הטיול הזה התחיל כשחיפשנו בפסח טיסות זולות לטיול קצרצר. הטיסות הכי זולות שמצאנו היו לקלוז' נאפוקה Cluj-Napoca שברומניה. לא שמענו על העיר הזו, אבל מבדיקה מהירה ראיתי שיש עיר עתיקה, פארק חבלים ומכרה מלח באזור ולטיול של 3 ימים זה נראה לנו מספיק תעסוקה.
בפסח בסופו של דבר לא נסענו, אבל כשראינו שיש מחירים זולים גם לשבועות הזמנו מיד. הפעם הצטרפה אלינו רק הבת הקטנה (בת 10.5), לכן הצענו לחברה עם בת באותו גיל לבוא איתנו.
הטיסות של WIZZ אכן היו זולות מאוד. החיסרון הוא שהטיסה חזרה היא על הבוקר, אבל כיוון ששדה התעופה קרוב לעיר (פחות מרבע שעה נסיעה), זה היה סביר. כנהוג בטיסות WIZZ, אם לא משלמים עבור מקומות ישיבה מפזרים אותך על פני כל המטוס, אבל ילד עד גיל 12 מקבל מקום ליד הורה.
הטיול התחיל קצת בבלגן, כשהגענו לעמדה של אוויס הסתבר שבעלי בטעות הזמין רכב רק ליום אחד במקום ל-3 ימים... לא ברור איך זה קרה, כי הוא מאוד מנוסה בהזמנת רכבים לטיולים בחו"ל (אולי בגלל שבהתחלה הזמין רכב אחר וכשהצטרפו החברים ביטל והזמין רכב גדול יותר ולא שם לב לימים). גם סכום ההשתתפות העצמית היה הזוי – 25,000 אירו! ועל ביטוח ביטול השתתפות עצמית הם רצו 80 אירו ליום. מזל שעשינו בארץ ביטוח ביטול השתתפות עצמית דרך AIG. לא היתה אפשרות להאריך את השכרת הרכב ביומיים נוספים ומה שהוצע לנו היה לבטל את ההשכרה ולשכור רכב אחד (אבל שילמנו מראש על ההשכרה לאותו יום ולא היינו מקבלים את זה חזרה) או לבוא למחרת שוב לשדה התעופה (אין משרד בעיר, אבל זה קרוב) ולראות מה יש. בדקנו בינתיים גם בחברה אחרת, אבל המחירים היו גבוהים משמעותית מהמחירים באינטרנט. החלטנו לקחת את האוטו ולחפש באינטרנט השכרה אחרת למחר.
נסענו לדירות שהזמנו דרך בוקינג – חיפשנו שתי דירות צמודות, כמה שיותר קרוב לעיר ומצאנו את House Apartment Minerilor, שם יש 3 דירות שבכל אחת יש בקומה למטה סלון-מטבח-פינת אוכל + חדר שירותים ובקומה למעלה חדר שינה עם מיטה זוגית + חדר רחצה עם מקלחת ושירותים. יש חצר/חניה מרוצפת משותפת ל-3 הדירות. המקום היה נקי, ממוזג, נוח (לא ממש ליד מרכז העיר, אבל כן במרחק הליכה) ובעלת הבית היתה נחמדה מאוד (גרה 50 ק"מ משם וניסתה לתאם איתנו פגישה, אך ללא הצלחה. אבל היא דאגה לכל דבר והיתה איתנו בקשר שוטף בווטסאפ). רק הצלון בחדר השינה לא הספיק כדי למנוע לחלוטין חדירת אור בבוקר (נכנס אור מהצדדים ומלמטה).
צעדנו לטיול ברחובותיה של העיר העתיקה, שהפתיעה לטובה – רחובות נעימים עם מסעדות ובתי קפה.
נראה ומרגיש אירופה, כנראה בגלל שנים של שלטון הונגרי. היה נחמד לשוטט שם, רק חם (כמו כל אירופה בתקופה זו) והבנות מאוד שמחו להירטב לגמרי במזרקות שבמרכז העיר. את הערב סיימנו בפסטיבל בירה, שהיה מלא בעיקר בדוכני אוכל מגוונים, אבל עמוסים מאוד.
בינתיים הזמנו רכב אחר, אותו ניקח למחרת משדה התעופה (מחברה אחרת). במזל נכנסו למייל לבדוק משהו ושם ראינו ביטול של הזמנת הרכב. לא הבנו מה קורה ונכנסו שום לנסות להזמין, הפעם שמנו לב שבחלק מחברות ההשכרה נדרש אישור להזמנה, שמתקבל תוך 48 שעות (שזה אומר אחרי שכבר נחזיר את האוטו...). המשכנו לחפש ולבסוף הזמנו מחברה שם לא נדרש היה לחכות לאישור ושהסניף שלה בשדה התעופה פתוח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. ככה לפחות כתוב באינטרנט והשובר שהדפסנו הציג את שעת האיסוף ב- 08.00.
בבוקר נתנו לחברים לישון, השארנו את הילדה בדירה ונסענו בשמונה לשדה התעופה, כי ידענו שלפנינו יום ארוך. הגענו לשדה והוא היה די שומם. משרדי כל חברות ההשכרה היו סגורים (למעט אחת, שלא היה לה רכב שהתאים לנו). על החלון היה שלט עם מספר הטלפון. ניסינו ארוכות להשיג אותם וכשלבסוף הצלחנו נאמר לנו שהמשרד ייפתח בשעה 09:30 (היה יום ראשון). באסה. לפחות גילינו בשדה התעופה מאפיה מצויינת של בייגלה זול. התקשרנו לדחות את שעת ההגעה לרפטינג שהזמנו לאותו בוקר ובאיחור רב יצאנו לדרך.
בשבוע שלפני הנסיעה יצרתי קשר במייל עם Bogdan מ- Transylvania eXtreme Adventures. שאלתי אותו איזה פעילויות הוא יכול להציע להרכב שלנו והוא הציע רפטינג ו- Via Ferrata. לא היה לי מושג מה זה ויה פראטה (בהתחלה חשבתי שזה שם של מקום...). קראתי קצת באינטרנט והבנתי שאלה מסלולי טיול בהרים, שיש שם כבלי ברזל, אליהם מתחברים עם רתמות וכך אפשר לטייל בבטחה לאורך צוקים. נשמע לי מגניב ושכנעתי גם את בעלי והחברה. בעצתו של בוגדן קבענו את שתי הפעילויות לאותו יום (הן במרחק של כחצי שעת נסיעה זו מזו וזה חוסך נסיעה כפולה).
באיחור של יותר משעה (אבל לאחר תיאום טלפוני) הגענו לאתר הרפטינג שליד Vidolm. החברה מציעה שני מסלולי רפטינג, בשני נהרות שונים, כשאנחנו הלכנו על הקל יותר. קיבלנו חליפות שמגנות מקור (וזה באמת עוזר כשנכנסים למי הנהר הקרים, למרות החום בחוץ), חגורות הצלה, קסדות וסוג של נעליים. הצטרפו אלינו לסירה שני חבר'ה צעירים נחמדים (מה שהיה מצויין, כי היה מי שיחתור) ולוסיאן המדריך. במקביל אלינו חתר גם קיאק נהרות, שהחותר שלו נראה מקצועי והפגין מיומנות מרשימה. לוסיאן הסביר לנו באנגלית מצויינת מה לעשות ויצאנו לדרך. המסלול חביב מאוד, יש כמה רפידים מאתגרים (לפחות בשבילנו) בדרך – כמובן שזה תלי בעונת השנה ובעוצמת הזרימה. עצרנו בדרך לקפיצה למים מצוק, שחייה, משחקים וכו'. היה ממש נחמד, מאוד התאים להרכב שלנו ולמזג האוויר החם. הרפטינג עצמו לוקח כשעתיים + עוד כשעה להתארגנות לפני ואחרי. העלות 120 ליי למבוגר ו-60 ליי לילד.
סיכמנו עם לוסיאן (המדריך מהרפטינג) שנפגוש אותו בחניון שבכניסה לשמורת Cheile Turzii בשעה 16:30. עוד לפני שהגענו לכניסה לשמורה ראינו את המקום שממנו מתחילה אומגה ארוכה, נראה כיף. המשכנו לחניון, שם יש דוכני אוכל ומסעדות על האש בשרות עצמי (מצויין לארוחת צהרים זריזה). פגשנו את לוסיאן כמתוכנן וקיבלנו רתמות, קסדות וכפפות חצי-אצבע. החברה אמרה לו שנראה לה שזה יהיה לה קשה מדי, אבל הוא אמר שאולי יהיה רק קצת קשה לילדות. ארזנו בקבוק מים קטן לכל אחד וחבילת בייגלה ויצאנו למסלול, שאמרו לנו שלוקח 2-2.5 שעות.
יצאנו לדרך. ההתחלה היא בשביל של השמורה. הנוף מאוד יפה: שביל הליכה בתוך קניון, לאורך נחל, עם הרבה צמחייה מסביב, אבל מאוד עמוס (אולי בגלל שהיה סופ"ש) ולוסיאן הולך מאוד מהר. באמצע לוסיאן עוצר אותנו לתמונות ואנחנו מצטלמים על רקע הר. לוסיאן אומר שנטפס על ההר הזה, אבל אנחנו לא ממש קולטים. בשלב כלשהו לוסיאן מוביל אותנו הצידה ואנחנו מתחילים לטפס קצת. נחמד ולא מאוד תלול, רק חם ולא הכל מוצל. לוסיאן מסביר לנו על הצמחיה שרואים בדרך, על סבא שלו שהתחבא שם במערות בזמן מלחמת העולם השנייה (לא יהודי) ועל אבא שלו שכילד רעה את הצאן בפסגות ההרים.
אנחנו ממשיכים לטפס ומגיעים לכבלי מתכת אליהם אנחנו מתחברים ולוסיאן מסביר להישאר תמיד מחוברים עם אחד התופסנים. מתחילים וזה ממש נחמד. לוסיאן הולך בראש ואחריו הבנות. המסלול מתחיל להיות יותר ויותר תלול. הבנות ואני מסתדרות, אבל לחברה שמאחוריי מתחיל להיות ממש קשה והעזרה של בעלי לא מספיקה. אנחנו עושים עצירה על צלע ההר ולויסאן יורד לעזור לחברה. לוקח זמן, אבל הם מגיעים. בשלב הזה אנחנו כבר די עייפים, עדיין יש מים, אבל לא הרבה, אז אנחנו נותנים רק לילדות. לוסיאן מבין שיש בעיה עם החברה, נותן לבעלי להוביל את הילדות ונשאר עם החברה מאחור. המסלול הולך ונעשה תלול יותר, עד שאנחנו מגיעים לזווית של 90 מעלות... מאוד מאתגר. אנחנו צולחים את המשימה ומחכים ללוסיאן והחברה, שמעבר לאפיסת הכוחות נכנסה גם ללחץ. בסוף הם מגיעים. חם (המסלול ברובו בשמש), מים כבר אין (לוסיאן נתן את מה שנשאר לו לילדות) וכולנו כבר די גמורים, אבל הנוף מהמם. לוסיאן אומר שתיכף מגיעים למישור. אז זהו שלא. יש עוד טיפוס של יותר מחצי שעה. אומנם כבר פחות תלול, אבל אנחנו עייפים, צמאים וחם לנו. אוכלים קצת שום בר שלוסיאן אמר שאפשר. בשעה 20:30 מגיעים לפסגת ההר ומצטלמים עם השמש השוקעת מעבר להר (עדיין יש אור). מכאן מחכה לנו עוד ירידה של "מישור" שלוקחת "חצי שעה" לדברי לוסיאן. אז לא מישור ולא חצי שעה. לקח קצת יותר משעה ואחרי 21:30 אנחנו מגיעים למטה, את הצעדים האחרונים עושים עם הפנס של הטלפון... ממהרים לדוכנים שבדיוק סוגרים וכל אחד שותה ליטר מים.
החברה סיימה את היום חבולה לגמרי, אני עם קצת יבלות בידיים ועם שטפי דם בבהונות (שלא מאפשרים לי לנעול נעליים גם כחודש אחרי...). למרות זאת, זה משהו שאני מאוד רוצה לעשות שוב! החוויה של להיות באמצע הטבע, כשרק אנחנו במסלול, היא נהדרת. גם האתגר והאדרנלין מתאימים לי. אלא שפעם הבאה נבוא מוכנים יותר. לא ברור לי איך מקום מקצועי (והם אכן היו מקצועיים בהדרכה ובציוד) לוקח אותנו למסלול כזה, בשעה כזו, בלי מספיק מים ובלי לבדוק איתנו לפני שהכושר הגופני שלנו תואם למסלול. העלות היתה 100 ליי למבוגר ו-50 ליי לילד.
נשאר לנו עוד יום אחד. הילדה רצתה קניות והתלבטנו אם לנסוע למכרות המלח או לפארק חבלים, שנמצא קרוב לעיר. החברה רצתה את מכרה המלח, אבל אני והילדות הצבענו בעד פארק חבלים. מבחינת הילדות זו היתה החלטה נכונה, אני לא קלטתי עד כמה אני גמורה ולמרות שאני מתורגלת בפארקי חבלים היה לי קשה. הפארק עצמו מקסים! אומנם כדי להגיע אליו יש לנסוע בדרך חצץ לא קצרה, אבל הפארק מטופח, עם בית קפה קטן וערסלים מפוזרים בתוך היער. הצוות היה פזור בשטח ועזר במידת הצורך. יש גם מסלולים לילדים. העלות לשעתיים למבוגר 45 ליי, לתלמידים/סטודנטים 40 ליי ולילד עד גובה 140 ס"מ 35 ליי.
משם נסענו לקניון פולוס, שבו יש חנות גדולה של דקטלון.
הטיול הוכתר כהצלחה גדולה, כשעל החוויה של ויה פראטה לא הפסקתי לדבר במשך שבועיים אחרי...
קלוז' נאפוקה הוכיחה את עצמה כיעד מצויין לטיול משפחתי קצר, בעלויות נמוכות.
