחנית ונקייה בבוקר למחרת, כל כך פשוט וכל כך חשוב למשפחה בדרכים. זו בהחלט העלה את רמת שביעות הרצון שלנו מהפנסיון, שגם כך היתה גבוהה.

תמונה מהמרפסת של הפנסיון:

הגדולה נשארה לנוח בדירה והשאר היו רעבים ונסענו למסעדת המבורגרים נחמדה בשם burger88 (בדיעבד זו היתה המסעדה הכי יקרה בכל הטיול) שממוקמת במרכז העיר. כשחזרנו לדירה הבאנו לילדה משולשי אורז ממולאים בכל מיני דברים וקופסאות ראמן מוכנות, מאחת מחנויות הנוחות. זו היתה הזדמנות טובה לבחון את נושא הראמן המוכן, שרק מוסיפים לו מים חמים ורואים את הקוריאנים אוכלים את זה בתוך חנות הנוחות עצמה (יש מין תמי 4 כזה עם מים רותחים, מיקרוגל ומקומות לשבת לאכול). המסקנה שלנו היא שאם כתוב שזה חריף אז זה יהיה מאוד חריף (יש על האריזות סולם חריפות ורמה 6 כבר מאתגרת) אבל בכללי, הראמן המוכן די דוחה. משולשי האורז, שגם אותם אפשר למצוא בכל חנות כזאת, טובים מאוד, לעומת זאת ובהחלט יכולים להוות ארוחה קלה, כשאין זמן או חשק להתיישב במסעדה.

הבנות סיימו את היום, אבל אנחנו (המבוגרים) רצינו לבחון את האזור סביב המלון ויצאנו לסיור קצר, שבמהלכו גילינו פארק גדול ובתוכו אגם חמוד עם גשר, שבאמצעו יש דלת, שהיא מראה ויוצרת אפקט השתקפות מאוד יפה.

יום 6 - 7.10 – יום שני – הר הזריחה, מערת לבה, מצוק עם סלעים בצורת משושים ועוד ברביקיו

התוכנית המקורית שלי ליום הזה היתה טיפוס על הר Hallasan , אבל תחזית מזג האוויר הראתה שייתכן גשם בשעות הבוקר ולכן החלפנו בין הימים ונסענו לצד הצפוני של האי לכיוון הר הזריחה, Seongsan Ilchulbong Peak. יש שם מגרש חנייה קרוב לתחילת שביל ההליכה אבל הוא מתמלא במהירות וכדאי מאוד להגיע מוקדם בבוקר. החלפת היום היתה קצת בעוכרינו, משום שביום שני, הראשון בכל חודש, מסלול ההליכה לראש ההר סגור. בדיעבד, זה לא היה רע כל כך כי למחרת טיפסנו מספיק בשביל יומיים (אפילו יותר). ניתן היה ללכת חלק מהשביל ואז חזרנו על עקבותינו וירדנו לכיוון חוף הים, שהיה בצבע שחור (בגלל סלעי הבזלת). בחוף הסתובבנו כשעה וראינו את הנשים הצוללות, שמוכרות פירות ים אבל לא נשארנו למופע שלהן (אפשר לקרוא על זה בבלוג של משפחת שרמן). החוף עניין אותנו יותר ומצאנו שם צדפים מעניינים וכל מיני סרטנים קטנים ובכלל החוף עצמו מאוד דרמטי ויפה והאפקט של השמיים המעוננים הגביר אותו עוד יותר.

כשסיימנו לשוטט בחוף, עלינו חזרה למגרש החנייה ונסענו לכיוון מנהרת הלבה Manjanggul Cave. המנהרה הזאת היא תופעה טבעית, שנוצרה ע"י זרימת לבה איטית יחסית, שמאפשרת לדפנות המנהרה להתקשות, בעוד שאר הלבה זורמת כמו נהר דרכה. אורכה של מנהרת Manjanggul כ 9 ק"מ (מס' 12 באורכה בעולם, אבל מס' 2 בג'ג'ו) והיא מהווה נושא חשוב למחקרים מדעיים בשל ההשתמרות הטובה שלה ובעלי החיים המיוחדים, שחיים בה (עטלפים, עכבישים ועוד). ניתן ללכת כק"מ אחד בתוך המנהרה והיא מאוד מרשימה ומיוחדת. המנהרה מוארת בצורה מעניינת, שמדגישה מקומות צבעוניים יותר וצורות יפות בסלע. בגלל הטייפון האחרון (זוכרים אותו מתחילת הטיול) והגשמים הרבים שירדו בג'ג'ו, מומלץ היה לקחת מעילי גשם או מטריות לתוך המערה, משום שהתקרה נטפה מים.

היציאה מהמערה היא בדיוק באותה דרך שנכנסים אליה. אכלנו משהו קטן בחנות נוחות/מסעדה מחוץ למערה ונסענו חזרה לדרום האי למצוק Daepo Jusangjeollidae. חונים במגרש המסודר, קונים כרטיסים וצועדים לתצפית על הסלעים בצורת משושים שלמטה.

כשחזרנו לרכב הבנות היו פשוט "חייבות" לאכול איזה פנקייק ממולא בגבינה בצורת תמנון ומרשמלו ממולא בגלידה וצרוב על שיפוד.

בחזרה בפנסיון, שוב השארנו את הבנות עם ה Wifi (המצויין, כאמור) ויצאנו לסיבוב זוגי, הפעם לחוף הים הסלעי, שמתחת למלון, היה יפה מאוד לקראת השקיעה.

בערב הלכנו למסעדת ברביקיו קוריאנית, בהמלצת בעל הפנסיון. במסעדה הזאת הגישו אך ורק Pork Belly (שומני מידי לטעמנו) והיא היתה מסעדת הברביקיו הקוריאני החלשה בטיול, אם כי זה עדיין מאוד נחמד לעשות את כל הטקס של הצלייה העצמאית בשולחן.

יום 7 - 8.10 – יום שלישי – הטיפוס הגדול על הר Hallasan ומפל קטן לקינוח

מזג האוויר השתפר ונהיה פחות מעונן, זה היום לטפס על ה Hallasan. הר הגעש Hallasan הוא מרכזו של האי ג'ג'ו והמקור לכל הבזלת ומנהרות הלבה שבו. יש מספר מסלולים, שמגיעים למקומות שונים בהר ומאחר שאנחנו לא ממש חובבי הליכות וטיפוסים ארוכים, בחרתי לנו את שביל ה Yeongsil, שאמנם לא מגיע לפסגת ההר, אבל מטפס די גבוה כדי לראות את הנוף המרהיב והוא נחשב לשביל הקל ביותר בהר. אורכו של שביל ה Yeongsil כ 6 ק"מ והוא בנוי רובו ככולו ממדרגות די נוחות. כדי להגיע לשביל, מנווטים עם תוכנת הניווט לכניסה הדרום מערבית של פארק Hallasan, משלמים 1,800 וואן על החנייה וממשיכים עם הרכב עוד כ 2.5 ק"מ עד תחילת השביל. מי שמגיע עם תחבורה ציבורית הולך את ה 2.5 ק"מ האלה בנוסף לשביל... לפני שהתחלנו את הטיפוס ראינו את ההנחיות הבאות למטיילים ומייד ביצענו קצת מתיחות.

לקח לנו כשעתיים וחצי לעלות וכשעה לרדת, עם כמה הפסקות בעלייה להסדרת הנשימה ולנישנושים (לא הבאנו מספיק) ומשהו כמו חצי שעה למעלה כדי לעמוד קצת בתוך ענן, לקפוא מקור, לראות איילה רצה ולצלם כמה תמונות יפהפיות. בדרך למעלה פגשנו זוג אוסטרלים עם ילד קטן, שישב במנשא על הגב של אבא שלו (להלן אוסקר). אוסקר היה מאוד לא מרוצה מהרוח שנשבה בפנים שלו ומהקור ככל שאבא עלה למעלה בהר והביע את מחאותיו בקול רם וברור (בכי היסטרי). ניסינו לנחם את הזוג המסכן שזה משתפר, כשהילדים גדלים אבל הם נשברו וירדו למטה למקום שבו אוסקר הרגיש כנראה יותר בנוח.

אחרי שירדנו נסענו חזרה לעיר Seogwipo וביקרנו ב Cheonjiyeon Waterfall, שהוא מפל קטן ויפה, שנמצא בתוך פארק עם כמה גשרים וכמה פסלים, נחמד כדי להירגע קצת מההר.

מפגש ימי-אווירי בין הברווזים לדגי הקוי הענקיים ששטו בבריכה

חזרנו לדירה ובערב ביקשנו מהבן של בעל הפנסיון המלצה לפיצריה. הוא הסביר לנו שפיצות מזמינים ולא הולכים לאכול, אבל אנחנו התעקשנו לצאת החוצה. הפיצרייה היתה סגורה ובסוף, אחרי הרבה התלבטויות, הגענו למסעדה של מקומיים בלבד, שמגישה עוף בשתי צורות, מטוגן או אפוי בתנור והיה טעים מאוד! הקוריאנים מתים על עוף מטוגן (בדרך כלל בליווי בירה) וצוחקים שראשי התיבות KFC צריכים להיות: Korean Fried Chicken…

חלק ג' - סיאול, תובנות וסיכום