יומן מסע בסרי לנקה פברואר 2012 עלי לציין כי יצאנו לטיול בסרי לנקה לאחר חודש טיול בדרום הודו. את הטיול בדרום הודו הכנו כמה חודשים לפני יציאתנו את הארץ. כחודש לפני הטיסה להודו התברר לנו כי יש באפשרותנו להאריך את הזמן בחו"ל והחלטתנו לבחור בסרי לנקה, כי היא קרובה, ועלות הטיסה אליה מהודו לא גבוה. (220 $ לכרטיס הלוך ושוב). לאחר 8 ימי הטיול בסרי לנקה, המסקנה שלנו היא, שאין זו ארץ מעניינת במיוחד, ואפשר וכדאי לבקר בה רק אם נמצאים בסביבה. בדרך למלדיבים או חלק מטיול בדרום הודו. 2.2.12 לאחר טיסה קצרה מגואה הגענו בשעה שבע בערב למומבי. לקחנו מלון קרוב לשדה התעופה המקומי כדי לנוח קצת ולהתקלח לפני הטיסה לקולומבו. הספקנו לשכב במיטה בכשעה וחצי וברבע לשתיים עשרה יצאנו לשדה התעופה הבין לאומי של מומביי. הטיסה יצאה בזמן והגענו לאחר שעתיים וחצי בשעה חמש וחצי בבוקר לקולומבו. בשדה התעופה חיכה לנו נהגינו קוסלה שקבענו איתו מבעוד מועד, לאחר שקראנו שבחים עליו מאתר למטייל. יום שישי 3.2.2012 יצאנו בשעות הבוקר המוקדמות משדה התעופה, עייפים מאוד מלילה ללא שינה. הכיוון היה צפון מזרח לתוך האי לאזור הנקרא המשלוש ההיסטורי. הייתה לנו הזמנה במלון Kassapa lions rock , מלון נחמד, באזור כפרי מאוד. ההתרשמות הראשונה מהדרך ומהנסיעה, היא שאנחנו נמצאים בארץ אחרת לגמרי מהודו, ממנה הגענו לאחר שלושה שבועות של טיול בדרומה. קודם כל הדבר שבלט מאוד, זה הניקיון בצידי הדרכים, ליד הבתים ובכלל בכל מקום. האנשים לבושים בבגדים מערביים, בעיקר הגברים. הנשים לובשות חצאיות וחולצה וחלקן לובשות מן סרי סרי לנקי שנראה קצת שונה מההודי, יש לו פרנזים בחצאית והוא לא נקשר מקדימה כמו הסרי ההודי. גם הנסיעה לא מלווה בציפצופים בלתי פוסקים מכל עבר. נראה שנהיגה כאן קצת יותר נינוחה מהודו. בדרך משדה התעופה עצרנו בבית היתומים לפילים בפינוולה. הגענו בשעה שמונה בבוקר, ישבו במסעדה הצופה לנהר. אכלנו ארוחת בוקר וחיכינו לבואם של הפילים בשעה עשר בדיוק. הפילים מוצאים מאזור המחייה שלהם כל יום בשעה עשר כדי להתרחץ בנהר. עלות צפייה בהופעה של הפילים בנהר כולל ביקור באזור המחייה שלהם מעבר לכביש עולה 2000 רופי סרי לנקים, שהם 70 שח או 20. $ , מחיר די גבוה עבור אטרקציה כזו, אך בהתחשב שבכסף זה אולי עוד כמה פילים ניצלים, החלטנו שזה בסדר. מכיוון שהיינו ממש עייפים, ביקשנו לנסוע לסיגריה sigirya לאזור שב המלון שלנו נמצא כדי להניח את הראש לכמה שעות. בערב לקח אותנו קוסלה לאכול באיזה מסעדה מקומית. בכלל, בטיולינו בהודו וגם כאן בסרי לנקה, אנחנו משתדלים לאכול את האוכל המקומי עם המקומיים. זה חריף, נכון ואולי בגלל זה אנחנו אוכלים פחות, שזה תמיד טוב. לאחר ארוחת הערב חזרנו למלון לשינה ארוכה עד הבוקר. יום שבת 4.2.12 לאחר ארוחת הבוקר נסענו לאחד מהמקומות המבוקרים ביותר באי, סלע סיגיריה, או Sigiriya lions rock 1200 מדרגות עליה לא קלה לסלע שעליו נבנתה במאה החמישית לספירה מצודה ענקית וארמון של מלך בשם קספה. העליה למעלה מתישה אך שווה כל רגע וצעד. היו המוני מבקרים מקומיים כי זה היה יום העצמאות שלהם. מחיר הכניסה הוא שערורתי. 30 $ לאדם. בכלל מחירי הכניסה לאתרי מורשת בסרי לנקה הם שערורתיים. המקומיים כמובן לא משלמים כמעט כלום אולי שניים שלושה דולר. התיירים הם אלה שצריכים לשלם סכומים מוגזמים ללא פרופורציה לתל״ג של המדינה. סיימנו את הביקור וחזרנו לחניה בשלוש שעות. בדרך למלון למנוחה עברנו ליד אגם מלא בנופרים לוטוסים, הגדלים כאן בתוך אגמים קטנים השזורים בין הכפרים. המשכנו למלון למנוחה קצרה. בשעה חמש יצאנו שוב, קוסלה לקח אותנו למקום שאולי נראה בו פילים פראיים על גבול שמורת טבע. בדרך קנינו פלפל שנקרא wadi ועשוי מעדשי דאל ולא מחומוס. מאוד טעים וחריף. מגישים את המאכל הזה בשקית העשויה מנייר כתיבה או מודפס שכבר לא בשימוש. קוסלה מספר לנו שבבתים פרטיים מייצרים את השקיות האלה. מה שנראה כמו , מיחזור. בתוך השקית כמה כדורי wadi עם בצל סגול חתוך ופלפל חריף מטוגן. בקיצור, טעים משהו. מהפלפל אנחנו יוצאים עם האוטו לכביש הראשי מזרחה לכיוון שמורת הטבע. השעה כבר כמעט שש ונראה שיש פעילות לאורך הכביש. מכוניות עוצרות לצד הכביש ומחפשות את הפילים. איזו הפתעה... יש פילים, לא הרבה, אך משפחה קטנה של שני גורים ושתי אימהות. איזה התלהבות. לאחר הביקור הקצר בגבול השמורה עם הפילים, חזרנו לחדרינו. החלטתנו לאכול ארוחת ערב במלון הפלצני. היה נחמד. יום ראשון 5.2.12 בבוקר עזבנו את המלון לכיוון דרום לעיר דמבולה. בעיירה הזו יש מקדש בודהא ענק. מקדשי מערות עם ציורים מדהימים על קירות ותקרות המערות. סהכ חמש מערות, ארבעה מוקדשות לבודהא. בתנוחות שונות, יושב שוכב על כרית וכו. מערה אחת מוקדשת לאלים ההודים. שילוב מוזר בשבילינו, אך פה הכל אפשרי. עלינו סהכ שמונה מאות מדרגות, לאחר אתמול זה משחק ילדים. הלחות מאוד גבוהה מעל שמונים אחוז, והעליה לא קלה. לאחר כשעה וחצי חזרנו למכונית ולנהגינו הנאמן והמשכנו בדרך דרומה לעיירה קנדי על שפת האגם, בגובה חמש מאות מטר. הזמנתי עוד בארץ שתי לילות במלון מיוחד, אחוזה לשעבר בשםthe mansion . המקום פשוט מדהים. סהכ 11 חדרים בשטח ענק של אחוזה שניבנתה בשנת 1923. בשנת 1945 התארח בה מהמטמה גנדי. לא ברור לי מה הוא עשה בסרי לנקה. קיבלנו חדר ענק בקומה התחתונה, במפלס חדר אוכל עצום שכנראה נמצא במצב הכן לאיזה אירוע שאולי יוזמן. אנחנו אכלנו במרפסת המיועדת לחדר אוכל לאורחי המלון. הצוות היה ממש נחמד, מצב האחוזה לא משהו, צריכה קצת רמונט, אך נהינו כי האווירה הייתה נהדרת. כבר עם הגענו התחיל לרדת גשם חזק מאוד. אחר הצהריים יצאנו לסיור בעיר קנדי. היה גשום ורוב העיר הייתה סגורה בגלל חג מוסלמי, יום ההולדת של מוחמד. בשעה חמש וחצי עלינו לראות את הריקוד המסורתי של סרי לנקה. חיכינו שעה כדי לשמור מקומות בשורה ראשונה. כלומר ישבנו שעתיים על התחת, לי זה היה קשה מאוד. הריקודים היו בסדר. לא משהו. החלטתנו לוותר על הפוגה במקדש השן, וחזרנו לאחוזה. אכלנו ארוחת ערב באחוזה. היהי טעים אך לא משהו מיוחד. יום שני 6.2.12 קמנו לבוקר חורפי. ירד גשם, לא קר אך לא נעים. הכל לח. בחוץ, בחדר, בכל מקום. לאחר ארוחת הבוקר בדקנו מה היא תחזית מזג האוויר לאזור ולהרים. התחזית לא הייתה מעודדת, ומכיוון שרצינו לצאת לטרק לhorton plainns שם רואים מצוק בגובה אלף מטר והרבה צמחים מיוחדים, בגובה מעל 2000 מטר. כדי ללכת בטרק הזה צריך לצאת בחמש בבוקר על מנת להגיע לסוף העולם לפני השעה עשר. לפי המקומיים, אחרי השעה עשר מתחילים הערפילים לעלות ואז לא רואים כלום, וכל הטרק היה מיותר. החלטנו לוותר גם כי העלות של כניסה לשמורה כולל רכב מיוחד שלוקח אותך לכניסה עולה כמאה דולר לזוג. הגזמה פראית. בבוקר יצאנו לגנים הבוטניים של סרי לנקה. ביקור מדהים. כל מילה מיותרת. צריך לראות את התמונות שחיים צילם. בשעות אחר הצהריים שוטטנו ברחובות ההומים של קנדי, אכלנו דוסה paper dosa עם רוטב דל וירקות חריף, וקרי קוקוס חריף. היה טעים מאוד. לקראת השעה ארבע נכנסנו למקדש השן הבודהיסטי החשוב ביותר בסרי לנקה וגם נחשב למקום עליה לרגל לבודהיסטים מכל העולם. לפי הטענה שלהם, השן הימנית של בודהא, סידהרטה, שנלקחה לאחר שריפת גופתו במאה החמישית לפני הספירה והועברה בחשאי לסרי לנקה. המקדש לא ממש מיוחד, את השן אי אפשר לראות כמובן, בטח חסרי אמונה כמונו. לאחר ביקור בהרבה מקדשים הינדיים בהודו, עם הצבעים, הקולות, ההתרגשויות, הליכלוך,הריח, הפיקניקים של המשפחות, מקדש השן היה סך הכל די משעמם. חזרנו בערב לאחוזה, גלשנו באינטרנט, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. יום שלישי 7.2.12 שוב ארזנו את המזוודות ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון דרום להרי התה המפורסמים של סרי לנקה ציילון. הנסיעה ארוכה, מידי פעם יורד גשם, הרבה ערפל והכיוון הוא מעלה עד לגובה 2500 מטר. ביקרנו במפעל תה, ראינו איך מייצרים את התה לאחר שקטפו את עליו. קיבלנו טעימה של התה הטוב ביותר. לא ממש אהבנו. לא קנינו תה כי לא נראה לנו שנשתה אותו. צריך להיות אנגלי כדי להעריך את התה הציילוני. משם בדרך למטה, עברנו את העייירה נוארהאליה, נסיעה בערפל סמיך, הנוף מיוחד מאוד, אך לאחר שעתיים של נסיעה בנוף זה, קצת נמאס. אנחנו עכשיו בירידה לכוון דרום לעיירה אלה ella . נהגינו קוסלה, מבטיח שהמקום יפה מאוד. נקווה , כי הגשם לא מפסיק. הגענו למלון קטן עם ארבע חדרים הצופה על נוף מדהים. הנוף הוא Ella gap מצד שמאל מפל מדהים היורד מההרים לתוך העמק. ממול, נפתחת השפלה ואזור החוף. האזור כולו בעננים וערפל שמידי פעם פותח צוהר לנוף. לאחר התמקמות בחדר, שתיית תה, אנחנו יוצאים לעיירה אלה בעיקר כדי לשבת בבית קפה שיש בו wifi ולתקשר עם המחשב. לקראת השעה שש וחצי אנחנו חוזרים לחדר, ובשבע וחצי ארוחת ערב. הובטח לנו משהו מיוחד, חבילת אורז ארוזה. בעלי בננה וכל מיני רטבים עם בשר בקר ועוף. להכל יש אותו טעם. איך שאני מתגעגעת לאוכל שלנו. נהייתי ממש אוכלת חריף, כי זו האפשרות היחידה להנות קצת מהאוכל המשעמם הזה. נהייה קר, אנחנו לובשים פליז, בפעם השניה בטיול הזה. לאחר מקלחת חמה, למיטה. חיים התחיל לקרוא ספר מתח, ולא יכול לעזוב את הספר. 8.2.12 יום רביעי קוסלה נהגינו קיבל אתמול דוח תנועה כי עקף בפס לבן. מתברר כי צריך להגיע לתחנת המשטרה המקומית ושם לשלם את הקנס. מכיוון שאתמול היה יום חג, הוא חייב היה לעשות זאת היום בבוקר. הוא הבטיח שהוא חוזר ציק צק לפני שנרגיש בכלל בהעדרו. קמנו לבוקר סגרירי, ולאחר ארוחת בוקר ארזנו והחלטנו לרדת לעיירה לאניטנרט קפה ולחכות לקוסלה שם. חיכינו מעל שעתיים. הוא הגיע רק בשתיים עשרה, מה שדפק לנו את הטיול הרגלי שתכננו לליטר אדמס פיק. האמת היא שלא ברור אם בכלל היה כדאי לעשות את ההליכה הזו, כי ירד גשם מידי פעם והראות הייתה על הפנים. נו מילא, ישבנו שתינו קפה מגעיל ותה וגלשנו באינטרנט. בסביבות הצהריים הגיעי קוסלה מלא התנצלויות על העיכוב, ויצאנו לדרך דרומה לכיוון אזור החוף ולשמורת הטבע yalla, שם אנחנו אמורים לעלות על גיפ ולעשות ספארי קצר בשמורה. נראה מה יהיה. הגענו בשתיים וחצי למלון על שפת אגם. נראה יפה, אך ריק. בהמשך גם נבין למה. עלינו על הג׳יפ, טנדר גבוהה עם כיסאות מאוד נוחים הפונים לכיוון הנסיעה. יש לו גג אך הצדדים פתוחים. נסענו כחצי שעה עד לשמורה. שילמנו כחמישים דולר כניסה לשני כרטיסים. זה לפני ששילמנו לג׳יפ עצמו שזה עוד חמישים דולר. אך זה היה שווה. התחלנו לנסוע לתוך השמורה. לפנינו עוד הרבה ג׳יפים והיה נדמה שאחנו בדיזנגוף. אך בהמשך הדרכים התפצלו וכל צוות נוסע בשביל אחר. המטרה העיקרית הייתה לראות לאופרדים leopard נמרים בעברית . איזה מזל היה לנו. ראינו לא רק אחד אלא שלושה. התמונות של חיים אומרות הכל. אין צורך להרבות במילים. בנוסף ראינו תנין אחד, הרבה ציפורי מים משונים, תן, תרנגולת לאומית, ציפור ירוקה יפה, נשר עם ציצית על הראש, איגואנה חסרת צבע, חזירי בר, בופאלו, ענפות מסוגים שונים, פילים. חזרנו מרוצים מאוד לקראת השעה שבע בערב. השקיעה הייתה מהממת. אדומה, צהובה, כתומה בגלל העננים הרבים בשמיים. צריך להזכיר, כי ירד גשם רוב היום, והשמורה הייתה ממש רטובה עם המון נחלים קטנים שהובילו מים לאוקינוס ההודי. יצאנו לאכול במסעדה שקובצה המליץ עליה. לא משהו, הבחור פשוט לא מבין באוכל, או שזה מה שמקבלים כאן. חזרנו לחדר וגילינו שהמזגן מטפטף, מאוורר התקרה לא עובד, החדר מסריח מעובש וחשוך מאוד, כי רוב הנורות לא עובדות או פשוט חלשות. החלטתי שנמאס להיות פריירים, והתלוננתי. מכיוון שהמלון ריק לגמרי קיבלתם חדר שיכולתי לבחור אותו. לא משהו, החדר היה אמנם מואר יותר, המזגן היה תקין אך רועש וכך גם המאוורר. השעה הייתה כבר עשר בלילה ורציתי לישון, לכן העברנו את המזוודות והלכנו לישון. 9.2.12 יום הולדת שמח. קמנו לבוקר גשום. מה חדש..... קיבלנו ארוחת בוקר שכללה צלחת פירות, אננס, פפיאה ובננה, וכמובן גם חביתה. לחם טוסט עם שני סוגי ריבה, ממש אנגלי ולא מתאים לנו. בכלל אנחנו מעדיפים ארוחות בוקר מקומיות, הודיות או סרי לנקיות, אך לא מקבלים אותה אלא אם מבקשים במיוחד יום קודם. אנחנו יוצאים לדרך לאזור הים, נסיעה של כארבע שעות. יורד גשם כל הזמן, כמובן שחם ולח. לקראת השעה שתיים בצהריים הגענו לעיירה קטנה דרומית לעיר galle שיש בה כמה בקתות על החוף וכמה בתי מלון קטנים לאורך הכביש הראשי, כביש החוף לקולומבו. קיבלנו חדר יפה מאוד בוילה שנקראת ridee villa הוטלה המוכספת. בעל המלון הקטן הזה היה עד לצונמי בשנת 2004 תכשיטן בעל בית מלאכה לתקדימי כסף וזהב ומומחה לאבנים טובות. הצונמי הרס את הכל, לקח את האבנים בשווי של מאות אלפי רופיז וגם את אשתו, לפי הסדר הזה. לאחר שיקום ההריסות( ראינו תמונות של ההרס) הוא החליט לפתוח בית מלון קטן, מלון בוטיק שאותו הוא עיצב בעצמו. החדרים והמלון מאוד יפים ומיוחדים. לקראת השעה ארבע אחר הצהריים יצאנו לחוף. מרחק של מאה וחמישים מטר מהמלון, דרך חורבות שכנראה נהרסו בזמן הצונמי ולא שוקמו. זו הפעם הראשונה שראינו המון לכלוך בסרי לנקה על האדמה ובדרך לחוף. די הפתיע אותנו. החוף יפה, חול רך ונעים, מלא מסעדות וצימרים. אכלנו באחת המסעדות. שוב לא משהו לכתוב עליו. כאשר חזרנו לחדרינו, מצאנו בלובי של החדר, חבורה של תיירים רוסים, אוכלים דגים ושרימפסים, שותים קוניאק, ועוד כמה סוגי אלכוהול. היה לי ברור שמנוחה לא תהיה לי מהחברה האלה. בכלל הרוסים עושים גם בהודו וגם בסרי לנקה רושם רע מאוד. לא אוהבים אותם, הם חוצפנים, גזעניים, לא נותנים טיפים ומתנהגים בגסות. החברה האלה, ישבו בפינת הלובי מול חדרו בקומה השניה במשך שלוש שעות, אכלו, צחקו, צעקו ועשו חיים על חשבון המנוחה שלנו. ביקשו מהם כמה פעמיים לעזוב את המקום אך הם בשלהם. באיזה שלב גם התחילו לעשן והעשן היגיע לחדרינו. בשלב הזה נמאס לי והודעתי לבעל המקום שזה ממש לא מקובל עלי. הוא הסכים וטען שביקש מהם מספר פעמים לעזוב, אך הם בשלהם. רק בשבע וחצי הם סןף סוף עזבו, מבלי שאספו את הטינופת שהשאירו או את הצלחות שהם הביאו מהמטבח. הלכנו לישון לקראת חצות. המיטה לא הייתה נוחה, המזרן דק, גום אוויר פשוט. די מאכזב מחדר כל כך מעוצב. 10.2.12 בבוקר ירדנו לארוחת בוקר. זו הייתה ארוחת הבוקר הטובה ביותר בסרי לנקה. הר פירות, כל מיני בלניצים מקומיים על קוקוס וסירופ דקלים. בקיצור, שווה. הקפה על הפנים כמו בכל סרי לנקה והודו. כעת אנחנו בדרך לקולומבו. בדרך עברנו בעיר galle שנבנתה על ידי ההולנדים במאה השבע העשרה. מזכירה מאוד את קוצין בהודו שגם היא נבנתה בחלקה על ידי ההולנדים. לא משהו, אך זה מופיע במדריכי התיירים ולכן חייבים לבקר במקום. עזבנו לאחר חצי שעה שיטוט. נסענו לכיוון קולומבו. קוסלה ביקש לבדוק איזה אוטו עבור הגיס שלו בדרך לקולומבו. ביקשנו שישים אותנו במרכז קניות מודרני, יעני קניון. נו טוב... צורה לקניון הזה. לא מצאנו כלום, גם לא היה איפה לשבת, לא קפה ולא גלידה. סתם מרכז קניות סגור, עם חנויות משעממות של בגדים משנות השבעים. חכינו לקוסלה, ולאחר שעה המשכנו לנסוע לכוון שדה התעופה שנמצא צפונית לקולומבו. עברנו בעיר, ונראה שיש מה לראות, אך השעה הייתה כבר ערב, והחלטנו שעדיף שנגיע לשדה ונשחרר את קוסלה לביתו ואשתו החדשה. הגענו לשדה כחמש שעות לפני הטיסה. לא יכולנו לעשות צק אין, ונאלצנו לחכות באולם הנוסעים. קראנו, הסתובבנו, קנינו כל מיני שטויות כדי לגמור את הכסף הסרי לנקי. הטיסה יצאה בזמן ולאחר שעתיים נחתנו במומביי, הודו. נגמר הטיול בסרי לנקה.
סרי לנקה- יומן מסע - 8 ימים בחודש פברואר 2012
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
