היום השביעי של הטיול
יום מעבר כמעט עד אוסלו דרך רמת ההר ועצירה בכנסיית העץ הוויקינגית המשוחזרת בגול / Gol - מוטל דרכים Krøderen Kro.
את חלק א', פוסט ההקדמה לטיול, הכולל את כל ההכנות והפרטים הטכניים, אתם מוזמנים לקרוא בקישור הבא:
https://www.lametayel.co.il/posts/m1nyr9
את חלק ב', החלק שבו טיילנו באזור גיילו, אתם מוזמנים לקרוא בקישור הבא:
https://www.lametayel.co.il/posts/llpy7p
ואת חלק ג', החלק שבו טיילנו בפיורדים, אתם יכולים לקרוא בקישור הזה:
https://www.lametayel.co.il/posts/xvk9dy
זה היה יום הפרידה מהפיורדים. כנראה אם לא געגועיי לבנות שלי שנשארו בארץ, הייתי קושרת את עצמי לאיזה עץ בשרשרת פלדה רק כדי לא ללכת משם.
ביום זה יצאנו לכיוון אוסלו. מסע שהחלטתי לחלק ליומיים כשבאמצע בחרתי להעביר את הלילה במוטל דרכים חמוד ליד אגם שעוד אגיע אליו. הנסיעה לאוסלו מהמלון היא בערך שש שעות לפי google maps ובערך שמונה שעות במציאות.
בדיעבד הייתי מחלקת את היומיים האלה אחרת. הייתי נוסעת ישירות לשדה תעופה באוסלו, מחזירה את הרכב ונוסעת בתחב"צ לאוסלו עצמה. למחרת בבוקר הייתי תופסת אוטובוס שמגיע בתוך חצי שעה לפארק שעשועים שתכננתי ליום זה. בצורה זו הייתי חוסכת עוד יום של השכרת רכב וגם את תשלום החניה בפארק השעשועים.
עזבנו את המלון בבוקר ויצאנו לדרך בחזרה לאוסלו. הדרך שוב עברה ברמת הארדנגרווידה, אבל לא הצטערנו כלל. המקום הזה נותר בעיניי סוג של תעלומה מכושפת. בתור אחת שאוהבת כל כך יערות והרים, המקום השטוח והבתולי הזה הותיר עליי רושם נפעם לא פחות מיער או מפל.
עצרנו לשתות קפה בדרך, הסתובבנו ליד עוד אגם יפה והמשכנו הלאה.
אחרי נסיעה של מספר שעות עצרנו בעיר Gol, בעיקר כדי לאכול ועל הדרך להציץ על כנסייה ויקינגית משוחזרת. ניווטנו אל Burger King Gol. יש שם חניה גדולה ללא תשלום. מדובר במרכז קניות עם חנויות רהיטים ודברים שפחות עניינו אותי כתיירת עם מזוודות ולא מכולה.
חנינו בחניה של מרכז הקניות ובמרחק של חמש דקות הליכה מהחניון הלכנו לראות את -
כנסיית העץ של גול Gordarike
כנראה בעבר היה שם מרכז שלם של תרבות וויקינגית. אנחנו מצאנו את השטח סביב הכנסייה מוזנח ומתפורר. הכנסייה עצמה יפה ופעילה, אבל נדרש לנו הרבה זמן למצוא זווית לצלם אותה כי היא מגודרת מכל הכיוונים. אם רוצים לראות אותה כמו שצריך ולהיכנס פנימה, צריך לשלם. אנחנו ויתרנו והסתפקנו בסיבוב קטן באזור וצילומים מעל הגדר.
אבל הדבר שהכי הלהיב אותי שם לא היה הכנסייה ולא שרידי המרכז הוויקינגי, אלא אלפי פרחים שפרחו לאורך השבילים וגלשו לכל מקום שבו נותרה קרקע חשופה. ריח הפריחה שעמד באוויר החמים סחרר את חושיי והשיא אותי ישירות אל ימי הקיץ של הילדות שלי שאותם ביליתי בכפר אצל סבתא רבא שלי. תחושה נשכחת של תמימות ואושר שלובים יחד אפפה את כולי לכמה דקות נוסטלגיות.
את ארוחת הצוהריים אכלנו בבורגר קינג. היו שם המבורגרים טבעוניים טעימים.
אחרי כשעה של נסיעה, ראינו במקרה על הדרך מרכז גדול בסגנון מרכזי ביג של הארץ עם המון חנויות. הפעם עם מוצרים שלא הצריכו מכולה:
Bjørneparken Shopping
בהחלטה של רגע פניתי בחדות לכיוון ואיזה כיף שעשיתי זאת. היו שם הרבה חנויות במחירים מקומיים, כלומר זולים משמעותית מהמחירים שראינו עד עכשיו בכל אזורי התיירות שבהם טיילנו. מצאנו שם חנות מזכרות ענקית שבה רוב הדברים עלו חצי מהמחיר שראינו עד כה. למשל בובת מוס נורווגית רכה בגודל בינוני עלתה שם כ - 40 ₪, כשבכל מקום אחר שבו ראינו אותה, המחיר שלה נשק למאה.
הצטיידנו שם במתנות לכל המשפחה והחברים ואחרי כשעתיים של שיטוט יצאנו שוב לדרך, הפעם עד למוטל -
Kroderen Kro & motel AS
מוטל לא גדול לצד הדרך שמשקיף היישר אל אגם פסטורלי ומוקף במדשאות ירוקות. החדרים בו היו בסיסיים, אבל נוחים ונקיים.
בתיאור המלון בבוקינג היה רשום שלמלון יש חוף שחייה פרטי משלו. שמנו את המזוודות בחדר, שלפנו בגדי ים ושמחים ונרגשים מיהרנו לכיוון האגם.
הירידה לאגם התגלתה כתלולה למדי. סולם המתכת שירד ממשטח העץ שמעל האגם היה שבור, אבל זה כבר פחות היה רלוונטי, כי המים היו קפואים. מתוך דחף בלתי נשלט לעשות עוד V על התוכנית, נכנסתי בכל זאת למים עם הכפכפים. זה המקסימום שהגוף שלי הסכים לסבול.
אולי אם הייתה שמש או אפילו כמה מעלות בודדות יותר, הייתי גם שוחה, אבל אחרי כמה תמונות שאילצתי את הבן המזועזע שלי לצלם כהוכחה שבכל זאת עשיתי זאת, יצאתי משם והתפרשנו ליד שולחן פיקניק אידילי מתחת לעץ ועם הנוף לאגם וזללנו אוכמניות שקנינו בדרך.
היום השמיני של הטיול
פארק השעשועים TusenFryd והחזרת הרכב בשדה באוסלו - מלון באוסלו.
אחרי ארוחת בוקר צנועה במוטל, יצאנו שוב לדרך והפעם לכיוון אוסלו, אבל לפני שנסענו למסור את הרכב, הלכנו ל -
פארק השעשועים TusenFryd
או פארק "אלף השמחות" בתרגום חופשי.
מדובר בפארק שעשועים ענק ומוצלח שיכול להתאים לכל הגילים. יש מתחם לקטנטנים והרבה מתקני אקסטרים. את הכרטיסים מומלץ לקנות דרך האתר שלהם. ככל שקונים יותר זמן מראש, כך המחיר זול יותר. אגב, תור בקופות לא היה בכלל, אז אם לא הספקתם לקנות דרך האינטרנט, תמיד אפשר לעשות את זה בקופות ליד, אבל אז תשלמו את מלוא המחיר. אני לצערי נזכרתי להזמין רק יומיים מראש ולכן שילמתי מחיר מלא, יותר מ - 1000 קרונות עבור 2 כרטיסים.
יתרונות הפארק: כולו טובל בטבע הנפלא של נורווגיה. היו פחות אנשים מפארקים מפורסמים אחרים שהייתי בהם באירופה וזה עוד כשהיינו כאן ביום ראשון, היום הכי עמוס בשבוע. למתקנים השווים ביותר עמדנו בתור לא יותר מחצי שעה. איכשהו הם מאוד יעילים כאן. יש מגוון גדול של דוכני אוכל ושתיה במחירים סבירים.
היו שם אינספור מתקני אקסטרים שהבן שלי דגם אחד אחד ונהנה בטירוף.
זו תמונת ה'לפני':
וזו תמונת האמצע, בזמן שאני רק מלהסתכל עליו קיבלתי פיק ברכיים:
אני עליתי על שניים מהם וגם זה היה בשבילי יותר מדי. את מנת האדרנלין שלי כבר קיבלתי מהנהיגה בשבוע האחרון.
חסרונות: הטופוגרפיה של הפארק היא כולה עליות וירידות, מה שהקשה עלינו להסתובב שם. כדאי לתכנן היטב לאן אתם רוצים להגיע כי ללכת לפה ואז לחזור לשם בדרך כלל ייאלץ אתכם לצלוח עליות לא קלות.
בילינו בפארק הזה 5 שעות של "אלף שמחות" ומשם נסענו לשדה התעופה להחזיר את הרכב.
תדלקנו ממש בכניסה לשדה בתחנה דלק Circle K Gardermoen -
מאוד נוח ונגיש.
הפעם גוגל מפס לא הצליח לעזור לי למצוא את המקום שבו מחזירים את הרכב (בחברת Herz זה חניון P10) ונאלצתי לנווט לפי השילוט.
משדה התעופה לקחנו רכבת לאוסלו. שימו לב שיש 2 סוגי רכבות שנוסעות למרכז העיר. הראשונה של חברת VY והשנייה של Flytoget. המלצה חד־משמעית שלי - קחו את הרכבת של VY. היא זולה בערך בחצי. ההבדל היחיד ביניהן הוא שהיא איטית ב - 2 דקות. בזמנו, כשחקרתי על דרכי ההגעה מהשדה, ניסיתי להבין למה יש שתי רכבות ולמה שמישהו ישלם כפול על הרכבת השנייה ולא מצאתי לכך שום הסבר מניח את הדעת, חוץ מזה שהרכבת היקרה נועדה כנראה למי שלא יודע שיש רכבת זולה יותר.
את הכרטיסים קונים במכונות שרשום עליהןVY או באפליקציית ruter שזו אפליקציה של התחבורה הציבורית באוסלו. התקנתי אותה מראש כבר בארץ והכנסתי את פרטי כרטיס האשראי, כדי שלא אצטרך להתעסק בזה באוסלו עצמה. אפליקציה מעולה וקלה לתפעול והבנה.
בתוך פחות מחצי שעה כבר ירדנו בתחנה המרכזית של אוסלו Oslo Central - Station. משם זאת הייתה הליכה קלילה של כחמש דקות למלון שלנו -
Comfort Hotel Børsparken
זהו מלון 3 כוכבים חמוד ונקי עם ארוחת בוקר מגוונת הכלולה במחיר שמלכתחילה לא יקר.
המיקום שלו היה פשוט מושלם בשבילנו. כמה דקות הליכה למזח, לתחנה המרכזית, לקתדרלה או למבצר אקרשס. הכול בהישג יד וצמוד לרחובות שוקקים ומרכזי קניות. עם זאת, הרחוב של המלון עצמו שקט מאוד.
החיסרון העיקרי הוא אבזור החדר. החדר אומנם גדול ומרווח והמיטות נוחות וכך גם המקלחת, אבל אין ארון, מקרר או אפילו קומקום. דברים שלנו היו חסרים.
אחרי שפרקנו את המזוודות, הלכנו לאכול במסעדה קרובה ופופולרית בשם:
Mamma Pizza
היא נמצאת במרחק של כשלוש דקות הליכה מהמלון. מסעדה איטלקית מעולה. האווירה בה נעימה, השירות טוב ויחסית מהיר, האוכל טעים ביותר ויש מגוון גדול של פסטות, פיצות וסלטים. המחירים לא זולים, אבל בהחלט שווים את זה.
הבן שלי טען שהפסטה שלקח הייתה הפסטה הכי טעימה שהוא אכל בחיים שלו.
מרוב שהתלהבנו, חזרנו אליה פעם נוספת ביום אחר. החיסרון היחיד הוא שזה כאמור, מקום פופולרי, ולכן לפעמים יש תור כדי להיכנס.
היום התשיעי של הטיול
יום באוסלו - בניין האופרה + שופינג + שכונת גרינרלוקה (Grünerløkka).
לעומת אדריכלות אירופאית קלאסית, החזות העירונית הנורדית שונה מאוד. האדריכלות העירונית אסתטית, נוקשה אפילו, עם זאת, היא מתכתבת עם הטבע השורר סביב בהרמוניה יוצאת מן הכלל.
אנחנו התחלנו את היום ב -
בניין האופרה
כנראה המבנה המפורסם ביותר באוסלו. בניית המבנה הושלמה בשנת 2008. כולו שיש איטלקי לבן ואלומיניום, והוא אמור לדמות קרחון ענק שגולש לתוך הפיורד. האדריכלים תכננו אותו כך שכל אזרח ותייר יוכל לצעוד על הגג שלו כאמירה חברתית נורווגית שהתרבות שייכת לכולם ולא רק לאליטה.
אם להיות כנה, אני לא אהבתי. בעיניי המבנה היה שמרני ומודרני מדי ולא הותיר עליי רושם. עלינו על הגג שלו שמספק זווית יפהפייה על המזח והפיורד. צילמנו כמה תמונות:
והמשכנו לכיוון -
הקתדרלה / Oslo Domkirke
הקתדרלה נחנכה בשנת 1697 והיא משמשת את המשפחה המלכותית של נורווגיה לאירועים רשמיים. בפנים יש תקרת ציורים ענקית שצוירה במאה הקודמת ומציגה סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה, לצד חלונות ויטראז'.
למען האמת גם ממנה לא התרשמתי במיוחד. אם בחוץ הגודל וצבעי החום־אדמדם של הבניין מצליחים לעורר עניין, פנים המבנה נראה כמו כל קתדרלה אופיינית מעיירה אירופאית ולא כהיכל שמשמש את בית המלוכה הנורווגי.
אני חושבת שלקח לי זמן מה להפנים שההתלהבות מאוסלו נפגמה במידה בגלל המעבר מהטבע הבלתי נתפס ביופיו לנוף עירוני. למען האמת, זה קרה רק בזמן כתיבת הפוסט. הרי אם זה היה הפוך והיינו מתחילים מאוסלו, אני בטוחה שהייתי מתרוצצת בה נלהבת לא פחות משאר המסע שעשינו.
שופינג בקניון Byporten
משם המשכנו לכיוון התחנה המרכזית של אוסלו.
המבנה הזכיר לי את תחנת Waterloo בלונדון (טוב, אולי בלי הסוסים הקריפיים התלויים בכניסה), אך עם הבדל מהותי אחד. היה נראה כאילו איזה וירוס דילל שלושה רבעים מהאוכלוסייה. הייתה שם רבע מכמות האנשים שהייתי מצפה לראות בתחנה מרכזית של עיר בירה ביום שני בבוקר.
אחרי מנוחה קצרה עם קפה מפנק מסטארבקס, הלכנו לעשות שופינג. יש שני קניונים שבעצם מחוברים אחד לשני ולתחנה המרכזית ואני לא באמת יודעת איפה נגמר הראשון ומתחיל השני. יש בהם כמובן מותגים מוכרים, יחד עם חנויות ייחודיות לנורווגיה. שוטטנו שם כחצי יום בחנויות השונות.
"אז זה למה בנות מתלהבות כל כך מקניונים", אמר הבן שלי בזמן שהוא סחב שלל שקיות מפוצצות בגדים עבורו ואני סחבתי משמעותית פחות כסף משהיה לי בתחילת היום.
את ארוחת הצהריים שלנו אכלנו ב -
Max burgers
מסעדת המבורגרים ותיקה שדי מזכירה כל רשת המבורגרים אחרת בעולם. המחירים סבירים, ההמבורגר הטבעוני טעים והצ'יפס גם. מה שמייחד אותה זה המיקום. המסעדה ניצבת בדיוק בצומת הרחובות השוקקים ביותר של אוסלו ולא הרחק מפסל הנמר המפורסם:
משם לקחנו חשמלית אל:
שכונת Grünerløkka
לשים בניווט Olaf Ryes plass
זהו רובע האומנים, הגרפיטי וה"פלורנטין" של אוסלו. אז מה יש בו? אולי בעצם אתחיל ממה שלא היה בו - אנשים. כלומר, בדיוק כמו התחנה המרכזית השוממת, כך גם רחובותיה הצבעוניים של גרינרלוקה. אני לא יודעת אם זה בגלל שזה היה יום שני או בגלל השעות, (היינו שם אחה"צ), אבל גם כאן נראה כאילו עבר איזה וירוס או סגר כלשהו.
ומה כן?
חנויות יד שניה - רחוב שלם שמלא בהן. הבעיה? המחירים של פריטי יד שניה היו יקרים יותר מבגדים חדשים בקניון, לכן זה קצת איבד מהפואנטה.
גרפיטי - לא כזה הרבה כמו שחשבתי שיהיה, אבל מה שכן ראינו היה בהחלט מעניין. הבנתי שהגרפיטי כל הזמן מתחלף, אז אם תגיעו לשם, בטח תראו אומנות אחרת לגמרי.
פארקים - כמו בכל אוסלו, יש לא מעט ריאות ירוקות בכל העיר. כאן ראינו בעיקר מדשאות שמשמשות את תושבי השכונה לשיזוף נדיר.
נהר - כי בכל זאת אנחנו בנורווגיה, אז איך אפשר בלי?
שרונה מרקט - טוב, קוראים למקום הזה בכלל מתחם וולקן, על שם אל האש והנפחות. בעבר זה היה בית יציקה גדול לברזל וסביבו עוד מפעלים שונים ומכאן השם.
היום זה מתחם מודרני עם מבני לבנים שנראה בפנים כמו העתק הדבק של שרונה מרקט בתל אביב.
עצרנו שם לשתות בירה והרגשתי מינימום כמו פבלו אסקובר כשקניתי לבן ה - 17.5 שלי בירה. לא כי אני חושבת שזה מסוג הדברים שהורים לא צריכים לעשות עם הילדים בגיל הזה. גם לא כי אני תמימה מספיק לחשוב שיש מתבגרים שלא שותים אלכוהול, אלא בגלל המלצרית שהגיעה לוודא שמלאו לו 18 ונאלצתי לשקר.
משם כבר חזרנו למלון למנוחה ובערב הלכנו לעשות סיבוב על המזח לקראת השקיעה.
את השקיעה אגב לא ראינו, כי בנורווגיה בקיץ מחשיך מאוחר מאוד ואנחנו כבר היינו עייפים וחזרנו למלון.
היום העשירי של הטיול
טירת אקרשוס (Akershus Festning) + שיטוט במרכז אוסלו + פארק הפסלים ויגלנד (Vigeland Park) - מלון בשדה תעופה אוסלו.
טירת אקרשוס / Akershus Festning
זהו מבצר עתיק מהמאה ה-13 שכולל בתוכו מתחם ענק שאפשר להסתובב בתוכו,
לעלות על חומות האבן העתיקות, לראות את התותחים המקיפים את החומות
ולהתרשם מהנוף שנפרס משם על הפיורדים העירוניים.
אנחנו העברנו שם כשעה וחצי שלוות ומהנות.
לא נעים לי להודות, אבל המקום שהכי הלהיב אותי שם היה חנות המזכרות. באופן מפתיע ביותר, המזכרות שם עלו בערך חצי ממה שהן עלו בכל מקום אחר באוסלו. הצטיידתי בכמה, הפעם רק בשביל עצמי.
משם פנינו להסתובב עוד קצת במרכז אוסלו.
ביום זה העיר כבר הייתה מלאה באנשים והרגשנו את הווייב המלא חיים והתוסס שהיה חסר כל כך אתמול.
מרכז העיר יפה ומסקרן. יש ארכיטקטורה מרשימה, מסעדות, חנויות ואווירה נעימה.
אנדרטת "שושני הברזל" (The Iron Roses)
בזמן ששוטטנו במרכז העיר, התיישבנו לנוח על אחד הספסלים בגינה קטנה שפונה לקתדרלת אוסלו. שם הבחנו במה שנראה כמו ערוגת פרחים שחורים. כשהתקרבנו, קלטנו שאלה בעצם שושנים מברזל.
מסתבר שהערוגה המסקרנת הזו הוקמה כדי להנציח את 77 קורבנות מתקפת הטרור האכזרית שזעזעה את נורווגיה ביולי 2011. בימים שלאחר האסון, הרחבה הזו כוסתה כולה בשטיח של אלפי אם לא מיליוני פרחים טבעיים שהביאו אזרחים כואבים. כשהפרחים נבלו, שני אומנים מקומיים החליטו שהזיכרון והתקווה חייבים להישאר כאן לתמיד, אבל בדרך שלא תנבול לעולם.
הם פתחו בפרויקט בינלאומי מרגש וביקשו מנפחים, ניצולים ובני משפחות שכולות מכל רחבי העולם לעצב שושנה אחת מברזל. כאלף שושני ברזל ייחודיות ושונות אחת מהשנייה נשלחו לאוסלו וקובצו בתוך מסגרת המתכת הגיאומטרית הזו.
בגלל הגשם, השלג ומזג האוויר הנורווגי, הברזל השחיר וקיבל גוונים חלודים ופחמיים, מה שנותן לערוגה מראה דרמטי, קודר ויפהפה בעת ובעונה אחת.
הערוגה הזו שימשה לי כמו סיכה אל מול בלון של אשליות. עד כה נורווגיה נראתה כגן עדן שבו שום דבר רע לא יכול לקרות. הייתי צריכה את הרגע הזה כדי להזכיר לעצמי:
1. הדשא של השכן תמיד ירוק יותר, שזה די ליטרלי כאן, אבל אני כמובן מתייחסת לרובד הפילוסופי
2. טיול אמיתי הוא לא רק גלויה של נופים מושלמים, אלא פגישה עם המציאות המורכבת של המקום. קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך הפיורדים והרחובות הנקיים של אוסלו ולשכוח שגם מאחורי הנופים הכי פוטוגניים בעולם מסתתרים פצעים עמוקים והיסטוריה מדממת. אגב, הטרוריסט במקרה הזה היה בכלל נורווגי ימני קיצוני.
3. לפעמים היופי האמיתי של מקום מתגלה דווקא בדרך שבה הוא מרפא את השברים שלו.
זו הייתה עצירה לא מתוכננת בסיור שלנו, אבל היא לחלוטין הפכה לרגע נוגע ללב.
קניון פאלט / Paleet
הוא ממוקם במרכז העיר, ממש על מדרחובKarl Johans gate .
מדובר בקניון בוטיק יוקרתי ומעוצב שמארח מותגי אופנה עילית, טיפוח, מסעדות ועיצוב. בקיצור קניון פלצני ויקר להחריד, אבל יפה ביותר.
אחרי סיבוב של מספר דקות בהן נהנינו בעיקר מהתפאורה ולא החנויות, הלכנו לאותו הקניון שהיינו בו אתמול. הבן שלי קיווה לשחזר את הצלחת השופינג, אבל הפעם לא מצאנו כלום והלכנו לאכול במסעדת "מאמא פיצה" שאכלנו בה שלשום.
למרות שהיינו כבר עייפים מאוד, רצינו למצות את העיר ביום האחרון שלנו, אז זחלנו בשארית כוחותינו אל תחנת החשמלית שלקחה אותנו אל:
Vigeland Park
זהו פארק הפסלים הגדול בעולם שנוצר כולו על ידי אומן יחיד, הפסל הנורווגי גוסטב ויגלנד. הוא הקדיש מעל 20 שנה מחייו (בין 1924 ל-1943) ליצירת המתחם, שכולל 212 פסלי ברונזה וגרניט. הפסלים מציגים בני אדם בכל הגילים ובמצבים רגשיים שונים, כשהרעיון המרכזי הוא "מחזור החיים האנושי" - מלידה, דרך יחסים, זקנה ומוות.
הדבר הראשון שעשינו היה לנחות על הספסל הכי קרוב שמצאנו עד שהרגליים חזרו לתפקד.
אחרי מנוחה, העמקנו פנימה אל הפארק ואל הפסלים. הפארק עצמו לא גדול. עיקר העניין בו הוא כמובן הפסלים, אך יש בו גם:
מדשאות מטופחות
המונומנט שנמצא בדיוק במרכז
וגן ורדים מהמם
הפסלים
בפארק פגשתי גם את הפעוט הכי עצבני בנורווגיה, פסל "הילד הכועס" המפורסם ביותר בויגלנד. מדובר בתינוק שתפס התקף טנטרום קלאסי. טוענים ששפשוף כף ידו השמאלית מביא מזל. מצד שני, הנהלת הפארק טוענת שאם מנהג זה יימשך, בסופו של דבר זה יגרום לשחיקה של המתכת ואף לחורים והרס.
הפסל הקטן הזה הפך לסמל של ממש ולמטרה חמה לוונדליזם, צביעה ואפילו ניסיונות גניבה לאורך ההיסטוריה. למרות הכל, הוא תמיד חוזר למקומו על הגשר. אנחנו היינו צריכים לחכות בתור כדי להגיע ולצלם את הפסל המפורסם.
הבן שלי הגדיר את כלל הפסלים כ"מטרידים" ואכן היה משהו כמעט לא פוליטיקלי קורקט בפסלים העירומים שהמחישו סצנות חיים מכל הגילים. חלקם אכן היו מטלטלים ואף פרובוקטיביים. כולם מעוררי מחשבה וכולם לחצו על כפתורי הרגש בצורה זו או אחרת
בהחלט חוויה מעניינת ומומלצת מאוד. המסקנה העיקרית שאיתה יצאנו משם הייתה שהאומן ללא ספק היה לא שפוי.
פרט לפסלים המשונים, היה פשוט תענוג לזכות בעוד שפע של ירוק ואוויר צח לפרידה.
משם חזרנו למלון בשעות הערב, לקחנו את המזוודות משמירת חפצים שבה הופקדו בבוקר ולקחנו את הרכבת לשדה התעופה. שם הלכנו אל:
מלון Radisson RED Oslo Airport
הטיסה שלנו תוכננה לצאת ביום למחרת בשעה שבע בבוקר, אז העדפנו להעביר את הלילה, או נכון יותר את חצי הלילה האחרון במלון בשדה התעופה, להרוויח עוד שעות שינה ולא להסתבך עם מוניות באמצע הלילה.
הגענו למלון באזור השעה שמונה בערב. בלובי המתינו לאורחים תפוזים, תפוחים ומיחם מים קרים עם לימון. אחרי הצ'ק אין קניתי שתי בירות בבר של המלון, התחברנו לנטפליקס והעברנו את הערב האחרון בצפייה בסרט. קמצוץ אחרון מזמן האיכות שלנו.
המלון נמצא 4 דקות מהשדה ומחובר במעבר מקורה שעזר לנו מאוד כשהיינו צריכים לצעוד באזור השעה שלוש וחצי לפנות בוקר בגשם שוטף. החדרים מרווחים, מבריקים ומאובזרים היטב בכל מה שרק צריך לשהייה של לילה. ראיתי שיש שם אפילו חדר משחקים, למקרה שהגעתם עם ילדים ויש לכם כמה שעות להעביר.
היה לא פשוט לקום באמצע הלילה ולמען האמת יכולנו לישון עוד שעה בכיף. הבורדינג לטיסה מאוסלו למינכן (שם היה לנו קונקשן של כשעה וחמישים) נחווה יותר כמו עלייה על רכבת ולא על מטוס. הכול סופר יעיל ומהיר. הגענו לשדה שעתיים ורבע לפני הזמן ויכולנו להגיע גם שעה לפני ועוד היינו מחכים.
אני חושבת שכאן הרגשתי יותר מאי פעם את ההבדל בין ישראלים לבין אירופאים. העלייה למטוס התנהלה לפי קבוצות שהיו רשומות על הכרטיסים. כולם פשוט ישבו וחיכו שיקראו לקבוצה שלהם. אף אחד לא הרגיש צורך להילחם על מקומו, להידחף או סתם לעמוד בשער כאילו הנוכחות שלו שם תזרז את העלייה למטוס. כולם התנהלו בביטחון מוחלט שמקומם בטיסה הזאת ובכלל, בעולם הזה, מובטח.
במינכן היה עיכוב של כשעה וחצי עד שהמראנו בגלל עוד איזו תקלה בנתב"ג ובערב נחתנו בחזרה לתוך החום, הלחות, הרעש והאינטנסיביות שכל כך מאפיינים את המדינה שלנו.
לסיכום:
זמן ה"ביחד" עם הבן שלי היה מדהים. ככל שהוא התבגר, כך באופן טבעי הוא התחיל להתרחק. כאן הייתה לנו הזדמנות נפלאה להיות שוב יחד, אחד על אחד. במובן מסוים להכיר אחד את השני מחדש, הפעם כשותפים לחוויות ולטיול. דיברנו, צחקנו והוא היה יד ימיני בכל דבר ועזר בכול. לא יכולתי לבקש שותף טוב יותר מזה.
אני מודה שכל הטיול הרגשתי כמו גיבורת על. כל המסע הזה לפני ובמהלך הטיול הראה לי שאני מסוגלת וגרם לי להאמין בעצמי וזה אולי הדבר הכי חשוב והכי יקר שלקחתי איתי הביתה נוסף לזמן האיכות עם הבן שלי.
תודה למי שקרא, מקווה שהצלחתי לעזור. אם יש לכם שאלות, הערות או כל דבר אחר שמתחשק לכם לומר, תמיד אשמח לקרוא בתגובות ולענות.
נתראה בטיול הבא 😊
