כמעט שבוע בסיהנוקוויל, העיר הכי יקרה בקמבודיה והשוק הכי יקר מסתבר. אבל הים, הים...מזג האויר כאן מוזר וכבר במשך שתי לילות ירד גשם ובמשך היום השמים מעוננים והים סוער. ממש לא הים השקט והרגוע שאליו הלכנו כל יום לפני חודשיים. אנחנו ממשיכים בשגרה, אוכלים ארוחת בוקר בפינת הרחוב אצל מישהי שיש לה גם מרק, גם אורז וגם קפה קר באותה בסטה, אח"כ מצאנו חנות דגים עם המון דגי שונית כמו באילת והילדים מבלים שם ואני ונתנאל יושבים בחוץ ומסתכלים על הדגים באקווריום הגדול בחלון הראווה ואני נותנת לו חתיכות קטנות של קרח מהקפה שהוא מאוד אוהב. אני הולכת לשוק בבוקר ברגל עם נתנאל בעגלה ולפעמים עם הילדים וש' אוסף אותי , לקראת צהריים אנחנו הולכים לים, ובערב הילדים ואני הולכים ללונה פארק-למתנפחים ולגלגל הענק. ביום שני נסע באוטובוס במשך היום לבנגקוק וביום שלישי הטיסה שלנו.
אנחנו נהנים מהימים האחרונים של החופשה – מהשמש, מהסנדלים והבגדים הקצרים, מהחול והמים החמימים בים, מהמון קפה קר ומשקאות צבעוניים עם המון קרח, מגלידה, מאכילת אננס על החוף, מבננה צ'יפס, מהסתובבות בשוק הגדול כל בוקר, מארוחות הבוקר המעולות של אורז ובשר לילדים ובשבילי מרק אטריות שאני מתעקשת לאכול עם מקלות למרות שאני עדיין לא יודעת איך, מקניית שטויות מדוכני מזון מהיר במחירים מצחיקים, מההרגשה שהכל זול ושהכל אפשרי, מהטלויזיה עם כבלים בחדר ומכך שמסדרים ומנקים לנו את החדר בכל יום, מהחיוכים של האנשים ברחוב ותשומת הלב אל הילדים, מהעגלה המצחיקה והיעילה שלנו (שהיום קיבלנו פיקדון של עשרה שקלים בעבור מכירתה ב 100 דולר לאישה שיושבת בדוכן שמוכר סגריות בפינת הרחוב ליד הים ותמיד מוקפת בהרבה נהגי טוק טוק ואנחנו עברנו שם כל יום ושאלנו אם מישהו רוצה לקנות) ועוד המון דברים שבטח שכחתי להזכיר.
אני מסיימת כאן את המכתבים ואת הבלוג לבינתיים. יש מחשבות על המשך אבל לא בטוח שש' יקבל בהבנה את מידת החשיפה כשנהיה בארץ ולא בטוח שיהיה לי על מה לכתוב...קודם נגיע. יש לנו כל כך הרבה דברים לעשות כשנגיע, המון סידורים אבל גם המון התחלות חדשות. בית ספר לנועם, אני צריכה למצוא עבודה ועוד המון דברים.
היה מדהים, והיה מדהים להגשים חלום ואני מקוה שכמו שהחלום הזה התגשם, דומים לו יבואו בעתיד. מחשבות על טיול בסירה בפיליפינים...
ובסוף בסוף-תודה לאמי אהובתי שלולא היא שום דבר מזה לא היה מתאפשר או נכתב.
