רומניה - טיול בין הרים ובין כפרים

רומניה היא יעד שכדאי מאוד להכיר אותו בזמן הקרוב, משום שהיא מציעה נופי טבע מרהיבים ותרבות ואוכלוסיה שעדיין לא התמסרו לגמרי למערב. הנה מסלול טיול בן כשבוע וחצי בנופיה של המדינה היפה: בוקרשט, טרנסילבניה, הרי פאגראשי ועוד
יונה דורון
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: רומניה - טיול בין הרים ובין כפרים
Shutterstock/Mossaab Shuraih

התחלה יפה בבוקרשט

התחלנו את טיולנו ברומניה בבירה בוקרשט, אשר כונתה בעבר "פריז הקטנה". אכן, יש בה שדרות רחבות, ככרות גדולות, פארקים, ארמונות ואפילו שער ניצחון, אבל המרחק מפריז עדיין גדול! את משכננו קבענו במלון קטן וסימפטי, "אופרה" שמו. יתרונותיו היו מיקום מרכזי, סמוך לפארק Cismigiu, חדר יפה ומרווח וארוחת בוקר עשירה, בסגנון מזנון, הכלולה במחירו הסביר של החדר.

לבוקרסט הקדשנו שלושה ימים, אפשר לדעתי להסתפק גם ביומיים. האתרים שהם בבחינת must:

א. הארמון הענק Palatul Parlamentului (שני בגודלו בעולם לאחר הפנטגון), שבנה שליטה המגלומן של רומניה, ניקולאי צ'אושסקו. הסיור בו נערך באמצעות מדריך והמראות בהחלט מרשימים.

ב. מוזיאון הכפר Muzeul Satului הצמוד לפארק Herastrau. במוזיאון פתוח זה, נמצאים עשרות בתים אותנטיים, שהובאו מכל אזורי המדינה ובהם כל הציוד והריהוט של פעם. כדאי לטייל גם בפארק היפה וליד האגם.

ג. Templul Coral בית הכנסת המרכזי של יהודי העיר שהוא מאוד מפואר ומרשים, חובה לכל ישראלי.

חובבי הכנסיות יוכלו לבקר באחדות, השיטוט בשדרות הרחבות Calea Victoriei ו-Bulevardul Elizabet, גם הוא נעים ומעניין וכן בפארק Cismigiu – לבה הירוק והפורח של העיר.

הרי פאגארשי, סיביו וסיביאל

ביום הרביעי שכרנו רכב ויצאנו לתור את הארץ. העיירה הראשונה בה עצרנו היתה עיירה בסגנון אוסטרי ששמה Curtea de Arges ובה המנזר היפה והחשוב ביותר ברומניה – הומה מאמינים ותיירים. משם, המשכנו בכביש C7, בדרך נופית מהממת, ביער בהרי פאגאראשי, אל תחנת החשמל הגדולה Vidraru, שלידה יש גם אגם מלאכותי ופסל גדול, סמל החשמל. יש לקחת בחשבון שהכביש משובש והנסיעה בו אורכת זמן רב.

בשעות אחר הצהרים הגענו לעיר סיביו. מלון "קונטיננטל", שהוזמן מהארץ, נתגלה כנעים, נוח וקרוב מאוד לעיר העתיקה. השימור והשיפוץ שנעשו בה הפכו את הרובע העתיק לפנינה. מדרחוב הומה חנויות, בתי קפה ופיצריות מוביל לכיכר ענקית, מוקפת בתים תקופתיים יפים וצבעוניים. אחד מהם הוא בית העירייה, השני הוא מוזיאון ברוקנטל לאמנות, השלישי מוזיאון בית המרקחת העתיק ועוד מבנים מעניינים. כמה פסלי חיות, עשויים צמחים ירוקים, מוסיפים שמחה וחן לכיכר. יש בעיר גם בית כנסת, אשר לצערי לא הספקנו לבקר בו.

סמוך לסיביו שוכן כפר הנקרא סיביאל. קבלנו את המלצת המדריך לתייר ונסענו לבקר בו. הכפר די גדול, חלק מן הדרכים בו סלולות, אך מרביתן דרכי עפר. הבתים צמודים זה לזה באמצעות הגדרות, כך שכמעט ואי אפשר לראות מה שנעשה בחצרות או מאחורי הבתים.

באמצע אחת מדרכי העפר ראינו באר עם דלי קשור לחבל. ניגשנו לשאוב מים בעזרת הגלגל והעלנו דלי מלא מים קרים וטעימים. בעוד בעלי מצלם אותי אוחזת בגלגל, ירדו מן היער הסמוך שלוש נשים נושאות דליי פלסטיק מלאים פירות יער אדומים. הן נעמדו לידינו, מציעות למכירה את הפירות. פשפשתי בתיקי ומצאתי שם שקית קטנה המשמשת לאריזת כריכים. אחת הנשים מילאה לי אותה בפירות אדומים וקבלה בתמורה לאי אחד (קצת פחות משני שקלים!). הפירות היו טריים וטעימים וחסלנו אותם מהר מאוד. טיילנו עוד קצת בשבילי הכפר. כל כפרי שחלף על פנינו ברך אותנו בשלום וכבדנו בהסרת כובעו. עגלה עמוסה חציר עברה בדרכנו ובמכולת קטנטנה הצטיידנו בבקבוק מים מינרליים קרים. לרשותכם, מפת רומניה »

ביקור בערי טרנסילבניה

מסיביו נסענו לקלוז'-נפוקה (Cluj-Napoca), בירת טרנסילבניה. הנסיעה היתה ארוכה ודי מעייפת. ערכנו הפסקת צהרים בעיר אלבה יוליה, שהייתה בעבר עיר הכתרתם של מלכי רומניה. יש בה קתדרלה יפה ומפוארת, צבועה בגווני צהוב מרהיבים ומאחוריה גנים יפים, דמויי גני ורסאי. לידה עוד שתי כנסיות מעניינות ועתיקות ומסביבן מספר פסלים גדולים של דמויות חשובות מההיסטוריה הרומנית. אחר הצהרים הגענו לעיר הגדולה קלוז'-נפוקה, אשר בה רב מספרם של דוברי ההונגרית. היא משופעת בניינים מפוארים וצבעוניים, כנסיות, פסלים ובנוסף לכל אלה גן בוטני גדול ומקסים. בית הכנסת בסגנון אוסטרי בהחלט שווה ביקור.

בקלוז' התאכסנו במלון מקסים ששמו Casa Alba ופירושו "הבית הלבן". זוהי בעצם וילה בת שלוש קומות (ללא מעלית), מוקפת גן פורח, ובה עשרה חדרי אירוח. אנחנו קבלנו סוויטה ממש נפלאה ומרווחת. הייתה בה מעין במה מוגבהת, מתחת לחלונות, עליה ניצבו שתי כורסאות עור ענקיות ומפנקות וביניהן שולחן קפה. האמבטיה הייתה חדישה ונוצצת, חלוקי מגבת לבנים וכפכפים תואמים המתינו לכל אחד על הקולבים.

ארוחת הבוקר הוגשה לנו על פי הזמנתנו ולא במזנון. הכל היה טרי והוגש בכלים יפים. המחיר לתענוג כולו היה 100 יורו, בהחלט סביר (המחיר נכון לשנת 2011)! בערב פגשנו מכר שאותו הזמנו לארוחת ערב במסעדת המקום. הישיבה במרפסת הפונה אל הגן נתנה הרגשה ביתית, האוכל והשירות היו מצוינים וכל זאת במחיר שבארץ אוכלים במסעדת דרכים עממית. חשוב לציין, כי אוכל רומני משלב מספר סגנונות, טעמים וניחוחות. מומלץ לנסות!

מקלוז', בכיוון דרום-מזרח, נסענו לעיר טירגו-מורש, אשר זכתה אצלי בכינוי "עיר הפרחים והבניינים היפים". הבניין המרשים ביותר הוא ארמון העם, שבו אולם מראות מרהיב ומוזיאון קטן לאומנות. יפה ומעניין הוא גם בית הכנסת. האישה שפתחה לנו אותו כיוונה אותנו לראות גם את הפסל לזכר השואה, הניצב בתוך גינה קטנה, לא רחוק מבית הכנסת ולידו כתובת בעברית. אינני יודעת כמה מתושבי המקום מקדישים מזמנם להתבוננות בפסל וחושבים על מה שהוא מסמל, עבורנו זה היה מרגש!

פקידת הקבלה במלון "קונטיננטל", בו התאכסנו, המליצה לנו לבקר במסעדה רומנית-הונגרית, הנמצאת כמה רחובות מאחורי המלון. קיבלנו את ההמלצה ולא הצטערנו! הארוחה הייתה מעולה ותזמורת צוענית, מלווה בזמר, שרה, במיוחד לכבודי, שני שירים. השיר השני היה "הבה נגילה", מאחר ובעלי ביקש משהו בעברית.

סיגישוארה, פיאטרה נמץ ואגם אדום

חמישים ק"מ דרומית-מזרחית לטירגו-מורש שוכנת סיגישוארה, עיר מימי הביניים. מאחר והמלון בטירגו-מורש היה טוב ולא יקר, החלטנו להישאר בו לילה נוסף ואת היום לבלות בסיגישוארה. הנסיעה לשם הייתה די מהירה. את המכונית מחנים למטה ומטפסים לגבעה, שעליה בנויה העיר. מטיילים בסמטאות האבן הצרות, מטפסים במעלה המדרגות לכנסייה עתיקה, מתבוננים בכרוז לבוש בגדי התקופה מכריז על האירועים הצפויים בעיר ורואים את מגדל העיר, אשר על גגו שני מגיני-דוד – תרומת יהודי העיר.

המשך הטיול היה לכיוון דרום-מזרח. עוצרים בעיירת הנופש היפה סובאטה, השוכנת בתוך יער וליד אגם מלח. לרגע נדמה היה לי שאנחנו בשוויץ! בתים משולבים עץ, מרפסות מכוסות אדניות פורחות, בתי קפה הומים ומאות נופשים המתנהלים בנחת אל עבר האגם.

שבעה ק"מ דרומית לסובאטה, במקום הנקרא פרייד, נמצאת מערת מלח ענקית. קונים כרטיסים לאוטובוס הנוסע כעשר דקות לתוך מעבה האדמה. אחר כך יורדים ב-175 מדרגות עץ ומגיעים לאולם ענק אשר קירותיו, רצפתו ותקרתו – מלח. במקום עשרות שולחנות עץ וספסלים. אנשים יושבים ואוכלים, משחקים קלפים, עובדים במחשבים ניידים. מאות ילדים משחקים במגרשי משחקים עצומים, קופצים על מתנפחים למיניהם ומשחקים פינג-פונג.

הסיבה לכל זה היא שהשהייה במקום היא הטיפול המומלץ לסובלים ממחלות דרכי הנשימה! יש במקום גם כנסיה קטנה. באחד מקירותיה יש סדקים ולתוכם תוחבים האנשים פתקים עם בקשות, כמו, להבדיל, בכותל שלנו. יש גם מוזיאון ובו מיצגים ותמונות המסבירים את תהליך כריית המלח.

המשכנו בנסיעה בדרך הררית ומיוערת והגענו למעבר ביקאז, המפריד בין מולדובה וטרנסילבניה. עצרנו להתפעל ולצלם. משם לאגם האדום (Lacu Rosu), שנוצר כתוצאה מהתפרצות וולקאנית ובולטים בו גזעי עצים שמתו זקופים. יש שעה מסוימת ביום שהאגם נצבע אדום על ידי קרני השמש, לצערי לא ראינו זאת. לעת ערב הגענו לעיר הנעימה פיאטרה נמץ.

טיילנו בשדרות ובכיכר העתיקה והמשופצת ואכלנו במסעדה טובה. בית הכנסת בעיר, שבו התפלל בשעתו הבעל שם-טוב, היה סגור, כך שיכולנו רק לצלמו מבחוץ. ארוחת הבוקר בבית המלון שלנו, Central, הייתה עשירה במידה שלא תיאמן! בעלי ספר לא פחות מתשעה סוגים שונים של עוגות ועשרות סלטים ותבשילים שאיננו מכירים!

בראשוב, טירת בראן וסיום בסינאיה

מפיאטרה נמץ היו פנינו מועדות לבראשוב. הנסיעה ארוכה ודי מייגעת אך בסופה מגיעים לעיר היפה ביותר מבין אלו שראינו ברומניה! היא נקראת "פנינת הקרפטים" ואכן ראויה לשמה. העיר העתיקה מלאה וגדושה בניינים מרשימים, ביניהם הכנסייה השחורה, בית העירייה, מגדל השעון ועוד. הכיכר המרכזית היא גדולה, צבעונית והומה אנשים. המדרחוב הססגוני גדוש מסעדות, בתי קפה, חנויות ודוכנים. בית הכנסת מפואר ומרשים אף הוא ובהחלט שווה ביקור. התאכסנו במלון "קפיטול", מרכזי מאוד ומעט מיושן. מחלון חדרנו, בקומה השישית, נשקף היער המקיף את העיר במלוא הדרו.

בבראשוב נשארנו יומיים וסיירנו גם בסביבותיה: עיירות הסקי פויאנה-בראשוב ופרדיאל (בהן השתדלנו למלא את ריאותינו באוויר הרים צלול לפני השיבה אל החום והלחות המצפים לנו בישראל) וטירת בראן. טירה זו, טירת דראקולה כפי שנוהגים לכנותה, היא ציורית ומעניינת והסיור בה בהחלט מומלץ.

האתר האחרון בסיורנו הייתה עיירת הנופש וספורט החורף – סינאיה. שתי האטרקציות העיקריות בה הם ארמון פלש ומנזר סינאיה. הארמון, שנבנה על ידי המלך קארול הראשון, הוא המפואר ביותר שראיתי (וראיתי ארמונות רבים, האמינו לי!). הסיור בו נערך בליווי מדריך דובר אנגלית. המנזר, הקרוי על שם האבן שהובאה אליו ממנזר סנטה קתרינה שבסיני, הוא עשיר ביצירות אמנות דתיות, נקי ומטופח.

את הלילה האחרון ברומניה בילינו במלון סמוך מאוד לשדה התעופה אוטופני, מאחר וטיסתנו הייתה מוקדמת. המלון החדיש והמשוכלל נתן תמורה מלאה ל-77 היורו ששילמנו עבור לינה וארוחת בוקר.

  • סיפור המסע פורסם לראשונה באתר “למטייל” בנובמבר 2011

    הכותבת יונה דורון היא מחברת הספרים "תחנות בזמן" ו"סוד במשפחה"

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על רומניה